בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · בחדרי חרדים ·

נפוליאון: עם שבוכה על העבר יש לו עתיד...

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/8/2008 02:14 לינק ישיר 
נפוליאון: עם שבוכה על העבר יש לו עתיד...


נפוליאון הגיע פעם לקהיר, אותה כבש, היה זה בליל ט' באב, וראה מקום חשוך, עם מעט נרות דולקים...
כשנכנס ראה שמדובר בביכנ"ס,יהודים ישבו שם על הרצפה וייללו מרות..שאל אותם נפוליאון מדוע הם בוכים, ענו לו בגלל חורבן בית המקדש שלנו..שאל אותם: מתי זה קרה? לא שמעתי על זה..זה קרה בשנים האחרונות? אמרו לו:קרוב ל2000 שנה..הסתובב נפוליאון ואמר לחייליו: עם שמסוגל לבכות כך על עברו-יש לו עתיד..

_________________

"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי"




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 17:58 לינק ישיר 

מקבץ גירסאות מהנט:

סיפור עתיק ללא מקור, יודע לספר על מפגשו של נפוליאון עם העם היהודי דווקא בט' באב. על פי אותו סיפור, הגיע נפוליאון לבית-כנסת מט לנפול באחת העיירות, ופגש שם יהודים יושבים על גבי הרצפה וממררים בבכי. "מדוע אתם בוכים?" שאל המצביא הגדול. "אנו בוכים על בית המקדש שחרב", השיבו המקוננים. "לפני כמה זמן חרב אותו בית מקדש?", הוסיף המצביא להקשות. התשובה הכתה אותו בתדהמה: "לפני למעלה מ-2000 שנים". נפוליאון הגיב במלים אלו: "רק עם שיודע לבכות על עברו, לאחר זמן כה ממושך, יוכל לשרוד גם את העתיד הקשה ביותר".

(www.tzohar.org.il)


"לפני כמאתיים שנה. באחד הערבים, יצא הקיסר נפוליאון שגילה עניין מיוחד ביהודים ובדתם לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע-הופתע. פנסי הרחובות אינם דולקים, בתי היהודים נעולים וחשוכים. דממה וחושך בכל הרובע. איש אינו נראה. הדבר הגביר את הסקרנות, וכי אירע דבר חמור. האם פרעו שוב ביהודים שלי ואני לא ידעתי?

 נפוליאון פקד על הרכב להמשיך בנסיעה.עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקדמה אל מקור האור, שנתגלה כבניין מרכזי גדול מאוד. ירד נפוליאון ממרכבתו, פתח את דלת הבניין ולעיניו נתגלה מחזה מדהים. כל יהודי הרובע התכנסו בבית- כנסת, ישובים על הרצפה, מנגינת נכאים בוכיה בוקעת מפיותיהם, הפנסים כבויים ורק נרות מעטים מפיצים אור קלוש.

קרא נפוליאון לראש היהודים ושאלו בפליאה לפשר הדבר, "ביום זה, תשעה באב, לפי הלוח העברי שלנו- נכבש ונשרף בית המקדש,- בניין לאומי חשוב מאוד לנו, ולכן אנו עצובים ובוכים"- אמר ראש היהודים.

שאל נפוליאון : "מתי נערך קרב זה עליו אתם מדוכאים?"

"אדוני המפקד"- ענה היהודי- "לפני כאלפים שנה".

התפרץ נפוליאון בקול נרגש, קבל עם ועדה: הנשמע כדבר הזה,שאדם שאבותיו קבלו סטירה חזקה,יבכה היום על כאבה? עם המסוגל לשמור על חווית חורבנו הלאומי אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר- עם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוכל לו."

(www.tair.org.il)


מסופר על המצביא הגדול נפוליון, שביום ט' באב יצא בחוצות צרפת, ועבר סמוך מאוד ליד בית כנסת היהודי בעיר. להפתעתו שמע קולות בכי. שלח את אחד מעוזריו, על מה ולמה הבכי? לאחר בירור העניין, השיב העוזר, כי זה אבלות על חורבן בית המקדש, אשר בירושלים.

שאל נפוליון: לפני כמה זמן קרה הדבר?

השיבו לו: לפני 1700 שנה.

אמר נפוליון: עם אשר מתאבל על מר גורלו במשך 1700 שנה כאילו אך זה קרה לו אך אתמול, בטוחני כי תקומה תהיה לו וישוב הוא אל ארצו כמו הימים ההם!

(www.reader.co.il)


"מסופר על המלך האדיר נפוליאון שהגיע לבית כנסת באחת העיירות, ופגש שם יהודים יושבים על הריצפה וממררים בבכי. "למה אתם בוכים?" שאל אותם נפוליאון, "אנו בוכים על בית מקדשינו שחרב" השיבו לו היהודים. "לפני כמה זמן חרב אותו בית מקדש?", הוסיף נפוליאון לשאול, התשובה הכתה אותו בתדהמה "לפני אלפיים שנה", נפוליאון הגיב במילים אלו - רק עם שיודע לבכות על עברו, לאחר זמן כה ממושך, יוכל לשרוד גם את העתיד הקשה ביותר.

(www.tapuz.co.il)


האגדה מספרת על נפוליאון בונפרטה שהלך בעיירה יהודית אחת בערב תשעה באב, וראה את הרחובות ריקים. בקצה הרחוב הוא ראה בניין אחד שממנו בוקע אור - בית הכנסת של העיירה. נפוליאון נכנס אל בית הכנסת וראה את היהודים כשהם אבלים, ישובים על הריצפה ומבכים את חורבן בית המקדש לאור נרות קטנים.

המצביא הצרפתי השתומם על המנהג המוזר של היהודים ופנה לאחד מזקני הקהילה בבקשה להסבר על משמעות היום. הזקן הסביר כי העם היהודי אבל על חורבן בית המקדש. נפוליאון התעניין לפני כמה שנים קרה המקרה, והזקן השיב "לפני יותר מ-2000 שנה". נפוליאון התרשם ואמר: "רק עם אשר יכול לבכות על מאורע שאירע לפני 2,000 שנה בכזו התרגשות, מסוגל גם לשרוד את אותן 2,000 שנים"

(forum.tzahevet.co.il)


"ומסופר במורשת ישראל"...

"...על המלך האדיר נפוליאון, שנקלע פעם לבית-כנסת בליל תשעה באב. כאשר הוא ראה את אמירת הקינות, את הישיבה על הארץ, את הצער והיגון והאנחה, את מנהגי האבלות, הוא התעניין לדעת 'מה קרה'.

''חורבן בית המקדש'', ענוהו, ''על זה מתאבלים''.

- ''מתי חרב מקדש זה''?

- ''לפני אלף וחמש מאות שנה''.

- ''מה? כמה? ''

- ''הוד מעלתו, אנו מתאבלים על המקדש שחרב לפני אלף וחמש מאות שנה''.

''ככה''?, תמה בלבו אותו מלך אדיר. הוא בטח ניסה, ללא הצלחה, להזכר בהנהגה דומה לזו אצל אומות העולם. להתאבל על בית שנחרב לפני יותר מאלף שנה?!?

ואז אמר, שעם שיכול להתאבל כך על מקדש למשך זמן כה ארוך - לעם הזה תגיע בסוף גאולה, שישוב ויבנה הבית הזה מחורבנו".

(www.zofim.org.il)


נפוליאון הלך עם חייליו בלילה והסתובב בעיר. לפתע ראו אור קלוש בוקע מחלון אחד הבתים. נכנס וראה המון אנשים מבוגרים וילדים יושבים על הרצפה, בידיהם ספרים והם ממררים בבכי. שאל אותם נפוליאון למה הם בוכים?! ענו לו: "ביתנו נשרף!"

תמה נפוליאון כיצד נשרף בית חשוב והוא לא שמע על כך, ענו לו: "הבית נשרף לפני 2000 שנה..." התפעל נפוליאון וקרא: "עם שיודע כל כך טוב לזכור את העבר שלו הרי הוא חי את ההווה שלו ועתידו מובטח לו".

(www.hadracha.org)


נפוליאון בונפארט שהתמנה לשליט צרפת הלך ברחובות פריס. לפתע הוא שמע קולות המיה ותפילה מאחד המבנים, הוא ועוזריו נכנסו פנימה וראו מראה מוזר: תוך המבנה היה חשוך מאוד ורק נרות מעטים האירו את האפילה , על הרצפה ישבו אנשים ובכו חרישית שמידי פעם אחד האנשים קרא קטע תפילה בוכיה . "לאן הגענו?" לחש לעוזרו .עוזרו של נפוליאון שלח לקרוא לאחד היושבים על הרצפה. "הגעתם לבית כנסת,אנחנו יהודים.." אמר האיש בחרדה קלה "ולמה כולם בוכים?" שאל נפוליאון "-כי נחרב לנו בית המקדש" באה התשובה. נפוליאון,שלא שמע על שום ארוע חריג בממלכתו שאל שוב "איפה זה היה בית המקדש ומתי זה קרה?" היהודי הקשיש השיב"לפני כאלף וחמש מאות שנים בארץ ישראל" או אז חלחלה בנפוליאון התובנה והוא אמר לעוזרו "עם שבוכה על בית לפני 1500 שנה גם היום יזכה בסופו של דבר להקימו"

(community.msn.co.il)


מספרים על נפוליאון בונפארטה שעבר בדרכו לאחר תבוסת צבאו בערבות רוסיה, באחת העיירות היהודיות. אותו לילה, היה ליל ט' באב. ראה נפוליאון את בית הכנסת החשוך למחצה ושמע את היהודים הבוכים ומקוננים. שאל נפוליאון את מלווהו – 'מי אלו ועל מה הם בוכים? השיב המלוה – 'אלו הם יהודים הבוכים על חרבן מקדש אלוהיהם'. אימץ נפוליאון את מוחו ולא זכר כי שמע על הרס מקדש היהודים בזמן האחרון. שאל נפוליאון במבוכה – 'מתי חרב מקדשם? לא שמעתי על כך דבר ייתכן וזה בגלל שאני בימים האחרונים בדרך..' השיב המלווה – 'לא אין לאדוני מה לחשוש אין זה מן הימים האחרונים אלא, לפני אלף ושבע מאות שנים בקירוב'. נפעם נפוליאון ואמר – 'עם זה הזוכר את עברו ומבכה אותו כאילו קרה הדבר כעת - עתידו פרוש לפניו!'

(www.amit.org.il)


אגדה יהודית ידועה מספרת על נפוליאון אשר הגיע לעיירה של קהילה יהודית באירופה בערב ט' באב.

הוא הבחין להפתעתו, כי רחובות העיירה היו ריקים ושוממים. הבניין היחיד בו נראה אור קלוש היה בית הכנסת המקומי. נפוליאון נכנס לבית הכנסת, ועמד נדהם כשראה את כל הקהילה יושבת על הארץ ובוכה לאור נרות קטנים דולקים. נפולאיון כמובן רצה לדעת על מה ולמה, ומהו פשר ההתנהגות המוזרה הזו.

זקני הקהילה סיפרו לו שבכל שנה בתאריך ט' באב, העם היהודי כולו אבל על חורבן בית המקדש. "ולפני כמה זמן אירע החורבן הזה?" הקשה נפולאיון ושאל. "לפני 2,000 שנה". הגיעה התשובה.

ואז, לפי אותו סיפור עתיק אמר נפוליאון: רק עם אשר יכול לבכות על מאורע שאירע לפני 2,000 שנה בכזו התרגשות, מסוגל גם לשרוד את אותן 2,000 שנים.

(NRG מעריב)


בזמן שלטונו של נפוליאון בצרפת ובעולם... הוא סייר ברחבי צרפת.

יום אחד הוא סייר באחד מן הרחובות של פריז ושמע קול בכיות גדול שבוקע מבית כנסת. נפוליאון, כמנהיג שדואג לנתיניו, חשב שמישהו הרע ליהודים ובגלל זה הם בוכים. הוא שלח את עוזריו להיכנס לבית הכנסת ולברר למה היהודים בוכים.

כשעוזריו חזרו הם אמרו לנפוליאון שיהודים הסבירו להם שהם בוכים על איזה בית שנהרס להם לפני 1500. נפוליאון לא הבין כל כך מה הולך פה, ושאל איך זה יכול להיות שבוכים על משהו שנהרס לפני 1500 שנה, איך בכלל זוכרים את זה.

נפוליאון קלט פה שהעם היהודי היה ויהיה עם חזק ואיתן כי הרי עם שמתאבל על בית מקדש שנחרב לפני 1500 שנה ההוא עם שזוכר ומכבד את עברו ורק כך יוכל להתקדם קדימה.

(www.12p.co.il)


מסופר על הקיסר נפוליאון שנזדמן לו להיכנס לבית הכנסת בתשעה באב. כשראה יהודים יושבים על הרצפה וממררים בבכי שאל אותם על סיבת הצער, האבלים השיבו לו שהם אבלים על חורבן ירושלים ועל חורבן המקדש. מתי קרה הדבר שאל הקיסר? לפני אלפיים שנה השיבו לו, עם הזוכר את ארצו במשך אלפיים שנה שוב ישוב אליה, השיב הקיסר.

(www.ultras.co.il)


לפני שנים רבות קרה הדבר, בימי שלטונו של קיסר צרפת המהולל נפוליאון. באחד מלילות הקיץ יצא נפוליאון מארמונו המפואר לטייל בעיר פריז ולפגוש את נתיניו. בעודו מטייל לו בנחת בעירו הגיע  עד לפתח  בית הכנסת המרכזי שבפריז. הוא עמד לנוח ליד בית הכנסת, כשלפתע שמע קולות בכי חרישיים בוקעים מתוך בית הכנסת. הוא הביט פנימה.  חושך שרר בבית הכנסת רק נרות מועטים דלקו וקול הבכי הלך והתגבר. כשהתרגלו עיניו לחשכה ראה את המתפללים. חלקם  ישבו על שרפרפים נמוכים ואחרים על הרצפה. רגליהם יחפות ובידיהם ספרים. מישהו קרא דבר מה בקול בכי . נפוליאון הטה אזנו והקשיב, אך השפה הייתה זרה ובלתי מובנת לו.

"מה קרה? למה הבכי?" שאל נפוליאון בפליאה את אחד המתפללים.

הפסיק האיש את בכיו ואמר: "שרפו את בית מקדשנו".

"מי שרף? היכן?" התעניין נפוליאון.

"הרומאים", ענה האיש. "במלחמה הגדולה על ירושלים".

נפוליאון עזב את בית הכנסת כולו נסער ונרגש. איך זה שאני, גדול מצביאי העולם, איני יודע  דבר על  המלחמה הנוראה בירושלים. מדוע לא דווחו לי הקצינים והשרים?

חמתו בערה בו, והוא חזר לארמונו. במהירות אסף את כל קציניו ואלופיו.  "מדוע לא ספרתם לי כי מלחמה מתחוללת בירושלים, וכי הרומאים שרפו את בית מקדשם של היהודים?" הרעים עליהם נפוליאון בקולו. הקצינים הביטו זה בזה נבוכים ולא אמרו דבר. נפוליאון סקר אותם במבטו החודר. לבסוף פלט אחד מהם ואמר: "לא שמענו ולא ידענו על המלחמה מתחוללת בירושלים".

קרא נפוליאון לקבוצת קצינים גדולה וחשובה מאלה, ואף הם אמרו, כי לא ידוע להם  דבר על המלחמה המתחוללת בירושלים. כעסו של נפוליאון גבר.

וכי צחוק עשו ממני היהודים? "הביאו את הרב שלהם לכאן", פקד על אנשי הארמון. בדחיפות הובהל הרב  והוא רועד מפחד, וזעה קרה מכסה את מצחו. האם עומדים לעולל דבר מה ליהודים, חשב בדאבון לב.

"מדוע שקרו לי היהודים וספרו, כי הרומאים שרפו את בית מקדשכם במלחמה הגדולה?" שאל נפוליאון את הרב. "אני בררתי וחקרתי, ואין כלל מלחמה בירושלים. אמור לי את האמת, יהודי". פקד עליו נפוליאון.

חיוך קל חלף על פניו של הרב. "צדקו קציניך ושריך, הוד רוממותו, אך צדק גם היהודי", אמר הרב. "לפני כאלפיים שנה, בשנת 70, ביום תשעה  באב, שרפו הרומאים ובראשם טיטוס שר צבאם את ירושלים, והעלו באש את בית המקדש. אלפי אנשים מתו במלחמה ההיא. את כלי המקדש המפוארים העשויים  זהב העלה טיטוס לספינה, והובילם יחד עם השבויים הרבים בשיירת ניצחון בעיר רומי. כל זה מונצח על שער הניצחון בעיר רומא".

"אם כך, זה  הוא ספור ישן נושן", אמר נפוליאון. "אך מדוע הרשה האלוקים שלכם שישרפו את בית מקדשו?" המשיך ושאל.

נאנח הרב אנחה כבדה ואמר: "המקדש נשרף בגלל חטאינו, בגלל שנאת חינם ששנאו אחינו זה את זה. איש לא כבד את רעהו , איש לא וותר לרעהו. ואף כי היו בינינו צדיקים גדולים, שומרי מצוות וגומלי  חסדים, לא הועיל לנו הדבר. עד היום הזה הננו בוכים וצמים ומצטערים על בית מקדשנו שנשרף. אך  לא נואשנו.  אנו  ממשיכים  בתפילה ובתחנונים שנזכה במהרה לבנותו מחדש".

קמט נפוליאון את מצחו, הרהר כמה דקות ואמר: "אכן, עם מיוחד ונפלא אתם.  רק עם שיודע כך, אלפי שנים להתאבל על בית מקדשו שאבד , רק הוא יזכה לחזור במהרה לארצו ולשוב וראות בבנינו".

(noar.education.gov.il)


ישנה אנקדוטה מפורסמת על נפוליאון בונפרטה, אשר צעד ברחוב בתשעה באב ויצא לו לעבור ליד בית כנסת. לשמע הקולות הוא נכנס פנימה וביקש לברר למה כולם יושבים על הרצפה ובוכים. אמרו לו האנשים "אנחנו בוכים על בית המקדש שלנו שחרב."

"ומתי חרב בית המקדש הזה?" שאל נפוליאון.

"לפני כמעט 2,000 שנה!" ענו לו יושבי בית הכנסת.

לפי אותה אנקדוטה אמר על כך נפוליאון: "אומה שיכולה להמשיך ולהתאבל על מקדש שחרב לפני אלפיים שנה, היא אומה נצחית, אשר בוודאי תזכה לבנות אותו מחדש..." האבל שלנו על העבר, הוא זה שמבטיח את קיומנו העתידי. העובדה שאנחנו מסרבים לשכוח, היא סוד קיומנו!

(hwzone.co.il)


בספר כרם פתחיה הובא סיפור על נפוליאון קיסר צרפת שהיה רגיל לסייר בחוצות פריז-כדי ללמוד על הלך הרוחות שם. פעם הגיע בביקורו של ט' באב לשכונת היהודים והסתכל לתוך בית הכנסת היהודי שם.וראה להפתעתו את יהודי הקהילה כשהם יושבים על הארץ ומקוננים.הוא התפלא לסיבת הדבר וניגש בהתרגשות אל ראש הקהילה ושאלו לפשר הדבר.ענה לו: היה לנו בית מקדש וחרבועל כך אנו אבלים.תמה נפוליאון ושאל :מדוע אף אחד לא סיפר לי על כך? ענה לו ראש הקהילה :הדבר אירע לפני הרבה מאד שנים כ1800 שנה קודם לכן.למשמע דבר זה התפעל נפולאיון ואמר:1800 שנה ואתם עדין אבלים?? והוא בפקחותו הוסיף ואמר :עם שיכול לבכות ל חורבנו כל כך הרבה שנים בודאי יחזור ויבנה את חורבנו!

(www.saroog.co.il)


מצא את ההבדלים...

- הגרסא האחרונה היא היחידה המביאה מקור (לא מצאתי את הסיפור בספר כרם פתחיה עצמו, אבל רק עברתי עליו מלמעלה...)

בספר פרחי אהרן (ניו יורק תשי"ד) - עמוד 159 - מופיע הסיפור כך: "נפוליון בא לווילנא בתשעה באב וראה שיושבים על הארץ, ותמה האם בזה יבנו את ארץ ישראל. הוא לא הבין כי אלו המתאבלים על חורבנה יזכו גם כן לבנותה."

היכן מונדשיין כשצריך?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2008 15:05 לינק ישיר 

איך אמרו לו קרוב ל-2000 שנה ?

בזמן נפוליון היה בערך 1700 שנים לחורבן הבית.

אלא מה, מי שהמציא את הסיפור הזה, היה כנראה בתקופה של קרוב ל-2000 שנה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 14:33 לינק ישיר 

כוונתי בהשוואה היתה שאף שיתכן שהסיפור לא ארע, הרעיון שלו אמיתי..




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2008 14:28 לינק ישיר 

שמעתי את הסיפור הנ""ל באחת מהרצאותיו של הרב זמיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 14:15 לינק ישיר 


לא הייתי משווה את הסיפור הזה של נפוליון (להבדיל) לסיפורי הבעש"ט.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 14:08 לינק ישיר 

גלוסטיק,
כמו שאומרים על סיפורי הבעש"ט, שאפילו אם במציאות הם לא ארעו, צריך להאמין שהם יכלו לקרוא..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2008 14:00 לינק ישיר 


אין לי מקור לסיפור ובס"ה העתקתי את זה ממקום אחר. והעיקר זה סיפור יפה שעליו אומרים באידיש: אודער יא אודער ניין.

_________________

"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 13:50 לינק ישיר 

המקור אכן לא ברור, אבל העיקר הוא הרעיון שבו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/8/2008 13:42 לינק ישיר 

לא היה ולא נברא



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 13:16 לינק ישיר 

מקור?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2008 12:46 לינק ישיר 

יפה :)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > נפוליאון: עם שבוכה על העבר יש לו עתיד...
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר