בבית העלמין בעזה
היות וממילא התברר כבר שחלק גדול מקהל צופינו הם תולעים ורובוטים -
אז מדוע שאתבייש להתרגש מולם?
*****************************************************
היום זמזמתי לי מול הגמרא את 'קה ריבון עלם' ,
ונזכרתי בסיפור מלהיב שקראתי לפני זמן זמנים ב'בקהילה' בשם אחד ממשמשיו
של האמרי חיים זצ"ל שסיפר סיפור מפליא על נסיעתו של האדמו"ר מויז'ניץ
בעל האמרי חיים זצ"ל לעזה כדי לעלות על קברו של רבי ישראל נג'ארה בעל ה'קה ריבון עלם',
ובכניסה לעזה עמד מילואימניק דתי שפתח להם את הכניסה שהיתה אסורה. אני עוצם עיניים וצובע בצבעים עזים בעיני רוחי את אשר התרחש שם,
כאשר את התיאורים הבסיסיים קראתי בסיפור האותנטי, ומעט הוספתי מהתלהבותי.
האמרי חיים ניגש לקבר כשמקלו הכסוף בידו, עטוף שיראין, ופניו מאירות בחרדת קודש.
לרגע קט הליט את פניו בכפות ידיו ופניו נתכווצו בצקון לחש.
ואז ------------------
אור גדל ננסך על פניו - ונהרה שלא מעלמא הדין נשפכה בהם...
בלב גוב האריות העזתי נזדקף האמרי חיים בגאון -
אותת במקלו וביחד עם מלוויו פצחו בשירת כיסופים אדירה:
קה ריבון עלם ועלמיא אנת הוא מלכא מלך מלכיא...
עויבד גבירתך ותמהייייייייא שפר קודומך אוי אוי להחויא....
עוברי הדרך הערביים שתמהו לקול השירה המתרוננת קפאו על מקומם מול הצלילים השמיימיים
המסוגלים להמית במיתת נשיקה.
החמורים הלוביים שהיו אמורים לקרוס מכובד המשא, הזדקפו ומתחו אוזן.
יונים שגדלו בשובכים פיראטיים התקבצו על עמודי חשמל מימי הטורקים.
ציפור לא צייצה - ונדמה שנשמות ומלאכים מהעולם העליון ירדו להאזין ולצפות במחזה המפעים..
האמרי חיים המשיך לנסר את הדממה בדבקות אין קץ:
שבחין אסדר צפראאא ורמאאאשא לך אלקא קדישא די ברא כל נפשא........
ושוב חזר על המילים:
די ברא כל נפשא - ובמילים כל נפשא האריך בניגונים בשאגות עד לב השמים ונופף במקלו...
עמדתי [בדמיוני בעיניים עצומות] בסמוך אליו ונגעתי בקצה מקלו...
ובמילים "כל נפשא" החילותי לחוש איך שהאמרי חיים מעלה את ניצוצות הנפש האלוקית
מכל הבריאה הדוממת שמסביב ---
גוים ובהמות עופות ודומם ---- בכולם מסתתרת לה בעצם הניצוץ האלוקי...
הם כשלעצמם - הסכנות הנוראות באיזור - הכל זה בעצם וילון ומסך...
ומה הפלא אפוא שכולם עמדו כמסומרים באין יכולת להניע ולהזיע?
הכל מסביב היה מלא בעצם באלוקות המלובשת בטבע -
וכולנו התאחדנו במחזה הזה לנפש רוח נשמה חיה ויחידה...............
וכאשר גומית תחתית מקלו נגעה בידי, זרם חשמל עבר בקרבי.
ורוחו של המשורר נשבה בקרבי, ומשל אמרה:
יבא יום שרוח סערה תעקור אותך לבית העלמין מסוכן אלפי מונים מעזה...
בית העלמין אינטרנט - ושם קבורים המוני ניצוצות אלוקיים מלובשים במלבושים שונים ומשונים.
אבל -------------------
הכל הכל הכל זה צורותיו השונות של ההתלבשות האלוקית בטבע....
תמיד תמיד תזכור שאתה משחק בנשומעס (כדרברי רבי אהרן מבעלזא להרב מנחם פרוש )
עיריו קדישין ובני אנשאאאאאאאאאאאאאאאא חיוות ברא ועופי שמיאאאאאאאאאאאאאא
אוי אוי אוי אוי
קה ריבון עלם ועלמייייייייא אנת הוא מלכא מלך מלכייייייא...
עויבד גבירתך ותמהייייייייא שפר קודומך אוי אוי להחויא....
שכחנו לגמרי מאין באנו ולאן נלך - הכל מסביב היה מחזה ממחיש בלבד
למילים: עובד גבורתך ותמהיא........
רברבין עובדך ותקיפין מכיך רמיא וזקיף כפיפין...............
ראש הממשלה לוי אשכול משה דיין יצחק רבין וגולדענע,
כולם שווי ערך בדיוק לחמורים ולישמעלים המסומרים.......
עליונים למטה ותחתונים למעלה........
המשמש תפס בידי ועצר את ריקודי הסוחף [כנ"ל] עם האמרי חיים....
אבל בעצם חשתי שהמשמש והערבי הם ממש שווי ערך... הכל זה עצם אלוקי אחד גדול...
והמשכתי בשאיבת נפש רוח ונשמה מהאמרי חיים שכולו היה בלבת אש....
לו יחיה גבר שנין אלפיןןןן לא יעול גבורתך בחושבניא...........
ודומה היה כי זקני הערביים יחד עם כתלים עתיקים מימי בראשית מרכינים יחדיו לאות אישור.....
אלקא די לה יקר ורבותא פרוק ית ענך מפום ארייוותא................
אההההה !
לו ראו הישמעלים בעיני שכלם ואוזנם היה מבין כיצד מילות השירות קודחות היישר מעולם הנגינה
אל היכלות של מעלה - וכמה סבל ויגון צפויים להם עוד ---------------- לו היתה בם נשמה --
כי אז שמא לא היו שותקים ככבשים...
ואפק ית עמך מגווווו גלותאאאאאאאאאאאאאאאאאא עמך די בחרת מכל אומיא.................
וגם רבי המחבלים של השנים שאחר כך, ששכבו שם מסביב בעגלות עוללים ויונקים -
נאלצו לקבל את גזר הדין החד משמעי....
ואז פצחנו כולנו בריקוד נטול עכבות - אין מנוחה ואין גרגיר של אדישות:
למקדשך תוב ולקודש קודשין אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין ----------
ואז התחלנו בצעדה רוקדת כבשמחת תורה אל השער החוצה....
ויזמרון ויזמרון ויזמרון לך ויזמרון ויזמרון ויזמרון לך ויזמרון ויזמרון ויזמרון לךךךךךךךךךךך
מבטם של הישמעלים עקב אחרינו בשיתוק מוחין כאשר יצאנו מהשער....
שירין ורחשין... בירושלם קרתא דשופריא.............
ועיניהם התעגלו ביגון כשהזכרנו את ירושלים - ואין לאל ידם....
מיד נכנסנו בסערה אל המכוניות, טרקנו את הדלתות בחבטה עזה שהעירה את הישמעלים
והחמורים מקפאונם ----
אבל לא נותר להם אלא להביט בשובל העשן המפוייח שהעכיר את נשמת רוח אפם,
שלרגעים ספורים של חסד חזרה אליהם...
תוקן על ידי בעי ב- 17/11/2010 23:03:02
 |
|
