בית פורומים ספרים וסופרים

איסור שמיעת מוסיקה אצל הרמב"ם - מחפש מקור בחז"ל.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-12/9/2011 01:18 לינק ישיר 
איסור שמיעת מוסיקה אצל הרמב"ם - מחפש מקור בחז"ל.

http://www.mishnetorah.com/files/files/shir_himi.pdf

ה
לינק לעיל מפנה למאמר הסוקר את המקורות בחז"ל ובגאונים לגבי איסור שמיעת מוסיקה כדי להסביר את שיטת הרמב"ם. לצערי, עם כל האריכות עדיין אני מתקשה להבין מה המקור של הרמב"ם בחז":ל האוסר לכאורה שמיעת כלי ניגון אף ללא מילים.

מחבר הסקירה הנ"ל מאחד בין שיטת הגאונים לרמב"ם, אך דומה בעיני שישנו הבדל וצעד נוסף שמבצע הרמב"ם. כי בעוד כל הגאונים והמקורות בחז"ל שהם מביאים עוסקים בענייני שירה במילים כשהניגון בכלי מצורף אליה או נעדר ממנה, הרמב"ם מבחין את איסור שמיעת כלי הנגון  אף ללא תלות במילים מצורפות או נעדרות ממנו. כלומר שלשיטת הרמב"ם ישנו איסור עצמי בשמיעת כלי ניגון. כך נראה מפשט לשונו הן בחיבורו והן בתשובתו המפורסמת בנדון.( אף שמחבר הסקירה הנ"ל חוזר שוב ושוב שמדובר על "שירי חול" דהיינו מילות שיר, אין לכך כל הכרח לשוני או משמעות בעניין .)

וכיון שכך, כאן הבן שואל : היכן חז"ל אסרו לשמוע ניגונים גם כשהם ללא מילים כלל ( דהיינו מוסיקה נקיה ) ? כיון שבכל המקורות שהביא הנ"ל אין במשמע אלא כשיצורפו להם מילים. דהיינו שירה. ולא ניגון עצמאי.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2011 01:25 לינק ישיר 

נ"ב : הגעתי לנושא מסקרנותי האם ייתכן כי איסור שמיעת המוסיקה אף ללא מילים בדברי הרמב"ם, הגיע בצירוף השפעה תרבותית איסלמית במצרים שכידוע אוסרת שמיעת מוסיקה ומגנה אותה כמעט באותן מילים שבה הרמב"ם מגנה בתשובתו .

( אגב, בסקירה לעיל הובאו דברי הרמב"ם באבות המחלק את ענייני הדיבור ל 5. ( מותר מצוה מגונה וכו' )מעניין שחלוקה כזאת בדיוק נמצאת במשפט האיסלמי ( פיקה ) ביחס לכלל החוקים.

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 12/09/2011 01:38:11




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2011 03:54 לינק ישיר 

http://www.fridmanbooks.co.il/ProductInfo.asp?ProdId=3384&catId=342

כ
אן ( בד"ה אם נחזור ) מביא מדברי תיקוני הזוה"ק ( תיקון סט ) כמקור לדברי הרמב"ם ע"ש. ומשמעותו שעצם העיסוק במוסיקה הוא איסור של עיסוק בהבלים .

*
נוסח תשובת הרמב"ם שנמצאת בהיברו בוקס בין פרשני הרמב"ם, והיא שונה מהנוסח המקובל :

שאלה אם מותר לשמוע משירי הערבי וכן הזמר בכלל.
תשובה ידוע כי עצמות הזמר ושל כלי השיר הכל אסור ואף אם לא יחובר עליהם דבור כלל כמו שאמרו (סוטה מח.) אודנא דשמעא זמרא תעקר וכבר באר התלמוד (גיטין ז.) שאין חלוק בשמיעת הזמר בין שמזמרים בפה או שמנגנים בכלי שיר או שהוא ניגון בעלמא חוץ מן התפלה שמסייע ומעורר הנפש לשמחה ולתוגה אסור כמו שזכרנו והם סמכו דבריהם אל אזהרת הנביא שאמר אל תשמח ישראל אל גיל כעמים.


והטעם לזה בארנו היטב לפי שזה כח התשוקה ראוי להכניעו ולרדות בו בפרך ובמתג ורסן עדיו לבלום לא שינתן לו יתרון ולהחיות את מתו ואל יושגח אל אחד היוצא מן הכלל שאלו הענינים שומרים נפשו וממהרים השגת שכלו ומכניע עצמו לדברים אלהיים כי החכמה המחוקקת אמנם תכתוב חוקותיה בערך אל הכלל ואל הרוב של בני אדם דברו חכמים בהווה וכבר בארו זאת לנו הנביאים ודברו דרך גינוי על השמוש של כלי השיר ר"ל שמיעתם לתכלית העבודה והוא אמרם ז"ל הפרטים על פי הנבל כדוד חשבו להם כלי שיר


ואנחנו כבר בארנו בפירוש למסכת אבות (פ"א משנה ט"ז) שאין הפרש בין דיבורים שנאמרו בעברית או בערבית כי הם אמנם אסורים או מותרים רק בערך אל הענין המבוקש בדיבורים האלה וכל דבר טפשות בעצמו שמיעתו אסורה אפילו אינו אלא דיבור לבד ואם יחובר אליו זמר יש כאן שלשה איסורים איסור שמיעת הטפשות נבלות פה ואיסור שמיעת הנגון ר"ל זמרא בפומא ואיסור שמיעת כלי שיר ואם הוא זה במקום ששותין יין יש איסור רביעי וזו אמרו יתעלה והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואם משמיע הזמירות היא אשה הנה יש כאן אסור חמישי על פי מאמרם ז"ל קול באשה ערוה ומכ"ש אם מזמרת בקולה. וכבר יתבאר אמתת כל זה במופת והוא כי התכלית המבוקש בנו שנהיה גוי קדוש ולא יהיה לנו לא מעשה ולא דבור כי אם לפי השלמות או במה שמביא אל השלמות לא בהרחקת הכוחות הרוחניות מן כל טוב ולא בנטיה לדברים של צחוק ושחוק. וכבר בארנו זה הענין בספר המורה (ח"ג פ"ח) מה שהוא די בחלק האחרון ממנו בדברים שהם מופתיים אצל בעלי מעלות השכל

ומה שזכרו הגאונים ז"ל הוא הזמר של דברי שירות ותשבחות כמו שזכר בעל הלכות ז"ל ואולם דבר מגונה בהא חס ושלום לא נשמע זאת בישראל לא מן גאון ולא מן הדיוט. והתימה מן מאמרכם על דבר חברת הכשרים כי באמת על פי דעתי לא יקראו אותן בשם כשרים המתקבצים במקומות ששותין שם היין המשכר וכבר בארנו גם זאת במורה מה שהוא די. הנה זה מה שנראה לנו בשמיעת כלי השיר ושלום וכתב משה."


דברי הרמב"ם ברורים, שלא רק שאסור לשמוע כל צליל מיתר וניגון, אלא אפילו לנגן ניגון בפה ( לזמזם ניגון )  הרי זה אסור, כי אלו מעוררים יצרים ואכמ"ל. ומה שהתירו הגאונים זה רק בצירוף מילים לשבח להקב"ה.וכפי המתבאר בהלכות משנה תורה, זה מותר אף על היין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2011 05:14 לינק ישיר 

לכאורה נראה שהכל תלוי בפירוש "זמרא" המופיע בתלמוד בסוגיות הללו בסוטה ובגיטין. נלענ"ד שהרמב"ם הבין שאין הכוונה אלא ל"מנגינה" ולא למילות השיר. וכך הסוגיה בסוטה משמעותה , המשנה אומרת שם  שמשבטלה סנהדרין  "בטל השיר מבתי המשתאות" דהיינו בפשטות שהפסיקו לשיר בבתי המשתה. וסתם בית המשתה כוונתם אל בית החתונה ולא בית מרזח. כמו "מעשה ובאו בניו מבית המשתה" בגמרא ברכות. כלומר בית המשתה הוא מקום של מצוה. סעודות מצוה.ועל זה מודיעה המשנה ששירה זו פסקה מאז ביטול הסנהדרין. עד כאן יכולנו לומר שתיבת " שיר" כוונתה למילות השיר כמו בכל מקום ששירה מכוונת על מילים. אך, כשהגמרא מוכיחה עניין זה שבמשנה היא מביאה ראיה מהפסוק " זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם".. מכאן אנחנו לומדים שתיבת "שיר" שבמשנה כוונתה על "מנגינה" ולא על מילים של שיר.

כעת נותר לברר על איזו מנגינה מדובר? האם על מנגינה שאינה אלא מכלי שיר שהיא שבתה מבתי המשתאות או אף מנגינה שהאדם משורר ומנגן בקולו. והנה הגמרא בסוטה שם אומרת בכללות  " אודנא דשמעא זמרא תעקר" . ואינה מחלקת בין זמרא הבאה ע"י כלים או מניגון האדם עצמו בקולו שלו. משמעות הסוגיא אם כן שיש לאסור כל צורת ניגון. בין בפה בין בכלי. המשנה אוסרת ניגון בבתי המשתה , דהיינו בסעודות מצוה, ויש במשמעה אולי דווקא רק בכלי  נגינה כנהוג בבתי המשתה. אך, סתמא דגמרא משמע שנאסר על האוזן לשמוע ניגון. כלומר כל ניגון שיהיה, בין אם יצא מכלי או מהפה. זהו פשט הגמרא בסוטה אליבא דהרמב"ם. ועל פי הוא מבאר גם את הגמרא בגיטין:

בגמרא גיטין נשאל מר עוקבא מניין לנו שזמרא אסור? הרמב"ם מבין "זמרא היינו ניגון. שמיעת כל ניגון. והנה ברור שלא נעלם מן השואל דברי המשנה וראייתה מן הפסוק "בשיר לא ישתו יין" אם כן, על כרחך כוונה אחרת היתה בשאלתם. ומהי הכוונה האחרת?  זה אפשר ללמוד מתשובתו של מר עוקבא. כאשר הוא לא מביא ראיה לאיסור שמיעת מנגינות מן הפסוק בשיר לא ישתו יין, אלא מפסוק אחר: אל תשמח ישראל אל גיל כעמים. ומבאר זאת בכך שמהפסוק הראשון אפשר לטעון שזו מנגינה דווקא מכלי שיר, כפי שאפשר לטעון במשנה סוטה הנ"ל, אך ,  מר עוקבא אסר אפילו מנגינה שהאדם מנגן בקולו שלו, ואין מהפסוק הנ"ל ראיה, לכן הביא מפסוק אחר שמשמעו אף בקולו שלו. שלא יהיו ישראל זמרים כמו העמים.וזה בעצם ראיה לגמרא בסוטה האומר " אודנא דשמעא זמרא תעקר" והכוונה בכל זה זמרא מן האדם, ניגון מהאדם עצמו ושלא ע"י כלי שיר. מבואר משני מקורות הללו שאסור לשמוע מנגינה בכל דרך, בין מכלי ובין מאדם.והמשנה שאוסרת נגינה בבתי המשתה, כוונתה נגינה בכלים באירועי מצוה אך לא נגינה בקולו של האדם. עד שבאה הגמרא ואסרה אף בקולו של האדם. אמנם על איסור זה יש כבר מקום לחילוק,ף באם הניגון האנושי מחובר אף למצוה או אך לדבר החולין. ומתוך מה שהתיר רב הונא חלק ניגון מדבר החולין של הפועלים, למדנו שבדבר מצוה י מקום להקל. לכן על זאת סמך הרמב"ם בהביאו את מנהג העם להקל לשורר על היין בדברי שבח. כי יש בזה תרתי לקולא, שגם הוא חומרא של הגמרא ואננו מוסכם על הכל שהרי יש מי שלא הקפיד בזה מבין חכמי הגמרא ( רב חסדא ) וגם הוא בדבר המצוה. לכן לא מיחה בזה הרמב"ם. אמנם ניכר שדעת הרמב"ם לאסור את כל צורות המוסיקה, בין בכלי בין מאדם, בכל ענייני הרשות והחולין. ולא התיר בכלי בשום מצב. ולא התיר אלא בקולו ורק בדבר מצוה כיון שכבר נהגו.( ולענ"ד אם לא היו נוהגים קולא בדבר זה, גם בזה היה אוסר הרמב"ם כדעת מר עוקבא )



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/9/2011 08:32 לינק ישיר 

כעת הראו לי את דברי הגר"ע יוסף בתשובתו ביחוה דעת ( ח"א סימן מה ) ושם כותב שלדעת כולם יש להתיר לכתחילה במשתה של מצוה כמו שמחת חתן וכלה ניגון בכלי נגינה,ע"ש.

וזה כמובן טעות חמורה, שהרי זה גופא מה שאסר הרמב"ם שלא לנגן כלל בכלי נגינה, ומקורו של האיסור החל במה שאסרו חז"ל לנגן בבית המשתה שבו בטל השיר ( ו"בית המשתה" היינו סעודת חתן וכלה בסתמא, וכמעט שבכל מקום בו מוזכר בדברי חז"ל בתלמודים ובמדרשים לשון  "בית המשתה" כוונתם מיוחדת על שמחת נישואין, ועכ"פ כך הוא ברוב המוחלט. )

ובזה יבואר גם מפני מה נמנעו חכמי תימן לנגן בכלי שיר בשמחת חתן וכלה, שאין הטעם כמו שחשב מהר"י קורח שהוא רק מנהג ולאו מדינא, אלא שהוא מדינא ממש על פי המשנה והתלמוד והגאונים וכפי הבנת הרמב"ם. וזה פשוט.ולא כמו שכתב חכם אחד כאילו זהו מנהג בעלמא ותקנת ראשונים כשיטת מהרי"ק הנ"ל.

גם מה שהעיר שם הגר"ע בתשובה הנ"ל שהיין מחמיר את האיסור,וחשב להביא ראיה לכך מתשובת הרמב"ם וחשב בזה לדחות דברי המהר"ל מפראג האומר שלרבותא נקטיה. גם בזה שגג הגר"ע. שלא נתכוין הרמב"ם בתשובה ההיא אלא בנידונו שהיו מזמרים דברי חולין והוללות ואזי מציאות היין רק מחמירה את עוונם בשכרות ( ולכן הביא שם פסוק אחר שלא הובא בתלמוד כל עיקר ) אך, כאשר השירה מותרת במהותה, לא שנא לן בין על היין ובין שלא על היין, וכאשר היא אסורה מטעם הניגון שבה ולא מפאת תוכנה היא אסורה אף על היין שדרך העולם לנגן עמו.ולכן אין בזה כל דחיא למהר"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/9/2011 00:05 לינק ישיר 

עוד בקצב הזה נגיע למסקנה שספרי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בנויים על תורת האיסלם, ועם ישראל לדורותיו שהלך אחר פסקיו, בעצם אימץ לעצמו את תורת האיסלם.
עד עכשיו ידענו שדברי הרמב"ם הם תורת חיים, והיא התורה והמצווה הנתונה לנו מסיני שמחוייבים כל ישראל לילך אחריה, עתה בא זה ומצנן את האמבטיה, ומראה שכל מקורותיו ורעיוניו של הרמב"ם נובעות מתורת האיסלם והשפעתה, ולא מתורת ישראל תורת חיים.
ואם אנשים מתוכנו חושבים, מה נענה ביום שנישאל על ידי פורקי עול: ראו על מי אתם סומכים, וסמכתם במשך מאות בשנים, על מי שכל תורתו והוראותיו בנויות על תורת האיסלם.
דומני שיהיו תנועות כפרניות שישמחו לאמץ את גישתו של הכותב, ולערער בכך את מסורת פסיקת עם ישראל.
אנחנו כמובן יודעים שכל תורתו של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל תורת חיים היא, כתובה ברוח הקודש השורה על החכמים שבכל דור, ובפרט על מי שזכה שאת תורתו לומדים במשך מאות בשנים, ולאור תורתו הלכו והולכים כל ישראל בכל הדורות, עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/9/2011 09:23 לינק ישיר 

פורתניק
אני מבין ללבך, אך האם אתה יכול להתמודד ענינית עם הטענות של מוטי? אם כן, אדרבא.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2011 12:54 לינק ישיר 

מוטיבןשלום כתב:
נ"ב : הגעתי לנושא מסקרנותי האם ייתכן כי איסור שמיעת המוסיקה אף ללא מילים בדברי הרמב"ם, הגיע בצירוף השפעה תרבותית איסלמית במצרים שכידוע אוסרת שמיעת מוסיקה ומגנה אותה כמעט באותן מילים שבה הרמב"ם מגנה בתשובתו .

אם כבר - אז כבר
למה לא תביא ציטוט מהחוקה התרבותית במצרים שלדעתך מגנה את המוסיקה באותן מילים, ויראה הציבור וישפוט



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2011 14:23 לינק ישיר 

אלמוני,

איסור שמיעת מוסיקה ידוע ומפורסם בעולם האיסלמי. עם חזרת האיסלם הפונדמנטליסטי לזירה בעת האחרונה ישנו פימפום אדיר בכיוון והם מפציצים בכל הרשת ציטוטים ממנהיגיהם בגנות המוסיקה. חיפוש קל בגוגל " music is haram"  יפנה אותך לעשרות אתרים מלאי ציטוטים בגנות המוסיקה המעוררת מורך בלב, צביעות, תאוה, מעשה שטן, ניאוף, הוללות, וכו'. ( תיאור קרוב יותר לדברי הרמב"ם קראתי באחד הספרים בעברית העוסקים באיסלם ).

דבר מעניין שראיתי הוא שאחד מחכמיהם ימש"ו  אימאם אל קורטובי שחי בדורו של הרמב"ם ( וגם הוא כהרמב"ם גדל בקורדובה ומכאן שמו ואח"כ ברח למצרים ) אחר שהוא אוסר שמיעת מוסיקה ומתיר אותה רק לצורך עבודה ( "כמו בשעת הנהגת הגמלים". וראה גמרא סוטה. ) וזמני מועד וחתונה. הוא כותב " As for that which is done in our day, by way of the (blameworthy) innovations (bidah) of the Sufi mystics in addition to their hearing songs to the accompaniment of melodious instruments such as flutes, string instruments etc. such is haram (forbidden)."  הדבר הזה מזכיר את התיחסותו השלילית של הרמב"ם כלפי אלו הרוצים לחקות את מעשי הנביאים בשמיעת המוסיקה. ( אגב, הוא מייצג את האסכולה המאליכית, אבל אצל החנבלים אפילו תוף נאסר ואפילו הקשת כלי עץ. והשוה בגמרא על איסור שמיעת האירוס. ואכן התימנים אסרו אפילו תוף ולא התירו אלא נגינה על פח בהקשה לא מקצועית. ואכמ"ל. )


אבל חשוב לא להתבלבל ממה שכתבתי לעיל,  אמנם התעוררתי לנושא עקב הדימיון הרב שבין הגישה האיסלמית לבין גישתו של הרמב"ם. אבל בהודעותיי הבאות כתבתי שנראה לי שהאמת היא שכן יוצא מן התלמוד לפי הבנת הרמב"ם וזו גישה מקורית ואותנטית, מאז ימי המשנה והתלמוד וכך גם יש לפרש בכל כתבי הגאונים . ( ולא כמו שכתב אותו אחד שביצע את סקירת המקורות שציינתי אליו בהודעתי הראשונה, כי הוא טעה לחלוטין בכל הנושא אליבא דהרמב"ם  ). לפיכך, לענ"ד הנכון הוא שהמוסלמים שאבו את דיעותיהם בנידון מאת היהודים שחיו בסביבתם. ( וזה מחזה מאד נפוץ, ויש אפילו תחום שלם בחקר החדית העוסק בהשפעות מדרשי חז"ל על החאדית')



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/9/2011 14:35 לינק ישיר 

אגב, יש מי שרצה לומר שהרמב"ם בתשובתו שנותן טעם לאיסור עקב עוררות התשוקה וכו' , למעשה סוטה מטעם חז"ל שאמרו שטעם האיסור הוא מפני החורבן כפי שכתב בחיבורו, וממציא טעם מעצמו לפי הבנתו הפילוסופית. ולענ"ד זו טעות . ושתי ראיות בדבר : כאשר רבינו הרי"ף מביא את איסור שמיעת המוסיקה הוא עושה זאת בסמיכות וכנספח למאמר חז"ל בברכות שאסור לו לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, כלומר שהאיסור הוא מטעם השחוק שבדבר. עוררות התענוג. וזו סיבת האיסור. נמצא שהאסיור הוא כל ימי "העולם הזה" דהיינו יש מקום לומר שאין הוא תלוי כלל בחורבן. ( וראה מה שכתב בזה האוה"ח הקדוש בספרו על התלמוד במסכת ברכות, שמו חפץ ה', על טיבו של איסור זה לגבי זמן המקדש ). הראיה השנית,  שבירושלמי מוסבר טעם האיסור ללא תלות בחורבן אלא מפני שפג מוראה של הסנהדרין והיו מגיעים לניבול פה ע"י המוסיקה. לומד מכאן הרמב"ם שטיבו של האיסור הא מפני ההתדרדרות המוסרית בעוררות החשק, וציון החורבן הוא רק להסבר מדוע האכיפה כבר לא יעילה. נמצא אם כן שהרמב"ם ציין את שורש האיסור ולא את סיבת זמן החלתו.וק"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/9/2011 15:55 לינק ישיר 

מוטי
בפשטות עולם הזה בסוגיא בברכות הוא לאפוקי מיומות המשיח, שהרי שכישוב ה' את שיבת ציון יימלא שחוק פינו.
אולם עיין תר"י שם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2011 18:13 לינק ישיר 

בעל, מסכים איתך, אבל עיקר הטיעון שהבאתי עומד על המהות של האיסור דהיינו "מילוי הפה בשחוק" והתלות שלו בחורבן היא רק עניין של תיזמון ולא עיקר הסיבה. ולמדנו זאת מתוך סמיכות דברי הרי"ף שאסר את הניגון לפי עניין השחוק. נלענ"ד שעל זאת סמך הרמב"ם בתשובתו.( וכנודע שדרכו ללכת אחרי הרי"ף כמעט תמיד כפי שכתב בעצמו בתשובותיו כמה פעמים )



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/9/2011 20:12 לינק ישיר 

עיין ב"י סי' תק"ס שכתב: ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בגלות הזה שנאמר (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו וגו'. בריש פרק אין עומדין (ברכות לא.) אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ומפרש רבינו דבימי הגלות דוקא קאמר וכך פירש הרמב"ן בתורת האדם (מהדו' שעוועל עמ' רסד) אבל רבינו יונה (שם כא: דבור ראשון) פירש דשלא בימי הגלות נמי קאמר שהשמחה יתירה מרגילה את האדם לשכוח המצוות.
ובש"ע שם סעי' ה: אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה. ונראה שפסק כרבינו יונה. אך בשו"ע דפו"ר: אסור לאדם שימלא פיו שחוק בה"ז. ואפשר לפתוח הר"ת "בזמן הזה" וכהבנת הטור.

באמת לענ"ד פשוט שמקור דברי הרמב"ם מהגמ' בגיטין "אי מההוא ה"א ה"מ זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל", כי פשט דמנא הוא מכלי לבד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/9/2011 09:34 לינק ישיר 

אם ניקח את הסוגיא כפשוטה, שאיסור זמר הוא רק תגובה לחורבן ועוד מאורעות, ובהנחה שבזמן הזה שירה של מצווה מותרת הרי נגיע למסקנה (המוזרה) שבביאת גוא"צ נשב ונשיר שירי שכורים בבית מרזח.

ואולי לכן הרמב"ם תלה את איסור המוסיקה בכך שהיא מעוררת את התשוקה ולא רק באבל על החורבן.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > איסור שמיעת מוסיקה אצל הרמב"ם - מחפש מקור בחז"ל.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר