מכל מלמדי השכלתי...
לפעמים אני מקנאה בתינוקות,או יותר נכון בשלווה שלהם,כמה מלאכיים וחסרי דאגות..
אם תגידו "בטח,הם לא מבינים,למה שידאגו?"על כך כבר נאמר "יוסיף דעת יוסיף מכאוב"
ובכל זאת אני לוקחת מוסר השכל לתשומת ליבי,צריך ללמוד לבטוח בה' ללא ספיקות,להרגיש שאנו תלויים בו תלות מלאה,
ברגע שנבטח ונאמין באמונה שלימה ,ייקל לנו,ולא נדאג את דאגות המחר,אנחנו בונים בניני דאגות ,מה יהיה אם...
חשבתם על זה שיכול להיות שבכלל לא יהיה...ואז לא חבל על הבריאות שנהרסת עם דאגות שווא?!(הנפש משפיעה על הגוף)
דיה לצרה בשעתה...אם נגיע ,כשנגיע לבעיה נחשוב כבר מה לעשות,אמונה תמימה ומרגיעה-כמו תינוק שבע ,שאינו דואג מה יאכל ארוחה הבאה,ומי שיש לו פת בסלו ושואל מה יאכל למחר-מקטני אמונה...
שתפו בדברים שגם אתם למדתם,נחכים אחד מהשני...
_________________
חבר אמיתי רואה את העצב שבעיניך, בזמן שכל השאר מאמינים לחיוך שעל פניך...
חבר- שומע את מה שהנך אומר, ואילו חבר טוב שומע גם את מה שאינך אומר......
|
