בית פורומים עצור כאן חושבים

מלכי פרס - חז''ל שיקרו, טעו או צדקו?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/3/2014 12:35 לינק ישיר 
מלכי פרס - חז''ל שיקרו, טעו או צדקו?



בגמרא (עבודה זרה ט. ומקורו בסדר עולם, פרק ל) נאמר ׳מלכות פרס בפני הבית ל״ד שנה׳. במסכת מגילה (יא:) מוסיפה הגמרא ומחשבת עוד 18 שנה למלכות פרס לפני בנין הבית.
קיימת אי הסכמה לגבי מניין המלכים שמלכו בתקופה זו.
בתנ״ך נזכרים חמישה שמות מלכים: דריוש, כורש, אחשורוש, ארתחשסתא ודריוש השני.

שיטות שונות מזהות חלק מהמלכים הללו עם אחרים וכדו׳. השיטה הקיצונית ביותר מובאת בגמ׳ ראש השנה ג: תנא, הוא כורש, הוא ארתחשסתא, הוא דריוש. לפי זה לא מלכו בפרס אלא שלושה מלכים - דריוש א׳, אחשורוש וכורש - דריוש - ארתחשסתא.

קיימות שיטות נוספות אולם כולן כפופות לכרונולוגיה של 52 שנה.


כל זה נחמד מאד, אבל ההיסטוריונים היונים, שחיו מיד אחר תקופת פרס, טוענים כולם שמלכות פרס נמשכה כמאתים שנה. 
הם מונים גם כשלושה עשר מלכים שמלכו בתקופה זו. 
קיימים ויכוחים פנימיים ביניהם על מניינם המדויק וזיהוים , אולם כולם מסכימים לסך של סביבות המאתים שנה.

כאן עלינו לשאול, מי צודק?

קיימות ארבע אפשרויות: 

1) חז״ל טועים. 2) חז״ל משקרים. 3) היונים טועים.4) היונים משקרים.

1) חז״ל טועים:

באפשרות זו עלנו לדון בשתי שאלות: א) האם חז״ל יכולים לטעות? (כרגע אני דן בטעויות מדעיות) 

התשובה לשאלה זאת, בפשטות, היא כן.
בנושא זה התבטא כבר הרמב״ם (מורה, ח״ג ,יד) ׳החכמות הלימודיות היו בזמנם חסרות. ולא דיברו בהם ע״ד קבלה מן הנביאים.׳ 

ניתן להביא לדברים ראיה פשוטה מכך שבגמרא עצמה נחלקו החכמים לגבי המידע ההיסטורי האמור. כמובן, אם רב א׳ צודק, רב ב׳ טועה.

גם פרשני המקרא הוסיפו מלך שלא נזכר בחז״ל ע״פ הכתוב בספר יוסיפון (רש״י דניאל יא, ב) המלך הינו כמבישה / כנבוזי. וכן מנו שיטות משלהם לשמות וסדר המלכים.

גמרא מפורסמת בעניין היא מחלוקת חז״ל וחכמי הגויים לגבי מהלך השמש (פסחים צד:) המסתיימת ׳ונראים דבריהם מדברינו׳.

הסבר פשוט לכך הוא שעלינו לקבל את סמכותם של חז״ל כמומחים בתורה, לא בכל מדע אחר.

המהר״ל הוסיף ופירש שחז״ל אינם באים לעולם על מנת למסור לנו ידיעות מדעיות / היסטוריות אלא על מנת להעביר לנו מסרים תיאולוגיים שונים הם משתמשים במשל מדעי, בהתאם למדע זמנם.

אלא ששאלה ב) היא חמורה בהרבה. ב) האם עלינו לשנות את ההלכה על בסיס מידע זה?

פירוש, הכללים ההלכתיים של שנות השמיטה , השנים המעוברות וקידוש החודש תלויים במניין השנים מבריאת העולם. אם יתברר שנשתנה המניין, ישתנה התאריך ואז נאלץ לקבוע חגים חדשים.

בנושא זה נטענה טענה א) חז״ל אינם יכולים לעולם לטעות בנושאים הלכתיים כיון שההלכה נקבעת ע״פ הכרעת חז״ל, כפי שכתב הרשב״א שהתורה נקבעת ע״פ הכרעת חכמי ישראל שבכל דור.

לדעתי יש עדיין לדון בנושא זה אם יתברר לנו בודאות שחז״ל אכן טעו. כיון שאז הכרעתנו שלנו, כחכמי ישראל שבדור הזה, תצטרך להיות קביעת תאריכים חדשים. 

כל מה שנרויח מדברי הרשב״א הוא שכל עם ישראל בכל הדורות לא היו חוטאים בשוגג.

אלא שיש לדון בדברי הגמרא (ר״ה כה) אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו שוגגים, אתם אפילו מזידין. שמשמעה שבהלכות קידוש החודש, מרגע שנקבע התאריך נקבע ואפילו היה בטעות. ובשונה מכל קביעה הלכתית אחרת. 

ב) נטען שקביעת תאריכי המולדות והשמיטות עומדת לעצמה ורק לאחר שנקבעה בשל כללים מסוימים נתלתה בחשבון השנים לבריאת העולם.

ג) נטען שמניין השנים לבריאת העולם הוא עדיין המניין המוכר כיון שתקופות קדומות יותר היו קצרות מהסכום שניתן להם ע״פ המסורת.


בסיום אפשרות זו עלי לציין שהיעב״ץ תוקף בחריפות את בעלי דעה זו.

2) חז״ל שיקרו: 

לא הייתי מתייחס לאפשרות זו אם לא ששמעתי אותה משמו של ר׳ גדליה נדל. הוא פירש, לפי מה ששמעתי, פסוק בספר דניאל כמתייחס לתקופת פרס. הפסוק הוא: ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ.

לפי פירושו, נצטווה דניאל להסתיר את תאריך ביאת המשיח , וחז״ל עשו זאת ע״י טשטוש מניין שנות עולם כך שאי אפשר יהיה לחשב את מניין השנים האמור בדניאל עד ביאת המשיח.

מוח זדוני יותר היה מנסה לחשוב איזה אירוע היסטורי רצו חז״ל להעלים ע״י מחיקתם של150 שנה. אותו איש זדוני היה מגלה שחתימת / עריכת התנ״ך אירעה ממש באותה תקופה. מכאן ימשיך הזדוני לבד.

יתכן שמחשבה זאת היא העומדת בבסיס מה ששמעתי שר׳ גדליה חזר בו.

ד״ר ברויער מביא את הדברים האלה בשמו של הרב שמעון שוואב.

3) היונים טועים:

לדעתי, אין שום צורך להגיע לכל הבניין הזה לפני שנהיה בטוחים באופן ודאי שאכן חז״ל אינם צודקים. וכאן עלינו לבדוק זאת:

לפני הכל, עלינו להבהיר ש׳מלכי פרס׳ המוזכרים בגמרא הינם ׳מלכי המלכים׳ בלשון הכתובות. תואר אשורי - בבלי לקיסר האימפריה שנטלו מלכי פרס עם כיבוש בבל.
גם לפני הכיבוש קיימו הפרסים שושלת מלכים מפוארת שראשיתה באחמניש.

כמו כן יש להזכיר שהתקיימו שתי שושלות מלוכה מקבילות - בפרס ובמדי, שאחוה עזה שררה ביניהם. 

בכתובות הפרסיות העתיקות מוזכרים בסך הכל חמשה מלכים. כורש, דריוש, כנבוזי, ארתחשסתא, חשארש. מתוכם רק כורש, דריוש , וחשארש הינם מלכי מלכים.

להלן הכתובות המשמעותיות:


הצהרת כורש: 
בכתובת שמטרתה להצדיק מבחינה דתית את כיבוש בבל, מתאר מלך בשם כורש את כניסתו לבבל לבקשת אליה, כדי להצילם מידו של הרודן נבונאיד. באותה כתובת מזכיר כורש גם את השבת אלים שבויים לעריהם והקמת מקדשיהם החרבים.

לשון הכתובת: (הקטעים הרלוונטיים)

אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול...מלך שומר ואכד (שמות עתיקים של ארץ בבל)מלך ארבע כנפות הארץ.
בן כמבוזי המלך הגדול מלך אנשן.
בן כורש המלך הגדול מלך אנשן.
יוצא חלציו של ששפיש הגדול מלך אנשן.
...כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות בהיכל המושל...מרדוך (אלוהי בבל) שמח ובירך אותי- את כורש המלך הירא ואת בן כמבוזי יוצא חלצי.


בכתובת הזאת, המקבילה לחלוטין לנאמר בתנ״ך, מצאנו את המלך הראשון ששולט על בבל ו׳ארבע כנפות הארץ׳ בעוד אבותיו שלטו רק על אנשן. שמו הוא כורש, שם בנו כמבוזי, ושם אביו כמבוזי בן כורש.


כתובת אחשורוש בפרספוליס:

אנוכי אחשורוש המלך הגדול , מלך המלכים, מלך ארצות כל הלשונות, בן דריוש המלך לבית אחמנש.

כאן אנו רואים מלך מלכים בשם אחשורוש שאביו הינו דריוש.


כתובת נוספת מכילה שני טורים מקבילים. בשניהם מופיע בתחילה מזמור לאהורה מזדה ולאחר מכן: (טור 1) אני דריוש.
המלך הגדול.
מלך מלכים.
...
בנו של היסטפס, אחימני.

(טור 2)
אני חשארש.
המלך הגדול. 
מלך מלכים.
בנו של דריוש, אחימני.

דריוש ובנו אחשורוש, שניהם מלכי מלכים.

כתובת בהיסטון:

בכתובת זו מתאר דריוש האחמני את עלילות עלייתו לשלטון והמרידות בו.

אני דריוש, המלך הגדול, מלך המלכים, מלך בפרס , מלך הארצות, בנו של היסטפס, נכדו של ארסמס האחמני.
אבא שלי הוא היסטפס, אביו הוא ארסמס, אביו של ארסמס הוא אריאמנס (וכך נמנים עוד שמות דומים עד) אחמניש.

שמונה מבני משפחתי היו בעבר, אני התשיעי, מימים ימימה אנו מלכים.

לאחר שדריוש מבהיר את עובדת מוצאו המלכותי הוא מספר על 23 מדינות ש׳באו אלי, בחסדו של אהורה מאזדה (אל האור הפרסי) נהייתי עליהם מלך׳
ואז מספר דריוש על איש מג (כהן-מכשף פרסי) בשם גומת ש׳עלה מפשואר בעצם יום ארבעה עשר לחודש אדר, ביום ההוא התנכר וככה כיזב לעם: אני ברזי אחי כנבוזי בן כורש. אז התנכר כל העם אל כנבוזי והלך אליו...אז מת כנבוזי׳
גומת המג מלך ו׳לא היה איש מזרעו אשר יקרע את הממלכה מגומת׳ עד שדריוש ניצחו והרגו.

אם כן נוכל לחשב כך: באנשן מלך כורש ה1, אחריו מלך בנו, כנבוזי. כנבוזי נרצח. דריוש האחמני כבש את השלטון חזרה , כיון שדריוש היה שותפו לשלטון של כנבוזי. בשל הסכם שיתוף השלטון בין פרס ומדי. דריוש האחמני וכורש בן כנבוזי מאנשן כבשו את בבל. אחרי מותם מלך אחשורוש בן דריוש. 

נוכל גם להניח שמדובר בכנבוזי בן כורש השני כובש בבל ובדריוש השני, מה שיסתדר מעולה עם המסורת שלנו על דריוש שני שמלך אחרי אחשורוש. אולם אם כן יהיה דריוש השני לא בנו של אחשורוש כי אם בנו של היסטפס.

 כתובת אחרונה היא הכתובת הבאה:  ארתחשסתא המלך הגדול אמר, בצילו של אהורה מאזדה הבית הזה אשר אחשורוש אבי עשה אני כליתי.

כאן אנו רואים שבנו של אחשורוש נקרא ארתחשסתא.

ע״פ הגמרא ארתחשסתא שימש כשם רשמי לכל מלכי פרס. כך שיתכן ששמו הפרטי היה דריוש.

אם כן , בכתובות לא מוזכר כל מלך מלכים שאינו מוזכר בחישובים שלנו ואין כל ראיה לשלושה עשר מלכי מלכים.

עכשיו, לדרגת אמינותם של הסופרים היונים:

ארבעת ההיסטוריונים היונים המתעדים את תולדות פרס סותרים האחד את השני ללא הרף, ניכר שכולם משתמשים באותה תערובת סיפורים והבעיה מתחילה בשיבוצם למסגרת כרונולוגית ובהתאמתם למלכים מסוימים.
הקדום שבכולם, הרודוטוס, הוא הגרוע שבכולם שאף זכה לתואר הכבוד המפוקפק ׳אבי השקרים׳.

הסופרים מתקשים להבחין בין אשור לבבל ואינם יודעים לספר עליהן כמעט שום מידע כרונולוגי יעיל (להבדיל מסיפורי אלף לילה ולילה על גנים מפוארים ומלכות מרשימות)

אין לנו לדון לכף חובה את הסופרים, עלינו לזכור שהם הגיעו לממלכה זרה וחרבה ובקשו לרשום את תולדותיה ללא כל הסתייעות בספר היסטוריה רשמי (כגון דברי הימים למלכי מדי ופרס או הכרוניקה הבבלית) כשמקורם היחיד הוא סיפורים שנפוצו בקרב המון העם. עליהם היה למיין את הסיפורים בין מלכים שונים העונים לשמות זהים ולא זו בלבד, אלא שהאירוע המשמעותי כל כך בעינינו, של כיבוש בבל, שהפך את מלכי פרס ממלכים ואסלים לאדוני העולם, לא היה חשוב דיו בעיני תושבי פרס כדי לחלק את סיפוריהם בין התקופה שלפני הכיבוש לתקופה שאחריה.

עלינו לזכור שהאימפריה הבבלית לא נפלה עם הכיבוש הפרסי אלא המשיכה להתנהל כתקנה, עם אותה חלוקה מנהלית , בבסיסה, אלא שעם הנהגה שונה. לפיכך, תושבי האימפריה ראו את ההיסטוריה הזו כרצף אחד. בלבול זה יצר טעויות רבות, כאשר שמות מלכים פרסים קדומים זוהו עם סיפורים שאירעו בתקופת שלטון בבל.

כך, אכן סרקו ההיסטוריונים תקופה של קרוב למאתים שנה, אלא שחלק גדול ממנה היה תולדות המלכים הוסאלים של אשור ובבל.

אכן, בכתובתו של מלך המלכים האשורי האחרון, אשורבנפל, כבר נזכר מלך בשם כורש. שהוא כנראה סביו של כורש כובש בבל מהצהרת כורש דלעיל.

כמו כן, קיומן של שתי שושלות מלוכה מקבילות, כשבכל שלב רק אחד משני המלכים הוא השליט העליון, לא הקל את מלאכת ההיסטוריונים.

(לשם הבהרה דמיינו לעצמכם שאתם מתבקשים להגיע לארץ זרה בשם ישראל ולכתוב את תולדותיה על בסיס סיפורי התושבים. נניח שראשי הממשלה נקראים רק בשם פרטי.

ובכן, את המדינה הקים איש בשם דוד. הוא הודח ע״י איש בשם משה. אחר כך שוב שומעים על דוד המנהיג את המדינה, כנראה שזה דוד השני? או שהוא חזר? בסיפור שני מדיח לוי את דוד. 
ואז שומעים על מלחמה בהנהגת משה. לא לוי הוא המנהיג? חשבנו שמשה הודח.
אחר כך עולה המלכה-האשה, גולדה. זה ברור. שוב יש מלחמה. הסיפור כמעט זהה למלחמה הראשונה, רק התנהלות המלחמה שונה. אז צריך להבין אם היתה מלחמה אחת או שתים.

גולדה נופלת. עולה יצחק. נופל. עולה מנחם. זה מזעזע את המדינה. למה? כאלו עד עכשיו לא התחלפו מנהיגים. כאן שומעים על מלחמה שמנהיג אריאל, למרות שהוא מנהיג בתקופה מאוחרת בהרבה. יתכן שאריאל השני הוא אדם אחר.
עולה יצחק. אותו יצחק מקודם? במקורות אחרים נאמר שמעון. שמעון הוא כנראה שם ארכיטיפי, אולי תואר לשליט ישראל, כיון ששמו נזכר עשרות פעמים כמנהיג ובתקופה מאוחרת מתואר מינויו של שמעון אחד לראשונה. 

בקיצור, הרעיון ברור.)

סיבה נוספת לטעותם הינה העובדה שבתקופת שלטון בבל הותקפה יון ע״י צבא אסייתי גדול. מנהיג הצבא היה המלך הפרסי אחשורוש שהיה וסאל של נבוכדנצר (יש עדויות על מלך כזה בשם אחיאחר) 
כשהגיעו היונים לפרס ביקשו לשמוע על אותו מלך, שומעיהם זיהו אותו עם המלך הידוע בהרבה בעל השם הדומה - מלך המלכים אחשורוש, וסיפרו להם עליו. 

נקודה נוספת היא העובדה שסיפורים רבים בהיסטוריה הפרסית חוזרים על עצמם בפרטים דומים מאד ועם גיבורים בעלי שמות זהים בתקופות שונות, כנראה פרי טעויות הכרונולוגיות היוניות

כמו כן, קיצור תולדות שלטון פרס בעולם לחמישים שנה מסתבר בהרבה מבחינת כמות הממצא הארכיאולוגי .

4) ולסיום, עלינו לזכור שהאמת לא היתה נר לרגלי ההיסטוריון הקדום , זה שחי לאור דברי אריסטו שהמשורר פילוסופי מן ההיסטוריון כיון שהוא יוצר משלו והוא מביא משל אחרים.

ההיסטוריונים, אכולי הנחיתות, ניסו ככל יכלתם ליפות את סיפוריהם כך שידמו לאגדות עם ופחות הקדישו תשומת לב לאמיתותם. [וכדברי החזו״א באמונה וביטחון.]

אין כונתי שהם שיקרו בזדון אלא שהתמקדו יותר בסיפורים מענינים ופחות בעיון בכרונולוגיות עבשות ובחתירה מיגעת לאמת.





דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/3/2014 12:36 לינק ישיר 

בהמשך אשתדל להביא לינקים להרחבת הדברים. [מאמר של ד''ר ברויער ועוד]



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/3/2014 15:08 לינק ישיר 

הצד שחז״ל טועים - ד״ר ברויער.http://www.daat.co.il/daat/kitveyet/shmaatin/horaat-2.htm הצד שהיונים טועים - ח. חפץ http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega14_hefetz.pdf



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/3/2014 21:20 לינק ישיר 

כל חישוב תקופת בית שני בחז״ל מבוסס על קיום הבית השני 420 שנה, דהיינו שנבנה ב350 לפנה״ס וממילא הבית הראשון נחרב ב420 לפנה״ס, דא עקא, ש420 לפנה״ס זה כבר אחרי כיבוש בבל בידי פרס, הקמת האימפריה הפרסית, התבוסה שלה באירופה בידי היוונים ולמעשהמעיצומם של מלחמות הפלופנסוס, אחת התקופות המתועדות ברציפות פירוט ודיוק בעולם העתיק.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 00:06 לינק ישיר 

לא טובה בעיני הדרך לצוד את כל הציפורים במכה אחת. סופה שהרשת ריקה.
עמדתו של ד'ר ברויאר, אליו הפנה הקישור, נכונה מאד בעיני, אין צורך במובאות רבות כפי שהביא לתימוכין בדבריו. טועה אריאל כשהוא מציג אותו כמי שסובר כי חז'ל טעו. חז'ל עוסקים בניסיון להבין משמעויות של תהליכים וענינים. העיסוק העיקרי שלהם הוא יצירת המשפט העברי, ובמקביל לו עולם האגדה. חזקה על חז'ל שידעו עובדות רבות אשר גרמו לחורבן בית שני משום קירבתם בזמן, אבל אינם כותבים היסטוריה של המאורע הגדול הזה. הם בוחרים בשנאת חינם ובמריבה בין שני אנשים בעלי שנאה שכזו.

לא חז'ל בלבד אינם עוסקים בהיסטוריה. המקצוע הזה זר לכל העמים בסביבה להוציא את התרבות היוונית והרומית. מלך פרס מן המגילה מבקש שיביאו אליו את רשומות השנים, 'אנלים' בלטינית. רישום כזה נמצא בהכרח בכל מרכז שלטוני, אבל רישום כזה אינו 'היסטוריה' אלא בסיס אחד כדי לבנות עליו היסטוריה.

היסטוריה היא מקצוע רחב שיכול להתפתח רק במקום בו קיימים אזרחים שיש להם אינטרסים פוליטיים הבאים לידי ביטוי במדינה שלהם. ביטוי בולט לכך הוא הרפובליקה הרומית. 'רפובליקה' היא קיצור של 'רס-פובליקה' דבר וענין של ציבור האזרחים. עניין כזה מתקיים רק בערי יוון וברומא. במקום בו קיימת 'דעת תורה' שולט בעל ה'דעת' הזו והציבור מציית לו. שניהם אינם מעוניינים ב'היסטוריה', האחד כדי שימשיך לשלוט בהמון, השני משום רצונו להישלט. [בתווך מצויה קבוצה קטנה של עסקנים המכוונת את בעל ה'דעת תורה' לפי האינטרסים שלה כל אימת שזה אינו מבין בעניני העולם הזה]. אינני פונה אל חז'ל או אל בעל 'דעת תורה' ללמוד איזה עניין מן המדעים או ללמוד היסטוריה, ספרות או פילוסופיה.
לגבי סעיף 4 בסקירת הכותב, אני סבור כי כדאי היה להימנע ממנו לפחות עד שיקרא וילמד את הסופרים האלו ויוכל לבקר אותם ביתר רצינות.

מעניין לעניין באותו עניין, התנגשות בין ההלכה מחד והידע המדעי מאידך. בשעה שארעה מחלוקת זו עדיין היה אותו ידע מדעי חדש ולא נודע אצל כולם, וניסו להתחמק ממנו בתרוצים רצוצים. מעשה שארע בתרנגולת בלי לב.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=971441&skip=1

עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 23/03/2014 00:06:53



תוקן על ידי 932woland ב- 23/03/2014 00:07:56



תוקן על ידי 932woland ב- 23/03/2014 00:10:40



תוקן על ידי 932woland ב- 23/03/2014 00:12:25




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2014 00:10 לינק ישיר 

מטפחת, מאיפה לך הרצף והפירוט? תקרא את המאמר של חפץ ותראה שהכל הרכבה של פאזל מפוקפק למדי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 00:18 לינק ישיר 
הרב יהושע ענבל כתב באתר האקדמיה ליהדות ז"ל

התקופה הפרסית

 

ההיסטוריה של שיבת ציון

במקורות היהודיים מתועדת תקופת שיבת ציון כאורכת דור אחד או שניים, עד לתקופה ההלניסטית. במקורות אלו מוזכרים שלשה או ארבעה מלכים פרסיים. לעומת זאת ההיסטוריונים היווניים ספרו על מלכים רבים, ששחזור ההיסטוריה על פי דבריהם מגיע ליותר ממאתיים שנה.

שאלה היסטורית זו היא רבת משמעות, לארכה של תקופת ראשית שיבת ציון, והערכת הפעולות שהיו יכולות להיעשות בה [1]. למרחק של אנשי כנסת הגדולה מימי הנביאים. לרצף שבין המקדשים, ולרצף ההיסטורי שבמקורות היהודיים, ולנאמנותה של מסורת חז"ל.

 על פי ההיסטוריה המקובלת נבנה בית שני בשנת 516 לפנה"ס ועמד 586 שנים. לפי המסורת היהודית, אמרו חכמים כי הבית השני נבנה רק ב-350 לפנה"ס, ועמד 420 שנה. ראה: סדר עולם, ע"ז ט: סדר הקבלה, תשובת רש"ג, הכוזרי, רמב"ם גרושין ד יב ועוד. הבדל העיקרי הוא בזמנה של מלכות פרס: לפי חז"ל מלכות פרס בפני הבית (מאז הוקם הבית) 34 שנה, לפי ההיסטוריה המקובלת 185 שנה. מתחלת מלכות יון עד לתחלת מנין שטרות לפי חז"ל 6 שנים, לפי ההיסטוריה המקובלת 20 שנה [2].

הגירסה המקובלת

ההיסטוריה המקובלת של מלכות פרס, נסמכת על שלוב דברי ההיסטוריונים היוונים: הרודוטוס, תוקידידס, קסטיוס, כסינופון. והרומיים: דיודורוס, סיקיולוס, יוספוס, אריון, פלוטרכוס.

לוח הזמנים: דיאוכוס (מלך ב-700 לפנה"ס) מייסד מלכות מדי, פראותרש (650) מרד בנבוכדנצאר ונתלה, כורש כיאסרס (600) כובש נינוה עם נבופלסר מלך בבל. כורש (מלך ב-558 לפנה"ס, הצהיר את הצהרתו הידועה שהביאה את שיבת ציון ב-539), כנבוזי - כמביסס (530), דריוש הגדול בונה המקדש (522), חשיארש - כסרכסס (485) בעל אסתר, ארתחשסתא הראשון (465) תקופת עזרא ונחמיה, דריוש השני (424), ארתחשסתא השני (404) בזמנו היה כורש הצעיר מושל, ארתחשסתא השלישי (358), ארסס (337), דריוש השלישי (335) - ניגף לפני אלכסנדר מוקדון ב-332.

היווצרותה של הגירסה המקובלת

ההיסטוריה הפרסית המקובלת אינה מסורת של עם מסויים או קבוצה מסויימת, ואפילו לא טענתו של היסטוריון קדום מסויים. היא שחזור שבוצע מתוך כתביהם של סופרים רבים. לא נכתב באותם ימים ספר העוסק בתקופה שלמה, כדוגמת ההיסטוריה של פרס, או של יוון.

נכון הדבר שהספרים עליהם מסתמכים בשחזור ההיסטוריה, הינם ספרים היסטוריים. אך הסופרים היווניים לא כתבו את דבריהם בשיטה היסטורית ומתוך מטרה היסטורית. הגיאוגרף סטראבו הגדיר את מטרתם של ספרים אלו "להעניק הנאה והתפלאות לקוראיהם", ונצטט מדבריו:

•       "גם ההיסטוריונים לא נתנו תיאור מדויק ואמתי של האומות ואף לא ניתן אמון רב להיסטוריה העתיקה של הפרסים או המדים או הסורים, בגלל התמימות הפתיה של ההיסטוריונים וחיבובם למיתוסים, הואיל וראו שאלו שכתבו מיתוסים בגלוי נהנו משם מפורסם, חשבו שגם הם יצליחו לעשות חבוריהם מקובלים אם יספרו תחת מסכת היסטוריה מה שמעולם לא ראו או אפילו לא שמעו, על כל פנים לא מאנשים שידעו את העובדות, במטרה זו בלבד- לספר מה שהעניק לשומעיהם הנאה והתפלאות, יותר קל להאמין להסיודוס ולהומירוס בסיפוריהם על הגבורים אנשי השם או למשוררי הטרגדיות, מאשר לקסיוס להרודוטוס להלניקוס ולמחברים אחרים מסוג זה", ("הגיאוגרף סטראבו" לונדון 1960, עמ' 247).

•       "חבורו ההיסטורי הגדול (של אפורוס) כלל שלושים כרכים.. תיאורו היה מקושט בפרטים שבזה מלבו לתפארת המליצה והספור.. למרות כל מגרעותיו נחשב אפורוס כהיסטוריון החשוב ביותר של יון במאה ה-4 הוא היה מקובל על קהל הקוראים משום מנהגו לתבל את תיאוריו במוסר השכל ומשום השקפותיו הפאנהליות ברוח זמנו של איסוקרטס" (אנצ"ע ערך אפורוס).

•       "על ההיסטוריוגראפיה היונית השתלטה הרטוריקה" (אנצ' מסדה ערך יון, תרבות).

•       "בדרך כלל מותר לומר שההיסטוריוגראפיה ההלניסטית היתה נתונה להשפעתה החזקה של הרטוריקה, באיזו מדה היתה הרטוריקה בעוכריה של היסטוריוגראפיה זו אנו למדים מעדותו של פוליביוס על היסטוריונים כגון פילארכוס טימיוס ואחרים לסופרים אלו היו המאורעות ההיסטוריים חשובים רק במדה שהיה בהם כדי לשרת את המטרות האסתטיות של חבוריהם, תכליתם של החבורים הללו היתה בראש וראשונה להשפיע על הקורא, שיזדעזע מן המסופר בהם, יראה את עצמו מעין שותף לחיי העבר, ויהנה הנאה נפשית אסתטית מן הקריאה. לפיכך לא חשוב היה לדעת ההיסטוריונים הללו לספר את הדברים כפי שהיו אלא לקשטם באופן שיעוררו בקורא רחמים זעם תרומת ורגשות כיוצא באלה.. יותר משהיה בהיסטוריוגרפיה זו היסטוריה, כלומר תיאור של העובדות לאמיתם, היה בה מן היצירה הספרותית האסתטית. היסטוריון כפוליביוס.. מדבר בלעג שנון על אותן מן היסטוריונים שהפכו לדעתו את ההיסטוריוגראפיה לכתיבת טראגדיות" (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה).

•       בירוסוס, היה ההיסטוריון הראשון שהביא ידיעות היסטוריות די מסודרות, אך "חוסר הענין שהיה לקוראים לא בבליים ברשימות ארוכות ממין זה.. לא הקנו לו לבירוסוס קהל קוראים גדול, והסופרים ההלניסטיים הוסיפו להימשך אחר סיפורים דמיוניים כאותם של קטסיאס" (אנצ"ע ערך ברוסוס).

•       "גם עדותם של הסופרים היונים בתקופת פרס אינה נאמנת תמיד וכבר הוכיחו חוקרי ההיסטוריה כי ספרי קטסיוס הרופא היוני בחצר מלך פרס מלאים בדותות ואגדות מגוחכות אך שהוא מתפאר ששאב את ידיעותיו מן החיים ומדברי הימים של עם פרס" (ש.ל. גורדון, מבא למגלת אסתר).

ספרים אלו מצטיינים במיתוסים מופלאים, בנאומים נמלצים כפי רוח תקופתם, ובמעשי גבורה יוצאי דופן.

אין פלא שכשהם מגיעים לפרטים, ספריהם מלאים סתירות, וגם אירועים היסטוריים מפורסמים שנויים במחלוקותיהם של סופרי היונים: מלכות אשור וכבוש נינוה בידי המדים, יסוד מלכות מדי, שמות מלכי מדי, וכן מאורעות חשובים בחיי מלכות פרס, הרודוטוס כותב כי שמע ארבעה גירסאות אודות כורש הגדול, קסטיוס טען כי בנושא זה טעה הרודוטוס בכל דבריו, וכסינופון הביא גירסא שונה לחלוטין.

יוסף בן מתתיה כותב:

"הן לאיולת תחשב לנו גאות היונים בהתאמרם כי הם לבדם יודעים מעשי קדומים ומסרו לנו מהם כל ישר דברי אמת, כי מי לא ילמד על נקלה מדברי סופריהם שלא כתבו מעולם את הדברים אשר ידעו לאשורם רק כל אחד כתב על המעשים אשר דמה בנפשו, על כן הם מרבים להכחיש את דברי עצמם בספריהם ואין הם יראים לספר דבר והפכו. למותר יהיה לי ללמד את האנשים הבקיאים ממנו בדבר הזה - כמה פעמים חלק הלניקוס על אבוסילאוס ביחוסי משפחות, וכמה הרבה אקוסילאוס לתקן את דברי הסיודוס, ובאיזה דרך הראה אפורוס לדעת כי שקר הלניקוס ברוב דבריו וטימיאוס פרסם אז שקרי אפורוס, ואת טימיאוס הכזיבו הסופרים הבאים אחריו, ואת הרודוטוס שמו הכל לדובר שקרים, והנה בדבר מעשה הסקולים לא רצה טימיאוס להודות לדברי אנטיוכיס ופיליסטס וקליס וחבריהם ובדברי ימי אתיקי לא השתוו יחד סופרי האתידות, ובדברי ימי ארגוס לא שמעו כותבי מעשי ארגוס איש לדברי רעהו. ולמה עוד להאריך על כותבי דברי ימי הערים והצבורים הקטנים מאלה? הן גם בספורי מלחמת הפרסים וכל פרטיה הסופרים אנשי השם מכחישים האחד את משנהו. גם רבים חשבו עוון לתוקידידס כי הרבה לדבר שקרים אף כי נראה שדקדק מאד בכתבו את ימי זמנו", (נגד אפיון).

 מה הם בכל אופן מקורותיהם של היסטוריונים אלו? אין בידינו ידיעה ברורה על חייהם וזמנם של ההיסטוריונים הללו (כדוגמת: הרודוטוס, תוקידדס, כסינופון, קסטיוס). קביעה זו תלויה בהשערות בהקשר לזמני האירועים, שלגביהם ישנה משמעות בכתביהם כי התרחשו בזמנם. לא ידוע כלל מתי נתחברו הספרים ונערכו, ואיזה ידיים שלטו בהם, ישנם ספרים שידוע ללא ספק שעברו עריכות שונות ומשונות, כך כסינופון לקח ספרים קדומים ועיבדם לצורך פרסומם, כפי שהוא מספר בעצמו [3].

כאמור לעיל, אין ההיסטוריונים האלו מספרים על אורך התקופה הפרסית, ואף לא השתמשו כלל במנין כרונולוגי כללי [כדוגמת זה של ספר מלכים]. כל מלך מנה את שנותיו לעצמו בלבד. אין הם מייחסים ערך לידיעה הכרונולוגית ולדיוק בה. כפי שמציין ראולונסון בהקשר להורודוטוס:

•       "הוא מאד לא דייקן בקביעותיו הכרונולוגיות מפני שהסתכל על הנושא כולו כבלתי חשוב כפי שנראה בברור", (ראולונסון, "הרודוטוס", כרך ראשון עמ' 104).

•       "ספרו על סדר הזמנים היה הנסיון הראשון בקביעת תאריכי זמנים מדוייקים למאורעות מדיניים וספרותיים ממלחמת טרויה עד מותו של אלכסנדר הגדול", ארתטוסתנס חי כשני מאות לפני הספירה, (אנצ"ע ערך ארטוסתנס).

•       "היונים שבמשך זמן מרובה ידעו את קורותיהם מתוך שירה אפית בלבד לא למדו עד אותה שעה לרשום את דברי ימי עברם.. התענינותם בפרס שהביאה אותם במגע עם עולם שונה משלהם שמשה להם כמעט יסוד ראשון להיסטוריה", (אנצ"ע ערך היסטוריוגרפיה).

המלכים הפרסיים עצמם לא נתכנו במספרים סדוריים, דריוש השלישי לא כינה את עצמו 'השלישי', אלא בשמו וכינויו בלבד. וגם ההיסטוריונים היווניים אינם מבדילים בין כורש לכורש ובין ארתחשסתא לארתחשסתא, השחזור ההיסטורי שנעשה ע"י ההיסטוריונים בעת החדשה הוא שיצר מכל סבך הסיפורים כרונולוגיה יש מאין. והוא ששיבץ את המלכים כל אחד במקומו. שחזור זה שנעשה לאחר יותר מאלפיים שנה לא נעשה על ידי הרכבת ספורים בלבד, מכיון שהמקורות סותרים את עצמם סתירות רבות מאד, והשחזור הוצרך להעדיף בכל מקום את הדעה הנראית מסתברת יותר, ולפעמים גם אינו מכריע בסתירות שונות.

הקורא את ההיסטוריה ההלניסטית צריך להתנתק מן החוש ההיסטורי שלו. פלוטארכוס, שחי במאה הראשונה לספירה, היה מספר אמן, הוגה דעות ראשון במעלה, ובקי בכל רזי ההיסטוריה והמיתוס. אך הקורא את ספרו שוקע בעולם של דמויות ושל מעשים הירואיים, אין סדר למשנה, ודמויות מן העידן הטרום ההיסטורי משמשות בכתביו לצד דמויות מוכרות מן העולם היווני רומי. אין הוא טורח לפרט מי קדם למי, וכמה זמן ארכה כל תקופה, שלא לדבר על סינכרוניזציה. יצירת לוח היסטורי מתוך כתביו היא חידה בלשית הנצרכת להסתמך על פרטים שונים המובאים בדרך אגב.

ההיסטוריונים היווניים מרבים לסתור אלו את אלו סתירות משמעותיות, קסטיוס רגיל לכנות את הרודוטוס "שקרן", ואלו ראולנסון (כרך שני עמ' 414) מאשים את קסטיוס בשקרים בזדון, לאור ידיעות מכתבי תוקידידס. אין לחוקרים דרך ברורה כיצד להכריע בסתירות אלו, וכל חוקר נקט בגישתו שלו. בירוסוס הכשדי מבקר למשל את הרודטוס על השמטת שמו של נבוכדנצאר ויחוס בנין בבל למלכה סמית במקום לבונה האמתי - נבוכדנצאר. נבוכדנצאר הגדול הידוע לנו ממקראות מלאים במלכים ירמיהו יחזקאל ודניאל, לא היה ידוע להרודוטוס המספר את תולדות בבל! וגם ספרו של הרודוטוס עצמו אינו ספר היסטוריה גרידא:

•       "כוונתו של המחבר בכתיבת הספר והקדשתו לאנטיוכוס הראשון יש בהן משום סמיכות למדיניותו של אנטיוכוס לטובת עיר בבל ומקדשו של מרדוך כמרכז תרבותי עולמי. ואולי היה ספר זה אחד האמצעים שהשתמשו בהם כהני מרדוך כדי להניע את אנטיוכוס לנקוט מדיניות זו, נגד השאיפות המצריות לשלטון רוחני בעולם" (אנצ"ע ערך הרודוטוס).

שחזור זה מתחשב בכל המקורות הפרסיים, ובורר מהם את המתאימים לו, אך מתעלם התעלמות מוחלטת מכל המקורות היהודיים, שחיו גם הם לא רחוק מההתרחשויות. דוקא המקורות היהודים רגילים היו לרשום היסטוריה מדוייקת וכרונולוגית כבר מראשית הימים, וראה בתורה משמים פרק 6 באריכות. מכיון שהשחזור אינו אלא תשבץ המשלב את כל המקורות יחדיו ובוחר את העדיפים, והינו גם תוצר של ההגיון והצלבת כל המידע, הרי שאין אפשרות להגיע לנוסחה הקרובה ביותר לאמת, אם מתעלמים באופן שיטתי מצד אחד של העדויות.

חור שחור בהיסטוריה

אין המדובר רק באימרה סתמית ש"בית המקדש השני עמד 420 שנה". אלא בתופעה שלמה המקיפה את כל ההיסטוריה היהודית. בכל המקורות השונים ומכל האספקטים השונים ישנו חסרון עמוק ומפליא שאין שום אפשרות למלאו בתירוצי סרק, כאלו יד נעלמה מחקה כל זכר לתקופה ארוכה כזו של שלטון פרסי.

•       "התקופה שבין עזרא ובין שמעון הצדיק נשרה מן המסורת שלנו ונעלמה לגמרי מן העין עד שלא נשתמרה עליה שום עדות ישירה.. לא נמסר לנו עליה כלום.. ואין ספק שזו תופעה מופלאה ביותר שלא נשתמר אף שם אחד משמות חכמי התקופה הזאת, את השתכחות שמות חכמי הדורות ההם נסו להסביר מתוך ענותנות החכמים ההם..". (קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, ח"ח 485)

עם כל הענוה, אין לתלות תופעות היסטוריות בענווה.. האישים הפועלים בהנהגת העם מתועדים יפה כבר בימי הבית הראשון, תקופת עזרא ונחמיה מתועדת מכל הבחינות המדיניות, המנהיגים, הכהנים, יוחסיהם, עמי הארץ, אירועים מבית ומחוץ, וכל הדרוש להיסטוריה. גם התקופה ההלניסטית מתועדת, הן מן הצד ההיסטורי, והן מן היצירה העממית, והיצירה ההלכתית. שמות הזוגות של הסנהדרין הגדולה מתועדים ומנויים דור אחר דור, כך רבים מפְּעָליהם ומֵאַמָריהם מתועדים (בעיקר במסכת אבות). חגי זכריה ומלאכי מתוארים כמוסרי השמועה לשמעון הצדיק. וגם להם מיוחסים אמירות שונות ומעשים שונים (ואפילו הלכות נמסרו בשמם ראה למשל יבמות ט).

בימי הבית השני חיו משפחות מיוחסות, אשר לא יכלו בשום אופן לאבד שנות 4-5 דורות:

•       "המסורות על התיחסות לבית יונדב בן רכב רווחו במשך כל ימי הבית השני ואף נשתקעו במשנה. בנחמיה ג יד נמנה בין בוני חומות ירושלים מלכיה בן רכב שר פלך בית הכרם. כן נמנו בתענית ד א בני יונדב בן רכב עם המשפחות הנכבדות המביאות את קרבן העצים, גם בבריתא שבירו' תענית ד ב על מגלת יוחסין שמצאו בירושלים נזכרה משפחה המתיחסת על בני יונדב בן רכב", (אנצ"מ ערך יהונדב).

יוסף בן מתתיה כותב:

•       "כל הכהנים הגדולים ששמשו אצלנו מאלפים שנה נקובים בספרים בשמותיהם איש לבית אביו ולכל אשר לא מלא אחר הדברים האלה אסור לגשת על המזבח ולשרת במשמרת הקדש והנה הדבר נראה לעין ועוד יותר מזה הוא עומד על כרחו כי לא לכל אדם היה מותר לכתוב", (נגד אפיון).

יצירת חלל עצום של קרוב למאתיים שנים באמצע מסורת רציפה יוצרת חור שחור בהיסטוריה היהודית, חור שלא היה קיים מאות שנים לפני כן ולא לאחר מכן, וזהו דבר בלתי סביר.

להיכן נעלמה תקופה של יותר משבעים שנה בין שיבת ציון לבין עזרא ונחמיה? האמנם דבר לא נעשה בתקופה זו בישראל ביחס למקום המזבח, המלחמה עם הכותים, שמירת המצוות, התרחקות ממנהגי עבודה זרה, עבודת ה', בשביל ראשיתה של תקופה זהו פרק זמן עצום ורב, שבעים שנה!  וכאילו במקרה גם באמצע ספר עזרא ישנו חסר עצום ודילוגים מפליאים של עשרות שנים! וכן התקופה שלאחר עזרא ועד כיבוש אלכסנדר, גם עליה עוברים כל המקורות בשתיקה "כאלו" אינם יודעים אותה!

•       "לשיטה זו - העובדה שעזרא בפרק ז מדלג על חמשים ושבע שנה היא מקרית" (התנ"ך האבוד).

•       "אין בידינו ידיעות על תולדות יהודה במשך 60-70 השנים הבאות עד לעליותיהם של עזרא ונחמיה" (אטלס כרטא לתקופת המקרא מפה 170).

•       "מבנין הבית עד עלית עזרא יש הפסק של כשבעים שנה, והספרים עוברים עליהם בשתיקה גמורה. אך בדורות שהספרים עוסקים בהם, הן מוסרים לנו תיאור בהיר ומציאותי של המאורעות והאישים הראשיים שטבעו חותמם על חיי האומה כל ימי בית שני" (אנצ"מ ערך עזרא ונחמיה עמ' 144).

•       "מועטות הן מאד הידיעות על המצב החיצוני של יהודה במאה השניה לשלטון פרס. ספרי הזכרונות האחרונים שבמקרא נפסקים בימי עזרא ונחמיה אחר כך מתחילה בדברי ימי יהודה פרשה אפורה שאין בה לא אישים מובהקים ולא מאורעות גדולים" (ש. דובנוב. דברי ימי עם עולם) לפי הנתונים שבידינו יותר מדוייק לומר: "אין בה אישים כלל, ולא מאורעות כלל".

•       "למרות זאת שבין מותו של מלאכי ובין הופעתו של אלכסנדר הגדול בא"י עברו כ- 150 שנה, הרי לפי ההשקפה התלמודית תקופה זו כאילו אינה קיימת וגם לנו היא רובה ככולה סתומה, ועל שקרה בה נדע לכל היותר מתוך השערות". (מקראה בחקר המקרא, ליקוטי תרביץ א', פרופ' א. אורבך). לנו היא סתומה ויודעים עליה מתוך השערות, אבל מסורת חכמי ישראל, שהיו שם - היא "כאילו"!

•       בהיסטוריה הפרסית עצמה גם ישנו חור שהשיחזור לא הצליח למלא: משנת שש לדריוש "הראשון" ועד שבע לארתחשסתא "הראשון" (516 - 450 לפנה"ס) אין שום ידיעה היסטורית כאילו הזמן עצר מלכת.

בספר דניאל (יא) מפורש כי נפילת מלכות פרס היתה בזמן המלך הרביעי מדריוש. המלך הגבור שמלכותו נחצתה לארבע הוא בלי ספק אלכסנדר מוקדון. קשה להתעלם מדברי דניאל כשהם מתארים בפרוטרוט את כל המאורעות בהתפלגות בית תלמי. 

כך בספר עזרא נחמיה ומרדכי מנויים בין העולים בזמן כורש (עזרא ב ב). ניתן אכן לומר כי אלו נחמיה ומרדכי אחרים.

לפי ספר עזרא, היה עזרא בנו של שריה בן עזריה הכהן הגדול שלפני האחרון במקדש. מה שמוכיח כי עזרא היה בדור שיבת ציון. לפי השחזור ההיסטורי הפרידו 130 שנים ביניהם.

עזרא (ו יד) מספר כי בית המקדש נבנה בסיוע כורש דריוש וארתחשסתא, אך לפי השיטה המקובלת שום ארתחשסתא לא היה שייך  לבנין המקדש [4] (וראה באנצ"מ ערך עזרא עמ' 149 שנדחקו לומר כי פרק זה בעזרא נלקח מתוך חיבור שנתחבר בימיו ולפיכך שבחו והללו אותו במה שלא עשה).

עזרא (ד ז -כד) מתאר כיצד שלחו רחום וחבריו כתב שטנה לארתחשסתא וכך בטלה עבודת ה' עד ימי דריוש. אך ארתחשסתא  מלך בכלל אחרי דריוש, ו"הפרשה מסופרת מחוץ לזמנה" (אנצ"מ ערך עזרא החיצון עמ' 153) [5].

•       "בעזרא ז ח מסופר שבשנה השביעית לארתחשסתא מלך פרס עלה עזרא.. ובנחמיה ב א ואילך כתוב שבשנת עשרים לארתחשסתא עלה נחמיה לא"י.. בעיית זיהוי המלכים הנזכרים בכתובים אלו אינה קלה, וקשורה היא כמובן אל בעית זמן פעולתם של עזרא ושל נחמיה ובפתרון השאלה מי משניהם קדם למי. אם קדם עזרא לנחמיה אפשר לחשוב שהוא עלה בשנה השביעית לארתחשסתא הראשון, ושנחמיה עלה בשנת עשרים לאותו המלך, ואם קדם נחמיה לעזרא יש שתי אפשרויות: או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא הראשון ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השני, או שבא נחמיה בשנת עשרים לארתחשסתא השני ועזרא בשנת שבע לארתחשסתא השלישי", (אנצ"מ ערך ארתחשסתא).

המסורת היהודית שהשתמשה במנין כולל מיום יציאת מצרים (מלכים א ו), וכן של שנות הישוב בארץ מן הכיבוש (שופטים יא כו), ובשיטות כרונולוגית וסינכרוניות לממלכות שונות. המשיכה באותה שיטה גם בימי הבית השני, ישנה מסורת כמה זמן עמד הבית, ומה מספר הכהנים הגדולים ששמשו בו (יומא ט.) כמה היתה מלכות יון בפני הבית, וכמה מלכות הורדוס בפני הבית (שבת יד. מספרים הנחשבים כעובדות היסטוריות). מגלת תענית מתארכת אירועים לאורך מאות שנים בתאריך מדוייק של יום וחודש ועוד קודם לכן, ולתוכנה מקבילות רבות בדברי יוספוס ועוד. בספר נחמיה כבר מוזכרות מגלות היחס, ובבית המקדש היה ארכיון מיוחד למגלות יחס אלו (מדות ה, ד; יוסיפוס, נגד אפיון, א, ו, ז, ועיין בראשית ספרו חיי יוסף. בסוף מלחמות היהודים מתואר כיצד שרף טיטוס את הארכיון עם חרבן הבית השני).  ספר דברי ימי הכהנים הגדולים, שהגיע לידי יוספוס, נזכר גם בספר חשמונאים (א' פט"ז) ובודאי הכיל ידיעות מסודרות על המקדש ועל המשרתים בו בכל הדורות. ברור שמגלות כאלו המונות דורות ומזכירות אישים מוכרים מתקופות מוכרות מצמצמות ביותר את האפשרות לטעות ביותר ממאה שנים. ספרות חז"ל מלאה בפירוט מאורעות שונים שבחיי אישים לאורך כל התקופה ההלניסטית, כמו שמעון בן שטח, חוני המעגל.

•       "פחות היהודים או נשיאיהם בימי הבית השני, כמו מלכיהם בימי הבית הראשון, היו להם סופרים או כותבי דברי הימים, שכתבו ברציפות את ספרי הזכרונות או דברי הימים שלהם. כי דברי הימים של המלכים או ספרי הזכרונות נזכרים במקומות רבים בספר מלכים, ואילו של הנשיאים והכהנים בימי הבית השני נזכרים בפעם הראשונה בספר נחמיה (יב כג) ואחר כך בחשמונאים (א טז כד)", (שפינוזה, מאמר תיאולוגי מדיני, הוצ' מאגנס תשכב' עמ' 145).

השחזור ע"פ הכרונולוגיה הפרסית אינו אלא צירוף של ידיעות על מלכים בודדים, ולא ראיה כללית. ושחזור זה מתנגש עם המסורת היהודית, לא מתוך טענה שאין היא ממשיכה בשיטתה ההיסטורית, אלא שנפלה טעות בשיטה היסטורית זו.

יוסף בן מתתיהו בודאי היה בקי בכתבי ההיסטוריונים היווניים, ובעוד ספרים רבים שלא הגיעו אלינו בשלמותם, כגון מנתון, ניקולאוס איש דמשק, מננדר, ועוד רבים.  בספרו חיי יוסף (419) הוא מספר כי טיטוס העניק לו ספרים קדושים משלל ירושלים החרבה וכן מצטט מ"דברי ימי הכהנים הגדולים".

והנה את ספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים הוא פותח:

•       "הרבו כבר יהודים לפני לכתוב את דברי ימי אבותינו באר היטב.. על כן אחל את חבורי זה מן הזמן אשר בו פסקו הסופרים האלה ונחתמו דברי נביאינו.. ואספר כי אנטיוכוס הנקרא אפיפנס כבש בחוזק יד את ירושלים..".

ברור כי חתימת דברי הימים אליה הוא מתכוין הם ספרי עזרא ונחמיה, ובכל זאת ההמשך הטבעי לעזרא ונחמיה היא תקופת אנטיוכוס אפיפנס. ברור שאין כוונתו לספרים עלומים שלא הגיעו אלינו, שהרי אפילו את ספרי חשמונאים המתארים יפה את דברי ימי אנטיוכוס אפיפנס אינו מחשיב כחלק ממה ש"הרבו לכתוב באר היטב" אלא מה שנכתב עד ש"פסקו הסופרים ונחתמו דברי נביאינו". וכמה מגוחך לקרוא במבא של ד"ר שמחוני (מסדה 1975):

•       "אמנם בין נחמיה ובין אנטיוכוס אפיפנס חוצץ ריוח היסטורי של מאתיים וחמשים שנה בערך. אך הנה הריוח הזה לא היה אלא חלל היסטורי ריק, כמעט ישימון".

 האם משום שאנו איננו יודעים דבר על תקופה ארוכה זו (שהיתה קיימת לפי משכתבי ההיסטוריה המודרנים) יש להניח כי היא היתה בעצמה ישימון, וגם מי שחי בסמוך לה לא היה לו מה לתאר? האם לא היו לעם מנהיגים, שונאים, אויבים מבית ומחוץ, אירועים טבעיים מיוחדים, קשרים עם אומות שונות, אישים בולטים, כהנים גדולים, גבורי חיל, בוני ערים, אנשי רוח או מחברי ספרים, כתות דתיות ומדיניות, ועוד ועוד. האם מצאנו באיזה שהוא מקום בהיסטוריה תקופה שהוגדרה כישימון על ידי מי שהיה קרוב אליה ויכל לדעת על ההתרחשויות לו אירעו, אך משום מה לא אירע בה כלום? יוספוס יכל באופן תיאורטי לפגוש את נכדיהם של האנשים שחיו בתקופת 'ישימון' זו, האם באמת לא יכל להגיע אליו שמץ של מידע מכל ההתרחשויות האלו?  וכל ספרי ההיסטוריה שהיו לפניו גם הם פסחו על תקופה זו בכוונה תחלה?

ברור הדבר מדברי יוספוס כי תקופה זו לא היתה ולא נבראה, וכך הוא מפרש את ההיסטוריה תוך התעלמות מ"שנות הישימון".

בקדמוניות היהודים (קדמוניות יא ז ב, ח ב ד) מסופר על עלילותיו של סנבלט שנתמנה למושל שומרון ע"י דריוש שחתנו היה במקדש וכשהוצא משם פרש לו לשומרון, ואלכסנדר הגדול (שניצח בינתיים את דריוש) אישר לו את הבנין.

והנה סנבלט זה מוזכר במקרא באריכות, והוא אחד האישים המרכזיים בספר נחמיה (נחמיה ב י יט, ג לג, ד א, ו א,ב,ה,יב,יד, יד כח), כך מוזכרת העובדה שחתנו היה במקדש (נחמיה יג כח), וכן מוזכר בפפירוס מיב בן אותה התקופה (קאולי מס' 30 שורה 29). איך וכיצד דילג לו סנבלט ביעף את כל "תקופת הישימון" היישר לרגלי אלכסנדר מוקדון, וגם הוא "כאלו לא ידע ממנה"? המבוכה רבתה כאשר נמצא חותם מן המאה הד' לפנה"ס המזכיר את סנבלט פחת שומרון (אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 167), איך וכיצד ספר נחמיה ידע על שיתרחש במאה הד'? נחמיה לא ידע שסנבלט הוא פחה (ולכן אין לטעון כאן לאנכרוניזם בס' נחמיה, שגם לו היה, הרי הוא ההוכחה הטובה ביותר לידיעותיהם של בני הדור על ההיסטוריה), אך הוא מוזכר בנחמיה כעסקן שומרוני רם מעלה. ניתן כמובן לבדות שני סנבלט, אך ברור כי יוספוס לא חשב כך (ראה אנצ"מ ערך שמרנים עמ' 169: "ברור שהוא זיהה את סנבלט המקראי עם סנבלט ג' בקפצו ממאה ה' לסוף מאה ד'"). גם הכרוניקות השומרוניות (יהושע השומרוני ועוד) מספרות על סנבלט כבן דורו של זרובבל. וכיום מדובר על שלשה סנבלט (אנצ"ע ערך סנבלט).

הענינים מסתבכים והולכים עוד יותר, כאשר ניגשים לשלשלת הכהנים הגדולים:

•       "הפלוגרפיה דומה קרתה במקורותיו של יוסף לגבי שלשלת הכהנים הגדולים מבית צדוק, מתוך כתבי יב יודעים אנו כי בגוהי נעשה פחה ויוחנן בן יוידע עלה לכהונה גדולה לא יאוחר משנת 410 לפנה"ס.. לפיכך קשה להעלות על הדעת שידוע שימש בכהונה גדולה עד שנת 332, ולא כל שכן שהיה לו אח בגיל הנישואין בשנת 332 כפי שהיה יוצא אילו זהינו את ידוע המקראי עם ידוע הכהן הגדול.. מסתבר מאד שעלינו להכניס לפחות שני שמות ברשימת הכהנים הגדולים, אחד מהם הוא ידוע ג'" (אנצ"מ שם. על הסיבוכים האלו ראה גם ערך יב).

•       גם בערך יוחנן מסתבכת התמונה והולכת, שהרי פלביוס מספר (קדמוניות יא ז א) שבגוהי שר צבאו של ארתחשסתא תמך בישוע אחי יוחנן הכהן הגדול המכהן, והנה על ארתחשסתא השלישי מסופר שהיה לו מצביא בגוהי, אך בכתבי יב אנו מוצאים את יוחנן ואת בגוהי בזמן דריוש השני, אך לא עד ארתחשסתא השלישי..

כך ניצבים להם החוקרים ממרחק אלפיים שנה והופכים את מקורותיו של יוסף [6] וכל כתבי ההיסטוריה, כולל הספר המוכר "דברי ימי הכהנים הגדולים" המוזכר כבר בספר חשמונאים ליצרני הפלוגרפיות. נברא לנו את ידוע ב' ואת ידוע ג', סנבלט ב', וכמובן דריושים כורשים וארתחשסתות לאין מספר. ולבסוף נאשים את הקדמונים בני התקופה בבלבול!

•       יש לצין גם לספר החיצוני חזיונות עזרא שאלתיאל, המזהה את שאלתיאל (אבי זרובבל) עם עזרא, גם אם הזיהוי אינו נכון, הרי שלפי התיארוך המקובל יש בין שני אישים אלו כמאה שנים, וכיצד נכתב ספר שלם, שבסופו של דבר גם נתקבל במדה מסויימת ונשתמר עד ימינו, כשלמחברו אין שום מושג בהיסטוריה של תקופתו (ראה במבא של פרופ' הרטום לספר זה שהעלה תמיהה זו).

•       "מחבר ספרינו ייחס אותו לעזרא הסופר משום שמצבו ההיסטורי של עזרא זמן מועט (לפי הבנתו של המחבר) אחר חורבן בית ראשון תואם את מצבו של המחבר האמתי" (אנצ"מ ערך עזרא הרביעי).

•       "סדר המלכים בספרנו (דניאל) מיוסד על מסורת אחרת שנשתמרה במלואה במקור מאוחר הוא ספר יוסיפון העברי.. מסורת זו היא קדומה בהרבה לבעל ס' יוסיפון כי עליה מיוסד הספור.. בס' עזרא החיצוני פרקים ג' ד' וביוספוס קדמוניות ספר יא' פ"ג, ואולי היא נרמזת כבר בנחמיה יב' כב'.. אך בכל זאת אין מסורת זו היסטורית אלא היא אגדה שנוצרה בזמן שכבר נשתכח סדרם של מלכי מדי ופרס", (מ.צ. סגל, מבואר מקרא עמ' 745). שים לב: בספר נחמיה רמוזה אגדה "שנוצרה בזמן שכבר נשתכח סדרם של מלכי מדי ופרס"!

עדות ספרי עזרא ונחמיה, הספרים החיצונים, יוספוס, המסורת העממית היהודית, ושתיקתה של ההיסטוריה בכללה מכוונת למסקנה אחת: כי התקופה הפרסית לא היתה ארוכה כמו שמתארים אותה משחזרי ההיסטוריה.

הארכאולוגיה

והנה מענין לראות כי גם הארכאולוגיה "כאלו לא ידעה" מכל תקופת הישימון האפורה הזו, ומכיון שלא היו בה אישים מיוחדים ומאורעות מיוחדים, מן הסתם לא היו אלו צריכים בתים, כלי חרס, כתובות, תכשיטים וחותמות. ולכן לא השאירו אחריהם אנשים אפורים ומסתוריים אלו זכר. התקופה הפרסית היא דלת ממצאים בכל תחום ארכאולוגי, כשלש מאות שנה חסרי כל אירועים היסטוריים שימלאו אותה, וחסרי מבנים מיוחדים ולא אתרים מיוחדים, בארכאולוגיה וארכיטקטורה, הכל דל וריק. ולא בכדי תקופה זו מכונה תקופת השתיקה של ההיסטוריה.

וכך כותב מאיר בן דב:

•       "חמש מאות השנים שעברו מאז הצהיר כורש מלך פרס את הצהרתו ועד שבנה הורדוס את המקדש ואת הר הבית מחדש.. בכל החפירות הארכאולוגיות שנערכו בירושלים עד למלחמת ששת הימים היו הממצאים מתקופה זו מועטים ביותר ותוספת ידע ממקורות ארכאולוגים לא באה, המבקש לשחזר את תולדותיה של העיר באמצעות הממצא הארכאולוגי, ימצא עצמו במצב דחוק מאד מעט מאד ממצאים קטנים וחפצי יום יום בני התקופה ואלו ממצאים ארכיטקטונים דהיינו שרידי מבנים נעדרים לגמרי. קוינו שעתה במהלך החפירות ישתנה המאזן העגום הזה אולם תקוה זו נתבדתה הן בחפירות ליד הר הבית והן בכל החפירות האחרות שנערכו בחומי העיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים חפצים וממצאים מועטים מאותן תקופות אכן התגלו זעיר שם זעיר שם אך שרידי בניה ממש לא נמצאו והחידה נותרה ללא פתרון" (חפירות הר הבית עמ' 64).

•       התקופה הפרסית היא אחת הסתומות בתולדות הארץ ותופעת הפער הישובי בירושלים היא רק חלק ממערכת הבעיות הקשורות בתקופה זו (התנ"ך האבוד עמ' 124).

•       "לא רבים הם האתרים שנחפרו עד עתה ובהם נחשפו שרידי ביצורים מן התקופה הפרסית.. אי אפשר להעלות מהם תמונה ברורה על מערכת הביצורים בתקופה זו ואף השתייכותם התאריכית לא נקבעה בוודאות גמורה" (אנצ"מ ערך בניה עמ' 261).

•       "הפערים המוזרים התגלו שוב ושוב עד היום לא התגלה אף לא חתך סטארטיגרפי אחד שבו אפשר למצוא מעל שכבת הברונזה בסדר עוקב וביצוג מלא את השכבות הישראלית הפרסית והתלמית, הפתיע במיוחד הפער בתקופות הפרסית והתלמית.. דומה שתקופה בת כשלש מאות שנה נעלמה ממערך השכבות הארכאולוגית בארץ ישראל.. שלש מאות השנים האלו מיוצגו במוזיאון ישראל בכמה ארונות קטנים שעל מדפיהם ערוכים בטורים ממצאים שונים רובם כלי חרס קטנים.. העדר שכבות ישוב מהתקופה הפרסית התמיה את חוקר התקופה הארכאולוג אפרים שטרן "למרות רבוי האתרים בארץ ישראל שהתגלו בהם ממצאים מן התקופה הפרסית נחשפו שרידי בניה מעטים יחסית ומעטים עוד יותר השרידים המאפשרית לעמוד על תכניות ערים, יבול דל זה של עשרות שנות חפירה יש בו כדי להתמיה" (א"י בתקופה הפרסית, קדמוניות 8, 1969, עמ' 114)

•       "ידיעותינו על התרבות החומרית של התקופה הפרסית בארץ ישראל אינן סדורות והן נופלות מאלו של תקופות קודמות לה בהרבה" (א. שטרן. התרבות החמרית של א"י בתקופה הפרסית ירושלים תשלג' הקדמה).

כל החשבונות ההיסטוריים נעשו לפני שנתפתח מדע הארכאולוגיה, והתפתחות מדע זה כבר נכרכה סביב השבלונה הקיימת. אך עדיין קשה להבין כיצד לא "התפוצצה" פרשת השיחזור הזו, רק מכח ההכחשה הגורפת של הממצאים.

המסורת היהודית

כשאנו מדברים על המסורת היהודית, אין המדובר רק בענין של "אמונת חכמים". מנין השנים היה ענין משמעותי ביותר בעיני היהודים בני התקופה, וקשה להאמין שנעלמו מעיניהם שנים כה רבות. 

התאריכים של שיבת ציון, תקופת דניאל, ודומיהם קריטיים ביותר לכל ההשקפה האפוקליפטית של ראשית בית שני, שעסקה למעלה מראשה בחשובי קיצים. ואין ספק שהם שקדו לברר את הדבר. מה גם שהדבר נוגע לשבעים השנים המובטחות עד שיבת ציון, בהם עסקו ירמיהו וזכריה. וראה למשל דניאל ט ב "אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא".

כל חשבון השנים נוגע ליסודי ההלכות בישראל, חשבונות השמיטה והיובל מבוססים על מנין השנים, מחזור היובל מגיע אחת לחמשים שנה, ולכך יש לחשוב את כל עשרות ומאות השנים האחרונות. עיבור השנה והלוח תלוי גם כן בחשבונות של שנים, את המולד מחשבים לפי בהר"ד - חשבון השנים לבריאת העולם, וגם אם לא היו מחשבים בדיוק בדרך זו, ברור שחישוב שנים ועיבורן מצריך מסורת רבת שנים ורשימות של לוחות שנים ומחזורי שנים. על שבט יששכר מעידה כבר התורה כי היו "יודעי בינה לעתים".

ספר היובלות, שהוא אחד מספרי היסוד מבין הספרים החיצוניים, בנוי כולו על חשבונות זמנים היסטוריים מיום בריאת העולם וכולל סיכומים מספריים בכפולות של חמשים. ורוב הספרים נמשכים אחריו ואחרי סגנונו, כך "צואות בני יעקב" [וכן "ברית דמשק" של כת מדבר יהודה], ובספר "צוואת משה" אנו מוצאים גם כן מנין מיום הבריאה. וכן בספר קדמוניות היהודים, ובספר האפוקריפון של ירמיה שנתגלה בקומראן (נכתב בזמן אנטיוכוס אפיפנס).כתובת בביהכנ"ס בסוסיה שבדרום הר חברון משתמשת גם היא במנין לבריאת העולם.

כך נראית פסקה מן ההיסטוריה היהודית שנכתבה בזמן המאורעות: "הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים ראשי אבות והכהנים על מלכות דריוש הפרסי, בני לוי ראשי האבות כתובים על ספר דברי הימים ועד ימי יוחנן בן אלישיב", (נחמיה יב' כב').

חשמ"א טז' מציין כי כבר דברי ימי יוחנן כהן גדול מנויים בספר דברי ימי הכהנים הגדולים, הרי שבודאי שרשיו מגיעים גם כמה עשרות שנים קודם לכן - לתקופה הפרסית. עיון אחד בספר כזה פושט את כל הספקות בעניני מנין השנים. וכן מוזכר באסתר י ב "ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס", - "כנראה היה זה חיבור היסטורי שסיפר את קורות מלכות פרס מנקודת מבט יהודית, השוה נחמיה יב כג", (אנצ"מ ערך ספר זכרונות). ברור שאם לעיני אנשי כנסת הגדולה מחברי מגלת אסתר היה ספר דברי הימים למלכי פרס, - שבודאי היה לא פחות משוכלל מדברי הימים הישראלי, הכולל סינכרוניזציה מלאה, וסיכומי תקופות - לא היתה מקום לטעות כזו.

יתר על כן, ידוע כי ההיסטוריונים הנוצרים השתדלו להאריך את התקופה הפרסית בכדי למצוא 490 שנים בין דניאל לבין הולדת ישו ["שבועים שבעים" - עד44 לפני בנין הבית], עמם התפלמס אברבנאל באריכות (מעייני הישועה מעין י' תמר ו' ז'). ולאור העובדה שצוינה לעיל כי בהעתקות ספרי ההיסטוריה נשלחו ידיים רבות (למשל הוכנסו דברי שבח והלל לישוע הנוצרי בספרו של פלביוס.. ספריו לא נשתמרו אלא ע"י הנוצרים שראו בתיאור חורבן ישראל בסיס רוחני), הדבר פוגם מאד באמינות הספרים.

והחשוב מכל: בכל אחת מהגירסאות החיצוניות ישנם סתירות פנימיות, אין אף היסטוריון המציג תמונה שניתן לקבלה במלואה, אף אחת מן הגירסאות אינה מסורת של עם בארצו או של קבוצה שלמה. מה שאין כן בהיסטוריה היהודית אין סתירות פנימיות, והיא מסורת שלמה של עם בארצו, המצליבה את כל האלמנטים הנוגעים לידיעות שכאלו.

 ישוב הסתירות

מובן שאי אפשר לסתום את הגולל על הדיון בהאשמת ההיסטוריונים היווניים בשקרים ובאינטרסים. ישנה כאן סתירה חמורה בין מסורת שלמה בת מאות שנים לבין הצטברות של נתונים מספרי היסטוריה. רבים התחבטו בנדון זה, וחלק אף הוציאו את דברי חכמינו מפשטם בצורות שונות. אפילו המלבי"ם (עזרא ו יד) התחבט בדבר וסיים "אין בזה דבר ברור". [7] מרדכי ברויאר (שמעתין תשלג' גליון 36) הביא את השיטות השונות בנושא, ובמסקנתו הוא מקבל את השחזור המקובל, בהסתמך על דברי רי"א הלוי "רבותינו לא היתה מלאכתם חקירת דברי הימים" - שנאמרו על בעלי התוספות.. וכאילו שהמדובר כאן על "מלאכה" של "חקירת דברי הימים", ולא על מסורת של אנשים שחיו בתקופה עצמה.

 דומה שבמצב זה העמדה הנכונה ביותר היא, שאין בידינו להכריע בדיוק איזה תיאורים אין להבין כפשוטם, והתמונה השלמה מורכבת מדי בכדי לראותה ולשחזרה על סמך הנתונים שבידינו. הכחשת המסורת כולה על סמך השחזור הזה על כל חסרונותיו, אינה מוצדקת.

בעת האחרונה ירד לעומקו של הנושא ד"ר חיים חפץ, ובמאמר שפרסם בבטאון מגדים (גליון יד') מביא (יחד עם הרב י. מדן במבא למאמרו) חלק גדול מן הטיעונים הנזכרים, ומציע שחזור חילופי להיסטוריה הפרסית מתוך כל הנתונים הידועים לנו.

השחזור המקובל טומן בחובו עובדה מופלאה ביותר, שהרי בספרי ההיסטוריה היוניים המקוריים מסופר על: כסרכסס, דריוש, כורש, וארתחשסתא. ואילו בספרי ההיסטוריה המודרניים ישנם שני כסרכסס, שני דריוש, שני כורש, ושני ארתחשסתא. האין זו עובדה שקופה שמאן דהוא 'ניפח' את ההיסטוריה בכדי למצוא מקום רחב לכל האגדות להשתרע כרצונם וכדיוקם? דומה שזו עובדה מפליאה יותר מאשר הכפילויות בספר שמואל.. על ספרי הגוזמאות והשיבושים של היונים לא נערכה בקורת בסגנון בקורת המקרא, רק ההכרח של קבלת אחת הגירסאות כאשר ישנן יותר מאחת.

גם את המפתח לפתרון מצא ד"ר חפץ בדברי חז"ל (מגלה ג:) שאמרו כי ארתחשסתא הינו כנוי כללי שכמה מלכים השתמשו בו, "ארתחשסתא על שם מלכותו" (מגלה שם) וכן: "לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא" (סדר עולם ל', אבן עזרא דניאל יא' א') [8]. לכן שלשת המלכים הנקראים ארתחשסתא מקבילים למלכים אחרים המוכרים בשמות פרטיים. החוקרים הבחינו בארבעה דריוש, ע"פ האירועים המתוארים סביבם, אך אין מניעה לזהותם כשניים בלבד.

עוד טוען חפץ כי בממלכה גדולה כפרס, אפשר לשער שאירע שגם שליט משני ששלט על מחוז גדול, או בתקופת פילוג, תואר כמלך באחד ספרי ההיסטוריה. וכן הוא מעיר כי המשחזרים למיניהם התעלמו לחלוטין מן העובדה שמלכות פרס היתה קיימת עוד קודם לנפילת בבל בידיה, ובודאי חלק מן התיאורים על פרס מתייחסים לתקופה זו. בכך אפשר להבין יותר טוב תיאורים שונים של פעולות המיוחסות במקרא לבבל, והכוונה היא לפרס כשהיתה תחת בבל.

ד"ר חפץ עובר במאמרו על כל שלבי ההיסטוריה הפרסית, ומצביע על כפילויות של תיאורים שהובנו כמתארים אירועים שונים בזמנים שונים, ובעצם מתארים את אותו אירוע. מעשים שוים יוחסו לאישים "שונים", שבעצם אינם שונים. סתירות ידועות רבות מתיישבות בדבריו. את כל הוכחותיו ומקורותיו מן ההיסטוריה הארכאולוגיה והמסורת לא  נוכל כמובן להביא כאן, והמעונין ימצא אותם במאמרו. [9] את תקציר סדר הזמנים לפי חפץ נביא כאן:

כסרכסס הוא כיארכסרס, דריוש הגדול הוא דריוש השני, כורש בעל ההצהרה הוא כורש המכונה הצעיר שהיה מושל בזמן אחיו ארתחשסתא השני, ארתחשסתא השני והשלישי הינם אדם אחד.

סדר המלכים לפי זה הוא: כורש כובש נינוה הוא כיארכסרס הוא אחשורוש. כנבוזי כובש מצרים. דריוש כובש בבל - בתקופת דניאל. כורש הצעיר - הוא בעל ההצהרה. ארתחשסתא הוא אחשורוש. כנבוזי. דריוש - שניגף לפני אלכסנדר מוקדון.

הגישה למסורת בפרשה זו אינה תלויה דוקא בתיאוריה הספציפית של חפץ, אין הכוונה אלא להראות כי השחזור המקובל אינו מוכרח ומחוייב המציאות, ולכן אינו בר תוקף כנגד מסורת מוצקה ואחידה, ובודאי אינו עדיף ממנה.

 

________________________________________

 [1]כך למשל מ' הרן שביקש לו זמן לעריכת ספרי הנביאים, הרחיק עדותו ומצא אותו "ככל הנראה אי אז  בתוך פרק הזמן האפל שלאחר פעולת עזרא.. ולפני פרוס התקופה ההלניסטית", (מ' הרן, תקופות ומוסדות במקרא, ת"א תשלג' עמ' 270).

 [2]במקרה אין הבדלים אלו משפיעים על המנין ליציאת מצרים, משום שישנם הבדלים במניית שנות השופטים.

 [3]בספרו "הלניקה", בהקשר לספרו על מלחמת כורש בארתחששתא אחיו. החלק הראשון מ"הלניקה" הוא בעצם חבור משוכתב של תוקידידס.

 [4]ואילו לפי ההצעה החילופית דלהלן, כורש בעל ההצהרה מלך יחד עם אחיו ארתחשסתא (ה"שני" וה"שלישי"), ודריוש הגדול הבא אחריהם הוא הוא בונה המקדש.

 [5]לפי דעת חז"ל ארתחשסתא זה הוא כורש.

 [6]יש לציין כי יוספוס עצמו יכול להימנות על ההיסטוריונים היווניים, שהרי אין שיטה היסטורית וכרונולוגית מקיפה בדבריו. תיאוריו מלאים עשרות סתירות, ובכל מקום שהוא מגיע למספרים אנו רואים רק אי דיוקים וסתירות. וגם בענינים אלו העתיק את דברי קודמיו ללא סדר וללא יצירת שיטה היסטורית. כך שכשקוראים את דבריו על דברי ימי פרס, בלא ניפוי והצלבה, אפשר להתרשם גם על תקופה ארוכה ביותר. אך כשהוא מדבר על ההיסטוריה של ארץ ישראל בה חי ופעל, ואת המקורות ההיסטוריים שלה הכיר, אין הוא יודע די אירועים בשביל למלא תקופה זו, וגם רואה את האירועים הידועים כרצף.

ד"ר שמחוני בהערותיו למלחמות היהודים (ו ד ח) כותב: "החשבונות של יוסיפוס הם ענין קשה לענות ובלי ספק נכנסו בהם טעויות רבות ע"י מעתיקי כתב היד (היונים נהגו לסמן את המספרים באותיות הא"ב שלהם וכאן הוא מקור לטעויות מטעויות שונות) ועל כן אין בהם שום סדר ואחדות וסתירות על גבי סתירות נמצאו בין חשבונות המחבר במקומות שונים ואפילו במקום אחד". 

פרופ' גרינץ (מבא המקרא עמ' 212) מצא סתירה בדברי יוסף, כי בקדמוניות היהודים מזהה יוסף את ארתחשסתא של עזרא ונחמיה עם Xeres ואת אחשורוש של אסתר זיהה בArtaxerxes. אבל ב'נגד אפיון' א' לז' מזהה את ארתחשסתא של עזרא עם Artaxerxes I. ולפי התיארוך של חפץ Xeres הוא Artaxerxes.

 [7]האברבנאל בפירוש לדניאל מעין ב' תמר ג' כתב: "מלכות פרס בפני הבית קמח' ובית חשמונאי קמב', ובית הורדוס צט'", לעומת האמור בתלמוד: מלכות פרס בפני הבית לד' שנה, בית חשמונאי קנ' והורדוס קג'. רבינו ישעיה בפירושו לעזרא כותב שסדר עולם חולק על המאמר הוא כורש הוא דריוש וכו'.

 [8]זוהי הכוונה במאמר הידוע הוא כורש הוא דריוש וכו', עי' תוספות, המאור הקטן. זיהוי כורש ודריוש בא רק לתרץ את דברי ר' אבהו. לשם "דריוש" יש משמעות דתית, ואינו מציין רק שם עצמי. ד"ר חפץ מביא (במאמרו הערה 80) כתובת פרסית בה כתוב: "המלך אומסו הנקרא ארתחשסתא", וכבר במאור עיניים לעזריה מן האדומים (ח"ג פי"ח) ציטט את דברי בירוסוס הכשדי שכתב כי ארתחשסתא הוא כינוי למלך שהביא נצחון גדול.

 [9]לאחרונה השיגו על שיטתו של חפץ (ראה: ואלטר, מלכי פרס ומדי, כרם ביבנה תשנה'. ד.מ. לוי מקרא וארכאולוגיה י-ם תשסח' עמ' 279) מכח רשימות בארכיוני יב, המספרות על אשה מסויימת, אימה, וילדיה, לפי שנות מלכים שונים. אך יש לבדוק אם לא פוענחו הרשימות האלו בעקבות התיארוך המקובל. ואם לא נוצרו היחוסים המשפחתיים האלו בעקבות הנחות קדומות.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 00:26 לינק ישיר 

עודד, למה סעיף 2 לא מפריע לך? את סעיף 4 לא אני המצאתי ולא הייתי ממציא בעצמי. ככל הידוע לי, זוהי העמדה המקובלת במדע ההיסטוריה כיום. (ואשר לציד כל הציפורים, יתכן שאתה צודק.)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2014 00:28 לינק ישיר 

ראו דיון קודם בפורום:

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=1639646&forum_id=1364



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 00:42 לינק ישיר 

נניח שהבית הראשון נחרב ב420 לפנה״ס והשני נבנה ב350 , מלכות פרס בפני הבית 34 שנים דהיינו אלכסנדר מוקדון כבש את הארץ ב316 לפנה״ס (ולא 332 כמקובל), תוך 104 שנים צריך לדחוס את נפילת מלכות בבל, עליית מלכות פרס, התרחבותה, מפלותיה באירופה, תקופת ההתרחבות של אתונה אחרי מפלת פרס, מלחמות הפלופנסוס, המלחמות שבאו אחריהן בין הערים היווניות ועד השתלטות מוקדון על רוב יוון. התקופה שהחל ממלחמות הפלופנסוס ועד אלכסנדר מוקדון מתועדת היטב כפי שלא תועדה אף תקופה לפניה (ולא רבות אחריה עד המאות האחרונות). המניין של חז״ל הוא אבסורדי, אי אפשר להתמקד רק במלכות פרס וארץ ישראל, צריך להסתכל על התמונה הכוללת ולשבץ בה לפחות גם את יחסי היוונים והפרסים שתועדו בפירוט כל כך רב.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 03:06 לינק ישיר 

אף אחד לא מנסה להזיז את ההיסטוריה היוונית, מה שנטען הוא שמלחמת פרס - יון התקיימה בתקופה האשורית / בבלית. הרודוטוס פשוט התאים את המסורת לזמנו, הוא לא הבדיל כל כך בין שלושת העמים האלה כפי שתוכל לקרוא בספרו. ולמען האמת, בתעודות אשוריות מוזכרים כיבושים ביון. (כדי שתבין עד כמה היו המסורות שלו על המלחמה הזו מעורפלות - הוא טוען שמצד הפרסים מתו בקרב פלטאיה 267,000 חילים. כמה מצד היוונים? ובכן, 159. אם זה נכון הייתי שוקל להתחיל לעבוד את אתנה)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2014 04:59 לינק ישיר 

הנושא מאוד ארוך, יכלה הזמן והמה לא יכלו אבל רק אציין כמה נקודות:

- חז"ל נדחקו בשנים האלה מכיוון שהם פירשו שהמלכים הפרסיים עיכבו בניית בית המקדש עד 70 שנה לחורבן בית ראשון ולכן קיצרו כמה שיותר בשנות המלכים עד המינימום שמוזכר איפשהו בתנ"ך (מה שיוצר אבסורד שמלכים גדולים ומפורסמים בשושלת פרס מלכו רק שנה אחת או שתיים או שלש) אבל זאת טעות מכיון שמה שהמלכים הפרסים עיכבו היה את בניית החומה (וכמו שרואים עדיין בזמן נחמיה וארתחשסתא החומה היתה פרוצה) אבל הבית היה בנוי מזמן..

- יוסף בן מתיהו בעצמו מזכיר את בנו של כורש שחז"ל התעלמו ממנו

- אם נחבר את כל השנים של המלכים המוזכרות במפורש בתנ"ך נעבור את הנ"ב  שנה שנתנו חז"ל לשושלת פרס.

יש עוד הרבה מה להרחיב והעליתי כאן רק על קצה המזלג...



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-23/3/2014 07:10 לינק ישיר 

משום מה מדברים על חז"ל כמשחזרים דוגמת היסטוריונים, ולא על העם עצמו שידע ותיעד את ההיסטוריה שלו עצמו בדרכים הרגילות



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/3/2014 09:11 לינק ישיר 

כפי שהעיר כאן אדם ה-1, הנושא ארוך מדי, ואפילו לפורום כזה...
אבל בזמנו חקרתי את הנושא לאחר קריאת המאמר הארוך של חיים חפץ + הקדמת הר' מדן. המסקנה שלי ברורה -
ההצעה של חפץ שגויה לחלוטין:
1. ליקויי ירח וחמה - הר' ד"ר שי ואלטר הוכיח במאמר תגובה מבריק בצורה חד-משמעית, שהצעתו של חפץ שגויה - זאת משום שמלכי פרס תיעדו אירועים מרכזיים עפ"י סמיכותם לליקויי ירח וחמה. ליקויים אלו ניתנים לחישוב רטרואקטיבי, ומסתבר כי התיארוך המקובל מתאים ל- 13 מתוך 14 (!) ליקויים שתועדו, בעוד שהחישוב של חפץ אינו תואם אפילו אחד מהם. לצערי לא מצאתי את המאמר באינטרנט - זה הכי קרוב שמצאתי.
2. ממצאים ארכיאולוגיים - נמצאו תעודות ארכיוניות המעידות לפי תומן על קיומם של מלכים פרסיים רבים (=בוודאי יותר מהשלושה שמנה בעל ס"ע) ושסדר מלכותם מתאים בדיוק לסדר המקובל במחקר - ראו למשל כאןעמ' 91\233,
3. חז"ל או המקרא? מעבר להוכחות הנ"ל, כל הצעתו של חפץ היא מבריקה, אך חסרת כל היגיון. יוצא לפיה שבעל ס"ע ידע יותר טוב מהמקרא עצמו מי מלך לפני\אחרי מי, שהרי המקרא לפיו 'מתבלבל' וקורא לאותו מלך בשלושה שמות שונים.
* חשוב לזכור ש"דעת חז"ל" בעניין זה הינה דעתו של ר' יוסי, בעל סדר עולם - לא ברור ש"חז"ל" נתנו את ליבם לבעייתיות שיש בחישוב שלו, או שזה הטריד אותם יותר מדי...  



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2014 09:13 לינק ישיר 

עכשיו יש 3 אפשרויות לסתירה בין חישובי ס"ע למה שקרה בפועל:
1. בעל ס"ע טעה בחישוביו - לא נראה לי כ"כ, כי הרי הוא 'אנס' את הפסוקים שיתאימו לשיטתו, ומי ביקש זאת מידיו?
2. בעל ס"ע 'עיגל פינות' - יותר סביר בעיניי, שכדי להימנע מהסתבכות היסטורית עם יותר מדי שמות מלכים ו'חורים שחורים' עליהם לא היה מידע במקרא, הוא פשוט בא והעמיד את מספר המלכים על שלושה (מספר טיפולוגי) והקצה 50+ שנה שאמורות היו להספיק לכל האירועים שהיו מתועדים במקרא.
3. בעל ס"ע צמצם את התקופה בכוונה-תחילה - והכי סביר בעיניי, שבעל ס"ע ידע גם ידע שהתקופה היתה ארוכה הרבה יותר. דא עקא שזה יוצר בעיה קשה - יוצא מכאן 
שעם ישראל נשאר מרצונו בגלות עשרות שנים לאחר שהיה יכול לשוב לארץ
בנוסף, עפ"י האירועים בפועל יוצא שכל אירועי מגילת אסתר - שעפ"י חז"ל התרחשו בימי אחשוורוש בן כורש, כלומר לפני בניין בית המקדש בימי דריווש (= בראשות זרובבל ויהושע הכה"ג, בעידוד חגי וזכריה) - ובכן, אירועים אלו התרחשו למעשה בימי אחשוורוש בן דריווש, כלומר - עשרות שנים אחרי שבית המקדש השני כבר עמד על תילו!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/3/2014 09:25 לינק ישיר 

מכתבי יב מאשרים את הידוע לנו את אורכה של התקופה הפרסית מהכתבים היווניים.
ראה קטע מס' מקרא וארכיאולוגיה של החוקרים החרדיים דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין (עמ' 278-279): "מכתובת אחשורוש רואים שאחשורוש בא אחר דריוש ולא לפניו: 'אני אחשורוש, מלך כל הארצות, בן דריוש המלך לבית אחמנש' ... הרי שסדר מלכי ראשית התקופה הפרסית הוא: כורש, כנבוזי, דריוש, אחשורוש.
גם המשך הרשימה מתאשר מתעודות שנמצאו בעיר יב. בארכיון של אשה בשם מבטחיה נמצאו תעודות של אביה משנת 15 לאחשורוש ומשנת 1 לאחתחשסתא שהיא השנה ה21 למלך שקדם לו. היא עצמה נישאה בשנת 30 לארתחשסתא ואת ירושתה חילקו בשנת 13 לדריוש ... אנו רואים מכך שאחשורוש מלך 20 שנה, לאחריו ארתחשסתא שמלך לפחות 30 שנה, ולאחריו דריוש.
בארכיון אחר מוצאים שאדם בשם ענניה נשא שפחה לאשה בשנת 16 לרתחשסתא, שחררה עם בתה בשנת 38, העניק לבתו מתנה בשנת 1 לדריוש, ונכס נוסף בשנת 3 לארתחשסתא. הרי לנו שאחר אחשורוש באים ארתחשסתא א', דריוש ב', וארתחשסתא ב'" ע"כ.

יש לזכור גם כי ע"פ הנאמר בנחמיה בתקופה הפרסית כיהנו לפחות 6 דורות של כהנים גדולים, מישוע בן יוצדק עד ידוע: "וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע: וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ" (נחמ' יב,י-יא).
ידוע הנזכר כיהן בימי דריוש (שם,כב).
לא סביר ש-6 דורות של כהנים, בן אחר בן, כיהנו בתקופה כה קצרה של 52 שנה.

כמו כן באחד ממכתבי יב נזכר יוחנן כה"ג (הוא יונתן הנזכר, ראה נחמ' יב,כב) במפורש כמי שמכהן בשנת 14 לדריוש. ע"פ חז"ל זה בלתי אפשרי שיוחנן כיהן בשנה זו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מלכי פרס - חז''ל שיקרו, טעו או צדקו?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 41 42 43 לדף הבא סך הכל 43 דפים.