קרדיט לניק קומפוט
כת "לב טהור" שלמה הלברנץ בשעה טובה
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1013559
הלברנס
סיפור יוצא דופן של התנהלות דמיונית של נער ישראלי שחזר בתשובה, הפך לקנאי קיצוני, שגם סאטמאר "ציונית" עבורו, נוהג כאדמו"ר, ומנצל את השפעתו המאגית כדי ללקט סביבו אברכים שהוא שולט בהם ובחייהם ללא מיצרים – סיפורה של כת מדהימה שמרכזה הוא כפר בקאונטרי של קנדה, שדייריו הגויים נמלטו מפני "הפולשים", והיא מנהלת אורח חיים שמעורר ביקורת קשה.
מאת נתן נוסבוים
ארז אלברנס גדל כבן יחיד להוריו החילוניים שגרו בקרית יובל. משפחת ברנס, מגיעה משתי עדות, אחד מהוריו נימנה עם העדה הלובית ואמו משוייכת לעדה הכורדית. לדבריו, הוריו היו חילוניים ואף כופרים גמורים (דבר שאינו מצוי כל כך בקרב הלובים), אתאיסטים שחינכו את ארז כחילוני לכל דבר גם על דברים בסיסיים (לדבריו) כיום כיפור ואכילת דבר אחר לא הקפידו הוריו.
ארז גדל והגיע לגיל 14-15 אז החל להתעניין בדת באמצעות כתבות בעיתונות שסיקרנו אותו. הוא פסע צעד אחר צעד ביהדות ובשלב מסויים אף החל ללבוש כיפה וכו'.
הוריו שגילו זאת, רצו בכל מחיר להצר את צעדיו ופתחו נגדו בסנקציות מתמשכות (כפי שמספר ארז אלברנס בקלטת שהפיץ) הכריחו אותו לאכול דבר אחר וכדו'.
"עד הסוף וקצת יותר"
ארז, כפי שהתגלה ברבות הימים הוא טיפוס חזק ורוחו לא נשברה. על אף ההפרעות מבית המשיך בדרכו כשהוא מתקרב ליהדות, אם כי בצעדי צב. כשפגש את הרב יוסי יגן (אחיו של המקובל רבי ניסים יגן ז"ל) השתנו חייו מן הקצה אל הקצה, ארז החל להניח תפילין ולשמור מצוות קלה כבחמורה. יגן גם עשה עימו את הצעדים המעשיים של החזרה בתשובה והקליטה בעולם החדש. הוא הלך ללמוד בישיבת הסדר בנגב ועשה חיל בלימודיו. אבל תמיד נכסף ארז ליותר "הוא תמיד נמשך לקיצוניות", מספר חבר לספסל הלימודים, הוא הלך בכל דבר עד הסוף וקצת יותר.
עם הזמן החל ארז מחפש את עצמו בחסידויות ובמגזרים החרדיים השונים. בדרך כלשהי הכיר אותו הרב אליעזר שלמה שיק (רבם של חסידי ברסלב ביבניאל ועומד בראש תנועה ברלסבאית עולמית) וזה החל מקרבו לחסידות ברסלב. ארז ראה ברב שיק את רבו המובהק ודבק בו. הוא עבר להתגורר בצפת ועסק גם הוא במלאכה המוכרת של הפצת קונטרסים של עצות מבית היוצר של הרב שיק. במקביל היה ארז "עושה חסידים" לרבו. כמו בכל דבר קיצוני החל ארז לפתח סביב רבו (הרב שיק) תיאוריות מקוריות כדוגמת עיבור נשמה ר' נחמן ברב שיק וכדו' הוא גם פיתח סביב הרב שיק את כל גינוני האדמו"רות שלימים היו מקובלים אצלו עצמו, וכינה אותו "האדמו"ר מברסלב". (ההליכה לקיצוניות חסרת פשרות היא אגב נטיה אופיינית אצל בעלי תשובה לא מעטים בראשית צעדיהם. כמו למשל, אלה שלפני כמה שבועות נחשף עליהם ב'שעה טובה', כי ניסו לחפור בקברו של הבעל שם טוב ולהביאו לארץ ישראל.)
הוא נישא לאישה שבאה כמוהו ממשפחה ספרדית, ועבר להתגורר בצפת. עם הזמן שינה ארז את שמו לשלמה ואת שם משפחתו מברנס לאלברנס.
פה מפיק מרגליות
ר' שלמה אלברנס נודע בציבור בפיו המפיק מרגליות. הוא ניחן בכושר דיבור מדהים, מה שעשה אותו בימים ההם לדרשן מפורסם. לשבחו יש לומר כי הוא ניצל את הכשרונות השופעים שלו, וגם את כוח הרצון הבולט, ומילא כריסו בספרי חסידות ובקבלה, עד שגילה בקיאות רבה, שהדהימה את כל מי ששוחח עימו. רבים ראו בו את גדול תלמידו את הרב שיק, שהוא עצמו בעל ידע רחב ביותר.
כמה שנים היה ר' שלמה אצל הרב שיק עד שהחליט (כפי שאומר לחסידיו היום) שהגיע לדרגה גבוהה, והחל מחפש עצמו בקהילות שונות. הוא הסתובב בברסלב. אבל בחסידות ברסלב המסורתית הסתייגו מארז בגלל הקיצוניות חסרת הפשרות שהפגין בכל תחום. הוא לא מצא את עצמו ב'שול', בית הכנסת המרכזי המפורסם של ברסלב בפאתי מאה שערים. לאחר מכן חסה בצילו של הגר"א ברלנד, אבל גם כאן העסק לא החזיק מעמד, ולאחר תקופה, קצרה יחסית, עזב, ולאחמ"כ חבר לנטורי קרתא בירושלים. ביטוי נוסף לרוחו השואפת להליכה עד הסוף בכל נושא. כפי שהוא עצמו אומר היום, הקשר שלו לעולם הקנאות, התחיל מהתקלות "במקרה", בספר 'ויואל משה' של הרבי מסאטמאר זי"ע. ר' שלמה קרא בספר ונשבה אחרי השיטה הסדורה שמצא בו, ששוללת מכל וכל את הציונות ואף את הקשר עם המדינה. "הרגשתי שזה האמת ואין שני לה", הסביר מאוחר יותר, וכאמור חבר ל'נטורי קרתא' והחל בונה את השקפתו כנגד המדינה הציונית.
משך כל זמן התערותו בחברה החסידית לא הדגיש ר' שלמה אלברנס את מוצאו, ולא הכחיש את השמועות שנפוצו כי הוא בן למשפחה הונגרית שמיוחסת עד למשפחת אלברון (משפחת רבנים ידועה בקרב יוצאי הונגריה) כמו כן מספרים חסידיו מעשה קבע כי רבם הוא יליד קיבוץ, עובדה שאינה מבוססת, וכאמור משפחתו דרה בקרית יובל, שכונה ירושלמית שאין לה דבר עם קיבוץ.
במקביל פתח שלמה אלברנס הנמרץ -שראשו הקודח רחש רעיונות- ישיבה לחוזרים בתשובה בשכונת 'בית ישראל' בירושלים. כאן החלה ה'חסידות' להתגבש. "זה היה מקום לפליטים", משחזר באוזנינו מ. תלמידו לשעבר של אלברנס. בישיבה של אז התקבצו אנשים שנדחקו אל הדיוטה התחתונה של החיים, כאלה שהיו ביאוש מתמשך וחיפשו כיוון בחיים שיחלצם מהמיצר. כולם התחנכו אצל אלברנס בשיטת ברסלב, ויחד עם זאת על שנאה תהומית לכל דבר שריח 'ציונות' או ישראליות נודף ממנו.
עם הזמן החליט ר' שלמה שלא די בכך שהוא גר במדינה וחוסה תחת כנפי מנהיגי הציוניים, ומכאן נלחם בציונות, ועבר לארה"ב, כשהוא מורה לכל חסידיו לעבור יחד עימו.
וכך החלה מסכת החיים הארוכה והמקורית של קהילת 'לב טהור' באמריקה.
הסאטמרים עטפו בחיבה
עם הגיעו לאמריקה החל ר' שלמה אלברנס –או כאן כבר הלבראנץ- הכריזמטי בסדרת דרשות חוצבות להבות אש נגד הציונות. שפתו הקולחת והגיונו המשכנע סחפו אחריהם רבים וטובים. האקלים האמריקאי, וההשפעה הרבה של תומכי "השיטה הקדושה" ברחבי ארה"ב, הרחק מגבול השפעתה של מדינת ישראל, עשו את שלהם ועד מהרה הוא הפך לכוכב מבוקש בקרב חסידי סאטמאר ואלפים אחרים התומכים בדרכם, אהבו מאד את התופעה החדשה של חיזוק לא צפוי לעמדתם מפיו של היורד החדש לארה"ב, שבעצם עזיבתו את ישראל מטעמים אידיאולוגיים ברורים מימש את שיטתם. הסאטמרים עטפו את אלברנס הצעיר וחריף הלשון בהרבה חיבה. הוא קבע את משכנו במאנסי והעתיק לשם אף את ישיבתו. אברכים רבים בני טובים, החלו להיסחף אחר האברך הצעיר שהיה ממלא בתי כנסיות ענקיים בדרשותיו, בהם שזר אמירות חדות בצד בקיאות מרשימה במסכתות הש"ס וברעיונות קבליים וחסידיים.
ולא רק "עמך" הלך שבי אחר האברך החדש. גם כמה מחשובי רבני סאטמאר בארצות הברית ראו בו בן-עליה מוכשר ותלמיד חכם עצום ואף תמכו בו כספית כשהבולטים מביניהם הם רבי נתן יוסף מייזליש, חתן האדמו"ר מסאטמאר ורבי יחזקאל ראטה, מחשובי רבני סאטמאר, שרבים מקשיבים לפסקיו.
