close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
21.06.2018
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים

הבית באבירים – טוסקנה ישראלית בגליל המערבי

במצפה אבירים שבצפון הגליל המערבי, בגובה 600 מטר מול נוף מפנק, שוכנות חמש הסוויטות של הבית באבירים, בתוך מימד אחר, העטוף בעצי אלונים ואלות ומרוצף בשבילי אבן גלילית. רוני וטל, שני אמנים רב תחומיים, עיצבו את המקום, גרים בו ומארחים בו בלב שמח, נפש חפצה ונשמה ענקית • מאת קובי שם טוב

הדפס

שער עץ גדול ואפור מפריד בין מתחם "הבית באבירים" לבין הכביש המתפתל שבישוב מצפה אבירים, שבגליל המערבי. השער האפור נפתח באיטיות, כשאנחנו מודיעים לבעלי הבית – טל ורוני – שאנחנו ניצבים מעברו השני ומחכים בהתרגשות להיכנס.

חופה צפופה של עצי אלון ואלה, המתירה לחלק מקרני השמש לחדור פנימה, מכסה את המקום כולו בצל קריר ונעים ומקנה לו תחושה של כיפת דום ירוקה וחלל מוגן ושמור. בבת אחת עברנו למימד אחר והשארנו את העולם כולו בחוץ. במרכז החצר עומד בית אבן יפהפה, צנוע למראה, מוקף גם הוא בעצים ובשיחים. על המרפסת הרחבה חיכו לנו טל ובתו אור, שאחזה בידה קנקנן יין אדום והוליכה אותנו אל הסוויטה הצפונית, זו שנבחרה כדי לארח אותנו. "מלכה" החתולה ליוותה אותנו בגרגורי הנאה והתחככה בקרסוליים ואנחנו צעדנו בעקבות האור, בשבילי האבן המרוצפים, אל מתחם הסוויטה הצפונית.

עוד שער עץ, הקבוע בחומת אבנים, מפריד בין החצר הגדולה והמרכזית לבין הבועה שאליה אנחנו עתידים להיכנס. אור הזמינה אותנו פנימה ובבת אחת הנשימה נעתקה והלסת נשמטה. לאן להסתכל קודם? בריכת אבן שבתוכה צמחי מים משכה ראשונה את תשומת הלב. לידה מוצב "הוט טאב" העשוי קורות עץ ובצמוד אליו סאונת עץ פרטית ומוכנה לפעולה. במרכז השטח פינת ישיבה – זולה כהלכתה – עם כריות צבעוניות ושולחן נמוך ובקצה המתחם הפנימי ניצבת הסוויטה עצמה, במלוא הדרה.

לפרטים נוספים לחץ כאן

חלונות הזכוכית של המבואה, המקדמים את פני הבאים, השתקפו במימי הבריכה הצלולים והכפילו את המראה הציורי. מדרגות אבן מוליכות אל הכניסה לסוויטה, שתנור ברזל עם ארובה כבר חימם אותה עבורנו. כבר אמרו חז"ל – "דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם". ובכן, התרחבה דעתנו. ריהוט העץ נבחר בלב חכם. המטבח מאובזר. פינת הישיבה שבכניסה לחלל הפנימי מקושטת בכריות וממוסגרת בוילונות. מיטת העץ הענקית מוסתרת מעט על ידי מסך של וילון לבן, שמשתלשל בקפלים רכים מתקרת העץ הגבוהה. מנורות השנדליר, ארונות העץ המגולפים, התמונות שעל הקירות, שלל האגרטלים וחפצי הנוי, הכורסאות ואפילו סלסילת פירות העונה שעל שולחן העץ שבמטבח – הכל שידר הרמוניה, רוגע, נעימות חמימה, עד שבא להיכנס לטבילה מתוקה בג'אקוזי, המחופה גם הוא באבנים מסותתות – אבני הסלע של הגליל. ארז ואני הרגשנו שהגענו הביתה. אל הבית שבנפש פנימה. שזה תמיד המקום שבו הנשמה מתרחבת ומתרווחת ובאנחה חרישית היא נושמת – ככה טוב לי, ככה אני מרגישה בבית.

