הבוקר נערך דיון במשפטו של האב החרדי ישראל ולס המואשם בהריגת בנו בן כ-3 חודשים, תוך כדי התעללות בו, לכאורה.


רותי אברהם

<>if (sLinkData != "") document.write("עריכה
");





בדיון היום נחקרה החוקרת המשטרתית עליזה ארוך על ידי בא כוחו של וולס, עו"ד פלדמן. בין היתר עולה מהחקירה כי ארוך עשתה לכאורה שימוש באמצעי לחץ לגרום לוולס "להודות" במעשיו, כמו נגיעה בו, ואיומים כי ישב עם פושעים ואנסים. עו"ד פלדמן טען עוד בביהמ"ש כי בראיונות שהעניקה ארוך לתקשורת בנוגע לוולס, היא שיקרה בטענה כי הודה במעשים המיוחסים לו.

ארוך העידה כי במהלך חקירתו פרץ וולס בבכי. היא חשה 'רגשות אמהיים' כלפי וולס ולכן ליטפה את ידו. פלדמן שאל אותה: את חוקרת 30 שנה ובודאי במהלך השנים האלה חקרת חרדים. יש הלכה שאסור לגעת בגברים בכלל. לא חשבת על ההשלכות של ליטוף כזה? ארוך השיבה כי "במחשבה שניה" לא היתה עושה זאת, וכי המעשה נעשה בשל 'רגשות של אמא שהציפו אותה'.

ארוך טענה כי וולס הודה במהלך החקירה במעשים המיוחסים לו, אך בחקירתה מראה פלדמן כי לטענה זו אין בסיס. פלדמן מציין כי בתיעוד החקירה לא נרשם כל 'בכי', שבשלו חשה ארוך 'רגשות אמהיים'. נתון זה, טען, בעל חשיבות ונהוג לרשום אותו. כמו כן טען כי וולס חזר וטען בחקירה שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה.

ש: באיזה שלב של החקירה הוא (וולס) פרץ בבכי?
ת: לא יודעת. באחד השלבים. אני יושבת וכותבת לי?
ש: בחקירה הזו הוא לא מודה? בשום דבר שהחשדת אותו?
ת: הכל כתוב
ש: את בשלב זה חשדת בו?
ת: כן
ש: והוא מוסר חקירה על פני שני עמודים שעיקרה הטענה שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה?
ת: טען מה שטען. הכל כתוב
ש: אני מפנה אותך למשל לשו' 14, שו' 17, שו' 31
ת: או קי
ש: הטיעון שלו הוא שהוא נענע את התינוק והתינוק נפל והוא קיבל מכה לא רצונית?
ת: הוא אמר 'אז הוא בכה ואז הפסיק לבכות. בכה לא הרבה. היו כמה שניות שבכה..
ש: הטענה העיקרית שהתינוק קיבל מכה שלא בכוונה, זה נכון?
ת: אני מקריאה מה שהוא אמר
ש: תקראי ותעני לשאלה האם זו היתה גרסתו בניגוד לטענה שהוא חבט בו בכוח. הוא לא אישר שחבט בו?
ת: נכון
ש: וזה לאורך שני עמודי החקירה?
ת: מה שהוא אמר כתבתי
ש: למרות שהוא לא מודה פתאום הוא פורץ בבכי. כמו שאת חוקרת זה לא הנחקר הראשון שחקרת. גם אני זה לא החקירה הראשונה שראיתי ולא ראיתי חוקר שלא ירשום החשוד פרץ בבכי משום שזה יכול להצביע על תודעת אשמה. יכול להצביע על דבר שהוא מסתיר. איך זה לא רשמת בשלב זה החשוד פרץ בבכי?
ת: לא רשמתי
ש: הוא מכחיש. למה שיפרוץ בבכי? אנשים שפורצים בבכי בהסתמך על הנסיון הלא קצר שלי הם אנשי שמתוודים. שפתאום הוא לא יכול להכיל את האשמה והיא פורצת החוצה בבכי?
ת: אני לא פסיכולוגית. אני בסה"כ חוקרת ולא מפרשת את הרגשות למה ואיך בכה פה . אני אומרת עובדה הוא בכה.
ש: אני אומר לך לא היה ולא נברא. אני אומר לך שאם היה פורץ בבכי היית רושמת את זה והיה צריך להיות לזה איזה שהם סימוכין בהודעה?
ת: הוא בכה ואני עומדת על כך ואני לא ילדה קטנה.

