ממגר
הצגת שאלה חשובה מאד. ולמעשה יש כאן יותר משאלה אחת.
א. איך מחנכים ילדים לא להיות מושפעים מדוגמאות שליליות?
אבל גם
ב. מתי צריך ללכת לשאול רב? ומתי כל אחד יודע בעצמו?
ג. מה עושים אם אני יודע שהרב טעה?
ועוד
ד. האם חברי אגודה אחת (מיהם? האם יש קבוצה כזו?) ממאנים לשמוע בקול רבנים?
א. חינוך ילדים והתרחקות מחברים רעים
לגבי השאלה הראשונה, כולנו מתקשים בה. יש כמה דברים חשובים שאפשר לעשות, אבל, כמו במשל, אפשר להביא את השה אל הבאר אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות.
דוגמא אישית.
העברת מסרים חינוכיים במידה ובמשורה על ידי סיפורים, שיחות בשולחן שבת, ועוד.
בחירת מוסד חינוכי מתאים.
פיקוח על בחירת חברים מתאימים במידת האפשר.
ראוי גם שאדם שרוצה לחנך יעשה סדר בינו לבין עצמו מה רצוי לו ומה לא. וגם אם יש דברים ששליליים בעיניו, מה המחיר של דחייתם. האם פגיעה ביחסי שכנות, ביקורת שלילית וכאלו לא יעלו לפעמים יותר ביוקר מאשר יצירת הפרדה?
השאלה הזו קיימת כמובן לא רק לגבי אנשי אגודה אחת, אם יש כאלו. אלא לגבי כל שכנים וחברים ואפילו קרובי משפחה. מה תעשה כאשר חבר או קרוב נוסע לאומן, מתפלל בקברים, עושה כפרות או יוצא נגד כפרות, נוסע באוטובוס במעורב או נלחם למען הפרדה בין זוגות נשואים באוטובוס? כל השאלות האלו אינן פשוטות, וכל צד יש לו ביקורת על הצד השני.
יש ערך רב לשמירת השלום והכבוד ההדדי. צריך לחפש לדעתי להעביר את המסר ש"דעותינו שונות אבל אחים אנחנו". וגם אם אחים אנחנו, לא תמיד אנו רוצים לבקר בבית האח שהוא טועה ומטעה... והכל בעדינות ובשלום ובהערכה לזכותו של הזולת לבחור לו את דרכו כי כך ברא ה' את העולם.
האם זה יספיק? האם זה יועיל? הלוואי והייתי יכול לענות בידיעה ברורה. אני יכול להציע ידע כללי והכוונה. אך בסופו של דבר היישום המעשי הוא בידיך ובידי רעייתך.
וכן, תפילה זה דבר גדול.
אחרי הכל, אנו רק יכולים להשתדל ללמוד להיזהר לא לקלקל, בדיוק כפי שכותב החכם בן ציון כהנא, ואם קילקלנו, מה שהוא כמעט בלתי נמנע, לדעת גם לתקן.
ב. מתי שואלים רב?
התשובה הפשוטה היא: כאשר יש שאלות בהלכה שאיננו יודעים איך לענות עליהן.
אין צורך לשאול רב אם לקנות מכונית ובאיזה דגם לבחור. כן אפשר לחפש ולבקש עצה כאשר אנו מתלבטים בין אפשרויות. יש רבנים חכמים שעצתם טובה, אבל עצה אינה הלכה ואינה חובה.
בציבור שלנו, החרדי, יש טשטוש רב בתחום זה.
ג. והיה אם הרב טעה...
זה לא פשוט לומר שרב טועה. סוף סוף יש מגוון רחב של דעות בשאלות רבות, כך שגם אם קשה מאד להיות בטוח שכיסינו את כל הספקות והשיטות (האם זה חשוב לעשות זאת?), זה גם מביא לתוצאה ההפוכה, שקשה מאד לעבור עבירה ברורה בשאלות רבות שעולות לפנינו. באחד מספריו כותב הרב שטרנבוך שלדעתו אין יוצאים ידי מצות עשה עד שמבצעים אותה לפי כל השיטות שנאמרו בה. מצד שני, זה גם מביא לידי כך שאין נכשלים בעבירה אם יש שיטה הראויה להסתמך עליה של מי שמתיר...
ואיך אפשר להוכיח שמישהו טעה כאשר יש כה הרבה דעות.
מצד שני, יש נושאים שבהם אפשר להצביע על טעויות. וזו דילמה קשה, האם עלי לציית לרב או למה שמביאים בשם רב ולי ברור שזו טעות.
וגם זה יש שיטות ודעות. האם עלי לבטל דעתי מפני דעת הרב? האם עלי לציית לו רק אם הוא רבי מובהק? זה גם תלוי בשאלה מי אני ומה אני, ומה הן ידיעותי. מי שאינו לומד ואינו יודע, ודאי שלא יוכל לערער.
וזה נוגע גם לשאלה הראשונה, מהי הלכה ומהי עצה ומהי המלצה. אם הרב פסל סוכה שדפנותיה מתנדנדות פחות מג' טפחים, או אסר על סכך שמונח על מוטות ברזל (חומרת החזו"א הידועה), או שהחמיר בספק מוקצה, או שאסר לנסוע באל על, או אסר על זוגות לשבת יחד באוטובוס, האם זה מחייב אותי ואותך?
אם עיסוק בשאלות האלו ובירורן מצרף אותי לשורת אגודת אחת, אזי זו חברה שצריך לשמוח להשתייך אליה.
ד. מי הם חברי אגודה אחת?
אגודה אחת, עד כמה שידוע לי, הוא פורום שהאשכול הזה מתנוסס בו. האם מי שקורא, כותב וחושב על הנאמר כאן הופך לחבר בא"א?
אולי כוונתך לעקרון כמו שמותר וראוי לאדם לעבוד לפרנסתו ולחפש השכלה אקדמית כדי לשפר את תנאיו, כמובן תוך הקדשת זמן מירבי ללימוד תורה?
אולי כוונתך להפרדה בין שאלות הלכתיות לשאינן כאלו?
כמספר החברים כמדומה כך מספר הדעות.
בכל אופן, אם זה הנושא, אז מה רע בו?
אמנם אם אב מגדל את ילדיו על מנת שירוצו לשכנים לראות סרטים, או שאינו מספק להם תשובה מדוע החילונים נהנים בנסעם לים בשבת בעוד אנו הולכים לבית הכנסת, כמדומה שזו לא משפחה שראוי לדבוק בה. הלוואי שנתקן את עצמנו!
 |
|
