| נשלח ב-21/5/2012 20:21 |
 |
| |
מ80
כל הדוגמאות שהבאת מחזקות את טענתי .
בהודעה קודמת גם טענת שבעברית המילה תרבות מתייחסת לגידול בע"ח ובלעז להצמחת פרות....כל זה קורה בגלל שגם לאחר ההסבר לא קלטת את ההבדל בין מהות לחיצוניות .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 20:27 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | | לא קלטת את ההבדל בין מהות לחיצוניות . |
|
אולי לעםארץ כמוני תסבירי ואם אפשר עם הדגמה
תודה מראש
max
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 20:41 |
|
| |
צענע,
תרבות וקולטורא מלים שונות הקרובות במשמעותן. בלשון הקודש תרבות פירושה ריבוי בנים, ומושאלת לגידול הבנים או גידול בע"ח בביתו של אדם, וממנה ההוראה של חינוך או לימוד או דרך ארץ. בלעז קולטורא נגזרת מהפועל קולטיבוס שמשמעותו לעבד את האדמה, הושאלה בעת העתיקה ע"י ציצרו לטיפוח הנפש, ע"י הוגי דעות אירופאים רומנטים לשיפור עצמי או לאומי באמצעות חינוך, וע"י אנתרופולוגים מודרנים לדרך ארץ ומנהגים של לאומים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 21:17 |
|
| |
למקסמן
מהות היא משמעות פנימית .שקיימת במילה, בתמונה או במשפט שאנו רואים,קוראים או שומעים.
המהות טמונה עמוק וצריך לחפש אותה בעוד שחיצוניות היא גלויה לעין וקל מאד להבחין בה ולכן גם קל מאד לטעות ולחשוב שהחיצוניות היא המהות.
לכן כאשר ילד רואה שני דברים שונים בצבע כחול למשל הצבע יכול להטעות אותו ואז הוא יחשוב ששני הדברים שווים גם במשמעותם.
במקרה שלנו :לעיתים קורה ששתי מילים דומות מבחינה חיצונית(הצליל של רוב וריבוי דומה למילה תרבות) וזה יכול להטעות וניתן לחשוב שהמהות שלהן שווה -כלומר המשמעות של המילה תרבות שווה למשמעות של המילה רוב,או ריבוי .
כדי לבדוק אם קלענו למהות האמיתית כדאי הרבה פעמים להעזר כאשר חושבים על ההפך מהמילה שאותה אנחנו בודקים למשל את משמעותה של המילה תרבות ניתן לגלות על ידי ההפך שלה-המילה טבע .למשל יש פנינים מתורבתות כלומר פנינים שנוצרות באופן מלאכותי שזה ההפך מפנינים טבעיות.(כמובן שפנינים מתורבתות שוות הרבה פחות מטבעיות) .
עיין בויקיפדיה בערך פנינים מתורבתות.
(ומכאן אתה יכול להמשיך ולקרוא את ההסבר שנתתי לדייר בעמוד קודם .)
תוקן על ידי צענערענע ב- 21/05/2012 21:17:37
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 21:18 |
|
| |
מ80
גם הערתך האחרונה רק מחזקת את טענתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 21:57 |
|
| |
צענע,
המהות של המלה בלשון הקודש נרמזת בשורש ממנה היא נגזרת.
חכמי ישראל, ראב"ע רבי שלמה אבן-פרחון ורד"ק, כתבו שהמלה תרבות נגזרת מהשורש רבה.
איך הם קישרו בין המושג תרבות לפועל רבה?
באמצעות הפסוק (יחזקאל יט, ב): בתוך כפירים ריבתה גוריה. כתב רד"ק שפירושו גידול וענינו קרוב למשמעות ריבוי.
מדוע? כי קיום מצוות פרו ורבו נעשית באמצעות גידול וריבוי.
על-כן כשמדברים על תרבות של מקום, הכוונה לדרך הארץ של רוב אנשיו.
ובלשון חז"ל תרבות יפה מקום שיש בו דרך ארץ נאותה ותרבות רעה ההיפך מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2012 22:19 |
|
| |
מ80
" מקור המילה העברית 'תרבות' הוא מקראי: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף יְה-וָה אֶל יִשְׂרָאֵל." (במדבר ל"ב, יד). על פי מילון העברית המקראית של קדרי מקור המילה הוא באכדית: "תרבּוּתוּ" (tarbûtu) שפירושו "חניך" או "תלמיד"[1]"
בגלל שמקור המילה הוא אכדי אין לחפש שורש עברי.
ועוד הוכחות לטענתי :
"בתוך כפירים ריבתה גוריה -בגלל שזה בבנין פיעל זה מתאים לפעולה של חינוך חינכה את גוריה ולא נתנה להם לגדול פרא בניגוד לחיות אחרות שמפקירות לטבע את גוריהן.
ובאשר לסיום דבריך -תרבות לא קשורה למספר אלא תרבות היא חינוך כפי שהסברתי.
האם לא שמעת את המושג:"איש תרבות"? מה זה קשור לריבוי הרי מדובר על איש אחד.
(וגם גידול ילד אחד הוא גידול ואין לזה קשר לריבוי בכלל. שוב כשל אי ההבחנה במהות)
תוקן על ידי צענערענע ב- 21/05/2012 22:45:45
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2012 00:07 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | למקסמן
מהות היא משמעות פנימית .שקיימת במילה, בתמונה או במשפט שאנו רואים,קוראים או שומעים.
המהות טמונה עמוק וצריך לחפש אותה בעוד שחיצוניות היא גלויה לעין וקל מאד להבחין בה ולכן גם קל מאד לטעות ולחשוב שהחיצוניות היא המהות.
לכן כאשר ילד רואה שני דברים שונים בצבע כחול למשל הצבע יכול להטעות אותו ואז הוא יחשוב ששני הדברים שווים גם במשמעותם.
במקרה שלנו :לעיתים קורה ששתי מילים דומות מבחינה חיצונית(הצליל של רוב וריבוי דומה למילה תרבות) וזה יכול להטעות וניתן לחשוב שהמהות שלהן שווה -כלומר המשמעות של המילה תרבות שווה למשמעות של המילה רוב,או ריבוי .
כדי לבדוק אם קלענו למהות האמיתית כדאי הרבה פעמים להעזר כאשר חושבים על ההפך מהמילה שאותה אנחנו בודקים למשל את משמעותה של המילה תרבות ניתן לגלות על ידי ההפך שלה-המילה טבע .למשל יש פנינים מתורבתות כלומר פנינים שנוצרות באופן מלאכותי שזה ההפך מפנינים טבעיות.(כמובן שפנינים מתורבתות שוות הרבה פחות מטבעיות) .
עיין בויקיפדיה בערך פנינים מתורבתות.
(ומכאן אתה יכול להמשיך ולקרוא את ההסבר שנתתי לדייר בעמוד קודם .) |
|
וואלה תודה. מת עליך, למדתי והבנתי, יש לך חוש הסברתי נפלאה מאוד ויותר מיזה. טוב לב להסביר,
תודה מקרב לב
max
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2012 01:14 |
|
| |
אפרופו בלשנים ומה זה איש תרבות, איך יהושע שטיינברג, שלמד בלשנות וספרות סלאבית באוניברסיטת וילנה וחיבר את מילון התנ"ך, הבין שהמלה תרבות מלה עברית מקורית ופירשה על-פי השורש רבה המון צאצאים, ואילו מנחם קדרי, שמילדותו רצה להיות פרופסור ללשון עברית ולמד מקרא ולשון בסמינר רבני ובאוניברסיטה העברית, על סמך מלה דומה שמצא בלשון אכדית סבר שפירושה חינוך? יהושע שטיינברג בילדותו היה משכים קום ומתפלל עם הותיקים, בגיל בר מצוה ידע את התנ"ך כולו בעל-פה, בנערותו התרועע עם גדולי משוררי ישראל שבדורו, ובבגרותו בהיותו רב העדה בוילנה בשנים תר"כ-תרכ"ו (1860-1866) היה דורש את דרשותיו בלשון הקודש - דרשות עבריות בוילנה בשנים ההן!
תוקן על ידי מ80 ב- 22/05/2012 01:20:07
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2012 01:59 |
|
| |
לפי מילון אברהם אבן-שושן שהשתתפו בעריכתו בלשנים, מורים ומומחים:
תרבות:
בלשון המקרא : רוב, ריבוי, מרבית.
בלשון חכמים : 1. ריבוי וגידול, אילוף, טיפוח; 2. התנהגות, אורח-חיים, נימוס, דרך ארץ.
בלשון מודרנית : 1 קולטורה, סך ההשגים בהתפתחותו הרוחנית של אדם או של חברה בהשכלה, במדע, באמנות, בארגון החברה, בדת ובמוסר וכדומה; 2. השכלה, השתלמות, קנין דעת; 3. פיתוח, קידום, שיפור.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2012 08:40 |
|
| |
עשיו ישמעאל יצאו ל ת ר ב ו ת רע,
אלישע בן אבויה לאחר שיצא לתרבות רעה ,
אם נשך או תרבית ,
מעשה ב ר י ב ה אחת שהיתה מלקטת שעורים ,
כרובים,רוביא ,רובי כהונה ,לשון נער או תינוק ,
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2012 13:28 |
|
| |
ביליצר , יישר כח!
בבבל קורין לינוקא רביא (הערוך). וכן פירש רבי שלמה אבן-פרחון רבה קשת (בראשית כא, כ): נער.
אפשר לומר שדרך נערים להיות משוכנעים שהם יודעים הרבה וללמוד מעט, ואילו ת"ח למדו הרבה ומבינים שיודעים מעט. פירש רש"י: במתא חסיא היו תלמידי חכמים הראויים להוראה ותרבות יפה היה בהם, אבל פומפידתא לא הוי תרבות מעליא כל כך. נמצאנו למדים שתרבות יפה הינה כזו המכשירה תלמידים ללמוד מחכמים ולהתייגע להבין את דבריהם,
ובלשון אנשי כנסת הגדולה: העמידו תלמידים הרבה.
תוקן על ידי מ80 ב- 22/05/2012 13:36:47
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2012 09:23 |
|
| |
אריתמטיקה בפרשה
בפרשת מטות (סליחה על הציטוט הארוך)
לא,כה ויאמר י-הוה, אל-משה לאמר. לא,כו שא, את ראש מלקוח השבי, באדם, ובבהמה--אתה ואלעזר הכהן, וראשי אבות העדה. לא,כז וחצית, את-המלקוח, בין תפשי המלחמה, היצאים לצבא--ובין, כל-העדה. לא,כח והרמת מכס לי-הוה, מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא--אחד נפש, מחמש המאות: מן-האדם, ומן-הבקר, ומן-החמרים, ומן-הצאן. לא,כט ממחציתם, תקחו; ונתתה לאלעזר הכהן, תרומת י-הוה. לא,ל וממחצת בני-ישראל תקח אחד אחז מן-החמשים, מן-האדם מן-הבקר מן-החמרים ומן-הצאן--מכל-הבהמה; ונתתה אתם, ללוים, שמרי, משמרת משכן י-הוה. לא,לא ויעש משה, ואלעזר הכהן, כאשר צוה י-הוה, את-משה. לא,לב ויהי, המלקוח--יתר הבז, אשר בזזו עם הצבא: צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלף--וחמשת אלפים. לא,לג ובקר, שנים ושבעים אלף. לא,לד וחמרים, אחד וששים אלף. לא,לה ונפש אדם--מן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר: כל-נפש, שנים ושלשים אלף. לא,לו ותהי, המחצה--חלק, היצאים בצבא: מספר הצאן, שלש-מאות אלף ושלשים אלף, ושבעת אלפים, וחמש מאות. לא,לז ויהי המכס לי-הוה, מן-הצאן--שש מאות, חמש ושבעים. לא,לח והבקר--ששה ושלשים, אלף; ומכסם לי-הוה, שנים ושבעים. לא,לט וחמרים, שלשים אלף וחמש מאות; ומכסם לי-הוה, אחד וששים. לא,מ ונפש אדם, ששה עשר אלף; ומכסם, לי-הוה--שנים ושלשים, נפש. לא,מא ויתן משה, את-מכס תרומת י-הוה, לאלעזר, הכהן--כאשר צוה י-הוה, את-משה. לא,מב וממחצית, בני ישראל, אשר חצה משה, מן-האנשים הצבאים. לא,מג ותהי מחצת העדה, מן-הצאן--שלש-מאות אלף ושלשים אלף, שבעת אלפים וחמש מאות. לא,מד ובקר, ששה ושלשים אלף. לא,מה וחמרים, שלשים אלף וחמש מאות. לא,מו ונפש אדם, ששה עשר אלף. לא,מז ויקח משה ממחצת בני-ישראל, את-האחז אחד מן-החמשים--מן-האדם, ומן-הבהמה; ויתן אתם ללוים, שמרי משמרת משכן י-הוה, כאשר צוה י-הוה, את-משה.
התורה מחשבת כמה הוא חצי מכמות מסויימת וכמה הוא אחד מחמש מאות מאותה כמות, כלום איננו יודעים חשבון, ומאידך אינה מחשבת בפירוש כמה הוא אחד מחמשים מאותה כמות, מה ההבדל?
ושאלה נוספת, בסוף הפרק:
לא,נב ויהי כל-זהב התרומה, אשר הרימו לי-הוה--ששה עשר אלף שבע-מאות וחמשים, שקל: מאת שרי האלפים, ומאת שרי
המאות. לא,נג אנשי, הצבא, בזזו, איש לו. לא,נד ויקח משה ואלעזר הכהן, את-הזהב, מאת שרי האלפים, והמאות; ויבאו אתו אל-אהל מועד, זכרון לבני-ישראל לפני י-הוה.
מה הפשט בפסוק נג?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2012 11:49 |
|
| |
מן הסתם בזיזת אנשי הצבא העצמית שלא עברה דרך קופת הגדוד לא נכללה בחייב במס 0לכשתרצה - בזיזה "שחורה"), ואין חדש תחת השמש
|
|
|
|
|
