בית פורומים עצור כאן חושבים

מנצפך צופים אמרום, שכחום וחזרו ויסדום?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/3/2005 21:07 לינק ישיר 
מנצפך צופים אמרום, שכחום וחזרו ויסדום?

איך שכחו? הרי היו ספרי תורה ממתן תורה, ומדוע הם נעלמו?
והאם ספר תורה של אותיות לא סופיות כשר? ומדוע שינו אם היה רצף של מסורת כתובה.

ובאמת, קשה להתעלם מהמטבעות מבית שני שהיו ללא אותיות סופיות. וצע"ג

ובכלל אם שכחו איך כותבים, מי יודע מה עוד שכחו??
סוגיא דמגילה ג

תוקן על ידי - לפום_ריהטא - 22/03/2005 21:12:58



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/3/2005 23:10 לינק ישיר 

לפומ ריהטא, יש שאומרים שמה שחידשו "צופים" הוא את האותיות הכפופות.

דהיינו, שלפני כן, כל המ"מים היו סתומים כמו "לםרבה המישרה ולשלום אין קץ". וכל הסופיות הפשוטות, כפופות.

לגבי מ' וס' שבלוחות כבר דנו בזה גדולים וקדומים, והעלו שהרי הלוחות היו בכתב עברי ולא בכתב אשורי, שהרי גמ' ערוכה במגילה שעזרא הסופר שינה את הכתב. וממילא, לא היו אלו מ' וס' אלא דוגמתן.

ואלו ואלו דא"ח.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-22/3/2005 23:37 לינק ישיר 

ניתן להעלות אפשרות נוספת, בה מצדדים רבי מחוקרי המקרא, הן הכופרים והן הדתיים. קיימות עדויות רבות הן בתנ"ך והן מחוצה לו על כך שבימי בית ראשון, לא היה בנמצא ספרי תורה רבים כל כך, ואת רוב הידע הדתי וההלכתי הועבר מאב לבן וכו'. הגדרה כישראלי היתה ללכת בדרך הטוב והישר בעיני ה'. אנו יכולים למצוא אצל יואש לדוג' אשר קיימת עדות שהיה מלך טוב ועשה הישר בעיני ה' אך לא הסיר את הבמות לכאורה מהאיסורים הבסיסיים.
כמו כן כאשר עזרא ונחמיה מקריאים לעם את ספר התורה ומצוותיו, העם מגיב בעצב וביגון על האיסורים הרבים שנופלים עליו, מסתבר שעד אז הם לא היו מודעים לכל האיסורים. לכאורה הוא אינו מחדש להם דבר מתורה שבעל פה כי אם רק מתורה שבכתב.
לכן בנקל, נוכל לטעון שמזמן עזרא ונחמיה, עת שעם הספר מתחיל להיות קשור לטקסט, מתקינים חוקים מקובלים ולא משתנים לגבי כתיבת התור, מסתבר שהטעם, שימור התורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/3/2005 23:59 לינק ישיר 

ויש להוסיף ולהטעים לפי דברי ידידנו מיכי בספרו, שבזמן הקדום היתה החשיבה מאוד סינתטית: הברירות הטבעית היתה גבוהה מאוד, וכל אחד ידע מעצמו את מה שיש לו לעשות בכדי למלאות את רצון ה'. רק בתחילת תקופת בית שני, כושר זה ירד, וכבר היו צריכים לדרוש את התורה שבכתב כדי לדעת את המעשה אשר יעשון. עם הדורות, תהליך זה הלך והתרחב, כמבואר בהרחבה בספרו.

(ראה ציטוט רחב, בhttp://moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=29840)

דברים אלו מחזקים ומאירים את האמור מעלה, שלפני ה"צופים", לא היתה תשומת לב רבה כל כך לתורה שבכתב ומה שכתוב בה. היהודים ידעו מעצמם את אשר יעשו. ויש להאריך בזה עוד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2005 00:46 לינק ישיר 

לפום,

הסוגיא שם היא לדברי האומר שנקרא 'כתב אשורית' כיון שנתאשר מסיני, ומכיון שבזמן בית ראשון נשתכח כתב זה והתקבל הכתב העברי שבו אין הבדל בין אותיות רגילות לסופיות נשתכח החילוק הקיים בכתב האשורי ולכן גם כשחזר הכתב האשורי על ידי עזרא הסופר - הוצרכו להוסיף בנפרד גם את 'מנצפ"ך' שהם האותיות הסופיות שכאמור אינם קיימות בכתב העברי המקובל עד אז.

אצת,

בירושלמי (מגלה ט.) כתוב במפורש ש'א' וע' שבלוחות עמדו בנס כיון שאותיות אלו בכתב העברי הן חלולות לגמרי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2005 00:58 לינק ישיר 

http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/pp03b.html




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2005 10:59 לינק ישיר 

לפום ריהטא.

<"ובכלל אם שכחו איך כותבים, מי יודע מה עוד שכחו??">

שכחו עוד המון.

במילואים לתורה שלמה כרך כ"ד מעמוד 251, דן הרב מנחם כשר בשכחות:

שכחת ערבה:

"והאמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני! שכחום וחזרו ויסדום". (סוכה דף מד עמוד א).

שכחת מנצפ"ך:

"דאמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום. ותיסברא? והכתיב: (ויקרא כז) אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא: מיהוה הואי, מידע לא הוה ידעין הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה, ואתו צופים תקנינהו. -ואכתי, אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום". (שבת דף קד עמוד א, מגילה דף ג עמוד א).

שכחו את תרגום התורה:

"אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה -אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע. תרגום של נביאים - יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי,... ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב (נחמיה ח') ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא. ויקראו בספר תורת האלהים - זה מקרא, מפרש - זה תרגום, ושום שכל -אלו הפסוקין, ויבינו במקרא - אלו פיסקי טעמים, ואמרי לה: אלו המסורת. - שכחום וחזרו ויסדום". (מגילה דף ג עמוד א).

שכחו את השיעורים:

"תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני, אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום, והכתיב (ויקרא כז) אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! - אלא: שכחום וחזרו ויסדום". (יומא דף פ עמוד א).

שכחו תקנת שמו"ע.

"וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים, ומהם כמה נביאים, תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? - שכחום וחזר וסדרום".(מגילה דף יח עמוד א).

שכחו את התגין.

שכחו את הקרי והכתיב.

וראה שם באריכות.

*****

אצת ים

<"לגבי מ' וס' שבלוחות כבר דנו בזה גדולים וקדומים, והעלו שהרי הלוחות היו בכתב עברי ולא בכתב אשורי, שהרי גמ' ערוכה במגילה שעזרא הסופר שינה את הכתב. וממילא, לא היו אלו מ' וס' אלא דוגמתן">

ראה מילואים לתורה שלמה, חלק כב עמודים קכז-קמו: "באיזה כתב נכתבו הלוחות הראשונים והשניים? י"א שניהם בכתב אשורי, וי"א בכתב עברי (ובימי עזרא בכתב אשורי), וי"א הראשונים באשורית והשניים בעברית".





תוקן על ידי - נישטאיך - 23/03/2005 11:11:52



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2005 17:10 לינק ישיר 

"אנו יכולים למצוא אצל יואש ... אך לא הסיר את הבמות לכאורה מהאיסורים הבסיסיים".

הבמות של מלכי יהודה כוונתן לבמות לשם שמים, לאחר איסור במות בימי שלמה, ולא למזבחות ע"ז. הקרבה בחוץ אינה מהאיסורים הבסיסיים.




אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-23/3/2005 21:07 לינק ישיר 

השוחט והמעלה קודשים בחוץ חייב כרת.

שווה ערך ל, נניח, אכילת חמץ בפסח או משכב זכור.

נשמע לי בסיסי.






ומדוע לא יראתם לדבר?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/3/2005 21:49 לינק ישיר 


שכחו? הרמב"ם יאמר שלא,

אבל מי שיחשוב שהדינים שנחלקים בהם, כמו כן מקובלים מפי משה מסיני וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו או שכח....
הקדמה למשנה,רמב"ם.

השכן,

הקרבה בחוץ אינה מהאיסורים הבסיסיים?

וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ, וירושלים עומדת ובה בית מקדש בנוי. וזה מעשה אשר כל העושה אותו בלא מצוות נביא - חייב כרת. והקדוש ברוך הוא הזהיר עליו בתורה ואמר: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, ועושהו חייב כרת....אבל הוא, עליו השלום, אילו שאלוהו בשעת הקרבתו בהר הכרמל ואמרו לו: הנוכל לעשות כמעשה הזה כל ימי עולם? היה אומר: שאינו מותר, וכל המקריב בחוץ חייב כרת, אבל זה המעשה הוא לפי צורך שעה...

הקדמה למשנה, רמב"ם






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2005 07:34 לינק ישיר 



האם לא ידעו ששכחו, או לא ידעו איך ל"הזכר" ?

אם היתה שכחה, מה היה עד לפתרונה?

מדוע רק מספר דברים "תוקנו", ואילו אחרים נשארו "נשכחים"?

האם הוחזרה העטרה ליושנה, ע"י רוח הקודש? או שנעשה "שחזור", של מה שיותר קרוב למקור? אך לא תמיד מדוייק למקור!

"אמר ר' שמעון בן לקיש, שלשה ספרים נמצאו בעזרה, ספר מעון, ספר זעטוטי, ספר הוא. באחד מצאו כתוב מעון, ובשנים מצאו כתוב מעונה אלהי קדם, וקיימו שנים וביטלו אחד; באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל, ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד; באחד מצאו כתוב אחד עשר הוא, ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא, וביטלו אחד וקיימו שנים". (סופרים פרק ו הלכה ד).

בספר העזרה-בספר עזרא: ראה תורה שלמה, שמות כד אות כט.

האם לא בדקו אם הספרים שהכניסו לעזרה, נאמנים למקור?

"... אלא כך שמענו מפי חכמים הראשונים שאמרו בריתא הדא בספרים מסכתא באותו ספר תורה שמצאו אותו בירושלים שהיה משונה בכתב ובמנין פסוקין שלו וכן ספר תלים וכן ספר דברי ימים אבל עכשו אין תורה אלא כך ואין תילים אלא כך ואין דברי ימים אלא כך". (תשובות הגאונים - הרכבי סימן ג).

מה שהיה שוב לא יהיה.

עכשיו, זה מה שיש

האם כך היה תמיד, או שהציונים אשמים?

המאירי מתייחס לשאלת החסרות והיתרות, בקרית ספר, מאמר שני חלק ג ד"ה ומעתה צריכין, וכותב:

"ומעתה צריכין אנו לברר בענין חסרות ויתרות, האיך אנו מכריעין במה שמצינו בו מחלוקת, בין מדרשי רבותינו ע"ה לספרי המסורת הקדומים, שחברו חכמי הלשון והספרים המדוייקים, והוא שבמדרשי רבותינו מצינו, ולבני הפלגשים פלגשם כתיב. ובספרי המסרת מלא, [וכן ואשימם בראשיכם אמרו ואשמם כתיב], וכן ביום כלות משה במדרש אמרו כלת משה, ובספרי המסרת מלא, וכן קרנות קרנת כתיב, וכן את בריתי שלום אמרו רבותינו ע"ה וי"ו דשלום קטיעה היא, ובספרי המסורת לא כתבוהו באותיות קטנות והרבה כיוצא באלו, *ולגדולי הדור ראיתי בענין הזה, שכל שבא בתלמוד בדרך עקר, ושיוצא לנו ממנו איזה פסק בדבר הלכה, סומכין על דברי רבותינו, כגון קרנות קרנת בסכות, בסכת טוטפות טטפת סומכין על דין התלמוד, וכל שבא דרך מדרש סומכין על ס' המסרה. ואם מצינו מחלוקת בין ספרי המסרה סומכין על הרוב. וכמ"ש במס' סופרים ג' ס"ת היו בעזרה בא' מצאו מעון אלקי קדם ובב' מצאו מעונה וקיימו את הב' ובטלו את הא', בא' מצאו וישלח את זאטוטי ובב' מצאו נערי וקיימו הב' ובטלו הא'".

הוא אינו רואה כל "בעיה", בהסתמכות על רוב הספרים, כדי לקבוע נוסח *נכון* לתורה, אם הדבר אינו משנה להלכה.

אין מי שיאמר שהליכה אחר הרוב, היא וודאות מציאותית, היא "מקסימום הסתברות" למציאות לא ידועה.

הרד"ק מתייחס לשאלת החסרות והיתרות, בלשון זהה, בסוף הקדמתו לספר ישעיה, ובפירושו לשמואל ב, פרק טו פסוק כא:

"כי אם במקום - אם כתיב ולא קרי והענין אחד אם קרי או לא קרי והמלות האלה דכתיב ולא קורין או דקורין ולא כתיבין וכן קרי וכתיב. נראה כי בגלות הראשון אבדו הספרים ונטלטלו והחכמים יודעי המקרא מתו ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים הנמצאים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם ובמקום שלא השיגם דעתם על הברור כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים".

לדברי הרד"ק מצאו אנשי הכנה"ג מחלוקות בספרים.

דרך פתרונם:

"הלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם.

ובמקום שלא השיגם דעתם על הברור: כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים".

או:

"הלכו בהם אחר הרוב,

לפי דעתם.

ובמקום שלא השיגם דעתם על הברור: כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים".

אך בימנו יש המקפידים על קוצו של יוד, (הצדיקים ההפוכים), ולדבריהם פצוע דכא אינו מושלם, אם הוא אינו פצוע דכה בהא.

הוא "סתם" חסר ...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2005 12:23 לינק ישיר 

כבר חז"ל(קדושין ל)העידו על עצמם שאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות.

"גדולי הדורות" שמזכיר המאירי,הוא בשו"ת הרמב"ן,וכ"כ הרדב"ז ועוד.

זאת גם הסיבה שאין מברכים על כתיבת ספר תורה.(שו"ת חתם סופר)

וזאת הסיבה שמברכין על עליה לס"ת אף שהוא פסול(שו"ת הרמב"ם)

אם כך,אף הנוסח המוחזק בידינו אינו ודאי אלא מכח רוב.מעבר לזה שאף המוחזק בידינו ספק הוא מה הוא ה"מוחזק" כיון שישנם חילופי נוסחאות בין ספרדים לאשכנזים ותימנים.

ודומה שעד שלא יקום נביא בישראל,ויעיד על נוסחא מדוייקת("שכחום וחזרו ויסדום"),יהא הדבר ספק בידינו.אף במה שאין בו מחלוקת אצלנו,כיון שהתלמוד מעיד שאיננו בקיאים.

******

דומני כי זה שומט את הקרקע (בין היתר)מכל "שיטת הדילוגים" שעושים ע"י מחשבים.כיון שישנם כמה נוסחאות שונות בידינו,ואין באחת מהם דין "ודאי",מעבר לזה שיש עוד שינויים בספרי המדרש והאגדה והזוהר.ואם כי,יש שורש בקדמונים לשיטת פרשנות זו,נראה שלא נתנה אלא לבעלי רוח הקדש.גם ברמה הטכנית של הביצוע וכמובן בפרשנות על אותם תוצאות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/3/2005 13:33 לינק ישיר 

נישטאיך,

"הוא אינו רואה כל בעיה, בהסתמכות על רוב הספרים, כדי לקבוע נוסח נכון לתורה, אם הדבר אינו משנה להלכה", רק להעיר, שודאי זה משנה להלכה - להלכות כתיבת ס"ת.

לב,

בין ספרדים לאשכנזים אין מחלוקות במסורה, מימי רמ"ה (ובמיוחד מאז אחידות הדפוסים ומאז מנחת ש"י). אמנם, תמצא שמעירים שבס"ת אשכנזים כתוב כפי תחרה בה"א ופצוע דכא באל"ף, שלא כמו ס"ת ספרדים. אבל זו הערת מסורה שאינה במציאות ימינו, ושאלתי בעבר מס' בעלי קריאה אשכנזים-יקים, ואמרו לי ששמעו על ספר אחד שהיה בהמבורג לפני השואה ונכתב ככה, ויותר לא ראו. אמנם לא ראיתי אינה ראיה, אז ניתי ספרא ונחזי אי כתיב הכא אי לאו.

לענין ג' ספרים שנמצאו בעזרה,

1. יש גירסה (איני זוכר היכן) "ג' ספרים נמצאו בימי עזרא", אבל גירסת נישטאיך "בעזרה" ודאי עיקר.

2. הואיל ומדובר בג' ספרים, שמכל אחד נלקחה נוסחה שונה, ברי שספרי התורה שבידינו פסולים לפי שתי שיטות מתוך שלוש! ונראה שהיו אלה ספרים שנחשבו בעלי מסורת, ולא סתם ספרים. בענין זה דעתי היא שגדול כח חכמים מכח משה רבינו, כמו שאמרו חכם עדיף מנביא, וכמאמר ר' יהושע לא בשמים היא וכו'.

בעבר (הו"ר תשס"ד) נתתי שיעור בנושא השתלשלות נוסח המקרא , ואשתדל למצוא המראה מקומות לכמה מקורות מענינים.


<תוקנה שגיאת הקלדה>
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 24/03/2005 13:46:45



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/3/2005 13:46 לינק ישיר 

ברוך שמסר עולמו לשומרים, ולאלה שאחרי שהם שומרים גם עושים גיבוי כיאות. להלן קובץ מקורות בענין השתלשלות המסורה
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

שמואל ב' ו 23

וּלְמִיכַל בַּת-שָׁאוּל לֹא-הָיָה לָהּ יָלֶד (וָלֶד) עַד יוֹם מוֹתָהּ:

רד"ק על שמואל ב' ו 23

לא היה לה ולד - למדינחאי כתיב ולד בוי"ו וקרי ילד ביו"ד ולמערבאי כתיב ילד ביו"ד וקרי בוי"ו ולד

ר' דוד קמחי ד'תתק"כ (1160), פרובנס (צרפת) - ד'תתקצ"ה (1235), נדבורנא (ספרד)

ספר הכוזרי - מאמר שלישי

(כו) אמר הכוזרי: מה אפוא יש לעשות אם ימצא שנוי באחד מכתבי היד של ספר התורה או בשנים ויותר:
(כז) אמר החבר: יש לקבל את נסח רב כתבי היד כי הרבים לא יתכן שיהיו מטעים ולעזב דעת המעטים וכך יש לנהג גם בנוגע למסרת מקום שהמעוט חולק יש לנטות אחרי הרבים:
(כח) אמר הכוזרי: ומה נעשה אם נמצא בכתבי יד של המקרא אות אחת הנראית כמנגדת לנהג הלשון למשל צדו צעדינו במקום צרו ואשר לא נשא לשוא נפשי במקום נפשו ורבים כאלה אשר אין להם מספר ואין לכללם בכלל אחד האם עלינו לשנותה ולהתאימה לנהג:
(כט) אמר החבר: אם נתן לנהג לעשות באלה ובדומיהם כרצונו ישנה לנו את כל כתבי הקדש ראשית באותיות ואחרי כן בתיבות ואחר כך בחבור חלקי המשפט ואחרי זה בנקוד ואחרי כן בטעמים עד אשר ישתנה כל התכן ומה מרבים הפסוקים שיוכל אדם להפך הוראתם על ידי שנוי מקום של אחד הסימנים האלה כל שכן אם ישנה את כלם:
(ל) אמר הכוזרי: ובאיזו צורה סבור אתה מסר משה את ספרו לבני ישראל:
(לא) אמר החבר: אין ספק כי זה היה ספר חלק אשר לא היו בו לא נקוד ולא טעמים מעין הספרים אשר בידנו היום ספר כזה לא יתכן כי יתחבר על ידי המון רב שהסכים על כך כשם שלא תתכן הסכמה כזאת על המצה בפסח ועל שאר מצוות הפסח שהן זכר ליציאת מצרים מצוות אלה מישבות בנפשות בני ישראל את אמתת יציאת מצרים על ידי מעשים מתמידים אשר לא יתכן כי באה עליהם הסכמה באחת השנים בלי אשר יקום לה מתנגד אין אפוא ספק בדבר כי ספר זה ידוע היה על פה בכל דרדכי קריאתו בפתח ובקמץ ובשבר ואף בקולות עזר ובשבא ובטעמים בפי הכהנים אשר הצטרכו לכך בעבודה ולהורות את בני ישראל בפי המלכים אשר נצטוו והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו בפי השופטים הצריכים לזה בידיעת הדינים בפי הסנהדרין הצריכים לזה באשר להם נאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם ובפי החסידים כדי לקבל שכר וגם בפי הצבועים שבקשו לקנות לעצמם שם טוב לימים הסדירו את שבעת המלכים ואת הטעמים ועוד סימנים לתכונות הקריאה ההן כשם שעברו לדורות מפי משה בראשונה חלקו את המקרא לפסוקים ואחרי כן התקינו את הנקוד ואחרי זה את הטעמים ואחרי כן את המסורה השומרת על המלא והחסר ואף את אותיות התורה ספרו וקבעו כי ו' דגחון היא חצי התורה באותיות וכן שמרו על כל דבר יוצא מן הכלל בעניני קמץ ופתח וצירי וסגול מה תחשוב על כל אלה האם תאמר כי מעשים אלה הבל וריק הם או להפך תראה אותם כהשתדלות בדבר חובה:
(לב) אמר הכוזרי: אכן אין אלה כי אם השתדלות בדבר חובה ומלבד זה משמרת הם לתורה למען לא יהיה מקום לשנות בה שנוי כלשהו ועל הכל חכמה מפלאה כי בשיטת הנקוד והטעמים מתגלה סדר אשר רק באמצעות ידיעה שיש עמה סיוע ממרום ידיעה אשר אין דומה לה בין כל החכמות הידועות לנו יתכן כי יסדר כך שיטה כזאת תתקבל על דעת ההמון רק אם תבוא אליהם מקהל או מיחיד שמצא חן בעיני האלוה ולא יתכן כי יקבלו ההמונים מיחיד כזה אם אינו נביא או אדם אשר הענין האלוהי מסיעו כי החכם אשר אין לו סיוע כזה יתכן כי יעמד כנגדו אדם הגדול בחכמה כמהו ויתפאר כי אף הוא יכול לעשות כן:

ר' יהודה הלוי, ד'תת"מ (1080), ספרד - ד'תתק"א (1141), מצרים

מסכת סופרים פרק ששי הלכה ד'

א"ר שמעון בן לקיש שלשה ספרים נמצאו בעזרה (מצא עזרא) ספר מעונה ספר זאטוטי ספר היא באחד מצאו כתוב מעון ובשנים כתוב מעונה אלהי קדם (דברים לג) וקיימו שנים ובטלו אחד באחד מצאו כתוב וישלח אל זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו כתוב וישלח את נערי בני ישראל (שמות כד) וקיימו שנים ובטלו א' באחד כתוב אחד עשר הוא ובשנים מצאו כתוב אחד עשר היא וקיימו שנים ובטלו אחד:


רד"ק בהקדמה לספר יהושע

ונראה כי המלות האלו נמצאו כן לפי שבגלות הראשונה אבדו הספרים ונטלטלו, והחכמים יודעי המקרא מתו, ואנשי כנסת הגדולה, שהחזירו עטרה לישנה, מצאו מחלוקת בספרים והלכו בהם אחר הרוב, לפי דעתם, ובמקום שלא השיגה דעתם על הבירור, כתבו האחד ולא נקדו, או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים, וכן כתבו בדרך אחד מבפנים ובדרך אחר מבחוץ

רמב"ם יד החזקה - הלכות תפילין מזוזה וספר תורה פרק ח הל' ד'

ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדברים אלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו ....

