רצוני לתת דוגמאות של דרשות חז"ל שאפשר לומר שהם אמרו מסברה, אבל המילים עדים שכותב התורה התכוון בכתיבה לרמוז עליהם
(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל:
על הפסוק הזה דורשים חז"ל האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער:
כי כתוב נח ובניו ואשתו ונשי בניו, ולא כתוב נח ואשתו ובניו ונשותיהם,
ובהמשך כתוב
(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:
(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
כאן דורשים חז"ל איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה:
כי כאן כן כתוב אתה ואשתך ובניך ונשי בניך,

ומה עושים נח ובניו למעשה ?? כתוב
(יח) וַיֵּצֵא נחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: כלומר אלוקים אמר, אבל הם לא רוצים, הם יוצאים נח ובניו לחוד ואשתו ונשי בניו לחוד,
לכן באמת אלוקים מקים ברית עם נח וכך דורשים חז"ל על סיבת הברית (הרי נח לא ביקש ברית בכלל ??)
בפרק ט פסוק (ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: ס אבל הם בשלהם,
ולכן אומר להם אלוקים (ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמר:
(ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם: דרשים חז"ל מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות:

עוד דוגמא:

יהושע פרק ז (ה) וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:
אז כמה נהרגו ???
חז"ל דרשים שנהרג רק אחד, איך יכול להיות ? הרי כתוב מפורש בפשט שנהרגו שלשים וששה,
ומה לא נכון בפשט כאן, כי כתוב כ'שלושים ושש, מה עושה כאן ה"כף" הדמיון ? הרי יש כאן מספר מדויק "שלושים ושש"
אם היה כתוב כ'ארבעים או כ'שלושים מתאים שיהיה "כף" הדמיון, אבל כתוב מספר מדויק שלושים ושש, אז לא יכול להיות כאן "כף" הדמיון, על זה דרשים חז"ל שחייב להיות שהפשט כאן היא, אדם אחד ששווה כשלושים ושש, שהוא ראש הסנהדרין,
כי לפעמים הוא מכריע בין שלושים וחמש דיינים, כלומר הקול שלו שווה שלושים ושש,
 
עוד דוגמא:

(א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמר 
חז"ל אומרים לנו שהם  "פנחס"  "וכלב בן יפנה", 
מנין לחז"ל שזה פנחס וכלב ? יכול להיות מקבלה, אבל אפשר גם להבין את זה מהפסוקים 
כי כתוב אנשים "מרגלים", כלומר מרגלים במקצועם,
הרי אי אפשר לקרוא לאדם מרגל ? לפני שהוא כבר היה מרגל,
ומי הם האנשים שכבר היו מרגלים ?  
כלב ופנחס,
נכון שכלב בן יפנה היה אחד מי המרגלים בפרשת שלח, אבל פנחס ??? 
כתוב וַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנתֶיהָ
ואת מי שלח משה ?
כמובן את "המשוח מלחמה" ומי זה היה ? פנחס כמובן,
מנין לנו שמשה שלח את המשוח מלחמה ? הרי זה היה רק לרגל ?
כי כתוב וַיִּלְכְּדוּ בְּנתֶיהָ: ומנין היה להם רשות לכבוש את בנתיה ?
סימן שהמשוח מלחמה היה איתם בשעת מעשה, 
אז פנחס היה ביעזר מרגל, וכלב היה כבר מרגל בפרשת שלח, והנה יש לנו אנשים מרגלים במקצועם,