בית פורומים עצור כאן חושבים

שיחות הרב דסלר ( שלמה טיקוצינסקי )

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-18/7/2004 16:33 לינק ישיר 
שיחות הרב דסלר ( שלמה טיקוצינסקי )

http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=24980&Word=&gilayon=2046&mador=

כתיבתו העיונית, הלא-אקטואלית, של הרב דסלר היא שהעמידה אותו במקום של כבוד בארון הספרים היהודי. "קונטרס הבחירה" שבו הוא מתאר את טיבו של חופש הבחירה, את גבולותיו ואת מידת היכולת לשנות גבולות אלה הוא מן הטקסטים היסודיים ביותר בסוגייה זו בהגות היהודית המודרנית, ומחקריה של פרופ' תמר רוס השוו בינו לבין שיטות פילוסופיות כגון אלו של קאנט ושל סארטר

השנה מלאו יובל שנים לפטירתו של הרב דסלר זצ"ל (תרנ"ב-תשי"ד), בעל סדרת הספרים הנודעת 'מכתב מאליהו'. 'ספר הזכרון' שלפנינו כולל שני חלקים: הראשון הוא קובץ אגרות, כולל מעט מכתבים שנשלחו אליו מאת רבנים שונים. השני מכיל שיחות ומאמרי מוסר שטרם נדפסו בספרי 'מכתב מאליהו', חלקם מכתב ידו וחלקם מרשימות תלמידים, וכן קובץ דברי הערכה והספד שנכתבו על הרב דסלר לאורך השנים. הכרך השלישי טרם פורסם, והוא ייוחד לחידושי תורה והלכה מתוך הגהותיו לתלמוד.
הרב אליהו אליעזר דסלר נחשב לאחד ההוגים החרדיים הבולטים במאה העשרים. בן למשפחת גדולי תנועת המוסר ומחניכיו של בית המוסר בקלם, אמו היתה נכדת ר' ישראל סלנטר ואשתו נכדת הסבא מקלם. למרות כל זאת הוא עצמו חרג מן המסורת ה'מוסראית' הקלאסית. בחשיבתו המקורית הוא פיתח סגנון מוסרי-הגותי בניחוח כעין-פילוסופי, תחת השפעות חסידיות-קבליות, בעיקר מתוך תורת חב"ד. בשנת 1927 עבר לאנגליה שם קיבל משרת רבנות במזרח לונדון, ובשנות המלחמה העולמית ייסד את ה'כולל' בעיירה גייטסהד שבצפון אנגליה, ושם נשא את שיחותיו המוסריות. החל משנת תש"ח נטל על עצמו במקביל משרת 'מנהל רוחני' בישיבת פוניבז' המתחדשת בבני ברק, מיסודו של הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל.
בנעוריו בישיבת טלז נמנה הרב כהנמן על מתנגדי הכנסת לימוד המוסר לישיבה, ואף היה ממנהיגי 'מרד המוסר' שם בשנת תרס"ה. למרות זאת בערוב ימיו כאשר כונן את ישיבתו בבני ברק, ראה צורך בצירוף איש-מוסר מובהק לישיבתו. מאורעות הימים ואסונה של יהדות ליטא שינו את עמדותיו, הוא ראה את עצמו אחראי לשימור מסורת ליטא וישיבותיה, ומסורת זו כללה מבחינתו גם את דרכי תנועת המוסר הליטאית. הרב מפוניבז' ביקש לישיבתו דווקא איש מוסרי משכמו ומעלה, המזוהה לגמרי עם התנועה וגדוליה, שישמש כמופת אישי וכמנחיל המסורת לתלמידים. תפקידיו האחרים של המשגיח – אכיפת הנוכחות וטיפול אישי רוחני בתלמידים נראו בעיניו משניים בחשיבותם.
חפצו עלה בידו בדמותו של הרב אליהו אליעזר דסלר, שעם בואו לישיבת פוניבז' בשנת תש"ח, התנה את קבלת התפקיד בהגדרת תפקידו כמשגיח–מרצה בלבד, ללא מחויבות לטיפול אישי בתלמידים. הרב כהנמן ניאות ברצון לתנאי זה. הרב דסלר היה להפתעה בישיבת פוניבז'. שיחותיו לא התנהלו כ'שמועס' מוסרי מן הסגנון הישן, הן נשאו אופי הרצאתי, ורעיונותיו היו לאתגר אינטלקטואלי גם ללמדנים שבחבורה. אישיותו האצילית ולבושו המוקפד עשו רושם רב על התלמידים, השיחה השבועית היתה לשיחת היום בפיהם, והם ייסדו קבוצות דיון ושינון לשיחותיו, כתבו ושכפלו אותם לזכרון ולשינון. מתוך קונטרסים אלה נדפסו מאוחר יותר ספרי 'מכתב מאליהו'.
יצויין כי חלק מן האגרות שבכרך א' פורסמו כבר לפני שנים בכרכי 'מכתב מאליהו', אלא שעורכי הספר שלפנינו החליטו להביאם שנית, ובמלואם, כולל דברי הידידות בפתיחה ובסיום. כך למשל מכתב ח' בענין 'שפתיו דובבות בקבר', שנדפס כבר במכתב מאליהו כרך ד (עמ' 368) בהשמטות. כך גם המכתב אל הרב וינברג (עמ' קנב), שיוזכר להלן, חלק קטן ממנו הופיע כבר ב'מכתב מאליהו' כרך ה (עמ' 526).
בספרי "מכתב מאליהו" ניתן למוצא כתבים שהם "לשעה" וכתבים שהם "לדורות": במישור האקטואלי ניכר כי אובדנה של יהדות ליטא ומרכזי התורה תופסים מקום משמעותי בהגותו מאז השואה. שיחותיו ומכתביו מן התקופה הן נסיון הגותי להתמודדות עם האובדן ודחיית השאלה התיאולוגית ברוח האמונה התמימה ורעיונות המוסר. כרך האגרות שלפנינו מכיל מדור מיוחד להתכתבותו של הרב דסלר עם חברים ותלמידים בנושא זה. מתוך הכרך שלפנינו ראוי לציין את מכתביו לרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (הרב מקריניק), ולרב יחיאל יעקב וינברג, שניהם מגדולי ליטא שעברו את שבעת מדורי הגיהנום, מכתבים אלה נכתבו ברגש רב ומתוך ידידות נפש גדולה. מתוך מכתבו לרב וינברג (עמ' קנב, מכתב שכבר נדפס ב'מכתב מאליהו' כאמור), הנושא את התאריך תמוז תש"ו, אנו למדים על שאלותיו ותהיותיו של הרב וינברג שהרב דסלר מסכמם:
צ
"הן אמת אשר כדברי כ"ג [כבוד גאונו] כן הוא, אשר המרגיש יסתכל על החורבן הנורא בעין אחרת לגמרי. וכי לחינם היה כל זה? ואל מה זה יוליכנו? הלא עונש היינו לימוד, וכי מי למד מכל הנוראות? ושואל האדם את עצמו, ואם אתרכז ללמוד מה אלמוד? הרי לא הבחין המשחית בין וכו', ואם כן איך אפשר ללמוד? אבל הרי ברור כי ברורים הדברים לרוצה באמת, ואך הרוצה לטעות טועה ומקשה. ברורים הדברים לבלי שום ספק... עקבא דמשיחא, ועדיין הננו בתוך חבלי משיח... ולחינם יש רצון לשכוח וכו'. השי"ת ירחם".
סצ
שלוש הנקודות, המופיעות פעמיים, מלמדות שממכתב זה הושמטו קטעים שהיו יכולים ללמדנו על שיחו ושיגו האישי של הרב דסלר בנושא השואה. השמועה אומרת שבקטעים המושמטים הוזכרה "אתחלתא דגאולה". יתכן, וכשם שבכרך שלפנינו הופיע המכתב בשנית ובאופן מורחב יחסית, כך צריכות לחלוף עוד שנים בכדי שהוא יתפרסם בשלישית, ובמלואו, כולל ההשמטות החשובות.
מחקריו של פרופ' אליעזר שביד מלמדים, שלמרות האובדן הקשה הפיק הרב דסלר לקח מעשי רב עוצמה מן האסון: אלו שנשארו בחיים נשארו כדי להקים מחדש את עולם התורה, ('ויהי אחרי החורבן' – מכתב מאליהו א, עמ' 70). ואולם, חרף ההכרה העמוקה בלגיטימיות של הכאב, הרב דסלר לא היה מוכן להכיר בלגיטימיות של תהיות ספקניות שניעורו בעקבות החורבן, וב"מכתב בדבר אמונת חכמים" שלו (שם, עמ' 75), שהפך לקלאסיקה בעולם הישיבות הליטאיות, הוא מגנה בחריפות את מי שהעז להטיל ספק בגדולי התורה ערב השואה, וקובע כי אנו הקטנים אינם מסוגלים ואינם רשאים לבקרם.
ואולם, נראה כי כתיבתו העיונית, הלא-אקטואלית, של הרב דסלר היא שהעמידה אותו במקום של כבוד בארון הספרים היהודי. "קונטרס הבחירה" (שם, עמ' 111) שבו הוא מתאר את טיבו של חופש הבחירה, את גבולותיו ואת מידת היכולת לשנות גבולות אלה הוא מן הטקסטים היסודיים ביותר בסוגייה זו בהגות היהודית המודרנית, ומחקריה של פרופ' תמר רוס השוו בינו לבין שיטות פילוסופיות כגון אלו של קאנט ושל סארטר. גם נסיונותיו לקרב בין ערכי החסידות וערכי המוסר, ולקשר בין מושגים קבליים לבין צדדים של נפש האדם הם בלי ספק נסיונות הגותיים מעניינים ומאתגרים.
דומה כי הכרכים שלפנינו משקפים את כל ההיבטים הללו באישיותו: את עוצמתו כמורה רוחני לתלמידיו, את מעמדו כמי שנדרש לתת פשר תיאולוגי למוראות הזמן, ואת מעמדו כהוגה עיוני מעמיק.
ספר הזיכרון לבעל 'מכתב מאליהו', ב' כרכים. בני ברק תשס"ד.
כרך א' - אגרות, ת"נ עמ'. כרך ב' - שיחות ומאמרי זיכרון, תקל"ד עמ'.
נעתק נאסף נלקט ונסדר, במלאות חמישים שנה להסתלקותו.
"שפתי חכמים" - ועד להפצת תורה ומוסר, רח' אברהם בן דוד 41, בני ברק.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/7/2004 17:00 לינק ישיר 

האין זה פרדוקס שדווקא גישתו האינטלקטואלית של הרב דסלר, היא שהצמיחה את העדריות של דורנו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/7/2004 00:13 לינק ישיר 

שאלתו של אריק מציקה לי זה זמן רב. דבריו של הרב דסלר בנושאים שונים, הפכו לאבני יסוד בהשקפה החרדית השמרנית בת ימינו. בזמן שלכאורה הרב דסלר עצמו היה איש רחב אופקים.
למיטב זכרוני, אמנם הרב דסלר משקף פתיחות גדולה לגוונים השונים בתוך הפרשנות התורנית. וכך נמצאו בספריו אזכורים של ר' נחמן מברסלב ואדמו"רי חב"ד, יחד עם גדולי תנועת המוסר, הרמח"ל והמהר"ל. אולם ביחס למדע ולחכמות חיצוניות ניכר בדבריו זלזול רב.
כמו כן בולטת בדבריו הערגה לעבר [בפרט במכתב בו הוא מתאר את ישיבת קלם], וההתבטלות בפני הדורות הקודמים. בכך נשארים בעצם בני דורינו "יתמי דיתמי" שאינם רשאים לדון, ובודאי לא לחלוק, על דברי גדולי הדורות הקודמים. גם המוטיב של "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מוצא ביטוי בדבריו ובכך נשללת למעשה היכולת לבחון את הדברים באופן רציונלי ולקבוע מסמרות כאחת השיטות.
דומני שנקודות אלו, הן המשמעותיות ביותר לחרדיות בת זמנינו, המשתמשת בטיעונים אלו לסתום פיות בכל ענין עקרוני.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-20/7/2004 08:08 לינק ישיר 

ואולי כל זה חוזר בעצם לטיעון שאין דבר כזה אידיאולוגיה חרדית, ואם יש הרי היא מתכחשת לעצמה וטוענת שאינה מחדשת דבר אלא שומרת על הנושנות.
ואולי באמת הגיע הזמן לדון האם אנו יתמי דיתמי משתי נקודות מבט, באם אנחנו כל כך גרועים והאם הדורות הקודמים היו כ"כ טובים, או שמא זו רק נוסטלגיה.

תוקן על ידי - אריק123 - 20/07/2004 8:54:11



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/7/2004 20:12 לינק ישיר 

הרב דסלר יצא מקלם, ראה עולם ולמד הרבה דברים, אבל נשאר קלמ'ער, מבחינת מוסר ההשכל שהוא למד מכל ספר פילוסופי או רעיון קבלי. והדברים ניכרים בספריו היטב.

בקלם - הוא היה היחיד, בסלובודקה - ידועים לנו לפחות שלושה שיצאו וראו עולם, והדברים ניכרים בהגותם המוסרנית-המשוכללת: רא"א קפלן, הרב וינברג, והרב הוטנר.

מחקר השוואתי ביניהם - ממתין לגואל.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/7/2004 20:26 לינק ישיר 

המשותף לכל אלה - ולרבים אחרים הוא העובדה שלמרות ש"ראו עולם" כלשנכם, ולמרות שבנקודות מסוימות שינוי קצת את השקפת עולמם - עדיין המשיכו להרגיש קשר עצום לעבר ולישיבה.

אין כוונתי רק לרגשות נוסטלגיים מקובלים - זה הרבה יותר מזה - הם המשיכו להעריץ את הדמויות שחינכו אותם (הסבא מסלובודקה הראשי ישיבות וכו') והמשיכו לפאר ולהלל את השאיפות הנעלות של בחורי הישיבה.

ככלל - לא זכור לי שקראתי תאור זכרונות מישיבה ליטאית - גם של שנה ופירשניקים מוחלטים בו הם מדברים בגנות ראשי הישיבה והבחורים. (אולי חיים גרדה על נוברדוק)
ספרות הזכורונות של המשכילים, וכן סיפורי המעשיות, מלאים בתאורים מזעזעים על חדרים ועל מלמדים, על רבנים חשוכים ועל רבס מזויפים, אבל כאמור מעט מעט מאוד בגנות הישיבות הליטאיות.

תופעה זו ודאי שונה לחלוטין מהנעשה בדורנו שבו בהכללה גסה הייתי אומר שרב אלא ששנו ופירשו דורשים לגנאי את ימיהם בישיבה (למעט הנוסטלגיה הטבעית לימים עברו בכלל ולימי הנעורים בפרט).

בבחינת דבי המהר"ם מלובלין - לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם, ולמה לא נאמר באו בנים שמעו לי - אלא אין זה אלא בהליכתם שאפשר לראות האם הצליח הרב/ הישיבה להנחיל להם יראת ד' ודוק



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/7/2004 10:42 לינק ישיר 

יוריקס,
באוסף הזכרונות מישיבות ליטא שנערך ע"י שלמה טקוצ'ינסקי ועמנואל אטקס, אפשר למצוא גם בקורת.
חיים גראדה בפרק שני ממלחמת היצר סוגר חשבון עם לא מעט ישיבות.
מ"מ יש הבדל בין דורנו לדורות קדומים, בדורות קדומים תלמיד ישיבה הלך לישיבה מרצונו ולחדר בעל כרחו, לכן לא היתה לו סבה להשמיץ את הישיבות, משא"כ בימינו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/7/2004 13:29 לינק ישיר 

אריק
דווקא הספר שאתה מזכיר הוא דוגמא מצוינת - אני לא חושב שיש שם מלה אחת רעה על הנצי"ב או ר' אליעזר טלזר, הכל רצוף אהבה, גם מאלה שעזבו אח"כ את הישיבה וגם מאלה שהיו מעורבים בהתפרעויות, האשמה בדרך כלל מוטלת על משגיחים קטנים יותר, או למרות הבקורת אהבה רבה. הייתי מוסיף את זכרונות השופט משה זילברג על הסבא בנובהרדוק כדוגמא יפה.

את גרדא כבר הזכרתי - ואכן צריך עיון למה הוא כל כך אנטי.
המוטיב המרכזי באנטיות שלו הייתי אומר הינה הרגשת זיוף או חוסר שלמות בדמויות התורניות, בצירוף חוסר שמחה או רוגע, וכל זה כהנגדה לדמותו של החזון איש, השלו, השלם, האמיתי.
יש איזה מוטיב איין רנדי בו, כאילו ראשי הישבה בנוברדוק הם שאר העולם המזויף והחזו"א הוא כמו דמות הגיבור של רנד.
אולי זה נובע מכך שנוברדוק הקימה המון שלוחות והרבה אברכים צעירים ולא שלמים כיהנו כראשי ישיבות שם, כמו באותו שלוחה שלמד בה גרדה.
שמעתי אומרים שראש ישיבת נוברדוק צרפת שנפטר לפני כעשור הוא הדמות עליה בנוי צמח אטלס



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/7/2004 22:02 לינק ישיר 

חס ושלום, לה"ר.

מאידך, ברור לגמרי ש'הערשל רוסיינער' הוא ר' גרשון ליבמן, איתו נפגש חיים גראדה בפריז אחרי השואה. (ראה אודותיו גם בספרו החדש של יעקב לופו 'ש"ס דליטא').


השווית נכון בין השלושה, בנושא הגישה לעברם. נקודה זו ברורה מאליה, כיון שכולם נשארו בעולם הישיבה והלימוד. אני מבקש לדעת בעיקר מה קרה ל'מוסר' שלהם, ובעקבות כך לתנועת המוסר בכלל.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/3/2005 01:16 לינק ישיר 

משום מה, רק עכשיו נתקלתי באשכול מעניין זה, ותמהני שנזנח באיבו.

הרב דסלר לא באמת "ראה עולם". ההתעניינות שלו בפילוסופיה הייתה די שטחית. הוא גייס את המוסר לשירות ה"השקפה", ורצה לתבל את זה במוטיבים ובמקורות שירשימו את השומעים. כנלענ"ד.

אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/3/2005 09:43 לינק ישיר 

שני תיקונים חשובים למאמרו של שלמה טיקוצינסקי:

1. לפי דברי ש' קול (יחיד בדורו, א, עמ' 96) למרות שבטלז היה הרב כהנמן ממנהיגי מרד המוסר, מאוחר יותר הוא הסכים עם דרך המוסר בהשפעתו של החפץ-חיים. הרב כהנמן עשה בראדין ארבע שנים (תרסח - תרעא), והשפעתם של הגרנ"ט והח"ח ניכרה בו בתחומים נוספים. (כך על פי בוגרי פוניבז' ששוחחתי עמם). זה מסביר את רצונו במשגיח בישיבתו. יתרה מזו, עוד בפוניבז' הליטאית, החל מראשית הקמתה של הישיבה הוא מינה בה משגיחים, בעיקר חניכי 'קלם' כמו ר' יוסף לייב ננדיק, ר' ירוחם ליבוביץ, ר' אבא גרוסברד, ור' אשר קלמן בארון – גיסו של הרב כהנמן. בשנות ה-30 שימש בתפקיד זה חניך אסכולת סלובודקה – ר' משה דוב צפתמן. (קול, שם, עמ' 276)

2. מכתבו של הרב דסלר לר' וינברג: צילום המקור מופיע ב'חידושי בעל שרידי אש' בהוצאת וינגורט, עמ' תקפ"א. והנה... שלוש-הנקודות מופיעות במקור...


(כל זמן שהאשכול דולק אפשר עוד לתקן)






תוקן על ידי - שלויימלע - 09/03/2005 9:53:15



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/3/2005 18:39 לינק ישיר 

הקטע המוכר בו הרב דסלר מסביר שאסור לומר שרבנים בתקופת השואה לא טעו הוא לטעמי אחד הקטעים הקשים שקיימים.

להבנתי, כאשר הרב דסלר כותב שרבנים לא יכולים לטעות הוא בעצם מעניק להם תכונות אלוהיות כלשהן או קדושה ואני רואה בכך ספק עב"ז.

אודה ואבוש שאני לא מכיר דברים אחרים שכתב הרב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/3/2005 03:33 לינק ישיר 

אתה מתכוון ל"מכתב בדבר אמונת חכמים" (מכתב מאליהו חלק א', כמדומני עמ' 75).

אינני בא להגן על הטיעון של הרב דסלר שם, אך למען הדיוק אציין: לא הרי הרישא של דבריך כהרי הסיפא שלהם: אם אסור לנו לומר שהגדולים טועים, אין פירוש הדבר שאין הם טועים. אלא אנחנו לא מסוגלים לדון את טעותם/צדקתם.

הבעייה היא שהרב דסלר טוען פחות או יותר את שתי הטענות: את הראשונה במפורש, את השניה במשתמע.

אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/3/2005 10:30 לינק ישיר 

יותר מזה,

הוא כתב את הראשונה, והתכוון לשניה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/3/2005 11:28 לינק ישיר 

מזל שיש לאקדמאי את שלוימעלע שיתקן תיקונים כל עוד האשכול דולק.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-20/3/2005 09:53 לינק ישיר 

בס"ד ידוע שהרב אליהו דסלר למד את כתבי רבנו האר"י אשלג בעל הסולם זצ"ל והביא הרבה מדברי הזהר והקבלה ומזכיר על ענין הערב רב בח"ד של מכתב מאליהו.והזכיר גם כן מרבנו האר"י ומוהר"ן מברלסב זצ"ל.כידוע היה מקובל עצום.


תוקן על ידי - shay98 - 20/03/2005 9:59:48



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שיחות הרב דסלר ( שלמה טיקוצינסקי )
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.