ר' משה בן מימון, ד'תתצ"ה (1135), קורדובה (ספרד) - ד'תתקס"ה (1205), אלכסנדריה (מצרים)

מנחת שי על בראשית א 3

יהי אור - בגלגל ובלא מקף כן הוא בדפוס קדמון ובספרי ספרד. וכן הוא לבן אשר. ולבן נפתלי בלא גלגל ובמקף. וזהו חילוף ראשון שביניהם. והאנשים האלה היו שני ראשי ישיבות במסורת שם האחד יעקב בן נפתלי ושם השני אהרן בן אשר. וכמ"ר אברהם דבלנוש קרא אותו משה בן אשר. ובשלשלת הקבלה כתוב שאחרי דור רבינו סעדיה גאון היו שני חכמים גדולים שנחלקו על מלות הרבה שבתורה וטעמיהם. ונקראו ר' אהרן בר משה משבט אשר. ור' משה בן דוד משבט נפתלי ע"כ. ואנחנו סומכים על קריאת בן אשר. וכן סמך עליו הרמב"ם ז"ל וכמנהג מערבאי. ומדינחאי סומכי' על קריאת בן נפתלי. וזה כלל גדול במקרא. על כן דע אותו ולא אצטרך לשנותו בכל מקום:

ר' ידידיה שלמה רפאל בן אברהם מנורצי (איטליה), ה'ש"ך (1560) - ה'שע"ו (1616)

מסורת סייג לתורה בהקדמה


ר' משה הלוי ב"ר טודרוס אבולעפיה מטולידו (ספרד), ד'תתק"ל (1170) – ה'ד' (1244)


מאמר מקיף

ש'ז' הבלין, "הכרעה על פי רוב או על פי יחוס", אתר דעת, http://www.daat.ac.il/daat/toshba/mechkar/rov.htm



אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/3/2005 05:48 לינק ישיר 

<"שכחו? הרמב"ם יאמר שלא">

לדברי הרמב"ם שבדבר שהוא הלכה למשה מסיני, מעולם לא היתה שכחה, מה היתה השכחה במנצפ"ך, ראו את דברי הרב יאיר בכרך, (שו"ת חוות יאיר סימן קצב בד"ה אמרתי אחכמה).
_________

ללב

<"זאת גם הסיבה שמברכים על עליה לס"ת אף שהוא פסול" (שו"ת הרמב"ם)">

אכן, הרמב"ם בתשובתו (בלאו סימן רצד, פאר הדור סימן ט), כותב, שאפשר לברך ברכת התורה על ספר תורה פסול, אלא שטעמו הוא:

ברכת התורה היא ברכת המצוות על הלימוד, ואינה ברכה על הקריאה מהספר, וראיותיו הן:

א. אפילו הלומד תורה בע"פ, חייב לברך ברכת התורה.

ב. הטעם שניתן במסכת גיטין דף ס עמוד א, לאיסור הקריאה בבית הכנסת מחומשין ברבים, הוא מפני כבוד הצבור: "וכי יש בעולם פסלנות כמו פסלנות החומש ... ולמה נתנו הטעם מפני כבוד הציבור, והיה להם ליתן את הטעם מפני שהוא פסול, ואם תאמר שקריאה זו בלא ברכה, למה נאסרה, וכי יש בעולם, מי שעלה על דעתו לאסור קריאה בלא ברכה, אפילו בעל פה...".

אך אין בתשובה זו כל זכר לאי ידיעת החסרות והיתרות.

יש להוסיף, שביד החזקה, (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק י הלכה א), פסק הרמב"ם, שאין לקרוא ברבים, מתוך ספר תורה פסול.

בהסבר הסתירה שבדבריו כותב הרשב"א (ח"א סי' תפז תתה, הובא בב"י סי' קמג): את התשובה כתב הרמב"ם בילדותו, ובחיבורו היד החזקה חזר בו.

אריכות בשאלת הברכה על ספר תורה פסול, בהערות הרב דוד יוסף, לשו"ת פאר הדור, הוצאת מכון ירושלים, עמודים כט-לב.

*****

השכן

<"רק להעיר שודאי זה משנה להלכה-להלכות כתיבות ס"ת">

משנה להלכה נוספת:

באם אדם יקדש אשה, ע"מ שמה שנכתב בסהס"ת שלפניו, הוא מה שהיה בס"ת שקיבל משה רבנו מפי הגבורה?

האפשרויות:

1. האשה תהיה מקודשת מספק.

2. לא תהיה מקודשת מוודאי.


<"ישנה גירסא (איני זוכר היכן) "ג' ספרים נמצאו בימי עזרא".

גירסא זו מופיעה בכת"י "נוה שלום" של האבות דרבי נתן, (נוסחא ב פרק מו ד"ה ג' ספרים), מובא בתורה שלמה, פכ"ד הערה כ"ט, שציינתי בהודעה קודמת.

בפרש"י לדברי הימים א, פרק ז פסוק יג, ופרק ח פסוק כט:

"וזהו שמפרש בסוף מגילת ירושלמי ג' ספרים *מצא עזרא* ספר מעונים ספר זאטוטי ספר האחים ובטלו דברי האחד וקיימו דברי השנים וכן מצאו הרבה ספרי יחוסין כשנמצא ג' או ה' בטלו המועט וקיימו המרובים...".


<"אמנם תמצא שמעירים שבס"ת אשכנזים כתוב כפי תחרה בהא, ופצוע דכא באלף, שלא כמו ס"ת של ספרדים">

ראה בשו"ת יחווה דעת חלק ו סימן נ:

"שאלה: אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה?".

...ומצאנו עוד שינוי בתיבת פצוע דכה, שאצלינו כותבים דכה בה"א, ואצל התימנים כתוב דכא באל"ף, וכמו שכתב בספר סערות תימן. אכן גם בכמה ספרי תורה של האשכנזים כתוב דכא באל"ף...".

ישנם תימנים פצועי דכה בה"א, ישנם ספרדים פצועי דכא ב"אלף", וישנם אשכנזים פצועי דכא ב"אלף" ובה"א.

ב"היום יום" עמוד פה, מובאים דברי האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצ"ל, בענין "פצוע דכא":

"בפראג יש ס"ת, שקבלה בידם שהגיה עזרא הסופר. אין קורין בו אלא בש"ת, וגוללין אותו תמיד בפרשת שמע, כשהייתי בפראג תרס"ח, ראיתיה וכתוב בו דכא באלף".

לפי מסורת זו כתב "עזרא" פצוע דכא ב"אלף".

הרב אלעזר פלעקליס, שנולד ונפטר בפראג, והיה תלמידו של הנודע ביהודה, שהיה רבה של פראג, ולאחר פטירתו מילא את מקומו כרבה של פראג, כותב בשו"ת תשובה מאהבה,חלק א סימן עא:

"... גם ראיתי בחומש של החקרן המפורסים לשבח מוה' איצק פרעמסלר זצלה"ה שנדפס באמשטרדם שנת תקיא"ל *בהסכמת חכמי פראג* דכה בה"א *וכן הוא בס"ת פה פראג* אשר כתב בעצמו כבוד הגאון החסיד מוה' יונה לנדסופר זצללה"ה וכן הוא בחומשי' *שנדפסו פה פראג שנת* תקיד"ל והמה בתכלית הדיוק הדק היטיב ועיין בהסכמת אדמ"ו הגאון האמתי בצרוף הרבנים ב"ד הגדול על חומש שנדפס ע"י הגאון מוה' זרח איידליץ זצללה"ה וכן ראוי לכתוב לכתחלה...".

כנראה שה"ס"ת של עזרא" הובא לבית הכנסת של פראג, בין השנים תקמ"ד ותרס"ח.





תוקן על ידי - נישטאיך - 27/03/2005 6:12:21



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/3/2005 13:17 לינק ישיר 

נישטאיך,

מרגלית טובה היתה בידי, רש"י לדה"י, ואבדה ממני, והחזרת לי. ברוך משיב אבידה לבעליה. המקור בתורה שלמה לא הכרתי.

עדותו של הרבי מלובביץ' נאמנה, ובודאי ראה ס"ת עתיק בפראג דכתיב ביה דכא. אם זה ס"ת שהגיה עזרא, נו...



אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מנצפך צופים אמרום, שכחום וחזרו ויסדום?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.