לרפואת יהודית בת אילה בתושח"י

בס"ד

יום רביעי כ"א תמוז תשע"ב

יש עשרה זכרונות שאנו מצווים עליהם לזכרם בכל יום, מי האיש החפץ במצוות לא יעבור מלזוכרם בפה, ואל ישכח בלב, והעיקר תלוי להשתדל להשיג התועלת הנמשך מזכירתן אשר על זה היתה כונת הבורא יתברך שמו שציונו לזכור, שאם יזכור בלי לשים לב - מה פעל ועשה, אלא יתן לב וישתדל לשמר ולקיים:

בזכירת יציאת מצרים יזכור רב טובו ואהבתו וחמלתו של ה' יתברך עימנו, ועוצם יכולתו ששידד המערכות ושבר מנעולי ברזל והוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ולפיכך אנחנו חייבים לעובדו עבודת עבד.

בזכירת השבת יזכור שה' הוא רבון כל המעשים, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וחיבה יתרה נודעת לנו שהנחילנו יום מנוחתו, לא עשה כן לכל גוי.

בזכירת המן וזכירת כי הוא הנותן כח, יתן אל לבו כי הוא הנותן כח לעשות חיל ונותן לחם לכל בשר לפי הטף, והמרבה בסחורה לא העדיף והממעיט לא החסיר, ובזה לא ייגע להעשיר, ויבטח בשם ה' כי הוא מוריש ומעשיר.

ובזכירת מעשה עמלק יתן אל לבו צער השמים, שאין השם שלם ואין הכסא שלם בעוונותינו הרבים, ויתן לב לשוב ולתקן מעשיו.

בזכירת ירושלים זכור יזכור ובמרירות יאנח וישפוך שיחה, ידרוש סליחה.

בזכירת מעמד הר סיני יתן אל לבו גודל אהבתו יתברך ושעשועיו עמנו כאב את בן ירצה, ורב טוב לבית ישראל מכל טובות שבעולם שבחר בנו ונתן לנו התורה הקדושה.

בזכירת מה שהקציפו אבותינו לקדוש ברוך הוא, יתן אל לבו אהבתו וחמלתו אפילו בזמן שאנו מכעיסים אותו, וגודל סבלנותו עמנו.

בזכירת מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו יתן אל לבו למען דעת צדקות ה' וחביבותינו אצלו. והכל הולך אל מקום אחד לעורר את האהבה, כי כן ראוי לאהבה למי שגמל עמנו טובה, ואף בלכתנו בדרך שובבה אהבנו נדבה והפליא חסדיו עד אין קץ ואין תכלית. ואין ראוי להיות כפוי טובה ולשלם רעה תחת טובה, אלא אנחנו חייבים ליראה ולאהבה את הבורא יתברך שמו.

בזכירת מעשה מרים הנביאה יתן אל ליבו חומר ועוצם ותוקף וגודל עון לשון הרע, וישא קל וחומר בן בנו של קל וחומר ממעשה מרים. צא ולמד חומר עון לשון הרע, שלכל עברות שבתורה לא עשה הקדוש ברוך הוא זכר כמו שעשה לעון לשון הרע, ואף על פי כן בעוונותינו הרבים כלנו כצאן תעינו וכולם נכשלים בזה. וכבר אמרו חז"ל שעוון זה חמור מעבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים, ויחרד האיש וישמר לפיו מחסום.

ולכל הפחות בשעת הזכירה יתעורר ויתן אל לבו, מה מצות הזכירה הזאת ומה טעם יש בה, ולא יעשה מצות אנשים מלמדה. זה כלל גדול ודבר השוה לכל מצוות שבתורה.

™˜ ™˜

לרפואת יהודית בת אילה בתושח"י

בס"ד

יום שישי כ"ג תמוז תשע"ב

והרוצה לזכות למידה זו, שיהיה לו חשק וחיבה לכל דבר שבקדושה, ירבה לעסוק בתורה ובמצוות אפלו בעל כרחו שלא מרצונו הטוב, ידחק עצמו ויבטל רצונו מפני רצון קונו, ועל דרך שאמרו חז"ל 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה', כן הדבר הזה, כי סגולת מצוות ה' לזכך את הנפש ולטהרה, ומיום ליום תפקחנה עיניו עד שיערב לו ויבוסם לו עסק התורה וקיום המצוות מכל חיי העולם. ואם יקרה לו מקרה שיבטל מתורה ומצוות, יהיה לו מר ממות, כי כן הוא האמת לאמיתו, כי לשם מה לנו החיים - אם לא כדי לעבוד את בוראנו ולדבקה בו, לעשות נחת רוח לפני כסא כבודו, ואם אנו מתרחקים ממנו, טוב מאד מותנו מחיינו.

והנה ההתמדה לקרות ספרי מוסר והרגילות לעסוק בתורה ומעשים טובים הוא עיקר גדול, שאם אדם נוהג אפלו מנהג טוב של חסידות וסדר קדשה ויום אחד הוא מחסיר זאת, דומה בעיניו כאלו באותו יום לא היה יהודי, ואם ירפה עצמו אזי יום ליום ילך הלוך וחסור החשק והחבה עד שיקשה לו מאד לשמור ולעשות. ועוד, שנעשה לו כהתר לבטל מן המצוה והתורה ולעבור כל עבירה. ולכן צריך להיות חזק ואמיץ כח להתגבר כארי לעמד על המשמר על התורה ועל העבודה, ואם תקפו יצרו ונצחו - יחזור ויתחזק ויאחז צדיק דרכו דרך הקדש, ובבואו לקים מצוה הבאה לידו יקדים ויתן אל לבו דברים המעוררים את הלב לעשותה בחשק וחבה ושמחה רבה, ויותר טוב אם יאמר גם כן בפה מלא כדברים האלה, 'כך היא חובתי וכך נאה לי', ויעשה התעוררות חיצונית בגופו ובתנועותיו והכנה רבה, שההתעוררות החיצונית מעוררת את ההתעוררות הפנימית.

וידוע שהבא להטהר מסייעים לו מהשמים, והמקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה, ומצוה גוררת מצוה, והכל לפי רוב המעשה. ולעומת זאת, בעניני העולם הזה לא יהיה לו חשק וחבה, כי הכל הבל ורעות רוח, רק יעשה הכל כמי שכפאו שד, ולא יראה בדברים אלו חשק וחיבה.

™˜ ™˜

בס"ד

יום ראשון כ"ה תמוז תשע"ב

גודל רעתה של החנופה מפורש בדברי חז''ל בכמה מקומות, ואמנם צריך לבאר מהי חנופה, כי יש דברים שאינם חנופה ויש חסרי מדע שחושבים שהם חנופה, כגון המכבד איש עשיר חושבים אותו למחניף, ואין בפיהו נכונה, כי ראוי והגון לכבד את העשירים, שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מכבד את העשירים, ורבי עקיבא גם כן היה מכבד עשירים. והטעם, שמאחר שהקב"ה חפץ ביקרו והשפיע עליו ממרום שפע ברכה, גם אנחנו חייבים בכבודו, ובפרט אם קבל ממנו טובה והנאה - ודאי שחייב לחלוק לו כבוד. ועוד, שהמרבה נכסים מן הסתם מרבה לעשות מצוות ומעשים טובים יותר מאחרים, וראוי לחוש קצת על כבודו אף אם עשה שלא כהוגן ויצא קצת מן השורה, ואין לזלזל כל כך בכבודו.

אבל ענין החנופה הרעה הוא בשני אופנים, הראשון קשה והשני יותר קשה ממנו. האופן הראשון, שמראה פנים וחיבה יתירה לחבירו, ובאמת אין פיו ולבו שוים, אלא בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים אורבו, או אפילו אם אינו אויב לו ולא מבקש רעתו, כל שמראה אהבה רבה וכבוד גדול יותר מן האמת אשר בלבבו, נכשל בעון חנופה. אמנם התירו חז''ל לאדם להחניף לאשתו משום שלום בית, ולהחניף לרבו כדי שילמדנו תורה, וגם מחניפים לרשעים מפני דרכי שלום.

ברם, האופן השני הוא רע ומר, והוא האומר לרע - טוב אתה, ואינו מוכיח ואינו מוחה במי שבידו למחות, שמלבד שהוא נתפס על הרעה כאלו הוא עשאה ונוסף גם הוא ענוש יענש על גודל עון החנופה. והאיש אשר הוא טהור וירא את ה' לא ישא פני דל ולא יהדר פני גדול, ולא יחוס על עצמו פן יחסר כבודו או הנאתו, רק יבטח בה' שלא ימנע טוב להולכים בתמים, וכל המרבה כבוד שמים כבודו מתרבה ושלל לא יחסר, וישאג כארי וכשופר ירים קולו למחות במי שבידו למחות. ולכן האיש הירא את ה' ומאמין כי האלקים יביא במשפט על כל, יתגבר כארי ויעשה הטוב והישר בעיני אלקים, אף אם אינו ישר בעיני אנשים חסרי מדע, ויכלכל דבריו במשפט על פי התורה, וה' יהיה לו לעזרה:

™˜ ™˜

בס"ד

יום שלישי כ"ז תמוז תשע"ב

אדם הלומד תורה, כל אשר יחדש - יכתוב בספר ואל יהי בז להן, וכן יכתוב כל אשר ישמע דבר חדש, שהרי כתבו המפרשים שעכשו שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, והביאו על זה את הפסוק בתהלים 'עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי'. וכתבו גם כן שעתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו מהשמים חידושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו בני אדם אחרים, ואף הכותב יהנה מכך לאחר מותו, שכאשר ילמדו אחרים את דבריו יהיו שפתותיו דובבות בקבר. ומי יתן והיה שיכתוב האדם את כל חידושי התורה אשר שמע מילדותו, והיה יכול לעשות טוב מדברים מתוקים מדבש ונחמדים מזהב, ואף שיש דברים שכבר המה בכתובים, אבל יש הרבה שעדיין לא נכתבו, ועל כל פנים היה יותר טוב מאד ללקט ביחד כל אשר ישמע דברים מתוקים וחריפים, וחסד היה עושה עם אותן שאין בידם אותם ספרים וילמדו הדבר מתוך ספרו.

וכאשר גדלה מעלת הלומד חדושי תורה, לעומת זאת רוע ירוע למי שאוהב לשמוע חידושי והבלי העולם הזה, רעתו רבה שמתוך כך מרבה בבטול תורה, ודברים אלו מערבבים את מוחו בשעת התפילה, וכל עבודתו פסולה. ועל האדם להתגבר בכח שלא לאהוב את שמיעת הדברים החדשים שאינם צריכים לו לצורך פרנסתו. וכבר אמרו חז''ל 'אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, שהם נכוות תחלה לאיברים'.

™˜ ™˜

בס"ד

יום חמישי כ"ט תמוז תשע"ב

ידועה רעת החמדה, כי רבה היא. וכתבו המפרשים שהיא העשירית מעשרת הדברות, והיא גדולה מכלם, שעל ידי החמדה יכול האדם לעבור על כל התורה. וכל המשתדל ליטול חפץ של חבירו בחנם או בכסף, עובר על לא תחמוד. ואפילו אם לא השתדל בכך אלא רק חשב בליבו שהוא רוצה שיבוא חפץ זו לידו, הרי עבר על לאו ד'לא תתאוה'. וצריך להתחזק ולחשוב כי הכל הבל הבלים דברים שאין בהם ממש, ואז לא יחמוד ולא יתאוה ולא ישאל חפץ במתנה מחבירו, כי תיכף עובר על לא תחמד. ואם מבקש מחבירו חפץ ואינו נותן לו בשמחה, יש בזה גם חשש גזל. וכן לא יפציר בחבירו שימכור לו חפץ, אם לא שיודע שחפץ זה עומד למכירה. ואם רוצה להתאוות, יחשוב בליבו, הלואי שיזמין לי הקב"ה חפץ אחר כמו זה. אבל מצד המעלות הנפשיות גם מחשבה זו היא הבל ורעות רוח, רק יחמוד האיש להשיג חכמה ותבונה ומדות טובות וישרות ולהתדמות לקדושי עליון.

™˜ ™˜

תודה!

לעילוי נשמת מרן רבינו יוסף שלום בן רבי אברהם [אלישיב] זצוקללה"ה

בס"ד

יום שני ד' אב תשע"ב

ידוע שבכל הדברים שייך מאמר חז''ל 'חייך קודמים לחיי חברך', וכן 'ענייך קודמים', ואף בענין זה של לימוד התורה, לימודו של האדם עצמו קודם לאחרים, ואם הוא אינו יכול ללמוד בעצמו, ישתדל בכל עוז שבניו ילמדו תורה ותהיה תורתם אומנותם, וכמו כן האחים אשר נפל בגורלם אח תלמיד חכם, יחזיקו בידו, באופן שתהיה תורתו אומנותו ולא יצטרך לבטל מלמודו ולא תהיה לו שום טירדה, אלא תהא דעתו צלולה ומיושבת עליו, ומלבד שיקבלו שכר טוב בעמלם - ישאו ברכה מאת אביהם ואמם, ואין לך כבוד אב ואם גדול מזה. וכן לכל שהוא ממשפחתם ומבית אביהם הם קודמין לאחרים וזכות הוא להם ולנפש אביהם.

ומי שאין בכוחו להחזיק ביד לומדי התורה בממונו, יחזיק בגופו, לעמוד ולשרת את התלמיד חכם, ולקנות לו צרכיו וכדומה, ומכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעור אשר בכוחו לעשות.

ובכלל מצוות החיזוק, להחזיק ידי לומדי התורה ועושי מצוות בהיותו מכבדם ומנשאם, ושלא לגרום לנעול דלת בפני לומדי תורה ועושי מצוות בהיותו מבזה אותם ומלעיג עליהם, חס ושלום. והנה הגדולים אשר דעת ותבונה בהם - אין כל כך חשש שיחזרו בהם מפני לעג הבריות, אמנם צריך חיזוק לגבי הקטנים או המתחילים להתחנך בתורה ובמצוות, להחזיק בידם בדברים טובים ובמנות ומתנות לפי דעתם ולפי רצונם, כדי שמתוך שלא לשמה יבואו לעשות לשמה. והרואים כבוד התורה ולומדיה וכבוד שעושים לבעלי מצוות יתלהב לבם לעשות כן גם בעצמם, באומרם, אם בעולם הזה לעושי רצונו כך, לעולם הבא על אחת כמה וכמה:

™˜ ™˜