כותרת העיתון במהדורתו המורחבת, 2011
יתד נאמן הוא יומון חרדי המזוהה עם מפלגת דגל התורה.
בתחילת שנות ה-80 נתגלעו חילוקי דעות בתוך "אגודת ישראל", בין הסיעה הליטאית לבין הסיעות החסידיות, ובראשן חסידות גור ששלטה ב"אגודת ישראל". לאחר שלא ניתנה לדעותיהם של הרב אלעזר מנחם מן שך, מנהיג "דגל התורה" והסמכות העליונה ביותר בזמנו בקרב הציבור החרדי הליטאי, והרב יעקב ישראל קנייבסקי ("הסטייפלר") במה מספקת לדעתם ביומון של אגודת ישראל, "המודיע", שנשלט בידי חוגי החסידים ובראשם חסידות גור, הורה הרב שך, בשנת 1985, על הקמת יומון חרדי חדש, שנועד לשמש במה לציבור הליטאי. את תוספת המילה "נאמן" לשם "יתד" הציע ה"סטייפלר"[1]. "יתד נאמן" החל להופיע ב-12 ביולי 1985 (כ"ג בתמוז תשמ"ה).
מו"ל העיתון הוא חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, הנמצאת בשליטתה של עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות.
הרב שך שימש סמכות עליונה של "יתד נאמן" והעיתון שימש במה לקו ההשקפתי שהוביל. לאחר פטירת הרב שך, בשנת 2001, היה הרב יוסף שלום אלישיב למנהיג הבולט של הציבור הליטאי בישראל ולסמכות העליונה של מפלגת "דגל התורה", ומערכת "יתד נאמן" סרה למרותו.
בסוף מאי 2012 (סיוון תשע"ב), בעקבות מחלתו וחוסר תפקודו של הרב אלישיב, בוצעה הפיכה בשליטה בעיתון. עמותת יתדות תשמ"ו מינתה את איש העסקים החרדי שמעון גליק מארצות הברית, ממקורבי הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, ליו"ר הנהלת חברת יתדות ת.ש.מ.ו., ובכך ניתנה לו השליטה בעיתון. במקביל פוטרו נציגיהם הבולטים של הרב שך והרב אלישיב בעיתון: שניים מרבני הוועדה הרוחנית, הרב ברוך שמואל דויטש והרב צבי פרידמן, עורך העיתון נתן גרוסמן ומנכ"לו יעקב לבין.[2] שבועיים לאחר מכן, לאחר מאבק בין שני המחנות, פורסם ביום שלישי ה-12 ביוני 2012, במהדורת החינמון של העיתון, "גילוי דעת" של הרב חיים קנייבסקי שבו הוא מסמיך את הרב שטיינמן להנהיג את העיתון "על פי הוראת מורי-חמי שליט"א" (הרב אלישיב).[3]. מנגד ניסו אנשי מחנה הרב שך, ללא הצלחה, לפרסם בעיתון את מכתבו של הרבשמואל אוירבך המעיד בשם הרב אלישיב כי אין לערוך שינויים בעיתון. הם גם פנו לבית המשפט בבקשה לצו מניעה נגד חוקיות ההליך, אך בית המשפט דחה את בקשתם.
[עריכה]אידאולוגיה
העיתון מציג את דעתם והשקפתם של גדולי התורה במגזר הליטאי, במיוחד הרב שך, ולאחריו הרב אלישיב, והם מפרסמים בו מעת לעת את "דעת תורה" בנושאים שונים ומגוונים ואת קריאותיהם לציבור.
במישור המדיני מבטא העיתון את השקפתו של הרב שך, אשר התייחס בחשדנות כלפי השמאל והערבים, ומנגד דחה את הגישה הלאומנית וסבר שהעם היהודי נמצא עדיין בגלות ולכן עליו לנהוג בזהירות מרבית ביחסיו עם האומות. ב-2005, למשל, נע סיקורו של העיתון את תוכנית ההתנתקות בין לעג לציבור הדתי לאומי[4] לבין הבעת הזדהות עם מצוקתו, גינוי אריאל שרון וכינויו כדיקטטור. עמדת העיתון הייתה כי המחאה כנגד תוכנית ההתנתקות היא "מאבק ציוני מובהק שאין כל מקום להזדהות עמו בצורה כזו או אחרת".
במהלך השנים היה "יתד נאמן" מנושאי הדגל במאבקו של הציבור החרדי נגד מוסד הרבנות הראשית לישראל. עם מינויו של הרב יונה מצגר לרב הראשי לישראל, בהשפעתו של מנהיג הזרם הליטאי הרב יוסף שלום אלישיב, חל מיתון בהתקפות על מוסד הרבנות הראשית.
הסגנון הפובליציסטי בעיתון חריף ונשכני במיוחד כלפי ציבורים שהשקפתם הדתית שונה: חילוניים, תנועת חב"ד, הציונות הדתית ורבניה, ובמיוחד רבני צהר[5]. בשנים האחרונות מבקר העיתון קבוצות של חרדים מודרניים הסוטות מהקו החרדי המרכזי, וזוכות לכינוי "שוליים" או "החרדים החדשים".
בעיתון מתפרסם מדי שבוע, במוסף "יתד השבוע", טור פובליציסטי חריף הנושא את השם "אדרבה", הנכתב בסגנון סרקזם על ידי ישראל וורצל תחת שם העט "פ. חובב". דרך טור זה מעביר העיתון לקוראיו את ההשקפה האידאולוגית האקטואלית, בנושאים שלא מתפרסמים בצורה גלויה מעל גבי העיתון, על ידי רמזים ומשלים שונים (כגון אירועי ספורט או מקרי אלימות קשים שהתרחשו באותו שבוע במדינה). בדצמבר 2011, כאשר נושא הדרת נשים עלה לכותרות, עורר העיתון סערה בעקבות דברים שנכתבו בטור זה: "גם בתקופת השואה, כשגרמנים הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור, היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ונשים. אפילו חיות האדם הללו התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי."[6].
- העיתון מאופיין כעיתון דעתני ופולמוסי. הוא מרבה לעסוק בנושאים השקפתיים, ומציג את "דעת התורה" החרדית-ליטאית המזוהה עם מפלגת דגל התורה ומנהיגיה הרוחניים.
- העיתון נחשב לשמרני במיוחד. בניגוד לעיתון המודיע ולעיתונות החרדית הבלתי מפלגתית, העיתון מקפיד שלא לבקר או להעלות לדיון נושאים הנוגעים לסדרי החיים החברתיים של החברה החרדית והליטאית, גם אלה השנויים בביקורת פנימית (למשל הנוהג של "סידור מלא" - רכישת דירה לחתן "בן תורה" על ידי הורי הכלה בלבד).
- העיתון אינו מפרסם תמונות נשים. לעתים הוא מעבד תמונות לשם כך, כפי שעשה למשל בשנת 2009 עם תמונת הממשלה החדשה שבה הוסרו דמויותיהן של השרות לימור לבנת וסופה לנדבר[7].
- העיתון מחמיר מאוד בצינזור אירועים בעלי אופי מיני או פלילי. כמו כן הוא נמנע מלהשתמש במונחים המקובלים בנושאים אלו ובמקומם משתמש בביטויים עוקפים. כך למשל הריון מכונה "נשים לפני לידה", או פרשת האונס של הנשיא משה קצב שכונתה בעיתון "פרשת התיק הפלילי של הנשיא קצב".
- קיים מדרג של תארים המוצמדים לשמות הרבנים לפי החשיבות המיוחסת להם, כדלהלן: התואר "רבינו הגדול" שמור לרב אלעזר מנחם מן שך. "רבינו מרן" שמור לרב יוסף שלום אלישיב. "ראש הישיבה הגאון הגדול" הוא תוארו של הרב אהרון לייב שטיינמן. "הגאון הגדול" הוא תואר לרבנים הנמנים עם חברי מועצת גדולי התורה. אם מאוזכר בעיתון רב בעל מעמד או נושא משרה תורנית נכבדה יוצמד לשמו התואר "הגאון רבי"; משרה תורנית זוטרה - "הרב הגאון רבי". אברך כולל רגיל יקבל את התואר "הרה"ג" (=הרב הגאון).
- העיתון אינו מכתיר בתארי כבוד רבנים מזרמים החולקים על הזרם הליטאי. רבנים גדולים, כמו הרב אברהם שפירא או הרב עובדיה יוסף, מכונים בתואר הבסיסי 'הרב'. הרב הראשי לישראל מכונה בתואר 'הרה"ר' (=הרב הראשי); בכך אין משמיטים ממנו את תאריו ומאידך אין מרבים בכבודו. מרבנים שהוקעו - למשל הרב שלמה גורן - מושמט לגמרי התואר "הרב".
- הציבור הדתי לאומי מכונה בעקביות ד"ל בראשי תיבות, תוך רמיזה למשמעות המילה דל כעני.
- אין תואר ז"ל לחילוני שנפטר. עם זאת, נכתב הי"ד אחר שמם של הרוגים בפיגוע טרור או חללי צה"ל.
- הנשים הכותבות ב"יתד נאמן" (העיתון היומי או השבועי) אינן מוזכרות בשמן הפרטי, כמו רונית הופנר או מנוחה טוקר הנקראות ר. הופנר ומ. חברוני (שם עט), בהתאמה.
- אף שהעיתון אינו מופיע ביום העצמאות, אין כל חגיגיות בגיליון המופיע בערב יום זה. מאמר המערכת מוקדש בדרך כלל ללעג כלפי החגיגות ביום זה.
[עריכה]צוות העיתון
- עורכי העיתון: יצחק רוט וישראל וורצל. במאי 2012 הודח העורך נתן גרוסמן.
- ועדת הרבנים (המכונה גם "הוועדה הרוחנית" או "ועדת הביקורת"): הרבנים משה אהרון ברוורמן, נתן זוכובסקי, יוסף חיים קופשיץ.
- מזכיר ועדת הרבנים: יהודה יברוב
- עורך המוסף התורני: ישראל פרידמן
- עורכת "יתד שלנו": אמירה חכמוביץ
- עורכת "קטיפה" (מגזין לנשים): רוחמה זלושינסקי. בשנת 2012 החליף המגזין את המוסף לנשים "בית נאמן", שהיה בעריכת יהודית קארפ.
בארצות הברית מופיע באנגלית עיתון שבועי, אח של העיתון בארץ. העורך הוא פנחס (פיני) ליפשיץ ממונסי ניו יורק, והעיתון מופיע ביום חמישי, ולפני כל חג. בתחילת דרכו הופיע טור קבוע של העורך בארץ, נתן זאב גרוסמן. עם השנים התפלגו העיתונים, וכעת אין כל קשר ביניהם, לבד מהשם "יתד נאמן" שעדיין נשאר בארצות הברית, רק בלי הלוגו המקורי. אולם באירופה מופיע גם-כן יתד נאמן באנגלית, שנמצא בבעלותו של העיתון האם.
