הרב בן ציון נורדמן

אחר מיטתם של מרן ראש הישיבה הגר"ש אויערבך זצוק"ל ומו"ח הגה"צ רבי משה יצחק לוין זצ"ל

החושן היה הבגד היקר ביותר, וכפי שמספרים חז"ל שפעם אחת נאבדה אבן אחת מאבני החושן והסכימו חכמי ישראל לשלם עליה כל הון שבעולם • מה כל כך ייחד את הבגד הזה יותר משאר בגדי הכהונה?

כל מי שמשקיע בזולת, אם בחינוך, אם בהוראה, אם בצדקה ואם בחיבור לבבות, אתם לא מפסידים כסף, אתם מרוויחים וקונים

חזן הוא אכן גימיקאי מעולה, אבל הפעם הוא עבר את הגדר. פוליטיקה היא לא מעל הכול. יש מחיצות שאותם לא עוברים, יהיה מה שיהיה

נתניהו הניף מול הקהל את הדף שעליו צייר מנורת שבעת קנים עם הכיתוב בעברית: "עם ישראל חי". סושרד הנבוך הביט בציור והודה שלא הצליח. "זאת הטעיה ישראלית", אמר ביבי בחיוך. התקשורת הישראלית מיד עטתה על נתניהו כמי שהביך את האמן, אבל סושרד עצמו בראיון שהעניק שבוע לאחר מכן לתקשורת נשמע דווקא נינוח ומעט משועשע

האם לשקר לרובוט קרוי שקר? האם אנו לא מכורים מדי לטלפונים? על מה שטוב ורע במה שנפלאות הטכנולוגיה עושות לחיינו

הרהרנו בליבנו, האם יש משהו מיוחד שמטריד את כבוד הרב? והנה הרב כמו קורא את המחשבות ובתגובה מספר לנו על שני תיקי ממזרות עליהם הוא שוקד בעצם ימים אלו: "זה טורד את מנוחתי", הודה

נזקי הסביבה תפסו מקום של כבוד בספרי הפוסקים ובדיונים הלכתיים. כשאנחנו לא מקפידים על סביבה נקייה אנו עלולים לגרום צער ונזק למי שמסביבנו ולגרום חלילה לחילול השם

אני עומד לצד החתן מתחת לחופה ולוחש לו מילה במילה, אני אומר והוא מדקלם אחרי: הרי את - הרי את, מקודשת לי - מקודשת לי. בטבעת זו – בטבעת זו , כדת משה וישראל ואז במקום לומר כדת משה וישראל, בחר החתן לשנות ולומר כדת מושון וישראל

יוסף הצדיק לימד את אחיו כלל גדול בנתינה: תיתן - תקבל. ואת היסוד הזה אנו משרישים בלב ילדינו כבר מגיל אפס. זו דמי החנוכה שאנו מעניקים להם בחג החנוכה, חג החינוך. יתנו – יקבלו

הוא תמיד ראה את הנולד. באינספור הזדמנויות העלתי בפניו שאלות חינוכיות ומאתגרות מבית מהמוסדות שהיו תחת חסותנו . תשובותיו המחכימות והמפתיעות תמיד היו לנו לעיניים

כל יחיד תורם משלו, מכשרונותיו ומיכולותיו האינדיבידואליות למרחב הציבורי, לכלל. רבים ללא הרבה יחידים אינו רבים. חייבים את הפרט בשביל הכלל

החיים ללא אתגר, הם חיים יבשים, שדומה וכמעט אינם שווים כלום • האבות חיו בגדר של "זה לעומת זה עשה האלוקים". מול יצחק היה את ישמעאל שהתגרה בו ובמצוותיו

ריבוי בתי ספר הוא לא בדיעבד, הוא לכתחילה. כל אחד מוצא את ה'מקום שליבו חפץ', את הצוות המותאם לו, את הקהילה המוכרת לו. בכך שאנו מכירים איש ברעהו ומכילים זה את זה, זהו האות והסימן כי מעשה אבות סימן לבנים

"ואז ביקשה אשתי לשיר את שיר חייה, משאלתה ותפילתה כל הימים: 'וזכני לגדל'. מוטי נעמד והחל לשיר 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים', תפילתה של אם במעמד הדלקת הנרות, בה היא מבקשת על עולליה וזו הייתה הפרידה של תשעת ילדיי מאימם, אשתי עליה השלום" • מרגש עד דמעות

אף אחד לא יכול להיות במקום האימא. אנחנו בסך הכול רוצים להעניק הרגשה דומה. להיות תחליף הכי קרוב לאימא. הכי דומה לאימא. זה המודל המקורי מיומות עולם לטיפול מסור ואוהב

יעלון הפתיע בדבריו: "אנו מעוניינים בשימור עולם התורה ובעד העיקרון שקבוצה נבחרת של בני ישיבות ימשיכו בלימודיהם באין מפריע" • ביציאתו מבית הספר, הוציא יעלון הודעה לאומה כשהוא משתף תמונה מהביקור, וכך כתב: "רוצים לראות מה זה ההיפך מפלגנות? בואו לבי"ס מדעים ויהדות בחדרה"

רמי כחלון, מפקד בצה"ל שנהרג במבצע 'צוק איתן' כשפירק רימון להציל את חבריו. השבוע נערכה הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו

כשרעמי התותחים ברקע, התחלנו לשיר ולשמוח לכבוד התורה ברחובה הראשי של מטולה. אני זוכר שהיינו סקפטיים לגמרי לאחוזי ההשתתפות של התושבים • לא אשכח את יעקב, המושבניק עם השפם העבות, שנטל ספר תורה, נעמד בכיכר המרכזית והכריז שמכאן הוא לא זז... גם לא אשכח את יורם, הזקן הכי צעיר בסביבה, שרקד ופיזז כנער צעיר

סוכה נותנת לנו את הפרספקטיבה הנכונה. חז"ל ציוו לצאת מבית הקבע ולהתגורר בדירת עראי, והתורה מבקשת דוקא בימים אלו של ה'עראי', את אחת המצוות הקשות ביותר: "ושמחת בחגיך והיית אך שמח". ללמדך, כי דוקא הארעיות של עולם הזה גורמת לאושר ושמחה

זהו יום אופטימי, משמח ומחבר בין קצוות העם לבורא העולמים ובין כל חלקי העם. כמו שהמחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים מורמת ומוסרת לגמרי ביום זה כנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" - וכל יהודי יכול להגיע קרוב לכיסא הכבוד

איך עוברים את ימי הדין? איך מקבלים אשראי לשנה הבאה? "סמייל" • חשבון על הדברים הטובים שעשינו השנה, אלו דברים גרמו לנו להיות טובים יותר

אבל, הזדעק מוכר הפלאפל במוחו, היכן הקופה? היכן משלמים? אותו לקוח בדוכן שילם במזומן על מנת הפלאפל הברוכה. כאן אני מזמין סל הטבות, אבל איפה אני משלם?! // הרב בן ציון נורדמן

כמו שיש בכור בנפש יש גם בזמן ובמקום עניין של בכרות. במקום - הקב"ה בחר מקומות של השראת השכינה והם המקומות המובחרים והמובכרים שיש להיוועד שם ולספוג מקדושת המקום כמו הכותל המערבי, בית הכנסת / הרב בן ציון נורדמן

דוקא בימים אלו נגלה איכפתיות לסובב, נרבה אהבה ואחוה בעם ישראל, נאיר את הלבבות, נקדים בשלום כל אדם, ונזכה לקיום הייעוד של "יחד שבטי ישראל"

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים..." • לכאורה מה החגיגה הגדולה ביום חמשה עשר באב? עד כדי שאמרו חז"ל שלא היו ימים טובים לישראל כיום הזה?! // הרב בן ציון נורדמן

בפרשה שלנו, פרשת דברים, אנו קוראים על שיח בין משה רבינו לעם ישראל. משה אומר להם: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", דרשו חז"ל "מלמד שהיו אפיקורסים". הניחא, טרחנים, אנשי מדון, אבל למה אפיקורסים? הרב בן ציון נורדמן

חז"ל מספרים (קידושין לא, א) כי כשהיה רבי יוסי שומע את קול פסיעותיה של אימו היה קם ואומר: 'אקום לכבוד השכינה'. לצערנו, אימא זו השכינה מתפלשת בעפרה כה הרבה שנים ואנחנו מחכים לקום לכבודה, לרוממה ולהגביהה בבית מקדשנו שייבנה במהרה בימינו אמן // הרב בן ציון נורדמן

הפרשה שלנו, פרשת פינחס, פותחת בקנאות של פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. התורה מייחסת אותו עד לאהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, לומר לך שלא חיפש פינחס קנאות מזויפת ולא כבוד מדומה, אלא כל מעשיו היו לשם שמים ולכן זכה ונקראה הפרשה על שמו \\ הרב בן ציון נורדמן

כשאדם בונה את ביתו, את משרדו, הוא קודם חושב על עצמו, על הנוחיות שלו, ומה טוב לו – זה לא המתכון להשראת השכינה. כשאדם הוא אגואיסט לעצמו, לא משתף את הזולת וחי באינטרסנטיות – אין שם מקום לברכה ולשכינה