בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · בחדרי חרדים ·

מנחם פרוש: לא יריתי ברב קוק

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/3/2008 22:18 לינק ישיר 
מנחם פרוש: לא יריתי ברב קוק

לא יריתי ברב קוק
מאת חגי סגל, 04.03.08 | 14:22

מנחם פרוש ראה מקרוב גם את הרצח של דה-האן וגם את 'התרגיל המסריח', גם את המריבה הגדולה עם הרב קוק וגם את הקרב נגד אהרן ברק. בגיל 92, צלול ונלהב כתמיד, משלים ותיק הפוליטיקאים החרדים את כתיבת האוטוביוגרפיה שלו, וחוזר אל הסוד הגדול שחשף פתק שמצא אצל אביו בילדותו

   מנחם פרוש צילום: מרים צחי

ירושלים מדירה שינה מעיניו של הרב מנחם פרוש. לפני שבועות אחדים הוא נחלץ למענה, ומעל גבי כיסא הגלגלים שלו נשא בכיכר ציון נאום נסער נגד חלוקתה. "אדון בוש", זעק פרוש באנגלית יידישסטית, "באנו הנה בקור של שלוש מעלות, כדי להודיע שיש בארץ מיליוני אזרחים שלא ייתנו לך לחלק את בירתנו". הקהל הריע. סוכני הסי-איי-אי בכיכר ודאי דיווחו לממונים עליהם שאסור לזלזל ברב הזקן: לפני פחות מעשר שנים הוא ארגן בירושלים את הגדולה בהפגנות ישראל, הפגנת אדירים נגד בג"ץ. תצלום אוויר צבעוני שלה תלוי עד היום בגאון בחדר עבודתו.

הרב פרוש, אני אומר לו בעדינות, אבל ההפגנה ההיא לא עזרה. בג"ץ נשאר בג"ץ.
חיוך שובבני עולה על שפתיו: "לא עזרה? תראה מה שדניאל פרידמן עושה להם".
בחודש הבא יש לו יום הולדת. 92. הבריאות כבר לא מה שהיתה פעם, הקול הרועם הצטרד, אבל הצלילות – ברוך השם. הלוואי על כולנו בגיל חמישים. הוא עסוק מבוקר עד ליל בפעילות ציבורית ובליטוש האוטוביוגרפיה שלו, שתצא לאור בעוד חודשים אחדים ותפרנס במשך דורות את האנתרופולוגים של היהדות החרדית. אחרי שרכשתי את אמונו, הרשה לי להציץ בה. היא ריתקה אותי יותר מהביוגרפיות של יעקב חזן ואבא חושי, מקביליו החילונים. כמה אנשים בימינו יכולים לכתוב בגוף ראשון על יעקב דה-האן? על הרב קוק האב? אפילו לשמעון פרס, מכרו הטוב, אין ביוגרפיה כה ארוכה. כשפרוש נולד, הטורקים עדיין הסתובבו בארץ. ערב מאורעות תרפ"ט כבר חגג בר-מצווה. "לא מזמן ישבה אצלי חבורה של תלמידי ישיבות. ביקשו ברכה. אמרתי להם שאני לא רב שמחלק ברכות, רק יכול לאחל להם שיזכו להגיע לגיל שלי".

מנחם פרוש כיהן במשך שנות דור כעסקן פוליטי חרדי בכיר ביותר. הוא הנהיג סיעה פרלמנטרית קטנה אך חיונית מאוד לבריאות הקואליציה. ראשי ממשלות הזדקקו לו, ולכן השתדלו למלא את מבוקשו, או לפחות לא להרגיז אותו. הם ידעו שאם פרוש יתרגז, חבל על הזמן. ממשלתם עלולה לקרוס תחתיה. כשפרוש אכן התרגז לפעמים, התקשתה ירושלים להכיל את חרונו הנורא. זה קרה, למשל, בחודש אדר א' תש"ל, 1970. מליאת הכנסת דנה בהצעת תיקון לחוק 'מיהו יהודי'. הרוחות סערו. ח"כ פרוש נשא נאום חוצב להבות בעד גיור כהלכה, ופתאום שלף מכיסו סידור תפילה רפורמי, ירק עליו והשליכו ארצה. הח"כים נדהמו, אפילו חבריו שלו. הרב משה צבי נריה מהמפד"ל גינה אותו. הסביר שסידור תפילה רפורמי הוא בכל זאת סידור. רק הרב שך טפח על שכמו.

"לא תכננתי את זה מראש", מתמוגג פרוש בחלוף ארבעה עשורים כמעט. "פעלתי באופן אינסטינקטיבי. הרגיז אותי שהם הוציאו מהסידורים שלהם את ציון וירושלים, יסוד היסודות של האמונה היהודית. איך אפשר להדפיס סידור בלי ירושלים? בלי כיסופים לציון? אני זוכר את סבא שלי נכנס לבית הכנסת בליל תשעה באב וזועק מרה: 'אוי ווי, מה היה לנו? בית המקדש נשרף'. הייתי אז ילד קטן. מיד רצתי לחלון לראות מה בדיוק נשרף".

נאמנות לתרגיל המסריח

פעם אחרת שבה הרב פרוש התרגז נורא, וכל הארץ רעדה ת"ק על ת"ק פרסה, היתה בעידן יצחק שמיר. הח"כ החרדי רתח על הפרת הבטחות של ראש הממשלה, ומצא דרך לנקום. הוא נרתם ל'תרגיל המסריח' של רמון, פרס ודרעי ב-1990, להפלת ממשלת האחדות בראשות שמיר והקמת ממשלת שמאל-חרדים בראשות פרס במקומה. הכנסת כבר נערכה להשבעת הממשלה החדשה, אבל שניים מעמיתיו של פרוש לסיעה קיבלו רגליים קרות ברגע האחרון, והתרגיל עלה בתוהו. לבו נחמץ כשהוא נזכר בכישלון ההוא. בטיוטת האוטוביוגרפיה זה מנוסח כך: "אני ליוויתי את התרגיל והייתי נאמן לו עד הסוף. לתימהוננו הגדול הצליח מר שרון בעבודה מחתרתית לגייס את ר' אליעזר מזרחי נגד הצעת המהפך בהבטחות מהבטחות שונות".

גם היום הוא שלם עם מהלכיו אז. לדבריו, אם שמעון פרס היה מצליח להקים ממשלה ב-1990 ומוציא לפועל את תוכנית לונדון  שלו, ישראל לא היתה נגררת אחר כך להרפתקת אוסלו. אולי יש בזה משהו. בכל מקרה, שמיר למד לקח. עד סוף כהונתו הקפיד למלא את התחייבויותיו לחרדים. פרוש רואה בכך הוכחה לצדקת סגנונו הפוליטי הבוטה. גם השלכת הסידור הרפורמי, הוא מאמין, נשאה פירות. "זה היה אקט לא שגרתי, אבל מסוף העולם ועד סופו הבחינו על ידי זה במחיקה שמחקו הרפורמים את ירושלים מתפילותיהם".

ירושלים, מבחינת פרוש, היא כמעט הכול. "אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה סבלתי ב-19 השנים שהיתה מחולקת", הוא נאנח. "זה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים, ואני עברתי הרבה דברים". אבות-אבותיו התיישבו בעיר לפני כמאתיים שנה, והוא עצמו נולד בה. גם מצד אמו, שפרה לבית ריבלין, הוא ירושלמי רב-דורות. כשהיה בן שנה וחצי מתה עליו אמו. אביו התחתן בשנית, אבל שכח לדווח על כך לשני ילדיו הפעוטים, תמר ומנחם. לתומם האמינו שהאשה המגדלת אותם היא אמם הביולוגית. רק בתת-ההכרה חשדו במשהו. "ימי ילדותי ובחרותי עברו עלי מתוך מועקה", כותב פרוש. בגיל 13 גילה במקרה את סיבת המועקה. הוא מצא פתק שבו ציין אביו את יום הפטירה של האשה הראשונה. "גילוי פתאומי זה הכה אותי בתדהמה והשפיע עלי רבות. התהלכתי בכאב גדול מאז, וטענות נוקבות התחילו לחלחל בלבי על אשר הוסתרה ממני עובדת יתמותי. גם על אחותי תמר ניכרה עצבות גדולה, אולם לא שוחחנו על כך. מוראו של אבא היה על שנינו".

האב, רבי משה פרוש, היה ממייסדי אגודת ישראל וסגן ראש עיריית ירושלים, משרה שאותה הוריש אחר כך לבנו מנחם ולנכדו מאיר. לקראת שלהי מלחמת העולם הראשונה נשלח על ידי רבותיו לתקוע יתד חרדית במושבה יבנאל. מנחם הקטן גדל שם לתוך אווירה של עימות חריף בין חילונים לדתיים. משפחת פרוש לא עיבדה את אדמותיה בשנת השמיטה, ועוררה את חמת השכנים. יום אחד הם איימו להשליך את ספרי  התורה מבית הכנסת אל אחת הגבעות הסמוכות. "היתה מלחמה נוראה", מצטמרר פרוש, אך מדגיש שלסיפור היה סוף טוב מבחינתו. החשבון נסגר: "כשבני מאיר התמנה לסגן שר השיכון, הוא נתן ליבנאל שמונה דונמים, איפה שהם איימו לזרוק את ספרי התורה. עכשיו יש שם תלמוד תורה עם 150 ילד".

אימת האדמו"רים

אחרי שנים אחדות בגליל שבה המשפחה לירושלים. פרוש נושא מהתקופה ההיא חוויות של דלות נוראה. הוא זוכר שאביו התקשה לקנות בקבוק יין לשבת, או לגרד כמה פרוטות לטבילה במקווה. לכן החליט מנחם פרוש להיות איש אמיד כשיגדל. בגיל צעיר מאוד נסע לארה"ב והתוודע שם לרזי הכלכלה החופשית. הוא עבד גם בתור כתב חוץ של כמה עיתונים חרדיים. לצד הקריירה העסקנית שלו תמיד ניהל קריירה עסקית. "לא רציתי להיות תלוי כספית בציבור או במפלגה", הוא אומר בגאווה.

המיזם העסקי הבולט שלו, כעבור שנים רבות, היה בניית 'מלון המרכז' בלב ירושלים. שותפו היה ג'ו סטאשר. המלון נחנך בקול תרועה, וגם העיתונות החילונית חגגה: היא מצאה שסטאשר הוא איש מאפיה ותיק בארה"ב, חברו של הגנגסטר הבכיר מאיר לנסקי. פרוש הגיב בתדהמה, טען שסטאשר הסתיר ממנו מידע, וביקש לבטל את העסקה. שנים רבות חלפו עד שהעניין הוכרע בערכאות. "נפגשתי בחיי עם הרבה אנשים, ולא נהגתי לבדוק בציציות שלהם", הוא מסכם היום את הפרשה.

מלון המרכז, נאה ומרווח במושגי שנות השבעים, היה אתר נופש מועדף על גבירים חרדים. פרוש, גביר הגבירים, הסב שם בשבתות בראש שולחן משפחתי גדול, עם בניו וכלותיו. אני מספיק מבוגר כדי לזכור גם את אביו הזקן יושב איתם ליד השולחן. זה דורות אחדים ששושלת פרוש מנהלת ביד בוטחת את הפוליטיקה החרדית בירושלים, המתחרדת והולכת ללא הרף. המשפחה מקורבת לרבנים רבים, אך מצייתת בעיקר לעצמה. הגברים שם חובשים שטריימל בשבת, כמנהג חסידים, אולם אינם סרים למשמעתו של אדמו"ר כלשהו. נהפוך הוא: האדמו"רים מצייתים למשפחת פרוש. היא ממליכה מנהיגים מוניציפאליים, כפי שקרה רק לאחרונה בביתר-עילית ובאלעד, ולפעמים גם עלולה לחרוץ גורל של ממשלה שלמה. כוחה בא לה מהכריזמה שעוברת אצלה בגנים, ומהניסיון הפוליטי העצום שעובר בירושה.

עד היום גר פרוש מאחורי המלון, בבית דירות ישן וסגפני. הוא מתגורר בגפו עם עובד זר. רעייתו הראשונה נספתה בצעירותה בהתלקחות פרימוס. רעייתו השנייה מתה לפני שנים אחדות. שישה ילדים נולדו לו משתיהן, אך שניים כבר מתו עליו, בת קטנה ובן בוגר. נשארו ארבעה בנים  ועשרות נכדים, נינים וניני-נינים. "שמעון פרס שאל אותי פעם כמה נכדים יש לי. אמרתי לו שהפסקתי לספור".

קר מאוד בבית של פרוש. החשמל נופל שוב ושוב בגלל עומס יתר. פתיתי שלג מרשימים נושרים לאטם מעבר לחלון. פרוש לא מתרגש. הוא כבר ראה שלגים בירושלים כמו שאנחנו ראינו חמסינים. ראה הכול. בערב שבת אחד בקיץ 1924, כשהיה בן שמונה, לקח אותו אביו לבית הכנסת בבית החולים שערי צדק. מולם ישב גבר ממושקף בעל ארשת פנים אינטלקטואלית וזקנקן אירופי. יעקב ישראל דה-האן. "הוא קרא קריאת שמע בדבקות עצומה, שהותירה עלי רושם גדול. אחרי פחות משבוע שמעתי שרצחו אותו. הזדעזעתי נורא. הרצח לא נותן לי מנוח עד עכשיו".

דה-האן היה יהודי מחונן, יליד הולנד. עיתונאי, משפטן, סופר ומחזאי. הוא נולד למשפחה דתית, התפקר, התחתן עם נוצרייה, הפך לציוני, חזר בתשובה וכרת ברית עם החרדים הקנאים ביותר. ב-1923 רקם יוזמת שלום בין יהודים לערבים ואף ארגן פגישה של רבנים בכירים עם המלך עבדאללה הראשון. השמועה אמרה שדה-האן פועל לביטול הצהרת בלפור, ושהוא מנהל קשרים רומנטיים עם צעירים ערבים. בהגנה ראו בו סכנה גדולה למפעל הציוני. הוחלט לחסלו. קהילת חוקרי תקופת המנדט טוענת שאת ההחלטה על החיסול קיבל יצחק בן-צבי, לימים נשיא המדינה. לפי מחקר חדש, גם דוד בן-גוריון היה שותף להחלטה.

בשעת בין ערביים, כשדה-האן יצא מתפילת מנחה בשערי צדק, הגיחו מולו שני צעירים. אחד מהם שלף אקדח וירה בו שלוש יריות. זאת היתה ההתנקשות הפוליטית הראשונה כאן אחרי אלפיים שנה. פרוש זוכר שהציונים החילונים צהלו ושמחו. בחוצות ירושלים צוירו כתובות נאצה: "ימותו אנשי מאה שערים".

הרב פרוש, מי הרג אותו?
"אברהם תהומי הודה, אבל הוא היה רק כלי קטן על לוח שחמט".

ומי נתן את ההוראה?
"בן-צבי".

אתה ובן-צבי הייתם פעם חברים באותה כנסת. דיברתם על זה?
"אז עוד לא ידעתי מה שאני יודע היום. רק אחרי מותו התברר שהיה שותף למעשה".

מספרים על דה-האן כל מיני סיפורים שלא מתאימים בדיוק להתנהלות של יהודי חרדי.
"עלילות מרושעות".

פרוש מינה את עצמו לשמעון שבס ולאיתן הבר של רצח דה-האן. הוא מדבר עליו בכל הזדמנות, כאילו מדובר בהתנקשות טרייה. דה-האן, לטענתו, היה פטריוט גדול, שבסך הכול הציע לתת את עבר הירדן לערבים ואת ארץ ישראל המערבית ליהודים. במלאת 80 שנה לרצח הקדיש נאום בכנסת לזכרו. הוא גילה אז שבגלל חלקו של ארגון ההגנה ברצח, אינו מסוגל להוציא מפיו את המילים "צבא ההגנה לישראל", רק "צבא ישראל".

אפשר להתייחס להתעסקות של פרוש בדה-האן כאל אובססיה, כי מי בכלל זוכר היום את הדוקטור המוזר שנרצח ברחוב יפו. אבל אפשר גם להתפעל מהדבקות של פרוש במשימה. מדובר בסוג של פעולת תגמול פרטית. עצם העיסוק בפרשת דה-האן מפריך את המנטרה שהכדורים בארץ נורים תמיד מימין לשמאל. בן-צבי לא היה מתנחל; אברהם תהומי התגלגל ימינה רק אחרי ההתנקשות.

לא יריתי ברב קוק

ויש עוד פרשה אחת מאותן שנים, אשר רודפת את פרוש כל ימיו: בחוגי הציונות הדתית מאשימים אותו שבנעוריו ביזה קשות את הרב אברהם יצחק הכהן קוק. לכל אחד מזקני ישיבת 'מרכז הרב' יש גרסה שונה של מה שבדיוק קרה שם, אבל כולם זוכרים שפרוש עשה משהו נורא. העניין לא נשכח לו גם כשהתגייס אחרי אוסלו למאבקי הימין נגד הנסיגות. אני מעלה בהיסוס את הפרשה ההיא, חושש להרגיז איש זקן, אך מגלה השתוקקות גדולה מצדו לדבר עליה, להעמיד דברים על דיוקם כדי להיטהר מאשמה. גם בספרו הוא עוסק בפרוטרוט באותו אירוע, ומעיד על עצמו שמיים וארץ כי רק גרסתו היא הנכונה.

מתברר שמשפחתו המורחבת היתה קרועה אז בסוגיית הרב קוק. אחד מקרוביו, עקיבא פרוש, ניהל את המערכה החרדית הכבדה כנגד הרב הציוני, ופרסם נגדו פשקעווילים בוטים. קרוב משפחה אחר, מנדל פרוש, היה מגדולי מעריציו של הרב קוק, ואף איים פעם להטיל עצמו על פסי הרכבת אם יסרב לקבל על עצמו את תפקיד הרב הראשי לארץ ישראל. מנחם הצעיר נטה יותר לצדו של עקיבא. באחד מימי חודש אדר תרצ"ב, 1932, ראה בעיתון החרדי 'קול ישראל' מודעה שבה נקרא הציבור להשתתף בבית הכנסת 'בתי ברויידא' במסיבה פורימית של 'ליצנותא דעבודה זרה'. לטענתו, לא היה לו שמץ של מושג מה עתיד להתרחש במסיבה. היה בן 16 בקושי. הוא עטה על עצמו את התחפושת החביבה עליו, תחפושת של 'מגיד' עטוי זקן ארוך, והלך לחגוג.

לפני שנים אחדות, אחרי שעבר ניתוח קשה, התיישב לשחזר בכתב את האירוע ההוא. להלן התמצית: "מי היה יכול לנחש שהתחפושת הזאת תגרום להתפתחות מעציבה כל כך, שרודפת אותי כל ימיי? כשהגעתי לבית הכנסת בדיוק התנהל שם משפט מבוים נגד הרב קוק. שלושה שופטים במירכאות ישבו בדין. אחד מהם היה קרוב משפחתי, רבי שלמה זלמן פרוש. כשראו אותי הנוכחים בתחפושתי, החליטו שאני מתאים מאוד לגלם את דמותו של הרב. פסק הדין היה שצריך לירות בי, וכך עשו. שלפו אקדחי צעצוע וירו בי. אפילו לא הבנתי מה קורה, כי היתה מסביב המולה רבה. רבים היו בגילופין. כשהבנתי, נבהלתי מאוד. משחק פורים ילדותי זה עורר הדים גדולים מאוד וסערה עצומה. בית הדין של הרבנות הראשית התכנס לישיבת חירום וציווה לפטר את הרב שלמה זלמן מתפקידו כמנהל חשבונות בישיבת 'עץ החיים' ולהרחיק גם אותי מהישיבה. לא הועילו כל ההתנצלויות ובקשות הסליחה. נפלתי בפח. לימים, כאשר אותו מעשה סופר מפה לאוזן, סילפו אותו וטענו כאילו אני יריתי ב'רב קוק'. ובכן, אני מעיד על עצמי שמעולם לא פגעתי באף תלמיד חכם, ודאי לא בגדולי ישראל מכל חוג שהוא".

קדיש על בן-גוריון

נהגו של פרוש נכנס לחדר, מניח לפניו שלל עיתונים יומיים וערימת דואר נכבדה. הרב עסוק מאוד. הוא יו"ר אגודת ישראל בירושלים ואשף גיוס תרומות לרשת החינוך העצמאית של המפלגה, בבת עינו. לעתים קרובות עדיין מזמינים אותו להרצאות או לשיחות מוסר. לפעמים, בלהט הדיבור, הוא מזדקף מכיסא הגלגלים ונואם בעמידה, נשען בשארית כוחותיו על הסטנדר. העברית שלו רזה משהו, אבל ההתלהבות עבה מאוד. 35 שנים נאם בכנסת, מ-1959 עד 1994, ותמיד דיבר שם מנהמת לבו. בכל השנים הרבות הללו לא העביר אפילו חוק אחד. את רוב מרצו בבית המחוקקים השקיע במאבק נגד ניתוחי מתים ובהרחבת הפטור הניתן לבני הישיבות משירות צבאי. מדי עונת תקציב היה נזעק לגרד כספים לישיבות, אם כי בתחום הזה דווקא נחל כישלון חרוץ: גם בימינו תקציבי הישיבות אינם חלק מובנה מתקציב המדינה, אלא תוספת שתמיד צריך להתחנן עליה. אחד ממכריו מעלה אפשרות שהריטואל הזה היה נוח לפרוש, כי אפשר לו להציג עצמו כשליח ציבור מוכשר שמצליח בכל פעם מחדש להציל מכליה תקציבית את עולם התורה.

לפרוש תמיד היה חשוב להרשים את בוחריו, וגם לשמור איתם על קשר. עד היום הוא מחזיר במהירות טלפון למי שמתקשר אליו. בערבי חג יש לו מנהג קבוע לטלפן לפוליטיקאים חילונים שאיתם בילה בכנסת. אפילו לאלמנותיהם. "הרב פרוש תמיד זוכר אותי", התפעלה פעם רות אלון מקיבוץ גינוסר, אלמנתו של יגאל.

על בן-גוריון הכופר הוא מדבר בהערצה ממש. "בוא אני אספר לך סיפור: כאשר הכנסת עברה בפעם הראשונה לירושלים, סידרו קבלת פנים חגיגית ב'קינג דיוויד'. נכנסתי למסיבה יחד עם אבי עליו השלום. בן-גוריון עמד שם במקום שבו נהג לעמוד הנציב העליון בקבלות פנים. אבי התרגש ואמר לו: 'ברוך השם שאתה עומד כאן כעת, ולא הנציב'. והוא הוסיף: 'יש לך זכויות רבות. אם רק תחזור בתשובה, אין צדיק גמור יכול לעמוד במחיצתך'. אחרי שבן-גוריון הלך לעולמו, אבא שלי אמר עליו קדיש במשך שנה שלמה. למה? בגלל שבן-גוריון קבע את העיקרון של 'תורתם אומנותם'".

אם כבר אומרים קדיש על בן-גוריון, למה לא להגיד הלל ביום העצמאות?
"כל אחד והחג שלו. לבנו לא שלם עם המדינה".

במשך עשרות שנים היו לכם יחסים טובים עם מפא"י. מתי זה השתבש?
"כשמפא"י חדלה להיות מפא"י. זה קרה אחרי שקיבלו את המהלומה הנוראה כשבגין שעלה לשלטון. מאז נפרדו הדרכים".

מי היה ראש הממשלה הכי טוב בעיניך?
"בגין. הוא היה ירא השמיים היחיד ביניהם".

ושמיר?
"רחוק מאוד".

מה אתה זוכר מגולדה?
"פעם סיפרה לי שאמרה לבן שלה: 'אם אני אשמע שהתחתנת עם שיקסע, למחרת אין לך אמא'".

אומרים שהיית מיודד עם הקומוניסט משה סנה.
"אנשים בכנסת פחדו לשמוע אותו מדבר, שמא יושפעו ממנו. היה לו כישרון גדול לשכנע. פעם ישבתי לצדו באיזו ועדה, והוא לחש לי: 'מנחם, אתה זוכר איזה יום היום? ה' בשבט. בכל השטיבלעך מתייחדים עם זכרו של הצדיק בעל ה'שפת אמת', ואני צריך לשבת פה בוועדה. אוי לי ואבוי לי '".

בעצם, גם את אולמרט אתה מכיר מצוין.
"אפילו בתקופה שמרצ היתה בקואליציה לא היתה התעלמות כה גדולה מהערכים הקדושים, כמו בממשלה הזאת".

הוא רוצה עכשיו שתצטרפו לממשלה שלו.
"זה לא יקרה".

תיתן לו לחלק את ירושלים?
"במקרה כזה, כמו שאמר הנביא יונה, עדיף כבר שישאו אותי ויטילוני אל הים".

הוצאת פעם לרחוב 300 אלף מפגינים נגד בג"ץ. למה שלא תארגן עכשיו הפגנה דומה נגד חלוקת ירושלים?
"בניהול מערכות צריך לדעת מתי להעמיד את התותחים הרגילים ומתי את התותחים הקטנים".

אבל הרושם בחוץ הוא שאם הרבנים החרדים רק נוקפים אצבע, מיד מתייצבים בכיכר השבת רבבות מפגינים.
"זה לא בדיוק ככה".

האם לדעתך ש"ס צריכה עכשיו לעזוב את הממשלה?
"הם חוששים לאבד מה שיש להם. כל עוד יכולים להישאר, הם רוצים להישאר".

אולי יכולתם למנוע את הקמת ש"ס אילו התנהגתם אחרת כלפי הספרדים?
"גם אם הם היו מתנהגים אחרת, היה אפשר למנוע. יחד עם זאת ברור שאחד המשגים הגדולים שלנו היה שלא נתנו את תשומת הלב הראויה לעדות המזרח, ואני מתכוון לשגיאות שנעשו עוד לפני הקמת המדינה. אחר כך חל שיפור גדול, במיוחד בתקופת בגין. העברנו אז 80 אחוז מתקציבי החינוך שלנו לעדות המזרח, אבל אולי זה היה קצת מאוחר. הקמת ש"ס היתה מוצדקת מאוד. בלי כל ספק, הם הצילו את עצמם, למרות שעכשיו כבר יש להם צרות משלהם".

שישי משפחתי זה אנחנו

פרוש רואה בחיוב לא רק את הקמת רשת החינוך של ש"ס, המתחרה של רשת החינוך החרדית האשכנזית, אלא אפילו את רשת הישיבות התיכוניות של בני עקיבא. "זה היה עיצוב חדש שעשה הרב נריה, אבל עיצוב מבוסס על אבני היסוד של היהדות התורתית, אשר הציל את הדור. אתה יכול היום לראות את בני הנוער של המפד"ל עם ציציות בחוץ והקפדה על מצוות מעשיות, אבל הם כבר לא כל כך מפד"ל. כאיש אגודת ישראל אני מצטער מאוד על המשבר שפוקד את המפלגה הזאת".

בציונות הדתית יש כאלה שחולמים על איחוד פוליטי של כל הזרמים הדתיים, בנוסח 'החזית הדתית' של שנות החמישים. פרוש מכיר היטב את החלום, ומתייחס אליו בסלחנות: "זה לא הצליח אז וזה לא יצליח היום. חבל על הדיבורים". מי כמוהו יודע עד כמה קשה לאחד אפילו את החרדים עצמם. ב-1984, כשהשתהה מלקיים הסכם רוטציה עם חצר גור, התפרצו החסידים למעונו והכו אותו נמרצות. במשך שבועיים היה מרותק למיטה. חילונים רבים שמחו לאידו; הוא נתפס בעיניהם בטעות כקנאי, מפני שתמיד הקפיד להסוות ולבטל את דעותיו הפרו-ציוניות מפני דעתם של קנאי המחנה שאותו ייצג בכנסת.

ימיו הגדולים בפוליטיקה היו במהפך של 77', כאשר בגין נזקק לחרדים להרכבת קואליציה. "בבוקר שלמחרת  המהפך צלצל אלי מנחם בגין ואמר: ‎12 שנה ישבנו זה ליד זה באופוזיציה. אתה יודע שתמיד עמדתי לצדך כאשר נידונו נושאים דתיים. לך עכשיו לרבניך והגד להם: כעת הזמן לעשות המהפך, ותשיגו את אשר אתם רוצים להשיג. חיכה לתשובה. נסעתי לרב שך, והוא אמר לי: לפני שאתה עונה בחיוב למר בגין, תברר אצל מר פרס אם אמנם אין לו דרך להרכיב קואליציה. הרב שך מאוד העריך את פרס בגלל תרומתו לשחרור הבנות מצה"ל. רק אחרי שהלכתי למר פרס, ונתברר שאין לו אפשרות להרכיב קואליציה, נפגשנו עם בגין".

זאת היתה הפעם הראשונה שהחרדים הצטרפו רשמית לקואליציה, אך גם אז נשארו מחוץ לשולחן הממשלה עצמו. "לא רצינו לקבל תפקיד של שר, כי שרים מחליטים על עניינים של חיים ומוות, ויהודי שומר תורה לא שש לקבל על עצמו אחריות כה כבדה", מסביר פרוש. עברו שנים עד שנעתר להתמנות לסגן שר העבודה. בינתיים הספיק להצביע בעד הסכמי קמפ-דיוויד ("בלב קרוע, בלי כל התלהבות") ונגד חוק סיפוח הגולן. "בגין צעק עלינו אחרי ההצבעה. זה היה מביך מאוד. הסברנו לו שקיבלנו הוראה מהרב שך. אחרי שבגין פרש לביתו ביקרתי אותו פעם, אבל הוזהרתי מראש לא לדבר אתו על פוליטיקה".

על הסכמי אוסלו שפך פרוש אש וגופרית, והצביע נגדם בכל ההצבעות. בנאום הפרידה שלו מהכנסת ב-1994, בין אוסלו א' לאוסלו ב', הכריז שלא היו לו שנים קשות בכנסת כשנים הללו. הוא הישיר מבט לשולחן הממשלה ואמר: "גם כשאהיה מחוץ לכנסת אתן יד למערכה למען ירושלים. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט". ואמנם, כשרבין ופרס עמדו להעניק את קבר רחל לערפאת, הוא אץ-רץ ללשכת ראש הממשלה, בכה שם בכי תמרורים והציל את הקבר.

בזמן האחרון, ברוך השם, הוא יותר צוחק מאשר בוכה: "השיטה האנטי-דתית פשטה את הרגל. מאז ימי סורא ופומבדיתא לא היתה תורה בארץ ישראל כמו היום. הנה, לא רחוק מהבית שלי שוכנת ישיבת מיר. גש לשם ותראה במו עיניך: למעלה מ-5,000 בני תורה תחת קורת גג אחת. אין ישיבה שאנו פותחים שלא תתמלא מיד בתלמידים. אין בית ספר חדש שלא יתמלא מיד בתינוקות של בית רבן. אפילו ברל כצלנסון כבר נהפך לתלמוד תורה".

ברל כצנלסון?
"בית הספר ברל כצנלסון".

אהה. אז הכול טוב, בעצם?
"לא בדיוק. יש שנאה חילונית גדולה. הם מקנאים בדתיים. מקנאים בשולחן שבת שלנו. מקנאים במשפחתיות: סבא, אבא, נכד ונין יושבים ליד שולחן אחד. אצלם זה לא ככה. בכל זאת, אני משתדל לשמור על קשרים טובים עם כולם. כל עוד אנחנו בגלות, חשוב לשמור על קשר עם אלה שהשלטון בידם".

http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=29050&channel=1&subchannel=5



תוקן על ידי רקנייעס ב- 04/03/2008 22:24:49




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2008 22:34 לינק ישיר 

מאלף.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/3/2008 22:46 לינק ישיר 

רקנייעס כתב:


אחד ממכריו מעלה אפשרות שהריטואל הזה היה נוח לפרוש, כי אפשר לו להציג עצמו כשליח ציבור מוכשר שמצליח בכל פעם מחדש להציל מכליה תקציבית את עולם התורה.

 



ככה אמר אחד ממכריו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/3/2008 22:58 לינק ישיר 

על בן-גוריון הכופר הוא מדבר בהערצה ממש. "בוא אני אספר לך סיפור: כאשר הכנסת עברה בפעם הראשונה לירושלים, סידרו קבלת פנים חגיגית ב'קינג דיוויד'. נכנסתי למסיבה יחד עם אבי עליו השלום. בן-גוריון עמד שם במקום שבו נהג לעמוד הנציב העליון בקבלות פנים. אבי התרגש ואמר לו: 'ברוך השם שאתה עומד כאן כעת, ולא הנציב'. והוא הוסיף: 'יש לך זכויות רבות. אם רק תחזור בתשובה, אין צדיק גמור יכול לעמוד במחיצתך'. אחרי שבן-גוריון הלך לעולמו, אבא שלי אמר עליו קדיש במשך שנה שלמה. למה? בגלל שבן-גוריון קבע את העיקרון של 'תורתם אומנותם'".


עוד "פנינה":

מאז ימי סורא ופומבדיתא לא היתה תורה בארץ ישראל כמו היום.

****

חילונים רבים שמחו לאידו; הוא נתפס בעיניהם בטעות כקנאי, מפני שתמיד הקפיד להסוות ולבטל את דעותיו הפרו-ציוניות מפני דעתם של קנאי המחנה שאותו ייצג בכנסת.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/3/2008 23:01 לינק ישיר 

כשלושים נכדים וכמאה נינים ובני נינים הוא כבר הספיק לשכוח,
לקראת כל חג כל הנכדים והניניםבאים לבקרו ולא יוצאים בידים ריקות
הוא דאג בכל השנים שלנכדים שלו יהיו דירות משלהן בירושלים

משפחת פרוש ידועים בירושלים כאנשים שתמיד הרבו לעזור ואף בכספים לאנשי ירושלים ולכן כולם העריצוהו וכבדוהו
בשעתו אמר הגאון רבי דוד שמידל יו"ר אתרא קדישא,
כשאני מתקשר לח"כ לורנץ באמצע הלילה, אשתו [ע"ה] אומרת, עכשיו הוא ישן, תתקשר בבוקר בשעה 10 למשרד, ועד אז...
וכשאני מתקשר לפרוש באמצע הלילה, הוא מתלבש ויוצא לדרך..
עד היום הרב מנחם פרוש משתתף בשמחת נשואי משפחת שמידל

בשבוע האחרון אמר המנחה המתולגי של משפחת פרוש הרב אלימלך טירנויאר בשמחת שבע ברכות,
האדמו"ר המקובל ביותר של הרב מנחם פרוש הוא...  הכותל המערבי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2008 23:04 לינק ישיר 

לא ידעתי שהרב שך התנגד לסיפוח הגולן או במילים אחרות תמך בנסיגה מהגולן
לפי הכתבה הוא גם העדיף את פרס בראשות הממשלה על פני בגין
אז מה, הרב שך באמת היה שמאלני גמור?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/3/2008 23:33 לינק ישיר 

מצחיק שאת הצלחת עצרת השישים ריבוא מנכסים לו. הכל יודעים שהוא בסך הכל היה אמרגן, שנשלח להוציא את הכנס מכח אל הפועל.

בזמנו שמעתי שהאדמו"ר מגור הוא זה שיזם אותו, בוודאי שלא פרוש.

אפשר להבחין ב'הצלחה' (אוי לאותה הצלחה) שהיתה לפרוש, בכנס שניסה לארגן בכותל לפני שנה...

_________________

"ומפני חטאינו גלינו מארצנו"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/3/2008 00:33 לינק ישיר 

בר נגר,אם לא ידעת שהרב שך התנגד לחוק סיפוח רמת הגולן אז אתה צעיר מאד או שאתה לא ישראלי.על העדפתו של פרס הייתי אומר שלא צריך להאמין לפרשנות של פרוש.הוא ס"ה ניסה לברר את המאזן הפוליטי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/3/2008 10:45 לינק ישיר 

בר_נגר, היו עתונאים שכינו את הרב שך "יוסי שריד של החרדים".
ודאי שהוא לא היה "שמאלן" אבל דעותיו בעניני שטחים היו פשרניות יחסית.

אגב, הניק שלך יכול להתפרש כבעייתי וד"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/2/2010 01:12 לינק ישיר 

הקפצה
"אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם"



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2010 01:14 לינק ישיר 


כאן רוכזו  אשכולות העבר. א"צ להקפיץ

http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2759812



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/2/2010 10:31 לינק ישיר 

 'מנחם, אתה זוכר איזה יום היום? ה' בשבט. בכל השטיבלעך מתייחדים עם זכרו של הצדיק בעל ה'שפת אמת', ואני צריך לשבת פה בוועדה. אוי לי ואבוי לי '

כמה ח"כים חילונים מסוגלים היום להוציא משפט כזה מהפה? 0



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2010 10:54 לינק ישיר 

נוצץ!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2010 15:51 לינק ישיר 

תראו את ההבדל בינו לבין בנו. שמיים וארץ.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מנחם פרוש: לא יריתי ברב קוק
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר