העשרות שהמתינו לאוטובוס כל הלילה הופתעו לראות קצינה העוקפת אותם בברוטאליות * אך כאן ההטרדה רק התחילה: במהלך הנסיעה החייל הותקף שנית על ידי הקצינה שאף ניצלה את מעמדה להרעת תנאיו והשמצתו בצבא * אליכם הוא פונה: אל תתגייסו למערכת שרוצה לחלן ולחנך אתכם מחדש
מאת: אבי חן | יום שני 23 יולי 2012 | 5 תגובות
אני חייל חרדי גאה בוש ונכלם - גאה שאני חרדי, בוש ונכלם שאני חייל. וכאן תשמעו על מקרה נוסף של שנאת חרדים, אפילו אם הם חיילים, במדים.
השבוע, לאחר הלווייתו של הרב אלישיב זצ"ל, לא היו מספיק אוטובוסים לכל המלווים בכדי להחזיר אותם לבתיהם בסיום ההלוויה, מה שגרם לכך שאלפי חרדים "נתקעו" בירושלים כל הלילה בציפיה לאוטובוס. לא ישנו, לא התקלחו וכו'.
בבוקר, התחנה המרכזית בי-ם הייתה מלאה בחרדים שרצו לשוב לביתם. אף אני, בתור חייל, רציתי להספיק את האוטובוס הראשון בכדי להגיע בזמן לקריית ביאליק - שם היה תרגיל בו הייתי צריך להשתתף.
ובכן, ללא ספק, החרדים שהיו שם חיכו יותר מכולם - יותר משלוש שעות, אבל גם חילונים הגיעו וחיכו לאוטובוס. וכמובן,אחרי לילה שלם של המתנה, אנשים רצו להיכנס לאוטובוס בכל מחיר, כך שהיה לחץ ודחיפות כפי הנהוג בזמני לחץ מעין אלו, ואז כמובן, התחילו צעקות החילונים: "למה לא עושים להם אוטובוס משלהם?", "מסריחים", "בהמות", "דרך ארץ קדמה לתורה".
מספר חילונים שהיו שם, דחפו את הממתינים בפראות בכדי לאפשר לכמה בחורות להיכנס לאוטובוס, כאשר אחת מן הנדחפות לאוטובוס הייתה קצינה. למרות שברור היה לכולם כי היא הגיעה לאחר רוב הממתינים בתחנה, לא הפריע לה כלל לעקוף את כל האנשים שחיכו מאמצע הלילה ונשארו בתחנה.
גם לאחר שהתיישבה באוטובוס היא נתנה מבטי שטנה והשמיעה אנחות שונות, כך שהיה ברור כי היא מחכה להזדמנות בה תוכל להתנפל על החרדי הראשון שיקרה בדרכה.
וההזדמנות צצה, כאשר בהמשך הנסיעה הנהג הפעיל מזגן בעוצמה נמוכה כך שלא הורגש מאחור, וניגשתי לבקש בצורה אדיבה ומכובדת מהנהג כי יגביר את המזגן. כמובן שהנהג טען שזה המקסימום שהוא יכול, אך אני - שזו לא הנסיעה הראשונה שלי באוטובוס - יודע שאפשר יותר, אז ביקשתי שוב במטותא מהנהג כי יואיל ברחמיו להגביר קמעא את המזגן למען כל יושבי החלק האחורי של האוטובוס.
הזדמנות זו, שנקרתה בדרכה של הקצינה שישבה מאחורי הנהג, נוצלה עד תומה. הקצינה התנפלה עלי מיד, "מה אתה רוצה מהנהג? הוא אמר לך שזה המקסימום. עזוב אותו" וכו'.
אני, גי'נג'י, שאלתי אותה איך בדיוק היא קשורה לשיח שלי עם הנהג. היא ישר איימה, "איך אני קשורה? אתה עוד תשמע עליי מהרס"ר שלך. למרבה הצער היא זיהתה את תג היחידה שלי, והיא פשוט התקשרה לרס"ר וסיפרה לו על "החייל הדוס מהיחידה שלו" כיוון שאני היחיד, לא היה קשה לו במיוחד להבין במי מדובר.
ושוב אני חוזר לסעיף צבע השיער שלי. לא החזקתי את עצמי מספיק (וזו טעות), ואמרתי לה מה אני חושב עליה ועל שכמותה (לא מילים גסות ולא קללות, רק מילים שיבהירו לה את גודל החשיבות שלה בעיניי). רק אל תשכחו שהיא לא המפקדת שלי, לא מהבסיס שלי, לא מהיחידה שלי ולא קשורה אלי בשום צורה, סתם חילוניה שהחליטה לפרוק את זעמה על החרדי הראשון שיקרה בדרכה, כי קצת דחפו אותה בדרך לאוטובוס - שהיא נכנסה אליו אחרי שעקפה חצי מהממתינים שהגיעו לפניה.
השיחה מהמפקד שלי לא איחרה להגיע. הוא טוען שגם אם הוא שונא חרדים (והוא שונא), אני לא אעז להגיד לו את הדברים שאמרתי לקצינה. דברים כאלה אסור להגיד לכל חייל אחר, בטח שלא לקצין בצה"ל, והם כבר יבררו אם הקצינה מגישה נגדי תלונה ואז, הוא בעצמו ישפוט אותי על הדברים הקשים.
אגב, דברים חמורים מאלה שמעתי את הקצין שלי בעצמו אומר על רבנים - שהם גם קצינים בצה"ל - כמו למשל, "רב קטן ומסריח", על רב שמעז להגיד לאשה שכיוון שלא עברה גיור כהלכתו היא לא יהודיה, או "פישר קטן ודוחף אף לעניינים לא לו" - על רב היחידה, "לא יודע בין ימינו לשמאלו" - על רב הפיקוד, וכן על זו הדרך.
הטעות שלי היא, שנכנעתי למערכת והתגייסתי למקום בו לא רוצים את השירות שלי, אלא רק רוצים לחלן ולחנך מחדש.
אני פונה אליכם, ציבור יקר: כל מי שיכול להתחמק ולא לעשות את הטעות שאני עשיתי, אל תתפתו להיכנס למערכת הזו שמהותה היא שנאת חרדים ודת!
פורסם בדוסים: http://dossim.com/ContentPage.aspx?item=215