פלדמן האשים את ארוך בניהול חקירה מוטה, שכן ניגשה לחקור את וולס בדעה מגובשת כי עשה את המיוחס לו והפעילה לכאורה אמצעי לחץ לאלצו ל'הודות'.

ש: הזמינו אתך כי את מתמצאת בפרשת מולדובה? מה זה מולדובה?
ת: סיפור דומה. התעללות בתינוק שהתינוקת שוכבת כמו פגר.
ש: את חקרת את הפרשה?
ת: הצוות שלי
ש: ז"א שמלכתחילה מרחף מעל הסיפור הזה אפשרות של התעללות בתינוק?
ת: כן





<>sZones+=",17";sIDs+=",InContentAd"


פלדמן ממשיך ושואל: וולס מספר לך סיפור של נפילה לא רצונית. את אומרת לו שאת לא מאמינה לו?
ת: לא זוכרת אם אמרתי לו. שאלתי אותו עוד שאלה ועוד שאלה.
ש: מהנסיון שלך כחוקרת כשהנחקר אומר לך דברים שאינם תואמים את ההרגשה שלך את לא אומרת לו אתה משקר?
ת: יכול להיות שכן אבל אני לא זוכרת אם במקרה זה אמרתי או לא אמרתי.
ש: האם הרמת את קולך עליו?
ת: לא לא
ש: האם אמרת לו במהלך החקירה שתעצרי אותו, שהוא ייעצר?
ת: יכול להיות בסיטואציה כזו ואחרת אמרתי לו.
ש: האם נכון שאמרת עליו חבל עליך נשמה טובה שלי? את משתמשת הרבה במילה נשמה?
ת: יכול להיות. אני לא כותבת את כל מה שאני אומרת
ש: האם לא נכון שאמרת לו חבל עליך. אתה תשב בבית סוהר עם פושעים ואנסים?
ת: לא אמרתי
ש: את חוקרת והיית מתוסכלת. הוא מספר מבחינתך סיפור שלא היה ולא נברא. על נפילה לא רצונית. ואת מאמינה שמדובר בהתעללות. איך את משכנעת אותו לדבר?
ת: אני עושה כל שלאל ידי כדי לשכנע ולהביא למתן עדות
ש: לא תגידי לו תלך לבית סוהר. תשב עם פושעים ואנסים. אתה בחור טוב. נשמה טובה?
ת: לא יודעת אם אמרתי דבר כזה. לא יודעת מאיפה אתה לוקח את זה?
ש: מאיפה את חושבת הבאתי את זה.אני לא הייתי שם אבל היה שם מישהו אחר?
ת: מי שמכיר אותי יודע בדיוק איזה אדם אני ועד כמה אני מנוסה ועד כמה ההליך הזה לא אני.
ש: אני מבין שאת לכל אורך הדרך עד הסיום חשת אליו בכל זאת רגשות אמהיים, נכון?
ת: בחיי
ש: מתי חלפו הרגשות האלה?
ת: לא חלפו. אני נהגתי בו בכבוד. בתחושה של לא לפגוע בו ובאמת באמת תסתכל לי בעינים, אמרתי די לו. הוא עבר מה שהוא עבר. אני לא צריכה להוסיף.
ש: לא רצית לפגוע בו פגיעה מיותרת?
ת: בחיי ותאמין לי.
ש: כמעט והייתי מאמין לך לולא ראיתי מה שאמרת לתקשורת.




בשלב זה חושף עו"ד פלדמן את מה שהתרחש מאחורי הקלעים במשטרה סביב אותה חקירה. הוא טוען כלפי ארוך כי פעלה במסגרת 'קרקס מעצר' וכי שיקרה לתקשורת.

