בית · פורומים · הרשם · התחברות · כניסה למנהלים
בית · פורומים · יד בנימין ·

מבקר המדינה ישיבת תורת חיים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/6/2008 16:46 לינק ישיר 
מבקר המדינה ישיבת תורת חיים

 

מועצה אזורית נחל שורק

העתקת מוסד חינוכי לתחום המועצה

תקציר

ב-6.6.04 אישרה ממשלת ישראל את תכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומיישובים בצפון השומרון (להלן - תכנית ההתנתקות). במשרד ראש הממשלה הוקמה מינהלת ביצוע המופקדת על יישום תכנית ההתנתקות (להלן - מינהלת סל"ע[1] או המינהלה), והיא החלה לפעול באוגוסט אותה שנה. בפברואר 2005 התקבל בכנסת חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - חוק היישום או החוק), ובו פורטו תפקידיה של מינהלת סל"ע וסמכויותיה.

החוק חייב את מינהלת סל"ע לסייע למפונים, כפרטים וכמשפחות, בתהליך הפינוי ובהעתקת מקום מגוריהם וכן להקצות להם דיור ארעי בתקופת ההתארגנות וההסתגלות עד ליישובם מחדש. נוסף על כך התעורר צורך בהחלת הסדרים שיאפשרו את המשך פעילותם של קהילות ומוסדות ציבור שפעלו בגוש קטיף, ולשם כך הוכללו בחוק שני סעיפים שעניינם מתן פיצוי על בסיס קבוצתי.

סעיף 81 לחוק קובע כי "המינהלה רשאית... לבקשת מוסד ציבור שפעילותו בשטח המפונה משמשת ומיועדת בעיקר לישראלים שמרכז חייהם אינו בשטח המפונה, או לבקשת מוסד ציבור שהוא מוסד חינוך פנימייתי, המעוניינים להעתיק את פעילותם אל מחוץ לתחום האמור בסעיף 3 [חבל עזה וצפון השומרון], להתקשר בהסכם עם מוסד הציבור לעניין העתקת הפעילות, ולהסדיר את המשך פעילותו מחוץ לשטח המפונה".

עמותת "יד בנימין מרכז חינוכי" (להלן - עמותת יד בנימין או העמותה), שהמועצה האזורית נחל שורק היא בין מייסדיה ומשתתפת בהנהלתה[2], חכרה ממינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) קרקע במתחם יד בנימין במרחב המועצה האזורית נחל שורק והקימה בו בשנים 1975-2004 מבנים ובהם הפעילה מרכז חינוכי (להלן - נכסי העמותה).

בחודשים מאי-יולי 2005 קיימה מינהלת סל"ע משא ומתן עם אדם שהתנדב לפעול עבור עמותת "תורת החיים נווה דקלים" (להלן - הישיבה או ישיבת "תורת החיים") ועבור עמותת "טוהר - מכללה תורנית" (להלן - המכללה) בעניין העתקת הישיבה מגוש קטיף ליד בנימין במסגרת תכנית ההתנתקות. לטענת הישיבה, המשא ומתן נוהל על ידי אדם שפעל על דעת עצמו בלא שיתוף פעולה מצידה. לצורך העתקת הישיבה התקשרה מדינת ישראל באמצעות מינהלת סל"ע עם עמותת יד בנימין בהסכם לרכישת נכסיה.

 


פעולות הביקורת

בחודשים ינואר-ספטמבר 2006 לסירוגין בדק משרד מבקר המדינה את תהליך רכישת נכסי העמותה ואת העתקת ישיבת "תורת החיים" ליד בנימין.

 

עיקרי הממצאים

ההסכם לרכישת נכסי עמותת יד בנימין

1.            בשנים 1999-2004 שקעה עמותת יד בנימין בחובות כבדים. לעמותה היה גירעון בסכומים גדולים ביותר, ובתחילת שנת 2005 היא נעשתה חדלת פירעון ועמדה על סף פירוק. זאת ועוד, העמותה לא פעלה כמתחייב ממנה על פי חוק העמותות, והיה חשש לאי-סדרים בניהולה. לפיכך משנת 2004 ואילך לא נתן רשם העמותות לעמותת יד בנימין אישור על ניהול תקין. נמצא כי מינהלת סל"ע התקשרה בהסכם עם העמותה אף שלעמותה לא היה אישור על ניהול תקין והיו ליקויים ואי-סדרים בפעילותה. עוד הועלה כי מינהלת סל"ע לא עשתה ולו בדיקה ראשונית של תפקוד העמותה קודם שחתמה עמה על ההסכם האמור, למרות "סימני האזהרה" האמורים בנוגע לתפקודה של העמותה.

2.            מהממצאים עולה חשש לאי-סדרים חמורים בניהולה הכספי של העמותה, ובייחוד אי-סדרים באשר להלוואות שלוותה העמותה מגורמים פרטיים כולל גורמים הקשורים בניהול העמותה ושנשאו ריבית גבוהה.

3.            משרד מבקר המדינה העיר למועצה האזורית נחל שורק כי לא פיקחה כראוי על העמותה במשך השנים ולא ניצלה כנדרש את הכלים המשפטיים שהיו בידיה כדי להבטיח שניהולה הכספי של העמותה יהיה תקין וכדי למנוע את היווצרות גירעונה הכבד, אף שהיה עליה לבצע את הפעולות האמורות מאחר שהייתה בין מייסדי העמותה והשתתפה בהנהלתה.

4.            מינהלת סל"ע קבעה את סכום התמורה שתשלם המדינה לעמותה על יסוד טיוטת שומה שהכין שמאי המינהלה[3], ולפיה שווי נכסי העמותה היה כ-38 מיליון ש"ח. מינהלת סל"ע לא וידאה שהשמאי הממשלתי בדק את השומה ואישר אותה. השמאי הממשלתי מסר למשרד מבקר המדינה כי היה מקום שיבדוק את השומה (בייחוד מאחר שמדובר בסכום כה גדול).

5.            ב-28.6.05, כחודשיים לפני פינוי תושבי גוש קטיף, נחתמו שני הסכמים בין מדינת ישראל לעמותה. לפי ההסכמים תמורת הרכישה כולה נועדה לשמש לפירעון חובות העמותה לנושיה, ובכך נוצרה מחויבות של המדינה לנושי העמותה (שחלקם היו עובדי העמותה). לפי הסכם אחד (להלן - ההסכם), המדינה תרכוש את נכסי העמותה במתחם יד בנימין תמורת 17 מיליון ש"ח. בהסכם נקבע כי המדינה תפקיד את התמורה בנאמנות עד שיושג הסדר כולל עם נושי העמותה, וכי לאחר השגת


ההסדר יחלק הנאמן את התמורה בין הנושים. על פי ההסכם השני (להלן - ההסכם הנוסף), אם יידרש הדבר תוסיף המדינה עד 15 מיליון ש"ח לסכום ששילמה לעמותה תמורת נכסיה כדי להשיג הסדר נושים כולל (דהיינו הסכום המרבי שתשלם לעמותה תמורת נכסיה יהיה 32 מיליון ש"ח).

לטענת מינהלת סל"ע, ביצוע העסקה באמצעות שני הסכמים נועד למנוע מהנושים לתבוע מהעמותה סכומים גדולים יותר, אם יידעו כי מדינת ישראל מממנת את הסדר הנושים באמצעות רכישת נכסי העמותה, וכן לאפשר לה לשלם את המחיר הנמוך ביותר תמורת נכסי העמותה כמתחייב מכך שהם נקנו בכספי ציבור.

לדעת משרד מבקר המדינה גם בנסיבות החריגות של חתימת ההסכם ספק אם פיצול ההסכם ואי-ציון סכום התמורה המלא לפני הנושים היו ראויים, שכן בגינם נבצר מהנושים לעמוד על היקפה המלא של העסקה, והיה בכך כדי לפגוע בזכויותיהם. זאת ועוד, היה ראוי שמינהלת סל"ע תיבחן דרכים נוספות למניעת תשלומי יתר או תשלומים לגורמים שאינם זכאים להם.

6.            בא כוחה של העמותה מונה לנאמן לביצוע העסקה. נמצא כי היה חשש לניגוד עניינים בין תפקידיו של הנאמן, מאחר שהוא פעל מחד לקידום ענייניה של העמותה ואף ייצג אותה בתביעות שניהלו נגדה הנושים, ומאידך היה אמור לפעול לשמירה על האינטרסים של המדינה ושל הנושים. לדעת משרד מבקר המדינה, נוכח האמור היה על מינהלת סל"ע, כמי שמייצגת את המדינה לעניין זה, למנוע את היווצרות החשש לניגוד העניינים, למשל באמצעות מינוי נאמן אחר או נוסף. עוד העלתה הבדיקה כי מינהלת סל"ע סמכה את ידה על הנאמן ולא ביצעה פיקוח ובקרה ממשיים באמצעות גורם מטעמה על פעולותיו של הנאמן במסגרת ניסיונותיו לגבש הסדר נושים.

7.            סכום התמורה שנקבע בהסכם חושב בהתבסס על רשימה לא מעודכנת של חובות לכאורה שהיו לעמותה, שהכין מנכ"ל העמותה מר משה איינהורן (להלן - המנכ"ל). משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע שיש דופי בהסתמכותה על הרשימה כמקור בלעדי למידע על היקף חובות העמותה ועל הנושים, הן מאחר שהיה חשש לאי-סדרים בניהולה של העמותה והן מאחר שלמנכ"ל היה עניין בביצוע העסקה, שכן הוא רצה שלאחר שייפרעו חובותיה של העמותה היא לא תפורק אלא תמשיך בפעילותה. זאת ועוד, המנכ"ל עצמו היה נושה של העמותה כעובד שלה וכמי שנתן לה הלוואות ואף היה ערב לחלק מחובותיה. נוכח האמור היה ראוי שהמינהלה תיעזר בגורם אובייקטיבי ונטול אינטרסים כדי לקבוע את היקף חובות העמותה.

8.            בהסכם צוין כי המדינה לא ביצעה בעמותה "בדיקת נאותות"[4] לפני ההתקשרות עמה, וכי ההתקשרות נעשתה על יסוד המידע שהציגה לה העמותה. היה באפשרותה של המדינה לחזור בה מהתחייבותה למלא את חלקה בהסכם בתוך שמונה שבועות אם יתברר כי המידע שהציגה לפניה העמותה, ובכלל זה רשימת הנושים והיקף החובות, אינו נכון; ואולם, אף שהיה למינהלה חשש כי חובות העמותה, כולם או חלקם, נוצרו שלא כדין או כי רשימת החובות שהציג מנכ"ל העמותה אינה נכונה, היא לא בדקה את רשימת הנושים והיקף החובות במועד שנקבע בהסכם, ובכך ויתרה על האפשרות לחזור בה מהתחייבותה למלאו.


9.            הממשלה החליטה לאשר הוצאה בסכום של 25-30 מיליון ש"ח לפירעון חובות העמותה, דהיינו סכום קטן מסכום התמורה המרבי שנקבע בהסכם, שהיה כאמור 32 מיליון ש"ח. כמו כן החליטה הממשלה לאשר הוצאה של סכום נוסף לביצוע שיפוצים במקום. בסכום התמורה שנקבע בהסכם לא נכללו תשלומים נוספים שהמדינה התחייבה לשלם, ובהם תשלום מע"מ, תשלומי שכר טרחה ותשלום פיצויים שהיא התחייבה לשלם לגורמים אחרים שהיו בעלי זכויות בשטח, בהם הסוכנות היהודית. הבדיקה העלתה כי עד מועד סיום הביקורת בספטמבר 2006 נאלצה המדינה לשלם במסגרת עסקת הרכישה הוצאות שלא נכללו בסכום התמורה שנקבע בהסכם בסך כ-5.37 מיליון ש"ח וכן מע"מ בשיעור של כ-5 מיליון ש"ח, וייתכן כי תיאלץ לשאת בהוצאות נוספות בעקבות ביצוע העסקה.

10.          ב-28.5.06 הגיש רשם העמותות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לפירוק העמותה. הדבר נעשה בעקבות פנייתה של מינהלת סל"ע לרשם העמותות בטענה כי "הנאמן לא הצליח במשך קרוב לשנה להגיע להסדר נושים ונוצר חשש כבד למצב של העדפת נושים שבו 'כל הקודם זוכה'... חשש נוסף העולה ממצבת הנכסים העגומה של העמותה הוא כי העמותה אינה מתגוננת מפני התביעות המרובות שמוגשות כנגדה בבית המשפט". פנייתה של מינהלת סל"ע לרשם העמותות נועדה למנוע מחלק מהנושים לנגוס בכספי הנאמנות המיועדים לתשלום לכלל הנושים.

מהממצאים עולה שמאפייניה של העסקה הושפעו הן מהצורך של המינהלה למתן פתרון הולם למפונים במסגרת ההתנתקות והן מהרצון לסייע לעמותה, להזרים אליה כספים לפירעון חובותיה ולהימנע מפירוקה על כל הכרוך בכך. לדעת משרד מבקר המדינה היה על מינהלת סל"ע לבצע בדיקה בעמותה לפני ההתקשרות אתה כדי להעריך את הסיכונים הכרוכים בהתקשרות וכן היה על המינהלה לקבוע בהסכם מנגנון שיאפשר לה להתמודד עם הבעיות שמקורן בניהולה הכושל של העמותה, ויבטיח בדיקה מעמיקה יותר של חובות העמותה לנושים. בדיקה של העמותה הייתה עשוייה להבהיר אם בוצעו עבירות במסגרת ניהולה.

 

העתקת ישיבת "תורת החיים" ליד בנימין

ב-22.9.05 נחתמו בין עמיגור ניהול נכסים בע"מ[5] (להלן - עמיגור) ובין הישיבה שני הסכמי שכירות המסדירים את השימוש במבנים לשנתיים. מאוקטובר 2005 אכלסו אנשי ישיבת "תורת החיים" ומוסדותיה את המבנים שרכשה המדינה מעמותת יד בנימין, ובכלל זה בית כנסת, כיתות לימוד, חדרי אוכל ומבני מגורים. נמצא כי עד מועד סיום הביקורת בספטמבר 2006 לא חתמה המינהלה עם הישיבה הסכם העתקה לפי סעיף 81 לחוק שיסדיר ויגדיר את זכויותיה העתידיות של הישיבה במבנים האמורים.

על פי החלטת הממשלה ביצעה המועצה האזורית נחל שורק עבודות לשיפוץ המבנים שהועמדו לרשות הישיבה, ועלות השיפוץ הסתכמה בכעשרה מיליון ש"ח. נוסף על כך


הועמדו לרשות הישיבה 28 מבנים יבילים[6] שעלות העתקתם ושיפוצם הייתה כשישה מיליון ש"ח.

הבדיקה העלתה כי במסגרת העתקת הישיבה ליד בנימין נתנה המינהלה לישיבה תנאים והטבות חריגים:

1.            הישיבה לא הוכיחה שהמבנים שפינתה היו בבעלותה ולא המציאה למינהלה אסמכתאות המעידות על היקף המבנים שעמדו לרשותה בגוש קטיף אף כי נדרשה לעשות כן, והמינהלה לא חייבה את הישיבה לעמוד בדרישה האמורה.

2.            מספר המבנים שהועמדו לרשות הישיבה ושטחם היו גדולים מאלה שעמדו לרשות הישיבה בגוש קטיף על פי הנתונים שהיו בידי מינהלת סל"ע, והדבר לא עלה בקנה אחד עם החלטת הוועדה המיוחדת[7] בעניין המבנים והשטח שיועמדו לרשות הישיבה. מינהלת סל"ע העמידה את המבנים לרשות הישיבה והקצתה לכך עשרות מיליוני ש"ח ולא עמדה על כך שהישיבה תמציא לה קודם לכן טופסי תביעות מלאים ורשימות שמיות מלאות של אברכים (תלמידי ישיבה נשואים), תלמידים וכל מי שקשור לישיבה ולא בדקה את זכאותם של המפונים על פי חוק היישום.

3.            המינהלה העמידה לרשות 73 אברכים הלומדים בישיבה דירות מגורים ומבנים יבילים (מסוג אלמורים)[8], אף שרוב האברכים לא היו זכאים כלל לפיצוי על בית מגורים על פי חוק היישום; נוסף על כך ארבע קרווילות[9] הועמדו לרשות ארבעה אברכים שלא היו זכאים לפיצוי עבור בית מגורים, ושניים מהם אף לא התגוררו כלל בגוש קטיף. לדעת משרד מבקר המדינה, העמדת מבני המגורים האמורים לרשות האברכים היא בבחינת מתן הטבה שלא על פי החוק והפליית אנשי הישיבה לטובה לעומת מפונים אחרים שאינם זכאים לכך על פי החוק ולעומת כלל האוכלוסייה. עוד העלתה הבדיקה, כי בעתיד יועמדו לרשות הישיבה מבני מגורים נוספים, שכן על פי תכנית מתאר חדשה של היישוב יד בנימין יועד שטח מסוים בתחום היישוב למוסד חינוכי, ובין זכויות הבנייה שהוענקו במסגרת התכנית נכללו זכויות לבניית 120 יחידות דיור[10] "המיועדות לתלמידי המוסד בלבד".

4.            בהסכמי השכירות בין עמיגור לישיבה, שהוכנו על פי הנחיות מינהלת סל"ע, נקבע כי הישיבה תשלם למדינה באמצעות עמיגור דמי שכירות בסך 60,000 ש"ח לשנה, אף שקודם לכן הודיעה מינהלת סל"ע לישיבה שהמדינה תגבה ממנה דמי שכירות בסך 120,000 ש"ח לשנה. הפחתת דמי השכירות הייתה הטבה נוספת שניתנה לישיבה, ואף על פי כן לא נימקה המינהלה מדוע החליטה לעשות כן.

5.            על פי ההסכמים הישיבה רשאית לאפשר לאברכי הישיבה ולהם בלבד להשתמש באלמורים ובדירות המגורים שהעמידה לרשותה המדינה ולגבות עבור השימוש בהם דמי שכירות שסכומם לא הוגבל. לדעת משרד מבקר המדינה, הענקת הזכות לגביית דמי שכירות בשיעור שלא הוגבל מראש עבור השימוש בנכסים של המדינה הוא


בבחינת מתן פיצוי כספי נוסף לישיבה. משרד מבקר המדינה מדגיש כי מאחר שהעתקת הישיבה נעשתה במסגרת סעיף 81 לחוק אין מקום לתת לישיבה סכומי כסף נוספים שלא לפי החוק.

6.            בין הנכסים שרכשה המדינה מעמותת יד בנימין היה בית הארחה. חלק מחדרי בית ההארחה הועמדו לרשות הישיבה ונועדו לשמש את תלמידות המכללה. הבדיקה העלתה שהישיבה הפעילה את בית ההארחה האמור כעסק למטרות רווח, שלא לפי ההסכמים עם עמיגור. משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע שיש פסול בהעמדת בית הארחה לרשות הישיבה המפעילה אותו כעסק, מה גם שעניין זה לא הוסדר בהסכם השכירות עם הישיבה. זאת ועוד, מתן תמיכה כזאת נוגד את רוח הוראות סעיף 81 לחוק היישום, שנועדו להסדיר את המשך קיומה של הישיבה כמוסד חינוכי ולא כעסק נושא רווחים.

הוראות סעיף 81 לחוק, העוסק בהעתקת מוסד ציבור, לא קבעו את הסכום המרבי הכרוך בהעתקתו. לדעת משרד מבקר המדינה, גם אם יובאו בחשבון נסיבות הפינוי, ובכללן האילוצים שחייבו את מינהלת סל"ע לספק למפונים במהירות דיור שיניח את דעתם ויאפשר פינוי ללא אלימות, אין לראות בסעיף 81 פתח למתן הטבות חריגות ומופלגות לקבוצות מסוימות. עלות העתקת המוסד, ובכלל זה העלויות העקיפות הכרוכות במילוי תנאים שנועדו להבטיח את המשך פעילותו של המוסד, ראוי שיהיו סבירים ומידתיים. זאת ועוד, מן הראוי שהפיצוי שיקבלו אנשי הישיבה יבטיח שמירה על השוויון בינם ובין מפונים אחרים.

 

 

מבוא

ב-6.6.04 אישרה ממשלת ישראל תכנית להתנתקות מרצועת עזה ומיישובים בצפון השומרון (להלן - תכנית ההתנתקות). לשם כך הוקמה במשרד ראש הממשלה מינהלת ביצוע (להלן - מינהלת סל"ע[11] או המינהלה), והיא החלה לפעול באוגוסט אותה שנה. ב-8.10.04 החליטה הכנסת ליישם את תכנית ההתנתקות. בפברואר 2005 התקבל בכנסת חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - חוק היישום או החוק), ובו פורטו תפקידיה של מינהלת סל"ע וסמכויותיה. ב-15.8.05 הוחל בביצוע תכנית ההתנתקות. פינוי האזרחים מיישובי רצועת עזה וצפון השומרון הושלם בתוך שמונה ימים.

החוק חייב את מינהלת סל"ע לסייע למפונים, כפרטים וכמשפחות, בתהליך הפינוי ובהעתקת מקום מגוריהם וכן להקצות להם דיור ארעי בתקופת ההתארגנות וההסתגלות עד ליישובם מחדש. נוסף על כך התעורר צורך בהחלת הסדרים שיאפשרו את המשך פעילותם של קהילות ומוסדות ציבור שפעלו בגוש קטיף, ולשם כך הוכללו בחוק שני סעיפים שעניינם מתן פיצוי על בסיס קבוצתי.

סעיף81(א) לחוק היישום קובע כי "המינהלה רשאית, לאחר התייעצות עם רשם העמותות ועם המשרד הממשלתי שפעילותו של מוסד הציבור היא בתחום אחריותו, לבקשת מוסד ציבור שפעילותו בשטח המפונה משמשת ומיועדת בעיקר לישראלים שמרכז חייהם אינו בשטח המפונה, או לבקשת מוסד ציבור שהוא מוסד חינוך פנימייתי, המעוניינים להעתיק את פעילותם אל מחוץ


לתחום האמור בסעיף 3 [חבל עזה וצפון השומרון], להתקשר בהסכם עם מוסד הציבור לענין העתקת הפעילות, ולהסדיר את המשך פעילותו מחוץ לשטח המפונה; החלטה על התקשרות כאמור תתקבל בשים לב להיקף פעילותו וסוג פעילותו של מוסד הציבור".

סעיף 85(ב)(1) לחוק קובע כי המינהלה רשאית "לבקשת קבוצה של מתיישבים, המעוניינים להעתיק את מקום מגוריהם במסגרת קהילתית אחת מחוץ לתחום האמור בסעיף 3, להתקשר בהסכם עם המתיישבים, לענין העתקת המגורים כאמור".

על פי סעיף 137 לחוק היישום מינה ראש הממשלה ועדה מיוחדת (להלן - הוועדה המיוחדת) שדנה, בין היתר, ביישומם של סעיפים 81 ו-85 לחוק שחבריה הם מנהל המינהלה או המשנה למנהל, משפטן שמונה באישור היועץ המשפטי לממשלה, נציג החשב הכללי במשרד האוצר ונציג ציבור שמינה שר המשפטים.

 

 

ההחלטה להעתיק את ישיבת "תורת החיים" ומכללת טוהר ליד בנימין

עמותת "מג"ל - מכון להכשרת רבנים להתישבות" נרשמה כעמותה ב-1.8.90. מטרות העמותה היו "הקמת כולל להכשרת רבנים להתיישבות, הפצת והקמת קרן מלגות". באפריל 1997 מונה הרב שמואל טל לחבר הנהלת העמותה. ב-28.1.02 שינתה עמותת מג"ל את שמה ברשם העמותות לעמותת "תורת החיים נווה דקלים" (להלן - ישיבת "תורת החיים" או הישיבה); במטרותיה לא חל כל שינוי. הישיבה פעלה ביישוב נווה דקלים בגוש קטיף. עמותת "טוהר - מכללה תורנית" (להלן - מכללת טוהר או המכללה) נרשמה כעמותה ב-15.11.99. מטרותיה הן "הקמתם וניהולם של מוסדות חינוך, קליטת סטודנטים העולים מחו"ל, הוצאה לאור, תרבות תורנית, הפצת תורה ופעילות לטובת הקהילה". מכללת טוהר הפעילה מכללה תורנית לבנות ביישוב נווה דקלים.

לישיבה ולמכללה הנהלה משותפת, והרב שמואל טל משמש ראש הישיבה ויו"ר המכללה. על פי הסכם בין הישיבה ובין המכללה הישיבה מבצעת עבור המכללה את הניהול האדמיניסטרטיבי שלה.

בשנת 2005 למדו בישיבת "תורת החיים" כ-230 תלמידים ואברכים ובמכללת טוהר למדו כ-50 תלמידות.

בחודשים שלפני מועד ההתנתקות לא היה ברור אם רוב המתיישבים יסכימו להתפנות מרצון מרצועת עזה ומצפון השומרון. רק מקצת המתיישבים שיתפו פעולה עם מינהלת סל"ע, ואילו הרוב הצהירו שהם מתנגדים לפינוי. עמדת מנהיגות היישובים הייתה שהפינוי לא יצא לפועל, ועל כן אל להם למתיישבים להיערך אליו, מחשש שהתארגנות תתפרש כהסכמה למהלך. עמדתם זו של המתיישבים העצימה את החשש כי הפינוי עלול להיות מהלך קשה המלווה בעימותים, אולי אף אלימים.

בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה מדצמבר 2006 מסרה המינהלה כי החשש מפני פינוי אלים שיגרום לפגיעות בגוף ובנפש הניע את הרשויות הנוגעות לדבר, ובייחוד את ממשלת ישראל ומינהלת סל"ע, להחיש ככל האפשר את פינוים מרצון של תושבים ומוסדות מרצועת עזה. בעיני אנשי מינהלת סל"ע נודעה חשיבות מרובה לפינוי מרצון של ישיבת "תורת החיים", באשר על פי מידע שהיה בידי המינהלה הייתה לה השפעה רבה ביותר על המתיישבים ובאשר תלמידיה היו עלולים לגרום לשיבוש ממשי בביצוע הפינוי. נוכח האמור לעיל הייתה המינהלה מעוניינת למצוא פתרון הולם ומהיר ככל האפשר לישיבה עוד לפני ביצוע הפינוי.

הרב צבי שינובר התנדב לסייע בקיום משא ומתן עם מינהלת סל"ע באשר להעתקת ישיבת "תורת החיים", ובחודשים מאי-יולי 2005 התקיים המשא ומתן האמור. יצוין כי בפרוטוקול האסיפה


הכללית של הישיבה מ-19.7.05 נאמר "כן הוחלט כי הישיבה לא תחפש מקום חלופי להמשך פעילותה אם ח"ו יהיה גירוש". ישיבת "תורת החיים" מסרה למשרד מבקר המדינה בדצמבר 2005 ובנובמבר 2006 כי בתקופה שקדמה לפינוי הייתה עמדתה הרשמית, כמו עמדתם של מנהיגי מוסדות שונים אחרים בגוש קטיף, כי אין להקדים ולקיים משא ומתן בנוגע ל"יום שאחרי", וכי "בסופו של דבר התנהלו מגעים של נציגי הישיבה עם מינהלת סל"ע ימים ספורים בלבד טרם הפינוי (כאשר המוסדות נתנו אור ירוק לכך)". עוד מסרה הישיבה כי המגעים שניהל הרב שינובר עם מינהלת סל"ע נעשו על דעת עצמו ולא בשליחות הישיבה. הרב שינובר השיב למשרד מבקר המדינה באוקטובר 2006 כי את המשא ומתן עם מינהלת סל"ע הוא קיים בסודיות וכי בכל הנוגע למשא ומתן ולגיבוש ההסכם הוא פעל על דעת עצמו ובלא שיתוף פעולה מצד הישיבה.

מינהלת סל"ע השיבה למשרד מבקר המדינה כי במסגרת המשא ומתן עם ישיבת "תורת החיים" דרשה הישיבה (באמצעות הרב שינובר) להתפנות אל מתחם המוסד החינוכי ביישוב יד בנימין שבתחום המועצה האזורית נחל שורק, שבאותה עת כבר לא התקיימה בו פעילות חינוכית.

בדיון שקיימה הוועדה המיוחדת ב-8.6.05 דיווח מר יהונתן בשיא, ראש מינהלת סל"ע דאז (להלן - ראש המינהלה), על ההסדר המתגבש בעניין העתקת הישיבה ליד בנימין. בדיון הציגו עורכי הדין אלי זהר ואהרון מיכאלי ממשרד מ. זליגמן ושות'[12] את העסקה המתגבשת לרכישת נכסי המוסד החינוכי. כמו כן הוצגה לוועדה טיוטת שומה בעניין נכסי המוסד החינוכי (ראו להלן). הוועדה החליטה לאשר את העסקה.

ביוני 2005, כחודשיים לפני ביצוע תכנית ההתנתקות, רכשה ממשלת ישראל באמצעות מינהלת סל"ע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י) ומשרד ראש הממשלה את נכסי המקרקעין של העמותה במתחם יד בנימין.

יוצא אפוא כי מינהלת סל"ע החליטה להתקשר בעסקה לרכישת נכסי עמותת יד בנימין על מנת לתת פתרון הולם להעתקת הישיבה לפי סעיף 81 לחוק ולהיענות לדרישת הישיבה להתפנות למתחם יד בנימין. בתשובת המינהלה למשרד מבקר המדינה נאמר כי בנסיבות העניין פעלה המינהלה על יסוד ההנחה "לפיה יש למצות את כל האפשרויות על מנת לקיים את העסקה".

בחודשים ינואר-ספטמבר 2006 בדק משרד מבקר המדינה לסירוגין את רכישת נכסי המקרקעין מעמותת יד בנימין והעתקת ישיבת "תורת החיים" מגוש קטיף ליד בנימין.

 

 

ההסכם לרכישת נכסי עמותת יד בנימין

ביוני 2006 נחתמו שני הסכמים בין מדינת ישראל לבין עמותת "יד בנימין מרכז חינוכי על שם ר' בנימין מינץ ז"ל" (להלן - עמותת יד בנימין או העמותה) לרכישת נכסי העמותה. כפי שיפורט להלן, במיסגרת ההסכם התחייבה המדינה, באמצעות המינהלה, לשאת בתשלומים גבוהים מהמתוכנן ומטרות ההסכם לא קויימו במלואן.


עמותת יד בנימין

עמותת יד בנימין היא עמותה רשומה מ-27.8.84. מטרות העמותה הן הקמת מרכז של תורה, תרבות, חיי חברה, והכשרה תורתית, חקלאית ומקצועית שיפעל בתחום המועצה האזורית נחל שורק. מייסדי העמותה הם עמותת הסתדרות פועלי אגודת ישראל והמועצה האזורית נחל שורק. על פי תקנון העמותה, מספר חברי ההנהלה יהיה שניים לכל הפחות ו-16 לכל היותר, יו"ר ההנהלה יהיה תמיד נציג של הסתדרות פועלי אגודת ישראל, והמזכיר יהיה תמיד נציג המועצה האזורית נחל שורק. ב-25.4.06 החליט מבקר המדינה על פי סעיף 9(7) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 [נוסח משולב], להחיל את ביקורת המדינה על עמותת יד בנימין, שכן המועצה האזורית נחל שורק, שהיא גוף מבוקר לפי סעיף 9(4) לחוק מבקר המדינה, היא בין מייסדי העמותה ומשתתפת בהנהלתה.

על פי הסכם מ-24.7.75 החכיר ממ"י לסוכנות היהודית ולעמותה[13] קרקע ששטחה כ-247 דונם ביישוב יד בנימין במרחב המועצה האזורית נחל שורק (להלן - מתחם יד בנימין או המתחם). מטרת החכירה - הקמת מבני חינוך, תרבות ושירותים במסגרת מרכז חינוכי. נקבע כי תקופת החכירה תהיה 49 שנים וכי יש אופציה לחידושה ל-49 שנים נוספות. במשך השנים הקימה העמותה במתחם יד בנימין מרכז חינוכי שכלל, בין היתר, חטיבת ביניים וישיבה תורנית-מדעית, בנייני פנימיות, חדרי אוכל, אולם ספורט, בריכת שחייה, בית כנסת, כיתות לימוד ובתי מגורים לצוות המורים של המוסד החינוכי. העמותה הקימה את חברת "מרכז לימוד ונופש יד בנימין בע"מ" (להלן - חברת הנופש) שהפעילה בית הארחה במתחם יד בנימין (להלן - בית ההארחה). בשנים 1999-2004 נקלעה העמותה לקשיים כספיים וצברה גירעונות, והפעילות החינוכית שהתקיימה בה הופסקה[14] בסוף אוגוסט 2004. בתחילת שנת 2005 נעשתה העמותה חדלת פירעון.

 

ניהול העמותה

מר משה איינהורן (להלן - המנכ"ל או מנכ"ל העמותה) שימש משנת 1988 כחבר ועד העמותה[15] בתפקיד סגן יו"ר ויו"ר לסירוגין, וב-8.1.01 החליט ועד העמותה למנותו גם למנכ"ל.

כאמור, בשנים האחרונות לפעילותה של עמותת יד בנימין[16] נקלעה העמותה לחובות כבדים ובתחילת שנת 2005 נעשתה חדלת פירעון. בין נושי העמותה היו עובדים שהעמותה חבה להם כספים בשל אי-תשלום שכרם, גופים פיננסיים, גורמים פרטיים שהלוו כספים לעמותה (בהם עובדי העמותה), ספקים ונותני שירותים ורשויות המס. משנת 2002 לא הכינה העמותה דוחות כספיים, וביוני 2005 הוערך חובה על פי ההסכם בכ-30 מיליון ש"ח. בשל חובותיה של העמותה נסגר בסוף אוגוסט 2004 המוסד החינוכי שהיא הפעילה במתחם יד בנימין.

בינואר 2004 עשה רשם העמותות בדיקה בעמותה עקב טענות על אי-סדרים כספיים בניהולה. הבדיקה העלתה כי לעמותה גירעון כבד ועקב כך לא קיבלו עובדיה שכר כמה חודשים, וכי העמותה עודדה את העובדים לקחת הלוואות פרטיות מהבנקים ולמסור לה את כספי ההלוואות על מנת שתוכל לשלם להם את שכרם ולהחזיר את ההלוואות כשישתפר מצבה. בעקבות תוצאות הבדיקה


החליט רשם העמותות כי לא יינתן לעמותה אישור על ניהול תקין[17] לשנת 2004. עוד קבע רשם העמותות כי אם לא תכין העמותה תכנית הבראה הוא יפעל לפירוקה. נמצא כי העמותה לא חתמה על תכנית ההבראה, לא המציאה לרשם העמותות דוחות כספיים ולא פעלה לצמצום הגירעון. נוסף על כך לא ניתן לעמותה אישור על ניהול תקין לשנת 2005. יש להדגיש כי היעדר אישור על ניהול תקין יש בו כדי ללמד על ליקויים ואי-סדרים בתפקודה של העמותה.

בתשובתו של מנכ"ל העמותה למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2006 מסר המנכ"ל כי בכל שנות פעילותה של העמותה היה עליה להתמודד עם אילוצים כלכליים קשים ביותר, וכי המוסד החינוכי שניהלה קלט במשך השנים תלמידים שמצבם הכלכלי קשה והדבר פגע בחוסנה הכספי. עוד טען המנכ"ל כי הוא ניסה כמיטב יכולתו ליזום תכנית הבראה ולפעול ליישומה. אשר לעידוד העובדים לקחת הלוואות לכיסוי החובות שהעמותה חבה להם, טען המנכ"ל כי הנהלת העמותה יזמה מהלך זה כדי לספק פתרון מיידי למצוקת העובדים שלא קיבלו את שכרם במשך תקופה ארוכה, וכי העמותה שילמה את החזרי ההלוואות במשך תקופה ארוכה עד שנסגר המוסד החינוכי באוגוסט 2004.

מינהלת סל"ע, בהיותה רשות שלטונית, חבה חובת נאמנות לציבור. לפיכך עליה לנקוט משנה זהירות בהתקשרותה עם עמותה או עם גוף אחר, כדי להבטיח שיישמרו האינטרסים הציבוריים.

לדעת משרד מבקר המדינה, אף אם היו נסיבות מיוחדות שבעטיין סברה מינהלת סל"ע כי חשוב שתסייע לישיבה ותמצא בהקדם מקום חלופי שבו תוכל לפעול, היא לא מילאה כנדרש את חובת הזהירות שבה חבה המדינה. כמו כן לדעת משרד מבקר המדינה היה על המינהלה לפחות לעשות בדיקה קצרה באשר לתפקודה של העמותה[18] לפני שתחתום על הסכם עמה, בהתחשב בכך שהתגלו כמה "סימני האזהרה" באשר לניהולה של העמותה, ובהם הגירעון המופרז, היעדר דוחות כספיים ואי-קבלת אישור על ניהול תקין מרשם העמותות.

 

חשש לאי-סדרים כספיים בניהולה של העמותה

העמותה חבה כשליש מחובותיה לגורמים פרטיים שהלוו לה כספים. בדוח "מצב חובות הנושים" שמסר הנאמן למינהלת סל"ע ב-24.1.06 (להלן - דיווח הנאמן) נרשם: "לעניין הפרטיים [המלווים הפרטיים] - לא ידוע מי רשום ומי לא בהנה"ח".

1.             הביקורת העלתה כי העמותה לוותה מגורמים פרטיים כספים שנשאו ריבית גבוהה, ששיעורה 12%-19% לשנה[19], וכי חלק מהמלווים היו בעלי תפקידים בכירים בעמותה, למשל מנכ"ל העמותה וגזבר העמותה, או קרובי משפחתם של בכירים בעמותה.


 

2.    עוד העלתה הביקורת כי אחת המכשלות העיקריות שמנעו מהעמותה להכין דוחות כספיים לשנת 2002 הייתה גילוין של אי-התאמות בספרי החשבונות שלה בכל הנוגע לצ'קים שקיבלו ומסרו המלווים הפרטיים; כמו כן התעורר חשד שהנתונים הנוגעים לחלק מחובות אלה אינם נכונים. הנאמן ציין, למשל, בנוגע לתביעה שהגיש אחד הנושים כי "התובע... שייך לקבוצת המלווים הפרטיים לעמותה שנמצאים אצלנו במשבצת של 'חשודים' בכל הנוגע לסכומים...".

בתשובתו של מנכ"ל העמותה למשרד מבקר המדינה מסר המנכ"ל כי העמותה קיבלה הלוואות מגורמים פרטיים מאחר שעקב קשייה הכספיים לא היה באפשרותה לקבל הלוואות ממוסדות פיננסיים מקובלים, וכי חלק מההלוואות ניתנו לעמותה על ידי נושאי משרה בעמותה וקרוביהם, שרצו בטובתה ובקידום מטרותיה. עוד טען המנכ"ל כי הנהלת העמותה אישרה מראש את כל ההלוואות שקיבלה העמותה, וכי קבלת ההלוואות נועדה למנוע את קריסת העמותה.

עוד טען המנכ"ל בתשובתו כי אי-הסדרים וחוסר ההתאמות בעניין ההלוואות מקורם ברישום שלא על פי "כללי רישום מדויקים" של כספי ההלוואות והתרומות שקיבלה העמותה.

3.             כאמור, גזבר העמותה הוא אחד הנושים הפרטיים. לפי רשימת הנושים העמותה חייבת לגזבר 1.53 מיליון ש"ח. ממסמכים שהגיש הגזבר לנאמן עולה כי לטענתו חלק מהסכום האמור מקורו בכספים שהלווה לעמותה בשנים 1997-1999 ונשאו ריבית של 1%-1.5% לחודש (12%-19% לשנה). דהיינו, ההלוואה ניתנה לעמותה לפני שנעשתה חדלת פירעון. במכתב ששלח הגזבר לנאמן ב-10.10.05 ציין הגזבר כי "מתברר כי ישנם פעולות רבות שלא נרשמו בהנהלת החשבונות בכלל, וישנם רישומים שנרשמו בדרך לא נכונה, חלקם של הפעולות השגויות נובעות לדעתי מתוך טעות, וחלקם נובעות ממניעים זרים".

בתשובתו של הגזבר למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2006 טען הגזבר כי הערתו בעניין הרישומים השגויים, שצוינה במכתבו האמור, נוגעת רק לרישומים בדבר חובות העמותה כלפיו. עוד טען הגזבר כי כל פעולותיו, ובכללן הלוואות הכספים, נעשו "לטובת העמותה על מנת לקיימה".

4.             סעיף 45(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן - חוק יסודות התקציב), קובע כי "רשות מקומית... ותאגיד נשלט[20] לא יקבלו אשראי במישרין או בעקיפין מתאגיד בנקאי או מאדם אחר שעיסוקו, כולו או מקצתו, במתן אשראי, אלא לפי היתר לפי סעיף 46". סעיף 46(ב) קובע כי "מי ששר הפנים ושר האוצר הסמיכו לכך, רשאי לתת היתר לקבלת אשראי לרשות מקומית או לתאגיד הנשלט בידי רשות מקומית".

משרד מבקר המדינה העיר כי המועצה האזורית נחל שורק והעמותה לא פעלו בהתאם להוראות חוק יסודות התקציב והעמותה קיבלה אשראי מגורמים פרטיים אף ששרי הפנים והאוצר או מי שהם הסמיכו לכך לא אישרו לה לעשות כן.

עוד עולה מהממצאים שיש חשש לאי-סדרים חמורים בנוגע לניהולה הכספי של העמותה, ובייחוד בעניין ההלוואות שלכאורה קיבלה מגורמים פרטיים ונשאו ריבית גבוהה מהנהוג בשוק המוסדי.




[1]        סל"ע - סיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון.

[2]        על פי תקנון העמותה, המועצה האזורית נחל שורק תמנה את מחצית חברי הנהלת העמותה, ומזכיר העמותה יהיה תמיד נציג המועצה האזורית.

[3]        שמאי המינהלה הוא שמאי מקרקעין פרטי שממנו שכרה המינהלה שירותי ייעוץ לשם פיקוח ובקרה על עבודתם של "שמאי המאגר" ולשם שמירה על קשר עם השמאי הממשלתי. "שמאי המאגר" הם שמאי מקרקעין שהמינהלה שכרה את שירותיהם לשם הכנת שומות מקרקעין, והם כפופים מקצועית לשמאי הממשלתי או למי מטעמו (ראו דוח שנתי 57ב של מבקר המדינה [2007], עמ' 1087).

[4]        בדיקה של נכסי העמותה ושל מצבה המשפטי והכספי.

[5]        עמיגור היא חברה שבבעלות הסוכנות היהודית. עמיגור זכתה במכרז של משרד הבינוי והשיכון למתן שירותי ניהול של מבנים יבילים למתיישבי חבל עזה שפונו במסגרת תכנית ההתנתקות.

[6]        מבנים שאפשר להובילם ממקום למקום.

[7]        ועדה מיוחדת היא ועדה שמונתה לפי סעיף 137 לחוק היישום, ובין תפקידיה דיון בעניינים הנוגעים לסעיף 81 לחוק.

[8]        42 דירות ושלושה מבני מגורים ששימשו בעבר את המוסד החינוכי ו-28 אלמורים. אלמורים הם מבנים יבילים המשמשים למגורים שפונו מגוש קטיף ושופצו.

[9]        קרווילה היא מבנה יביל חדש שהועמד לרשות המפונים הזכאים לבית מגורים.

[10]       כלומר 43 יחידות דיור נוספות.

[11]       סל"ע - סיוע למתיישבי חבל עזה וצפון השומרון.

[12]       משרד עו"ד מ. זליגמן ושות', בראשותו של עו"ד אלי זהר, וארבעה משרדי עורכי דין אחרים זכו במכרז למתן שירותים משפטיים למינהלת סל"ע במסגרת ביצוע חוק היישום, ובין היתר התבקש לסייע למינהלת סל"ע ברכישת הנכס ביד בנימין.

[13]       על החוזה חתומה האגודה העותומנית "הסתדרות פועלי אגודת ישראל בא"י - יד בנימין מרכז אזורי על שם ר' בנימין מינץ ז"ל" שלאחר מכן נרשמה כעמותת יד בנימין.

[14]       למעט פעילות של עמותת נהרדעא שפעלה במקום בתנאים של שכירות מוגנת.

[15]       ועד העמותה הוא גם הנהלת העמותה.

[16]       במאי 2006 פנה רשם העמותות לבית המשפט בבקשה להוציא נגד העמותה צו פירוק לבקשת מינהלת סל"ע (ראו להלן).

[17]       ב-15.10.98 החליטה הממשלה כי משנת 1999 יידרשו גופים המבקשים תמיכה ממשרד ממשלתי להציג לו אישור של רשם העמותות בדבר ניהול תקין של העמותה. ללא הצגת האישור לא תדון ועדת התמיכות המשרדית בבקשות. על פי החלטת הממשלה הוסמך רשם העמותות, לצורך מתן אישור ניהול תקין, לבחון אם העמותה עומדת בכל דרישות החוק ואם נכסי העמותה והכנסותיה משמשים אך ורק את מטרות העמותה.

[18]       ראו להלן הליקויים שהעלתה בדיקת מבקר המדינה.

[19]       באותן שנים (2001-2004) הייתה ריבית בנק ישראל כ-4%-9% לשנה.

[20]       לפי הגדרת החוק (לפני תיקון תשס"ה) שהייתה תקפה באותו מועד, עמותת יד בנימין הייתה תאגיד שנשלט על ידי המועצה האזורית נחל שורק. תאגיד נשלט הוגדר באותה עת: "תאגיד שרשות מקומית או גוף נתמך מחזיקים במחצית או יותר מכוח ההצבעה או בזכות למנות מחצית או יותר ממספר הדירקטורים שלו, ובתאגיד שאיננו חברה - בזכות למנות מחצית או יותר ממספר מנהליו". על פי תקנון העמותה הייתה המועצה רשאית למנות מחצית מחברי ההנהלה.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2008 16:51 לינק ישיר 

 

פיקוחה של המועצה האזורית נחל שורק על עמותת יד בנימין

המועצה האזורית נחל שורק (להלן - המועצה האזורית) היא בין מייסדיה של עמותת יד בנימין ומשתתפת בהנהלתה, ומחצית חברי ההנהלה הם נציגי המועצה. כאמור, על פי הגדרת חוק יסודות התקציב העמותה הייתה תאגיד הנשלט בידי המועצה האזורית. על פי תקנון העמותה "ההנהלה תדאג להנהלת חשבונות מסודרת ולניהול פנקסים נכונים ומעודכנים בכל הנוגע לרכוש האגודה ולפעולותיה הכספיות".

משרד מבקר המדינה העיר למועצה האזורית נחל שורק כי מאחר שהייתה בין מייסדי העמותה, השתתפה בהנהלתה, נוכח כוח ההצבעה ובהתחשב באמור בתקנון העמותה, הייתה מוטלת עליה חובת הפיקוח על ענייני העמותה וניהולה[1].

בשנת 2002 פנתה המועצה האזורית למשרד רואי חשבון בבקשה לבדוק את מצבה הכספי של העמותה. במאי 2002 הוגש לה דוח בעניין זה.

בישיבה של הנהלת העמותה מ-8.10.03 הוחלט לבחור הנהלת חירום שתנהל את ענייניה הכלכליים של העמותה. אחד מחברי הנהלת החירום היה מר אלי אסקוזידו, ראש המועצה האזורית, וחבר אחר היה גזבר המועצה. כחודש לאחר מכן התקיימה ישיבה בהשתתפות נציגי משרד החינוך ונציגי העמותה ובכללם ראש המועצה. בישיבה העלה ראש המועצה את עניין גירעון העמותה, שהסתכם באותה עת ביותר מ-20 מיליון ש"ח, וציין כי הגירעון נוצר עקב ניהול כושל. ב-31.12.03 החליטה מליאת המועצה האזורית להעביר לידיה את הניהול השוטף של העמותה ולקבל עליה את האחריות לעמותה, אולם הבדיקה העלתה שההחלטה האמורה לא יושמה.

המועצה האזורית נחל שורק טענה בתשובתה למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2006 כי לנציג הסתדרות פועלי אגודת ישראל, המשמש יו"ר הנהלת העמותה, היה קול מכריע, ולפיכך לא הייתה למועצה האזורית שליטה על הנהלת העמותה, ונציגי המועצה האזורית לא יכלו לכפות על הנהלת העמותה לעשות את הנדרש לשם שיפור מצבה הכספי של העמותה. עוד טענה המועצה כי ההחלטה להעביר את הניהול השוטף של העמותה לידי המועצה האזורית לא יושמה מאחר שהנהלת העמותה לא הסכימה למסור לנציגי המועצה את השליטה בעמותה.

בתשובתו של מנכ"ל העמותה למשרד מבקר המדינה טען המנכ"ל כי במשך שנים לא העבירה המועצה האזורית לעמותה כספים רבים שהייתה מחויבת להעביר לה. עוד עולה מתשובת המנכ"ל כי בעת כהונתו התגלעו חילוקי דעות בינו ובין המועצה האזורית באשר לניהולה של העמותה.

ממצאי הבדיקה מלמדים שניהולה של העמותה היה כושל ורצוף אי-סדרים כספיים. משרד מבקר המדינה העיר למועצה האזורית נחל שורק כי כשותפה להנהלת העמותה היא לא עשתה די לפיקוח על ענייני העמותה ולא ניצלה כנדרש את הכלים המשפטיים שעמדו לרשותה כדי להבטיח שניהולה הכספי של העמותה יהיה תקין וכדי למנוע את היווצרות גירעונה הכבד.

 

 


הערכת שווי נכסי העמותה

במאי 2005 הכין שמאי המינהלה[2] שומה להערכת שווי נכסי העמותה. על השומה נכתב: "טיוטה פנימית, לא להפצה, נועדה לאימות נתונים בלבד. כפופה לאישור השמאי הממשלתי". אף שהשמאי הממשלתי לא אישר את השומה, מינהלת סל"ע הסתמכה עליה לצורך קביעת התמורה שתשלם המדינה עבור נכסי העמותה.

לפי הערכת השמאי, שהתבססה על ההנחה שנכסי העמותה פטורים מכל חוב, היטל, שעבוד או תפישה, שווי הנכסים הוא 38 מיליון ש"ח לא כולל מע"מ[3].

יודגש כי אף שהעמותה חכרה מממ"י שטח של 247 דונם, לא היה על המדינה לרכוש את כל השטח, שכן במשך השנים יועדו 31 דונם משטח זה למועצה האזורית נחל שורק ונגרעו משטחה של העמותה. זאת ועוד, 78 דונם מהשטח יועדו למגורים, ועל פי הסכם החכירה היה ממ"י רשאי להשיבם לחזקתו, מאחר שלא נעשה בהם שימוש למטרת החכירה[4]. דהיינו, המדינה רכשה מהעמותה בפועל שטח של 138 דונם בלבד, מאחר שאת יתרת השטח לא היה עליה לרכוש מהעמותה וממ"י היה רשאי להשיבו לחזקתו ללא תמורה, ואכן השומה נקבעה על יסוד ההנחה שמדובר בשטח של 138 דונמים.

בתשובתו של השמאי הממשלתי הראשי למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2006 ציין השמאי כי השומה של נכסי העמותה הועברה למינהלת סל"ע כ"שומת טיוטא ללא סכום סופי, בכפוף לאישורו של השמאי הממשלתי... היה מקום לבדיקת השומה ע"י השמאי הממשלתי (בפרט שמדובר בסכום כה גבוה)... אין לי אלא להצר על התנהלות מינהלת סל"ע בנדון".

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי היה מקום שהשמאי הממשלתי יאשר את הערכת השווי של נכסי עמותת יד בנימין שעסקת הרכישה של מינהלת סל"ע התבססה עליה, קודם לביצוע העיסקה.

 

 

ההסכם

מתשובת מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה עולה כי במסגרת המשא ומתן בין הצדדים דרשה העמותה כי מדינת ישראל תרכוש את העמותה על כל פעילותה, לרבות זכויותיה במתחם יד בנימין, כדי לכסות את חובותיה ולמנוע את פירוקה. עו"ד אלי זהר יעץ למינהלה להימנע מביצוע עסקה כזו בנימוק שעקב כך עלולה המדינה לשקוע בחובות כבדים שסכומם אינו ידוע, וטען שעל המדינה


לרכוש את המתחם בלבד ולקבוע עבורו מחיר סופי וידוע מראש. לאחר דין ודברים בין העמותה לנציגי מינהלת סל"ע הוסכם כי התמורה המרבית בעד נכסי העמותה, ובכללם המתחם, תהיה 32 מיליון ש"ח - הסכום המרבי של חובות העמותה לאותה עת על פי ההערכה.

ב-28.6.05, כחודשיים לפני פינוי גוש קטיף, נחתמו שני הסכמים בין ממשלת ישראל בשם מדינת ישראל, באמצעות מינהלת סל"ע, ממ"י ומשרד ראש הממשלה ובין עמותת יד בנימין. לפי ההסכם הראשון (להלן - ההסכם) המדינה תרכוש את נכסי העמותה. לפי ההגדרה שבהסכם, זכויות החכירה של העמותה במקרקעין שבמתחם יד בנימין, על כל הבנוי והנטוע בהם, הן בגדר נכסי העמותה.

בהסכם צוין כי העמותה (בעצמה ובאמצעות חברת הנופש) נקלעה לחובות כספיים של כ-30 מיליון ש"ח והיא חדלת פירעון, וכי יש חשש שמי מנושיה יחל בהליכים לפירוקה אם לא יימצאו מקורות למימון הסדר חובות עם נושיה.

עוד צוין בהסכם כי המדינה לא ביצעה "בדיקת נאותות"[5] של העמותה לפני ההתקשרות, וכי היא התקשרה בהסכם לרכישת נכסי העמותה על בסיס המידע שהציגה העמותה ופורט בנספחים להסכם. בהסכם נקבע כי אם יתברר שהמידע שהציגה העמותה למדינה אינו נכון, תהיה המדינה זכאית לבטל את ההסכם בתוך שמונה שבועות.

 

התמורה

בהסכם נקבע כי המדינה תרכוש את נכסי העמותה בעד 17 מיליון ש"ח לא כולל מע"מ. כספי התמורה יופקדו בנאמנות עד שיושג הסדר נושים כולל עם נושי העמותה, ולאחר השגת ההסדר יחלק הנאמן (ראו להלן) את כספי התמורה בין הנושים. עוד נקבע בהסכם כי לצורך השלמת הסדר הנושים המדינה מתחייבת לעמוד בהתחייבות כספית מוגבלת נוספת, שתאפשר את השלמת ההסדר עם הנושים אם לא יהיה די בסכום התמורה כדי להגיע לידי הסדר, הכול כמפורט בהסכם הנוסף שנחתם באותו מועד (להלן - ההסכם הנוסף).

על פי ההסכם הנוסף שנחתם באותו מועד, במידה שהנאמן לא יצליח להגיע, באמצעות סכום התמורה שהופקד בידיו להסדר חובות כולל עם כלל נושי העמותה, ולאחר הצגת דרישה מפורטת ומנומקת בכתב של הנאמן, תוסיף המדינה עד 15 מיליון ש"ח לתשלום בסך 17 מיליון ש"ח שתשלם לעמותה תמורת נכסיה. כלומר המדינה תשלם לעמותה סכום מרבי של 32 מיליון ש"ח לצורך השגת ההסדר. עוד נקבע בהסכם הנוסף כי אם לצורך השגת הסדר הנושים תידרש תוספת קטנה מ-15 מיליון ש"ח, יחולק ההפרש (להלן - הסכום הנחסך) בין המדינה לעמותה. יוצא אפוא שסכום התמורה שהמדינה התחייבה לשלם במסגרת עסקת הרכישה הוא בין 24.5 מיליון ש"ח ל-32 מיליון ש"ח, ולמדינה לא תהיה חבות כספית בגין יתרת החובות.

מינהלת סל"ע טענה בתשובתה למשרד מבקר המדינה כי להסדר שנקבע בהסכם היו שתי מטרות:
(1)  במסגרת ההסכם נרכשו נכסי העמותה בלבד ולא פעילותה, כדי שהמדינה לא תהיה חשופה לתביעות מעבר לסכום המרבי שנקבע בהסכם;   (2)  ההסכם נועד לאפשר למינהלה להיענות לדרישת העמותה למכור את המתחם ובתמורה לסלק את חובותיה ולסייע למנוע את פירוקה.

עוד מסרה מינהלת סל"ע בתשובתה כי ביצוע העסקה באמצעות שני הסכמים נועד למנוע מהנושים לדרוש סכומים גדולים יותר מהעמותה, אם יידעו כי מדינת ישראל מממנת את הסדר הנושים באמצעות רכישת נכסי העמותה, וכן לאפשר לה לשלם את המחיר הנמוך ביותר בעד המתחם, כמתחייב מכך שהמתחם נקנה בכספי ציבור. עוד טענה מינהלת סל"ע בתשובתה כי היא ביקשה


להימנע מפגיעה בנושי העמותה, להבטיח כי התמורה בעד המתחם תגיע לידיהם בלבד ולמנוע העדפת נושים, ולפיכך הגדירה בהסכם מתווה ברור בכל הנוגע לאופן ביצוע התשלום.

מהאמור עולה כי ההסכם קשר בין התמורה אותה תשלם המדינה לבין חובות העמותה לנושיה, שכן לפי ההסכם, התמורה שתשלם המדינה בעד נכסי העמותה נועדה לשמש לפירעון חובות העמותה לנושיה, כדי לאפשר לעמותה להימנע מפירוק.

משרד מבקר המדינה העיר, כי בצד השיקולים העיסקיים מוטלת על המדינה חובת נאמנות כלפי הציבור בכלל ונושי העמותה בפרט, והיה עליה להביא בחשבון גם שיקול זה. לדעת משרד מבקר המדינה אף בנסיבות החריגות של חתימת ההסכם ספק אם פיצול ההסכם ואי-ציון סכום התמורה המלא לפני הנושים היו ראויים, שכן בגינם נבצר מהנושים לעמוד על היקפה המלא של העסקה, והיה בכך כדי לפגוע בזכויותיהם. היה ראוי שמינהלת סל"ע תבחן דרכים נוספות למניעת תשלומי יתר או תשלומים לגורמים שאינם זכאים להם.

 

הנאמן

בא כוחה של העמותה, עו"ד משה גולדברג, מונה על פי ההסכם לנאמן על ביצוע ההסכם ועל השגת הסדר הנושים (להלן - הנאמן). הנאמן ייצג את העמותה במשא ומתן שקיימה עם מינהלת סל"ע בעניין חתימת הסכם הרכישה, והוא המשיך לייצגה גם לאחר חתימת ההסכם.

על פי ההסכם, שכר הטרחה של הנאמן הסתכם ב-270,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור שירותיו כבא כוחה של העמותה במשא ומתן ובחתימת ההסכם עם מינהלת סל"ע. המדינה שילמה לו סכום זה מיד לאחר חתימת ההסכם. כמו כן נקבע בהסכם הנוסף שהנאמן יקבל שכר טרחה נוסף, דיפרנציאלי, שיחושב לפי הסכום הנחסך על פי נוסחה שנקבעה בהסכם[6], ואף נקבע כי שכר הטרחה הנוסף המזערי יהיה 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

נמצא כי נוסף על תפקידיו האמורים של הנאמן, הוא הוסיף לייצג את העמותה בהליכים המשפטיים שנוהלו נגדה (כ-39 הליכים משפטיים), ובעד הטיפול בהליכים האמורים הוא גבה מהעמותה סכום נוסף של 35,000 דולר. יודגש כי שכר הטרחה שאישרה המינהלה נגרע מהסכומים שהוקצו לחלוקה לנושים.

הנאמן מסר למשרד מבקר המדינה בתשובתו מאוקטובר 2006 כי בכל מהלכיו לגיבוש הסדר הנושים נהג תמיד "בשקיפות מירבית, בהגינות מוגברת ובתום לב גמור עם כל הנושים", וכי האינטרס היחיד שנדרש להגן עליו במסגרת תפקידו כנאמן היה האינטרס של מינהלת סל"ע ושל העמותה, כלומר - חיסכון רב ככל האפשר במסגרת הסדר הנושים.


 

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי על אף הנסיבות האמורות ולחץ הזמן ספק אם היה מקום למנות את בא כוחה של העמותה לנאמן, שכן היה חשש שייווצר ניגוד עניינים בין פעולותיו לקידום ענייניה של העמותה, ובכלל זה ייצוגה בתביעות שהנושים הגישו נגדה, ובין פעולותיו שנועדו להבטיח כי האינטרסים של המדינה יישמרו וכי היא תמלא את חובת הנאמנות שהיא חבה לציבור הנושים. זאת ועוד - לנאמן עצמו היה עניין בביצוע העסקה, מאחר ששכר טרחתו גדל ככל שהסכום שנחסך במסגרת הסדר הנושים גדול יותר. אינטרסים אלה היו עלולים לפגוע במחויבותו כנציג המדינה לנהוג בהגינות כלפי כלל הנושים. לדעת משרד מבקר המדינה, בהתחשב בצורך להבטיח שיישמרו מכלול האינטרסים שהמדינה מחויבת לשמור עליהם, היה על מינהלת סל"ע, כשלוחתה של המדינה לעניין זה, לפעול למניעת החשש לניגוד העניינים באמצעות מינוי נאמן אחר או נוסף או בדרך אחרת.

 

רשימת הנושים

הבדיקה העלתה כי סכום התמורה שצוין בהסכם נקבע לפי רשימה של חובות לכאורה שהיו לעמותה ב-28.12.04. מנכ"ל העמותה הוא שהכין את הרשימה, והעמותה צירפה אותה כנספח להסכם, כחלק מהמידע שהציגה לפני המדינה. על פי רשימת הנושים סכום החובות הכולל שהיה על העמותה לשלם לנושיה היה כ-27.7 מיליון ש"ח. חובות העמותה לנושיה כללו, בין היתר, 6.3 מיליון ש"ח לבנקים, 10 מיליון ש"ח לזכאים (בכללם נושים פרטיים), 2.6 מיליון ש"ח לרשויות המס, 2.7 מיליון ש"ח לספקים ו-3.7 מיליון ש"ח לעובדי העמותה, בכלל זה הפרשות לקופות גמל וקרן פנסיה. בין הנושים הפרטיים נכללו, בגין הלוואות שנתנו לעמותה, מנכ"ל העמותה עצמו, שהעמותה חייבת לו כ-624,000 ש"ח על פי רשימת הנושים שהכין, ומר יהודה שלזינגר, גזבר העמותה, שהעמותה חייבת לו, על פי רשימת הנושים, כ-1.53 מיליון ש"ח. יצוין כי המנכ"ל והגזבר היו נושים של העמותה גם בגין סכומים נוספים שחבה להם העמותה כעובדים.

נמצא כי המנכ"ל לא צירף לרשימת הנושים שהגיש למינהלת סל"ע אסמכתאות חשבונאיות לביסוסה. המינהלה מצדה לא ביצעה כל בדיקה כדי לאמת את נכונות הנתונים שהוצגו ברשימה האמורה. הבדיקה העלתה כי המנכ"ל והגזבר היו ערבים ערבות אישית לחלק מההלוואות.

בתשובתו של מנכ"ל העמותה למשרד מבקר המדינה מסר המנכ"ל כי הכין את רשימת הנושים בדצמבר 2004 ב"מהירות המירבית לצורך משא ומתן אחר שניהלה העמותה". לטענתו רשימת הנושים לא הייתה "מושלמת", שכן נכללו בה רק נושים שסכומי חובותיהם היו ידועים באותו מועד (דהיינו, כחצי שנה לפני חתימת ההסכם).

על פי ההסכם, הנאמן יעדכן באופן שוטף את ראש המינהלה בהתפתחות המשא ומתן עם הנושים, ומיד לאחר שיגובש הסדר עם הנושים ימסור הנאמן לראש המינהלה בכתב את תוכנו של ההסדר. אם בתוך שלושה ימי עבודה לא יתנגד ראש המינהלה לתנאי ההסדר, ייחשב ההסדר למאושר על ידי המדינה, והנאמן יהיה רשאי לפעול על פיו. אולם, על אף האמור לעיל, הנאמן לא ישלם כל סכום לנושה שאינו נכלל ברשימת הנושים ללא הסכמת המדינה ואף לא ישלם לשום נושה הנכלל ברשימת הנושים סכום גדול מסכום החוב שהנושה זכאי לגבות לפי הרשימה, אלא אם כן קיבל מהמינהלה אישור פרטני. מכאן נובעת חשיבותה של רשימת הנושים, שכן לפי ההסכם לא נדרש אישור פרטני של המינהלה לתשלום לנושה הנכלל ברשימת הנושים אלא אם כן מדובר בסכום גדול מזה שהוא זכאי לגבות לפי הרשימה.


בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה מסרה המינהלה כי בגלל החשש שחובות העמותה שהציג מנכ"ל העמותה נוצרו, כולם או חלקם, שלא כדין או שרשימת החובות שהציג מנכ"ל העמותה אינה נכונה, קבע ההסכם כי התשלום לנושים ייעשה רק במסגרת הסדר נושים מלא וכולל וכי התשלום יינתן רק לנושים שנכללו ברשימת הנושים והוכיחו באמצעות תצהירים וראיות מתאימים שהעמותה חייבת להם את הסכום הנדרש.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע שיש דופי בכך שמקור המידע הבלעדי על הנושים והיקף חובות העמותה שעליהם התבססה בקביעת סכום התמורה היה הרשימה שהגיש מנכ"ל העמותה ללא אסמכתאות. יתרה מזו, למנכ"ל היה עניין בביצוע העסקה, הן מאחר שהוא ביקש שלאחר שייפרעו חובותיה של העמותה היא לא תפורק אלא תמשיך בפעילותה, והן מאחר שהיה נושה של העמותה כעובד שלה וכמי שנתן לה הלוואות ואף היה ערב לחלק מחובותיה. נוכח האמור היה ראוי שהמינהלה תיעזר בקביעת היקף חובות העמותה בגורם נוסף, אובייקטיבי ונטול אינטרסים.

כאמור, היה באפשרותה של המדינה לחזור בה מההסכם בתוך שמונה שבועות ממועד חתימתו אם יתברר שהמידע שהציגה העמותה, ובכלל זה רשימת הנושים וסכומי החובות, אינו נכון; אולם מינהלת סל"ע לא דרשה מהעמותה אסמכתאות ולא עשתה כל בדיקה בנוגע לרשימת הנושים וסכום החובות במועד שנקבע בהסכם (וגם לא לאחריו), אף שהיה לה חשש שחובות העמותה, כולם או חלקם, נוצרו שלא כדין או שרשימת הנושים אינה נכונה.

בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה מסרה המינהלה כי לצורך ביצוע העסקה אין היא מחויבת לבצע אלא את הבדיקות הנדרשות במסגרת עסקת מקרקעין רגילה, ולפיכך אין זה מתפקידה לפקח על פעילות העמותה ועל אופן ניהולה. לטענת המינהלה, היא הסתפקה בבדיקתם של מצב נכסי העמותה ושל השעבודים והעיקולים המוטלים עליהם ולא ראתה צורך לבדוק את דרך תפקודה של העמותה.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלה כי לפני החתימה על ההסכם או מיד לאחריו היה עליה לבדוק את הנתונים על חובות הנושים ועל סכומיהם, הן מאחר שלפי ההסכם רשימת הנושים וסכום החובות היו נתונים רבי משקל בכל הנוגע לקביעת הסכום שתשלם המדינה לעמותה תמורת נכסיה, והן מאחר שההסכם קשר בין הסכום האמור שתשלם המדינה לבין כיסוי חובות, שהיה חשש - כפי שציינה המינהלה בתשובתה - כי כולם או חלקם נוצרו שלא כדין. מאחר שהמינהלה לא בדקה את רשימת הנושים, היא ויתרה על האפשרות לחזור בה מהתחייבותה למלא את חלקה בהסכם אם יתברר כי המידע שהציגה לה העמותה בעניין זה אינו נכון. לדעת משרד מבקר המדינה מאחר שהיה חשש שהנתונים הנוגעים לחלק מהחובות שצוינו ברשימת הנושים לא היו נכונים או מדוייקים, היה על המינהלה לבדוק, ולו בדיקה ראשונית, את הנתונים שנכללו ברשימת הנושים.

 

הסדר הנושים

1.             באוגוסט 2005 אישרה מינהלת סל"ע את בקשתו של הנאמן להעסיק במסגרת בדיקת תביעות הנושים את מנכ"ל העמותה ואת מנהלת החשבונות של העמותה, בנימוק שהיה בידיהם מידע הנדרש לקידום הסדר הנושים. נקבע כי סכומו הכולל של שכר הטרחה שיקבלו השניים יהיה 50,000 ש"ח, וכי הסכום האמור יקוזז מהסכום שהופקד בידי הנאמן עבור הסדר הנושים, שהיה כאמור 17


מיליון ש"ח. ב-16.5.06 פנה הנאמן למינהלת סל"ע וביקש תוספת תקציב של 50,000 ש"ח לצורך המשך העסקתם של מנכ"ל העמותה ומנהלת החשבונות. המינהלה לא אישרה תקציב נוסף זה.

נוסף על כך אושר להקצות לרואה החשבון של העמותה תקציב מיוחד בסך 32,000 ש"ח מהתמורה שנמסרה לנאמן ושהייתה מיועדת לחלוקה לכלל הנושים. התקציב המיוחד הוקצה לרואה החשבון לשם תשלום שכר לצורך הכנת מאזנים מבוקרים של העמותה לשנים 2002-2004. ב-9.5.06 פנה רואה החשבון לנאמן והודיעו כי אין באפשרותו לסיים את הכנת הדוחות הכספיים לשנת 2002 היות שמנכ"ל העמותה אינו מוכן לשתף עמו פעולה עקב אי-תשלום שכר טרחה עבור שירותיו.

מנכ"ל העמותה מסר למשרד מבקר המדינה כי סיפק לנאמן ולרואה החשבון את כל המידע שביקשו, וכי סייע לנאמן בקידום הסדר הנושים. לטענת המנכ"ל הוא היה זכאי לקבל שכר, שכן נוסף על מסירת המידע לנאמן הוא גם סייע לו בעניינים אחרים.

בתשובתו של הנאמן למשרד מבקר המדינה מסר הנאמן כי בידי מנכ"ל העמותה היה מידע רב ובלעדי שבלעדיו לא היה אפשר להתמודד עם תביעות מופרזות של הנושים. עוד ציין הנאמן כי כדי לוודא שמהימנותם של הנתונים שמסר המנכ"ל לא נפגעה עקב ניגוד העניינים של המנכ"ל, אימתה מנהלת החשבונות לשעבר של העמותה את כל הנתונים שמסר.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי לא היה מקום לשלם למנכ"ל העמותה תמורת מידע שנדרש לספק בתוקף תפקידו, בייחוד מאחר ששכר זה שולם מהסכום שהוקצה לתשלום לכלל הנושים, ועקב כך הופחת הסכום הכולל שהוקצה להם. זאת ועוד, כפי שצוין קודם לכן המנכ"ל היה במצב של ניגוד עניינים, בכל הנוגע לרשימת הנושים, ולפיכך יש דופי בכך שעסק בבדיקת החובות שהצהיר עליהם.

2.             כאמור על פי ההסכם, הנאמן יכיר בחובה של העמותה לנושה כלשהו רק אם אותו נושה דרש את החוב בכתב והוכיח באמצעות תצהירים וראיות מתאימים שהעמותה חבה לו כספים ושסכום החוב נכון. הבדיקה העלתה כי הנאמן בדק את חובות הנושים רק באמצעות רישומי הנהלת החשבונות של העמותה ולפי מידע שמסרו לו מנכ"ל העמותה ומנהלת החשבונות, בהתבסס על זיכרונם. רישומים אלה לא היו מדויקים, ולעתים לא תאמו את סכומי החובות שדרשו הנושים. עוד העלתה הבדיקה כי רבים מהנתונים על סכומי החובות שדרשו הנושים לא הוכחו באמצעות אסמכתאות מתאימות.

הבדיקה העלתה כי מינהלת סל"ע לא קיימה פיקוח ובקרה באמצעות גורם מטעמה על פעולותיו של הנאמן במסגרת מאמציו להשיג הסדר נושים אלא סמכה ידה על הנאמן בלבד.

 

I

 

לדעת משרד מבקר המדינה, היה על מינהלת סל"ע להעריך את הסיכונים הכרוכים בהתקשרות עם העמותה; לקבוע בהסכם מנגנון שיאפשר לה להתמודד עם הבעיות שמקורן בניהולה הכושל של העמותה ויבטיח בדיקה מעמיקה יותר של חובות העמותה לנושיה, כדי למנוע תשלומי יתר או תשלומים לגורמים שאינם זכאים להם. בדיקה של העמותה הייתה עשויה להבהיר אם במסגרת ניהולה בוצעו עבירות.


עלויות עסקת הרכישה

בישיבת ועדת השרים ליישום תכנית ההתנתקות שהתקיימה ב-1.8.05 (וקיבלה תוקף של החלטת ממשלה ב-3.8.05) הוחלט, בין היתר, לאשר תשלום של 25-30 מיליון ש"ח לפירעון חובותיה של עמותת יד בנימין וכן תשלום נוסף לביצוע שיפוצים במקום (ראו להלן). לעומת זאת סכום התמורה המרבי שנקבע בהסכם שנחתם כבר ביוני 2005 היה 32 מיליון ש"ח. מכאן עולה שהסכום שתידרש המדינה לשלם לפירעון החובות עלול להיות גדול מזה שאישרה הממשלה.

במסגרת ההסכם לרכישת נכסי העמותה התחייבה המדינה לשאת הן בתשלום התמורה שנקבעה בהסכם והן בתשלומים נוספים, שחלקם נקבעו בהסכם וחלקם מקורם בהתחייבויות נוספות שהיו כרוכות בהסכם, שהשפעתן מהבחינה הכספית לא נבדקה די הצורך לפני חתימת ההסכמים. יתרה מזו, סכומם הכולל של כל התשלומים הנוספים לא היה ידוע בעת חתימת ההסכמים, כמפורט להלן:

מסים:  1. על פי ההסכם, אם תחול על העמותה חובת תשלום מע"מ בגין מכירת נכסיה, יתווסף המע"מ (שסכומו עד כחמישה מיליון ש"ח[7]) לתמורה, והמדינה תשלמו כנגד חשבונית מס שתציג העמותה. ב-25.1.06 הודיע מנהל תחום ביקורת ושומה מע"מ רחובות כי העמותה חייבת במע"מ בגין העסקה. עוד נקבע בהסכם כי אם תחויב העמותה במס מכירה ומס שבח בגין ההסכם, תשלמם המדינה בנפרד, נוסף על התמורה. עם זאת, נקבע בהסכם כי אם לא תמציא העמותה בתוך 12 חודשים דוחות כספיים לשנים 2002-2004 תישא היא במס השבח. עד מועד סיום הביקורת לא המציאה העמותה את הדוחות הכספיים.

עוד נקבע בהסכם כי המדינה תחויב לשאת בכל מס אחר וכן בכל אגרה, היטל, דמי הסכמה, דמי היתר או דמי פדיון זכויות לממ"י ובכל תשלום חובה או חוב שהעברת הזכויות בנכסי העמותה יותנה בכך שישולמו.

2.             בטיוטת השומה להערכת שוויים של נכסי העמותה שהייתה בידי המינהלה צוין בין היתר כי בבדיקת תיקי הבניין בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לא נמצאו היתרי בנייה לרוב המבנים שבמרכז החינוכי, אולם השמאי שהכין את הטיוטה סייג את דבריו בציינו "אין הדבר אומר שלא קיימים היתרים כאלו". השמאי הוסיף שהערכת השווי האמורה נקבעה על יסוד ההנחה שאין כל בעיות הנוגעות לרישוי המבנים.

הבדיקה העלתה כי על פי מסמכי העמותה התקיים נגד העמותה בבית המשפט לעניינים מקומיים ברחובות הליך פלילי בענייני תכנון ובנייה בגין הפרת צו של בית משפט וביצוע עבודות ללא היתר. לפיכך יש חשש שנוסף על התמורה שהתחייבה המדינה לשלם היא עלולה להתחייב בתשלומי חובה לרשויות התכנון והבנייה לצורך הסדרת רישוי המבנים. כמו כן, לפי רישומי ממ"י לפברואר 2007 מוטלים על נכסי העמותה חובות חכירה בסך 511,317 ש"ח, וייתכן שגם אותם תיאלץ המדינה לפרוע.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי לפני חתימת ההסכם היה עליה להעריך את העלויות הנוספות שעלולות להיות כרוכות בביצוע העסקה, ובהן תשלום בעד קבלת היתרי הבנייה למבנים ותשלום חובות החכירה שחלים על הנכס.


הסוכנות היהודית: כאמור, ממ"י הקצה את זכויות החכירה של נכסי העמותה לעמותה ולסוכנות היהודית במשותף. בהסכם נקבע כי המדינה מודעת לכך שהסוכנות היהודית טוענת לזכויות במחצית המקרקעין שבמתחם העמותה, כי היא מקבלת על עצמה את האחריות לטיפול בכך, וכי התשלום הכרוך בכך לא ייכלל בתמורה שנקבעה.

בדיון שקיימה הוועדה המיוחדת ב-8.6.05 בעניין חלקה של הסוכנות היהודית בבעלות על השטח נקבע כי ייבחנו שתי אפשרויות. האחת - הסוכנות היהודית תוסיף להחזיק בזכויותיה במחצית נכסי העמותה; והשנייה - המדינה תפצה את הסוכנות היהודית בסכום מרבי של 100 אלף דולר תמורת הוויתור על חלקה בבעלות על המקרקעין. ביולי 2005 הגישה הסוכנות היהודית תביעה בסכום של 16 מיליון ש"ח נגד עמותת יד בנימין בטענה שהיא פגעה בזכויותיה בקרקע. ב-25.7.05 נחתם הסכם פשרה בין מינהלת סל"ע לסוכנות היהודית, בהסכמת ממ"י ועמותת יד בנימין, ולפיו מינהלת סל"ע תשלם לסוכנות היהודית 750 אלף דולר (כ-3.5 מיליון ש"ח) בעד השקעותיה במבנים השוכנים במתחם וכן "יישמרו לסוכנות טענותיה בכל הנוגע לזכות לפיצוי כספי בגין זכויות נטענות בחטיבת הקרקע שבנדון (ללא המבנים והתשתיות) לרבות טענות לפיצוי כספי בגין השימוש שעשה ממ"י (סעיף 14) להסכם החכירה לצורך השבת הקרקע לממ"י". ב-16.8.05 הובא ההסכם עם הסוכנות לאישור הוועדה המיוחדת, אך היא נמנעה מלקבל החלטה בעניין מאחר שחברי הוועדה המיוחדת היו חלוקים בשאלה אם הוועדה היא המוסמכת להכריע בעניין זה או שמא על גוף אחר להכריע בעניין.

ב-2.10.05 החליטה הממשלה להסמיך את מינהלת סל"ע וממ"י להגיע לידי הסכם עם הסוכנות היהודית על זכויותיה בקרקע ובמבנים ביד בנימין והקצתה לצורך כך כ-3.5 מיליון ש"ח. עוד החליטה הממשלה כי טענות הסוכנות היהודית בדבר זכויותיה בקרקע יועלו לפני משרד המשפטים לצורך בירורם. הבדיקה העלתה כי לטענת הסוכנות היהודית אין די בפיצוי בסך 3.5 מיליון ש"ח ששולם לה ועליה לקבל פיצוי כספי נוסף, אולם טענתה האמורה עדיין לא התבררה.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלה כי לפני חתימת ההסכם היה עליה להביא בחשבון שהשטח נמצא בבעלות משותפת של העמותה והסוכנות היהודית ולפיכך גם הסוכנות היהודית עלולה לתבוע פיצוי כספי, ואכן התברר כי עלויות אלה נוספו לעלות הכוללת של העיסקה.

עמותת נהרדעא: עמותת יד בנימין השכירה חלק ממבני העמותה לעמותה אחרת - "עמותת נהרדעא - המכון לתורה ולתעודה" (להלן - עמותת נהרדעא). מנוסח ההסכם עולה כי המדינה ידעה שלעמותת נהרדעא זכויות בנכסי עמותת יד בנימין. בהסכם נקבע כי המדינה תתיר לעמותת נהרדעא להשתמש במבנים חמש שנים נוספות, דהיינו עד 31.8.10.

ב-20.9.05 הגישה עמותת נהרדעא לבית משפט השלום בכפר סבא תביעה משפטית נגד ממשלת ישראל, המועצה האזורית נחל שורק וממ"י, ובה טענה כי היא בעלת זכויות בחלק מהמבנים שנמכרו למדינה. לטענת עמותת נהרדעא, הנתבעים פלשו שלא כדין למבנים שנמצאים בחזקתה על פי חוזה שכירות, תפסו אותם שלא כדין וביצעו בהם עבודות הריסה ושינויים על מנת להכשירם למגורי אברכי ישיבת "תורת החיים".

ב-16.10.05 חתמה עמותת נהרדעא על הסכם פשרה עם מדינת ישראל באמצעות מינהלת סל"ע ולפיו ישולמו לעמותת נהרדעא פיצויים בסך 1.5 מיליון ש"ח - הנה כי כן גם סכום זה נוסף לעלות הכוללת של העסקה.


הדיירים:  על פי נספח להסכם, ב-28 יחידות דיור[8] הנמצאות במתחם יד בנימין מתגוררים דיירים שנמנים עם צוות המוסד החינוכי של העמותה (להלן - הדיירים). על פי ההסכם, הוצעו לדיירים ארבע אפשרויות: פינוי בית המגורים עד סוף יולי 2005; רכישת זכויות החכירה בבית המגורים מממ"י; רכישת זכויות חכירה באחד ממגרשי ממ"י ביד בנימין או באזור אחר. עוד נקבע בהסכם כי לאחר מסירת נכסי העמותה למדינה ישלמו הדיירים דמי שכירות (חכירה) למדינת ישראל. חברת עמידר (החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ) קיבלה מממ"י הרשאה לטפל ביחידות הדיור ולשווקן.

באוקטובר 2006 מסרה חברת עמידר למשרד מבקר המדינה כי יוכנו שומות חדשות ליחידות הדיור שבמתחם ביד בנימין, לאחר מכן יוצע לדיירים לרכשן [במסגרת האפשרויות שנקבעו בהסכם], ואלה שלא ירכשו את הנכס יפונו. כללו של דבר, לדעת משרד מבקר המדינה נראה כי גם מבחינה זו עלולה המדינה לשאת בעלויות נוספות, שעדיין אין לדעת מה יהיה סכומן הסופי.

חברת הניהול: כאמור, העמותה הפעילה באמצעות חברת הנופש בית הארחה במתחם יד בנימין. את בית ההארחה ניהלה חברת הניהול "חברת אחים בן אברהם" (להלן - חברת הניהול). על פי ההסכם התחייבה המדינה לשלם לחברת הניהול פיצוי בסך 50% מהנזק הישיר המוכח שנגרם לה עקב מכירת המקרקעין וקיצור תקופת ההפעלה של בית ההארחה. עוד נקבע כי סכום הפיצוי המרבי לחברת הניהול הוא 200,000 ש"ח.

מתשובתה של חברת הניהול למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2006 עולה כי המדינה שילמה לחברה 200,000 ש"ח "על חשבון מניעת רווח עתידי". הנה כי כן גם סכום זה נוסף לעלות הכוללת של העסקה.

שכר הטרחה של הנאמן: כאמור, על פי ההסכם תישא המדינה בשכר טרחתו של הנאמן עבור חלקו בגיבוש ההסכם כבא כוחה של העמותה בסך 270,000 ש"ח בתוספת מע"מ. על פי ההסכם הנוסף היא עשויה להתחייב בתשלום נוסף בסך 100,000 ש"ח כשכר טרחתו עבור עבודתו כנאמן.

שכר הטרחה של הרב שינובר: בהסכם נקבע כי מינהלת סל"ע תשלם לרב צבי שינובר 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ בעד סיועו בגיבוש ההסכם. הבדיקה העלתה כי הרב שינובר הוא שיזם את הפנייה למינהלה בשם ישיבת "תורת החיים", שביקשה להעתיק את משכנה ליד בנימין. עוד העלתה הבדיקה כי במסגרת המשא ומתן שניהלה הישיבה עם מינהלת סל"ע דרשה הישיבה תוספת תשלום עבור הרב שינובר. יודגש כי בהסכם לא צוין מה הייתה תרומתו של הרב שינובר לגיבוש ההסכם ולפי אילו אמות מידה נקבע סכומו של שכר הטרחה.

בתשובתו של הרב שינובר למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2006 טען הרב כי שכר הטרחה ששולם לו היה נמוך, כי נגרמו לו הוצאות נוספות רבות עקב טיפולו בקשר בין אנשי הישיבה למינהלת סל"ע, וכי הובטח לו כי יקבל פיצוי נוסף על הוצאות אלה במסגרת ההסכם שייחתם בין הישיבה למינהלת סל"ע.

 

I

 


 

מהאמור עולה כי עלות עסקת הרכישה שהמדינה נאלצה לשאת בה הייתה גבוהה מ-32 מיליון ש"ח - סכום התמורה המרבי שנקבע בהסכם. למועד סיום הביקורת הוטלו על המדינה במסגרת עסקת הרכישה הוצאות נוספות בסך כ-5.37 מיליון ש"ח, וכן מע"מ בשיעור כ-5 מיליון ש"ח. נוסף על כך ייתכן שהמדינה תישא בתשלום המסים, האגרות וההיטלים הכרוכים בהעברת הזכויות בנכס ובתשלומים נוספים בעד הוצאת היתרי בנייה. אשר לדיירים המתגוררים במתחם יד בנימין, טרם נחתם עמם הסדר וייתכן שהמדינה תיאלץ לשאת בהוצאות נוספות לשם פינוים. כמו כן השקיעה המדינה כ-10 מיליון ש"ח בשיפוץ המבנים שרכשה (ראו להלן).



[1]        האסיפה הכללית בה משתתפים מייסדי העמותה והנהלת העמותה (הוועד) הם הגופים האחראים לקיום פיקוח ובקרה על ניהול העמותה.

[2]        שמאי המינהלה הוא שמאי מקרקעין פרטי שממנו שכרה המינהלה שירותי ייעוץ לשם פיקוח ובקרה על עבודתם של "שמאי המאגר" ולשם שמירה על קשר עם השמאי הממשלתי. "שמאי המאגר" הם שמאי מקרקעין שהמינהלה שכרה את שירותיהם לשם הכנת שומות מקרקעין, והם כפופים מקצועית לשמאי הממשלתי או למי מטעמו (ראו דוח שנתי 57ב של מבקר המדינה [2007], עמ' 1087).

[3]        יש לציין כי השומה התבססה על ההנחה שרישוים של המבנים תקין, ואולם יש יסוד סביר להניח שהנחה זו אינה נכונה (ראו להלן).

[4]        סעיף 14 להסכם החכירה קובע, כי "במידה והחוכר לא ישתמש בכל שטח המגרש שחכר מאת המחכיר לפי החוזה ו/או לא יהיה דרוש לו חלק מהשטח לצרכי מטרת החכירה, יהיה המחכיר רשאי לבטל את החוזה לגבי אותו חלק של המגרש ... ולקבל אותו לרשותו ולחזקתו".

[5]        בדיקה של נכסי העמותה, של מצבה המשפטי והכספי.

[6]        להלן הנוסחה שנקבעה בהסכם הנוסף: שכר טרחה ששיעורו 4% מ-2.5 מיליון ש"ח הראשונים הכלולים בסכום שייחסך על פי הסדר הנושים; עוד 6% מתוך 3 מיליון ש"ח הבאים הכלולים בסכום הנחסך; עוד 8% מתוך יתרת הסכום הנחסך בתוספת מע"מ. עוד נקבע בהסכם הנוסף כי שכר הטרחה יקוזז מחלקה של העמותה בסכום הנחסך, אולם אם שכר הטרחה הנוסף לא יהיה גבוה מהסכום המזערי, המדינה היא שתשלמו לנאמן.

[7]        על פי מע"מ בשיעור 15.5% על סכום של 32 מיליון ש"ח.

[8]        על פי תשובת עמידר למשרד מבקר המדינה מדובר ב-30 יחידות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/6/2008 16:54 לינק ישיר 

 

העברת הזכויות בנכס על שם המדינה

ב-21.8.05, לאחר שמסרה העמותה למשרד ראש הממשלה התחייבות לרישום משכנתה על נכסיה וכן ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך העברת הזכויות על הנכסים למדינה, העביר משרד ראש הממשלה, לפי ההסכם, 17 מיליון ש"ח לחשבון הנאמנות שפתח הנאמן. ב-7.9.05 נרשם ברשם המשכונות משכון על זכויות העמותה במקרקעין ובמבנים שהוקמו עליהם עבור מדינת ישראל באמצעות מינהלת סל"ע.

בהסכם נקבע כי העמותה מתחייבת לבטל בעצמה ועל חשבונה כל חוב, עיקול, שעבוד או זכות נטענת של צד ג' כלשהו בנוגע לנכסים לפני העברתם למדינה. עוד נקבע בהסכם כי לאחר שיועברו לנאמן כספי הפיקדון ישלם הנאמן מכספי הפיקדון את כל התשלומים הנדרשים על מנת לבטל כל עיקול או שעבוד המוטלים על הנכסים. כל תשלום לנושה שהטיל עיקול או שעבוד על נכסי העמותה ייעשה כנגד ביטול השעבוד או העיקול. ב-16.10.05 אישר ראש מינהלת סל"ע לנאמן לשלם כספים לשני בנקים מסחריים ולחברה מסחרית כנגד ביטול השעבודים והעיקולים שהוטלו על הנכס. נמצא כי הנאמן שילם כ-4.8 מיליון ש"ח כדי לבטל את העיקולים והשעבודים על נכסי העמותה שנרשמו בממ"י.

1.             הבדיקה העלתה כי למרות התשלומים שאישר ראש המינהלה לא בוטלו כל השעבודים שהוטלו על הנכס לפני החתימה על ההסכם. באישור זכויות שהמציא ממ"י למשרד מבקר המדינה בפברואר 2007 עדיין הייתה רשומה התחייבות לרישום משכנתה ראשונה על נכסי העמותה, שסכומה לא הוגבל, לטובת בנק מסחרי. מינהלת סל"ע מסרה בתשובתה למשרד מבקר המדינה מדצמבר 2006 כי היא מטפלת בהשלמת העברתן של הזכויות בנכסים על שם המדינה.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי היה עליה לוודא שכנגד התשלום יבוטלו כל השעבודים שהיו מוטלים על נכסי העמותה על מנת לאפשר את העברת הזכויות על שם מדינת ישראל.

2.             הבדיקה העלתה כי ב-14.9.05, לאחר חתימת ההסכם ועוד לפני שהועברו הזכויות בנכס על שם המדינה, הוטל צו עיקול זמני על נכסי העמותה, לבקשת עובדת העמותה שהגישה לבית דין לעבודה תביעה בגין אי-תשלום שכרה. נמצא כי נציגי המינהלה והנאמן התנערו מאחריותם לביטול העיקול הזמני וגלגלו אותה זה על זה, וכי בפברואר 2007 עדיין לא בוטל העיקול[1].


הנאמן טען בתשובתו למשרד מבקר המדינה כי כנציג העמותה האחריות לביטול כל השעבודים או העיקולים שהוטלו על נכסי העמותה הייתה מוטלת עליו רק עד מועד העברת החזקה בנכסי העמותה לידי המדינה.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי מן הראוי שתפעל במשנה מרץ כדי להביא בהקדם לידי ביטול העיקולים והשעבודים, בין בעצמה ובין באמצעות הנאמן, וכדי להעביר את הזכויות בנכסי העמותה על שם המדינה.

 

 

כישלון ההליכים להשגת הסדר נושים ופירוק העמותה

נמצא כי ביוני 2006, 12 חודשים לאחר חתימת ההסכם, עדיין לא הציגה העמותה למינהלת סל"ע את הדוחות הכספיים לשנים 2002-2004, אף שהתחייבה להמציאם למינהלה בתוך שנה מחתימת ההסכם. עוד העלתה הבדיקה כי באותה עת לא היה למינהלת סל"ע מידע מלא ובדוק באשר למצבת החובות הכוללת של העמותה, וכי המידע היחיד בעניין זה שהיה ברשותה היה דיווחו של הנאמן ולפיו מצבת החובות של העמותה מסתכמת ל-8.3.06 בכ-30.5 מיליון ש"ח (בניכוי כחמישה מיליון ש"ח לביטול שעבודים ועיקולים). כלומר מדיווחו של הנאמן עלה שסכומם הכולל של חובות העמותה גדול מהסכום שנקבע בהערכה שההסכם התבסס עליה. יש לציין כי הערכת הנאמן אינה סופית, וכי היא מבוססת רק על רישומי הנהלת החשבונות, שאינם מדויקים.

בינואר 2006 הודיע הנאמן למינהלת סל"ע כי אין ביכולתו להגיע לידי הסדר נושים כולל וביקש אישור לבצע את הסדר הנושים בשלבים, באמצעות קביעת הסדרים פרטניים עם נושים שיסכימו לוותר על 40%-50% מהחוב. המינהלה סירבה למלא את הבקשה, שכן באותו מועד עדיין לא הוצגו לה דוחות כספיים של העמותה שהיה אפשר ללמוד מהם בוודאות מה היה סכום החובות.

כאמור, עד יוני 2006 הגישו נושים שונים לפחות 39 תביעות משפטיות נגד העמותה, ובעקבות זאת ניתנו כמה פסקי דין ולפיהם על העמותה לשלם לנושים את החוב. נמצא כי חלק מהנושים פנו לבית המשפט וללשכת ההוצאה לפועל בבקשות למימוש פסקי הדין ולהטלת עיקולים על כספי התמורה הנמצאים בידי הנאמן (17 מיליון ש"ח[2]) ובידי מינהלת סל"ע (15 מיליון ש"ח).

ב-23.4.06 דיווח הנאמן למינהלת סל"ע על מצב הסדר הנושים כדלקמן: "העמותה צפויה לגל של תביעות חדשות ולגל של מימושים בהוצל"פ [הוצאה לפועל] עתה עלי לדווח בצער כי גל של תביעות ומימושים בהוצל"פ שוטף את העמותה ואותי כמחזיק בכסף בנאמנות... באותם מקרים בהם התביעות הכספיות המוגשות מתאימות לסכום החוב הרשום בהנהלת החשבונות של העמותה אין טעם להתגונן ועדיף לקבל בהסכמה פסק דין, תוך חיסכון בהוצאות. תביעות בהן הסכום הנתבע עולה באופן מהותי על החוב, כפי שהוא מופיע בספרי העמותה, בנסיבות רגילות חובה היה על העמותה להתגונן. אולם, בנסיבות הקיימות, אינני סבור, שיהיה זה ראוי להשקיע משאבים נוספים בניהול מאבקים משפטיים".

ב-28.5.06, בעקבות בקשה של מינהלת סל"ע, הגיש רשם העמותות לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להוצאת צו פירוק נגד העמותה.

בנימוקי הבקשה צוין כי ב-17.5.06 פנתה מינהלת סל"ע לרשם העמותות וטענה כי "הנאמן לא הצליח במשך קרוב לשנה להגיע להסדר נושים ונוצר חשש כבד למצב של העדפת נושים שבו 'כל


הקודם זוכה' קרי כל נושה יקדים וינקוט בהליכי מימוש כנגד הכספים המוחזקים בנאמנות, ינגוס נתח מן התמורה שיועדה להסדר נושים כולל, על חשבון נושים אחרים של העמותה. חשש נוסף העולה ממצבת הנכסים העגומה של העמותה הוא כי העמותה אינה מתגוננת מפני התביעות המרובות שמוגשות כנגדה בבית המשפט וזאת לאור התביעות המרובות התלויות ועומדות כנגד העמותה בבתי המשפט ותיקי ההוצל"פ המרובים הפתוחים כנגד העמותה".

בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה טענה המינהלה כי לאחר שהתברר לה כי נבצר מהנאמן למלא את אחד מתנאי ההסכם ולפיו עליו לגבש הסדר נושים כולל, היא פעלה כמתחייב ממעמדה כרשות מינהלית ויזמה הגשת בקשה לפירוק העמותה בפיקוחו של בית המשפט.

ב-29.5.06 הוציא בית המשפט צו פירוק זמני נגד העמותה ומינה מפרק זמני שיטפל בעניינה.

מהאמור עולה כי לא ניתן היה לממש את ההסכם. משרד מבקר המדינה העיר כי אם מטרת ההסכם המפוצל הייתה למנוע הגשת תביעות שווא בהיעדר נתונים מדויקים על החובות, המינהלה נקטה אמצעי שספק אם הוא הולם רשות ציבורית. נוסף על כך, ראוי לציין שהמטרה לא הושגה, שכן הנאמן נכשל במאמציו להגיע לידי הסדר נושים מרצון והמינהלה נחשפה לגל תביעות מצד הנושים.

 

I

 

מתשובת המינהלה למשרד מבקר המדינה ומנוסח ההסכם עולה כי מאפייני העסקה הושפעו בעיקר מהצורך למתן פתרון הולם למפונים במסגרת ההתנתקות אך גם מהרצון לסייע לעמותת יד בנימין, להזרים אליה כספים לפירעון חובותיה ולהימנע מפירוקה על כל הכרוך בכך. לדעת משרד מבקר המדינה, היה על מינהלת סל"ע לנקוט משנה זהירות בעת התקשרותה עם העמותה לנוכח "סימני האזהרה" באשר לניהולה של העמותה. אמנם היה על מינהלת סל"ע לפעול בדחיפות ולהתמודד עם אילוצים שונים, אך אין בכך כדי להמעיט מחומרת הליקויים בתפקודה, כמפורט להלן - קביעת סכום העסקה התבסס מחד על טיוטת שומה שלא קיבלה את אישור השמאי הממשלתי, ומאידך על מסמך לא מבוסס בדבר היקף חובותיה לכאורה של העמותה; נוסף על כך המינהלה לא עשתה ולו בדיקה ראשונית של חובות העמותה לפני חתימת ההסכם או לכל המאוחר בשמונת השבועות שהוקצו לה כדי לוודא את נכונות הנתונים שמסרה לה העמותה ולהחליט אם ברצונה לבטל את ההסכם. הליקויים האמורים מעוררים חשש שהאינטרס הציבורי לא נשמר באורח המיטבי.

גם לאחר שהתקשרה המינהלה עם העמותה היא לא עשתה בירור בעניין מצבה של העמותה וסכום חובותיה, ונוסף על כך היא סמכה ידה על הנאמן ולא פיקחה על פעילותו כדי לוודא שהוא ממלא כיאות את תפקידו - השגת הסדר נושים. בסופו של דבר לא הושגה מטרת ההסכם והוא לא מומש, ולנושים שמינהלת סל"ע הייתה מחוייבת כלפיהם מכוח ההסכם - לא שולם כספם.

המינהלה השתהתה בהגשת בקשת הפירוק, ורק כשנה לאחר חתימת ההסכם, לאחר שהוגשו נגד העמותה תביעות רבות ובעקבותיהן הוצאו נגדה פסקי דין והוטלו עיקולים על כספי התמורה, ולאחר שהנאמן נכשל במאמציו לגבש הסדר נושים מרצון, פנתה מינהלת סל"ע לרשם העמותות בבקשה שיפעל לפירוק העמותה בטענה ש"העמותה חדלת פירעון וכי עלולה להיווצר העדפת נושים בעמותה עמה התקשרה המינהלה".


העתקת ישיבת "תורת החיים" ומכללת טוהר ליד בנימין

רכישת נכסי עמותת יד בנימין נעשתה, כאמור, לצורך העתקת ישיבת "תורת החיים" ומכללת טוהר מגוש קטיף ליד בנימין. להלן הפרטים:

ב-16.8.05, ערב פינוי הישיבה, מסר ראש מינהלת סל"ע דאז לראש הישיבה, הרב שמואל טל, מכתב ובו ציין כי המדינה מעוניינת להעמיד לרשות ישיבת "תורת החיים" ומכללת טוהר מבנים ושטחים ביד בנימין, כדי שהן יוכלו לפתוח את שנת הלימודים התשס"ו (2005-2006) כסדרה ולפעול ברציפות. עוד צוין במכתב כי המדינה שילמה עשרות מיליוני שקלים בעד רכישת מבני עמותת יד בנימין ושיפוצם, וכי הדבר הוא בבחינת "ההוכחה הטובה ביותר לכנות כוונותינו". כמו כן צוין במכתב כי מינהלת סל"ע ראתה לנכון להעמיד לרשות הישיבה את המבנים לפני גיבוש הסכם ההעתקה על מנת להבטיח את רציפות פעילותו של המוסד החינוכי.

נמצא כי מאחר שהמשא ומתן בין הישיבה למינהלה התקיים זמן קצר בלבד לפני הפינוי ומאחר שבמסגרת המשא ומתן נוצרו פערים גדולים בין דרישות הישיבה ובין התנאים שיכלה מינהלת סל"ע להעמיד לרשותה על פי חוק היישום, לא נחתם בין הצדדים ערב הפינוי הסכם העתקה לפי סעיף 81 לחוק.

עוד נמצא כי עד מועד סיום הביקורת, ספטמבר 2006, לא נחתם עם הישיבה הסכם העתקה שיסדיר את זכויותיה העתידיות של הישיבה במבנים שנמסרו לשימושה לפי סעיף 81 לחוק, אף שמאוקטובר 2005 אכלסו אנשי הישיבה ומוסדותיה את המבנים שרכשה המדינה מעמותת יד בנימין ומבנים נוספים שהועמדו לרשות אנשי הישיבה שימשו למגורים (ראו להלן). ב-22.9.05 נחתם בין עמיגור ניהול נכסים בע"מ[3] (להלן - עמיגור) ובין הישיבה ומכללת טוהר הסכם שכירות לשנתיים המסדיר את השימוש במבנים עד שייחתם הסכם ההעתקה האמור (ראו להלן).

בתשובתה למשרד מבקר המדינה מסרה מינהלת סל"ע כי בעקבות המשא ומתן החשאי שהיא ניהלה עם ראשי הישיבה ניתן היה לגבש פתרון יצירתי וייחודי עבור הישיבה ומכללת טוהר. פתרון זה איפשר את המשך הפעילות הרציפה של המוסדות הנ"ל ואת "הפתיחה החלקה" של שנה"ל תשס"ו. עוד ציינה המינהלה כי פעולה זו מבטאת את המחויבות של רשויות השלטון כלפי המפונים והיא נועדה להשיג את מטרות המינהלה העיקריות.

ב-27.3.06 דיווחה המינהלה לחברי הוועדה המיוחדת כי להערכתה העלות הכוללת הכרוכה בהעתקת כל מוסדות הציבור שהגישו בקשה להעתקה לפי סעיף 81 לחוק היישום היא כ-250 מיליון ש"ח. עוד דיווחה המינהלה כי לצורך התקשרות בהסכם עם מוסדות הציבור שביקשו להעתיק את משכנם לפי סעיף 81 לחוק היא החליטה להקים ועדת היגוי בהשתתפות נציגי המוסד הציבורי המבקש להעתיק את משכנו, נציגי המשרד הממשלתי הנוגע לדבר, נציג המועצה האזורית הנוגעת לדבר ונציגי המינהלה.

נמצא כי על אף החלטתה האמורה של הוועדה המיוחדת לא הוקמה ועדת ההיגוי, ולמותר לציין כי לא נמסרו לחבריה עדכונים על התקדמות המשא ומתן עם הישיבה בעניין הסכם ההעתקה ולא הוצגו להם טיוטות של ההסכם.

מינהלת סל"ע מסרה בתשובתה מדצמבר 2006, כי ההסכם הסופי עם הישיבה עדיין לא אושר ונחתם, בין השאר, עקב הצורך לפעול לגיבוש ההסכמות הסופיות בין הצדדים ולהשלים את הנתונים הדרושים להכנת ההסכם.


 

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי אל לה להסתפק בחתימה על הסכם שכירות זמני עם הישיבה, וכי עליה לקדם את הליכי גיבושו וחתימתו של הסכם ההעתקה עם הישיבה שיסדיר ויגדיר במדויק את זכויותיה של הישיבה בעתיד לפי סעיף 81 לחוק היישום, כדי למנוע מחלוקות עתידיות אפשריות. זאת ועוד - נוכח הזמן הרב שעבר ממועד החתימה על הסכם השכירות, היה ראוי שהמינהלה תעדכן את הוועדה המיוחדת באשר למשא ומתן שנציגיה מקיימים עם הישיבה ובאשר לנסיבות המיוחדות שבגינן עוכבה החתימה על ההסכם, אם היו נסיבות כאלה.

יש לציין, כי נוסף על המבנים ביד בנימין שהוקצו לישיבה, הוקם ביד בנימין אתר מגורים זמני שיועד למפוני גוש קטיף שלא נמנו עם תלמידי הישיבה ועובדיה. האתר שוכן בשטחים הגובלים במתחם העמותה, שהיו פנויים עד מועד הפינוי ושממ"י ייעד את חלקם לשיווק בעתיד. הקרקע שעליה הועמדו מבנים אלו אינה חלק מהשטחים שנרכשו מהעמותה.

 

 

עלות שיפוץ המבנים שהועמדו לרשות הישיבה

מן המסמכים עולה כי לצורך העתקת הישיבה ליד בנימין נעשו במתחם העמותה שיפוצים שעלותם הכוללת הייתה כעשרה מיליון ש"ח.

נוסף על המבנים שנרכשו מעמותת יד בנימין והוקצו לישיבה, הועמדו לרשות הישיבה 28 אלמורים (מבנים יבילים למגורים שפונו מגוש קטיף, ראו להלן). עלות העתקתם ושיפוצם של האלמורים הייתה כשישה מיליון ש"ח.

בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה מסרה המינהלה כי בעקבות ההסכמה שהושגה בינה ובין הישיבה ומכללת טוהר היה באפשרותה להעמיד לרשות הישיבה מבנים של קבע זמן קצר בלבד לאחר הפינוי, וכי בזכות זאת שהישיבה שוכנה פרק זמן קצר בלבד במגורים זמניים נחסכו כספי המדינה.

מהאמור עולה כי נוסף על העלות של עסקת הרכישה נדרשה המינהלה לשלם גם כ-16 מיליון ש"ח עבור התאמת המבנים לקליטת הישיבה.

 

 

הנכסים שהועמדו לרשות העמותה

הועלה, כי היקף הנכסים שהועמדו לרשות הישיבה ביד בנימין היה גדול מזה שעמד לרשותה בגוש קטיף, כמפורט להלן:

ב-8.6.05 קיימה הוועדה המיוחדת דיון ובו אישרה את העסקה לרכישת נכסי עמותת יד בנימין. בדיון קבעה הוועדה כי אישור העסקה מותנה בכך שלא כל המבנים ביד בנימין יועמדו לרשות הישיבה, וכי השטח שיוקצה לישיבה יהיה דומה לשטח שעמד לרשותה בגוש קטיף והיתר יישאר בידי המדינה והיא תשתמש בו לצרכים אחרים.


בדיון הוצגה לחברי הוועדה המיוחדת הערכת שווי של מבני הישיבה בנווה דקלים שעשה שמאי עבור המינהלה ביוני 2005. על פי הערכת השווי, הישיבה החזיקה בנווה דקלים במבנים האלה - בניין מוסד מרכזי ו-19 כיתות לימוד (חמש מהכיתות היו עשויות בטון וממוגנות, והשאר שוכנו במבנים יבילים), כמה מבני "רווקיות" (מבני פנימייה לתלמידים הרווקים) וארבעה גני ילדים. שטחם הכולל של המבנים היה 1,890 מ"ר ושטח הקרקע 10 דונם. לפי הערכת השמאי שוויים הכולל של המבנים היה כ-2.2 מיליון דולר (כ-10 מיליון ש"ח).

ב-20.9.05 ביקשה עוזרת ראש מינהלת סל"ע מראש הישיבה רשימה מפורטת של הנכסים שהחזיקה הישיבה בנווה דקלים, לרבות נכסים ששכרה, וכן חוזי מכירה ושכירות של הנכסים האמורים והעתקים של חוזים אלה.

נמצא כי הישיבה לא מסרה למינהלת סל"ע את הנתונים המפורטים על מצבת נכסיה ואת האסמכתאות שהתבקשה למסור, וכי מינהלת סל"ע לא עמדה על כך שאלה יימסרו לה. זאת ועוד, כפי שנמסר למשרד מבקר המדינה[4], כל הנכסים ששימשו את הישיבה בנווה דקלים היו בבעלות המועצה האזורית חוף עזה.

הבדיקה העלתה כי במתחם יד בנימין הועמדו לרשות הישיבה המבנים האלה: פנימייה וחדרי לימוד עבור תלמידות מכללת טוהר (52 חדרים), מגורי אברכי ישיבת "תורת החיים" (42 חדרים), חדר אוכל ומטבח עבור תלמידות מכללת טוהר (מבנה אחד), מבני מגורים משופצים במתחם (שלושה מבנים), מבנה ובו משרדי הישיבה, בית כנסת, כיתות לימוד ומשרד (שמונה חדרים), שני מבנים של כיתות לימוד (בכל אחד חמישה חדרים), שני מבני פנימיות עבור תלמידי ישיבת "תורת החיים" (44 חדרים בסך הכול) וחדר אוכל ומטבח עבור תלמידי ישיבת "תורת החיים" (מבנה אחד). שטחם הכולל של המבנים שהועמדו לרשות הישיבה במתחם היה 8,525 מ"ר. נוסף על כך הועמדו לרשות הישיבה 28 מבנים יבילים מסוג אלמורים וארבע קרווילות[5] (ראו להלן), כל אחד מהם שטחו 60 מ"ר, וכן שלושה מבני מגורים במתחם העמותה, כל אחד מהם שטחו 75 מ"ר. שטחם הכולל של המבנים האמורים - 2,145 מ"ר. מבדיקת משרד מבקר המדינה עולה כי מבנים אלה הם רובם המוחלט של המבנים שרכשה המדינה מעמותת יד בנימין.

ב-19.11.06 אישרה הוועדה המחוזית מחוז מרכז תכנית מתאר מפורטת בר/7/256 החלה, בין היתר, על מתחם יד בנימין (להלן - תכנית המתאר). מטרת התכנית - שינוי ייעודם של השטחים ביישוב יד בנימין לצורך קליטת מפוני גוש קטיף. על פי התכנית, החלה על שטח של כ-652 דונם, למוסד החינוכי יועד שטח של כ-73 דונם. יש לציין כי לפי תכנית המתאר שקדמה לה יועד למוסד החינוכי שטח של כ-81 דונם.

עולה אפוא כי מספר המבנים והשטח שהועמדו לרשות הישיבה ביד בנימין היו גדולים מאלה שעמדו לרשותה בגוש קטיף, על פי הנתונים שהיו בידי מינהלת סל"ע, אף כי הדבר לא עלה בקנה אחד עם החלטת הוועדה המיוחדת. זאת ועוד, הישיבה לא הוכיחה את בעלותה על המבנים שפינתה בגוש קטיף ולא המציאה למינהלה מסמכים המעידים על מספרם ושטחם של המבנים שעמדו לרשותה, אף שנדרשה לעשות כן. המינהלה לא חייבה את הישיבה לעמוד בדרישה זו, ובכך איפשרה לה לחרוג מהתנאים שהיא עצמה קבעה.

 


אי-מסירת נתונים על ידי הישיבה

בדיון שהתקיים בוועדה המיוחדת ב-4.5.05 נקבע כי מינהלת סל"ע תקבל מהישיבה נתונים על מספר הילדים בכל אחת ממשפחות אנשי הישיבה ועל גילם לצורך היערכות לקראת שנת הלימודים התשס"ו. ב-8.6.05 מסר ראש המינהלה לוועדה המיוחדת שהישיבה הגישה למינהלת סל"ע "פרטים רלוונטיים" על מספר הנפשות בכל משפחה, על גיל הילדים וכו'.

נמצא כי לפני הפינוי לא מסרה הישיבה למינהלת סל"ע נתונים מלאים על מספרם של האברכים, התלמידים, העובדים ובני משפחותיהם, אף כי התבקשה לעשות כן. במכתבה של עוזרת ראש מינהלת סל"ע לראש הישיבה מ-12.9.05 נאמר כי על אף פניותיה החוזרות ונשנות של מינהלת סל"ע לישיבה בבקשה שתמציא לה טופסי תביעות וכן נתונים מדויקים על מספרם של האברכים, התלמידים, המורים ובני משפחותיהם, לא נענתה הישיבה לדרישותיה. עוד נאמר במכתב: "גם היום עומדים אנו במצב שבו אין לנו פרטים מספקים על אנשי הישיבה... גם אתמול קיבלנו רשימה בלתי רשמית של המשפחות ואולם שוב איננו בטוחים באשר לגודלן. (יש מספרים סותרים בהשוואה בין הרשימות השונות שהוגשו לנו). וכן לא ברור לנו מה מצבם המשפטי שבהקשר עם חוק היישום". כמו כן נאמר במכתב: "אנו עומדים היום במצב שבו הושקעו על ידי מדינת ישראל עשרות מיליוני שקלים ונעשו עבודות רבות וטובות בשטח, אך עדיין אין בידינו מידע בסיסי על העמותה ואנשיה. מילאנו אחר כל בקשותיכם, גם אם נעשו ברגע האחרון, בניגוד להסכמות שנערכו בינינו ולפנים משורת הדין, על מנת להקל עליכם ככל הניתן בימים קשים אלה, אך אין לנו כל יכולת להמשיך ולהתקדם כל עוד אין בידינו המידע הנדרש. הרושם שנוצר אצלנו הוא, שאתם סבורים שאנו נמשיך לפעול גם אם לא תסייעו בידינו לסייע לכם".

בכמה מועדים בחודשים יולי-ספטמבר 2005 מסרה ישיבת "תורת החיים" למינהלת סל"ע באמצעות הרב צבי שינובר וגורמים אחרים רשימות שמיות של אברכים, עובדים וילדיהם. נמצא כי בכל אחד מהמועדים נמסרו נתונים שונים, וכי ברוב הרשימות לא צוינו בצד השמות מספרי תעודות זהות ולא צוין אם כל אחד מהאברכים, העובדים ומשפחותיהם זכאים למגורים לפי חוק היישום. עוד נמצא כי אף לאחר שאכלסה הישיבה את המבנים ביד בנימין היא לא מסרה למינהלת סל"ע מידע מלא יותר, אלא הסתפקה במסירת רשימה שמית של המשפחות והתלמידים שאכלסו את המבנים שהועמדו לרשות הישיבה לאחר הפינוי, אף כי אין מדובר בהכרח באלה שלמדו בישיבה לפני הפינוי.

בתשובתה של הישיבה למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2006 מסרה הישיבה כי בעקבות הפינוי חלו שינויים רבים במצבת התלמידים של הישיבה, שכן אברכים רבים לא המשיכו בלימודיהם במשכנה החדש של הישיבה אלא עקרו למקומות אחרים, ולכן מספר התלמידים שהיה צפוי ללמוד בישיבה לאחר הפינוי לא היה ידוע.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי היא הוציאה סכומים ניכרים על רכישת נכסי העמותה עבור הישיבה ועל ביצוע שיפוצים נרחבים במבני העמותה ואף הוציאה הוצאות נוספות, המסתכמות בעשרות מיליוני ש"ח, לצורך העתקת הישיבה ליד בנימין, בלא שעמדה על כך שייתקימו דרישותיה מהישיבה להמציא לה טופסי תביעות מלאים, רשימות שמיות מלאות של האברכים, התלמידים, העובדים ומשפחותיהם ובלא שנבדקה זכאותם של המפונים למגורים. זאת ועוד, גם לפני שהועמדו המבנים לרשות הישיבה לא חייבה המינהלה את הישיבה למסור לה מידע מלא בעניין האמור. יודגש כי ככלל מתן סיוע ממשלתי לצורך הקצאת דיור זמני ודיור של קבע למפונים הותנה בכך שהמפונים יגישו תביעה בעניין ויצרפו לתביעה מסמכים המוכיחים כי הם זכאים לדיור.


מבני המגורים

בחוק היישום נקבע מי זכאי לפיצוי על בית מגורים ומי זכאי למענק לדמי שכירות בסך כ-450 דולר לחודש. החוק קבע כי המועד הקובע לזכאות לבית מגורים ולמענק לשכר דירה הוא 6.6.04. מינהלת סל"ע גובה 450 דולר לחודש ממפונים ששוכנו בדיור זמני שהעמידה לרשותם המדינה, ודמי השכירות האמורים מקוזזים מהפיצויים שהם זכאים להם.

1.    המבנים: המדינה הכשירה ביד בנימין מבנים לקליטת הישיבה על כל מוסדותיה. מבני המגורים שהועמדו לרשותם של אנשי הישיבה נחלקים לשלושה סוגים:

(א)  מבני מגורים למשפחות הזכאיות לכך: לרשות 19 משפחות הנמנות עם אנשי הישיבה שהיו זכאיות לבית מגורים על פי חוק היישום הועמדו קרווילות ששטחן 60 או 90 מ"ר; לרשות 10 משפחות זכאיות נוספות הועמדו אלמורים ששטחם 120 מ"ר. זכאותן של המשפחות לדיור במבנים אלה נקבעה לפי אמות מידה שנקבעו בחוק היישום לגבי כלל המפונים. יש לציין כי המבנים האמורים אינם נכללים במניין המבנים שהועמדו לרשות הישיבה.

(ב)  מבני מגורים לרווקים ורווקות: תלמידי הישיבה הרווקים שוכנו ב-44 חדרים שבמבני הפנימיות שבמתחם יד בנימין. 16 התלמידות של מכללת טוהר שוכנו בחדרי בית הארחה שבמתחם יד בנימין.

(ג)  מבני מגורים לאברכים: האברכים (התלמידים הנשואים) הלומדים בישיבה לא התגוררו בגוש קטיף במבנים השייכים לישיבה אלא בדירות שכורות ברחבי הגוש. בדיון הוועדה המיוחדת שהתקיים ב-20.9.05 דיווחה עוזרת ראש מינהלת סל"ע לוועדה המיוחדת, כי בעת ששכנה הישיבה בגוש קטיף התגוררו זוגות צעירים שהיו קשורים אליה (דהיינו, אברכים ונשותיהם) בדירות שכורות בנווה דקלים שהעמידו לרשותם המועצה או תורמים, ושילמו דמי שכירות חודשיים בסך 80 ש"ח עבור כל דירה, ולפיכך דרשה הישיבה כי במסגרת העתקתה יוקצו דירות עבור אותם זוגות צעירים ביד בנימין. עוד נמסר לוועדה כי רבים מאותם זוגות צעירים לא היו זכאים לבית מגורים, וכי לפי מדיניותה של מינהלת סל"ע אין להעמיד קרווילה לרשות משפחה שאינה זכאית לכך. נוכח האמור נקטה מינהלת סל"ע את הצעדים האלה: במתחם יד בנימין הורחבו ושופצו שלושה מבני פנימיות על מנת שישמשו 42 דירות למשפחות של זוגות צעירים. נוסף על כך, סביב המתחם ביד בנימין הוצבו 28 אלמורים שפונו מגוש קטיף ושופצו. האלמורים הוצבו בשטח שממ"י ייעד לשיווק בעתיד ולא בשטח שנרכש מעמותת יד בנימין.

נמצא כי מינהלת סל"ע לא דרשה מהישיבה להמציא לה הסכמים או אסמכתאות לביסוס טענתה ולפיה הועמדו לרשות האברכים דירות בנווה דקלים תמורת שכר דירה סמלי בלבד.

2.    אכלוס דירות המגורים על ידי האברכים: ממסמכי מינהלת סל"ע מספטמבר 2005 עולה כי המינהלה החליטה ש-42 הדירות יועמדו בשנה הראשונה לרשות משפחות אברכים שהתגוררו באזור המפונה לפני היום הקובע, ו-28 האלמורים יועמדו בשנתיים הראשונות רק לרשות משפחות האברכים אשר מקום מגוריהם היה כדין ביום הקובע באזור מפונה (ההדגשה של משרד מבקר המדינה).

על פי דוחות אכלוס של מינהלת סל"ע, באפריל 2006 התגוררו ביד בנימין 97 מתלמידי הישיבה הרווקים, 16 תלמידות מכללת טוהר ו-106 משפחות הקשורות לישיבה (כולל האברכים).

משרד מבקר המדינה השווה את רשימת תלמידי מוסדות הישיבה המאכלסים את המבנים שהעמידה המדינה לרשות הישיבה לרשימת תלמידי מוסדות הישיבה מ-10.8.05 על פי "מערכת תמיכה במוסדות תורניים" של משרדי הממשלה, וכן לרשימות תלמידי מוסדות הישיבה שהוגשו מטעם


הישיבה למינהלת סל"ע לפני הפינוי ולרשימת תלמידי מוסדות הישיבה שהגישו למינהלת סל"ע תביעות למענקים ולפיצוי על פי חוק היישום לאפריל 2006.

מהבדיקה[6] עולה כי 29 מ-70 האברכים שאכלסו את המבנים[7] הצטרפו לישיבה לאחר היום הקובע, מהם 12 לא היו זכאים לפיצוי על בית מגורים על פי חוק היישום (או לא הגישו תביעה לפיצוי); וכי 12 אברכים נוספים שאכלסו את המבנים לא למדו כלל בישיבה קודם לפינוי, מהם חמישה לא היו זכאים לפיצוי על פי החוק (או לא הגישו תביעה לפיצוי). דהיינו, רק 29 מ-70 האברכים שאכלסו את המבנים למדו בישיבה לפני "היום הקובע". הבדיקה העלתה כי רק 10 מ-29 האברכים האמורים היו זכאים למענקים ולפיצוי[8].

עוד העלתה הבדיקה כי מינהלת סל"ע העמידה לרשות הישיבה ארבע קרווילות, כל אחת שטחה 60 מ"ר, וכי הן הוקצו לארבעה אברכים שלא היו זכאים לפיצוי על בית מגורים על פי חוק היישום, מהם שניים שלא התגוררו בגוש קטיף.

כמו כן הועמדו לרשות הישיבה שלוש דירות מגורים שנמצאו במתחם יד בנימין. שתיים מהדירות אוכלסו על ידי משפחות של אברכים שלא למדו כלל בישיבה לפני הפינוי, ואת הדירה השלישית אכלסה משפחתו של אברך שהצטרף לישיבה לאחר היום הקובע.

על פי תכנית מפורטת של יד בנימין, שאושרה בנובמבר 2006, הותר לבנות בתחום המוסד החינוכי 120 יחידות דיור "המיועדות לתלמידי המוסד בלבד", ואילו לפי התכנית שקדמה לה הותר לבנות בתחום המוסד החינוכי רק 30 יחידות דיור לסגל העובדים. הבדיקה העלתה כי התכנית נועדה להכשיר קרווילות[9] המוצבות בשטח באופן זמני למבני קבע שישמשו את הישיבה בעתיד. מכאן עולה כי בעתיד עשויה המדינה להעמיד לרשות הישיבה 43 יחידות דיור נוספות.

בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה טענה המינהלה כי ההחלטה להעמיד אלמורים ודירות קטנות לרשותם של אברכים הלומדים בישיבה הייתה החלטה עקרונית שנועדה לאפשר את המשך פעילותה של הישיבה, וכי כל הגורמים הנדרשים אישרו אותה. עוד טענה המינהלה כי המדינה התחייבה להעמיד לרשות הישיבה פתרונות מגורים למשפחות האברכים, וכי "על פי המידע אשר עמד לרשות המינהלה באותה העת, חסרו - לכאורה - מספר פתרונות מסוג זה ועמדה בפני המינהלה האפשרות להכשיר פתרונות נוספים בעלות נוספת ו/או לאפשר אכלוס של הקרווילות ובכלל זה שיפוצן הנ"ל, אשר ממילא לא היו מאוכלסות ולא היה להם ביקוש בשל גודלם".

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי בעת ששכנה הישיבה בגוש קטיף לא היו ברשותה דירות מגורים שהוקצו לאברכים. גם את הטענה שבגוש קטיף הועמדו לרשות הישיבה דירות בעד דמי שכירות סמליים לא יכלה הישיבה לאשש באמצעות שום אסמכתה. לדעת משרד מבקר המדינה, העמדת מבני מגורים, ובייחוד האלמורים ששופצו, לרשותם של מי שאינם זכאים לכך על פי חוק היישום היא בבחינת עקיפה של החוק והפלייתם לטובה של אנשי הישיבה לעומת האוכלוסייה בכלל ומפונים אחרים שאינם זכאים למגורים בפרט. חמורה במיוחד העמדת הקרווילות לרשות אברכים שאינם זכאים לכך, ששניים מהם לא היו ממפוני גוש קטיף.


הסכמי השכירות של המבנים ביד בנימין

1.             ב-16.8.05 הודיע ראש מינהלת סל"ע דאז לראש הישיבה, הרב שמואל טל, כי כל עוד לא חל שינוי במטרתה החינוכית של הישיבה לא תידרש הישיבה לשלם עבור המבנים דמי שכירות, פרט לדמי חכירה שנתיים לממ"י.

על פי מסמכי מינהלת סל"ע, עיקרי ההסכמות שהושגו בין המינהלה לישיבה בספטמבר 2005 לקראת מעבר הישיבה ליד בנימין היו כלהלן: "העמותה תהא זכאית לגבות שכר דירה עבור מגורי האברכים ב-42 הדירות וב-28 'האלמורים' ולהשתמש בשכר הדירה שייגבה לצורכי העמותה. זכות זו ניתנת לעמותה לצורכי הסתגלות ומעבר ולצורך מימון ובניית דירות נוספות עבור האברכים ככל שיידרשו בעתיד". ב-20.9.05 מסר ראש המינהלה לאנשי הישיבה כי "המדינה תגבה מהישיבה בשנתיים הקרובות עבור כל המבנים שהעמידה לרשותה, כולל מבני המגורים, סכום שנתי סמלי וכל ההכנסות משכר הדירה ישמשו לצורכי המוסד".

באותו מועד הודיעה עוזרת ראש מינהלת סל"ע לראש הישיבה כי "מבני הפנימיות עבור הבחורים, הדירות המשופצות עבור האברכים ו-28 האלמורים המשופצים עבור אברכים מחוץ למתחם יועמדו לרשות העמותה, באמצעות משרד השיכון בתמורה ל-120,000 ש"ח לשנה. העמותה תקבל לאחריותה המלאה את הטיפול במתחם, תשבץ את האברכים בדירות ו'באלמורים', תגבה מהם שכר דירה על פי שיקול דעתה ותהיה אחראית לתחזוקת כל המתחם ולניהולו".

כאמור, ב-22.9.05 נחתמו שני הסכמי שכירות בין עמיגור ובין הישיבה ומכללת טוהר. אחד ההסכמים חל על מבני המגורים במתחם יד בנימין, ואילו השני חל על המבנים הציבוריים שהועמדו לרשות הישיבה במתחם יד בנימין. בכל אחד מההסכמים נקבע כי דמי השכירות שישולמו לעמיגור עבור המבנים יהיו 2,500 ש"ח לחודש, וכי תקופת השכירות תהיה 24 חודשים. דהיינו, לפי ההסכמים האמורים הסכום השנתי הכולל שישלמו הישיבה והמכללה יהיה 60,000 ש"ח.

מהאמור עולה שהישיבה תשלם למדינה באמצעות עמיגור דמי שכירות שנתיים בסך 60,000 ש"ח, אף שמלכתחילה סוכם כי תשלם לה 120,000 ש"ח. בכך בעצם קיבלה הישיבה הטבה נוספת ללא הנמקה.

בתשובתה של עמיגור למשרד מבקר המדינה מאוקטובר 2006 מסרה עמיגור כי כל פעולותיה מתבצעות בהנחיית משרד הבינוי והשיכון ומינהלת סל"ע, וכי תפקידה מתמצה בתחום האכלוס והתחזוקה השוטפת של המבנים. לטענת עמיגור היא לא השתתפה במשא ומתן לגיבוש הסכם השכירות. בתשובתו של משרד השיכון למשרד מבקר המדינה מאפריל 2007 נמסר כי "מינהלת סל"ע קבעה את התנאים הכלולים בחוזה ההתקשרות של חברת עמיגור עם ישיבת 'תורת החיים' לרבות גובה שכר דירה, והיא אף הנחתה את חברת עמיגור בהתאם".

2.    עוד העלתה הבדיקה כי בהסכמי השכירות שנחתמו לא נקבע מועד לחתימה על הסכם ההעתקה לפי סעיף 81 לחוק.

בתשובתה טענה עמיגור כי משרד הבינוי והשיכון ומינהלת סל"ע אישרו את ההסכם ולא ביקשו להוסיף להסכם הערה בעניין מועד החתימה על הסכם העתקה לפי סעיף 81 לחוק היישום.

3.             על פי חוק היישום, מוסד ציבור שהוא צד להסכם לפי סעיף 81 לא יהיה זכאי לפיצוי או לתשלום נוסף לפי החוק.


בהסכם נקבע כי הישיבה רשאית לאפשר לאברכי הישיבה להתגורר בדירות ובאלמורים שהועמדו לרשותה ואף לגבות מהם דמי שכירות עבור השימוש בהם. ממסמכי הישיבה עולה כי שכר הדירה שהיא גובה ממשפחות האברכים הוא 175-750 ש"ח לחודש, לפי שטח הדירה, וכי הכנסותיה הצפויות מגביית שכר דירה מאברכים לשנת 2006 הסתכמו ב-339,780 ש"ח. מינהלת סל"ע הסבירה למשרד מבקר המדינה כי הזכות לגבות שכר דירה הוענקה לישיבה כדי לפצות אותה על אבדן התמיכות שקיבלה בעבר מהמועצה האזורית חוף עזה ועל מנת לאפשר את המשך פעילותה כאמור בחוק היישום.

מהאמור עולה כי לאברך שלמד בישיבה והיה זכאי לדירה השתלם להתגורר במבנים שהעמידה המדינה לרשות הישיבה ולשלם לישיבה שכר דירה, שכן שכר דירה זה נמוך מהפיצוי שקיבלו ממינהלת סל"ע. לעומת זאת, אברכים שהתגוררו בדיור זמני שהעמידה לרשותם המדינה נדרשו לשלם שכר דירה שסכומו כסכום הפיצוי המלא, דהיינו 450 דולר לחודש.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע כי יש דופי בכך שהעניקה לישיבה זכות לגבות מתלמידיה שכר דירה כראות עיניה עבור המבנים שהמדינה העמידה לרשותם, באשר הדבר הוא בבחינת מתן פיצוי כספי נוסף של המדינה לישיבה, ששיעורו לא הוגבל מראש. משרד מבקר המדינה מדגיש כי מאחר שהעתקת הישיבה נעשתה במסגרת סעיף 81 לחוק אין מקום לתת לישיבה סכומי כסף נוספים שלא לפי החוק.

 

 

העמדת בית ההארחה לרשות הישיבה

כאמור, בין הנכסים שרכשה המדינה מעמותת יד בנימין היה גם בית הארחה. על פי הנספח לחוזה הרכישה, היו בבית ההארחה שבמתחם יד בנימין 76 מבנים (חדרים), מהם מבנים יבילים.

במכתבו של ראש המינהלה אל ראש הישיבה, הרב שמואל טל, מ-16.8.05, ציין ראש המינהלה כי בין המבנים שיועמדו לרשות ישיבת "תורת החיים" ייכללו גם המבנים של בית ההארחה.

נמצא כי על פי הסכם השכירות בין עמיגור למוסדות הישיבה, 56 מ-76 חדרי בית ההארחה שהועמדו לרשות הישיבה הוקצו לבנות מכללת טוהר ונועדו לשמש להן חדרי מגורים וחדרי לימוד. בהסכם לא צוין כי הישיבה זכאית להפעיל במבנים בית הארחה.

הבדיקה העלתה כי הישיבה מפעילה בית הארחה ברוב המבנים האמורים[10], דהיינו היא מנהלת בהם עסק. בבית ההארחה האמור מתאכסנות תמורת תשלום משפחות אורחות בחגים ובסופי שבוע.

עוד העלתה הבדיקה כי בסוף שנת 2005 ובתחילת שנת 2006 התגוררו בחלק מהמבנים משפחות מפונים שהמגורים הזמניים שהוכנו עבורן ביד בנימין עדיין לא הושלמו באותה עת. הישיבה הגישה למינהלת סל"ע חשבונות עבור שהותם של המפונים בבית ההארחה ובכלל זה חשבונות עבור לינה וארוחות. יצוין כי על החשבונות שהוגשו נרשמה הכותרת: "תורת החיים" ומתחתיה "בית הארחה יד בנימין".

בתשובתה של עמיגור למשרד מבקר המדינה מאפריל 2007 היא מסרה כי שימוש במבנים שלא למטרת מגורים של תלמידות המכללה יש בו משום הפרה של הסכם השכירות. עוד מסרה עמיגור כי בבדיקותיה (שנעשו בימי חול) לא נמצא שהופעל בית הארחה במקום.


בתשובתה של מינהלת סל"ע למשרד מבקר המדינה מסרה המינהלה כי המבנים שהועמדו לרשות הישיבה, בכללם מבנה בית ההארחה, לא נועדו לשמש בית הארחה אלא מוסדות חינוך. התשלומים שניתנו לישיבה בעד אירוח משפחות מתיישבים מפונים שולמו במסגרת תשלומים שניתנו לכמה מוסדות חינוך שאירחו משפחות של מתיישבים מפונים במתקני מוסדות החינוך.

משרד מבקר המדינה העיר למינהלת סל"ע שיש פסול בכך שהישיבה הפעילה עסק בבית ההארחה, באשר הדבר היה מנוגד הן להסכם השכירות שנחתם עמה והן לרוח הוראות סעיף 81 לחוק היישום, שכן ההוראות בחוק נועדו להסדיר את המשך קיומה של הישיבה כמוסד חינוכי ולא כעסק רווחי. לדעת משרד מבקר המדינה היה על המינהלה להקפיד שהישיבה תמלא את הסכם השכירות ואת הוראות החוק.

                                                   

I

 

עלות העתקתה של ישיבת "תורת חיים" ליד בנימין, דהיינו עלות הרכישה ועלות התאמת המבנים לצורכי הישיבה, הסתכמה בעשרות מיליוני שקלים וכללה, בין היתר, את הסכומים האלה: עלות הרכישה המרבית של נכסי עמותת יד בנימין (שרובם המוחלט מיועדים לשמש את ישיבת "תורת החיים") היא 32 מיליון ש"ח; עלויות נוספות שמקורן בהסכם הסתכמו בכ-5.4 מיליון ש"ח; המע"מ הסתכם בכ-5 מיליון ש"ח ועלות התאמת המבנים לקליטת הישיבה הסתכמה בכ-16 מיליון ש"ח. זאת ועוד, במועד סיום הביקורת עדיין לא יושבה המחלוקת עם הסוכנות היהודית באשר לטענתה שעליה לקבל פיצוי כספי נוסף, ועדיין לא פונו הדיירים המתגוררים במתחם - ולפיכך המדינה עלולה לשאת בעלויות נוספות בעקבות ביצוע העסקה.

מינהלת סל"ע טענה בתשובתה למשרד מבקר המדינה כי ההסכם הנוגע להעתקת הישיבה ומכללת טוהר "מתייחס להעתקת המוסדות כ'מוסדות חיים' אשר ממשיכים בפעולתם החינוכית, קולטים תלמידים חדשים תוך תחלופה טבעית ומתמדת תוך כדי יצירת תנאים סביבתיים ואחרים המאפשרים את קיומו של המוסד מבחינה חברתית, כלכלית וחינוכית... תנאי ההסכם כפי שגובשו וכפי שהוסכמו על ידי ראשי המוסדות יצרו תנאים סבירים ומידתיים אשר מאפשרים למוסדות החינוכיים להמשיך בפעילותם בתנאים דומים, ככל שניתן, לתנאים אשר עמדו לרשותם קודם לפינוי. תנאים אלו תואמים את רוח החוק ואת רוח סעיף 81 לחוק".

עוד טענה מינהלת סל"ע בתשובתה כי כל הפעולות שנקטה במסגרת העתקת הישיבה ליד בנימין היו סבירות, מידתיות ושוויוניות "עד כמה שאפשר" בהתחשב במידע שעמד לרשותה לפני הפינוי, בחששותיה באותה עת ובשיקולים שהיה עליה להביא בחשבון.

לדעת משרד מבקר המדינה, על אף נסיבות הפינוי, ובכללן האילוצים שחייבו את מינהלת סל"ע למצוא למפונים פתרונות מהירים שיניחו את דעתם כדי לאפשר פינוי ללא אלימות, אין לראות בסעיף 81 פתח למתן הטבות חריגות ומופלגות לקבוצות מסוימות ולהענקת תנאים חריגים שלא עמדו לרשות הישיבה בגוש קטיף, כמו דירות מגורים לאברכים ובית הארחה. עלות העתקת המוסד, לרבות העלויות העקיפות הכרוכות בתנאים שיועמדו לרשותו כדי להבטיח את המשך פעילותו, ראוי שיהיו סבירים ומידתיים. זאת ועוד, מן הראוי שהפיצוי שיקבלו אנשי הישיבה יבטיח שמירה על השוויון בינם ובין מפונים אחרים.


 

O

 

בחודשים שלפני מועד ההתנתקות היה ספק אם רוב המתיישבים יסכימו להתפנות מרצון, והיה חשש שהפינוי יהיה מהלך קשה המלווה בעימותים, אולי אף אלימים. נוכח החשש מפני פינוי אלים שיגרום לפגיעות בגוף ובנפש מצאה מינהלת סל"ע לנכון למצוא פיתרון הולם ומהיר ככל האפשר להעתקת הישיבה וראתה הכרח "למצות את כל האפשרויות על מנת לקיים את העסקה" לרכישת נכסי העמותה ולהעתקת הישיבה.

נמצא כי במסגרת פעולותיה של מינהלת סל"ע להעתקת ישיבת "תורת החיים" מגוש קטיף ליד בנימין התקשרה המינהלה בשם המדינה בעסקה לרכישת נכסי המקרקעין של עמותה בלא שעשתה די לשמור על האינטרסים הציבוריים. ההוצאות על העתקת הישיבה שהסתכמו בעשרות מיליוני ש"ח היו גדולות במידה ניכרת מההערכה הראשונית, ולרשות המוסד הועמדו תנאים והטבות חריגים. לדעת משרד מבקר המדינה, מאחר שעברו כמעט שנתיים ממועד ההתנתקות ועד מועד סיום הביקורת, ראוי שייחתם עם הישיבה בהקדם הסכם העתקה לפי סעיף 81 לחוק היישום ובו ייקבע גבול השתתפותה המרבי של הממשלה במימון העתקת המוסד החינוכי ליד בנימין. מן הראוי כי המינהלה תקפיד שהתנאים להעתקת הישיבה שייקבעו בהסכם יהיו שוויוניים ומידתיים.

לדעת משרד מבקר המדינה, גם בנסיבות המיוחדות והחריגות שבהן פעלה מינהלת סל"ע ספק אם נקטה בכל האמצעים כדי לשמור על אמות המידה המקובלות.

 

 



[1]        על פי "אישור על רישום זכות בנכס של ממ"י". באישור צוין כי "קיימת מניעה משפטית בעקבות הנחיית היועמ"ש".

[2]        בניכוי הסכומים שכבר שולמו.

[3]        עמיגור היא חברה שבבעלות הסוכנות היהודית. עמיגור זכתה במכרז של משרד הבינוי והשיכון למתן שירותי ניהול של מבנים יבילים למתיישבי חבל עזה שפונו במסגרת תכנית ההתנתקות.

[4]        המידע הועלה במסגרת בדיקה של נושא "המועצה האזורית חוף עזה- פירוק המועצה".

[5]        קרווילה היא מבנה יביל חדש שהועמד לרשות המפונים שהיו זכאים לבית מגורים.

[6]        בבדיקה נבדקו נתוני אפריל 2006.

[7]        42 דירות ו-28 אלמורים.

[8]        על פי נתוני מינהלת סל"ע.

[9]        מדובר בקרווילות שהוצבו ביד בנימין מחוץ למתחם העמותה, לצורך מגורים זמניים של מפונים אחרים, העתידים להתפנות לאחר שיעברו למבני הקבע.

[10]       שישה מבנים בלבד משמשים את בנות מכללת טוהר.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > יד בנימין > מבקר המדינה ישיבת תורת חיים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר