מקורבי הרבצ"ר טוענים, הרב פרץ מרגיש נורא בימים אלו.
הוא עושה חשבון נפש, והרגשתו לא טובה.
שנתיים בתפקיד, ואין לו אפשרות להצביע על אף הישג אחד.
אין השגים? ניחא. בתקופה קשה כזו קשה לעשות משהו.
אבל נסיגה והפסדים? עם זה אינו יכול להשלים.
הוא נלחם על יזכור אלוקים, והפסיד.
בימי הזיכרון לא יוזכר שם אלוקים, אלא יזכור ישראל.
הוא עשה צעד משמעותי ולקח על עצמו להתיר לשמוע שירת נשים,
דבר שלא לקח על עצמו אף רב בעולם, מעולם, (קשה למצוא פוסקי הלכה,
עם כזה אומץ כמו לרבצ"ר, לבטל הלכה בשו"ע),
ופתאום לחרדים הצבא מתיר לא להשתתף בשירת נשים,
כאילו שאין היתר מפורש מהרבצ"ר לכך.
הוא מרגיש כדברי המדרש:
"גם אכל דג מסריח, גם קיבל מלקות, וגם מגורש מהעיר".
הרב פרץ כאיש של אחדות ישראל, קבע את הסיסמא,
"רבנות של כולם באהבת חינם".
ומה הוא קיבל?
חיילי ההסדר כועסים שלא נתן להם גיבוי, והתיר שירת נשים,
ראשי ישיבות ההסדר כועסים, שאינו מוכן להתאמץ עבורם,
הנה, הם אומרים, רב שח"ר התפטר, ומיד הבטיחו לא לפגוע בחיילים החרדים,
מדוע הרבצ"ר לא עושה זאת עבור הציבור הדתי לאומי?
עכשיו גם בכירי עולם הרבנות כועסים עליו שהדיח את רב חיל האוויר,
לטענתם, זאת הפעם הראשונה שבעולם הרבנות, רב מדיח רב, 
שכל מה שעשה זה לשמור על יראת השמים של החיילים (כך הוא כתב המכתב ההתפטרות).
הרב פרץ כועס.
הוא איש עדין נפש.
קשה לו לעמוד בכך.
הרב פרץ שוקל את צעדיו.