שנרב

מה שהבאת לכאן מאד מעניין ומציג היטב את הנושא. ועוד בנקודה רגישה ביותר.

כמדומה שלפנינו עומדים שני שיקולים:

א. מצד ההלכה, הילד והילדה הם, כנראה, ממזרים. אמנם יש לכתוב זאת בזהירות, כי אינני רוצה לקלקל את היתרו של הרב משאש.

ב. מצד שני, דיני ממזרים בכלל נראים בעינינו אכזריים ביותר. מה חטא הילד, ועל אחת כמה וכמה אם לא חטאו ההורים במתכון?

ואין זה חידוש שלנו, שעלינו להתבייש בו ולתמוה כיצד אנו מבקרים עקרון מן התורה. כבר בגמרא גילו מודעות לכך, ואמרו שעל הקב"ה לרצות ולפצות את הממזרים, וכן היה נוהג אחד הרבנים שהיה בוכה עם כל ממזר שבא אליו.

כך נוצר מצב של סתירה. הפוסק נתון בין שני קטבים אלו. ליבו נתון לטובתו של הממזר. אבל יש לו מחוייבות להלכה.

זה הרקע שעליו צומחים הפתרונות ההלכתיים של הרב משאש.

בעיני, זה נראה כאילו המטרה סומנה מראש. למצוא היתר. ואחר כך צריך רק למצוא את השיקולים והפתרונות. (לקמן נראה שלא רק כאן זו הגישה שביסוד הדברים).

אקדים שמלבד הפתרונות היצירתיים מאד של הרב משאש היו עוד דרכים. אבל הן לא היו ישימות כאן. אולם כדאי לפרטן.

1. הגבר יכול לשאת גיורת שמתגיירת בתור שפחה כנענית. הבעל משחרר את הילדים שנולדים כעבדים כנענים והם הופכים לגרים. ולאחר שהאשה עוברת גיל לידה, הוא משחרר אותה ונושא אותה לאשה כשהיא יהודיה גמורה. כמובן אין מגלים זאת לאיש, גם לא לילדים, וזה סוד משפחתי. אומרים שכך יעץ רב גדול באמריקה (ר' משה פיינשטיין?) במקרה מעשי.

ההיתר הזה מבוסס על הגמרא וכמדומה על פסק של הרמב"ם. ואם מתעלמים מן האיסור הקל (אסור ליהודי לשאת שפחה כנענית), זה חלק ללא פקפוק.

2. ניתן להטיל על הבעל שאשתו זינתה לשלוח לה גט בידי שליח ולחזור ולבטל את השליחות. אז, מדין הגמרא, חלה כאן הפקעת קידושין מתקנת חכמים.

הפטנט הזה מועיל מעיקר הדין, אולם רבנים בדורות הבאים, גם בימי הראשונים, נמנעו מלהשתמש בו.
אם נתעלם מן המסורת שמזהירה לא להשתמש בכלל הזה, הוא יכול להועיל גם לאחר שהממזרים נולדו, כי ההפקעה היא מרגע ראשון של הקידושין. אבל צריך שהבעל והאשה יהיו בחיים ונשואים זה לזו.

שני פתרונות אלו אינם רלוונטיים במקומות שנידונו כאן, אבל הם ממחישים אותה משאלת לב ראויה להתיר את הממזרים.

עד כאן לא עניתי כלל על השאלה שנשאלה אלא הערתי דברים באופן כללי. עתה אתייחס לשאלת שנרב, אם כי לא אענה עליה ממש...

א. לא הבנתי ברור מספיק מה זה "פורמליזם". אני מניח שהכוונה היא להיאחז בכלל הלכתי וליישם אותו בלי להתבונן אם הוא באמת שייך בנסיבות הנתונות.

הפן הפורמלי מלווה כמובן כל יישום של הלכה וחוק. אולם יש מקומות שבהם ברור יותר מאחרים שההלכה או העקרון נכפים שלא באופן רגיל וטבעי. ואז אנו מכנים זאת "פורמליזם".

כמו כן אנו משתמשים במונח זה כאשר מיישמים הלכה או עיקרון כאשר יישום זה מתבקש לפי הכללים שלו, אולם היישום מתנגש עם עקרונות אחרים, מוסריים.

לפי זה יש כאן פורמליזם משני הצדדים. מצד אחד עצם דיני ממזרים הם כפיה פורמלית של דין שאינו מובן לנו, ושכבר רבותינו האמוראים והתנאים חשו בכך שהוא אכזרי כלפי הממזר.

מצד שני, השימוש בעקרונות שהרב משאש בחר בהם אינו מוצדק לפי התנאים האמפיריים (=העובדות) והוא נכפה מגבוה. אז גם יש פורמליזם.

כמובן, זה שיש פורמליזם כאן ופורמליזם כאן אינו אומר שהם שקולים. אלו שני סוגים של פורמליזם בלשוננו.

ב. השאלה היתה "האם זה תקף". ואני מעלה שאלה מקדימה: לפי מה נקבעת תקפות?

למעשה, גם זו שאלה על פורמליזם.

עד כמה אנו מתעלמים ממה שמורים לכאורה העובדות והכללים והולכים אחרי סמכותו של האומר, גם אם בחינת טיעוניו מעוררת ספקות או דחיה.

וכמה מתאפשר לפוסק להתעלם ממכלול של שיקולים כדי לכפות פתרון שנראה לו מסיבות מטא-הלכתיות.

אישית, אני יכול לציין שאיני מכיר פסקים כה חריגים כמו של הרב משאש. אולם עצם הכפיה של תשובות מוכנות, עם "הברגה" כזו או אחרת, זו תופעה מוכרת, וכבר נידונו הדברים בפורום. ראוי לאסוף את הדוגמאות ולנתחן כדי לנסות לזהות את המטא-כללים ויישומיהם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

בשביל רוב בעילות אחר הבעל צריך שיהיו קידושין תופסים בו? די בכך שחיה עימו בקביעות, בפרט כאשר אין בעל כלל.

_________________

רודולף 

רודולף

לא התכוונתי 'חייבי כריתות' במובן של לא תפסי קידושין. כתבתי חייבי כריתות להבדיל מא"א שכל העולם אסורים בה.
חידוש גדול הוא בעיני לומר שמבעילת פסול אחת לא יכול להוולד ילד שדינו יהיה ממזר.

(אשכנזי מידי, ירוחם?)

החכם השלם מאיר יכב"ץ,

הנני בשניו'ת מדברי סופרים לאמר כי כל אימת שחיה עם אחד דרך קבע, הרי רוב בעילות אחריו, ולא כש"כ מני"ר דלא אשכחת אלא בחבושין בבית האסורים.
או בפנויה שנבעלה פ"א לאסור לה, אין רוב בעילות אחר המותר, ואנו מחזיקים הולד לממזר.

כ"ד קטינא דארעא דלית ליה מגרמיה כלום, תולעת ולא איש, נחבא אל הכלים
רודולף ס"ט

_________________

רודולף 

הרב משאש דודו של הרב משאש  היה רבה של חיפה והוא שכתב את ההתר לאדם מסוים מאד של כיסוי ראש של אשתו, שסרבה. ההתר לא היה גורף, למרות שהנימוקים היו מענינים ונכונים.

נדב,
לא ערבבתי. אני יודע שמדובר באנשים שונים, רק הבאתי גם את הדוגמא ההיא בנוסף.

ירוחם,
הוא כתב את ההיתר לאדם מסויים אחד, אלא שזה התפרסם בשו"ת וברבים. כידוע, כל תשובה בשו"ת נכתבת לאדם אחד.
ההיתר אמנם היה גורף, לפחות במשתמע, ונימוקיו היו אולי מעניינים אך בהחלט לא נכונים. ממש לא.

ועוד משהו לגבי מסורת הפסיקה, שנדב העיר לגביה. דווקא כאן אני בהחלט מזדהה עם כיוון הפסיקה העצמאי. אם הוא חושב שכך ראוי לעשות, אז אף עגונה, או ממזר, אינו אשם בכך שפוסקים בדורות קודמים, או רבני הליטאים ו/או החסידים, בבני ברק או מחוצה לה, חשבו אחרת. זכותו ואף חובתו של הרב משאש היא לנהוג ולפסוק כפי שהוא עצמו מבין, ובודאי כשזה בא על חשבון אחרים (כאן בהחלט יש מקום חשוב להיכמרות הלב).

_________________

מיכי

הרב מיכי
אולי בטובך  תציין לנו באיזו ספר שו"ת התפרסמו הדברים?

הדברים התפרסמו בספר האגרות והמכתבים,- והמרחק עדיין גדול.

לא כל מה שלא נראה לך כהלכה הגיונית ונכונה,  הופך אותה ללא נכונה ו לאהגיונית,
 
בעייני הרבה מאד פסקים והלכות הנפסקות במחוזותנו, לא הגיוניות בלשון המעטה, ומנוגדות לדעת תורה.
אבל אתה בהקשת מקלדת קטנה מסוגל לבטל דעתו של רבה של אחד הערים הגדולות בארץ,

האם זה לא מנוגד לתזה שהצגת כאן- סמכות שבמהות-?

_________________

מודה ועוזב

מיכי,

קצת קשה לי לראות היכן נגמרת מסורת הדורות ומתחיל "גוף ההלכה" אליו יש להיות נאמן.  אם יש לי טיעון המתבסס על הגמרא ומכוחו יש לשנות את ההלכה כפי שנקבעה על ידי ראשונים ואחרונים, זה בסדר? ומה אם יש לי הבנה במשנה נגד הגמרא, או הבנה בפסוק נגד שניהם?

אישית קצת קשה לי לראות, לדוגמה, כיצד דיני בשר בחלב נגזרים מן הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו". לחילופין, אם ראוי לצפצף על מסורת הפסיקה בשם מה שנראה לעין, הייתי טוען בתוקף שאין שום יסוד לאבחנה בין ספק ממזר לשאר ספקות (כלומר שהדרשה "לא יבא ממזר - ממזר ודאי ולא ממזר ספק" ניתנת להסבה לכל שם עצם המופיע בתורה ולכן אין שום יסוד לקולא מיוחדת בממזר) . אולי הייתי גם מתעקש ש"ממזר" אינו בנם של חייבי כריתות אלא שם של עם כמו עמוני ומואבי, כמשתמע מפשט הפסוקים בתורה ובתרי-עשר.