שמו של ר' שלמה אלברנס הילך קסם על אברכים צעירים שכאמור נשבו באישיותו המרתקת, אחר רעיונותיו, ולא פחות מכך אחר נכונותו לסייע להם לפתור לבטים ובעיות המתרגשות בעולם. הוא סייע לאברכים לצאת מסבכים של התלבטויות ומועקות. "היתה לו הבנה עצומה לנבכי הנפש", מעיד אחד מהאנשים שנהנו ממנו עצה ותושיה. ר' שלמה שההדים החמים מהציבור חזרו אליו, החל חושב על העתיד. הוא פיתח את ישיבתו במאנסי, ובמקביל פתח את קהילת 'לב טהור', אליה קיבץ משפחות שראשיהם הפכו במשך הזמן לחסידיו המושבעים.
קנאות מסאטמאר, התבוננות מברסלב, פנימיות מחב"ד ותפילה מקרלין
דרכו של הרב אלברנס הינה מורכבת, כאשר הוא מנסה לפתח שיטה שלוקחת מן המיטב שבחסידויות שונות. הוא הורה לחסידיו לנהוג על פי שיטת סאטמאר, ללמוד "פנימיות" על פי דרך חב"ד, לצאת להתבודדות ולהתבוננות על פי שיטת ברסלב, ולהתפלל על פי דרכם של חסידי קרלין. כאשר הוא מקווה שהמקבץ יציג שילוב מנצח, ינפיק אברכים עובדי ה' ואולי גם יחזק מאוד את מעמדו הציבורי. לימים יאמר ר' שלמה ברוח זו כי ניתנה לו הזכות משמים לתקן את חסידיו דרך זעקותיהם בתפילה. ובמקביל, מדי יום היו יוצאים החסידים אל מחוץ למקום ישוב, וכאמור מתבודדים בנוסח ברסלב ומרבית היום לומדים את תנאי ודרכי התבוננות, ואת סיפרו של הרבי מסאטמאר 'על הגאולה ועל התמורה'. פעמים רבות עלה ר' שלמה לכותרות העיתונות בחו"ל בגין הישיבה אותה החזיק.
הוא החל בפעולות הצלת ילדי ישראל מיד הוריהם שהתבוללו וכדו' מטבע הדברים היו פעולות אלו נעשים שלא כחוק והיה בהם משום עבירות גדולות וחמורות כחטיפת ילדים וכדו' אך בידי שלטונות החוק של אמריקה לא היו ראיות.
מעשים אלו חיזקו את מעמדו של ר' שלמה אצל חסידיו ורבני סאטמאר השונים.
"דרך ההצלה": לעזוב את הארץ
עם הזמן החלו שמועות רבות מציפות את אמריקה החרדית על מעשיו והתנהלותו המקורית של ר' שלמה. אברכים רבים שנמנו בעבר על קהילתו דיווחו –גם לרבנים- על מעשים לא מקובלים, מה שגרם לחסידות סאטמאר לבדוק בציציותיו של ר' שלמה.
במקביל, חיבר ר' שלמה ספר עב כרס בשם 'דרך ההצלה' בו הוא מבקש לשכנע כל יהודי באשר הוא לרדת מן הארץ ואף להימנע מלבקר בה מחמת השלטון הציוני. ערב מלחמת המפרץ, לפני 13 שנה, דרש הלבערנץ מחסידיו לעזוב את הארץ, והצליח לשכנע עוד כמה אברכים לעשות זאת. בנוסף על כך הבטיח ר' שלמה הלבערנץ עזרה כספית לכל המבקשים לרדת מן הארץ. בפועל, העזרה הכספית התמהמה לבוא. אברך שהתקשר לברר איזה עזרה מוכנים להציע לו, קיבל מענה מאנשי הקהילה כי "בדרך כלל אנחנו עוזרים, אבל היום אנחנו תקועים קצת בכסף. אבל תבוא לפה, ניתן לך קהילה חמה". דהיינו אמצעי של חברי הקהילה לצרף אליהם מאמינים חדשים.
סטרוקס
כשהרגיש ר' שלמה שביסס היטב את מעמדו בחו"ל, וכשרכש את שפת היידיש, הנחוצה מאד כאן, בעיקר בקהילה הסאטמרית ואגפיה, החל בביסוס קהילתו (המונה כיום לאחר סדרת נידויים והחרמות כ - 30 משפחות, 20 מהם שחיים עימו, וכ - 50 אוהדים ברחבי העולם).
הוא החל להנהיג את קהילתו כאדמו"ר לכל דבר כשהוא לבוש בגדי שיראין, פוזמקאות לבנים, וכמובן "סטרוקס" וכו', ואף החל לערוך טישים. אלה היו ארוכים מאד, ולעיתים נמשכו 8 ואף 10 שעות. כאשר בעת עריכת הטישים הוא נוהג בגינוני מלכות והדר, ועל שולחנו מוצבים כלי כסף ואף כלי זהב, כמו גביע לקידוש העשויה זהב טהור.
קהילתו התנהלה על פי שיטתו המיוחדת. הוא התפלל יחד עם חסידיו שעות ארוכות. כאשר 'שחרית' ממוצעת של יום חול אורכת כמה שעות, ואפילו תפילת 'מעריב' רגילה אורכת כשעה ומחצה אם לא יותר. מאידך הנהיג נכללים קפדניים של פיקוח צמוד על חסידיו, על פי הכלל שטבע כי האדמו"ר אינו "כלי עזר" לחסידיו, כי אם עיקר מרכזי בחייהם, ומי שגם מנהל את חייהם הפרטיים. כאן ההצלחה לא האירה פנים. לפחות לפי התוצאות. עד מהרה נפוצו בציבור טענות על אברכים שהתקרבו אליו, ולאחר שנהגו זמן מה על פי שיטתו הדבר גרם להם לפרק את משפחותיהם, ולהותיר את ילדיהם כיתומים חיים. כאשר ברקע הבדלי גישות בתוך המשפחה על קיום הוראותיו של "הרעבע", כך מכנים אותו בחסידות. לפי השמועות שנפוצו אז גם במשפחות אחרות, שנותרו שלימות, נוצרו אין סוף בעיות ואין מושיע, כי ראש המשפחה "נעול" על הוראות "הרעבע", וכשהוא הורה, אין מושיע. אולי תוצאה טבעית של היכולת ההנהגתית הדומיננטית שלו, שגורמת לאנשים סביבו להעריץ אותו ואף לסגוד לו. כאשר חסידיו למעשה אינם מקושרים אליו כאל כל "רעבע", אלא סוגדים לו, ומתנהלים סביבו כשהוא הופך למרכז חייהם.
"צדיק הדור"
הגישה הזו של הליכה עד הסוף –וקצת יותר- בכל דבר, ומתיחת הרעיון והגישה עד קצה גבול היכולת, מאפיינת את כל מהלכיו, בשעתו בתחום הכניסה לחיים דתיים, ההתחברות לקנאות של נטורי קרתא, ועתה גם באדמו"רות. חסידיו של הלבערנץ האמינו בו, והוא עצמו לא התווכח איתם. להיפך, המנהיגות החמיאה לו, וגם הוא לא חסך בשבחי עצמו. חסידיו של הלבערנץ האמינו בכל מוצא פיו. התוצאה שההערצה והאמונה שלהם ברבם אינה יודעת גבולות. הם רואים בו דמות שמעל הטבע, מה שגורם להם בין השאר לשעבד עצמם לרב ולקהילה –'לב טהור'- בכלל. כאשר המנהיגות הסוחפת שלו, "כוחו שבפיו", המפיק מרגליות, ההשפעה המאגית שנודעת לו, וגם הבקיאות המרשימה שלו, מאוששים את ההנחה שלהם שאכן רבם הוא "חד בדרא". החסידים שקיבלו על עצמם את תהלוכותיו המיוחדות היו מעטים, אבל מאד דבקים ומאמינים בו. כאשר מבחוץ עוטפת אותו עדיין בימים ההם התמיכה החמה של חסידויות קנאיות בארה"ב שהולכות בדרכה של סאטמאר.
הכל זרם למישרין עד לפני 9 שנים. עת הפרשיה שבעיבורה כיכבו הלבערנץ וקהילתו, הרעישה את היהדות החרדית, ואת אמריקה בכלל.
הילד נחטף מ"הוריו הרשעים"
זוג הורים ישראליים ממוצא בוכרי שירדו לאמריקה שלחו את בנם, שי פימה שמו, שיתכונן לבר-מצוה אצל הלבערנץ. הם היו מסורתיים וכנראה גם מוכנים שילדם היחיד יתקרב לדת, ואולי גם שיהיה חרדי. מה שקרה היה מעבר לכל זה. הלבערנץ הלך כדרכו בגדולות. על רקע כשרונותיו השופעים וכושר השכנוע המדהים, הוא שבה את לב הילד, והחליט לנצל את הסיטואציה כדי להחזיר את הילד בתשובה, ולשם כך גם להרחיקו מהוריו. הכל ברוח הגישה הגורסת "הליכה עד הסוף", ולרוב גם בלי גבולות. הילד שהיה שבוי בקסמי הרב בעל כושר השכנוע, הבין כי עליו להתנתק מ"הוריו הרשעים", ושיתף פעולה. כך החל מסע הברחות בנוסח יוסל'ה שוכמאכר, שהתמשך על פני כמה שנים. הילד נע ממקום למקום בהכוונתו של הלבערנץ (שזכה לסיוע בשל מסירותו להחזרת יהודי בתשובה). כך הוא עבר בקהילות חרדיות רבות באמריקה ושמר מצוות כחרדי לכל דבר.
ההורים שמלכתחילה לא התנגדו שילדם יגדל כדתי, נוכחו כי ילדם נחטף ופנו למשטרה. זו פתחה עד מהרה בחקירה.
ה'אף.בי.איי.' בתמונה
כיון שלהבערנץ כבר נפתחו תיקים רבים במשטרה האמריקאית, בגין חטיפת ילדים על רקע הרחקתם מחילוניות וציונות, הדבר הפך לפרוייקט של שירותי הביטחון, ומי שעקבו אחריו היו אנשי ה'אף.בי.אי.' אלה התחקו על עקבותיו תקופה ארוכה, ולבסוף סגרו את הטבעת כאשר הצליחו להקליט אותו מפקד על מבצע ההברחה.
הלבערנץ נעצר ונשפט לישיבה של שנתיים בכלא, בגין חטיפה וכפיה דתית של קטין. כאשר במהלך המשפט ממחיש שוב הלבערנץ את שיטתו, לזלזל באנשי הרשויות, וגם בכך ללכת עד הסוף. כאשר החל המשפט גילה השופט לתדהמתו כי הלבערנץ מתפלל. ואצל הלבערנץ תפילה זה מהלך שמתמשך על פני שעות ארוכות. השופט הזועם נאלץ להמתין להלבערנץ כדי לשמוע את תגובתו להאשמות, ולבסוף נפרע ממנו בגזר דין ששיגר אותו לימים רבים לכלא.
ובאשר לשי פימה. הילד הוחזר לידי הוריו, שנסוגו כליל מהמחשבה שילדם יגדל כדתי או אף חרדי, והיום הוא מתגורר בארץ, וכמו יוסל'ה שוכמאכר גם הוא חילוני לכל דבר.
גם אם הלבערנץ האמין בדרכו, הרי שוב הוכח כי הליכה בלתי מבוקרת "עד הסוף", אינה דרך שמובילה למקום כלשהו.
בכלא כדי לכפר על חטאי חסידיו
כל משך זמן שהותו של הלבערנץ בכלא ביקרו אותו חסידיו, ולמדו להבין כי כל ישיבתו של רבם בכלא נועדה לכפר על חטאיהם הרבים שלהם, וכי אין ברירה אלא שהוא יסבול הכל בכדי לתקנם ולטהרם.
חוש שיווקי מעולה
הלבערנץ גם ניחן בחוש שיווקי מעולה, ועד מהרה למד לנצל את הישיבה בכלא כדי להניח יסודות כלכליים איתנים לקהילה שהקים. חסידיו התפרסו על פי ההנחיה שקיבלו בקהילות החרדיות בארה"ב, שעקבו במתח עצור אחר המלחמה על הילד הנודד, המעצר והמשפט המתוקשר (שבו לימד הלבערנץ לקח את השופט, וקנה את הערצתם של רבים שראו בכך "קידוש השם"), וניצלו את היוקרה הרבה שצבר רבם כדי לערוך מגביות רחבות היקף לטובת "פדיון שבויים" (הלבערנץ מורה לחסידיו לאסוף כספים כי הדבר נחוץ כדי לכפר על חטאותיהם). "פדיון שבויים", הוא כידוע עילה טובה מאד לאיסוף תרומות, שכן יהודים רבים רואים בכך מסורתית –ובצדק- הצלה גם גשמית וגם רוחנית. והכיסים אכן נפתחו. גם לאחר ששוחרר מהמעצר, המשיכו החסידים במסע ההתרמות, כשהם מזכירים לטובה את המידע שמסרו כי השלטונות הישראליים, "הציוניים", מבקשים לעצור אותו וכי הוא צפוי למאסר של לא פחות מעשרים וחמש שנה. "ציונים" ואיום במאסר הם צירוף מנצח בשוק ההתרמות בארצות הברית של אמריקע, והמגביות שערכו אנשים בקהילה של הלבערנץ ("לב טהור"), הביאו תוצאות משמעותיות.
קאונטרי בקנדה
לבסוף קם מישהו, והציג נתונים מאומתים בידי גורמי חוק ישראליים כי המדינה הציונית אינה מתעניינת כלל בהלבערנץ, ואז נסוגו המגביות לפדיון שבויים מהפרונט. אם כי היריבים מודים כי החלו מגביות אחרות, על רקע סוציאלי, וגם אלה נוחלות הישגים, שהתוצאה המצטברת שלהם היא שלפחות לדעת היריבים לקהילת "לב טהור", יש גם מעט כסף, שבו קנה הרב הלבערנץ את הקאונטרי הקנדי (ראה סיפור החדירה להלן) ובו הוא מקיים את הקהילה העיקרית שלו. ועתה הוא אמור לבנות בו קומפלכס מרכזי בעלות של כשני מיליון דולר, על פני שטח של כמה דונמים. לא משהו דמיוני במושגים אמריקאיים, אבל בהחלט מכובד. בעיקר כאשר מדובר בקהילה לא גדולה מדי, אבל בהחלט מלוכדת ודביקה במנהיג.
הלבערנץ עצמו הולך עד הסוף, ומאמץ לעצמו הליכה לקצה בכל הרגלי החיים. בעיקר בתחום כפרה על עבירות. למשל, הוא מאמץ לכל ימות השנה את המנהג שנהגו שלומי אמוני ישראל בערב יום כיפור, לקבל מלקות, כאמצעי כפרה. בקהילה נוהגים כך גם בשאר ימות השנה, כשם שגם התפילות היומיומיות הן של "ימים נוראים" פלוס. מפעם לפעם נופלים החסידים אפים ארצה כדי לספוג 'מלקות', שניתנות על ידי שוט, בכדי שיכופר להם על חטאותיהם.
הלבערנץ נוהג מנהגי קדושה מיוחדים לכל מקום שהוא צועד הולך אחריו גבאי עם קערה וכלי לנטילת ידים כך שמאות פעמים ביום נוטל הוא את ידיו.
כושר שכנוע מדהים
בכדי לממן את ישיבתו הוא משגר את תלמידי הישיבה לאסוף כסף למוסדות,
לצורך איסוף הכספים מדווחים המשולחים על מקרים חברתיים קשים למענם הם אוספים הכסף, מה שמהווה סגולה בדוקה לתמרוץ האיסוף. האם המקרים האלה אכן נמצאים במוסדות? או שכן או שלא. אך אין פלא שכאשר רואים במוסדות את מרכז העולם, ואת הקבוצה כתכלית הבריאה, שלא מזהים מעצורים בדרכי איסוף הכספים.
"כת"
הלבערנץ הוא כאמור בעל עוצמה אישית אדירה. בזאת מודים גם מבקריו החריפים ביותר. הוא מוכשר, מבריק, כריזמטי מאוד, וניחן בכושר שכנוע שרבים מתקשים לעמוד בפניו (הוא מסוגל לדבר חמש שעות רצופות, ומאזיניו מקשיבים לו מהופנטים). עד כאן הכל מוסכם. המבקרים הרבים סבורים, שכאן גם הכל מסתיים, ולהערכתם הוא עושה שימוש בכל אלה למטרות פולחן האישיות שמטופח סביבו. חסידיו משוכנעים שהוא צדיק קדמון ו"חד בדרא". האם גם כאן כמו תמיד, האמת אי שם באמצע? יתכן מאוד. כאשר הוא נישא על גבי הנטיה ללכת בכל דבר עד הסוף, ולהאמין בכך. עד כדי התייצבות בצד אחד, מול כל העולם. גם עד כדי יצירת "כת", מה שכולל שליטה של המנהיג על חייהם הפרטיים של בני החבורה.
תמיכה וביקורת בקאשוי
עכ"פ, בתחילה כשהגיע לאמריקה זכה לאהדתם של גדולי תורה חשובים, שנהנו מאד מעמדותיו הבהירות בנושאי המדינה וכו', והתרשמו מהתנהלותו, עוד ראו בו עובד ה' מופלג. התופעה בלטה בעיקר בסאטמאר ואגפיה, כך שההסתחפות אליו גאתה יותר ויותר. מאוחר יותר, שינו בקאשוי את הדעה על הלבערנץ, והחלו לראות באנשיו "כת", על כל הסכנות הטמונות בכך. על רקע זה התנהלו חילופי דברים, והדו-שיח בין חסידות קאשוי לבין הלבערנץ ידע עליות ומורדות, עד שלבסוף החליטו בקאשוי להכריז אל הלבערנץ חרם והוא גורש ממאנסי, כאשר אנשיו בעקבותיו. באותה עת הוא הסתבך עם השלטונות האמריקאים, שידועים בתקיפותם, על רקע מידעים שהועברו על חטיפת ילדים כדי להפוך אותם לחרדים ולקנאים, וצעדיו הוצרו, עד שלבסוף נאלץ הלבערנץ לברוח (ראה מסגרת), ולאחר מסע נדודים במהלכו גורש בחזרה לישראל (כאן פוזרו נגדו פשקווילים קשים ע"י אחד הארגונים הידועים), הגיע לקנדה הסמוכה וקבע בה את מושבו, ואת מושב חסידיו הקרובים, אלה שהולכים אחריו באש ובמים. מי שלא רוצים בנוכחותו בארה"ב, היו מרוצים. בקנדה הוא ממודר ומנותק. יכולת התנועה שלו מסוייגת, וממילא השפעתו המאגית, זו שרבים יראו מפניה, מוגבלת. וכל זה משום שאינו יכול לצאת לניו יורק, שהיוותה עבורו כר נרחב לפעילות. וגם הכניסה למדינות אחרות חסומה מפניו, בשל ההאשמות שהוטחו בו "חטף" ילדים, מה שסיבך אותו גם עם האינטרפול.
הגויים נמלטו מהכפר
לקנדה הגיע הלבערנץ עם קומץ חסידים, כשהוא מבודד ועד מהרה אווה למושב כפר קטן של גויים באזור של קאונטרי, שם פתח "שטיבל". לא ארכו הימים והגויים תושבי המקום, החלו לעזוב את בתיהם. התפילות בזעקות ולפי הטענה גם ההתנכלויות הרבות, הכריעו את הגויים המקומיים. ככלות הכל מה יעשו גויים בכפר קטן שמחציתו מיושבת בחסידים שצועקים בתפילה עד לב השמים.
6-7 שעות תפילה
מה גם שהתפילות בחבורת הלבערנץ אינן מתמצות בשעה ביום. כאמור סדרי התפילה בחבורה מיוחדים במינם. תפילת 'מעריב' למשל אורכת כשעה וחצי לערך. כאשר על עמוד התפילה של שליח הציבור תלוי הפתק המחייב "התבוננות". וכך קודם 'ברכו' מחכה הש"ץ כ - 10 דקות 'זמן התבוננות' הם מכנים זאת ואז מתחילים 'ברכו' וכו'. סך הכל התפילות מגיע לכדי 6-7 שעות ביום (ב'שמחת תורה' הפעילות מגיעה לשיא. כאשר הלבערנץ מנהל את ריקודי ההקפות, כשהוא מרקיד את חסידיו כל משך החג, עד לכמעט התמוטטות. אנשי הלבערנץ מצביעים על התפילות ועל ה"עבודה" בכללותה כהוכחה לרצינות החבורה שלהם. אבל הסך הכל המצטבר של שעות התפילה והפעילות האחרת, כמו ההקפות, הוא מעט יותר מדי עבור הגויים. יתכן שגם עבור האברכים, שככלות הכל לא כל אחד מהם נמנה על גדולי ה"עובדים" בדור.
'שאל' בנוסח ירושלים
לא רק בתפילות. גם בנוהגי החיים הולך אלברנס –וחסידיו אחריו- עד הסוף. הנשים בקהילה מכסות ראשיהם ב'שאל' הירושלמי (כדרך הנשים הירושלמיות משכבר הימים, וכפי שנוהגות נשות 'תולדות אהרן' עד היום).
האנשים בקהילה כולם מגלחים את ראשיהם בתער. אלברנס מיחס חשיבות רבה לתגלחת. וכך, ביום חתונת בנו של אלברנס, הגיעו כל בני הקהילה לביהכנ"ס שם החל טקס התגלחת שהוא האירוע הפותח של החתונה.
חתונות בגיל 14 ואיסור על עוף וביצים
אגב חתונה. הלברנס נוהג להשיא את חסידיו בעודם בגיל 14, כדי לקיים "אילו נסיבנא בארביסר אמינא לשטן גירא בעיניך". כמובן שאם זה גיל החתנים, גיל הכלות עשוי להיות נמוך יותר. באשר לשידוך, הרי מעורבותו בולטת מאד, ועל פיו יישק דבר. כאשר החסידים אינם ממרים את פיו, תוצאה של העובדה שאלברנס שולט שלטון ללא מיצרים בחסידיו בכוח הכריזמה –ולדברי יריביו גם תוצאה של הידע בהיפנוזה, אותו רכש- ולדבריהם הוא משתמש בו כדי לגרום הוא לחסידיו להתבטל כלפיו כעפרא דארעא. לפחות לאלה שגרים בכפר שלו (שלאחר נדידת הגויים הוא נמצא בלעדית תחת השפעתו), שחיים מידו, הם מביאים אליו את מרבית הכספים שהם אוספים, והוא גם דואג להם לצורכיהם הבולטים, כמו למשל, בשר לשבת וכו'. מה שמתבקש על רקע העובדה ששכרם של האברכים נמוך מאד, עד אפסי, והמשפחות חיות בצמצום רב על אף שהאברכים עוסקים לא מעט באיסוף כספים. אגב, על פי הדרכתו, החסידים נוהגים בחומרות יתירות, ובין השאר חדלו לצרוך עוף וביצים, בשל החששות שהתעוררו על מקור העופות בימינו.
עוד פסק מענין שפרסם הלברנס לחסידיו והוא: כיון שאין בדורנו היום 'תינוקות שנשבו' כל החילונים והחופשים בחזקת פושעים אשר על כן אסור לשבת שבעה על שום קרוב משפחה / אב או אם חופשיים.
המנהיג נותן שם בברית
השפעתו על החסידים מגיע לכל תחום, ובחלק של המקרים הוא זה שנותן לרך הנולד את שמו בעת הברית (כך למשל, מספרים שבברית שנערכה בשבת נח, קרא לילד שבתי נח תנחום). ולעיתים תוך כדי ברית הוא מחליט על השם, כאשר הוא כמובן הסנדק (אגב שמות, לספרדים שבין חסידיו הוא מחליף את שמות המשפחה לאשכנזיים, כפי שהוא עצמו עשה. כמובן שכמוהו הם גם מדברים אידיש).
מלקות באמצע הלילה
ככלל, הפעילות המשותפת בקהילה הקטנה רבה מאוד. מדי לילה בשעת 21.00 הולך אלברנס למקוה, כאשר כל תלמידי הכולל והישיבה מלווים אותו בהליכתו ובחזרתו. בקהילה מייחסים למסע ההיטהרות הלילית חשיבות רבה. מדי יום נוהגים חסידיו להיכנס אליו לחדרו ולהתוודות בפניו על כל עונותיהם, והלבערנץ מכין להם סדרי תשובה שונים, שכאמור כוללים לפעמים גם מלקות שניתנות באמצע הלילה, כאמור במקרים רבים עבודת מאומצת באיסוף כספים, כאמור כאמצעי כפרה, ואף עבודת פרך במוסדות עצמם, לעיתים עד כלות.
בקהילת 'לב טהור' גם נוהגת שיטה חינוכית מקורית. אלברנס אינו מתלהב משיטת החיידר, שהוא רואה בה מעין מודרניזציה, והיתה תקופה שבה הילדים התחנכו בביהכנ"ס של הקהילה יחד עם הבחורים והאברכים. היום יש חיידר, אבל בשל המזעריות של הקהילה, קשה להתאים כיתה לכל גיל.
הלבערנץ אינו מעוניין שסדרי התנהלות הקהילה יהפכו לנושא ציבורי, ואף על פי כן, חלק מהאנשים לא עמדו בתקנות הקיצוניות ובסדרי הקהילה התקיפים, ונטשו. אחדים מהם גם התראיינו לצורך הכנת כתבה זו.
מסתבר כי היציאה מהקהילה מלווה בקשיים פסיכולוגיים לא מעטים. קיים סיפור על 2 אחים שנימנו על חסידי הלבערנץ ובשלב מסויים נטשוהו והסתובבו במשך תקופה ארוכה באחת החסידויות הבולטות בירושלים. לאחר זמן מה עשו את דרכם חזרה אליו ושהו במחיצתו במשך שבועיים, אבל התקשו להיקלט מחדש ושבו ארצה, כאשר סופם לא היה נעים.
משפחות התפרקו - הילדים פוזרו
אבל גם מצבם של חלק מאלה שנשארים בקהילה כלל אינו שפיר. החיים הקשים תחת התקנות המחמירות, והציות הקפדני להוראות המנהיג. התקנות הם גם כנראה הסיבה שכאמור משפחות לא מעטות התמוטטו והתפרקו, ובין חברי הקהילה יש כמה שחיים בגפם, כאשר ילדיהם פוזרו בין המשפחות היציבות שחיות בקהילה. מובן שהדבר אינו מוסיף לתקינות החיים בקהילה, שבה בין השאר מומלץ לציבור האברכים למעט מאד בשינה. כאשר האמונה הרווחת בין חלק מהחסידים כי רבם עצמו ישן רק כמה דקות מדי לילה כי אי אפשר לחיות בלי זה. אבל בכך מתמצית קיצבת הזמן המיועדת לשינה. אחרים, אולי מפוכחים יותר, אומרים כי הלבערנץ ישן די צורכו.
מושב בי"ד
תקוותיו של אלברנס להגיע לעמדת הנהגה ספגו מכה קשה כאשר רבני מאנסי הוציאו נגדו 'קול קורא'. היה זה לאחר שהידיעות על התנהלותו הייחודית החלו נפוצות. נגבו עדויות של אברכים שהיו בקהילתו ונמלטו או נזרקו ממנה, ואלה חשפו תמונה קשה. סערה גדולה פרצה באמריקה בעקבות השמועות על אלברנס, ורבני מאנסי סברו כי לא נותרה ברירה כי אם להביא את המקרה לבית הדין. עשרות עדויות של אנשים הובאו לביה"ד ואז הוחלט לפרסם את ה'קול קורא' עליו חתומים בין השאר רבי ישראל האגער (רב קהילת 'תורת חיים' - ויז'ניץ) ורבי משה גרין מראשי הישיבות באמריקה, בו הם מודיעים על "שמועות מרעידות וידיעות לא טובות" על הלבערנץ ומכריזים כי דרכי התנהלותו "מנוגדים הם לדרכי התורה והיראה", ומוסיפים כי הכל נעשה "תחת מסוה של חסידות, קדושה ועבודת ה' באופן מבהיל אשר לא היה כמוהו בדורותינו". הם מסיימים בכרוז 'ע"כ מודיעים אנו בזה שאסור ליקח לקח מפיו ולהשתייך לחבורתו בשום מגע ומשא".
צריך לומר, כי לא הכל מסכימים ליציאה הגורפת נגד אלברנס, וגם היום, יש רבנים שמביעים תמיכה, ולו חלקית, בהלברנס, ומעריכים אותו. בין השאר למשל הרב מייזליש, חתן האדמו"ר מסאטמאר ועוד.
חסידיו של הלברנס אומרים כי כל מי שיוצא נגדו הוא מ'הסטרא אחרא'.
מיד עם יציאתו של אלברנס מהכלא החלו רוחות הביקורת לנשב וכרוזים שונים קראו נגד הכת של הלברנס בעזרת עסקנים שפעלו בעצת הרבנים גורש הלברנס לארץ ישראל.
מיד כשהגיע לארץ איימו מי שראו עצמם חברים ב"איגוד הנפגעים" של הקהילה שלו על חייו זה האחרון ברח לקנדה ושם ייסד מחדש את קהילתו וציוה על כולם למכור את בתיהם במאנסי ולעבור להתגורר בקנדה עם כל חסידיו.
משך כל מלחמת הפשקוילים שהתנהלו באמריקה נגד אלברנס הוציאה קהילת 'לב טהור' פשקוילים בשמה על הפגיעה ב"כ"ק האדמו"ר שליט"א שהוא גאון נפלא בכל חלקי התורה הקדושה וצדיק ועובד ה' ומוסר נפשו הנחלת דרך התורה הקדושה", וכו' וכו' עוד תארים מפליגים למכביר.
שעה טובה – נתן נוסבוים
 |
|
|
פרחי חסידים בקסקטים מעור
