| נשלח ב-20/1/2004 10:14 |
 |
| |
כיסוי ראש לנשים נשואות?
(אם כבר דנו בנושא זה אני מתנצל מראש)
כיסוי ראש בתורה
כיסוי ראש לנשים נשואות נלמד ממה שנאמר על הכהן בפרשת סוטה "ופרע את ראשה". למעשה, כל מה שאפשר ללמוד מפסוק זה הוא, שבזמן התנ"ך היו נשים שכיסו את ראשן. אי אפשר ללמוד משם שכל הנשים הנשואות כיסו את ראשן, וגם אם זה היה כך - אי אפשר ללמוד משם שזו חובה לדורות (לשם השוואה, כתוב בתורה שבני-ישראל ישבו באוהלים, אך אף אחד לא מסיק משם שמצוה לשבת באוהלים לדורות...).
כיסוי ראש במשנה
במשנה נאמר, שאישה אינה מכסה את ראשה - מפסידה את כתובתה. אולם, גם מכאן לא ניתן להסיק, שכיסוי ראש הוא חובה של האישה כלפי ה' - ייתכן שזו חובה של האישה כלפי האיש: מכיוון שרוב הנשים נוהגות לכסות את ראשן, מותר לאיש לדרוש מאשתו שתתנהג בהתאם, ואם היא לא מתנהגת כך - זכותו לשלח אותה ללא כתובה.
הביטוי "דת משה", שנזכר במשנה, לא ברור - עד כמה שידוע לי הוא ביטוי ייחודי, ובכל-אופן, כאמור, לא ברור אם מדובר כאן במנהג, או בחובה כלפי האיש, או בחובה כלפי ה'.
אז - האם כיסוי ראש לנשים נשואות הוא חובה או החמרה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 10:56 |
|
| |
הרב משאש, שהיה רבה של חיפה (קרובו של רבה המנוח של י-ם)כתב תשובה (איני זוכר את שם ספר השו"ת שלו) לפיה בימינו אין חובה על אשה נשואה לכסות ראשה, וזאת תוך הסתמכות על אחת הלישנות ברש"י על הגמרא בכתובות שלומדת את החיוב מ'ופרע', ממנה משמע שהסיבה לכך שפורעים את ראש האשה הוא שגילוי ראש 'גנאי הוא לה', ובימינו אין בכך גנאי.
מפי השמועה שמעתי שבקהילתו במרוקו הרב לא התיר ללכת בגילוי ראש (התשובה המקורית נכתבה עבור בעל שחי בצרפת ואשתו סרבה לכסותראשה).
בתשובה עצמה לא ניכר שהיא מיועדת דווקא לקהילות מסויימות. אני אנסה להביא לינק בהמשך.
לא ידוע לי על עוד פסק הלכה ברוח זו (אם כי שמעתי מפי השמועה שכך הורה גם הרב מלכה רבה של העיר פ"ת).
כמו כן ידוע שבדורות האחרונים בקהילות רבות היו נשים שלא נהגו לכסות ראשן, לרבות נשות רבנים גדולים, ראשי ישיבות ואף רשכבה"גים. אם כין מוסכם שאין מביאים מכך ראיה להלכה.
אגב, מהגמרא לא משמע שהדין הוא דווקא בנשים נשואות אלא אף ברווקות, וזו אף דעת הרמב"ם, ולא מצינו מי שיצדד בכך בדורותינו.
אינני טוען שזאת ההלכה אלא רק הבאתי את הבסיס לדעות החריגות בעניין.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 11:13 |
|
| |
אראל סגל
כיסוי ראש לנשים הוא חובה.
לפי הניתוח שלך, ברור שזו תקנה מדרבנן. וכן פסק הרמב"ם.
אך יש כאלו שטענו שזה מן התורה, בהסתמך על דרשה זו שהבאת.
***
לגבי צניעות בכלל, יש כמה גורמים שמשפיעים יחד:
א. כללי צניעות שאי אפשר בלעדיהם.
ב. כללי צניעות כפי שהיא נמדדת במקובל באותו דור.
ג. לכך יש לצרף, כמובן, את העיקרון של אי שינוי מן המסורת.
התחום הראשון אינו בר שינוי. האחרים גמישים יותר.
לפיכך, אנו מוצאים שבדברים מסויימים יש שינויים בדיני צניעות. למשל, הרמב"ם עדיין פוסק שגם בתולות, לא נשואות, חייבות לכסות את ראשיהן. ולא נהגו כן. וכל המבקש לנהוג כן בימינו אינו אלא מן המתמיהים.
אולם יש גדרים שאין משנים, גם אם משתנים כללי הצניעות באותו מקום וזמן. לפיכך, למרות שנראה שניתן לדון להחמיר ולהקל באורך החצאית מן הברך כלפי מטה, כפי שנוהגים בזמננו, ואף לטעון שאין חיוב ללכת בגרבים, כלומר מותר לאשה ללכת ברגלים חשופות מברכיה ומטה, עדיין לא ניתן יהיה לטעון כך לגבי החלק שמעל לברך, גם אם מנהג הסביבה יהיה כן.
דוגמא מקבילה, בתחום כיסוי הראש, היא בשאלה אם אשה חייבת לכסות ראשה בבד, או שמותר לה גם להשתמש בפאה, או אפילו בפאה "טבעית".
ניתן, לפי עקרונות אלו, לדרג את כללי הצניעות בשלוש רמות:
1. כללי צניעות יסודיים, שבהם אין מקום לשנות. ניתן לראות בכך, לדעתי, את המינימום ההכרחי של צניעות.
2. תקנות לפי המקום והזמן.
3. חומרות.
יש תנועה בין התחומים (2) ל-(3), כפי שראינו לגבי כיסוי ראש לבתולות ובאורך החצאית.
האם כיסוי ראש משתייך לתחום הראשון או השני?
במאה ה-19 (אני מקווה שאני מדייק, היסטוריה אינה צד חזק אצלי...), טען בעל ערוך השולחן שיש להקל ואין לחייב אשה בכיסוי ראש. כי אכן כך היה מנהג העולם במקומו, במזרח אירופה, ונשים, אפילו נשות רבנים, הלכו בגילוי ראש ממש.
דעתו לא התקבלה, ואין צריך לומר שמי שיטען היום להקל בזה ייחשב לפורץ גדר.
לעומת זאת, שאלת הפאה היא תלוית זמן ומקום, כפי שנראה בעליל במקומותינו.
סבורני שבכל זאת כיסוי ראש אינו משתייך לתחום א', מינימום הצניעות שאין להקל בו, אלא ל-ג', כלומר שהוא מושרש חזק מדי בתרבות ובמסורת שלנו.
צא וראה, שיש והיו מקרים פרטיים שבהם הקלו. ר' משה פיינשטיין הקל לאשה גרושה כמדומה לי ללכת במקום עבודתה בגילוי ראש.
וכן ידוע לי על נשים גרושות (בדרך כלל צעירות, שהתגרשו לאחר זמן קצר מאד) שמקילות לעשות כן ואין מוחה בידן. אך איני יודע לומר אם הן עושות כן ברשות או ברצון חכמים...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 11:21 |
|
| |
זאת למודעי
דברי בתשובה לעיל נכתבו לפני שראיתי את דברי ממללא, אלא שהוא היה מהיר לענות ממני...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 11:42 |
|
| |
כיצד אותו שיער שאתמול לא היה בו משום ערווה הופך למחרת לערווה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 11:53 |
|
| |
.
למוסכמה החברתית יש משמעות רבה.
כפי שראינו כבר בתקופת המשנה (מסכת שבת, ערביות יוצאות רעולות...), היו מקומות בהן הליכה בלי רעלה נחשבה למעשה שאינו מקובל, וברור כי במקומות אלו, ניתן היה לטעון כי ההולכת בלא כיסוי פנים - פורצת גדר.
באותה הדרך, מי שהלכה במדי ללא פריפה, או כל דבר אחר.
מהסיפור בגמרא אודות זו שטפחה בידה על השמן השפוך ושימנה את שערה, אנו רואים כי באותו המקום ובאותו הזמן, גנאי היה לעשות כך בפומבי, כלומר - היה מקובל שם כי אשה (נשואה?) הלכה כשראשה מכוסה, אם כי היו כאלו שהעזו לגלותו ברבים לשם צורך, גם אם הדבר נחשב ללא מכובד.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 12:00 |
|
| |
מיימוני,
1. יצא לי לשאול כמה נשים במשפחתי שמכסות ראשן בפאה (יפה ומהודרת, לרוב), לשם מה הן הולכות בפאה?
התשובה היא כמובן שזו דרישת ההלכה. לדעתן, אין משמעות לאפקט של הפאה על מראה האשה, אלא כל האיסור הוא דווקא בשער האשה ממש ולא בשיער אחר, אפילו יהא יפה ומושך יותר.
אני מניח שהן לא הגו את הפלפול הזה מעצמן.
בעיני זו עוד דוגמא להפיכת ההלכה לחוכא ואיטלולא.
אגב, שמעתי פעם במו אוזני בוגרת מוסד חרדי-ליטאי את המשפט :"לכשאנשא אני מתכוונת לקיים את ההלכה שמחייבת לחבוש פאה"...
2. 'פוק חזי מאי עמא דבר', תלוי מאוד בהגדרת העמא. נכון שבמה שמקובל להגדיר כציבור חרדי - אף אשה לא תלך בגילוי ראש. בציבור הדתי אני מזהה מגמה של בחורות מקפידות על קלה כבחמורה שלא הולכות בכיסוי ראש מתוך הכרעה הלכתית-מודעת לטעמן, וזה מצב שלא היה פעם. האם זה יחדור גם לשכבות אחרות? ימים יגידו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 12:07 |
|
| |
אגב, עוד עניין יש לעיין בו:
האם מנהג הנשים נבחן לפי נשות המגזר החרדי או הדתי או מנהג הנשים בכללותן?
כלומר, האם מהחיוב של אשה הגדלה בתימן לכסות את ראשה - כמנהג כל הנשים בתימן, מתחייב שגם אשה בת"א או ניו-יורק צריכה לכסות ראשה?
(אגב, זהו אחד ההסברים מדוע פסק הרב משאש אחרת במרוקו ובפאריז, ואולם האם דין ישראל בימינו כדין מדינה ערבית הוא כדין עיר מודרנית? מהעובדה שבאירופה במאה הקודמת לא מחו נגד גילוי ראש, מסתבר שק"ו בן בנו של ק"ו בימינו - למרות שלעיתים נראה כאילו המדובר באחת המצוות החמורות בתורה).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 13:09 |
|
| |
בסיס האיסור כנראה צניעות (ומדרבנן).
מכיוון ואנו סובלים ממשהוא דומה ל "deformation professionel ", התפתחה במהלך הדורות תפיסת צניעות הלכתית שמנותקת/(מנוגדת) מ/(ל)צניעות מעשית. תופעת ניתוק ההלכה ממקורה אינה מייחדת את כסוי הראש, אבל זה מקרה מעניין במיוחד כיוון והניתוק גורם גם לקולות ( אי ההקפדה על כסוי ראשה של בתולה, הקפדה בחוגים מסויימים על שמוש בפיאה ואפילו נאה) ולא לחומרות כפי שהנתוק גורם בדרך כלל.
בכדי לבחון גדר צניעות של כסוי הראש, עלינו כנראה להרחיק לתרבויות אחרות שבהם נשים מכסות את ראשן. בתרבויות אלו לא יבדילו בדרך כלל בין אשה נשואה לרווקה ובודאי שפאה לא תענה על הדרישה.
לפי הנראה תפיסת הרמב"ם, קרובה יותר לתפיסה המקורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 14:18 |
|
| |
ממללא, אנשל וכולם
עד עתה ניתחנו את המקורות. כאשר עולה בפנינו השאלה מה ראוי לעשות בימינו, עלינו לעיין במקורות, אך גם להכיר את השיקולים ההלכתיים והמטא-הלכתיים שמשתתפים בעיצובה של הלכה.
ממללא העלה את הטיעון, אם גם במובלע, שמנהג העולם הוא מוטיב שמשפיע על קביעת ההלכה והמנהג. אולם עד כמה שאני יכול לדייק משגרת הלשון, אני סבור שיש כאן מתן משקל רב מדי להתנהגות עצמאית ופחות מדי להכוונתם של הפוסקים.
כלומר, לא רצונן של בנות ישראל הכשרות או המתאמצות להיות כשרות קובע, אלא קו ההלכה.
בדומה לכך, ההפניה של אנשל לתרבויות אחרות כדי לראות את התפקיד הסוציולוגי שכיסוי ראש ממלא בהן - יכולה לתרום לנו רבות בהבנת השלכותיו של כיסוי הראש.
אבל עדיין תובנות אלו לא יהיו הגורם הישיר שישפיע על עיצוב פסק ההלכה.
ושלישית, גם כבוד הרמב"ם לא יניע אותנו לחייב בתולות בכיסוי ראש, כפי שכתבתי לעיל.
ההלכה תיקבע, אמנם לפי איזון שמושג בין צרכים חברתיים לשיקולי צניעות, אי סטיה מן המסורת והמקורות, ועוד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 14:20 |
|
| |
ממללא, אני מניח שהתכונת ללינק הזה:
http://kova.away.co.il/
כאן מתואר גם הרקע ההיסטורי בו נכתבה האיגרת +
ביאור לאלו שפחות בקיאים בלשון ההלכתיתhttp://www16.brinkster.com/msce/mashash/beur.htm
ברכות כד א: "א"ל רב מרי לרב פפא שער [ערווה!] יוצא בבגדו מהו [לקרוא כנגדו שמע]? קרא עליה שער שער".
המשפט שבו סיים הרב משאש את אגרתו: "וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה אלפי נשים עוברות יום ויום בראש מגולה, ואינו שם ליבו להן, והמהרהר, לא מחמת שער גלוי מהרהר."
שער שער.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 15:02 |
|
| |
מה הכיסוי הכי מהודר ? פאה ? או אולי חלקי פאה + שער ? או אולי מטפחת ? או קופקה ? או אולי ברט ? או שביס ? אולי בכלל כובע ? או כובע + עם
גרב על הצמה ( מה זה מועיל ? או אולי מטפחת ראש ענקית עם קשר ( קשירה מיוחדת שנמסר במסורה מדור לדור ) כשבפנים המטפחת דוחפים גרביים ישנים בשביל שיהיה על הראש כמראה טורבן מרשים [ = כך נשות " ירושלים ] ??? ועוד
מה אתם ממליצים ? מה הכי צנוע ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 16:16 |
|
| |
כיסוי ראש הוא תקנה מדרבנן - מי בדיוק תיקן זאת לראשונה ומתי? (ואני מתכוון לתקנה שמחייבת כל אישה לכסות את ראשה, בלי קשר לרצונו של האיש, או לשאלה אם מותר לאיש להסתכל על שערה).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 16:41 |
|
| |
זמן התקנה ומקורה אינם ידועים (כמו חלק נכבד מתקנות תורה שבעל פה אם לא רובן)
עובדה זו אינה אמורה להשפיע על תוקף התקנה. (מתי תקנו הלכות מוקצה? - על אף המקור הלא ברור, אין מערערים על קבילותם בתוך מסגרת שומרי ההלכה)
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 16:42 |
|
| |
אראל סגל
אולי זה התחיל הפוך.
הנוהג המקובל בעולם, וגם בעולם היהודי, היה לכסות את הראש.
אחר כך, כשהתעוררה שאלה, האם מותר גם בלי, התשובה היתה לא, אסור.
אחר כך, כששאלו "מנלן", באו כמה תשובות.
היה מי שדרש זאת מן הפסוק. יתכן שאותו דרשן לא הבדיל כמו בימינו בין דאורייתא לדרבנן?
הרמב"ם, שמבדיל בין דאורייתא ודרבנן, קבע שזו תקנת חכמים.
וכן הלאה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2004 16:51 |
|
| |
'בוקר טוב אליהו' לכולם!
הנושא נדוש ונטחן כבר שנים ארוכות (כאורך הפאה...) בעיקר בציבור הדתי לאומי, שעומד בפני תופעות התחרדות.
להלן מקבץ אקראי בהחלט:
כהן, אילן, דין כיסוי ראש לנשים מעליות כב (תשסא) 115-139 2001
הרטמן-הלברטל, טובה, כיסוי וגילוי באישה; על הצורך בגדרי צניעות אחרים, דעות 17 (תשסד) 6-11 2003
בר-אשר, אליצור אברהם, כיסוי ראש - דת משה או דת יהודית? עיון במקורות ההלכה אקדמות ט (תשס) 101-115 2000
הרטמן, יוסף, כיסוי שער ראשה של אשה נשואה שמעתין 100 (תשן) 272-279 1990
יש עוד ספרים שלמים שנכתבו על זה, מהאגף ההלכתי: שמואל כץ והרב אבינר,
מהאגף המודרני: אורה כהן 'צניעות האשה בעידן המודרני', וכן מאמרים של יוסקה אחיטוב בבמות שונות, מהם בתוך 'עין טובה' לכבוד טובה אילן.
|
|
|
|
|