ש: קיבלת אישור לדבר עם התקשורת?
ת: כן. מהדובר.
ש: פנית לדובר?
ת: אני?
ש: הדובר אמר לך לפנות אל התקשורת?
ת: כן. הדובר הוא שמוליק בן רובי והכל נעשה בליווי שלהם. היתה איתי סיגל עוזרת הדובר.
ש: את זוכרת מה אמרת לתקשורת?
ת: אם תזכיר לי אגיד לך
ש: גם כשדיברת אל התקשורת ראית לפניך אדם שנפגע מספיק ולא צריך לפגוע בו עוד?
ת: זה שונה מאשר כאשר עומד בפניך בחור שקצת בוכה וקצת קשה לו כמו שאתה מדבר כשהוא לא לפניך ומדבר על על איך שהמציאות איך שהיא קשה
ש: דיברת לתקשורת על המציאות נכון? לא הגזמת ולא הפרזת. דיברת בדיוק על המציאות? האם דיברת לתקשורת על מה שהיה בחקירה באמת ולא הגזמת הפרזת או העצמת בצורה הכי מגעילה את הנאשם?
ת: ככה אתה רואה את זה?
ש: אמרת לטלויזיה שהוא הטיח את ראשו של התינוק בקיר, אמרת?
ת: יכול להיות
ש: אני אומר לך בהסתמך על החומר שבפני שהוא הכחיש בצורה חד משמעית שהטיח את ראשו של התינוק בקיר. על בסיס מה אמרת את זה?
ת: אני יודעת שהוא הודה במיוחס לו
ש: את יודעת במה הוא הודה בפני בריקמן. קראת את זה?
ת: לא קראתי. שמעתי מבריקמן
ש: את הולכת לתקשורת ואמרת דברים נוראיים עליו ותיכף גם נראה וגם נשמע, מבלי שקראת את ההודאה?
ת: לא היה ולא נברא. לא מיניה ולא מקצתי ממה שאתה אומר
ש: אנחנו מראים קטע מתוך חדשות הוט ירושלים 10.4.06. איפה את מתראיינת פה?
ת: בתחנה
ש: וזה לאחר שהדובר אמר לך תתראייני לתקשורת. אמרת שהוא הודה שחבט בו בכל מה שאפשר. בכל דרך אפשרית. הוא נשך אותו. צבט אותו. היכה בו בסטירות ואגרופים והטיח את ראשו בקיר. על בסיס מה? הוא יושב במעצר בשלב הזה ואת משתלחת בו בתקשורת. בשביל מה?
ת: אני הלכתי לתקשורת לא כי אני ביקשתי. אנחנו הלכנו לצלם אותו את התינוק. והיתה נשיכה (מצביעה על הצואר) וצביטה (מאחורי האוזן) ואמרתי את מה שראיתי.
ש: הוא הודה בפנייך שהיכה צבט וחבט את הראש בקיר?
ת: אמרתי בדיוק מה שאמרתי לשופטת עכשיו
ש: אמרת שהוא הודה בכל מה שאמרת עכשיו. איפה הוא אמר את זה?
ת: הוא הודה במיוחס לו אצל בריקמן
ש: ועל זה הסתמכת מבלי שקראת. ויותר מזה, נגיד שהוא הודה. החקירה לא הסתיימה. לא הוגש כתב אישום. הוא נמצא במעצר? מה הענין הזה ללכת לתקשורת?
ת: אמרו לי להתראיין. לא אמרו לי מה להגיד. אמרו לי להגיד הכל.
ש: מתי הדובר אמר לך להגיב? ההודעה הזו היתה ב 10.4 . אני יכול להניח שזה היה סמוך למועד הזה שהדובר אמר לך להתראיין ואז הגיעו צלמים לתחנת המשטרה?
ת: לא יודעת. צלמים היו גם בביהמ"ש.
ש: אנחנו הולכים אחורה ל 4.4 היה הליך מעצר שאת השתתפת בו. האם לפני הליך המעצר אמר לך הדובר תתראייני לתקשורת אחרי המעצר?
ת: הייתי מלווה ע"י סגן הדובר נדמה לי, סיגל.
ש: סיגל סגנית הדובר באה איתך כבר להליך המעצר. מה זה קרקס מעצר? מה זה יחסי ציבור המעצר? מה זה?
ת: אתה שואל אותי בתור מה?
ש: אבל שלחו אותך לפרונט? הדובר גם הוא ידע מה קורה בחקירה?
ת: כן הם מתעדכנים
ש: והיא אמרה לך מה להגיד בסיום המעצר?
ת: היא לא אומרת לי מה להגיד
ש: את אמרת בסיום המעצר דברים נוראים
ת: לדעתך
ש: לדעת כל בן אדם. שאין להם שחר
ת: זה היה מקרה נורא
ש: אמרת שהוא טען דבר נוסף. שהילד נולד עם מום ושהוא בעצם לא רצה אותו. איפה הוא טען את זה? שהוא לא רצה בו ולכן הרג אותו. איפה זה כתוב?
ת: לי הוא סיפר שהילד נולד עם מום בצואר.
ש: איפה הוא אמר שהוא לא רצה אותו?
ת: אני באמת לא יודעת איפה
ש: איפה אחריות שלך?




פלדמן מוסיף ושואל את ארוך: לגלי צה"ל התראיינת באותו יום לירון וילנסקי. שם אמרת 'הוא נתן לו סטירות. נתן לו אגרופים. חבט את ראשו בקיר. מעבר לכך. מיום שהילד נולד הוא מכה אותו'.
ת: יכול להיות שאמרתי. לא נאמרו דברים שהמצאתי אותם. נאמרו דברים שזו לא פעם ראשונה שהוא היכה אותו.




לשאלת בית המשפט: מאיפה את יודעת?
ת: אני לא המצאתי את זה. אני לא יודעת מאיפה הבאתי. לא המצאתי
עו"ד פלדמן: גם התראיינת לעתון. אין כמעט כלי תקשורת שלא התראיינת אליו. התראיינת לידיעות אחרונות " לא יכולתי לשמוע את התיאורים של האב. מיום לידתו הוא התעלל בו בגלל שנולד עם מום". שמעת אותו אי פעם אומר את הדברים האלה? את משקרת.
ת: אני לא זוכרת שאמרתי דברים כאלה לעתון, והעתון ומוסיף דברים שלא נאמרים ומנפחים דברים. בעתון אני אומרת לך שמנפחים. העובדה שלא אמרתי את זה בתקשורת כשצילמו אותי. העתון כותב מה שנוח וטוב לו. אני לא מכחישה שהתראיינתי. אני לא יכולה לומר שמה שכתבו שם אמרתי מילה במילה. אני לא אחראית למה שהעתון כותב.


(ערוץ 7)

תוקן על ידי - דוד10 - 28/06/2006 0:57:11

למה לא מביאים מקור?

מגלגלים זכות ע'י זכאי וחובה ע'י חייב.

איך עוד אפשר לנסות להרשיע אותו כשיש פרוטוקולים מבישים שכאלו.

תינוק מת. ומישהו רצח את אבא שלו..

גל, הוא הוסיף המקור. באמת מעורר תמיהה היכן הם כל אותם יפי נפש שמיהרו להאמין לדברים המרושעים, בזמן שאפילו עיור הי' רואה על אתר שיש כאן מגמה מטומטמת ומרושעת להאשים את האב השכול. לפחות שיבואו הנה ויצהירו חרטה על האשמתם המהירה והנהגתם הנלוזית.

אני מזמין את כל אלו שהרשו להשמיץ אותו  פשוט לקום לפייס וגם לפצות אותו,
ובבקשה שימו לב !!!, אמי עובד במקום שרובו אינם שומרי תורה ומצוות ולפעמים קורה שמתפרסם דבר נוראי, על איזה חרדי, וכמובן שמיד קמים עדת המגנים נגד החרדים, וכבר כמה שנים שאני נוהג לומר להם, אם אני לא מכיר את העובדות, ואני צריך לקבל את מה שהתקשורת אומרת עליו, הרי שבעיני הוא זך ונקי

מדהים העבודה הלא מקצועית של המשטרה. נראה שהנאשם עלול לצאת זכאי למרות שהוא אשם רק בגלל העבודה החובבנית של החוקרים.