איני יודע מה לדון בספר זה. אני כותב בהיסוס מתוך ספקנות, יתכן שכל כתיבתי בטעות יסודה, אך בכל זאת כאן המקום היחיד שיש כאלו שיכולים לפתור לי ספקותיי, ולכן אציע את דבריי.

מצד אחד לכאורה מדובר במסמך יחידאי. מדובר ביומן של רב ליטאי מעיר ראדאשקוויץ מימי הגר"א משנת תקמ"ח עד לתק"ן, שרשם לעצמו את רחשי לבו ואת הקורות בעיירתו ואת דעותיו ועל מצב הספרות ומצב היהדות בימיו.

לפי המוצא לאור והעורך מנחם מענדל זלאטקין שהדפיס פרקים נבחרים ממנו בהוצאת מחברות פאריס (חש"ד), "הרי בדרך מקרה ...בא לידי חבילה של כתבם מעשה ידיו של אחד הרבנים במדינת ליטא בתקופת הגאון דווילנא והכתבים האלה כפי שנדוע לי היו שמורים דורות רבים בידי יוצא חלציו של הרב הנ"ל והיו נמסרים מאב לבן דור אחר דור. בחינת הכתבים האלה איפשרה לי לקבוע בודאות שהנם מעשה ידיו של הרב ר' שלמה דוד שהיה רב אב"ד ומחזיק ישיבה בראדאשקוויץ עיר בלתי גדולה במדינת ליטא במחזו מינסק.

בין הכתבים האלה...משכו את עיני עליהם ביחוד קונטרסים רבים המכילים רשימות זכרונות ספורי מאורעות ומקרים ורעיוניות ומחשבות על ענינים שונים שהיו קרובים ללב הרב הנ"ל ומשפטו עליהם. ונוכחתי לדעת שהרב הנ"ל הי' רושם מזמן לזמן על הגליון לזכרון הדברים שהיו מענינים אותו ומעסיקים אותו באותה שעה...בלי שום כוונה לפרסם אותם אחרי כן בדפוס...

...ורואה אני שיש בהם ברכה...המפיצים אור ביחוד על החיים הרוחניים והדתיים של אחינו בני ישראל במדינת ליטא בתקופה הנ"ל כאשר הרב...השאיר לזכרון אלא מה שהיה מענין אותו, רב ואב"ד בישראל, וכפי הרושם שהיו הדברים עושים עליו...וביודעי שרבים המה אלה המשתוקקים והמתאוים לדעת דבר מה מחיי אבותינו במדינת ליטא בדורות עברו העמסתי עלי העבודה לבחור מהכתבים של הרב הנ"ל את הזכרות היותר חשובים ושיש בהם ענין אפילו למי שאינו תורני...ומסרתי אותם לדפוס".

תוקן על ידי אתנחתא ב- 06/02/2008 3:47:16

לכאורה מדובר במסמך לא סולא בפז. אך מיד שקראתי בדברים עולה התחושה, שמשהו אינו כשורה כאן. העברית היפה והמדוקדקת, הסגנון הקולח, השפה הברורה וההבעה הצלולה והשקופה, אינו של עברית רבנית ממאה השמונה עשרה. זה פשוט עברית שרק החלו לכתוב בה החל ממאה התשע עשרה, ורק בתחילת מאה העשרים מוצאים רבנים שולטים בסגנון זה.

אין לי בינתיים שום ראיות ברורות שהדברים לא נכתבו בידי רב בשנות תקמח-ן, ורק חושיי הם אומרים לא שזה לא יאומן שלפנינו אכן טכסט מהימן.

כמו כן יומן שאינו אלא לעצמו ולא לשם פרסום , מעולם לא נכתב בצורה כה פרטנית, סיפורית כמו ספר זה. יומן יש בו קיצורים, רמזים, שמות בר"ת, וכיוצא בהם. ספר זיכרונות אדם כותב בניסיון לפתח את הדמיות אך לא יומן שנכתב בשעה שאירעו הדברים. אין תמונה שלימה של דיון, אין תגובה מלאה להתרחשיות.

גם מצד תכנו, הייתי אומר שהרגישויות ורוחב האופקים עם מתינות בלתי מצויה של ראיית את כל הצדדים אינם משל רב של המאה השמונה עשרה. זה פשוט הסתכלות ליטאית טיפוסית של שלהי מאה התשע עשרה. בשום אופן לא משהו מוקדם.

הייתי אף מציע שריח משכילי מסויים דקה ועדין נודף מן הספר. חוט השני שעובר בהתייחסות של המחבר לכל ספר שהו רוכש, הינו הכאב על הכתיבה הבוטה של רבנים גדולים לרבנים אחרים. תופעה זו גורמת לרב דנן עגמת נפש רב. הוא רוכש למשל מן ר' גרונם מוכר הספרים את ספר שו"ת מהרי"ק והוא מקבל צער רב מן העובדה שהמהרי"ק כותב בחריפות נגד גדול אחר. והנה סמוך לכך, מביא לו ר' גרונם ספר 'שבות יעקב' שאך יצא ממכבש הדפוס, והנה שוב נתקל בעובדה שבעל השבות יעקב תוקף בחריפות תלמידי חכמים אחרים. למה? מדוע? לשם מה הבוטות, שואל את עצמו הרב.

יום אחד הוא מקבל מר' גרונם כל ספרי היעב"ץ. לכאורה חגיגה ספרותית לרב שהצליח לשים את ידו על אוצר של ספרים כה נדירים (האם אכן כבר בשנת תקמ"ח היו כה נדירים? אז שמא זה אנכרוניזם), הסגנון הבוטה של היעבץ מעיב על כל החגיגה. הוא אינו סובל את הסגנון הפרוע והבוטה של היעב"ץ. מפריע לו גם הדרך הקלה של היעבץ לפתור בעיות. יש לו בעי' עם מורה נבוכים, אז מחליט בקלות שפשוט לא הרמב"ם הוא המחבר. מעניין טוען הרב, וכי מדוע נאבקו איתני עולם הראשונים על הספר באם בקלות ניתן להחליט שזייפו את הספר.

יום אחד הוא מקבל את הספרות על הגט מקליווא, וגם פה מפריע לו את המחלוקות המרה שנוצרה בעטיה של הגט.

ולא נגעתי ביחסו המורכב למגיקה, לקבלה. לא נגעתי בשמות תלמידיו ששם אחד הוא שניאור זלמן (שם נדיר לפני בעל התניא) , ושם אחד בנימין קלצקר (שם של חסיד חב"ד מפורסם בכינוי זה, בן הדור ההוא)

מוזר עד תמוה, שלא ראיתי הספר נזכר בשום מחקר על החסידות אפילו לציין שזה זיוף. יתכן שאני שוגה ופשוט לכולם, שהספר אינו אלא ספרות יפה ותו לא. כנראה הדבר כה ברור כמו 'חיים גרבוצר' של פישל שניאורסאון או סיפורי י"ל פרץ. יתכן וחסר לי כמה דפים מן הספר ושם מופיע שזה נובלה היסטורית או משהו כזה. (אני ראיתי את הספר ב"אוצרות התורה", שכנראה הי' ברור להם שזה היסטוריה). קיצורו של דבר כל מי שיודע משהו על הספר, יודיע לי.

תוקן על ידי אתנחתא ב- 06/02/2008 3:51:52

כמדומני שקראתי מספר זה ברשת. היש באמתחתך לינק?

_________________

קראתי בחיוך את דבריו של אתנחתא והחילותי בהשחזת קולמוסי, בא דוד אסף (ה"ידוע" כרודפם של חסידי חב"ד...) והוציא לי את כל האויר...

אתנחתא, ההבדל ביניהם הוא ההבדל שבין ספרות יפה לבין זיוף. וכבר התכתשנו בענין זה לענין החמדת ימים...

אני הרי טענתי שגם הח"י לא היה זייפן אלא נקט בצורה ספרותית, שנראית לנו כזיוף.

יש ספרים בדיוניים לרוב עם הקדמה ריאלית.

גם לכוזרי יש הקדמה שרבים משוכנעים שהיא ריאלית.

חייב גראוויצער גם מתאר תקופת הצמח צדק שלא ראה בעיניו ובאזניו בעצמו. וכמו כן לא הי' תלמיד וואלאזין ולא חסיד טשערנוביל.

דא"ג ממורינו לבנוני ראיתי שכתב,  שהספר חיים גראוויצער  בפירסמו הראשוני  באידיש מעל דפי העיתון, לא הגיע לשיכלולו הספרותי כפי שהוא הגיע בתרגומו העברית בידי אברהם שלונסקי (?). לדבריו  המתרגם הוא שלטש וגיבש את הספר הבוסרי והעניק  לו פנים חדשות. כך קבלתי ממנו. אך טרם ראיתי את מהדורת האידיש (האם בכלל יש מהדורת אידיש מלבד מה שנדפס בעיתונים?) אולי ראוי ח"ג לאשכול נפרד.

לבנוני,

טרם תחמת בדיוק מתי קובעים שמישהו זייפן ומתי בלטריסט? אולי יודל רויזברג גם לא זייפן, אולי בעל הירושלמי רק כתב ספרות יפה.

אדרבה תבאר את אמות המדה לפי דעתך.

_________________

על דברים עקרוניים אינך כותב? זו טירחה גדולה מדי בשבילך? שאלה שאלה עקרונית לתחום התחומים ואתה מתחמק.

_________________