עלמא דשקרא ודור טפשא
"על חרבך תחיה" (??)
כמה בורות מגלים אותם המייחסים לישמעאלים את ה"על חרבך תחיה" שבמקורו נאמר על עשיו-אדום שזה העולם המערבי.
כמה קל לזרום עם מציאות דורנו בו כל רצונם של עמי אדום הוא לשבת בשקט ובשלווה ולשקוע בחומר כמה שיותר ומנגד להביט על הערבים מטפחי השנאה ומחרחרי המלחמות כעל "אוחזי החרב" ההיסטוריים כאילו עליהם נאמרה הבטחת התורה על חרבך תחיה. הרבה מן הרדידות יש במבט הלא תורני הזה.
שהרי מה פירוש "על חרבך תחיה"? שכל הצלחתך וחוסנך תלוי בכוחך הצבאי. תהיה חזק? תצליח. לא תהיה חזק? תפול טרף לחזקים ממך, בדיוק כמו בעולם החי בטבע. שלא כמו עם ישראל שאין הצלחתו ושגשוגו בעולם תלוי בגורמים טבעיים של חוסן צבאי או עוצמה כלכלית אלא הוא עם רוחני הקשור ישירות לבורא עולם וקיומו והצלחתו תלויים אך ורק בדבר אחד - לו עמי שומע לי ישראל בדרכיי יהלכו, שמיעה בקול ה' וקיום תורתו. במילים אחרת..
עם ישראל יכול להיות חזק מאוד מבחינה צבאית ובכל זאת להינגף בפני אויביו ומאידך חלש מאוד צבאית ולגבור על החזקים שבעמי תבל. זאת המשמעות של ההיפך מעל חרבך תחיה.
הבלאגן והמהומות שישמעאל מעורר בעולם אינו קשור לא לחרבך ובטח שלא לתחיה אלא לתקופת אחרית-הימים ואירועי סוף הגלות כאשר העולם נמצא ברמה רוחנית מאוד נמוכה ומעדיף את חיי החומר אז נשלח החמור הישמעאלי להיפרע מבני האדם המעדיפים חיי חומריות על פני חיי רוחניות. ישמעאל הוא הבע"ח הטורף הנשלח מבורא עולם להיפרע מידה כנגד מידה בני-האדם החוטאים בעברות הקשורות לחומר (עריות בעיקר) אבל אין בכוחו ובכח חרבו
להעניק לו חיים טובים יותר איכותיים יותר בגלל מעשיו הרצחניים, ממילא אין כאן קיום של "תחיה" ואין חרבו מעניקה לו חיים בגין כך. משא"כ אירופה ארה"ב השולטים בעולם בגלל עליונתם הצבאית והטכנולוגית. הם המעצמות.
אפשר להסתכל על הבלאגן שישמעאל מעורר בעולם כמו על הבלאגן שגרמו החיות במכת ערוב שנשלחו למצרים להעניש אותה על מעשיהם. החיות בדורנו הם הערבים, אין להם בחירה וכל מה שהם עושים זה לבצע את שליחותם מבורא עולם. הם היו בע"ח על ארבע ואלה על שתיים, זה הכל. טוב יש כמובן עוד כמה הבדלים אבל הבנתם תעיקרון.
 |
|
