| נשלח ב-2/4/2004 11:54 |
 |
| |
תשמעו סיפור על סגירת מעגל
הניצול
מה גרם למפקד במחסום ליד חברון לשחרר לדרכו צעיר פלשתיני שאותו עצרו חייליו כמה דקות קודם לכן?
נתן זהבי
ביום שבת האחרון אני יושב עם ידידי גולי הדייג במרפסת המסעדה של בית ליסין ברחוב ויצמן בת"א. גולי חזר מביקור אצל אמו הנמצאת בבית אבות בנתניה, אני חזרתי מביקור אצל הוריי בבית אבות בפתח-תקוה. מאי שם מגיע פתאום חבר ילדות שלי, יוסי אדמוני משכונת-שפירא, מלווה באשתו, ואנחנו מתחילים פלברה שנוגעת לענייני הורים. הוריו של יוסי, על אף שחצו את גיל ה-,80 נמצאים עדיין במלוא כוחם, יוצאים, שותים, מקלפפים, אנשים שמחים ומאושרים, לא הייתי משעמם אתכם בסיפורי סבתא אלמלא העובדה שבמהלך השיחה, אחרי שהעלינו זיכרונות משנות ה-,60 ציינה הגברת אדמוני שגם את משפחתה, משפחת סלונים, אני מכיר. בעוד אנחנו עושים קישורים כאלו ואחרים, אני שומע סיפור מדהים שבגללו אני כותב את הסיפור.
בנם של הזוג אדמוני סיים זה לא מכבר את שירותו הצבאי, קוראים לו טל, והוא סיים כמפקד מחלקה בהנדסה קרבית. טל הוא דור תשיעי בארץ מצד אמו, משפחת סלונים היא מהמשפחות הוותיקות והמושרשות בארץ, וסבא רבא של טל היה יעקב סלונים, מהבודדים שניצלו בפרעות תרפ"ט בחברון.
טל אדמוני בן ה-21 היה לפני כמה חודשים המפקד האחראי במחסום בחברון ליד ג בעת-החרסינה, הוא ואנשיו עסקו בשגרה של בדיקות של כל מה שנראה ערבי מוסלמי, פוטנציאל להפוך לשהאיד, שבין הפוטנציאלים האלה היו גם נשים, גברים, קשישים וילדים.
המחסום נמצא על הכביש הראשי למרכז היישוב היהודי, השעה שעת ערב, חשכה ירדה על פני הארץ, החבר'ה דרוכים ונמצאים בהיכון למקרה של אקשן, זו שעה שבה כל דבר שזז נבדק בקפידה. טל מספר: "עצרנו כמה אנשים שהסתובבו, וכהרגלנו 'ייבשנו' אותם בהמתנה גם לאחר שווידאנו על פי תעודות הזהות שלנו שהם אינם מבוקשים או חשודים. ב'ייבוש' הכוונה 'תמתינו'".
הערבים יושבים לצד הדרך, וכמה חיילים שומרים עליהם. אחד המעוכבים, כבן ,30 מבקש לדבר עם המפקד. מביאים אותו לטל ומשגיחים עליו בשבע עיניים. טל, מפקד הכוח: "מגיע אליי בחור ואומר שיש לו איזה מסמך שהוא רוצה להראות לי. המסמך נמצא אצלו במונית שנמצאת בצד הדרך לאחר שהמפתחות נלקחו למשמורת. הלכתי איתו למונית עם אבטחה, כי חשדתי שאולי מתחיל להיות פה משהו לא כשר. הגענו למונית. הבחור מוציא מסמך ומסביר שהוא שייך לסבא שלו והוא כתוב בעברית. אני לוקח את המסמך ומתחיל לקרוא, רואה בו רשימה של כל מיני אנשים בעברית, ותוך כד
י שאני קורא הוא מספר לי שסבא שלו בפרעות תרפ"ט בחברון הציל והסתיר את שכניו היהודים שעמם היה בקשרים טובים. קראתי את המסמך המאשר כי בני משפחתו של הבחור הצילו יהודים בימי הפרעות, ואז, להפתעתי, אני רואה בין האנשים שניצלו על ידי הסבא של הבחור את שמו של סבא שלי, יעקב סלונים, מצד אמי.
"כמובן נורא הופתעתי והתרגשתי, בעיקר שסבא יעקב היה במצב קשה בגיל ,81 ואמי אמרה לי ממש באותו יום שכנראה הוא בסוף דרכו ועלול למות ממש כל יום. סיפור ההצלה של סבא יעקב היה מוכר במשפחה לכולנו. ידענו שאת סבא יעקב הצילו ערבים, ותמיד כשהיו ויכוחים אימא הייתה מגנה על אותו חלק מערביי חברון שהצילו יהודים ושלא כולם השתתפו בפרעות.
"משום שידעתי מהבדיקה שהבחור אינו חשוד או משהו כזה, הוריתי לאנשים לאפשר לו לעבור ושיחזור עם המונית לביתו. החיילים שלי לא כל כך הבינו את פשר ההחלטה, אבל אני המפקד בשטח וזה מה שהחלטתי. גם הערבים האחרים שהיו בייבוש לא אהבו את הקטע.
"יום לאחר האירוע הזה הלך סבא יעקב סלונים, ניצול פרעות תרפ"ט בחברון, לעולמו".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 12:26 |
|
| |
מדהים, הסבא היהודי ניצל ממוות ע"י הסבא הערבי והנכד של הערבי ניצל מ'התייבשות' ע"י נכדו של היהודי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 12:28 |
|
| |
מידה כנגד מידה, לא?
אבל באמת מדהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 12:29 |
|
| |
אני חשבתי שהפואנטה בסיפור זה שהסבא לא הלך לעולמו עד שנכדו גמל טובה (ולו גם קטנה) לנכד מצילו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 12:49 |
|
| |
נרגעתי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 13:15 |
|
| |
יש לי אגב תמונה של הסבא סלונים אומר קדיש לעלוי נשמת הוריו ביום הזכרון ה69 לפרעות (כלומר בשנת תשנ"ח). הוא בגיל 1 בעת הפרעות ונצל איכשהו. אם אמצא בלי נדר אעלה אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 13:19 |
|
| |
הסבא המדובר, יעקב סלונים, לא היה בן שנה בעת הפרעות אם נפטר בגיל 81...
הפרעות היו בתרפ"ט, לפני קצת פחות מ-75 שנה.
אתה מתכוון, כנראה, לשלמה סלונים, בנו של אליעזר דן סלונים, שהיה ילד בן שנה וחצי.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 14:17 |
|
| |
סיפור יפה.
גם סבי וסבתי ניצלו בתרפ"ט בחברון כאשר עשו עצמם מתים בין ההרוגים, אך לא ידוע לי שמעורבים ערבים "טובים" בסיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 17:18 |
|
| |
דוד
תודה על התיקון. מקוה למצוא ולהעלות את התמונה בעזה"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 17:44 |
|
| |
גדול
ובכל זאת , כל עברי הוא נחש .
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2004 00:55 |
|
| |
סיפור מדהים
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2004 21:02 |
|
| |
גם רבקה בורג (לבית סלונים) עדין חיה. איני זוכר אם היתה בחברון בשעת הפרעות.
אם המשפחה היא הרבנית מנוחה רחל בת כ"ק האדמו"ר האמצעי.
נפ' כד בשבט תרמ"ח. ומנוחתה כבוד בבית העלמין הישן בחברון.
בנה היה ר' לוי יצחק סלונים שהוא, אם אינני טועה, הסבא של הבנקאי אליעזר דן סלונים הי"ד.
תוקן על ידי - מרכא_כפולה - 03/04/2004 21:03:39
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2004 21:04 |
|
| |
ובניקוי פסח שעשה אחד השכנים שלי, הוא השאיר על הגדר כל מיני ספרי קודש אכולי אש (בפתח).
לקחתי משם כריכה של ספר שעליו נכתב בכתב יד וכן יש חותמת שהוא שייך ל*** (לא זכור לי השם הפרטי ברגע זה) סלונים מחברון.
אני אנסה לצלם את הכתב למתעניינים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2004 22:10 |
|
| |
הבה נעשה סדר בדברים:
האם של משפחת סלונים ומי שנחשבה לאם היישוב היהודי בחברון, היא הרבנית מנוחה רחל (בעלה - הרב יעקב כולי), בתו של האדמו"ר האמצעי, שעלתה ארצה בעצת האדמו"ר בעל ה'צמח צדק', בשנת תר"ה.
בנה - הרב מרדכי דובער סלונים (הרב לוי יצחק היה אחיו הגדול).
בנו - הרב שניאור זלמן סלונים, רבה של קהילת יפו.
בנו - הרב יעקב יוסף סלונים, רב העדה האשכנזית בחברון.
בנו - אליעזר דן סלונים. ראש הקהילה היהודית בחברון, בנקאי ועיתונאי. רבקה בורג (האימא של) היא אחותו.
וכעת אספר משהו מעניין:
כשאספתי חומר לאחד הספרים שכתבתי, מצאתי את הצוואה האורגנלית שכתב אליעזר דן, בכ"ב סיוון תרפ"ו, בהיותו בן 26, שלוש שנים לפני הפרעות.
בצוואה הוריש אליעזר דן את כל רכושו לזוגתו חנה.
כשלוש שנים לאחר הירצחו בפרעות, בשבט תרצ"ג, הובאה הצוואה לאישרור בבית הדין של הרבנות הראשית, בראשותו של הרב קוק, והיא קיבלה אישרור ותוקף.
מי דרש את אישרור הצוואה בבית הדין? האם היה מי שערער על אמיתות הצוואה? מי ירש את פוליסת הביטוח (היקרה) של ר' אליעזר דן?
במהלך הפרעות נרצחו אליעזר דן, אישתו חנה ובנו הבכור אהרן. מי שניצל מהמשפחה היה הבן שלמה, אז תינוק בן שנה וחצי (שתמונתו פצוע היא אחת התמונות היותר מפורסמות מהפרעות).
שלמה סלונים, היורש, לא ידע כלל אודות קיומה של צוואה זו, במשך 70 שנה, עד שפניתי אליו. הוא הופתע לשמוע שאביו, למרות גילו הצעיר, כתב צוואה.
המסמכים האותנטיים של הצוואה כוללים:
1. מעטפה.
על המעטפה נרשם, בכתב ידו של אלעזר דן: "למסור לאבי הרב יעקב יוסף סלונים אחרי מותי". את שתי המילים "אחרי מותי" הקיף אליעזר דן, בצורת מלבן, עם עט.
2. הצוואה בכתב ידו.
3. אשרור מטעם הרבנות.
4. העתק הצוואה וטיוטת האישור של הרבנות הראשית.
העתק הצוואה הוקלד במכונת כתיבה על נייר המכתבים הרשמי של הרבנות הראשית. בשולי הגליון מופיע בכתב ידו של מזכיר בית הדין, טיוטת נוסח האשרור.
5. תרגום לאנגלית של הצוואה והאשרור.
כמובן שדאגתי להעביר את הצוואה והמסמכים לידי בנו שלמה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 02:39 |
|
| |
רגע רגע,
דוד,
הסיפור נשמע פנטסטי מידי. איך זה ששבעים שנה לא הגיע המסמך לידי המשפחה? ולבסוף הגיע לידיך לפני שהגיע לידי הבן?
ספר לנו לפחות את סוף הסיפור. יש רכוש, או לפחות פוליסת ביטוח, לא?
|
|
|
|
|
