בפסח אנחנו מזדהים עם האנשים שאין להם אוכל: אנחנו אוכלים "לחם עוני", דל ושבור, עם עלים
מרים, ועיסה משאריות של פירות. גם הקינוח - האפיקומן - הוא רק חתיכת לחם-עוני שבורה.

בסוכות אנחנו מזדהים עם האנשים שאין להם בית: אנחנו גרים בסוכה דלה, עם דפנות רעועים וגג דולף.

חג שמח לעניים, לעשירים ולכל ישראל!

גם בארגוני התמיכה והחסד אינני מאמין יותר

אחוזים מעטים מהכסף עובר באמת לאלו שצריכים.

מה שנותר זה לפקוח את העיניים חזק ולמצוא באמת את העניים האמיתיים

שגם זו משימה קשה היום [למרות שישנם עניים]

ולדעת איך לתת להם הרבה ויפה.

ואולי זה הוא מהמסרים שיש לקחת ברצינות פעמיים בשנה. 

שלום

יש לי עצה איך למצוא עני אמיתי
תבקש מראש עמותה לנזקקים שימליץ לך על משפחה כזאת..
עשיתי זאת בהצלחה 

עצה מצויינת!!!


אראל, אני לא מאמין בניהול כספים כשר...

יפה אבל באופן זה לא מקיימים "מתן בסתר", שהוא המעלה הגבוהה ביותר של צדקה ע"פ חז"ל. ושמא בימינו "השתנו הטבעים", ומתן בסתר הוא כבר לא המעלה הגבוהה ביותר?

ישנן מספיק מחוזות בכל עיר ועיר שבהם אפשר לראות אנשים נוברים בפחי האשפה.
אני נתקל לפחות באדם כזה אחת לשבוע שבועיים.
אדם שנובר בפחי אשפה בוודאי ראוי לתואר נזקק וצריך גם צריך לסייע לו.
ולגבי "מתן בסתר", תמיד אפשר לעקוב אחריו ולהשאיר את המזון על מפתן הדלת (גם על מנת שלא לבייש את המקבל).

אזרחי: הנה כמה דברים שעשיתי בעבר: http://www.tora.us.fm/tryg/rgl/avr.html למרות שאתה לא נוהג להיכנס לקישורים, אשמח אם תקרא ותיתן לי כמה הצעות שיפור. מצאתי ברמב"ם, בהלכות מתנות עניים פרק י, שהשיטה של לשים לעניים אוכל על מפתן הדלת (כמו שהציע Hominoidea), היא אכן השיטה המועדפת כשגבאי הצדקה אינם נוהגים כשורה. אבל לעקוב אחריו זו קצת בעיה, הוא עלול להיבהל.

נזכרתי בסיפור שקרה לפני כ-10 שנים. בעיתון המקומי השכונתי, היה מדור שבו כתב אחד מחברי הקהילה, שהקים בית תמחוי. הוא סיפר איך הוא הקים את המקום, וקצת סיפורים מהפעילות השוטפת. חשבתי לתרום לו מעשר כספים, אבל רציתי קודם כל לראות את המקום בעצמי. אז הלכתי לשם יום אחד בשעה 13:30, וביקשתי לאכול. לא היה שם אף אחד פרט למנהל המקום ועוד עובד או שניים; הם נתנו לי לאכול סעודה חמה ודשנה בלי לשאול שום שאלות. כשראיתי שהם אכן נותנים אוכל למי שמבקש, שאלתי איפה קופת הצדקה, ושמתי שם המחאה. כמה שבועות אחר כך, קראתי בעיתון המקומי בערך כך (לצערי לא שמרתי את העיתון אז אין לי ציטוט מדוייק): "הפעם אני רוצה לספר לכם, לא על המקום, אלא על הסועדים בו. יום אחר, בשעה 13:30, בא אדם לבוש בבגדים קרועים ומרופטים [מי שמכיר אותי יודע...] וביקש לאכול. למרות שבדרך כלל הסעודות מוגשות בין השעות 11:30 עד 12:30, נתננו לו. לאחר שאכל, ביקש לראות את קופת הצדקה. לאחר שיצא, בדקתי את הקופה ומצאתי שם המחאה. לקיים מה שנאמר "אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב לתת צדקה"...