כידוע, הפוסקים האשכנזים המוקדמים (תרומת הדשן והמהרי"ל, למשל) מכנים את הרא"ש בשם "אשר"י". מנין הגיע שם זה? ברור שהוא הטיה של השם אשר, אך לא ברור לי כיצד נבחרה דווקא הטיה זו כשם לספר (ולעיתים גם למחבר). האם זהו הנימוק של אותם המבטאין את שמו של ספר המרדכי בכ' חרוקה?

כן מצאנו גם לגבי הרמח"ל שכינו ספריו בשם הלוצאטו סתם. וכן הוא לגבי הנרבוני.

ראשית דבר, יתכן שהרא"ש לא נתן שם לחיבור משום שאין עיקר חיבורו אלא מאסף דברי התלמוד וכן דברי הגאונים והראשונים בתוספת מעטה לפי הערך מדיליה. והגם שבכמה דוכתי האריך הרא"ש בפירוש הסוגיא או נתינת טעם למנהג או משא ומתן על דברי הראשונים שקדמוהו (וגם על הגאונים), עם כל זה התוספת בטלה בערך אל העיקר. וכמובן אין צורך לומר שכל זה מנקודת מבטו של הרא"ש עצמו שלא החשיב עצמו אלא כמאסף, מקצר ומודיע פסק ההלכה. 
וששאלת למה לא השתמשו ב'פסקי ר' אשר' על זאת אשיב כי בדורות ההם לשון פסקי ר' פלוני אינו נופל על חיבור גדול ורחב כל כך ובאמת אם תחפש תמצא שדווקא לקיצור פסקי הרא"ש שפעמים נקרא 'רמזי אשרי' (כך מכנהו הקרבן נתנאל כמדומה) היו מי שקראו 'פסקי אשרי' כי שם באו רק הפסקים עצמם בלי לשונות התלמוד והפוסקים.
ואחר שביארנו למה לא קראוהו 'פסקי ר' אשר' (או פסקי אשרי) נבאר למה קראוהו אשרי סתם, ונאמר שכן הוא מנהג המחברים בדורות ההם לכנות החיבור למחברו, כי כל מה שתחת רשותו או נעשה בידי אדם, על שמו הוא נקרא בין אם יהיה זה חיבור, או כלי או מי מיוצאי חלציו. ואחר שבניו של אדם נקראים על שמו כמו שמצינו שקראוהו לרמב"ם מיימוני כי היה בן ר' מיימון, כך יתכן היה לקרוא לחיבורו של ר' מיימון מיימוני [אילו היה מחבר ספר, כי לא מצינו שחיבר], וכך גם יתכן לקרוא אשרי לחיבור מחובר בידי חכם ששמו ר' אשר. והנה לא נמלטתי מן האריכות אשר אקווה צאתי ממנה נשכר.

ואני מוסיף שידוע לכל הרגיל בדברי הרא"ש שפעמים רבות מעתיק לשון הרי"ף בלא להזכירו (וכמובן אין בזה משום גניבה כי בדורות ההם היו רגילים לכתוב דברים בלא להזכיר שם אומרם - כנראה מתוך ידיעה שהלומד יעמוד על כך מעצמו).

נכון, כי על הרוב, כשמעתיק לשון הסוגיא מעתיק אותה על הסדר שמעתיק הרי"ף.

פירושו למשנה בנוי ברובו על פירוש הר"ש משנץ. בדוק ותיווכח