בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · ספרים וסופרים ·

סדר אליהו להגאון האדר"ת - מהדורה חדשה - ביקורת

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/1/2010 22:54 לינק ישיר 
סדר אליהו להגאון האדר"ת - מהדורה חדשה - ביקורת

*--[endif]*

בשנת תשמ"ד ההדיר ר' אברהם ביק תולדות האדר"ת מעצם כת"י המחבר. וכך כותב המחבר בתחילת הספר, הנני כותב את תולדות ימי חיי בכלל ובפרט ואשר יכלול גם את כל תהלוכותי מאז הייתי לאיש, וגם את אשר אצוה לבניי אחרי. ויכלול הספר הזה אשר פי יקבנו "סדר אלי' " כולל השלשה חלקים

א.      תולדותי וקורותי – מכונה בשם [סדר אליהו]

ב.       את אשר התנהגתי – מכונה בשם "נפש דוד".

ג.        איך להתנהג עמי ביום ההוא – "אחרי אלי' " – "אחרי דוד".

יש להעיר שחלק זה האחרון לא נדפס. הביוגרפיה כשלעצמה מעניינת משני פנים, הפן האישי והפן הציבורי. המחבר מספר בגלוי לב על החיים האישיים שלו, על מוצאו ומשפחתו, על היחסים בינו לבין ההורים, האם החורגת ושאר המשפחה. בהמשך הוא מספר על ההתמודדות שלו עם החיים, איזה נסיונות הוא צלח, ובאיזה נכשל. גם מהפן הציבורי הספר מכיל הרבה מאד מידע על מאבקים ציבוריים, מה קרה מאחורי הקלעים, מי היה נגד מי. המחבר מתאר ללא כחל וללא שרק רבים מרבני ישראל, בין לטוב ובין למוטב. ביק הוסיף לספר כמה הערות, הכוללות בעיקר רישום ביוגרפי של אנשים שמוזכרים בספר, והפניות לספרות חז"ל או כמראה מקום לציטוטים או להצביע על מקור מליצה כל שהיא שבפי המחבר. הספר נדפס על ידי מוסד הרב קוק פעם אחת בלבד, ולא נדפס שוב במתכונת המקורית.

בשנת תש"ע הדפיסו צאצאי האדר"ת, ה"ה הרבנים מרדכי יונה אדר"ת, אברהם אריה אדר"ת וגדור משה אדר"ת, את הספר מחדש ברשות מוסד הרב קוק. בדיקה מהירה מגלה כי הספר בבסיסו הוא כמעט עותק מושלם של המהדורה הקודמת כולל ההערות. במהדורה זו פתחו הר"ת והקיצורים, הוסיפו עוד הערות הבאות לפרש דברי המחבר שאינו מתבטא כפי הלשון המורגל היום, והפניות לפסוקים או מאמרי חז"ל כמו שעשה ביק. ישנו גם תיקון לשון קל (בעמוד ס"ה במהדורת תש"ע כתוב, גם אמר שאף שהחתם סופר כו', במקום, כשגם אמר, שבדפוס ישן עמוד 68), ואולי יש יותר תיקוני לשון אלא שלא מצאתי. (אמנם יש לתמוה על הערה מרושלת שבעמוד י"ח הערה 5, שם הם כותבים דבריהם כמסתפק, בעת שבדיקה קלה היתה מאשרת דבריהם.) בתחילת הספר השמיטו את הקדמת ביק, ושמו במקומה הקדמה חדשה שם הם מתארים בקוים קצרים את אישיות המחבר. ציון עמודי הספר גם השתנו בעוד שבמהדורת ביק הם באים כסדר המספרים 1, 2 וכו', במהדורת תש"ע הם צויינו כפי סדר א', ב' וכו'. בהמשך המאמר הקורא יוכל להבחין לאיזה מהדורה אנו מציינים כפי מספר העמוד, אם זה 1, 2 (מהדורת ביק) או א' ב' (מהדורת תש"ע).

עד כאן הכל מקובל (אם כי בעלי הנפש היפה יפקפקו בצדקת השמטת הקדמת ביק), וציבור הקוראים צריך להודות למהדירים על שהניחו שוב ספר חשוב זה על שלחן הקריאה. אמנם הספר סובל מחסרון אחד, חסרון שמעיב על כל הספר, והיא הצנזורה המקיפה שנעשתה. צנזורה זו מתחלקת לשתים, צנזורה סמויה וצנזורה גלויה. נתחיל קודם בצנזורה הגלויה.

בסוף ההקדמה של מהדורת תש"ע כתוב כך: יצויין כי ישנם כמה קטעים שהשומטו מן ספר בכוונה תחילה. רבנו זצ"ל כתב את ספרו זה עבור צאצאיו ועל כן הושמטו ממנו אותם קטעים שהיה ניכר בהם בבירור שלא נועדו לעין זר. שלשה קוים ( - - - ) הם סימן להשמטה.

הנה מה שכתבו שהאדר"ת ייעד ספר זה עבור צאצאיו, אם קבלה נקבל, אבל דבר זה אינו מופיע בספר כלל. קשה לקבל שהספר מיועד אך ורק לצאצאיו, כי מה טעם בכתיבת היסטוריה הנוגעת לכלל הציבור בתוך ספר המיועד למעגל המשפחתי בלבד. בדיקה של הקטעים שהושמטו מגלה שהמהדירים השמיטו כל אזכור של חסרון בשלום בית, או פוליטיקה פנים-רבנית. לתועלת הרוכשים של המהדורה חדשה הבאתי בסוף המאמר כל הקטעים שהושמטו.

אמנם לא תמיד ציינו המהדירים הקטעים שהשמיטו. לפעמים השמיטו קטעים שלמים מדברי המחבר ללא סימון כלל. וכן בהערות ביק השמיטו כראות עינם מבלי להעיר ולהשמטות אלו קראתי בשם צנזורה סמויה. ההשמטות שבהערות הם מג' סוגים. א', כל אזכור או רמז קל לתנועה הציוניות. ב', השמטות אזכור אישיים שלא מוצאים חן בעיני המהדירים או מחמת השתייכותם לתנועה הציונית או מטעמים אחרים. ג', השמטת מידע שלדעתם אין ראוי לפרסום.

אסדר פה ההשמטות שצונזרו בהערות לפי החילוק הנ"ל.

א'.

בעמוד כ"ז (= עמוד 29) השמיטו מהערה 19 (= הערה 16) שר' מרדכי גימפל יפה היה מהפעילים למען ישוב א"י. (אמנם למה השמיטו בהערה הקודמת שר' אברהם צבי אייזנשטאט הוא המחבר ספר פתחי תשובה לא אדע.)

בעמוד נ"ז (= עמוד 59) הערה 55 (= הערה 46) השמיטו שר' מרדכי עליאשבערג היה מגדולי חובבי ציון.

בעמוד ס"ט (= עמוד 72) הערה 68 (= הערה 57) השמיטו שר' שמואל מאהליווער היה ראש וראשון לחובבי ציון.

ב'

בעמוד ט"ז (= עמוד 17 הערה 5) השמיטו הערה המפנה לספר הזכרון לראי"ה. למרות שר' א"י הכהן קוק הוא דודם של המהדירים, קירבה משפחתית זו לא הספיקה לחפות על היותו ציוני. כנראה שלנגד עיניהם של מו"ל עמד הפסוק שבדברים ל"ג ט'. אמנם בתוך הספר עצמו לא שינו מדברי המחבר עד כמה שראיתי.

בעמוד כ"ו (= עמוד 28) השמיטו בהערה 17 (= 14) הערה המפנה לשרי המאה של רי"ל מיימון.

בעמוד ס"א (= עמוד 64) הערה 58 (= הערה 50) השמיטו שר' יוסף רייזן היה חותנו של הגר"י ריינס.

בעמוד צ"ו (= עמוד 102) השמיטו ההערה שקונטרס חבש פאר הוא להגראי"ה קוק.

בעמוד קל"ו (= עמוד 138 הערה 28) השמיטו ההפניה להגדת חזון עובדיה להגר"ע יוסף שליט"א.

ג'

עמוד ל"ג (= עמוד 35) הערה 22 (= 21) השמיטו שר' ד"ב מייזלש היה מתומכי המרד בפולין.

עמוד ס"ב (= עמוד 65) השמיטו הערה 52 שהיא הפניה לספר לכסיקון לספרות עברית.

עתה אעבור להשמטות מגוף דברי המחבר כפי מה שמצאתי. הוספתי כמה תיבות מלפני ואחרי ההשמטה בכדי שהקורא יוכל להבין בנקל אפה יש לצרף החסר. יש לציין שכל זה נעשה בבדיקה מהירה. המתעניין בהליכי רוח החברתיים בציבור החרדית, אולי ימצא זמן לעבור על שתי המהדורות מילה במילה, ואולי יגלה עוד קטעים שצונזרו מחמת שאינם מתאימים להשקפתם של המהדירים.

עמוד ט"ז = עמוד 18

... ויקר מאד.

תנאי מפורש הי' שלא תחזיק ילדיה אצלה, אמנם לא שמעה לתנאים ועשתה כרצונה, אין לספר התלאות והמצוקות וכל אשר עברו עליו ז"ל ועלינו מאז נשאה. יריעות הרבה יכלו, ותלא כל עט סופר לכתוב. והן לא יכלו, קצרו של דבר נתקיימו הרבה דחז"ל הק' בכל כיוצא כזה.

לא אליכם כל עוברי דרך – הרבה הרבה סבלנו מאשת האב וכמאחז"ל ביבמות (ס"ג), וביותר סבלו הבנות, ואני – יברכנו ד' בעבור זה בבנים טובים לאלקים ואנשים.

ומי יספר מצוקת נפש כאאמו"ר זצ"ל, הי' מרגלא בפומי' פ"ק בברכות (ח"י). כי נסיב אתתא א"ל מצא או מוצא, ומ"ט דוקא במערבא, אבל י"ל דלכאורה לירא אלקים המקבל יסורים מאהבה אין ראוי להתעצב מאשה רעה, לפשמ"א בערובין (מא, ב) דשלשה א"ר פני גיהנם מהם מי שי"ל א"ר ר"ל – אולם בא"י שאמרו בשלהי כתבות המהלך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב באמת ידאב לב כל איש, יסורים אלו למה לו – ולכן פה שאלו ע"ז במערבא דווקא – ושפת"י. עוד אמר במש"כ ומוצא אני מר ממות את האשה, מדוע היא מר ממות. עפמש"א בשבת (ל א') בדוהמע"ה, וכן בר"ח במ"ק (כח א) ומכות (י א) וברבה ב"נ בב"מ (פו א) שניצולו ממלה"מ בלימודם – אבל האשה רעה אינה מנחת ללמוד כלל וא"א לינצל ממנה לעולם – ד' יצילנו מפגעים כאלה.

אך כל הרוחות לא הזיזוהו ממקומו, ובכל עמלו השגיח ...

עמוד ל"ג (= עמוד 35)

... חדשי החורף ישבנו יחד בבית כאאמו"ר ז"ל. אך נלאתי לישא משא אם החורגת גם אז וביותר לא יכולתי נשוא לראות מה שסבל אאמו"ר ז"ל ממנה ומן העלם שהתקשר בו בשידוכין בקיץ תרכ"ז, ולכן עזבתי בית א"מ ז"ל למגינת לבי ...

עמוד ל"ה (= עמוד 37)

... ובנקל היה בידי לגמור בכי טוב בזה.

אולם בלבי לא רציתי בשום אופן להיות בכפיפה אחת עם האם החורגת ובתה וביותר מפני החתן אשר הי' מיועד לבתה, שהוא הי' כבר למורת רוח לאאמו"ר ז"ל, וכבר גירשו מביתו, ורק מפני שהי' חתן לבתו ממנה שלחה אחריו וקרבתו שנית, אבל אח"כ נתהוה ריב ומדון בינה ובין הבחור. וביותר אחרי פטירת כאאמו"ר ז"ל היו ריבות ונאצות משתיהן יחד על החתן למגינת לבי, וראיתי שאין טוב ...

עמוד ל"ט (= עמוד 42)

... וכל אשר עם לבבו מאשתו הרעה מאוד ר"ל, נכדת האדמו"ר ר' בונם מפשיסחא (כמדומני).

אחרי שבתי ...

עמוד מ"ד (= עמוד 46)

... ביום י"ד אלול, ומשם סרתי לביתי דרך אחרת ולא דרך ווילקאמיר למען לא אתראה עם האם החורגת והודעתי לה כי בלבי תרעומות הרבה על אשר לא הודיעו על שובי, אף כי הרבה תלאות ונדודות וטרחות סבלתי ממנה, וכי זו היא שכרי בעד עמלי אין קץ כמה שנים, לכן לא תראה פני עד העולם. ולבי עלי דאבה מאוד אשר הצדקתי הרבה ולא זכיתי לקבל פני אדירי התורה הגאונים שזכרתי, מפני זה. וכל ימי חיי לא אוכל לשכוח ולסלוח ע"ז.

תרל"ב ...

עמוד נ"ח (= עמוד 59) כאן חסר כמעט שני עמודים ללא שום ציון כלל.

... לקבלני לרב בריגא.

ואחר הפסח קבלתי מכתבים וטע"ג מהרב מטעם המנוח פומפייאנסקי שהי' מכירני מהיותו בפאניוועז זמן רב – ושאלני אם טוב בעיני לקבל משרת הרבנות בריגא. אך בטרם שנתייעתי בזה איך ומה להשיב בא הרב ר' משה שפירא (הערת ביק: בנו של הגאון רבי אייזיק חריף מסלונים, נפטר תר"ס) שהי' בווילקאמיר, בעצמו ובכבודו, ואם כי הי' לו ביושים ובזיונות רבות מרבים אשר לא רצו בו בשום אופן, אך הוא לא שת לבו לכל אלה, ובא עם עוזריו לעשות ולהתאמץ ללוכדה, ואחרי עמל רב אשר עמלו הוא והם. ואני מצידי לא עשיתי מאומה, ע"כ עלתה בידם אז שישאלו את הרב דקאוונא זקן הרבנים במדינה הגאון ר' יצחק אלחנן שפעקטער רב קאוונא – ואשר גם אני בטחתי בישרו כי כבר הבטיחני במכתבו שכ' אלי מפעטערבורג בעת שהי' שם, כי ישיב לעדת ריגא כאשר ישאלוהו עצהיו"ט.

אמנם בעת נתבשרתי שנסעו משני הצדדים לקאוונא אשר המגיד לי דימה כי בישר לי בשורה טובה, נתבייש בתשובתי אשר לדעתי, בלא ספק ישיב שלא לטובתי – וכן היה – ואף שמצדי נסע ראש הקהל שלאסבערג וגם הר' סענדר רשל מצד החסידים. ומצדו של הרמ"ש נסע ר' שמואל (אבי הרב דפאניוועז כעת) ורוב בנין ומנין של כל בני ריגא היו מצידי, וגם המעט שהחזיקו בהרמ"ש הי' רק משנאת הרב מטעה"מ שהוא רצה בי, (ואיני רוצה לכתוב הפרטים בזה) בכ"ז השיב הרב רי"א ז"ל על שאלתם את מי יקחו לרב אם אותי או להרב דווילקאמיר – כי יקחו לו ולא לי, ושאלוהו וכי הוא גדול ממני, השיבם כי הרב רא"ד הוא צעים לימים ויושב בשלוה ובכבוד בפאניוועז, ואצ" כ"כ. ועוד ישיג עיר גדולה כראו לו. אבל הרמ"ש הוא יושב אל עקרבים בעירו ולו בנים ובנות גדולים וגדולות, והוא רחמנות גדולה עליו, ועל שאלתם שלא באו לשאול ממנו בדבר רחמנות ורק מי הגדול בתורה וראוי להם יותר, השיבם כי כן הדין מצד הרחמנות, ואם לא חלילה – ... אם לא יקבלוהו.

ובכן נשאר אצלם – הבזיון שהי' לי מזה לא יתואר באומר ודברים ורק השי"ת לבדו יודע, כל מכירי ויודעי אותי ואת הרמ"ש יודעים למי הראוי הי' לבכר, רבנים רבים הוכיחו את הרב רי"א על עותתו בזה. גם הוא גם בנו הממלא מקומו כעת לא מצאו ידיהם ורגליהם להתנצל, גם רבנים רבים אשר לא הכירוני ולא ידעוני פא"פ הוכיחו אותו ע"ז אך העבר אין.

מרוב צערי כתבתי תיכך לקאוונא מכתב מלא תוכחות על כל גדותיו על מעשיו שהקים פרנס על הציבור שלא כתורה, והשיב לשואליו שלא כדין דן דיני נפשות שלא במתינות, ומכי הכריח אתו להשיב על אתר ומדוע לא השתמט עצמו כו' כו', פרטתי לו כל אשר עבר ועשה שלא כהלכה מעשה אשר לא יעשה רק מזדון לבו ואיזה פני' שהי' לו.

לשנה אחרת כשהייתי בדובבעלן והי' גם הרב ר' מרדכי הגאבד"ק בוסק ז"ל עמנו בירחי הקיץ, אמר לי בשם יד ימינו ועוזרו של הרב רי"א, הסופר המפורסם יעקב ליפשיץ, שהי' אז לעסקיו בדובבעלן, כי הגריא"ש א"ל "שלולא פגע בו איש אחר כמוני במכתבי, כי אז הי' רודפו עד שלא הי' מניחו להיות גם שמש בבהמ"ד" – הא לנו מדה יקרה לנקום ולנטור על שיח איש במכתב לאותו אשר לו בנפשו כ"כ – ונגד ד' חז"ל אין א"נ על צערו.

ואני במקומי עומד שהעביר עלי את הדרך בדבר הזה. ואף כי רבות פעמים הראני הוא ובנו התקרבות וחיבה וכבוד, אינו כלום. לא מחלתי ולא אמחול לו בשום אופן בעולם על עלבוני ועל אשר סבלתי בגרמתו, ואמרתי ע"ז מגלגלין כו' – אך אם לש"ש נתכוון ולא לשום פניה בזה חלילה לי להתרעם עליו – וד"ז רק יודע תעלומות ובוחן לבבות ית' יודע האמת.

בסוף הקיץ ...

עמוד נ"ט (= עמוד 62) גם כאן חסר ציון ההשמטה

... לא קפחו ממני בוז קולון וכל משלחת מלאכי רעים אנשים הדומים לבהמה שאינה מכרת קונה והם א"מ הטובה שהצלחתי להם. קללתי את יומי שהתחלתי לעסוק בו לעשות טובה למי שאינו מכיר בה כזורק אבן למרקוליס כדחז"ל (הערת ביק: עפ"י במד' רבה כב) – ד' יכפר בעד.

כ"ד אלול ...

עמוד ס' (= עמוד 64) גם כאן חסר ציון ההשמטה.

... ממש כנפשי.

אך לא ידעי אז כי הבת מיאנו בו, וסוף דבר סבל הרבה ל"ע, עד שגירשה והשליכה מעל פניו כי לא רצתה בת"ח, רק הלכה אחרי מאהבה.

תרמ"ה...

עמוד ס"ח (= עמוד 71)

... את אשתו הראשונה בת נעות המרדות, שלא רצתה לילך לחופתה ולא טבלה וגם שנאה לכל ת"ח – ולמד בקאוונא כשנה ...

עמוד ע"ד (= עמוד 78)

... וסיפר לי את כל לבבו, ובתוך הדברים שאלני על הגאון דקאוונא מהריא"ש ז"ל כי להשערתו הוא נוטה לדור החדש לאשר שלוחיו באים לבערסלא לגבות נדבות כו' כו', ונתפלאתי מאוד מזה.

אחר חצות היום ...

עמוד ע"ה (= עמוד 79)

... שבא לשם מאונגריא, מחבר ס' קב חן, ראיתיו מתפלל ...

עמוד פ' (= עמוד 83)

... אחד התקיפים בקנישין, הוא הנודע ליב גראבמאן והוא הכהו בלשון ...

עמוד פ"א (= עמוד 84)

... לא יעשו רצונינו, אולם הרב ר' שמעון בער מטיקטין גם מכתב לא כתב ברוחב לבבו וגאונותו – והיטב חרה לי עליו – ובכן ישבנו שמה ...

עמוד פ"ד (= עמוד 87)

... בחשבם שלא אצא מפאניוועז לעולם.

אז הי' פקודת הממשלה יר"ה לעשות ועד רבנים בעיר המלוכה, ונצטוו לבחור רב מכל פלך, ומכל פלכי רוסיא לבחור שבעה רבנים, ובכן נדרשו שלשה מכל עיר המחוז לנסוע לעיר הפלך לבחור שלשה רבנים, ואני נסעתי אז עם הגבירים ר' ישראל נח הורוויץ ור' צמח ברודא, והתאכסננו באכסניא האטעל פ"ב – בטרם היתה הועד בבית הגאון הישיש בקאוונא, נתועדו רוב הרבנים והנבחרים מכל ערי המחוזות שבפלך, באכסניא שלי להתייעץ את מי לבחור – ולעת ערב הלכנו אל הרב להסכים ביחד מי ומי – שמה בא גם הערב רב, הד"ר פיינבערג בא גם הוא לאסיפה בבית הרב וידרוש דרשתו לבחור במשכילים וכו' וכו', אך הרב ר' ליב ליפקין שלי"ט הגאבד"ק קראטינגען השיב לו כמדתו – ועוד ועוד ואני הי' לי עגמ"נ מאוד מעזותו וביותר מישיבת הרב הישיש, עין כל ישראל במדינתו שהי' יושב כפוף לפניו באין אונים ועוז לעמוד נגדו – ויצא הד"ר בחרי אף כי מצא עצמו נעלב, ולמחרתו שלח לפקידי הדומע כי הוא לא יתערב בהבחירה ומסכים לכל אשר יבחרו ואנחנו ישבנו עד חצות הלילה מבלי נשאר דבר ברור את מי לבחור. עד כי למחר בא הגאון הישיש ז"ל לועד האסיפה בדומע, והפציר לכל אחד להסכים על בנו, מי שלא ראה הפצרותיו אז ל"ר הפצרות מימיו, ומי יכול להשבי פניו אף כי לא היו פיו ולבו שוים.

אחר גמר הבחירה נאספו עלי כל הבוחרים מאתמול, לבקשת הגר"י בלאזער (הערת ביק: מגדולי בעלי המוסר, רבה של פטרבורג. נפטר ירושלים תרס"ז) והגרי"צ ראבינאוויץ נ"י (הערת ביק: אח"כ רבה של פוניבז, ממלא מקום המחבר. ידוע בשם "ר' איצללה פוניבזר", נפטר תרע"ט) ר"מ מסלאבודקע לבקש מהגאון הישיש, כי יתן מהכסף הרב הנאסף להחזיק האברכים בקאוונא גם להחזקת הבחורים בישיבת סלאבדקא אשר הם יותר מק"נ כן ירבו.

ואחרי תום אסיפתינו והסכמתינו נתבקשנו כולנו להרב, וחשבנו מי יודע על דבר מה, ושוב הראה לנו מה שבא לו מעיר המלוכה פאקעט גדול וקיים המצוה בעצמו להביא מחדר אחר חבילה גדולה חבושה וארוזה עד כי נלאה להביאה ולהניחה בעצמו על השולחן, ובזריזות לקח סכין קטן ויחתוך תפירותיו, ונשתוממנו לראות תוהו ובוהו כי היו עלים נדפסים הוספה להמליץ בדבר הנהגת טביחת הבהמות, והבטנו איש אל רעהו, מה כל החרדה אשר החריד אותנו להתאסף. ואח"ז נדברו הוא ומתי סודו ומרעיו עם כל הקרואים כי נדרש לאסוף כסף בדבר פלוני ופלוני – לא אחפוץ לכתוב אף שמץ מנהו מה שלא יאומן, ורק את זאת אמרתי לכתוב למזכרת, אשר בטרם נפרדנו ביקש לכולנו לבא למחר שעה א' א"ח היו'.

והנה תיכף בבואי מאכסניא שלי אמש, אחרי הועד אצלי בדבר החזקת הבחורים מסלאבאדקע, לבית הרב, בא אלי חתנו ה' סאלצאווסקי ויאמר לי כי בביתי נתאספו ע"ד הבחורים וכדי דברו סרע עליו ועל חותנו הרשכבה"ג וכו' וכו' והשבתי לו דברים כהוויתן. שלהד"מ, לא דברו מאומה על שום איש רק לבקש בזה, אבל השיבנו שללא יועיל תהי' בקשתינו כו' – ולכן תיכף הראתי עם אחד הרבנים הצעירים שהיו אז כי כה וכה אמר לי ה' ס-קי, וכי מפני זה אסלק עצמי מלדבר מזה, ואני מושך את ידי מהבטחתי, מפני יד הולכי רכיל שבאו בשוא ושקר אצלנו לגנוב דעתינו ולמסור דברים לשכנגדו.

למחר נאספנו בשעה המיועדת קרוב לעשרים מהנבחרים, והנה אשתפוך חמימי' של הזקן בכעס וחרון אף עצום מאד, אשר כמעט לא ראיתי כהנה ויתחיל לספר בזה"ל הנה הלשינו עלי לפני הרבנים וגם על חתני ס-קי כי כו' וכו' ואני מעיד עלי שהכל לפי החשבון עד שוה פרוטה וכי מימות הקדמונים לא הי' כמו שהוא עתה החזקת האברכים בקאוונא, וכי רק הוא והוא, ורק הוא כו' כו' – לשוא אמר לו יד"נ הגאון מטעלז (הערת ביק: ראש ישיבת טלז, מחבר "תשובת ר' אליעזר", נפטר תר"ע) כי להד"מ, ואני מלאתי את דבריו, כי רק בקשונו לבקש ממנו כו', אבל לשוא לא הי' ביכולתינו לעצור כעסו, ואני נשתוממתי לראות כעס גדול על לא דבר ושלא לש"ש בעוה"ר, אוי לנו שכך עלתה בימינו.

ובטרם נאספנו נדבנרנו אני והגאון הישיש ר' אלכסנדר משה שליט"א מראסין (הערת ביק: ר' אלכסנדר משה לפידות ז"ל, נפטר תרנ"א) וגם הרב ר' מרדכי פיינשטיין נ"י אבד"ק נ"א (הערת ביק: אבד"ק עיר חדש נייחאד ואח"כ באוזדא, נפטר תרמ"ט) נלוה אתנו לעורר את את הזקן לתקן תקנות לגדור פרצות הדור, בענין רבנים שובי"ם חזנים מגידים סופרים ומלמדים, ואני הוספתי על השגת גבול רבנים ושובי"ם וסמיכות וכו', ומאוד הי' מאושר העת אשר האסיפה היתה ברשיון הממשלה יר"ה, ויותר מעשרים רבנים מורי הוראה היו אז שמה – אבל בא השטן והביא ערבוביא באסיפתינו, הזקן עלה לו כעסו עָל עד שדיבר מה שדיבר ולא פנה כלל אל דברינו מאומה – לבי עלי דוי על שלא עלתה בידינו דבר גדול כזה לתקנת כלל ישראל אך הקולר תלוי בצואר מי שיכול למחות והני דבי ריש גלותא כו', כבוד רבנים הסתר דבר וכד רגיז על ענא כו' – והדברים עתיקין.

בשכבר הימים ...

שם (= עמוד 90)

... האבד"ק קעלם אורח לא קרוי לגמרי והיטב חרה לי על השקר שעשה אליעזר יעקב בזה, אך מפני כבוד הרבנים שתקתי ועשה דכבוד התורה עדיף. אולם כל האסיפה ...

שם (= שם)

... והעיירות וסכסוכיהם כאשר אז היו שערוריות רבות בעיר זיימעל מהרב בעל פרי אשר אשר רב עם בעל לשד השמן, ובמנהגיו הפראים החריב את העיר, וכמה בתים היו לשמה במעללי הבהול, ואמרתי נחמתי כי המלכתיו שנתתי לו סמיכה וגם הסכמה על ספרו, לאשר לא הכרתיו בתהלוכותיו, אוי לבית ישראל ממחבלי כרמים כאלו.

ע"כ הצעתי ...

עמוד פ"ה (= שם)

... יתברך שמו.

ועל ה' אליעזר יעקב אמרתי דו"ש לא יכון, ואיך יתאמרו כי לש"ש מטרתם והלא מצידה תברא אם לשם ד' אשר אמת חותמו מעשיהם למה שלח טע"ג בשמי אשר לא צוויתיו, ציווי של לא ביחוד, ואם הרא"ג לא רצה לשלוח מכתב ע"י שלוחו א"י, אשר ישב בעירי להפצירני שלשה שבועות רצופות, איך העיז לשלוח על שמי טע"ג לכבדהו נגד בני עירו אשר יתפאר לפניהם כי גם בעירי אין עושים דבר בלעדו, לכן כאשר לא עשו לש"ש כן גם מעשיהם לא נתקיימה בידיהם.

צר לי מאוד מאוד בכל עת זכרי השעת הכושר שהי' אז בקאוונא לעשות לטובת כלל ישראל בכך התקונים שחשבנו, ונהרס מפני קפידת הזקן שקיבל לש"ה ועבירה גו"ע, וביותר ידאב לבי על השקרנים וכזבנים שהעיזו עוד להדפיס כ"פ במכה"ע כי הריא"ש רצה לעשות תקונים אז וחבריו לא הסכימו לו, שומו שמים על שקר ושוא כזה אשר ממש ההיפוך הי'.

בראשית ירח תמוז ...

שם (= עמוד 91)

... לבל אעזבם – אך לא ידע כי הרבה סבלתי ממנו ואשר בשבילו ובשביל שאירו האדום, אשר הרכיב אביו ומשפחתו על בני פ"ז ואשר שילם לי ממש רעה תחת טובה והגדיל עלי עקב – אשר בשבילו לא הוסיפו על מכסת השכירות ס"ח רו"כ לחודש, והוא בא וגזל ממני מה שחשבו להוסיף על שחיטת העופות ובגינו סבלתי לחץ ודחק ל"ע.

מאז נעשה גבאי בבהמ"ד אותו הגביר הנז' התנגד לתקנתי לקבל שבת מבעו"י ושלא להפסיק בין קבלת שבת לתפלת ערבית בשיחה בטילה שחוק וקלות ראש בבהמ"ד, רק להקדים תפ"ע וקבלת שבת בכל האפשרי, והוא רצה לשוח דברים בטלים כנהוג ואף כי איחר לבוא רצה שימתינו עליו ועיכב הש"ץ מלהתפלל. אוהבי עשיר רבים, לכן בפרהסיא עיכב להש"ץ מלהתפלל ערבית והוא בראשם נגדי בפומבי, אני ציויתי להש"ץ לאמר ברכו והוא אמר עוד עת, בראותי עקשותו וגאות לבו יצאתי תיכף מבהמ"ד להתפלל בחדר שבפרוזדור, ואף כי תיכף בהיותי אצל הפתח כבר אמר גם הש"ץ ברכו לא חזרתי למקומי והלכתי בבושת פנים מבהמ"ד – ומאז לא באתי לבהמ"ד עד הפסח ואם הוא חטא בני העיר מה חטאו.

ביום דשבועות הראה לכל כי הוא מושל יחידי בבהמ"ד ולא הניח להגיד האזהרות במוסף והיטב חרה לי מזה, אך אני כבר התפללתי כוותיקין כמנהגי מעודי ב"ה, אכן למחרתו כשבאתי לבהמ"ד ציויתי להגדי האזהרות מאתמול במוסף היום – אמנם הוא עמד אצל החזן ולא הניח לו – מאז חרה אפי עליו מאד, אשר גם אחרי ראותו בהיותו עמי בקאוונא והכבוד הרב שנחלתי מכל הרבנים הי"ו שהשכימו לפתחי ואף הזקנים ממני כמו הגאון מראסין שלי"ט והגאבד"ק נ"א, ועוד.

אמנם לא הי' לי עוד כל עגמ"נ מזה, כי כבר חשבתי עצמי לרב בעיר מיר, ומה לי ולו. יעשה כרצונו – וכל אשר יתנגדו לי, יצדיקוני יותר בעזבי אותם.

יום ג' חוקת ...

עמוד פ"ו (= עמוד 93)

... בעת היותי במיר השלשה שבועות, ש"ח לנו ולכל ישראל הראש וראשון למנהלי העיר בפ"ז ר' משה צבי קיסין, ואמרו כל ההמונים כי לא מת במהרה רק בשביל שעזב אותי, והתעצל מלתת לי שכירות כהוגן ושע"כ יצאתי מפאניוועז ולזאת קללו כולם אותו ואת ב"ב – ולכן פחדו מאוד מזה והסכימו לתת לי כ"ה רו"כ לחודש ...

עמוד צ"א (= עמוד 98)

... בחיים חיותו.

ד"ז היתה עצת ערמה ומזימה לגנוב לבבי להסכים ע"ז ולעורר לב הגאון הישיש מהרי"א ז"ל מקאוונא (אשר מכבר הי' אוהבו של הרחי"ל ז"ל משנאתו להג"ר חיים זלמן ברעסלאו ז"ל) שגם הוא יסכים ע"ז, וגם הוא חכם ונבון וידע את מטרת ההצעה בזה כי לטובת הררא"ט הוא, והאריך במכתבו כעצת היועץ ואח"ז נסע לשאר רבנים.

ובכן הגדתי השיעור ...

עמוד צ"ב (= עמוד 99)

... והשיבו למה צריך אביך לזה, וגם בהישיש הרחי"ל ז"ל, חזינא בי' בישות, לא נהג בכבודי ובאהבתי שנהגתי בו. לכן אמרתי ניזל דניאל מהכא ונתייאשתי לגמרי מהחלום הזה – הם התהלכי עמי בעקבה ללא אמת, ואני הלכתי בתומי, אבל הם שקלו למטרפסייהו ונטלו את שלהם.

בחורף תרנ"ו ...

עמוד צ"ז (= עמוד 103)

... כדברים האלה.

אך ה"ע הנזכר הלך בערמימות ומזימות חשב, בלבו, גנב לבבי ולבב כל נכבדי העיר, ולפתע פתאום שמעתי שנסע הוא עם הישיש הררי"ע קאמענעצקי למינסק לטכס עצה את מי לעשות ר"מ לאשר ...

שם (= שם)

... ויבואו למחרתו הישיש הר"ר י, וגם הנוכל הנזכר ומכתב בידיהם ...

שם (= עמוד 104)

... להם הבושה ולי הצדקה.

הרבה הרבה אתי מכל המאורע בזה, אך היותר מה שידאב לב האוהב אמת ואשר שקר רחוק ממנו הוא מתהלוכות הישיש המנוח הרחי"ל ז"ל שהוא בעצמו בממ"כ לא התנהג עמי כהוגן, בזה לא הי' פיו כלבו, ואם רצה שאני אהי' חומה לבנו אחריו למה הלך בעקבה אתי לגנוב לבבי, לאמר כי גם אני אהיה בין הראשים כמותם ולבסוף התייעץ עם הרראב"ק שלי"ט עוד שנה קודם פטירתו ולי לא גילה אזני מאומה מזה.

תר"ס

בכ"ז בעת התפרץ ריב בין ההאב"ק ובין הר"ר אברהם טיקטינסקי בחודש אייר תר"ס עמדתי לימין הררא"ט בהשערתי שהוא הי' הנרדף, לפי הפצרותיו אותי לעזרו מיד עושקו חלילה לא עשיתי מאומה נגד כ' הגרא"ב נ"י החביב עלי כגופי. אבל אספתי איזה בע"ב לטכס עצה בזה שלא יתפרץ ריב עצום בעיר מפ"ז, וגם בזה הי' יד ה"ע ועוד מהמיוחד המחרחר ריב ובהלה בעיר תמיד כדרכו להזיק. ואח"ז נעשה שלו' ביניהם, ואני ויתרתי על [זה] שלא הי' כדאי הראא"ט ומשפחתו אשר אעמוד לעזרתם כפי מדותם שהלכו עמי ברמי' – ובאמת לא עשיתי כראוי כי מה לי ולשניהם, ולא נזכרתי אז מדברי הס"ח ששלישי לא יתערב בין שנים המריבים זע"ז פן הם ישלימו ואותי ישנאו וכן היה שנתקררה מאוד אהבתינו...




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2010 08:34 לינק ישיר 

ייש"כ על הסקירה המקיפה.

לעניין צנזור ספרים שכבר נדפסו בעבר בשלמותם, מעודי תמהתי על מעשים מעין אלה הנעשים בדורנו: מילא בדורות הקודמים, היה יכול מהדיר להוציא גירסה מצונזרת של ספר נדיר היושב בכמה בתי עקד ספרים באירופה ואין יד הכל ממשמשת בהם, והיה סומך על כך שאיש לא יידע מן הצנזור, מלבד אולי איזה חוקרים שגם קולם לא יישמע בסביבתו. אבל בדורנו, דור הספריות הציבוריות ומאגרי המידע, דור ריבוי העיתונים והעלונים והאתרים והפורומים, וכי יש עוד מקום להאמין שצנזור מסוג זה (בשונה מההדרת כתב יד כשהוא מצנוזר) יכול להחזיק אפילו עד התייבשות הדיו על הנייר?
הדבר מנטרל איפוא, כך נראה, את המרכיב האידיאולוגי שבצנזורה, ומותיר בעיקר את השיקול הכלכלי: המהדירים סבורים כנראה, שאילולא ישמיטו כל מה ש"צריך", יימנעו רבים מלהכניס את הספר לביתם. וגם ייראו להם הדברים זרים, לא "משלנו", חלילה.

לגבי ההשמטות בהערות - אני מניח, וכמוכח מהשמטת ההקדמה, שהמהדירים הרגישו חופשיים לעשות כל מה שירצו בגוף עבודתו של ביק, כלומר בהערות, ולפיכך מן הסתם לא יסכימו להגדרת השמטת ההערות כ"צנזורה". חלק מההערות הם בחרו לקחת, את השאר לא, ומה הבעיה (כלומר, אילו היו טורחים להודיע על כך מראש). אמנם עבור הקורא יש תועלת בכל אופן, כי השמטת ההערות - כפי שציינת - חושפת את מגמתם הכללית של המו"לים.
ולגבי ההשמטות בגוף הספר, שהן כמובן סיפור אחר לגמרי - מעניין, אחר שהשמיטו כל כך הרבה, מה מנע מהם להשמיט גם את כל מה שנוגע לראי"ה? ואולי מפני שידעו שבזה יחפשו אותם מייד, כי מי אינו יודע שהיה חתנו של האדר"ת, ולכן הבינו שלא יהיה טעם בהשמטה כזו (ואולי חששו מאפקט הבומרנג).

לגבי שאלת ייעודו של הספר: נכון הוא שהאדר"ת לא כתב בשום מקום שהוא מיועד למשפחתו בלבד (אך ייתכן שקביעה זו מבוססת על כך שהוא חישב להכליל בספרו, כפי שכתב בראש הספר, גם "את אשר אצוה לבניי אחרי"). אבל הוא גם לא כתב בשום מקום שהוא מיועד לציבור הרחב. האדר"ת כידוע הירבה מאד לכתוב, ומיעט להדפיס, ואף אם חישב מראש להוציא לאור את היומן/תולדות, אפשרי בהחלט שהיה עובר עליו ומקצץ בעצמו חלקים רבים, מסיבות כאלה ואחרות. מהבחינה הזו באמת קשה מאד לעמוד למפרע על כוונת המחבר.
ובהקשר זה, היה מעניין ביותר אילו היה ניתן לראות את כתב היד: האם ישנן מחיקות, תיקונים והוספות לאחר זמן, או שהכל כתוב בקולמוס ראשון בלי שום שינויים למיניהם. יש לכך חשיבות גדולה כדי להעריך את משקל הדברים ואופן כתיבתם, ובפרט ביחס לאמור בפיסקה הקודמת.


נ.ב. יש כו"כ ט"ס בקטעים המועתקים.
ואיני יודע אם יש צורך לומר זאת, אבל כמובן רצוי מאד שכל מי שקורא את הקטעים המובאים כאן בסקירה, ובעצמו אינו מכיר עדיין את הספר 'סדר אליהו', ילך נא ויקרא אותו, שלא יווצר אצלו הרושם המוטעה שכל היומן מוקדש רק להבעת דעות שליליות על הא ועל דא.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2010 09:54 לינק ישיר 

אני מפקפק אם השיקול הכלכלי הוא זה שקבע את שיטת הצנזורה. אטו ספר שאינו מזכיר רע"י האם נמכר ביותר עותקים מספר שכן מזכיר אותו?

כמובן, שזכות העורכים לעשות כראות עינם בהערות ביק. אלא שכשהם מצנזרים בצורה כזאת זה משאיר טעם רע של ניצול פורתא. כאילו הם אומרים, נקח ממך מה שאנחנו חושבים שראוי ותודה שחסכת לנו עבודה, ואת השאר לא נזכיר כלל.

כשהתחלתי לעבוד לא חשבתי שיהיה חסר כל כך. בהמשך העבודה אצתי רצתי לסיים, ומכאן נובעים השגיאות. ועם הקורא הסליחה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2010 09:57 לינק ישיר 

אם זכרוני אינו מטעני יש השמטות-מה גם במהדורת ביק. האומנם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2010 10:01 לינק ישיר 

כשעברתי על הספר היה נראה לי שביק השמיט. והוא בגלל שבכמה מקומות יש רמיזות שכפי המשוער האדר"ת לא היה רגיל בהם, כי כתב הכל בגלוי ממש. גם לפעמים הרצף נקטע, שזה גם מחשיד. ובפרט, אחרי שידענו את ביק ואת שיחו, החשד מתעצם פי כמה.

בכלל, הייתי מאד חפץ לדעת אם מהדירי תש"ע השוו לכת"י המקורי, או העתיקו מביק ופשוט השמיטו אפה שנוח להם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/1/2010 15:34 לינק ישיר 

[כאוט. ממש תודה וייש"כ!]

[לאהבת השלמות והאחידות: באשכול סמוך התפתח דיון על הספר ועל ההדרה החדשה]

[מעללי המהדיר הראשון, ר' אברהם ביק, נידונו כאן למקוטעין]


תוקן על ידי אלייעזר ב- 07/01/2010 15:40:13




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/5/2010 21:39 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > סדר אליהו להגאון האדר"ת - מהדורה חדשה - ביקורת
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר