הצגת דעות קוטבית היא מצויינת, ובנושאי הדת יותר קשה להגיע לריחוק רגשי ממה שבפוליטיקה. הדת הרבה יותר נוגעת בנו במקום עמוק ורחב, בין במאמינים ובין בכופרים.
ולמרות זאת, גם כשהדיון חם ורגשי, עדיין אפשר לכבד כל כותב, להמנע מקריאה בשמות גנאי, לא לתקוף אישית ("אתה מבלבל בראש ואינך יודע מה אתה אומר") וכו'. הרי מצופה מאנשים מבוגרים שגם כשרגשותיהם חמים יכבדו כל אחד, ברוח התורה היקרה הזו, או ברוח האנושיות והמוסר. אז נניח שפא"פ לפעמים מאבדים שליטה, אבל בכתב יש אפשרות לחכות רגע עם התגובה, עד שהכעס מצטנן. ואם הבוטות נכתבת לתועלת, אין בה תועלת, כי היא מרחיקה קוראים מהדעות הכרוכות בה. בוטות אינה משכנעת אף אחד, לא את המותקף ולא את האחרים. (יהיה יפה אם נוכל לומר כשנקר הודעה: אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה. )
|
