בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · חינוך בגיל הרך ·

איך מסבירים לילד את זוועות השואה?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/4/2009 11:59 לינק ישיר 
איך מסבירים לילד את זוועות השואה?


נושא השואה הוא כה רגיש ואפילו, לא פתור בהבטים רבים. אחד מהם הוא כיצד מלמדים ילדים על כך. ואיך מסבירים לילד ששואל על השואה. המאמר הזה מynet נותן כיוון מסויים.

איך מסבירים לילד את זוועות השואה?

 

כשמציפים את הילד בתיאורי זוועה הוא בונה חומת הגנה, אומרת לאה רושקובסקי מבית הספר להוראת השואה ביד ושם ומסבירה באיזה שלב יכולים הילדים להכיל את התיאורים הקשים - ומתי עדיף לספר להם סיפורי גבורה עם סוף טוב

גלית לוי

פורסם:  20.04.09, 08:37

 

 

ילדה אחת חזרה הביתה מהגן ביום השואה ואמרה לאמא שלה: "היום היה לנו חג בגן". "איזה חג?" שאלה אותה אמה בזעזוע: "יום השועל והדבורה", ענתה הילדה בפירוש ילדותי לצירוף המאיים "יום השואה והגבורה".

 

הסיפור הזה מסתובב כבר הרבה שנים והילדה הקטנה הגיעה בוודאי כבר לגיל שבו נוסעים לטיול שורשים בפולין, אבל הוא דוגמה "לחשיבות שיש לדרך שבה אנחנו בוחרים לספר על השואה וללמד אותה", אומרת לאה רושקובסקי מבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם. "הרבה שנים חיפשנו את הדרך הנכונה איך ללמד שואה. זה התקבל תמיד כנושא קשה וטראומטי והילדים, בגילאים השונים, בנו חומת הגנה. היה להם קשה להכיל את הנושא".

 

מינון הזוועות

 

 

רושקובסקי אומרת שהמפתח להוראת השואה בבית הספר ובבית, בתוך המשפחה, הוא "מינון הזוועות המתאים לכל קבוצת גיל, בהתאמה מלאה ליכולת ההכלה של הילד". היא מספרת על ילד נבון מאוד, תלמיד כיתה ג', שהכין מצגת בנושא, כולל תמונות של גופות וזוועות אחרות. "אמא שלו סיפרה שבלילה הוא התעורר ואמר שהוא לא יכול לישון. אז מה עשינו?" היא שואלת. "כשמציפים את הילד בתיאורי זוועה הוא נאטם ובונה חומת הגנה. אם המורה נכנסת בקול רציני לכיתה ואומרת: 'היום נדבר על נושא מאוד קשה וחמור' ופותחת בתיאורי תאי הגזים - הילדים לא ירצו לשמוע. צריך ללמד שואה בדיוק כמו שמלמדים את האירועים ההסטוריים הרחוקים שלנו: פורים והרצון להשמיד את העם היהודי, חנוכה וניסיון החרבת בית המקדש. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. זה חלק ממורשת ישראל".

 

 

תכנית הלימודים שבנו בבית הספר להוראת השואה ביד ושם מתחילה מגיל חמש. בימים אלה הם מנסים לחבר תכנית המתאימה לילדים צעירים יותר: "כי אנחנו יודעים שהחשיפה לנושא מתחילה היום בגיל מאוד צעיר וחשוב שהיא תהיה מתווכת בצורה מתאימה", מסבירה רושקובסקי וממליצה להתחיל מסיפור הילד הבודד. "לכולם קנו אופניים - את זה ילדים יכולים לתפוס, אבל את העובדה שהרגו את כולם - קשה להם", היא מסבירה. ולכן "כדאי להתחיל מהסיפור על הילד האחד. ככל שעולים בקבוצת הגיל אפשר לספר על המשפחה הקרובה שלו: הורים ואחים ורק אחר כך על בני השכונה שלו והעיר".

 

ילד כמוהם

רושקובסקי ממליצה מאוד שבגיל הגן וגם בכיתות הראשונות של בית הספר יעביר את הנושא מי שמכיר את הילדים מקרוב וגם מלווה אותם ביום יום. "זה צריך להיות מישהו שיוכל לענות על שאלות שלהם גם בעוד חמישה ימים. כי לא תמיד הכל צף באותו רגע", היא מזכירה.

 

 

בנוסף, היא מציעה גם להורים שבוחרים לספר לילדים שלהם נתח מההיסטוריה, לבחור ולהתחיל בתיאור החיים שלפני המלחמה. "לילדים של היום קשה מאוד לפתח אמפתיה. ומבחינתנו, כמי שרוצים להעביר את הסיפור לדורות הבאים, חשוב מאוד לעורר את הרגש הזה. זה מזמין אותם לשמוע, להקשיב, לדעת ולזכור. תיאור החיים שלפני המלחמה הוא חשוב כדי להדגיש בפניהם כי מדובר בילד כמוהם. ילד רגיל שהיה לו חדר עם משחקים והוא ביקר בגן או בבית הספר וחגג יום הולדת ורכב על אופניים".

 

רושקובסקי חוזרת וממליצה גם על סיפורים שיש להם סוף טוב: סיפורים של ניצולים, סיפורים של חסידי אומות העולם. "להראות שלא הכל שחור ולבן", היא אומרת.

 

המוזיאון פתוח בצורה מוגבלת לילדים בני 10 וקושקובסקי ממליצה מאוד להציץ באתר בית הספר ללימודי שואה כדי לקבל שם המלצות לחומר קריאה משותף עם הילדים. "אנחנו שמים את הדגש על איך חיו בשואה ולא על איך מתו". אם מציגים לילדים את הסיפור מן הזווית הזו, הם לא יאטמו.

 

גבורה ועזרה הדדית

"צריך לכבד ילד שאומר 'אני לא רוצה לשמוע', אבל להבין מה גרם לו להיסגר כך. אולי היה כאן מינון לא מתאים. חשוב מאוד לאפשר לילדים לשאול הכל, להזמין אותם לשאול ולא לדחות אותם ב'זו שאלה שלא שואלים'", היא מסבירה. "הילדים חשופים לסיפור השואה וכל ניסיון לעמעם את העובדות עלול להפחיד עוד יותר", היא מזהירה. "הסיפור שאתם מספרים לילדים שלכם צריך להיות אמין. לענות בדיוק על השאלה שנשאלתם ולהרחיב בהתאם להתעניינות".

 

אם בשנות החמישים נהגו ללמד את השואה ולהדגיש את הגבורה הפיסית ואת המרד בגטו וורשה, הרי שהיום מדגישים את הגבורה הרוחנית: "אנחנו מספרים על שמירת הערכים, כיבוד הדת ושמירה על המצוות גם בתנאים קשים, שמירה על עקרונות של עזרה הדדית ותרומה לקהילה גם בתקופת המלחמה".

 

רושקובסקי מאמינה שתלמידים שיחשפו לסיפורים באופן הדרגתי על פי ההמלצה יגיעו כבוגרים למסע השורשים, מוכנים ובשלים יותר. "המסע יהיה עבורם לא רק מסע למחנות ההשמדה, אלא גם מסע אל העיר, הריחות, הערכים של החברה היהודית לפני המלחמה". ואם יש לכם ילדים שיוצאים למסע הזה או חזרו ממנו לא מזמן אל תשאלו אותם 'איך היה', היא מייעצת. "זה כמו לשאול מישהו איך היה בשואה. מה את רוצה שהוא יענה? מה יכול לומר המתבגר במאה ה-21, שהיה כיף? תהליך החזרה אורך זמן. זמן של לחזור לחיים. לכן חשוב לאפשר לתלמידים בוגרים לעבד את החוויות, לסדר תמונות באלבום, לקיים עוד מפגשים בבית הספר ולחזור ולהיפגש עם ניצולים".

 

ומה אומרים לקטנים שעוד לא מלאו להם חמש לפני הצפירה. איך מסבירים להם בלי לחשוף אותם לזוועה?

"אפשר לחזור ולספר על הילד הקטן שניצל ולהוסיף שהרבה מבני המשפחה שלו לא ניצלו וכשתהיה צפירה נחשוב על בני המשפחה שלא שרדו".

 

כמה המלצות לספרי ילדים על השואה:

לגיל הגן

  • תומי – לתומי ליום ההולדת השלישי בטרזין: 22 בינואר 1944, בדז'יך פריטה, 1999, מהדורה שלישית.
  • המגרה השלישית של סבא, ג'ודי טל- קופלמן (ידיעות אחרונות 2002).
  • איך למדתי גאוגרפיה, אורי שולביץ (כנרת 2009).
  • למה לנפתלי קוראים נפתלי, אלונה פרנקל, (מודן 2009).
  • ילד כוכב, ראשל אוספטר-דוייבּ, אייר: אוליביה לטיק הוצאת (כנרת 2009).

 

לכיתות הראשונות:

 

  • הילד שעמד בחלון, מאת נאוה מקבל-עתיר , (דני 1998).
  • רציתי לעוף כמו פרפר, חנה גפרית (יד ושם).
  • ואיך קוראים לך עכשיו lieneke? תמי שם טוב (דביר).

 

לבני 10+
  • בת כזאת רצינו, מרתה גורן (יד ושם).
  • במסתור, אהוד לב (יד ושם).
  • האי ברחוב הציפורים, אורי אורלב (כתר) ולמעשה כל הספרים של אורי אורלב.
  • המפקדת הקטנה, גלילה רון פדר (מילוא).
  • החטיפה מן המנזר, אורה מורג (ידיעות אחרונות).
  • הלינו אותי הלילה, מניה הלוי (מורשת+ספריית פועלים 1965).
  • מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים, ז'מיאן יוסף (מורשת+ספריית פועלים 1988).
  • הילד מ"שמה", תמר ברגמן (עם עובד).
  • הילדים מרחוב מאפו, שרה נשמית (קיבוץ מאוחד 1977).
  • הסיפור של דוגו, זהבה קור (ידיעות אחרונות).


תוקן על ידי מראה ב- 20/04/2009 12:09:25




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2009 12:04 לינק ישיר 


עוד דעה בנושא.


החלטת "יד ושם" לסגור את השערים בפני ילדים שגויה

אריה קיזל



להתחיל את הוראת השואה מגיל א'


החלטתה של הנהלת "יד ושם" להמליץ שלא להכניס צעירים מתחת לגיל 12 למוזיאון החדש היא שגויה. גם אם נתקבלה מסיבות של רצון לגונן על הצעירים וחשש כי חשיפתם בפני חלקים מהתצוגה החדשה עלול לפגוע בהם, ראויה ההחלטה להיבחן שוב ולעבור התאמות.

בית הספר היסודי שאני מנהל זכה אשתקד בפרס שלום לוין ז"ל להוראת השואה על כך שזו השנה החמישית שאנו מפעילים תוכנית להוראת השואה בכיתות ה' הכוללת לימוד במהלך כל שנת הלימודים מכל זוית אפשרית: דרך ספרים, סיפורים, תצלומים וציורים, הבאת ניצולים בפני הכיתות לגביית עדויות, ביצוע עבודות חקר, שיתוף למידה אינטראקטיבית, שימוש במאגרי מידע ממוחשבים ושותפות קהילתית להנצחה ממוחשבת.

בשנה הראשונה של התוכנית, לקחנו את תלמידנו, מכיתה ה', לביקור ב"יד ושם" לאחר שבמשך שנים ביקרו במוזיאון לוחמי הגיטאות (ואשר גם אליו אנו ממשיכים לנסוע מדי שנה). הביקור ב"יד ושם" הותיר אצל הצעירים רושם עז משום שהם הוכנו אליו בשיעורים עיוניים ובמפגש עם ניצולי השואה.

גם התנגדות חלק מההורים לתוכנית נמוגה כאשר בסופו של התהליך שלווה על ידי פסיכולוגים ועל ידי אנשי חינוך, ונעשה בשלבים תוך הקפדה על התאמת התכנים לגיל הצעיר, התלמידים גילו הבנה ניכרת לאירועים המרכזיים, למושגי היסוד ולתהליך הקשה של השואה. בתקופה שבה משרד החינוך דורש כי בסוף כיתה ח' תלמידנו יידעו 100 מושגים בציונות ובדמוקרטיה, ניתן להניח כי חשיפתם לתכנים אלה, כולל ביקור ב"יד ושם", מאפשר התמודדות עם מושגים אלה בדרכי הוראה בלתי שגרתיות המגרות את הסקרנות ומרחיבות את הדעת ולא רק בבחינת שינון חסר תכלית.

"יד ושם" הוא אחד הגופים המשמעותיים ביותר להנחלת לקחי השואה, להבנת משמעותה האוניברסלית ולמאבק כנגד מכחישי שואה. יש לברך על כך שגוף מרכזי זה שומר על דינמיות רבה בתחומים נרחבים כמחקר והוראה. הדבר בא לידי ביטוי בחידוש התצוגות ובהוספת מקורות רבים, כולל סרטים ואמצעים אורקוליים, המאפשרים לדור הצעיר להתחבר אל התכנים, להבינם ומאפשרים לדור המבוגר להשאיר אחריו חותם משמעותי המשרת את הצו הבסיסי שביסוד הקמת "יד ושם".

דווקא בגלל ש"יד ושם" מציע כיום מגוון רחב ביותר של אפשרויות – החל מבית ספר מרכזי להוראת השואה, דרך קורסים וירטואליים, תצוגה מרשימה המשלבת מגוון רחב של אמצעים – אין לסגור את שעריה בפני הצעירים ואפילו הצעירים ביותר.

ניתן לבצע חשיבה נרחבת, בסיוע פסיכולוגים ופדגוגיים, אילו חלקים לא ראויים לתצוגה בפני צעירים אך ההגעה של הדור הצעיר ל"יד ושם" היא חשובה ואין לוותר עליה. אני משוכנע כי היערכות נכונה של הנהלת "יד ושם" עם הצורך של הדור הצעיר לדעת ולהבין יאפשר התכווננות נכונה של הסיורים. "אין כניסה" אינו הפתרון הנכון במקרה זה.

בקיץ האחרון השתתפתי, יחד עם מחנכים ישראלים אחרים, בכנס ה-22 של מחנכים יהודים וגרמנים בפרנקפורט, קלן, ברלין ובון. נפעמתי לשמוע ולהאזין להרצאתו עמיתי הגרמני, מר קלאוס דיטרמן, מנהל בית הספר היסודי בזיגן שבגרמניה שסיפר על כך שבית ספרו מוביל תוכנית להוראת השואה ומניעת גזענות מזויות אוניברסליות מכיתות א' עד ד' וזאת בשילוב מוזיאון מקומי שהקים. המוזיאון משלב תמונות ותצוגות יחד עם שימוש נרחב בספרי ילדים מסוגים רבים. מנהל גרמני זה אמר לנוכחים כי החשיבות של הוראת השואה מכיתה א' היא מרכזית בגלל החשיפה והמחויבות שהיא יוצרת אצל הצעירים, זאת כמובן תוך התאמת התכנים. לפני שבוע, בעת שהתארח בישראל, גם הוא הביע את התנגדותו לסגירת שערי "יד ושם" בפני הצעירים.

משמעותה האוניברסלית של השואה כנקודת משבר בהומאניות וכגלות האדם כבן אנוש וכסובייקט ממנה צריכה להילמד בישראל ומחוצה לה מגיל צעיר. פתיחת דלתות "יד ושם" בהתאמה ובחוכמה תשרת מטרה זו.

<*>

קריאה נוספת - אימגו




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2009 12:06 לינק ישיר 


עוד מאמר המתמקד בגן הילדים:
http://cms.education.gov.il/educationcms/units/preschool/moreshet/tkasim/zicaronshoagvura.htm

*-- תקציר לעמוד * *--תת כותרת* *--תוכן*
יום הזיכרון לשואה ולגבורה בגן הילדים
 

כתבה: אורה גולדהירש, פסיכולוגית התפתחותית, האגף לחינוך קדם-יסודי

 

ניסן תשס"ח (אפריל 2008)

 

חלק א': דילמות ומקורותיהן

 

מדי שנה בשנה בהתקרב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עולות שאלות, תהיות, דילמות באשר להסברת נושא השואה לילדים בגיל הרך. כל העוסקים בחינוך ובעיקר גננות חשים עצמם כמחפשי דרך. השאלות הרווחות הן: האם לספר? החל מאיזה גיל? מה וכיצד לספר? העלאת השאלות נובעת מהחשש לחשוף ילדים לזוועות שהמיטו הנאצים על העם היהודי, אך מלווה באמונה, שמוטלת עלינו חובת הזיכרון וההתייחדות עם זכר הנספים בשואה.

החל מן הגיל הצעיר שוקדת מערכת החינוך לחנך ילדים על מורשתו של העם, ההיסטוריה, התרבות ובתוכה החגים והמועדים וימי הזיכרון כחלק בלתי נפרד מההוויה החינוכית.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע על ידי הכנסת כחוק החל משנת תשי"ט (1959).

ביום זה מושמעת צפירת דומיה בת שתי דקות, מתקיימות אזכרות בטקסים ממלכתיים וכלי התקשורת משדרים בנושא.

  • "מה עלי לעשות - לספר ולדבר או להגן ולהסתיר?.."

על הסברת נושא השואה לילדים צעירים קיימות דעות שונות וקיצוניות, הנובעות מעוצמת הרגשות המתעוררת בנו סביב נושא השואה, בהיותנו חלק מהוויית השואה של העם היהודי.

העמדה הנפשית מול הנושא, כהורים לילדים צעירים וכמחנכים, מתעצמת באופן ישיר עם העלאתו ובאה לידי ביטוי בצורך להגן על ילדים צעירים, להרחיקם ממציאות חיים של קשיים ושל כאב, למנוע מהם טראומה, לטעת בהם ביטחון בקיומו של "עולם טוב" ולספק להם שנות ילדות של תום.

דילמה זו מובעת בפשטות עניינית בשאלתה של אחת הגננות : "מה עלי לעשות - לספר ולדבר או להגן ולהסתיר?"

מבוגרים רבים סבורים שהכנסת ילדים צעירים לנושא השואה משמעו חוסר הגנה עליהם בהעמדתם חשופים מול אלימות קיצונית, מול סבל וכאב שלא יוכלו להתמודד עימם.

בנוסף לכך, יש הסבורים כי המציאות הישראלית בהווה מזמנת לילדים צעירים התנסויות וחוויות קשות על רקע של מצב בטחוני: פיגועים, מלחמות, ירי טילים, פינוי ישובים בהחלטות מדיניות ועוד. חלקם נאלצים להתמודד עם פגיעות טראומטיות פיזיות ונפשיות בעקבות אירועי חיים קשים. אחרים, שלא חוו באופן ממשי מצבים מאיימים, נחשפים אליהם  באמצעות כלי התקשורת ואף ממידע אקראי שהם קולטים מסביבתם. לכן לדעתם, יש להימנע ככל שניתן, מהוספת תוכן של סבל ומצוקה מן העבר.

מבוגרים רבים ובכללם אנשי חינוך, מעלים דאגה להתפתחותם ולבריאותם הנפשית של ילדים בגיל הרך אם ייחשפו לנושא השואה, העלול להוסיף מטען של חרדות ואף ליצור אצלם בלבול מוגבר בין עבר והווה, בין מציאות לבין תיאורים היסטוריים.

  • "אני כמבוגרת לא ממש מתמודדת עם הנושא. האם יש בכוחי להעבירו לילדים כה צעירים...?"

המתנגדים לעיסוק בנושא השואה בגיל הרך מדגישים, בנוסף לחששותיהם לגבי הטראומה אותה עלולים ילדים לחוות סביב הסיפורים שישמעו, גם את תחושת חוסר האונים שלהם כמבוגרים להרגיע את הילדים ולהכילם, בעיקר כאשר הם מרחיבים ושואלים שאלות קשות ונוקבות ("שאלות שרק ילדים יכולים לשאול...").

מעבר לכך, המחנכים עצמם, שגם הם נחשפו לנושא השואה כילדים, משחזרים חוויות אישיות מילדותם ובחלקם חשים שנעשה להם עוול בדרך בה הוצג להם נושא השואה.

 

להלן כמה דוגמאות של זיכרונות ותובנות שסופרו ותוארו על ידי מחנכים מבוגרים:

  • "ראיתי תמונות מזעזעות ולא ישנתי בלילות"
  • "סיפרו לי על קרובי משפחתי שהלכו כצאן לטבח ודמיינתי כל הזמן איך הם נשחטים"
  • "לא הבנתי את חומרת הנושא והתבדחתי. שנים רדפו אותי רגשי אשמה על כך"
  • "בעיקר זכור לי שדמיינתי איך אני מתחבאת במדף בארון ופעם גם ניסיתי להיכנס לארון ולא הצלחתי. דבר שהפחיד אותי עוד יותר, כי אם זה יקרה לי באמת..."
  • "אני כמבוגרת לא ממש מתמודדת עם הנושא. האם יש בכוחי להעבירו לילדים כה צעירים...?"

 

מבוגרים רבים מעידים על עצמם שהם מעבדים את הנושא בכל שנה מחדש, מזדעזעים כל אימת שהם צופים בסרט תיעודי, בביקורים שהם עורכים במוסד הנצחה או כשהם קוראים על אירועי השואה ועוד יותר, כאשר השואה פגעה ישירות בבני משפחתם והם היו חשופים לסיפורים אישיים. נקודת מוצא רגשית זו מעמידה את אנשי החינוך בעמדה של הזדהות עם מצוקתם של ילדים צעירים, הם חשים לא פעם שהם עצמם חסרי משאבים פסיכולוגיים להתמודדות, זקוקים כילדים לליווי ולתמיכה, אך מכירים באחריות המוטלת עליהם. כל אלה גורמים להם לנסות להימנע ממפגש מאיים עם מצב מעורפל של הסברת תקופת השואה ואירועיה לילדים צעירים, שזוהי להם הפעם הראשונה שישמעו אודותיה.

הגברת המודעות לקשיים אלה תכוון גננות להיעזר בחברות שותפות למקצוע ובצוות מקצועי מלווה (יועצת, פסיכולוג), לחשיבה  משותפת, להתמודדות אישית עם הנושא ולתכנון ההסברה בגן.  

  • "אני מספיק גדול כדי שתספרו לי ואתם מספיק גדולים כדי לספר..."

ילדים צעירים חיים בתוך מציאות של אירועים והתרחשויות, הם קולטים בחושיהם מצבי חיים שונים ורגישים לתגובות המבוגרים בסביבתם. כבר בגיל הצעיר הם מבחינים בין תגובות של שמחה ותגובות של עצב אצל הוריהם ואצל מבוגרים משמעותיים נוספים (לדוגמה: גננת), אף כאשר "לא מספרים להם".

אנו חיים בעידן של אמצעי תקשורת נגישים לכל: עיתונים , רדיו, טלוויזיה , מחשב.

המידע זורם ללא כל אפשרות לעצור את הזרם אף אם נרצה. ילדים נחשפים לאירועים וקולטים את המידע בערוץ השמיעתי והחזותי לעיתים ללא יכולת קוגניטיבית שתתן פשר ומשמעות למידע שנקלט, אך יש ביכולתם לחוות חוויות רגשיות בלתי מעובדות  בעקבות מידע שהגיע אליהם.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה מציינים כל אמצעי התקשורת את אירועי העבר, הן בהצגת עובדות קשות בצילומים וקולות, בסיפורים אכזריים של רצח והשמדה, של אבדן, שכול וייסורים והן בסיפורי גבורה ומרד, שגם הם מעוררים אימה. בחלק מן התשדירים מועלים גם סיפורי ילדים בשואה.

לכל אלה נחשפים לא מעט ילדים. גם כאשר מנסים למנוע מהם לצפות בטלוויזיה, להקשיב לרדיו או להתבונן בעיתונים, הם פוגשים לרגעים או יותר את התיעוד המזעזע. הסכנה שבחשיפה זו היא בפרשנות שיתנו הילדים לאשר קלטו.

הם עלולים לתפוס את האירועים שהם רואים כקרובים בזמן ובמקום: ככאלה שקרו עכשיו בסביבתם הקרובה. הבנה מסוג זה עלולה לעורר חרדה ותגובות מצוקה כאשר אין מבוגר המסביר ומפרש ויכול להרגיע.

תחושת איום מיידית על הילד, שאינו מבין כי מתוארים אירועי עבר רחוקים עלולה לעורר דמיונות שאינם מבוקרים על ידי המציאות. כל אלה עלולים להוביל לתגובת לחץ חמורה מכל תגובה רגשית, שתעלה בהצגה מתוכננת של נושא השואה על ידי מבוגר משמעותי לילד (הורה או גננת). המבוגר יכול לווסת ולהכיל את רגשותיו של הילד ובכך הוא מהווה עבורו מקור לביטחון ולתמיכה. בהתנהגותו, גם מציג המבוגר בפני הילד מודל להתמודדות עם קושי רגשי.  

כדברי ילד בן ארבע : "אני מספיק גדול כדי שתספרו לי ואתם מספיק גדולים כדי לספר לי..." וזאת כתגובה לאימו ואחיו הגדול ממנו בשנים. הוא ישב וצפה יחד איתם בטלוויזיה ביום השואה ואימו שלחה אותו לחדרו בטענה שהוא "קטן מדי בכדי להבין".

על אף הרצון העז להרחיק ילדים צעירים מן הרוע, האלימות והאכזריות והמפגש עם השמדה המונית מחד גיסא, ומן הסבל והייסורים ללא שאת מאידך, יש למצוא דרך שבה נפתח עבורם אשנב קטן למידע, אותו ירכשו בהדרגה במהלך החיים. נתווך משמעות לחוויות שאליהם הם נחשפים, וזאת תוך הבנה והתייחסות רגישה לתהליכי התפתחות קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים של ילדים בגיל הרך.

 

השואה היא אירוע מרכזי בחיי העם היהודי ברמה הלאומית: האבל, הגבורה, הזיכרון, ההנצחה ותקומת העם במדינת ישראל שזורים אלה באלה. המשפט "לזכור ולא לשכוח" טבוע במורשת היהודית ועובר מדור לדור. השואה היא אירוע משמעותי למשפחות רבות גם ברמה האישית. משפחות אלה נושאות זכר קרובי משפחה שנספו בשואה ורואות עצמם כדור שני ואף שלישי לשואה.

מנקודת מוצא זו, הנחלת נושא השואה כבר מהגיל הצעיר, יש בה כדי ליצור בילדים תחושת שייכות היסטורית, ערכית ותרבותית לעם ולמדינה.

 

חלק ב': ­תפקיד הגננת –  התבססות על אפיונים התפתחותיים של ילדים בגיל הרך בחשיפתם לנושא השואה

 

כאמור, הגננת היא דמות משמעותית עבור הילדים היא מהווה עבורם מקור לביטחון, לליווי ולתמיכה. בעבודתה וכחלק מתפקידיה בגן הילדים היא מפגישה את הילדים החל מהגיל הרך עם חגים ומועדים. כל חג- סממניו, מנהגיו וההסבר לקיומו, מוטמעים באמצעים חווייתיים לאורך ציר הזמן ולוח השנה: לבוש, מאכלים, טקסים ועוד. בנוסף ללמידה והכרת החגים, לכל חג מתלווים ההיבטים הרגשיים והערכיים המאפיינים אותו. הגננת מלווה את הילדים בשמחת החג מחד גיסא, אך ערנית גם להתעוררות רגשות של פחד וחרדה, בלבול וחוסר אונים הצפים ועולים בעקבות סיפורי כל חג מאידך.

ימי הזיכרון ובתוכם יום הזיכרון לשואה ולגבורה נכנסים למארג המועדים ומהווים חלק מלמידה והתנסויות רגשיות.

לגננת תפקיד חשוב בהתבוננות מעמיקה על תגובות הילדים כדי לזהות איתותי מצוקה  וחרדה.

הכלה, תמיכה ופיתוח חוסן נפשי אצל הילדים הם תפקידיה לאורך כל השנה ומוגברים בתקופה זו של השנה.

  • בחשיפת ילדים צעירים לנושא השואה ננקוט זהירות ולא נטיל משא כבד מדי על כתפיהם. בגיל שבו מתבסס הביטחון ונרכש האמון בסובבים, יודגשו ההגנה, החוזק והתקומה. 

 

אפיונים התפתחותיים

 

בחשיפת הילדים לנושא השואה עלינו להעמיק בהבנת התהליכים ההתפתחותיים של ילדים בגיל הרך מבחינת יכולותיהם הקוגניטיביות ורכישת השפה, בהתייחסות ליכולתם להבין ולווסת את רגשותיהם ובהתאמה לדרכי התמודדותם במצבי מצוקה. עלינו להיות מודעים להשלכות של התנסויותיהם וחוויותיהם של הילדים על מצבם הרגשי.

 

א. התפתחות השפה

 

נושא השואה מכיל מילים רבות שאינן באוצר המילים שבשימוש יום יומי. מילים ומושגים שהפכו להיות שגורים בפי המבוגרים אינם מוכרים לילדים. יתר על כן, את רוב המילים קשה לתווך ולהסביר ועם זאת חשוב שלא להשתמש בהן כמובנות מאליהן. כאשר ילדים שומעים מילים בלתי מוכרות הם עושים שימוש בידע שלהם ומנחשים באופן אסוציאטיבי את משמעותן. לעיתים הם יוצרים עקב כך עיוותים וטעויות, דבר העלול לגרום לבלבול רב ולחרדה בעקבות הבנה מוטעית.

המילים: "שואה", "גבורה", "יום זיכרון", "נאצים", "מחנות ריכוז", "גטו", "השמדה", "פרטיזנים" ומילים נוספות הן בשימוש רב בכלי תקשורת ובפי המבוגרים הקרובים. מילים אלה זרות לילדים צעירים וכל אחת מהן מתקשרת אסוציאטיבית למילה אחרת המוכרת להם.

דוגמאות לטעויות בפי ילדים: ילד שהמילה "שואה" נקלטה אצלו כ"שועל", נבהל כששמע כי "היום יום השועל", "הנאצים" הובנו על ידי  ילד אחר כ"נעצים",  "יום הזיכרון" נשמע כ"משחק הזיכרון" וקיימות דוגמאות נוספות.

חשוב לבאר את המילים הרלוונטיות. לדוגמה:

  • הסברת המילה שואה כאסון גדול שבו נהרגו המוני אנשים.
  • הנאצים- אנשים שחיו לפני שנים רבות בארצות רחוקות והיו אכזריים ורעים מאד והרגו יהודים בשל יהדותם.
  • יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום להיזכרות באנשים שכבר לא חיים, שנהרגו בשואה והיו גיבורים. 

ההסברה של נושא השואה תתבסס על ביאור ופירוש המילים השגורות בפי הגננת: מומלץ לפשט מספר מצומצם של מושגים ולא להשתמש באלה שלא ניתן להם פירוש. 

 

ב. אפיונים קוגניטיביים

 

הבנת מושגי זמן: ילדים בגיל הצעיר אינם מסוגלים עדיין להבין קיומם של עבר הווה ועתיד, שהם מושגים מופשטים. לעיתים הם מבלבלים בין האתמול למחר ולכן הצגת נושא השואה כאירוע היסטורי לא תמיד יובן ככזה. ילדים עלולים לחוות את האירוע כקרוב בזמן ובמקום, בעיקר כשהם נחשפים לתשדירים בטלוויזיה.

 

תפיסת המרחב: ילדים צעירים לא מבינים את המושג "רחוק". הם מודעים למרחב הסובב אותם: ביתם, גן הילדים, רחובות בישוב בו הם גרים. ילדים שקרובי משפחתם גרים בריחוק, מודעים לכך שקיימים יישובים אחרים. טיולים, אף הם ממחישים קיומם של מרחבים רחוקים. אולם, גם ילדים שכבר טסו לחו"ל יתקשו לקלוט ולהבין את המרחקים העצומים שעברו בטיסה. משום כך, ילדים עלולים לחוות את אירועי השואה, אף כשמגדירים שהתרחשו במרחק רב, כקרובים יחסית.

  • חשוב להדגיש את ריחוקו של אירוע השואה בזמן ובמקום: מומלץ שהגננת תדגים ככל שניתן מהות זמן העבר ("כשכל הילדים שבגן עוד לא נולדו וגם ההורים שלכם עדיין לא נולדו", "כשעוד לא הייתה המדינה"). יודגש גם ריחוק מקום ההתרחשות מאיתנו, תוך נטיעת ביטחון שהסביבה בה אנו חיים מוגנת.

 

הבנת רצף של אירועים: לילדים צעירים אין יכולת להבין התרחשות כתהליך בעל רצף של אירועים . לא תמיד יתפסו מה קדם למה או יראו קשר בין אירועים. לעיתים הם ישייכו זה לזה שני אירועים שאין ביניהם כל קשר (לדוגמה: ילדים נוטים לבלבל בין סיפורי החגים השונים וגיבוריהם).

 

  • בהצגת תקופת השואה בפני ילדים צעירים חשוב למעט בתיאור רצף האירועים וההשתלשלות ההיסטורית.  

 

הבנת הקשר בין סיבה ותוצאה: ילדים בגיל הרך מתקשים לעיתים להבחין בסיבות שגרמו לאירוע מסוים להתרחש ואף מתקשים להבין תוצאות מעשים. יחד עם זאת, הם מחפשים סיבתיות ולעיתים "מוצאים" אותה בהכללות ובקישורים מוטעים.

 

  • חשוב שהגננת תדגיש כי הפגיעה הקשה ביהודים לא הייתה תלויה במעשיהם.
  • סיפורי גבורה יתוארו כפעולות להצלת  אנשים.
  • חשוב לנקוט זהירות באמירות ובהסברים ולמנוע תפיסה מוטעית של ילדים את היהודים שנהרגו כ"לא גיבורים"

 

חיפוש עובדות חד משמעיות: ילדים צעירים נשענים על עובדות מוצקות וחד משמעיות להבנת התרחשויות ואירועי חיים. (מותר- אסור, טוב-רע, וכו'). העולם נתפס בעיניהם ב"שחור-לבן". חוסר בהירות ומצבים עמומים מבלבלים אותם וגורמים להם לתסכול, לתחושה של אבדן יציבות וחוסר עקביות – כל אלה עלולים לערער את ביטחונם של ילדים צעירים.

 

  • בהסברת השואה כדאי להתמקד בבחירת תוכן קונקרטי בהיר וקצר מעובד בהתאמה לגיל הילדים ולהתפתחותם. (לדוגמה: חובת ענידת טלאי צהוב לזיהוי היהודים הוא נושא שניתן להבהירו, שילדים יכולים להסיק שהעונדים אותו הופלו לרעה, הם גם יכולים לחוש בחוסר הצדק שבהוראה זו. ניתן גם להציג בפניהם תמונה ממחישה של הטלאי, וזאת כמובן תוך הימנעות מהצגת תמונות הזוועה).

 

שימוש בדמיון להבנת המציאות: ילדים קולטים מסביבתם קטעי מידע, או מידע שאינו ברור להם. קיימת נטייה בגיל הרך לארגן מידע באופן סובייקטיבי, להשלים את "הסיפור" בעזרת הדמיון ולעיתים באופן זה נוצרת לילדים תמונה מעוותת.

 

  • חשוב לנסות להיכנס לעולמם של הילדים, להכיר את העובדות שהפנימו, אך גם לזהות סילופים ועיוותי מידע שנוצרו, על מנת לערוך תיקונים ולתווך לילדים מידע אמין ככל שניתן. הדרך הרצויה היא בשיחות אישיות מזדמנות עם כל ילד ובהקשרים משמעותיים.

 

סקרנות, חקרנות והכללות: ילדים מגלים סקרנות ועניין בסובב אותם. הם מעלים שאלות וחוקרים את עולמם באמצעים ובכלים שרכשו בתהליכי למידה קודמים. קיימת אצל ילדים צעירים גם נטייה להכללות בתהליכי הלמידה שלהם.

 

  • ייחודו של נושא השואה אינו מאפשר לקשר אותו לידע קודם ויש להיזהר מהכללות שייעשו בטעות על ידי הילדים. ניתן להתמקד במנהגים מקובלים בימי זיכרון ואותם להכליל: הדלקת נר זיכרון, אזכרות טקסים, הורדת הדגל לחצי התורן.
  • על אף סקרנותם של הילדים כדאי להימנע ממתן מענה רחב מדי לשאלות  שמעלים הילדים ואף להימנע מעיסוק בתכנים שהם מביאים מ"ידע אישי" או באסוציאציות שהם מעלים. חשוב לצמצם תכנים העלולים לגרום לזעזוע ולעורר חרדה.

 

ג. אפיונים רגשיים

 

הזדהות עם דמויות בעולם הסובב: ילדים צעירים נוטים להזדהות עם דמויות משמעותיות בחייהם (הורים, אחים בוגרים, סבים, גננות), אך גם עם דמויות מסרטים ואנימציות. הזדהותם היא עם "הטובים": המוצלחים והמצליחים, כמו גם לעיתים עם ה"חזקים": התוקפניים והמנצחים.

  • יש לשים לב ולזהות מי דמויות ההזדהות של הילדים ולאתר מצבים, שבהם מתעוררת אצל ילדים הנטייה להזדהות עם התוקפן. במצבים אלה חשוב לערוך פעולה מתקנת ולעודד אמפטיה והזדהות עם מי שנפגעו בשואה על לא עוול בכפם.

תגובות מצוקה במצבי חיים בלתי שגרתיים: ילדים צעירים חווים לחץ ומצוקה והצפה רגשית לעיתים אף במצבי חיים שגרתיים, על אחת כמה וכמה במצבים בלתי שגרתיים, שאינם מוכרים להם ואשר בהם חסרים להם ניסיון חיים וכלי התמודדות.

חגים ואירועים בגן מהווים מקורות ללחץ ומייצרים תגובות מגוונות. בקצה האחד: אדישות, הסתגרות והיצמדות למבוגר ובקצה השני של הרצף: התפרצויות זעם, סרבנות ובכי.

בהקשר זה חשוב לשים לב לעיתוי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, לאחר רצף של חגים, שתכניהם בעלי מטענים רגשיים מורכבים, היכולים להגביר את הרגשות הסוערים ואף את התגובות הרגשיות של הילדים.

פורים: חג הכולל בחובו את סיפור מגילת אסתר, בה נחשפים הילדים לושתי המלכה המגורשת, ל"המן הרשע" הרוצה לפגוע במרדכי היהודי וסופו הרע של המן- סיפורים המעוררים הזדהות ואף חרדה. מנהג ההתחפשות אף הוא מסעיר ילדים רבים, ואכן התגובות הרגשיות המתלוות לחג הן מגוונות: שמחה והתרגשות, פחדים ממסכות ואף תוקפנות כהזדהות עם דמויות המגילה והתחפושות.

פסח: חג הנחוג במשפחות בעריכת ליל הסדר ובקריאת ההגדה ומלווה בהתרחשויות טקסיות רבות שלא כולן ברורות לילדים וחלקן מאיימות ומעוררות חרדה.

לדוגמה: פתיחת הדלת לאליהו הנביא, ואצל חלק מן העדות אף מתעטף אדם מבוגר בסדין לבן ונכנס לבית באופן מסתורי.

בגן הילדים מספרים את סיפורי עבודת הפרך, משה בתיבה, מכות מצרים, יציאת בני ישראל ממצרים בבריחה חפוזה וטביעת המצרים הרודפים אחריהם בים.

סיפורי החגים כאמור, מסעירים את הדמיון ולעיתים מתערבבים אלה באלה ועם אירועים במציאות הסובבת.

  • חשוב לתת את הדעת לעיתוי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המצטרף לשורה של אירועי חגים מסעירים, העלולים להגביר עוצמות רגשיות אצל הילדים ולהוביל לתגובות מצוקה. יש לייחס תגובות אלה, אם אכן יופיעו, לרצף האירועים ולא לנושא השואה בלבד. הרגעה, תמיכה והבנה יחזירו את הילדים לשיגרה.

פחדים: ילדים צעירים מתמודדים עם פחדים שונים בתקופות ההתפתחות השונות. גורמים שונים בסביבה הופכים בזמנים מסוימים להיות גירויים המעוררים פחדים.

תכני יום הזיכרון לשואה ולגבורה נושאים בחובם מטענים רגשיים העלולים לעורר פחדים שונים בקרב ילדים צעירים אך בנוסף להם, קיים חלק טקסי שגם הוא עלול להבהיל ולהשאיר משקע של חרדה אצל חלק מן הילדים: הצפירה.

 

צפירת הדומיה: היא חלק בלתי נפרד מההזדהות עם הנספים. היא מושמעת בכל רחבי הארץ למשך שתי דקות. הצפירה מהווה עבור מרבית הילדים אירוע משמעותי וחוויה המעוררת סערה רגשית. עבור חלק מן הילדים, שנחשפו לאזעקות בעת מלחמה, עלולה הצפירה להתקשר לסכנה מיידית. אך גם לאחרים, הצפירה מהווה מקור לבהלה, שכן במקומות רבים נשמעת הצפירה בצליל רב עוצמה.

בנוסף לכך, אצל חלק מן הילדים יתעוררו אסוציאציות שונות כמו: שירותי הצלה אמבולנס, כבאית, ניידת משטרה וחוויות הקשורות לכך.

  • חשוב להכין את הילדים מבעוד מועד לצפירה שתישמע . להבהיר כי  נהוג  לעמוד בעת הישמע הצפירה ("אלה הן דקות של כבוד, של  עצב ומחשבה על כל האנשים שנהרגו"), אך להניח לכל אחד מהילדים לנהוג כפי שהוא מרגיש או בוחר ולא לחייבם לכך. המבוגרים בגן יעמדו בעת הצפירה ויהוו מודל לחיקוי. אין לצפות מילדים צעירים להפחית במשחק ובשמחה  ביום זה.

 

ד. אוכלוסיות ייחודיות

 

ילדים במצבי מצוקה וטראומה: בגני ילדים הנמצאים במציאות חיים הנושאת מטענים טראומטיים: בקו העימות, בישובים שנתונים תחת מתקפות טילים לאורך שנים, באזורים שחוו מלחמה ופגיעות, בגנים שבהם ילדים ממשפחות שפונו מיישוביהם ובתיהם ואשר חוו קונפליקט מול חיילי צה"ל, בגנים שבהם ילדים שחוו אובדנים משמעותיים חשוב לנקוט זהירות ורגישות יתר בחשיפת נושא השואה על מנת למנוע החרפת מצוקתם.

 

  • כאשר ההתרחשויות והאירועים בהווה קשים ומאיימים, יש למעט ולצמצם עיסוק בנושא כה טעון ולרכך עבור ילדים צעירים את העוצמה הטמונה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

 

ילדים בעלי צרכים מיוחדים: ילדים צעירים בחינוך המיוחד ובתכניות השילוב, שהם בעלי קשיים משמעותיים בתחום התקשורת והשפה, בתחום החשיבה וההבנה (תחום קוגניטיבי), וכן גם ילדים בעלי קשיי נרחבים בתחום הרגשי והחברתי אף הם חשופים לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הצפירה ואמצעי התקשורת מפגישים אותם עם תוכן וחוויה, שלא תמיד יהיה ביכולתם להבין גם כאשר יתווכו להם. עם זאת חשוב שהגננת לא תתעלם מן הנושא, מתוך מחשבה שאין בכישוריהם של הילדים להבין. התעלמות תשאירם בודדים ומבולבלים, דבר העלול לעורר ולהגביר חרדה ולהוביל להתנהגויות בלתי מווסתות.

  • לילדים בעלי קשיים התפתחותיים בתחומים השונים וברמות השונות, הגננת תבחר דרך הולמת למצבו של כל ילד בהתייחסותה לנושא, תתאים לו את ההסבר באופן אינדי ווידואלי.
  • חשוב להכין את הילדים להישמע הצפירה גם כשאין ביכולתם להבין את משמעותה.
  • ילדים בעלי קשיים רגשיים משמעותיים זקוקים לליווי מוגבר ביום זה.

 

ה. תקווה ואופטימיות

 

 ילדים צעירים מושפעים מהסובבים אותם וכאשר הם גדלים בסביבה בטוחה המשדרת להם תקווה, כאשר המבוגרים בסביבתם מעניקים להם אהבה ויוצרים איתם אינטראקציה איכותית, רגשית ומשמעותית, הם יפתחו תפיסת עולם אופטימית.

התייחסות למציאות החיים העכשווית כמגנה ומאפשרת התפתחות וצמיחה, תיטע בילדים שמחת חיים, ביטחון ביכולתם לעבור מכשולים ולהתגבר על קושי, מוטיבציה להצלחה ועמידה באתגרים.

חיי היום יום של הגן מלאי חדוות למידה ויצירה, מבוססים על השתייכות ושיתוף פעולה, מזמנים לילדים מרחב למשחקי דמיון של פורקן והנאה. כל אלה יאפשרו לילדים צעירים להטמיע את המושגים הראשוניים של נושא השואה בעולמם הפנימי

מבלי לפגוע ביציבות, בביטחון ובאופטימיות שאנו שוקדים על ביסוסם.

  • ההדגש המומלץ לנושא השואה בגן הילדים הוא התקומה: סיפורי תקווה והצלה, עליית הניצולים לארץ, הקמת המדינה וצה"ל - המגן עלינו מכל אויב. הגברת תחושת השייכות לעם ולמדינה תוך חיזוק הביטחון.
    ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, יותר מתמיד, יש לדאוג  לאווירה חמימה, של קירבה והתייחסות רגישה מצד המבוגרים בגן כלפי הילדים.

______________________ 

תודה למי שקראו והעירו:

  • באגף לחינוך קדם-יסודי: סימה חדד מה-יפית, מנהלת האגף; ד"ר אסתר ברוקס; מוניקה וינוקור
  • באגף שפ"י: דני ז'ורנו; מיכל לב
  • בפורום שפ"י לגיל הרך: מיכל אנגלרט
  • באגף חינוך מיוחד: אדית וגנר
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2009 12:09 לינק ישיר 


ובאתר יד ושם מספר ערכות חינוכיות להוראת השואה לילדים

http://www1.yadvashem.org/yv/he/education/index.asp



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/4/2009 12:36 לינק ישיר 


ולציין רק, שהשנה הנושא השנתי של יום השואה, הוא: ילדים ובני נוער בשואה. כך שהנושא אולי יוצר חיבור יתר אצל הילדים בשואה, כאשר הם שומעים על התמודדויות של בני גילם, (וגם יתכן שלהפך, זה אמור להקשות יותר על הילדים)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/4/2009 17:57 לינק ישיר 

כתבה על ילדים ושואה, מכיוון אחר ושונה

'לגדול כילד לניצול שואה - מפתח חוזק'

מחקר: בנות לניצולות שואה עוזרות לאמהותיהן ביתר מסירות בגיל הזקנה. "הגדילה בצל הורה שחווה את השואה עשויה להוביל להתפתחות אספקטים של חוזק".
עוזי ברוך

בנות לניצולות שואה טיפלו באמהותיהן בצורה מסורה יותר, רגשית ומעשית, כאשר האמהות הגיעו לגיל הזקנה, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. "נראה כי הגדילה בצל הורה שחווה את טראומת השואה עשויה גם להוביל להתפתחות אספקטים של חוזק, למשל פרו-חברתיות מוגברת", אמרה ד"ר שרית אלקלעי שערכה את המחקר.

במחקר, שנערך בהנחיית פרופ' אבי שגיא-שוורץ ופרופ' הדס ויסמן, בדקה החוקרת 78 נשים: 42 בנות בוגרות לניצולות שואה ו-36 בנות בוגרות של נשים שנולדו באירופה אך עלו ארצה עם משפחתן הגרעינית לפני 1939 ולמעשה לא חוו את השואה. לדברי החוקרת, מחקרים רבים עסקו באספקטים שונים של קושי שהועברו מההורים לילדים בעקבות טראומת השואה, אולם במחקר זה היא ביקשה לראות את השפעות הגדילה לאמא ניצולת שואה על הנטיות הפרו-חברתיות של הבנות.

* codebase="http://fpdownload.adobe.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=7,0,0,0" height="170" width="250" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000"> <*

החוקרת חילקה את קבוצת הבנות של ניצולות השואה לשתי תתי קבוצות: בנות שגדלו תוך "מעורבות גבוהה בנושא השואה" – טראומת השואה הייתה נוכחת ברמה גבוהה בבית, הן בתקשורת ישירה והם בתקשורת לא מילולית; ובנות שגדלו "במעורבות נמוכה בנושא השואה" – טראומת השואה הייתה נוכחת ברמה נמוכה בבית והאם לא סיפקה עובדות רבות על תקופה זו.

מהממצאים התברר כי הבנות שגדלו ב"מעורבות גבוהה של השואה" ביטאו נטיות פרו-חברתיות גבוהות יותר כלפי אמהותיהן: הן הצליחו להגיב ביתר אמפתיה כלפי האם ולהושיט לה יותר סיוע רגשי או מעשי. בנות אלה אף השקיעו יותר זמן בתמיכה פסיכולוגית לאם. הבדלים אלה היו גם כלפי הבנות שגדלו ב"מעורבות נמוכה בנושא השואה" וגם כלפי הבנות שאמהותיהן כלל לא חוו את השואה. לדברי ד"ר אלקלעי, החשיפה הגבוהה למשמעות טראומת השואה של האם אפשרה לבת להיכנס לנעליה של האם ולהבין טוב יותר את התנהגותה ומניעיה.

"במצבי מצוקה של האם נשים אלו הגיבו לא רק בפיתרון הבעיה הקונקרטית אלא גם באופן רגשי ולעיתים הן אף סייעו לאם במחיר של הקרבה עצמית, ובכך הפגינו אלטרואיזם", אמרה החוקרת.

במספר תחומים הראתה כל הקבוצה של הבנות לניצולות שואה רמות גבוהות יותר של התנהגות פרו חברתית כלפי האם לעומת קבוצת הביקורת. תחומים אלו קשורים לטיפול פיזי-רפואי, בהסעות ממקום למקום, עריכת קניות עבור האם, סיוע בהחזקת הבית וכד'. לדברי החוקרת, תחומים אלה עשויים להיות קשורים לתחושת המחויבות המוגברת כלפי ההורים של בנות קבוצה זו, תחושה המאפיינת רבים מבני הדור השני לשואה.

לבסוף בדקה החוקרת האם יש הבדלים בהתנהגויות פרו-חברתיות גם בהקשר של יחסים כלליים, כלומר, ביחסים כלפי אנשים באופן כללי, אולם היא לא מצאה הבדלים כאלה. המשמעות היא שהבנות של ניצולות השואה הראו רמות גבוהות יותר של פרו-חברתיות רק כלפי האימהות ולא באופן כללי.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/188188




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/4/2009 17:58 לינק ישיר 


עוד כתבה חינוך ושואה

מערכת החינוך מתקשה להנחיל את זכר השואה

בשנים האחרונות חלה ירידה בציון הממוצע של הפרק על השואה בבחינת הבגרות בהיסטוריה. מורה: "יש פער בין התוכנית למה שנלמד"

*--
אפרת זמר  | 21/4/2009 8:17 *--upper kit*הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר *-- >Article, Credits, Toolbar **-- Article, Credits, Toolbar * ******* src="/online/nrg/include/js/slider.js" type="text/"> *--global_section_pic**--art_global_gallery_picture*תלמידי התיכונים בישראל אינם מייחסים חשיבות גדולה ללימוד השואה. למעשה, הישגיהם בלימוד השואה נמוכים ממש כמו הישגיהם בלימודי היסטוריה בכלל. מבדיקת מעריב עולה כי הציון הממוצע של תלמידי ישראל בפרק שעוסק בשואה בבחינת הבגרות בשנת הלימודים הנוכחית תשס"ח עמד על 65 נקודות בלבד. זהו גם הציון הממוצע בבחינה כולה.
 
צעירים מבקרים ביד ושם. למצולמים אין קשר לידיעה.
צעירים מבקרים ביד ושם. למצולמים אין קשר לידיעה. צילום: אי-פי

מדובר בעלייה של נקודה אחת בהשוואה לשנת תשס"ז, אז השיגו התלמידים ציון ממוצע של 64 נקודות גם בפרק על השואה וגם בבחינה כולה. לעומת זאת, לפני שנתיים עמד הציון הממוצע בפרק השואה על 72 נקודות, ואף היה גבוה יותר מהממוצע הכללי בבחינה, שעמד על 68 נקודות בלבד. עד אז הייתה מגמת שיפור בציונים - אולם זו התהפכה בשנתיים האחרונות.

במשרד החינוך מדגישים: "אין מדובר בציונים הסופיים בבחינת הבגרות בהיסטוריה, מאחר שהם אינם משקללים את ציון המגן". מורים להיסטוריה מספרים כי פרק לימודי השואה דווקא מעורר עניין רב בקרב התלמידים. הפרק הוא חלק קבוע בבחינת הבגרות בהיסטוריה, שכוללת שתי יחידות לימוד.

מעבר ללימודים המוכוונים לבחינה, ברוב התיכונים מתבצעת גם פעילות העשרה בנושא השואה, במיוחד בבתי ספר ששולחים משלחות לפולין.
*--global_section**--<<>>***--header*
רצף הלימוד נקטע

לדברי ד"ר דוד שחר, מורה בתיכון דה-שליט ברחובות, מרצה במכללה האקדמית אחוה ומחבר ספרי לימוד בהיסטוריה, הבעיה נעוצה בעובדה שמיקוד חומר הלימוד לבגרות מקצץ אותה וקוטע את רצף הלימוד - למרות תוכנית הלימוד המקיפה במקצוע.

לדבריו, "לימוד ההיסטוריה בתיכון הוא חלקי. המורים מקבלים מראש מיקוד נושאי, ולקראת הבגרות יש צמצום נוסף. ברגע שקוטעים את הרצף, אי אפשר שזה לא ישפיע על רמת הידע, ומכאן גם על רמת ההבנה של התלמידים. תוכנית הלימודים מוגדרת ושלמה, אבל נוצר פער בלתי נסבל בין התוכנית למה שנלמד בפועל". לפי הצעתו של ד"ר

*************** id="5" tabindex="-32768" marginwidth="0" marginheight="0" src="/cache/banners/ban_m.php?vnum=111&vpage=654&loc=5" frameborder="0" width="300" scrolling="no" height="100"><*
שחר, המיקוד בהיסטוריה צריך להיקבע על פי פרמטרים אחרים.

שחר מספר כי השנה הוצא מתוכנית הלימודים חומר שקשור למלחמת העולם השנייה, למעט סעיף אחד. "אי אפשר להבין לעומק דברים שקשורים בפתרון הסופי בלי ללמוד על מלחמת העולם השנייה. הציונים מראים שמהלך המיקוד לא מוכיח את עצמו במקרה הזה, וכי גם בנושא בעל חשיבות ערכית עליונה כמו השואה יש בעייתיות".

בימים אלה מוכנסת בהדרגה לתיכונים תוכנית לימוד חדשה בהיסטוריה, שכוללת פרק לימוד על השואה. במערכת החינוך מקווים כי רענון תוכנית הלימודים יביא גם לשיפור בציונים.

 

*--global_section**--<<>>***--header*
שאלות מבחינת הבגרות בהיסטוריה:

- הצג שני צעדים שנקט היטלר לבניית המשטר הנאצי בגרמניה בשנים 1935-1933, והסבר במה אחד מצעדים אלה מבטא את האידיאולוגיה הנאצית.

- במה ביטאו אירועי "ליל הבדולח" החרפה במדיניות הנאצים נגד היהודים? מה הייתה השפעת אירועים אלה על היהודים בגרמניה?

- הסבר מדוע הקימו הנאצים את הגטאות, ואילו האמצעים הם נקטו כדי לפקח עליהם?

*--



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/4/2009 18:04 לינק ישיר 


מקור לכתבה הקודמת
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/881/066.html






וכתבה נוספת על רעיון, שנשמע קצת, לא לעניין.. פרפרים זה יפה. אבל מה צריך הילד להבין מזה בדיוק? איך אפשר לחנך לזכור משהו רע דרך משהו טוב?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/880/905.html

חינוך בנושא השואה: ילדי הגן יצבעו פרפרים

פרויקט מיוחד ינסה להתגבר על הקושי הגדול בלימוד ילדים קטנים על השואה דרך צביעת פרפרים לזכר מיליון וחצי הילדים שנספו

*--
אפרת זמר | 20/4/2009 19:14 *--upper kit*הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר *-- >Article, Credits, Toolbar **-- Article, Credits, Toolbar * ******* src="/online/nrg/include/js/slider.js" type="text/"> *--global_section_pic**--art_global_gallery_picture*"פרפרים אינם חיים בגטו" - כתב פבל פרידמן, נער שנספה במחנה ההשמדה אושוויץ, באחד מהשירים המפורסמים ביותר על השואה. בהשראת השיר הזה, יצא לדרך פרויקט מיוחד שמנסה ללמד את ילדי הגנים על השואה, למרות הקושי הרב שיש לילדים בהתמודדות עם הנושא.
 *--start of youtube embeded object*
*--end of youtube embeded object*
פרויקט:ילדים צובעים פרפרים

על מנת לחבר בין הילדים לשואה כל ילד מקבל פרפר לצבוע בצבעים - כל פרפר מסמל את אחד הילדים שנספו בשואה. במסגרת הפרויקט, אותו יזמה התנועה הרפורמית לפני כשנה, צוירו עד כה 36 אלף פרפרים, מחציתם בישראל. הפרפרים שמצוירים הופכים לפינת הנצחה צבעונית בגן הילדים.

"מתוך העשייה החינוכית והקהילתית איתרנו קושי לעסוק בנושא השואה בגני הילדים ובכיתות הנמוכות בבתי הספר היסודיים", מספר הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית.
*--global_section**--<<>>***--header*
"בחלק מהמקומות פשוט לא עוסקים בנושא"

לדבריו, "עקב הקושי, בחלק מהמקומות פשוט לא עוסקים בנושא, ובחלק מהמקומות חושפים את הילדים בצורה שאולי לא מתאימה לגילם. חשבנו שהפרויקט הזה יכול לאזן בין הרצון והצורך לעסוק בשואה לבין הקושי בחשיפת ילדים בגיל כזה לזוועות השואה".

קריב הוסיף כי הפרויקט הוא אמנם יוזמה של התנועה הרפורמית,

*************** id="5" tabindex="-32768" marginwidth="0" marginheight="0" src="/cache/banners/ban_m.php?vnum=111&vpage=654&loc=5" frameborder="0" width="300" scrolling="no" height="100"><*
אך הצטרפו אליו מוסדות חינוך מזרמים שונים. הכוונה, לדבריו, היא לצרף כמה שיותר מוסדות חינוך ליוזמה, ולהגיע תוך עשור לכל היותר למיליון וחצי פרפרים.

"הפרפר מסמל ילדות, חופש, חירות", אמר קריב. "פינת הנצחה ובה פרפרים צבעוניים יכולה להיות בגן כל השנה ולא רק ביום השואה".




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/4/2009 23:18 לינק ישיר 


כך מלמדים במגזר החרדי על השואה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3703815,00.html

אין פה שום חשיפה. הכל כבר פורסם בעיתונות החרדית מזמן.


זוכרים בשחור


איך מלמדים שואה ב"חדר"? איך מתמודדים עם סוגיית האמונה והשואה, התפיסה הציונית של אתוס הגבורה וכינון יום זיכרון בחודש ניסן האסור באבלות? נאווה וייס, ראש המדור החרדי ביד-ושם, על הסולחה של החרדים עם הנצחת השואה. ריאיון

טלי פרקש פורסם:  21.04.09, 09:02 

 

 

נאווה וייס, חרדית ירושלמית, לא חלמה שעבודתה כמדריכת קבוצות 'ביד ושם' תהפוך אותה ביום מן הימים לגשר הצר בין הציבור החרדי ל"שואה הממלכתית". אך מה שהחל כהוראה מן השורה במוזיאון לפני כ-10 שנים, התפתח "לסולחה" בין המגזר 'ליד ושם' ולמדור חרדי שלם במוסד, בראשו עומדת כיום נאווה. מעין 'צו פיוס' מרגש במיוחד.

 

איך התחילו הגישושים הראשונים בין "יד ושם" לעולם החרדי?

 

"כבר בתחילת עבודתי נתקלנו בטלפונים מנומסים ממוסדות חרדיים. תוך כדי השיחה עלתה באופן כזה או אחר השאלה אם יש אפשרות לקבל מדריך או מדריכה 'דתיים' לסיור במקום. על מדריכה חרדית, עוד לא חלמו אז".

 

אולי לא "פוליטיקלי קורקט" להעלות את זה, אבל הציבור החרדי 'ויד ושם' לא ממש הלכו "יד ביד" לאורך השנים

 

"הרושם בציבור החרדי היה ש'יד ושם', בשנותיו הראשונות, הוא מקום אנטי דתי. זה לא סוד שגם יום השואה עצמו נקבע בניגוד לבקשתם של האוכלוסייה הדתית והחרדית בארץ, מאחר שמדובר בחודש ניסן בו לא מתענים ולא אומרים קינות. זה בהחלט מקשה על חלק גדול מאזרחים שומרי מצוות לקחת חלק משמעותי יותר ביום השואה הלאומי.

 


מבקרים ביד-ושם (צילום: אי.פי)

 

"גם החיבור בין השואה לגבורה, היה משהו שצרם לציבור החרדי. לא שחלילה יש זלזול בהתנגדות שגילו לוחמי הגטאות, אבל בסופו של דבר, השואה היא אירוע בו נספו שישה מליון איש, שרובם ככולם לא היו חלק מהמרד. ומצד שני הייתה 'התנגדות רוחנית', דתית ולא דתית, שלא היה לה מקום באותו אתוס הגבורה. כמו גם העובדה שכמעט כל העדים במשפט איכמן נשאלו 'למה לא התנגדת?'. היום אף אחד לא היה שואל את זה. התחושה בעבר היתה שהדברים קצת לוחמניים, קצת יצאו מפרופורציות, כמו שאמרה ניצולת שואה רות בונדי: 'היינו מדינה ילד ועכשיו אנחנו מדינה מבוגר'. החברה הישראלית השתנתה וזה מאפשר לציבור החרדי לקחת יותר חלק בזיכרון השואה הישראלי".

 

השואה והאמונה
סוגיית האמונה תמיד הייתה נושא דיון בעייתי בהקשר של שואה ואנשים מאמינים, היום הדברים השתנו?

 

"אנחנו ממעטים לגעת בעניין. הפוקוס אצלנו הוא על החיים עצמם. הניצולים היו עסוקים בהישרדות לא היה להם זמן לפתח דיונים תיאולוגים על מה שעובר עליהם תוך כדי המלחמה. מצד שני שאילת שאלות, כעס ותהיה לא נחשבים לסימן של חוסר אמונה. כמו שאמר אחד הניצולים ששימש כמורה בבית הספר בגטו: 'העובדה שאתה מעלה שאלות אומרת שיש משהו בצד השני שאמור לתת תשובות.

 

"בגדול, המחקרים מצביעים על כך שלא היה שינוי משמעותי באמונה בעקבות השואה. היו כאלה שעזבו את הדת והיו גם שחזרו בתשובה. אך הרוב נשארו כמו שהיו קודם למלחמה".

 

ואיך מעלים את הנושא בפני התלמידים החרדים?

 

"הצוות שלנו לא נוגע ב'שאלות הגדולות' כחלק מהמדיניות. אנחנו משאירים לכל מוסד חינוכי לקבוע בעצמו מה להעביר לתלמידים לפי השקפתו. בציבור החרדי קיימות מספר תפיסות בנוגע ל'למה זה קרה?'. מחד, יש את התפיסה של האדמו"ר מסלונים, המכונה 'וידום אהרון' - התגובה של אהרון הכהן על מות בניו, האומרת שלא יודעים למה זה קרה ולא מהרהרים ושואלים שאלות אחר החלטות שמיים. מאידך גיסא, יש את התפיסה הגורסת שמדובר בעונש על כל מיני דברים,  בעיקר על רקע עזיבת הדת. בתקופה ההיא, בין שתי מלחמות עולם, היה גל גדול של חילון בעם ישראל. אלה שאוחזים בשיטה הזו גם מסבירים למה זה דווקא התחיל בגרמניה, בכך ששם למעשה החלה 'תנועת ההשכלה' את דרכה".

 


סיום קורס ללימוד השואה למנהלי תלמודי תורה בשיתוף 'יד ושם'. באדיבות עיריית בית"ר עילית

 

הציבור החרדי ככלל לא מאמין בעמידה בצפירה או באנדרטאות, איך בכל זאת מנציחים שם את אלה שהיו ואינם?

 

"קודם כל באמצעות הילדים שנקראים בשמות הנספים. גם בטקס יום השואה מקריאים שמות, כי השם הופך את האסון הכולל הזה, לטרגדיה האישית של כל נספה. בדרך כלל לא מקובל לתת שמות של אנשים שנפטרו בגיל צעיר אבל פה יש את היוצא מן הכלל".

 

"גם מוסדות התורה והישיבות הם למעשה גל-עד לאותם מקומות שהיו לפני החורבן. ישיבות כמו מיר, סוחוצ'וב, גור, בעלז כולם היו מקומות של חיים יהודים שוקקים, הם הזיכרון והשימור החרדי של מה שהיה. בישיבת פוניבז' בבני ברק לדוגמה, הרב כהנמן ז"ל הקים אולם גדול שנקרא 'אוהל קדושים' לזכר אותם קהילות שחרבו באירופה וקבע בו את הפסוק מספר עובדיה 'ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

 

מתי מלמדים את השואה בבתי הספר החרדים?, שם הרי אין טקסים, בטח שלא ביום השואה הלאומי

 

"קודם כל יש את התאריכים 'הקלאסיים' שבהם חרדים זוכרים את השואה. עשרה בטבת- יום הקדיש הכללי ותשעה באב. שם גם חוברו קינות מיוחדות לזכירת השואה. אך השואה וזה גם מה שאנחנו מכוונים אליו את המשתלמים, לא מוגבלת להיסטוריה או לתאריך. יכולה לבוא מנהלת ב'בית יעקב' ולהחליט בחודש חשוון, חודש נטול חגים, להקדיש שבוע שלם לעיסוק בית ספרי בנושא השואה".

 

"לצערי, יש סטיגמה לא נכונה על כך שבבתי הספר החרדים לא עוסקים בזיכרון, או נוגעים בו פחות. גם בבתי הספר הממלכתיים מלבד 'שעות שואה' לקראת הבגרות אין למידה של הנושא כחלק מתוכנית הלימודים. מצד שני הבנות שלי שלמדו 'בבית יעקב', כל סוף שנה, מסיבת בת מצווה, תמיד הייתה הצגה או הקראה שקשורה לנושא השואה. רק לאחרונה, בפסח, מתוך הסרטים והצגות שרצו בציבור החרדי 90% מהם היו בנושא השואה".

 

איך הצלחתם להביא מלמדים מה'חיידרים' הידועים "כסגורים" ושמרנים להשתלם בנושא השואה 'ביד ושם'?

 

"מאוד בהדרגה.


  
 
 
 
אומנם 'ביד ושם' אני 'החרדית', אבל עבור הציבור החרדי אני מייצגת את 'הממסד' עם כל הביקורת שעדיין קיימת כלפיו. תלמודי התורה נכנסו לנושא רק בשלוש השנים האחרונות, אחרי הבנות. אך עם צימאון גדול ורצון להשתתף וללמוד.

 

"בפיילוט שעשינו בביתר עילית ישבנו עם מלמדים ממספר חיידרים בעיר וממש כתבנו איתם מערכי שיעור במיוחד בשבילם. בכיתה ד' לדוגמה, באחד מתלמודי התורה החסידיים בעיר, יצרנו הזדהות מאוד חזקה באמצעות סיפורים על ילדים בגילאים דומים בתקופה שלפני השואה. על המשחקים שלהם, על בית הכנסת, הרבנים, על המלמד בחיידר אם היה קפדן או לא, כל אותם נושאים משותפים ביניהם לבין אותו דור של ילדים. כפעילות סיכום ביקשנו מהם לכתוב מכתב אישי לאותם ילדים ובטקס הסיום של הפרויקט נתנו למנכ"ל 'יד ושם' נתן איתן לקרוא את המכתבים שכתבו הילדים. הדמעות שהיו לו בעיניים אומרות מבחינתי את הכול". 

 


 





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/5/2009 17:58 לינק ישיר 


עוד 2 קישורים למכונים תורניים המכינים מערכי לימוד על השואה והאמונה

תכנית הלימודים באתר המכון ללימודי השואה
http://www.shoa.org.il/

נושאי ימי העיון של מכון "שם עולם" מכון שואה ואמונה לחינוך תיעוד ומחקר
http://www.shemolam.org.il/pages.asp?page_id=12



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2010 20:36 לינק ישיר 


 

 



תוקן על ידי כ7 ב- 11/04/2010 20:53:34




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/5/2011 01:38 לינק ישיר 


אשכול קשור מ"בחדרי חרדים".
http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=2890108&forum_id=771



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > חינוך בגיל הרך > איך מסבירים לילד את זוועות השואה?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר