| נשלח ב-9/5/2012 18:39 |
 |
| |
לצערנו נושא ההשפעה על הילדים הופך לעוד זירת האשמות הדדיות משני הצדדים,
כך שגם מזה הילד לא יוצא נשכר
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2012 22:12 |
|
| |
אין דבר אנוכי יותר מהמריבות הללו. הורים, בתור הבוגרים בבית, לפחות בשנים, אמורים לדעת לשלוט בעצמם ולא לערב את הילדים בוויכוחיהם. מכירים את זה שיש בבית מריבות וצעקות ופתאום כשדופק על הדלת אורח כולם משתתקים ומתנחמדים אחד לשני??? אז למה כשמדובר באדם זר אפשר להתאפק אבל כשמדובר בנזק ולעיתים חמור לילדים פתאום אי אפשר להבליג??? איזו דוגמה זו לילדים? איך הם מגדירים לעצמם זוגיות? איזו יציבות יש להם בחיים?? הורים, אל תזניחו....אתם וילדיכם תשלמו על כך מחיר כבד!
תוקן על ידי סינדרלה13 ב- 09/05/2012 22:21:07
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2012 10:41 |
|
| |
סינדי, אהבתי מאד את התגובה שלך.
אמיתית כזו שמרשה לעצמה לכעוס על מי שמכעיס כל כך...
אני לא ממש יודעת לעשות את זה טוב כמוך, אז מצטרפת להנ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 21:33 |
|
| |
יקרה!! תודה לך....את יודעת שהתגובה נכתבה ברגע של סערת רגשות ואינה גם הסגנון שלי :-) המון תודה על התגובה שלך... הרגישות והאכפתיות שלך חיממו לי את הלב...את מבינה, נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 00:29 |
|
| |
"והיו לבשר אחד", בהווייתן יהיו. הכיצד?
זה הילד או הילדה פרי בטנם של ההורים, בשר מבשרם עצם מעצמם, ירך אביו וירך אמו.
אילו בפתע מצא אדם ידו האחת מנחיתה מהלומה מזעזעת על ראשו, ובחלוף רגע ידו האחרת משיבה חבטה משתקת בתוככי בטנו, לא פעם ולא פעמיים אלא שעה ארוכה, מטר מכות ומלקות מינים ממינים שונים, והוא, ידיו קשורות מפני ידיו, כמה יהיו ההלם והתמהון עצומים, כמה תהיה עמוקה הקריעה והפגיעה, עד כמה יהא צורב העלבון, כמה מחריד יהיה לגלות כי הקרקע שבתמיכתה ויציבותה נתן אמון עד עתה בפתאום הפכה עורה ונוזלית כמים נעשתה. כן הדבר הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 10:50 |
|
| |
ישנם גם הורים שמגדילים לעשות.... ושואלים את הילד - נו, מי צודק?
מצד שני... ואולי לא נכון לכתוב את זה באשכול הזה שמדבר על כאב כל כך קורע....
אבל מצד שני - כשילדים נוכחים לראותת מריבות פשוטות בין הורים, כאלו שמותר בהן לכעוס ולהשלים, להתעצבן ואחר כך להתפייס ולחייך ולאהוב, הם לומדים את היכולת הזו לחיים - בה לא הכל כל הזמן מושלם ושמח, ומותר ואפשר לחיות למרות רגעי הקושי...
טוב, אבל אני יודעת שלא על זה מדובר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 11:39 |
|
| |
כשאחד מבני הזוג משתמש בילד ככלי נשק נגד בן זוגו, זה חורבן
חבל שלא הדגשתי את זה, את צודקת, לא התכוונתי לדבר על מציאות נורמלית בה הילדים למדים שהוריהם הם בני אנוש רגילים והם נחשפים לטווח הרגשות וההתנהגויות האנושיות, דברתי על מציאות מאד לא מאוזנת ומאד הרסנית, שלצערנו גם היא קיימת, ולכן ציירתי אותה באופן דרמטי, וככל הנראה גם סינדרלה דיברה על מציאות כזו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 12:18 |
|
| |
| עייפהכבר כתב: |  | אבל מצד שני - כשילדים נוכחים לראותת מריבות פשוטות בין הורים, כאלו שמותר בהן לכעוס ולהשלים, להתעצבן ואחר כך להתפייס ולחייך ולאהוב, הם לומדים את היכולת הזו לחיים - בה לא הכל כל הזמן מושלם ושמח, ומותר ואפשר לחיות למרות רגעי הקושי... |
|
הבעיה הגדולה שאת זה שוכחים לעשות ליד הילדים.
את ההתפייסות עושים בחדר בשקט והילדים נשארים תחת השפעת המריבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2012 13:18 |
|
| |
נשמה תועה- נכון, לכך התכוונתי...קפיץ- לעיתים המריבות הרסניות כל כך שגם התפייסות פומבית לא מוחה את הרושם הקשה של המריבה....למילים הנאמרות בשעת כעס אנו נוטים (לאו דווקא בצדק) לייחס חשיבות רבה, במחשבה שהנה, עכשיו כשהם כועסים אז הם אומרים את כל מה שהם חושבים באמת, שתמיד הם מתאפקים כי זה לא פוליטיקלי קורקט...בנוסף, בעיני ילד אחת החוויות הקשות היא לראות את האנשים שאמורים להוות לו גב, דמות יציבה שניתן לסמוך עליה, בוכים או צועקים באובדן שליטה...הוא נשאר מפוחד וחסר ביטחון...ולא כתבתי על אלה שמאיימים בגירושין/ מוות (סטייל "את/ה הורג/ת אותי!") וכו'... אצל ילדים הכל תמים יותר ורציני, והנפש מזועזעת הרבה יותר בקלות ואח"כ כ"כ קשה לתקן....
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2012 13:34 |
|
| |
סינדי - את צודקת לגבי הגרעין הקשה של המריבות. אבל רובן של המריבות אינן כאלה
ואם הילד היה נחשף למריבה וגם להתפייסות, היה לו יותר קל לייחס זאת להלך החיים המוכר לו
מהתהליכים אותם הוא עובר בעצמו ............
|
|
|
|
|