שעת בין הערביים נסכה במקום קסם מיוחד. קרני השמש חדרו מבעד לחופת העצים, מתנצנצות במימי הבריכה. מלכה תרמה את גופה לליטופים רכים ואנחנו יצאנו לטבילה בהוט טאב שבחצר. ההוט טאב עשוי מלוחות עצי ארז קנדי, מצפון אמריקה. הוא נבנה ביד, מעשה אומן, כאשר הלוחות מוחזקים בכוח החישוקים שמסביב, ללא דבק או מסמרים. עץ הארז מדיף ניחוחות ארומטיים ושמנים אתריים הנספגים בגוף והמים בטמפרטורה של 40 מעלות. זו היתה חוויה הידרותראפית מושלמת. החוויה הזו מועצמת במיוחד בימים קרים ונוטפי גשם ומבטיחה שינה עמוקה, כמו זו שזכינו לה כבר בלילה הראשון שלנו בסוויטה.

הבריכה הגדולה, שמימיה הצלולים הם מי גשמים, שומרת על איכותם ונקיונם בעזרת צמחי מים מיוחדים, המטהרים את המים ומספקים חוויית רחיצה במי מעיין טבעיים – חוויה מרפאת שספק אם היא אפשרית היום גם בפינות החמד הכי נסתרות שברחבי הארץ.

ארוחת הערב יכולה להיות מוגשת אל הסוויטה ואפשר לבחור גם בפלטות למיניהן. ניתן גם לבחור באחת המסעדות שבסביבה, בהמלצתם החמה של המארחים. בהמשך הערב ישבנו בבית עם טל ורוני על מנת לשמוע מזוג האומנים הללו על ההסטוריה של הבית באבירים, מרגע שהונח בשטח הקרוואן הראשון, בו גדלו אור הבכורה ואחריה האחות שקד. אור, היום כבר ילדה גדולה בעיצומו של העשור השני בחייה, חזרה לא מכבר לבית ההורים, לאחר כמה שנים בתל אביב והביאה איתה את אלי, שבקרוב יהפוך לחתן המשפחה. השניים הצטרפו לעסקי האירוח וממשיכים את דרכם של טל ורוני, לשמחת המשפחה והאורחים.

"עלינו על הקרקע במצפה אבירים בשנת 1992", מספרת רוני, "שהיה חלק משורת מצפים שהוקמו בגליל. הגענו לכאן טל ואני אחרי תקופה שבה גרנו בניו-יורק, על מנת להגשים חלום שאותו חלמתי כבר בגיל 14. את הבית שבו אנחנו גרים כעת ושבקומה השניה שלו מצויים עוד שלוש סוויטות, ציירתי בעצמי כבר אז. צריך רק היה להפוך את החלום המצוייר למציאות ובזכות ובעזרת טל זה מה שקרה".

במו ידיהם בנו טל ורוני במשך שנים את בית החלומות שלהם, מספיגים אותו מצד אחד באהבתם להרמוניה וליופי ומצד שני בתשוקתם לארח, להאכיל, להשקות ולהתיידד עם כמה שיותר אנשים. את הסגנון שבו הם מעצבים ניתן להרגיש בכל מבט ובכל חלל של המתחם כולו, עד לאחרונת הנישות שבסוויטה. אומנים בנשמתם ובמהותם. עד היום הם מחזיקים בחברה שנקראת "עד הואזה", המספקת שירותי עיצוב ואדריכלות למתחמי אירוח יוקרתיים וקסומים. כמו היום, גם אז שום דבר לא בער להם. את האבנים שמהם בנו את הבית וריצפו את החצרות והשבילים הם השיגו משכניהם בישוב פאסוטה, שביקשו לשפץ את בתיהם הקודמים ולעבור לבנייה מודרנית וזרקו את האבנים הישנות.
"הרעיון שהנחה אותנו מהרגע הראשון", מספר טל, "היה להשתלב בטבע שאליו הגענו ולא לכפות את עצמנו עליו. לא הזזנו ולא עקרנו אפילו עץ אחד. את הכל בנינו בין האלונים והאלות שצמחו כאן. העצים שמסביב, חלקם בני עשרות שנים, הם הדיירים הטבעיים של היער הזה ואנחנו רק השתלבנו ביניהם".

הגישה הזו, של רוני וטל, מסבירה לא רק את העובדה שהעצים צומחים מתוך משטחי העץ המחפים את החצרות, ומשתלבים בהרמוניה עם שבילי האבן והחומות, היא גם מספקת את התחושה המיוחדת שהרגשנו, ארז ואני, מהרגע שבו דרכה כף רגלינו בחצר הבית באבירים. מדובר במקום מרפא, שהאדמה שמתחת והעצים שממעל קיבלו אותו אליהם באהבה והם מזרימים דרכו את האנרגיה היחודית והטבעית שלהם, שהגוף, הנשמה והנפש לא יכולים להתעלם ממנה.

מחלונות שלוש הסוויטות שבקומה השניה, בגובה של 600 מטר מעל פני הים, נשקף הנוף עוצר הנשימה של הגליל המערבי. מהסוויטות שנבנו בשטח עצמו, הטובלות בתוך כל הירוק והחום של היער הטבעי, כבר לא רואים את הנוף. הן עצמן נמצאות בחובו של הנוף, שממנו העין לא מתעייפת לרגע והלב מלא בו עד להתפקע. אורחים שהבינו את סודו של המקום מקפידים להגיע אליו לפחות פעם בשנה. זו הסיבה שכדאי להזמין מקום בהתראה משמעותית, כי חלק גדול מהתאריכים – בטח בסופי שבוע – תפוסים כבר שנים קדימה. חלק גדול מהמבקרים חוזר עם משפחות שגדלו ולעיתים הם לוקחים יותר מסוויטה אחת. "לאט לאט פתחנו את המקום גם לילדים של האורחים", מספר טל, "כי בהתחלה ייעדנו את המקום לזוגות רומנטיים, אבל הזוגות התפתחו ונולדו ילדים והם נהנים כאן לפעמים יותר מההורים".

שמנה וסלתה של קהילת הישראלים – אלה שיודעים להעביר שמועה טובה מפה לאוזן מבלי לחשוף את המקום לכל עם ישראל – כבר עברה במקום. אלה שמלווים אותו כבר שנים יודעים לספר על חלום טוסקנה הגלילית שנזרע לפני כ-30 שנה בחזון המצפים והוא קורם היום עור וגידים בגרסא הגלילית שלו, המשתקפת בכזו טבעיות בבית באבירים. יש בו אלמנטים ערביים של קשתות ובניית אבן, עם בריכות המים והחוויה ההידרותראפית המזכירה את המרחצאות הטורקיים, עם ריהוט אירופי עתיק, ועיצוב פנים טמפלרי ומנורות מרוקאיות ועוד ועוד אפיונים - וכל הערב רב הזה משמש יחד במין תזמורת מרובת כלים, שמנגנת לעין מוזיקה ישראלית מרהיבה.

ביקור בבית האבן המרכזי, בו גרה המשפחה, מבהיר מהיכן מגיע עיצוב הסוויטות. "יצרנו מקום שהכי חלמנו לעצמנו", הם אמרים, "ואנחנו שמחים לחלוק את החוויה הזו עם האורחים שלנו". הדברים נאמרים כשאנחנו כבר יושבים בחלל נוסף של הבית – מין חדר הסבה – סוג של זולה פנימית, חמימה, מרופדת מזרנים וכריות, עם מסך פלזמה ענק ואח שמוסקת בעצים. רק בגלל שלא היה נעים לי לא צרחתי מאושר. ככה נראה חלום שהגשימו אותו וחיים אותו. מובן מאליו שגם החופשה במקום כזה היא חלק מחלום. החלום המשותף של המארחים והאורחים, שזוכה להתגשם בטבורו של יער גלילי אמיתי.

הבית באבירים הוא אחד מהמקומות מעוררי השראה שזכיתי להתארח בהם, כזה שבאמת מנתק את האורחים מחיי היום-יום המתישים, ובזכות האנרגיה המיוחדת שהצליחו רוני וטל לחולל בו – זוכים המבקרים שבו לסוג של עיסוי מפנק לנפש ולנשמה, שלא לדבר על עיסויי הגוף, שגם אותם ניתן לקבל.

שנת הלילה שלנו היתה מתוקה. חלומית. הצלחתי להתמתח לאורך ולרוחב המיטה מבלי לצאת החוצה מגבולותיה אפילו פעם אחת. הקמין חימם את אחד הלילות היותר קרים של פברואר ואנחנו שקענו לתוך המזרן המפנק ונעטפנו בשמיכה הענקית.
ארוחת הבוקר הוגשה גם היא בחדר אוכל מיוחד בבית המרכזי. את הביצים שקיבלנו הטילו התרנגולות שמסתובבות בחצר הבית. את השעה האחרונה בילינו על המרפסת, עם טל ואלי. חיפשתי את המילים המדויקות שימחישו למארחים שלי את עומק החוויה. אני עדיין מחפש. מדובר בתחושות כל כך עמוקות, שצריך להרגיש אותן כדי להבין מה אני מנסה לספר כאן. אם אתם אוהבים את עצמכם לפחות כמו שאתם אוהבים את בני הזוג שלכם, קחו אותם אל הבית באבירים. מגיעה להם חוויה כזו לפחות פעם בחיים.

לפרטים נוספים לחץ כאן












אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות