בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · שידוכי חרדים ·

משל למה הדבר דומה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/10/2008 11:37 לינק ישיר 
משל למה הדבר דומה



גשם.

2 צדודיות בתחנת האוטובוס. הוא והיא.

קר. הרוח שורקת באוזנים.

היא חושבת על כמה טוב שלבשה את הכובע הסרוג הההוא ולקחה גם כפפות.

הוא מחזיק במטריה השבורה ומודה לאלוקים שיש גג לתחנה הזו.

אמצע שום מקום.

על שלט האלומניום השרוט, שמתנוסס כמו דגל וחורק ברוח- רשומים רק שני קוים.

כל אחד לכיון אחר. אחד לצפון, אחד לדרום.

הטיפות נופלות ונמרחות על גג הפח בקולות דפקיה קטנטנים, לא נגמרים.

הוא מצמיד את כפות ידיו ונושף לתוכן. אד חמים עולה מפיו.

הם מחליפים מבטים.

היא מזמזמת לעצמה בלחש איזה שיר, מסתכלת בשעון ומגניבה אליו מבט. צוחקת לעצמה על הלבוש המוזר שלו, המבולגן. על הזקנקן הקטן ועל המשקפיים הרטובות.

הוא מתיישב על הספסל הנוקשה. נמאס לעמוד. פותח ספר קטן ששלף מכיס החליפה, אבל לא מצליח ללמוד. בוהה במטר שסוחף עימו עלים יבשים במורד הכביש השומם.

שם מכונית, קל וחומר לא אוטובוס.

היא מתיישבת גם. כואבות הרגליים.

שעה. שעתיים. שלוש.

אף אדם לא יצליח לשתוק כל כך הרבה זמן, בתחנה, באמצע שום מקום.

"קר", הוא אומר ומשפשף את הידים.

היא מסתכלת בשעון ותמהה בקול למה האוטובס לא מגיע. שואלת אותו לאן הוא נוסע.

מתברר שלכיוון ההפוך.

הם מדברים.

עוד כמה זמן ושניהם שוכחים כבר מהקור. מחייכים, מחליפים דעות על דא ועל הא.

הגשם לא מפסיק. העננים אפורים מתערבלים בשמים. ברק מבליח ואז רעם מתפוצץ. היא נבהלת, הוא מרגיע. מגחך לעצמו על קלות דעתה.

הטיפות ממשיכות לזרום, יוצרות נחל קטן על האספלט.

עוד כמה זמן והם מספיקים לשכוח, שהם מחכים לאוטובוס.

הוא שואל איפה היא לומדת, היא עונה הוא מרים גבות, מברר על הסגנון.

היא מתעניינת לגביו. לא, לא מכירה את הישיבה.. איזה טיפוסים לומדים שם?

פתאום היא מתחילה קצת לחבב את החיוך שלו, את הלבוש המצחיק.

הוא קולט שיש בה עומק שלא הבחין בו קודם.

הגשם מפסיק לרגע. השמים מתבהרים מעט. הוא יוצא אל מחוץ לתחנה, מותח קצת את השרירים. היא נשארת בפנים, אומדת את מידת הנזק שנגרם למגפיים.

אחרי כמה דקות היא מחפשת אותו בעיניים. הוא קצת חסר לה, בהרגשה.

הוא עומד שעון על עמוד חשמל ונושף אדים. חושב. מסתכל בה מרחוק, מסיט את העיניים לשמים.

זה לא מתאים.

שניהם מתחילים להבין שקצת הגזימו.

נו, מחכים הרבה, בסדר. לגמרי במקרה נושאי השיחה שלהם לא מתחילים להגמר.. נו.

זה לא אומר בכלל, שצריכים להקשר.

מחליט שהוא לא חוזר לשם. עומד שעון על העמוד. היא בתחנה. מסתכלים מרחוק. מבינים את המבט.

עוד ברק מבליח בשמים. רעם מטלטל את התחנה. היא נרעדת. הוא מסתכל מרחוק, קצת דאוג.

הגשם חוזר. טיפות טיפות נושרות לו על הכתפיים, מרטיבות את הזכוכית במשקפיים. הנעלים המרוטות שוב בשלולית.

לא חוזר. לא חוזר..

בסוף הוא נשבר ובשלושה-ארבעה צעדים נכנס פנימה. היא מתחייכת. גם הוא.

זה המשיך כך עוד זמן מה. הוא יוצא- נשבר, חוזר. היא בורחת.. וחוזרת. מדברים, צוחקים. רבים, נעלבים.. משלימים בחזרה.

מנסים לפנות הצידה, אין ממש לאן. הם נתקלים אחד בשניה בכל פינה. אמצע שום מקום. תחנת אוטובוס עם שני קוים. אחד לצפון, אחד לדרום.

גשם.

מצונפים איש במעילו, קצת מיואשים.

הוא יושב בקצה האחד של התחנה, היא בקצה השני. משלבת ידים ובוהה במרדנות בכיוון הנגדי. ת

הוא שותק. תופס עד כמה התרגל אליה. אל המצב הזה, בתחנה.

קול נהמה נשמע מרחוק. שניהם מפנים מבט מופתע. צליל מתכתי לא מוכר מפריע את דממת הטבע הגשומה, את השקט ששרר ביניהם עד לפני רגע.

נקודה שחורה מופיעה מרחוק על הכביש, רוטטת.

הוא מסתכל עליה, היא מסתכלת עליו. שניהם מסתכלים חזרה אל הכביש.

אוטובוס.

מתנשף, ישן, ופולט כמויות אדירות של עשן – הוא נעצר מולם. בתחנה.

פותח דלת קדמית.

"לדרום?" צורח הנהג מעל להמולת הסערה וטרטור המנוע.

הוא נעמד.

היא נשארת לשבת. רועדת מקור. ואולי.. לא רק. תולה בו מבט. הוא מסתכל עליה בחזרה.

היא רואה שהוא בוכה. ואלי זה רק הגשם?

מרים יד לשלום. לא אומר כלום.

אחרי הכל, זו רק תחנה. תחנת מעבר- משהו זמני. הוא מוכרח לחזור הביתה. יש לו חיים משלו. אבל, הוא לא חוזר איתה... מישהו בכלל ציפה לזה?

דורך בתוך השלולית ועולה מדרגה. הנהג לא מתחשב וטוק מייד את הדלתות, פותח בדהרה אל האופק המחשיך.

היא עוד מספיקה לראות אותו משלם שם. קונה כרטיס, פוסע פנימה. רטוב, עם המשקפיים המצחיקות שלו. יודעת שהוא נסע לנצח, לצד השני לגמרי.

משלבת ידים. קופצת את שפתיה היבשות. מכאיב. לא נותנת לעיינים לדמוע. לא. היא לא תבכה.

כסוף ל סוף מגיע האוטובוס שלה, היא נושמת לרווחה. צל של חיוך עולה על פניה.

פוסעת פנימה, לתוך מה שיוביל אותה לחיים שלה, הרחק בצפון.

שולחת מבט קצרצר אחרון בתחנה הישנה, הרועדת מהרוח.

ועכשיו גם היא בוכה.

הדלתות נטרקות. האוטובוס נוסע קדימה.

אחרי הכל, זו היתה רק תחנה אחת ברך.

במקרה, הם סתם נפגשו באיזו צומת. פגישה לא מחייבת.

יום אחד כנראה תשכח מזה. המידע והרגש והזכרונות יעברו למגרה האחרונה בבוידעם שבראש. ידחקו אותה פנימה הרבה מגרות חדשות. המון.

אבל היא הרי תשאר שם לנצח. המגרה. עם הכל.

כשהסתכלה מבעד לחלון, צופה בעננים המתפזרים והשמש המפציעה הבטיחה לעצמה שלא תפתח את המגרה הזו לעולם. כי אם תפתח- לא תעמוד בכך. והרי זו רק תחנה..

 

 

יתכן שלעולם לא נדע בשביל מה זימן לנו אלוקים לפגוש את מי שפגשנו.

יתכן שלעולם לא נדע בשביל מה זימן לנו אלוקים לעבור את מה שעברנו.

אבל אולי, אולי זה התפקיד שלנו, יצורים רגישים שכמונו.

אולי התפקיד שלנו הוא לשתוק ולהתנחם בעובדה, שלפחות אלוקים- לפחות הוא יודע, למה.




מוקדש ל...

לא בדקתי שגיאות הקלדה.

© כל הזכויות שמורות.





דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 12:08 לינק ישיר 

פשששש תמי ,יש לך את זה ...

באמת לפעמיים קורים דברים שלא מבינים למה הם קרו ,אבל כמו שתמי אמרה באזישהו מקום זה מנחם שהשם יודע למה ...( והוא יודע שזה הכי טוב בשבילנו !!!)



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 12:11 לינק ישיר 

תמיל'ה , תמיל'ה...את גדולה מהחיים!

החיבורים שלך היום הם לא משהו רגיל.
ובעצם-
אנחנו (באמת!)לא יודעים,
אנחנו מאמינים!(שהכל לטובתינו:)

_________________

ה' אלוקים רוב טובות הוא שולח-וודאי,
אין סיבה לדאגה, רק לשמוח תמיד,
עד בלי די!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/10/2008 12:23 לינק ישיר 

בס"ד

כנראה הגיל עושה את שלו.
כבוד תמי.

_________________

חדש! מאורסים בעדכון יומי. 




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 12:53 לינק ישיר 

הגיל, עושה, מה?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 12:56 לינק ישיר 

בס"ד

מלמד, מבגר, מחנך...

עושה הרבה דברים, ובכתיבתך כאן אני רואה הבדל לדברים שכתבת בעבר..

_________________

חדש! מאורסים בעדכון יומי. 




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 14:19 לינק ישיר 

תמי,
כל פעם אני מתפעלת מחדש מהכשרון שחנן אותך הבורא.
יפה, קצר ובעל מסר!

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 18:52 לינק ישיר 

פשייי, חזק!!

מסכימה מאד עם דבריו של אסיק.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/10/2008 19:06 לינק ישיר 

רציתי להגיד את זה לשימי, אבל עכשיו גם לך חכמה'לה.

זה  לא הגיל, זה התרגיל..

וד"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-15/10/2008 19:13 לינק ישיר 

מבינה יותר ממה שנראה לך...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/10/2008 21:15 לינק ישיר 

 לא הייתי בונה על זה..



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-16/10/2008 18:19 לינק ישיר 

תסלחו לי אם אני פנאט אבל אני מזהה כאן לגיטימציה למשהו שלילי מעבר לסיפור (משל?) כשלעצמו, כך או כך סחתיין על הרומנטיקניות הלוואי על כולנו להכיר את בני זוגינו כך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/10/2008 18:45 לינק ישיר 
תנוחו !

רציתי להוסיף שקצת אופטימיות לא תזיק לפורום הזה אני חדש כאן ומההתחלה קראתי כאן רק על אכזבות, סיפורים נוגים, לבבות שבורים, יאוש, וחלומות , חברה ! קצת פרופרציה החיים לא מסתכמים בין גלאי 18 ל 25 תעברו לשאר הפורומים או סתם לחדשות יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע וחוץ מזה אתם יכולים גם לעודד אותנו לפעמים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2008 10:19 לינק ישיר 

ספרדישער מתוק,

קודם כל- המשל לא מדבר על אנשים שהכירו את בני זוגם בדרך כזו. הוא מדבר על אנשים שקרתה להם טעות נוראית של פגישה באקראי.

דבר שני, אתה צודק. החיים לא מתחילים ונגמרים בגילאי 18-25. הם מתחילים קצת קודם.. בגיל 17.
ומתי הם נגמרים זו רק שאלה של זמן. אני לא חיה בתחושה של קיום נצחי. הרי יתכן שאמות כבר מחר.
אז הכל מתחיל ונגמר כאן ועכשיו.

הבנת?


(אגב, ליזי. אותך אני לא רואה באשכול הזה.. מפתיע)



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-17/10/2008 11:39 לינק ישיר 

ראשית נושא הגיל כנראה קשור להבדלי המינים ולגופו של ענין ום אחד בעתיד הקרוב תקימי משפחה ויהיו ילדים בעל וקריירה לפתח ואולי אז תציצי שוב בעמוד הזה(אם תשמרי אותו ) ובתגובה הילדוית - משהו שלך ותחייכי, חיוך של אושר, חיוך של נוסטלגיה,חיוך של "איזה מתוקה רומנטית ונאיבית ההיתי".
נ.ב.אולי בכל זאת כדאי לך להתחיל לחשוב לטווח ארוך אנחנו יהודים וכבר אלפי שנים אנחו במצב מוחשי של" אולי נמות מחר"



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2008 11:46 לינק ישיר 

חמוד מצידך :)
מתוקה, רומנטית ונאיבית..




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > שידוכי חרדים > משל למה הדבר דומה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.