בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · ספרים וסופרים ·

הגה"צ ר' אריה פינקל זצ"ל

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/8/2016 00:41 לינק ישיר 
הגה"צ ר' אריה פינקל זצ"ל

מנהג ותיקין בפורום זה, לפתוח/להקפיץ אשכול הדן בהלכותיו ומשנתו של רב חשוב שנפטר זה עתה, פסח משום מה על הגה"צ ר' אריה לייב פינקל זצ"ל. אם מחמת הבאג שניכר בפורום, ואם מחמת שבאמת הגה"צ הנ"ל לא ממש הוכר כסופר או כאדם שייזכר על ידי ספר.

מכל מקום, אפתח אני בכבוד הרב הנ"ל, על פי היכרות מועטה איתו ועם משפחתו וכן, בעזרת שיחה ארוכה שהייתה לי עם אחד מבחירי בוגרי מיר-ברכפלד בצום החמישי שהוכרז לאחרונה. אפתח במילים יפות על המנוח ואסיים בכמה דברים הראויים לדיון; אני מדגיש שגם הסיפורים – שאינם ממני – נכתבים בגוף ראשון, כי הם כמעט ציטוטים של הבוגר הנ"ל.

הגאון הצדיק ר' אריה לייב פינקל, היה למדן במלא מובן המילה. רוב עסקו היה בהגדרות המובנות בפשט, כמו היפוך סוגיה למדנית לפי כל מפרש, הבנת הוה אמינא לעומת מסקנה. למעשה, היה הרב איש אשכולות, הבנתו בכל סוגיה מהיבטים שונים לרוחב ולעומק היו מרשימות, אך ניתן לומר שלא הטביע כל חותם. למותר לציין, שסגנון לימוד זה לא עשוי לעניין בחורי ישיבה צעירים, בפרט שהיה נוהג לסכם את הגמרא לפי אחרונים שונים, שנשמעו לתלמיד כמו ציטוטי אחרונים ללא תועלת.

עד כאן לגבי גאונותו, לגבי צדקותו, היה הרב בעל לב גדול, יכל להיכנס בכל שעה משעות בין הסדרים לבית המדרש ולהתחיל להקריא תהילים פסוק-פסוק כנהוג, לתלמידים שנמצאים בבית המדרש, וזאת מחמת איזו שמועה על חולי או צרה ל"ע. גם כאדם היה אכפתי ומכבד כל אדם, והיה נוהג כבוד בצוות הישיבה גם אם היו קטנים ממנו בחכמה ובשנים; כשנפתח אוצר הספרים התכבד הרב לקבוע מזוזה בפתחו ובצורה טבעית לחלוטין הוא הגיש את המזוזה לאחד הר"מים, שיתכבד הוא לקבוע את המזוזה...

לגבי שיחותיו – שמשום מה הן עיקר יצירתו התורנית, ישנו ספר ישן הנקרא "הר ייראה" וספר חדש יותר, ששמו "יבוא שילה". הראשון הוא ספר שיחות רגיל, מהשיחות שנמסרו בישיבה (אינני יודע באיזה שנים, אבל יתכן שעוד לפני תקופת ברכפלד) ואילו השני, הוא שיחות מרגשות בשבח השבת, שהיה ר' אריה מור בכל שבת בין קבלת שבת לערבית. ניתן לומר שהשיחות ברובן היו שבלוניות ולא ממוקדות, וככל הנראה כך הודפסו – אך עם עריכה טובה היה ניתן להוציא שיחות יפות עם רעיון עמוק ומסר. לדעתי, השיחות נערכו כך מאותה סיבה שהשיעורים לא הודפסו, כי העורכים עצמם לא התבוננו ולא ירדו לעומק הדברים, ולכן לא הבינו את הרעיון העוצמתי בשיעור או בשיחה. (יש לציין שהשיחות עברו עריכה על ידי תלמידים של ר' אריה ואף הייתה עזרה מצדו לעריכה, אך לכאורה זה בעיקר למניעת טעויות ולא להסברה טובה)

למעשה, לא זרחה שימשו של הרב, עד זקנה מופלגת יחסית. שכן מאז נפטר אביו, הגה"צ ר' חיים זאב, בשנת תש"ל אאל"ט, התבקש הרב למלא את מקומו וסירב, וכך עברו השיחות לידי הגר"ח שמואלביץ (שנחשב לאדם נטול "מוסר"). באופן מפתיע, דווקא מי שכתב כל שיחה והגיה וכו', היה מי שויתר על השיחות – ר' אריה – הלא הוא א. שמופיע בתחילת ספר השיחות (שיחות מוסר תשל"א-ג הפופולאריות). אאל"ט א. – ר' אריה, כתב את כל שיחות תשל"א, ולכן יש שיחה לכל פרשת שבוע, אבל בתשל"ב כבר א. היה חסר והשאר (לפי השמועה, שתי שיחות...) כתב ר. – ר' רפאל שמואלביץ. בתשל"ג כתב רק ר. ואכן יש מעט מאוד שיחות יחסית.

הנושא הבולט הוא, איך שהרב ויתר על התפקיד אך מאידך, התמסר בכל מאודו למי שקיבל את התפקיד במקומו. כך גם ניתן לראות לאחר שנים, כשאת ראשות הישיבה ירשו בזה אחר זה בניו של ר' אליעזר יהודה פינקל, כשהגיע תור הנכדים – במקום שיירש ר' אריה, שהוא הבן הגדול של הבן הגדול וגם מבוגר מכולם, ירש ר' נתן צבי שהוא חתן של הבן היותר צעיר. עם זאת, הכבוד הגדול שנהג בו ר' אריה הראה שוב את אותה מידה, של שמחה בויתור. וכך יצא שר' אריה התפרסם רק לאחר שנים רבות, בסביבות גיל 70, כשהוקמה מיר-ברכפלד...

זכורה לי חתונה של אחד מתלמידי הישיבה, שר' אריה היה בכל החתונה יען החתן היה ממקורביו וגם היה בחתונה אחד מהרבנים הנחשבים לגדולי ראשי הישיבות (אין לי כל היכרות איתו). אך ר' אריה היה כמעט כל הזמן במעגל הריקודים ושמח והשתולל, לעומת אותו ראש ישיבה שעמד בצד תוך מתן כבוד לאישיותו ולתורתו. לתומי, חשבתי שדווקא ר' אריה – שלמרות גילו רוקד שעות רבות ושמח עם תלמידו, מכבד את התורה בהרבה מאותו ראש ישיבה – שכן ר' אריה מראה איך תלמיד חכם צריך להתנהג, להתרגש עם הזולת ולשמוח בשמחתו. וגם זה ממידותיו, שהיה משפיל עצמו כדוד המלך בשעתו.

ומכאן לשאלות ששאלתי את עצמי: האם באמת ראוי לוותר על תפקיד רוחני? במידה שאני יכול לזכות את הרבים לא פחות מחברי, למה לי לוותר? ובמוסד כמו ישיבה, האם אינני מפסיד לזרעי, שהבאים אחריי בהמה ירעו כי וויתרתי לאיזה בנדוד??

מעבר לזה, הועלו גם דיונים לגבי צורת הירושה הראויה לישיבות. האם זה ראוי, שראש הישיבה יהיה יורש, והאם יש עדיפות לירושה מתאימה הלכתית? המקור לירושה במשרות, הוא מכהן גדול ומלך, ש"אם יש לו בן – בנו קודם לכל אדם"; לא מדובר על מקרה שיש כמה בנים, או שאדם אחר ראוי יותר, וגם לא מדובר על מוסד, שאמור להיות תלוי בבאים אליו ולא כמו רבנות עיר או מלוכה, שהיא כופה את עצמה על הכלל.

כמדומה, שישנן שתי אפשרויות שאמורות להיות מוצלחות ביותר מבחינת ראשות ישיבה או רבנות (אני לא מביא דוגמאות, כי מבחינתי זה יכול להיות היפותטי), האחד שמרני – בדיוק לפי כללים מסוימים, וככה בדרך כלל נחסכות מריבות; השני ליברלי – וועדת איתור ממנה אנשי צוות, מנהלי רשת מוסדות מחלקים אנשי צוות (שזה לפעמים כמו מלחייה, וד"ל). לדעתי בשתיהן יש בעיה, כי וועדת איתור הרבה פעמים לא אמינה – כמו בחסידות סאטמר, שרוב החסידים לא האמינו לבית הדין שנבחר על ידי האחים; והראשון הוא נוהג אווילי ביסודו, שלא להתחשב בכלל ביכולות האדם.

מ"מ אשמח לדון בהיבטים שונים של התופעה, ושיהיה לענ"נ הגה"צ אריה לייה בן הגה"צ חיים זאב פינקל תצנב"ה.

 



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > הגה"צ ר' אריה פינקל זצ"ל
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר