בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · ספרים וסופרים ·

שאלה בגדר גילוי פנים בתורה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/6/2014 14:38 לינק ישיר 
שאלה בגדר גילוי פנים בתורה

 

הקדמה

אפתח בהתנצלות אם אני מכניס נושא שאינו קשור ישירות לפורום, וכן אתנצל בפני תלמידים, אוהדים ומעריצים אם אפגע במאמר זה בכבוד רבותיהם. אני מאוד מבקש מכל מי שרוצה להגיב בנימה אישית – עליי או על הרבנים המוזכרים כאן, לקרוא את דבריי כראוי – כי באמת אינני מנסה להכנס לשאלה 'מיהו פלוני', 'מה הוא בכלל' וכדו'.

אם תרצו, אני מעדיף לראות את הדברים בפרספקטיבה פסיכולוגית, כלומר: כיצד הגיע מצב שפלוני אומר כך, וכדו'. ואולי אני בכלל לא דן לגופם של האנשים שאני מציין, אלא של אנשים אחרים.

כמו"כ אינני רוצה להכנס לנושאים בנימה אישית. גם לי מפריעים עוד הרבה דברים מעבר למה שכתבתי. למעשה כל כתיבתי זו היא הבעת כעס גדול שיש בליבי, בבחינת "דאגה בלב איש ישיחנה", ואני מאוד מבקש את הבנתכם.

 

דברים כהווייתם

בצעירותי עסקתי רבות בנושאי הר הבית. הנושא היה קשור בליבי מסיבות משפחתיות ואידיאולגיות ואהבתי אותו, ובדרך זו קראתי ספרים ומאמרים רבים וארוכים אודות מבנהו והכניסה אליו בזמן המקדש וכעת. כמובן שהמאמרים היו מכיוונים שונים ובעלי השקפות ומסקנות מגוונות.

בשלב מסויים ערכתי מאמר בנושא, והצגתי אותו לרב יקר שכיבדתי מאוד באותו זמן, קראו לו הרב יצחק יוסף, הוא היה ראש ישיבה בירושלים והייתי קשור עימו בדרכים שונות. מאוד אהבתי אותו, כי הוא היה בן של רב צדיק וגדול בתורה שמאוד מאוד הערצתי. אחר כך רצו להכתיר אותו בתואר 'ראשון לציון', כיון שהכרתי אותו ידעתי, וכך חשבו תלמידיו שהכרתי, שהוא בבחינת אדוניהו, שלא יתאים לו כתר אביו.

לגופו של עניין, הרב הנ"ל קיבל אותי בחביבות המוכרת לתלמידיו. שוחחנו בנושא והוא התעקש שאביו, מושא הערצה מבחינתי, טען שאין להכנס אפילו להר הבית, משום שיש חשש שמא יכנסו מעבר לגבולות המותרים. אני קיבלתי את הדברים וע"פ הוראתו, הוספתי שורה בסוף המאמר, ואף ציינתי בהערה ששורה זו נכתבה ע"פ צווי הרב יצחק יוסף מירושלים.

מבחינתי היה מדובר בכבוד גדול ושמחה לגלות מה שלא ידעתי מתורה הנערץ שלי, אבל מכיון שתורתו היתה מוכרת לי היטב ידעתי לבדוק בקלות את הנושא שוב. למעשה אביו כתב על הנושא בשלושה מקומות, שניים מתוכם נמסרו בכנסי 'תורה שבעל פה', וכדאי לחלק אותם כדי להבין מה כן כתב ומה לא.

 

שיחתם של אבות ותורתם של בנים

המקורות הם בשו"ת יחוה דעת, ח"א הערה בסימן כה. הנושא המדובר הוא כניסת תיירים ופשוטי העם העולים לרגל לכותל המערבי, שלא יכנסו לתוך גבולות הר הבית, בטענה שהרב שהתיר לעשות זאת סמך על שיטת הראב"ד והמאירי, ולהלכה אינם נכונים.

השני נמסר בתורה שבע"פ, ונדפס גם במשא עובדיה וגם בליקוטי קול סיני, אבל במקור הוא בשו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן כו. הנידון הוא לטוס מעל מקום המקדש. גם שם הוא מכריע לאסור בעודו מחשב את הגבולות ע"פ ההלכה, מציין את נידון מחלוקת הרמב"ם והראב"ד ואוסר למעשה לטוס מעל שטח הר הבית, אחרי פילפול בגדר 'גגים ועליות לא נתקדשו'.

השלישי נמסר בכנסי תורה שבע"פ המאוחרים, ונדפס בסוף ספר 'מאור ישראל' דרושים. ביסודו הוא מאמר עיוני העוסק בכל מיני נושאים הקשורים להר הבית. בין השאר הוא מכריע כמה הכרעות קטנות [שעוד נדבר עליהם].

דבר אחד ברור, אין שום מקום שבו האב עסק באופן ישיר בשאלה האם מותר/ראוי להכנס לשטח הר הבית בלבד לאחר טבילת מקווה/מים חיים. אבל זה לא הפריע לראש הישיבה הנ"ל לומר לי בביטחון, אבא שלי כתב את המאמרים כנגד הרב גורן, שהתיר לעלות לחלקים מסויימים בהר הבית לאחר טבילת הגוף והבגדים!

אולם, מכיון שהנימוק שקיבלתי היה מטא-הלכתי, לא הפריע לי לציין אותו כאמור, בסוף המאמר בתוספת כוכבית, שהתכבדתי בה מאוד באותו הזמן, לפי הערכתי לבן-הרב.

למעשה גם אני ידעתי, ובשלב מסויים לא יכלתי שלא לציין שמדובר בטעות טכנית קשה. כי אם הרב גורן היה מתיר להכנס למקום כל שהוא באזור המקדש רק ע"י טבילה, הוא בהכרח מדבר על אזורים מסויימים ובודאי אינו סומך על הראב"ד, שלדעתו מותר להכנס לכל מקום במקדש משום שקדושת המקדש בטלה לעתיד לבוא.

וכמובן שמדובר ב'טעות עם קבלות', כי הרב גורן חיבר ספר עבה ומקיף שנקרא 'הר הבית', שמתיר עליה במקומות מסויימים ע"פ סירטוטים, וכותב בפרק ט של הספרא בצורה ברורה ביותר, שאינו מסתמך על שיטת הראב"ד. בעיה נוספת היא כמובן השאלה כיצד האב חשב שהוא דוחה את דברי הרב גורן במאמרו שבשו"ת יביע אומר, אם גם הרב גורן ('שנה בשנה' תשמ"ט; תורת המדינה סימן יח) מסכים עימו לעניין טיסה מעל הרב הבית – מה שמוכיח ג"כ שהוא בודאי לא סובר כשיטת הראב"ד – אבל גם בזה נעסוק בהמשך.

למעשה, יותר מסתבר שהאב דיבר על רבנים אחרים, כמו הרב שמואל וינגרטן, שבמאמרו ב'תורה שבעל פה' (סוף כרך יא) השתמש גם ברעיון שאין הכרעה למחלוקת הרמב"ם והראב"ד.

 

ההלכה במקורותיה

אבל בגלל שאנחנו לא אוהבים לדבר באויר, בואו נסכם את הנושא בצורה הברורה ביותר והמוסכמת ביותר.

ישנה משנה במסכת כלים (פרק א), שאומרת כך: "לפנים מן החומה [=חומת ירושלים] מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני; הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם; החיל מקודש ממנו, שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם; עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת".

אני ממליץ לקרוא את המשנה טוב, וכעת נביא מקורות תלמודיים לשלושה דברים החשובים לנו: מניין שאין טבול יום נכנס לחיל, ומדוע אינו חייב קורבן על כניסתו? והאם יש הבדל בין טבול יום לבעל קרי, ומניין?

הסוגיות שעומדות מאחורי המשנה הזו הן שתיים:

האחת, לגבי טומאת קרי: "אמר מר: זב וכל זב - לרבות בעל קרי. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: מחילות לא נתקדשו, ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות. מיתיבי: בעל קרי כמגע שרץ." (פסחים סז:)

והשניה לגבי דיני עזרת נשים: "דתניא: מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח, וראה קרי בו ביום - טובל ואוכל. אמרו חכמים: אף על פי שטבול יום אינו נכנס - זה נכנס. מוטב יבא עשה שיש בו כרת, וידחה עשה שאין בו כרת. ואמר רבי יוחנן: דבר תורה אפילו עשה אין בו, שנאמר: ויעמד יהושפט בקהל יהודה וירושלים בבית ה' לפני החצר החדשה. מאי חצר החדשה - שחדשו בו דבר, ואמרו: טבול יום לא יכנס במחנה לויה." (פסחים צב.)

נמצינו למדים:

א.      טמא מת אסור להכנס חיל מן התורה.

ב.      בעל קרי אסור להכנס למחנה לויה (הר הבית) מן התורה. ע"פ דרשת הפסוק 'וכל זב'.

ג.       טבול יום מותר להכנס עד לעזרת נשים מן התורה, אלא שתיקנו הנביאים שלא יכנס לחיל.

ד.      אדם שטבל להסיר כל חשש, בערב יכול להכנס לכתחילה להר הבית.

דברים אלו מוסכמים ופסוקים בכל ספרות הראשונים והאחרונים. מלבד שני פרשנים שגרמו ללא מעט כאבי ראש לפוסקים והמחברים.

הכפתור ופרח נצפה כטוען שאסור לחצות את כותלי הר הבית, ולמדו מדבריו שלדעתו סוגיית מסכת כלים והגמרא במסכת פסחים אינם מקבילות. וכן דעת רש"י, שהסביר במסכת יבמות את הסוגיא במסכת פסחים: 'מחנה לויה-הר הבית'.

ישנה בעיה אחת, שלפי פרשנות זו אין שום דרך הגיונית לפרש את המשניות במסכת כלים. כי אם אסרו הנביאים להכנס להר הבית בכלל, והמשנה מדברת לולא הגזירה, מדוע היא אוסרת להכנס לחיל ומדוע היא פוטרת מקורבן? – ולכן ניסו המפרשים לדחוק בדבריהם פירושים שונים. בעוד למעשה בכפתור ופרח יש לא פחות מסטירה בנושא, כי במקום אחר הוא פוסק כדברי המשנה. וכדאי לראות אין יישב בספר 'הר הקודש' את דברי רש"י וכפו"פ באופן אחר.

בכל מקרה יש לציין שההלכה ודאי לא נפסקה כמותם, כי הרמב"ם, הרא"ש וכל הפוסקים חלקו עליהם, וכך הביא ופסק ב'מאור ישראל דרושים' הנ"ל.

כך או כך, ישנם רבנים, כמו הרב בקשי-דורון בשו"ת בנין אב ח"ג, שתירצו בטעמים פוליטיים וענייניים למה לא כדאי לעלות, ישנם רבנים, כמו הרב ז'ולטי ב'תורה שבע"פ' (יא), שניסו לתרץ ע"פ הלכות שונות ומשונות למה בכל זאת לא כדאי, וישנם שהעדיפו לסלף את ההלכה ולרמות את הציבור.

מאידך, היו רבנים שניסו להתיר ולדאוג לעליות מסודרות להר הבית, כמו הרב מרדכי אליהו, הרב גורן, הרב דב ליאור ועוד.

 

אז מה היה לנו?

וכעת לנושא שלי. לאחרונה פורסם סירטון של אותו רב שאני פגשתי, אני עדיין זוכר את שמו: הרב יצחק יוסף.

בסרטון עומד הרב וצווח על זה שישנם הקוראים עצמם רבנים שהתירו לעלות להר הבית ולעבור על איסור כרת!!!

וכאן הבן שואל: האם לא זהו הנקרא 'גילוי פנים בתורה שלא כהלכה'? הרי אני שוחחתי איתך לפני כמה שנים, וידעת היטב שעליה להר הבית לאחר טבילה היא מותרת, ומקסימום איסור תקנת נביאים. מאיפה הגיע איסור כרת?

מילא טעית בדברי אביך, אבל לטעות בדברי המשנה והגמרא צריך תעודת בורות, ואת זה אין לך!

 

מילה לסיום

כפי שכתבתי בתחילה, אני בפירוש לא נכנס לפן האישי. מן הפן האישי אני חושב שכל אדם אמור להיות נאמן למקום העבודה שלו, ולטעון טיעונים אנטי ציוניים במסגרת תפקיד ברבנות [כמו, חבל שנכבשה ירושלים אם ישנם שעוברים עי"ז איסורים] זו רמיה ומעילה.

מאידך יש עוד הרבה מה לדון לגבי התועלת והמשמעות של העליה להר הבית [אם לא הביקור במסגדים וכדו'], כי המקומות המותרים ע"פ מדידות וכדו', לכאורה אינם יותר קדושים מהכותל.

אבל לא זוהי שאלתי, אלא כיצד ניתן להבין שבגיל מבוגר מתעורר אדם לסלף דברי תורה, מכל טעם שלא יהיה!

ושוב אני מתנצל, מדובר בזעם בלתי נשלט. עדיין אני מאוד אוהב את האיש, על הרבה דברים שעשה כראוי ובתבונה.





דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/6/2014 14:41 לינק ישיר 

http://www.kikarhashabat.co.il/מכנים-עצמם-רב-ועולים-להר-הבית.html



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/6/2014 15:04 לינק ישיר 

אפשר ללמד זכות שאביו זצ"ל אמר לו דברים בע"פ שאינם ידועים לנו והפליג בחומרת האיסור כדי להרתיע, וכנראה שסבר שאינך ת"ח ראוי לומר בפניו את ההלכה כהוויתה אלא ראה שראוי להרחיקך מענייני ההר, ואולי כוונתו לחשש כרת או ספק כרת, ואולי אתה צודק....



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/6/2014 16:20 לינק ישיר 

שו"ת יביע אומר, חלק ה, יורה דעה סימן כו, סעיף יא:

וע"ע בשו"ת שאילת דוד (בקונט' דרישת ציון וירושלים די"ד סע"ג), שכ', שאי אפשר לנו בשום פנים לכוין מקום המזבח, ויש לחוש בזה באיסור כרת. ע"ש. ואכמ"ל. ולכן בודאי שיש להתרחק ולהשמר שלא להכנס להר הבית אפי' לאחר טבילה ולצורך מצוה, כי יבאו ההמון לפרוץ ולהכנס בטומאה לשטח העזרות וההיכל, דילפי אינשי מקלקלתא ולא מתקנתא. (וכמ"ש בירושלמי פ"ב דמ"ק ה"ב). וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ושומע לנו ישכון בטח.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/6/2014 16:55 לינק ישיר 

אין לי ספק שברקע כל הדברים עומד גם החשש הביטחוני, ואין זה חשש סתם אלא מדיני נפשות, והוא סיבה מספקת לאסור העליה להר, לפי דעת אותם רבנים.

ואם היה הדבר מוטל במקום שאין לגויים כל עניין בו, ולא היה בדבר חשש איבה ושפיכות דמים , גם הם היו מן הסתם מוצאים כבר פתחי היתר לעניין. ספקות וספקי ספקות ושאר פתרונות שאינם חוסמים לחלוטין את הדרך לעלות לכל החפץ בכך.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2014 21:58 לינק ישיר 

גרוס
אם לא הובן, הרב יצחק אמר לי בפירוש שאכן אין כל איסור לעלות למקומות מסויימים [מה שלא ממש הייתי צריך אותו כדי לדעת], אלא שיש חשש אחר. א"כ אולי כוונתך שהוא חושב ששאר הציבור, שלא עסק בתחום, עדיף להניא ע"י סיפורי כרת. השאלה הפשוטה שלי, במובן הכי כנה של הכותרת, האם בכלל מותר להתנהג כך? הרי סילוף דברי התורה הוא איסור של יהרג ואל יעבור, כמ"ש המהרש"ל ביש"ש בר"פ שור שנגח ארבעה - והביאו להלכה אחד מרבני ש"ס בשו"ת אדרת תפארת.
ומכאן תשובה גם למוטי, שאם ראיתם את הסרטון, מדובר בנאום חנופה לחרדים על כך שיום ירושלים אינו מספיק שמח. אף אחד לא הכריח את הרב לומר את דבריו וכ"ש להתנסח בסגנון שבחר. אם ישנה בעיה ביטחונית או חששות נוספים, היה ראוי שידבר ע"ז הרב במסגרות כלליות, אולי ביום הזהירות בדרכים הבינלאומי.
ובעניין אם היו מוצאים היתרים במידה ולא היה מדובר בסכנת נפשות. אני חולק עליך גם שיטתית, שאינני מסכים לשפוט אדם בשאלת 'אם' וגם שאני סבור שהאינטרס במקרה זה היה שונה. ואכמ"ל בציבור.
[אגב, מוטי, התגעגעתי אליך קצת. חסרת]

מם
אם לא הובן, הרב עובדיה בתשובותיו מתחמק בכל דרך מהשאלה למה אסור להכנס לשטח המוגדר כ'הר הבית'. כל הדיונים שלו הם על מקום הקודש וקודש הקודשים. ובזה עוסק שו"ת שאילת דוד, ב'מקום המזבח'. וכמובן שכדאי לפתוח את הדברים במקורם, שעוסקים ברעיון של הרב קלישר לבנות מזבח, וע"ז כתב שא"א לדעת מקומו. ואין לזה כל שייכות לכניסה למקום.
הגזירה שהוא מציין לא מוכרת לי, אשתדל לעיין בה [בכל מקרה זה לא עיקר הנושא שלו בתשובה, ולכן אינני יודע אם ניתן לומר שזה היה הטיעון היחיד שלו נגד המתיר]. בכל מקרה כל העוסקים בתחום לא הביאו גזירה כזו וגם הרב ז'ולטי שכתב רעיון מעין זה [והפתרון לכאורה מבחינתו הוא בניית גדר] לא הביא שזו גזירה, וגם הרב עובדיה ציין הרבה פעמים לדרך הקודש וחזון נחום בעניין סוק אל קטאנין, שמוכח שלא היתה גזירה כזו.

________________
אני מקווה שמאוד ברור שלא באתי לדון בעצם השאלה האם טוב וכדאי לעלות. לנושא זה יש לעיין בספרים 'הר הקודש', שמסכם הרבה דיונים חשובים ו'אל הר המור' שכולו עוסק בנושא זה.


תוקן על ידי אחרחוק ב- 08/06/2014 22:03:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/6/2014 09:42 לינק ישיר 

אחרחוק,

לענ"ד דברי הגר"ע יוסף בתשובתו ברורים:

ומכ"ש שנתבאר שהעיקר להלכה כהרמב"ם ורוב הפוסקים שקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא. ולכן אסור להכנס בזה"ז להר הבית אפילו לאחר טבילה במנעלו ובאבק שע"ג רגליו וכו', וכן אסור להכנס להר הבית דרך טיול בעלמא, שהרי אף לגבי בית הכנסת ובית המדרש שנינו בברייתא (מגילה כח:), אין מטיילין בהן, ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו'. וכן פסק הרמב"ם (בפ"ז מה' בית הבחירה ה"ב), שמכלל מצות מורא מקדש, שלא להכנס להר הבית אלא לדבר מצוה. וכ' הכ"מ שהמקור כנ"ל. והנה גם זה לא הותר אף לאחר שטבל לקריו, אלא חוץ למקום העזרות, והחיל, שמשום טומאת מת צריך להזהר מאד ולהתרחק באופן שלא יכשל ויכנס למקום העזרות והחיל, והוא לא ידע ואשם ונשא עונו. ובאמת שקשה מאד לצמצם ולדעת מקום העזרות והחיל וכו'.

ועיין ציץ אליעזר, חלק י, סימן א, סעיף מט ואילך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/6/2014 12:02 לינק ישיר 

כמדומה אני שיש מאמר של פרופ' מרדכי ברויאר באחד מכרכי המעין שם דן המחבר אם מותר לשקר למטרות חינוכיות, איני זוכר איפה ואיני זוכר מסקנתו. על כל פנים ידוע שהרבה מחנכים סבורים שיש מקום לשקר או לפחות לא לומר את כל האמת אם הם סוברים שזה לטובת החניך. וראיה לדבריהם אפשר להביא מחולין טו לגבי ההוראה במעשה שבת, מה מורים לכול ומה מורים ליחידים ולצנועים. ברם נראה שהרגליות בשיטה כזו מביאה לידי אבסורד שלא רק שלא אומרים את כל האמת אלא גם אומרים דברים לא נכונים ובזה נפגעת אמינות המחנך. ובקיצור לשאלתך, אחרחוק, נראה שמרן הגר"יי לא הבין ששיטה זו יסודה בש"ס ויש לה מגבלות, אלא ראה שכך נוהגים, לא לומר את כל האמת, וממילא הסיק ואפשר גם למתוח את הקו למקום שאסור למחנך להגיע.

וכדברי מו"ר הרב חיים סבתו על ענייני החינוך, שהיא מלאכה קשה שבקשות, והיא כמו מליקה וחפינה, שיש בה גבול דק ואין לעשותה פחות מדיי ולא יותר מדיי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/6/2014 17:43 לינק ישיר 

מצוה ללמד זכות על חכמי ישראל.

כמו שהביא גרוס עיקר העניין הוא חשש מפני "ספק כרת" , וקיימא לן ספק דאורייתא לחומרא.  ומאחר שסובר שאין אנו יודעים בוודאות מקום העזרות והחיל,והדבר בספק על שטח ההר, הרי שהבין שמורים לציבור שישנו ספק כרת באופן כללי, וספק כרת דינו ככרת לחומרא. ומפני שאין הספק חל על הכל בתורת ספק, אלא שחלקו כרת בודאי וחלקו חולין בודאי, נכון אף יותר לקבוע שישנו "כרת" בעליה להר, וכל מה שאינו בודאי בתורת כרת, על כל פנים הרי הוא בתורת ספק. לכן, יש מקום לאפשר התבטאות זו גם על פי המוסר והיושר. מה גם שלאפרושי מאיסורא הותר אף ביתר מכך, ובלשנא דלא משתמעא לתרי אנפין.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/6/2014 17:57 לינק ישיר 

אמנם אני עומד מאחר עיקר טענתי, והיא:

שהגורם ההלכתי בדיני טומאה וטהרה וגבולות הר הבית והמקדש, אינו היחיד שעמד בראש המתנגדים לעליה להר הבית. ואילו היה חפץ בכך אחד מגדולי הפוסקים המורגלים להתיר ובידם הדבר, יכלו להתיר אף כאן, הגם שישנו ספק כרת, מפני ריבוי הספקות, כמו שהתירו במקומות אחרים, אף במקום דיני ערוה החמורה, ואף במקום כרת. 

אלא הסיבה המצטרפת להחלטות ההלכתיות הללו, היא הסיבה הביטחונית מדינית ואיבת הגויים, ולדעתי היא סיבה הלכתית גם כן,  הגם שלא נזכרה בספרים העוסקים בעניין הר הבית, והיא גם זו שהתוותה את הקו להגברת החשש והזהירות מפני עליה להר.

ואם יבוא חכם ויודיע שאין חשש מבחינה הלכתית באותה סכנה ביטחונית, או שמנהיג יאמר שאין כלל סכנה ביטחונית מבחינת המציאות, הרי שכל פוסק שירצה בכך, יוכל למצוא לא מעט פתחים הלכתיים כדי לאפשר את העליה להר הבית.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/6/2014 21:24 לינק ישיר 

מוטיבןשלום,

הרב יוסף חיים זוננפלד הזכיר את הסיבה הבטחונית ואיבת הגויים כטעם משני. מכל מקום, מהמעט שעיינתי בסוגיה, עושה רושם שרוב הפוסקים אסרו בגלל חשש מפני איסור כרת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/6/2014 21:46 לינק ישיר 

אגב, בעניין המחלוקת אם בית המקדש השלישי ייבנה בידי אדם או בידי שמים, ראיתי תשובת רב האי גאון [בתוך: בתורתן של גאונים כרך ה] שהביא את שתי הדעות. כלומר עוד הרבה לפני הרמב"ם ורש"י כבר היו ידועות מסורות אלו, אלא שהרמב"ם כתב בהלכות מה שבכוח האדם לעשות, שהרי בניגוד לרס"ג לא הביא ציוויים שמוטלים על הקב"ה [כמו מיתה בידי שמים וכרת שמנה רס"ג כחלק מתר"ג המצוות שלו], ורש"י פירש בר"ה שביהמ"ק ירד מן השמים כדי ליישב את דברי הגמרא שייבנה בט"ו בניסן, וזה אי אפשר בידי אדם. ולפי זה לא נחלקו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2014 00:25 לינק ישיר 

גרוס
א. דבריך מהרב סבתו הם לדעתי המניע של הרב יוסף, אם כי כאמור גם אם משקרים/מעוותים/מתחמקים כשיש צורך, ודאי לא מדובר בצורך של ליקוק לפוליטיקאים. וכמובן גם אני חושב שיש הבדל עצום בין שקר ועיוות להתחמקות, ובין חינוך להוראת הלכה, ק"ו כשהיא כרוכה בהוש"ר.
ב. בעניין ביהמ"ק בנוי ומשוכלל, כבר הוכיח הגרי"פ פרלה שלא תתכן שיטה כזו במישור ההלכתי.

מוטי
אם אתה מדבר על כניסת טמאים להר הבית, זה אינו איסור כרת, אלא לאו. איסור כרת נכון רק בכניסה לתוך ביהמ"ק ואף חובש כיפה לא התיר את זה, ואם כל הכבוד, גם בזה עכ"פ יש מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד, אז ודאי לא מדובר באיסור כרת מוחלט כ"כ, אלא בהוש"ר ועזות מוחלטת.
לעיל צויין סיום תשובת היביע אומר, שכותב 3 טענות לאסור לעלות, א' בגלל מורא מקדש, ב' בגלל שיש חשש שיעלו כאלו שאינם יודעים את ההלכות [ושם הוכנס השאילת דוד, וכמובן מדובר בטעות קשה גם במחינת ההקשר וגם מבחינה טכנית, שודאי ארכיאולוגים ומהנדסים כעת יכולים לקבוע גבולות בהר הבית הרבה יותר מהגאון האדיר ר' דוד פרידמן זצ"ל שמנו"כ בקרלין] וג' ע"פ תקנת הרבנים, שאין לי מושג באיזה רבנים מדובר, על סמך מה הם תיקנו, איפה התקנה כתובה ומאיזה ציבורים היא פשטה - או במילים פשוטות, קשה מאוד לומר שהיא תופסת מבחינת 'תקנה'. - בכל מקרה ממש לא נכנסתי לזה, רק טענתי שהבן לא אמר לי אף אחת מהטענות הללו, אז בדברי אביו הוא טעה, וככל הנראה לפחות מ"ש ביחוה דעת ודאי לא קשור לפסק הרב גורן והרב אליהו, והחשוב לי כעת, שכ"ז לא עולה בקנה אחד עם דברי הבן בשבוע שעבר.
גם לי ברור שהעיקרון של הרב עובדיה היה מטא-הלכתי [ואני בהחלט מסכים שהפתרונות של הרב אליהו, שיהיה ביכ"נ מגודר ושמירה שיכנסו רק לאחר טבילה, מפריכה את כל טענות הרב עובדיה במישור ההלכתי], משום מה אני חושד שהסיבה לא היתה ביטחונית אלא אחרת, אבל אין טעם להכנס לזה.


תוקן על ידי אחרחוק ב- 10/06/2014 00:27:52




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2014 00:30 לינק ישיר 

מם80 כתב:
מוטיבןשלום,
הרב יוסף חיים זוננפלד הזכיר את הסיבה הבטחונית ואיבת הגויים כטעם משני. מכל מקום, מהמעט שעיינתי בסוגיה, עושה רושם שרוב הפוסקים אסרו בגלל חשש מפני איסור כרת.

איזה רוב פוסקים? מה הם אסרו? - בדור ההוא היתה שאלה של כניסה לשם טיול בכיפת הסלע, כידוע הסיפור מהשר מונטיפיורי המובא ביביע אומר. ובזה בודאי יש חשש גדול לכרת [גם בזה אין טעם להכנס לשאלה אם נפסקה הלכה כהרמב"ם בודאי כי גם אחרי כל תירוצי הרב עובדיה ביחוה דעת יש הרבה מה לדון ואכמ"ל].



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2014 00:43 לינק ישיר 

אחרחוק,

רבותא קאמרינן. לא מבעיא היכא דלית לן בה אלא איסור לאו, אלא אפילו תימא איסור כרת, אכתי איכא למיפרך. וק"ל.


הוספה : כדאי באמת שתפרסם את השגותיך על פסק הגר"ע יוסף ודעימיה על גבי ספר ותפיץ את זה ברבים. חשוב שידעו שיש צד שני למטבע והדברים אינם כה מוחלטים כפי שנדמה. גם אם לא יקבלו את דעתך. וממה שראיתי כיום יש מוכנות גדולה יותר לשמוע בנושא הרגיש הזה.

חזק ואמץ !

תוקן על ידי מוטיבןשלום ב- 10/06/2014 00:46:31




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2014 02:15 לינק ישיר 

קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל איסורים שבתורה (תוספתא שבועות א, ב) ועל-כן פוסקים בדורנו ובדורות קודמים החמירו לאסור. עיין שו"ת ימי יוסף בתרא, קונטרס כבוד הלבנון, ע' קצא ואילך.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > שאלה בגדר גילוי פנים בתורה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.