פינת פאר: המכתב שכמעט פירק את המשפחה החרדית

"זה סיפור עצוב", אתי אומרת בכאב, "הזוגיות שלנו הייתה מורכבת אומנם, אבל לא חשבתי על גירושים עד ליום בו קיבלתי מכתב ובו לשון הרע על בעלי. זה היה שקר וכזב, מישהי דאגה להרוס לנו את החיים באמצע החיים".

מאיר ואתי זוג צעיר, שניהם בשנות העשרים לחייהם הורים לשלושה, עסוקים בגידול ילדים קטנים, לחץ עבודה, פרנסה וחיזוק הזוגיות כמובן, הכל ביחד מורכב מחד אבל בריא ומומלץ. "בגדול", אומרת אתי, "מצב הגיוני בסך הכל".

בוקר בהיר השמים נפלו על אתי: "ביום בהיר אבל לא כל כך בהיר בשבילי, קיבלתי מכתב שבו כתוב משהו מצמרר על בעלי, לשון הרע כפשוטו. לא בדקתי לעומק, לא ניסיתי לטפל או לשאול האם זה אמתי. הייתי בהלם, פגועה, עצבנית ובוכייה. בהחלטה של רגע ארזתי את הילדים וקצת בגדים, קמתי וברחתי לבית הורי".

"הורי היו בהלם", המשיכה אתי לספר, "'מה קרה?' הם שאלו בדמעות. הכל בסדר? ואני עניתי בצעקה: 'אמא ואבא אני מתחננת אל תשאלו אותי שום שאלה. אני רק מודיעה שאני כאן לתקופה הקרובה עד שאמצא דירה.'"

"ההלם והצער במשפחה שלי היו גדולים מאוד. הם כיבדו את בקשתי ולא שאלו שאלות, רק הסתכלו בעיניים מרחמות ואדומות מדמעות עלי ועל ילדי - עיניים מדברות אני קוראת לזה".

"זו הייתה תקופה של סיוטים. תקופה מלאה בכאב ובשאלות ללא תשובות. תהיתי איך הוא מסוגל לעשות לי כזה דבר? למה זה מגיע לי בכלל? בכיתי במשך ימים הכאב היה עוצמתי. לא האמנתי לרגע שהאיש שחי איתי בשנים האחרונות יכול להתנהג בצורה מזעזעת כזו, ועוד אלי -אשתו, אם ילדיו."

"אני חייבת לתאר לך איך חייתי", ממשיכה אתי במונולוג רווי הדמעות "הייתי על מצב אוטומט. ילדים, עבודה ולבית של ההורים. חצי שנה של שקט תעשייתי, אבל חצי שנה שבה אני חצי בנאדם. תחושת החוסר אונים הייתה גדולה, הייתי פרודה ללא סיבה. לא ידעתי איך לפתור את הקונפליקט של החיים שלי, במשך שבועות רק שאלתי את עצמי שאלה אחת - למה? למה זה מגיע לי? למה מכל הנשים בעולם, דווקא אני נפלתי על כזה נוכל?"

"הדמעות של הילדים והשאלות שלא הפסיקו להתרוצץ בראשי, הפילו אותי לדיכאון שהלך והחמיר מדי יום. מאיר מצדו ניסה לעשות הכל כדי להוכיח שהכל שקר וכזב וכי כל הסיפור המזעזע, היה תוצאה של רצון להתנקם בו, אבל אני כמו חרשת עיוורת, לא רציתי לשמוע או לראות. העדפתי להאמין באמרה 'שאין עשן בלי אש', לא רציתי שום קשר עם מאיר מטוב ועד רע, אבל גם לא רציתי להתגרש. התביישתי לחיות עם הכותרת 'גרושה', זה היה גדול עלי, כל מי ששאל למה אני גרה אצל ההורים נענה שאני לא חשב בטוב ואני צריכה סיוע".



צילום: פלאש 90

"חוץ ממני גם הסביבה שלי הייתה אומללה. ההורים שלי הזדקנו בחצי שנה, היה להם קשה לראות אותי - הבת שלהם - צמה, בוכה ומתייסרת, וכמובן את הנכדים שלהם אומללים ולהם אין דרך לעזור או לסייע"

"לפני כחודש קיבלתי מידע שהכל שקר וכזב. הייתי בהלם, בכיתי שעות ארוכות והתייסרתי. הרגשתי רעה ושאלתי את עצמי איך מתמודדים עם מציאות כזו? האם אפשרי לצאת לדרך חדשה? האמת היא, שאני במקום מאיר לא הייתי סולחת על כזאת תקופה קשה ועוד על כלום ללא סיבה, אבל זכיתי מאיר הוא אמיץ ממני", סיימה אתי.

מאיר הנהן בראשו ואישר לי שהסכים לסלוח על הכאב לטפל במשבר ולצאת לדרך חדשה. הסתכלתי על הזוג המקסים שישב מולי, התרגשתי מהאומץ של אתי לספר הכל ולדבר על רגשות עם כזו פתיחות, אהבתי את האומץ של מאיר לשמוע הכל ולשתוק, שתיקה של גדולה ושתיקה של אושר.

התרגשתי מהחרטה האמתית של אתי מול בעלה ושמחתי לראות את מאיר מתחיל לחייך אחרי תקופה של סיוטים ועלבונות. הרגשתי שיש לנו הזדמנות פז להזניק את הזוגיות למקום גבוה, דווקא מהמקום הנמוך ביותר.

פניתי אל מאיר ושאלתי אותו אם הוא מוכן. מאיר היה נבוך, "אני סולח לך על הכל" הוא אמר בחיוך בישני. "הייתי צריך לעבור צער, האמנתי בכל ליבי שאעבור אותו והכל יהיה בסדר. אני מאמין באמונה שלמה שנצליח בזוגיות שלנו, אנחנו כאן לקבל כלים ולצאת מהמצב הקשה. לבנות מחדש את כל ההרס שנוצר מקבלת לשון הרע ורכילות שקרית".

השקט בקליניקה היה עוצמתי. שקט של חרטה, שקט של רצון לצאת לדרך חדשה, שקט של הכלה ואמפטיה.

במשך שמונה פגישות שהיו לנו דיברנו על החיים, על העומס הרגשי שיש לנו אחרי כזה משבר, על ניתוק של חצי שנה שגרם למרחק פיזי ונפשי האחד מהשנייה ועל האשמות וכעסים שנוצרו ממשפט אחד של לשון הרע.

דיברנו על האמון שקיבל טלטלה, הדגשנו שהדרך לסליחה ומחילה קלה מתמיד, הכל בידיים שלנו ולפי כח הרצון שלנו לפרוץ למען זוגיות חדשה מתוך אהבה. דיברנו על זוגיות נכונה ואמתית, הבהרנו שלא ניתן לעולם לאף אחד ואחת להיות שותפים לזוגיות שלנו.

"איך משתפים את הילדים בחזרה שלנו לחיים כמשפחה?" שאלו הזוג בדאגה. נתתי לזוג כלים לספר לילדים על המשבר בשפה שלהם ולפי רמתם ללא ירידה לפרטים שלא מתאימים לגילם .

מאיר ואתי חזרו וסיפרו באושר שהם יצרו מסיבה לילדים שהיו המומים מהחזרה הביתה, "האושר שלהם היה בשמים" מספרים בני הזוג בעיניים נוצצות, "הילדים מאושרים ואנחנו כפול".

נתנו חיזוקים לאמון אחד בשנייה ולידיעה שעל זוגיות נכונה ואמתית - נלחמים, בונים לא מוותרים. הדגשנו שהם כאן אחד בשביל השנייה בכל הכח ומכאן אנחנו יוצאים ויוצרים זוגיות אמתית, מכילה ואוהבת. "לילדים אין צורך לדאוג", אמרתי להם, "הגשמתם להם חלום. כל ילד חולם לראות את הוריו יחד, שמחים ומאושרים, כל ילד חולם לחיות בבית מלא ברוגע ואהבה אמתית".

מאיר ואתי יצאו לדרך חדשה. מאיר ואתי האמינו שאם יכולים לקלקל, צריך להאמין שאפשר גם לתקן.

ואני קוראת גם לכם, קוראים יקרים, תשקיעו בזוגיות. זה המקום וזה הזמן. אסור לנו לתת לרוחות זרות, שנובעות בדרך כלל מקנאה, מקום בביתנו כי אמון בין בני זוג זו הדרך הנכונה לבניית קשר אמתי ונכון.

לשון הרע לא מדבר אלינו כבר אמרנו?

שלכם,
פארלי