בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · ספרים וסופרים ·

פרופ' משה זילברג - כך דרכו של תלמוד

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/8/2009 12:55 לינק ישיר 
פרופ' משה זילברג - כך דרכו של תלמוד

בילדותי נהנתי מאוד לקרוא את הספר 'כך דרכו של תלמוד' מאת השופט משה זילברג, הוא טיפל במספר בעיות שהעסיקו אותי מזוית ראיתו הוא כמשפטן, כמו הערמה לעומת הדין, ועשית הישר והטוב כהלכה, שיעורים מוחלטים בדיני ממונות ובעיות דר' ירמי' [מחצה על מחצה מהו], וכדומה. ראיתי בו יהודי למדן במלא מובן המילה.
כעת בהגיע לידי הספר כתבי משה זילברג הכולל בתוכו גם את כך דרכו ועוד מאמרים של המחבר, אני רואה בפני דמות מורכבת בהרבה, מחד הוא מספר [במאמר על המשפטיות שבסדר קדשים], על לימודיו אצל הגר"י מפונביז' ובמאמר אחר [מרתק אף הוא] מספר על לימודיו בישיבות נובהרדוק והתרשמותו המעריצה מדמותו של הסבא.
ומאידך הוא מתפלמס עם  הרב פרדס בשאלה האם לרבנות הראשית היום יש תוקף כמו לסנהדרין של רבן גמליאל, ושאר מאמרים כגון אלו בהם אינו נראה שהוא מרגיש מחוייב לגמרי להלכה הצרופה.
האם יש למי שהוא מידע על האיש עצמו, אורחות חייו, השתייכותו המגזרית וכולי?

תוקן על ידי אליהוא ב- 20/08/2009 13:06:56




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/8/2009 14:01 לינק ישיר 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%92



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/8/2009 14:27 לינק ישיר 

מי שהוא שלח לי מאמר של אחרון הסופרים החרדים ר"ד  זריצקי אודות הספר, ומפאת יקרו ראיתי להעתיקו כאן.
 

ד. איינר

"כך דרכו של תלמוד"

או: ההלכה היהודית מול החוק ה"ישראלי"

    פרופ. משה זילברג, שופט בית המשפט העליון. "כך דרכו של תלמוד". מפעל השכפול. ירושלים-תשכ"ב.  

    "כל מי שנגע פעם במנעול הדלת של ישיבתי, בטוח אני בו שכבר לא יהנה מןֶ החיים", אימרא זו של ה"סבא" מנובהרודוק )אגב, יום פטירתו הוא השבוע(ֶנתקיימה במלואה אצל כל בני הישיבות, אף אלה שפרשו מן התורה והלכו לחפשֶאורם במקומות אחרים, סופם שיחזרו ביום מן הימים, יש החוזר כולו ויש מקצתו,ֶאולם הצד השווה שבהם שכולם הולכים כל חייהם ותולעת ה"מה חובתו" מכרסמתֶ בהם.

   ספרו האחרון של השופט העליון ד"ר זילברג מעיד, כי גם הוא, השופט העליוןֶ במדינת ישראל, איש החוק המובהק - לא ניצל מזה ובין השיטין אפשר ללמוד, כי ֶבמשך הרבה שנים, אף בזמן שהיה שקוע ראשו ורובו בחוקים אנגלייםֶ והעותומניים, חוקים בינלאומיים פרטיים ואחרים - כרסמה בלבו השאלה הגדולהֶ "מה חובתו". אלא שהחובה הזאת עליה חושב אדם במעמדו של ד"ר זילברג, אחדֶ התלמידים הטובים של ה"סבא" מנובהרודוק שאת תורתו עדיין לא שכח עד היום,ֶבהיותו שופט, אינה מחטטת בעולמו הפרטי, האינדיווידואלי, אלא בעולמו שלֶ החוק אותו מנתח, אותו קובע ואותו מפרש ד"ר זילברג.

   - מה חובתו של שופט יהודי במדינה יהודית - בעולמו?

   אחד שלא למד אצל ה"סבא" אינו זקוק לחיטוט וחיפוש בנרות, די לבא מן הדיןֶ להיות כדין עצמו. אין עליו אלא לפרש את החוק לפי מיטב מצפונו ושכלו. איןֶ הוא מחויב להציץ מאחורי הפרגוד של החוק, כי הרי קביעתו היא עצמו – חוקֶ הוא. פסק דין של בית המשפט העליון, חוק הוא במדינה, אלא שכיון וד"ר זילברגֶ למד הרבה בישיבה ולא בישיבה סתם אלא בנובהרדוקאית ולא נובהרדוקאית סתם,ֶאלא בצל קורתו של ה"סבא" בכבודו ובעצמו, מובן מאליו שאף פעם כבר לא יהנה ֶמפסקיו, אף פעם לא ימצא נחת בחוק עצמו, אף פעם לא יראה את החוק שהוא מפרשוֶ- כצדק אבסולוטי שאין עליו עוררין.

   המעיין בפסקיו של הד"ר זילברג יווכח מיד, כי המדבר הוא תלמיד חכםֶ שמשנתו טרם נטרפה עליו, והוא משתמש בביטויה הנפלאים, במושגיה הקולעיםֶ למטרה ולא יחטיאו, ואם כי לא ניתנה לו הזדמנות לפסוק לפי ההלכה היהודיתֶ) על אף ששופטים אחרים השתמשו ומשתמשים בהלכה היהודית יותר ממנו, אולי משוםֶ שהוא יותר כפוף לחוק בהיותו שופט עליון (בכל מקום שהוא רוצה בכך, וכפיֶ הנראה מפסקיו, הרי בכל זאת בכל הזדמנות נאותה, אין הוא מחמיץ שום חז"ל אוֶ אחד מן הראשונים להביא ראיה לדבריו. לפיכך נקראים פסקיו בהנאה מרובה, איןֶ בהם היובש והעובש הנודפים מפסקים אחרים שמחבריהם לא טעמו מאור התורה, הםֶ תוססים, יותר מספרים מאשר קובעים.

   אולם למרות זאת לא מצא, כפי הנראה, הד"ר זילברג קורת רוח מהלך הרוחֶ האנגלי-עותומני של החוק המחייב את אזרחי ישראל. בחוש הביקורת החריף שלו,ֶבמוחו המקיף והמעמיק אותו פיתח בישיבה - הוא חיפש ומצא כי דרכו של התלמודֶ שלנו, לא זו בלבד שאינה נופלת מדרך החוקים שהמדינה היהודית משתמשת בהם,ֶאלא עולה עליהם, הן מבחינת הקטיגוריה המשפטית המקיפה יותר שטחים מאשר החוקֶ האנושי, הן מבחינת ההכרה שהחוק האלוקי נוקב ויורד עד תהום הנפש, דבר שאיןֶ בכוח אנוש להגיע לידי כך, והן מבחינת הבנת הנפש ה"חוטא" מצד ההלכה. האםֶ יתכן שמחוקק-אנוש יבין את החוטא באותה מידה כפי שהקב"ה, יוצר האדם, אוֶהתורה - מיצבת הדמות האמיתית של היצור האלוקי - מבינים אותה?

   לפיכך בא גם ד"ר זילברג לכלל מסקנה, שהיא מובנת מאליה אצל כל אחדֶ שתורתו אומנתו - כי בשעה שהחוק נאלץ, עקב היותו חוק מיוצר על ידי בשר ודם,ֶלדבר על "סבירות" ועל "הנחות" ועל "צדדים מקילים" וכיוצא באלו, הרי ההלכה ֶמדברת בקטיגוריות ברורות שאין לזוז מהן. הכל נמדד בחוט השערה, לא פחות ולאֶ יותר, המקוה בארבעים הסאה שלה שמדויקת בתכלית הדיוק אף טיפה אחת פחות מהם,ֶארבע אמות או שבעת ימי טומאה וטהרה, הכל לפי הדקה, חמשים אמות שגוזלים ֶמדדים הן לא פחות ולא יותר. כיון שאצלנו אין "שטח סביר" אלא קביעות שניתנה ֶלנו על ידי נותן התורה. בחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". נותן התורהֶ הוא המדבר, ולא בית משפט עליון קובע, משנה או מפרש כעולה על רוחו לפי מיטבֶ מצפונו.

   היסודות העיקריים בהלכה התלמודית מובאים בספרו של ד"ר זילברג לא תוךֶ דיון משפטי אוביקטיבי, אלא אם מותר לי לומר, הוא דן בהם בהרצאות משפטיותֶ מתוך זוית ראות של יהודי דתי, בן תורה היודע מכמניה ועושה כמיטב יכולתוֶ להוציא את האור המבהיק - גם בשביל אלה שטרם נהנו ממנו. וכשמשפטן מובהקֶ יפתח את הספר, והמדובר הוא באותם המשפטנים שקבלו תורתם בקמברידז' אוֶ בסורבון, בהרוורד או בבזל וששמעו על התלמוד כעל ספר חוקים ישן-נושן הרחוקֶ מעניני החיים של היום, ושאי אפשר להשתמש בו כבספר חוק אלא באגדותיו ובספוריו היפים ואולי במקצת מאמרותיו הקולעות - והוא יווכח כי "ברירה" זהֶ לא ענין של פלפול סברתי לולייני אלא מושג משפטי מובהק המקיף הרבה מאד שטחיֶ חיים, וכי המידות והשיעורין שנקבעו בתלמוד אינם שרירותיים או שאבד עליהםֶ הכלח, כיון שהם נקבעו לפני אלפיים שנה ויותר, אלא "השעורין שנקבעו על ידיֶחכמים, חופפים בהחלט גמור את הסיווג הרעיוני שבהם, ללא כל ריווח "שולי"ֶביניהם, הוא פורש עליהם דוק של דיוק, שלא כמשפט המודרני הנזקק לשעורין,ֶבדלית ברירה, תוך ידיעת אי-הדיוק והשרירות שבהם". 

   סותם הוא ד"ר זילברג במקרה דנן ואינו מפרש עדיין (ואני מדגיש – עדיין)ֶכי רק חכמינו ז"ל יכולים להרשות לעצמם שיעורים מדויקים בתכלית, כיוןֶ שלאמיתו של דבר לא הם הקובעים, על אף עליונותם השכלית - את המידה, המשקלֶ והשיעור, אלא החכמה האלוקית, י"ג מידות שניתנו לנו בסיני, הלימודים,ֶהקבלות איש מפי איש שכן "חציצין ומחיצין" הלכה למשה מסיני הם, ללמדנו, כיֶ אם אמרו עשרה טפחים דייקא לא פחות ולא יותר, לא היו אומרים שיעור זה עלֶ דעת עצמם אלא משום שקבלו איש מפי איש, גדול מפי גדול הימנו, חכם - מפי חכםֶ הימנו. בספר שיבוא אחרי הספר שלפנינו, בודאי כבר יגיע ד"ר זילברג לשלבֶ יותר גבוה בדרכו חזרה לבית אבותיו ולבית רבותיו והוא יגלה את כל הלוט מעלֶפני המשפט והחוק האנושי, המסתובב בסימטתו השכלית הקצרה והנמצא כמעט תמיד ֶבמבוי סתום של אקויולנטים ווריאציות שהחיים מריצים לפניו. והוא נאלץֶ להשתמש בשכלו, בשכלו בלבד, והוא נאלץ למרח על השכל שכבה של מצפון – שהריֶ לבו נוקפו תמיד - אם אדם ישר הוא - שמא לא יצא ידי חובתו.

   האקסיומה שד"ר זילברג קובע, ראויה להירשם בכל בתי המשפט בארץ בשער ֶהראשי, על מנת שהשופטים ועורכי הדין יתקלו בו בבואם ובצאתם, וכך הוא אומרֶ (פרק רביעי, מידות ושיעורין, עמוד 45)  "כי במשפט המודרני הדין הואֶ "פונקציה" של הדיין, במשפט העברי הדיין הוא משרתו של הדין". ואף המושגֶ "שודא דדינא" שיש מפרשים אותו "למי שעיני הדיין נוטות" הפירוש הנכון הוא,ֶכפי שפירשו המפרשים, היינו מי היה יותר קרוב או מי היה יותר יוצא ונכנס ֶלביתו שנוכל לומר לזה נתכוון השכיב מרע בדבריו. כי עיני הדיין אינן רואותֶ כלל, התורה היא עיניו, אוזניו, לבו וחושיו, הוא רק משרת את הדין.

   ד"ר זילברג תוקף את האינטליגנציה שלנו שהתלמוד בשבילם הוא כספר חתום לאֶ באשמתו, אלא "מתוך גישה בלתי נכונה" חוסר ההבנה וההתחשבות בגורמיםֶ המיוחדים, שיצרו והולידו את היצירה המונוממטלית הזאת. ואנו נרשה לעצמנוֶ להוסיף, כי הם מודדים את התלמוד בקנה מידה שהורגלו בה בגישתם למשפטֶ החילוני, ולכן מוצאים בו הרבה תמיהות ואי-הבנות. אילו היו ניגשים לתלמודֶ בדחילו ורחימו, כדרך שניגשים - להבדיל - להבין תורת הגראויטציה או עקרונותֶ תורתו של איינשטיין בתוספת יראת שמים - בודאי שהיו נצמדים אל התלמוד ולאֶ פורשים ממנו והיו מכריזים "כל הפורש ממך כפורש מן החיים.

   אחד אחד הולך ד"ר זילברג ומפרש בפני הקוראים - משפטנים שאינם מתמצאיםֶ במושגים תלמודיים את המושגים של דין ושל יושר, הוא משווה את היושרֶ (אקוויטי) האנגלי לעברי, מוכיח את השינוי ביניהם, מפרש את המושג "לפניםֶ משורת הדין" (חבל, שאין כאן מקום משפיק לספר הגדרתו הנפלאה של רבי יוסף דב ֶמבריסק למושגם "דין" ו"יושר" במשל נמרץ). בשבילנו, הנמצאים כמעט תדיר בד'ֶאמות ההלכה, אינו ד"ר זילברג מחדש כלום, פרט לנוסחת הבעתו הנפלאה, אותה כברֶ הכרנו בפסקי דיניו, ופרט לעושר הידיעתי בחוקים אחרים שאינם נהירים לנו.

   אולם הספר לא לבני הישיבות נועד אלא למשפטנים, שלאחר שיעיינו בו היטיב,ֶעיין היטיב, היטיב עיין, ואם לבם שלם עמם והולך בתלם מצפונם – בודאיֶ יתחילו לפשפש במעשיהם השפוטיים ויווכחו, כי אמנם נתערערה מצודת החוקֶ והקרקע נשמטת מתחת רגליו, וכי יש ויש מקום להפוך את קערת החוק על פיהֶ ולהכין לעם היהודי במדינה היהודית ספר חוקים יהודי השונה מן המג'לה ומןֶ הקודקס הפלילי האנגלי, השואב השראתו מן המלאי העצום של התחוקה התלמודית,ֶהנוקב ויורד עד לתהום הנפש האנושית, שאין בו טעות ו"סבירות", שאין בוֶ "מצבי רוח" ושרירותיות ושלא כל יד ראויה לבחוש בו ולהסתמך על מצפונה בלבד.

   אין אנו דנים (וזה חייבים היינו לומר בראשית דברינו, אלא שהתשובה תמידֶ מתקבלת.) לגופו של הספר ובעניניו כיון שתקצר היריעה להיכנס לויכוחיםֶ הלכתיים בכמה וכמה מקומות. אנו רוצים להדגיש, כי ספר זה הוא הראשון ואוליֶ היחיד במינו היוצא מתחת עטו של משפטן מובהק ומקובל במדינתנו, המנסה לתתֶ מכה ניצחת לאלה המשתמטים בכוונה מלעיין ביכולת של הכללת חוקי התורה בחייםֶ שלנו. הוא מתריע נגד אלה שאינם רואים בתלמוד אפשרות תחוקתית למעשה בחייֶ היום-יום במדינה מודרנית. הוא עומד על כך שניודיקטורה הישראלית הולכתֶ ומשתעבדת "לרוחות המנשבות - חדשים לבקרים - בבתי המשפט של אנגליה" ולאֶ חוקים אנגליים בלבד כופים עלינו כגיגית, אלא חוקים תורכיים מלפני מאתייםֶ שנה ויותר, ואנו מצווים לעמוד ולהמתין שמא יעלה על דעתו של שופט אנגלי ֶלחדש משהו בחוק האנגלי, על מנת לחטות אותו מידיו ולעכלו. הוא מביא דוגמאותֶ מאלפות כיצד אנו, היינו החוק הקיים בישראל, נכנס יותר ויותר לסבך שאי-אפשרֶ לצאת ממנו.

   והוא מציג שאלה אחת שהוא שתיים:

   א) הישנו צורך בעריכת ספר חוקים חדש, לאור הקודיפיקציות המקיפות של ֶהרמב"ם, הטור והשו"ע?

   ב) הישנה אפשרות, בימינו אלה בכוחותינו הדלים, לערוך קודכס שכזה?

   והוא משיב על השאלה הראשונה: לא תהיה לנו כל ברירה אחרת, בלתי אם לשובֶ אל המשפט העברי, כי "אנו נתונים כאן, בארץ קטנה זו, לשלטונם של חוקיםֶ טורקיים, צרפתיים, אנגליים, עדתיים - הרי החוק אינו חוק של מוזאיקה"...

   ועל השאלה השניה הוא משיב בפסקנות: יש ויש!

   אין כאן המקום, ושוב תקצר היריעה מלדון בגישתו לעצם עריכת הקודכס לפיֶ התלמוד והראשונים. אולם עצם הצגת השאלות והתשובות הברורות שניתנו על ידו -ֶמגלות טפחיים רחבים מהנעשה בעולם החוק השורר בישראל, אין לנו ספק, כי ספרוֶ של ד"ר זילברג יכה גלים רחבים בציבור השופטים והמשפטנים בישראל. ואין לנו ֶאלא לקוות, כי אמנם תבוצע המהפכה הזאת לטובת העם השוכן בציון. והיה זהֶ שכרו של המחבר.

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/1/2017 22:20 לינק ישיר 

מישהו יודע אם יש את הספר הזה להורדה ברשת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > פרופ' משה זילברג - כך דרכו של תלמוד
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר