המשך המאמר
כאשר גדולי הדורות זצוק"ל ויבלחט"א הורו לנקוט בפעולות של הפגנות מחאה, היה זה במטרה מובהקת לנסות להשתמש בנשק זה, כדי לעצור ולמנוע גזירות שונות שעמדו על הפרק. כל הפגנה אחרת שאין בה תועלת מעשית, אינה בהכרח מעשה שלילי, אבל סוג פעולה שכזה לא קיבל עידוד מרבותינו גדולי הדורות.
לדוגמא, ההפגנה הגדולה הידועה לכל הציבור, שהתקיימה בשלהי קיץ תשי"ג כנגד גזירת גיוס הבנות, שמאחוריה עמדו רבותינו החזו"א והגרי"ז זצוק"ל, וכל גדולי ומאורי הדור דאז נטלו בה חלק בראשות רבבות אלפי ישראל, נועדה ככלי אחרון בסדרת עשרות פעולות חובקות תבל ומלואה, בנסיון לעצור את רוע הגזירה שריחפה תקופה ארוכה מעל הציבור.
ההפגנה ההיא נועדה בעיקר בכדי להרתיע ולזעזע את אמות הסיפים בחלק מהמפלגות הדתיות והמפלגה הדת הלאומית, שהיו שותפים במסגרות השלטוניות, בכדי שהם ימנעו מתמיכה בחוק האומלל שסיכן את כל הבנות הדתיות בארץ הקודש. זה היה לאחר שמוצו כל דרכי השתדלנות האפשריים במטרה להביא לכך שלפחות כל החוגים הדתיים בארץ הקודש, יעמדו כחזית אחת מלוכדת כנגד אישור החוק בכנסת.
כלומר, ההפגנה הייתה מתוך מטרה ברורה להשיג הישג ממשי, ולא רק כהבעת מחאה גרידא. הבעות המחאה וזעקות הכאב של ציבור נאמני התורה, נשמעו היטב בכל בתי המדרשות ובכל כלי הביטוי של הציבור החרדי, ולא לשם כך נועדה עצרת המפגן ההמוני. זו נועדה במטרה להשיג הישג מיידי, שלצערנו לא השיגה את מטרתה, ולמרבה החרפה אותם גורמים דתיים שיתפו פעולה עם גורמי השלטון במסגרת החוק המסוכן של גיוס הבנות.
הפגנה נוספת שמאחורי קיומה עמד מרן הגרי"ז זצוק"ל, היתה בשנים מאוחרות יותר בפרשיה המכונה "פרשת הבריכה". כבר פורסם בכמה מקומות, כי קדמו להפגנה זו, הפגנות רבות בפרשייה זו, שעליהם הביע מרן זצוק"ל, את חוסר שביעות רצונו מדרך פעולה זו. אחד מהדברים שידועים לציבור שמרן הגרי"ז התנגד לדרכי הפגנות רחוב, היה באמירתו לצדיק רבי עמרם בלוי זצ"ל, שהיוצא להפגנות מעיד על עצמו שנגוע הוא בציונות, באשר הוא מאמין שהם אינם רשעים כה גדולים כדי לפגוע פיזית במפגינים, או שעדיין נרתעים הם מאיזה דבר ורגש קדושה.
מה שהביא בסופו של דבר את מרן הגרי"ז לקרוא לכל הציבור להפגנה גדולה, הייתה אמירה של אחד מראשי השלטון דאז מטעם מפא"י, במהלך פגישה שקיים עם אחד מנציגי הציבור שפנה אליו בנסיון להשפיע עליו בנידון, וזה הגיב לו כי אינו חושש כלל מהציבור החרדי, בהטעימו: "מי אתם ומה אתם היהודים החרדים, כח מבוטל שכזה, שתכתיבו לנו את דמותה של ירושלים?". כאשר מרן הרב מבריסק שמע על אמירה זו, הורה על קיומה של הפגנת מחאה המונית, כדי שתוכיח לגורמי השלטון, כי הציבור החרדי אינו כח מבוטל שאפשר לזלזל בקיומו. ושוב למדנו, כי הפגנה נעשית רק כאשר יש בה מטרה ועשויה להשיג תועלת, ואין מטרה בהפגנה לשם הפגנה גרידא.
ויודגש, כי לפי עדות בני משפחת מרן הגרי"ז, אלו היו שתי ההפגנות היחידות, שמרן נטל בהם חלק ועמד מאחוריהם, על אף שבתקופתו התקיימו עשרות הפגנות על גזירות רבות.
הפגנה גדולה נוספת הזכורה עדיין לרוב הציבור, היא ההפגנה שכונתה "הפגנת החצי מיליון" שנערכה לפני כחמש עשרה שנים, בראשות מרן רבנו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ויבלחט"א מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א וכל גדולי הדור, שבאה לאחר שהבג"ץ החל להתערב התערבות מציקה בכל הנושאים הקשורים לעניינים שבקיום הדת, ובכך נוצרה הסכנה של איבוד כח ההשפעה הפוליטית על שמירת כל ההישגים הדתיים שהושגו במהלך כל שנות המדינה.
הפגנה זו, נועדה כדי להוכיח לגורמי השלטון בכלל, ולשופטי בית המשפט העליון בפרט, כי הציבור החרדי גדול מדאי מכדי שיוכלו לרמוס את זכויותיו הבסיסיות. ואין ספק כי כתוצאה מהפגנה זו, השתנו לטובה מספר דברים בגישתם של שופטי הבג"ץ.
יציאה של כלל הציבור להפגנה, צריכה להישקל במשקל התועלת המעשית הרצויה כתוצאה מקיומה של הפגנה. זו היא גישת הציבור החרדי בהנהגת חכמי התורה, ביחס להפגנות. זאת בשונה מגישתם של חלקים אחרים בציבור שומרי התורה והמצוות, המשתמשים בכלי ההפגנות במטרה לכשעצמה, בכדי להביע קול מחאה. מסורת רבותינו ביחס להפגנות לימדה אותנו, כי הפגנות הינן מעשי חירום כאשר מוצו הדרכים האחרות, ורק כאשר כלל הציבור התורתי מאוגד מאחוריהם.
בנוגע לגזירה הנוראה של גיוס בני הישיבות המרחפת בחלל האויר, אין כל ספק בכך, שאם בכוחה של הפגנה לתרום משהו להציל אותנו מהגזירה הזו, זהו רק בזמן שמרנן ורבנן גדולי ישראל יכריעו שאין דרך אחרת, וכשיגיעו למסקנה עפ"י דעת התורה שכך היא הדרך, הרי שבוודאי הציבור החרדי יחד יתאגד בדרך פעולה שכזו כאיש אחד בלב אחד. הדבר יתכן, רק בזמן שכלו כל הקיצין, ויתברר כי כל הפעולות האחרות להציל את עולם התורה מגזירת הכליה ד´ ישמרנו, יעלו בתוהו רח"ל.
כל זמן שבני התורה יכולים עדיין לשקוד על תלמודם ללא חשש מעשי, הרי שהדבר החשוב ביותר הוא שמצב זה יוכל להימשך עד כמה שאפשר. הפגנות רחוב בזמן כזה, גם אם אין בהם דבר שלילי, הרי כיון שאין בהם תועלת מעשית בשלב זה, אין סיבה בשל כך להוציא את בני התורה מתלמודם, שהוא הדבר החשוב ביותר והמועיל ביותר כדי למנוע את הגזירה.
"איננו נלחמים עם המדינה אנו נלחמים מפניה"
הגדרה נפלאה על דרכי המלחמה של רבותינו בכל הגזירות הנוראות שהתרגשו ובאו עלינו כתוצאה מהקמת המדינה על ידי הגורמים הציוניים, שמענו מאחד הת"ח המובהקים שליט"א: רבותינו הורונו, כי אנו איננו נלחמים במדינה, אנו נלחמים מפניה.
נרחיב מעט בהטעמת הדברים. לכל באי בית המדרש ידועים דברי מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, שטעות היא לסבור שהציונים רוצים להקים מדינה, ואגב זה באים לעקור את הדת. ההיפך הוא הנכון, הציונים רוצים לעקור את הדת, והכלי שלהם לעשות כן הוא על ידי הקמת המדינה.
כל המתבונן בכל משך שנות קיומה של המדינה, אינו צריך הסברים לאמירה זו. אין אנו זקוקים לאמונת חכמים כדי לקבל את הדברים, שהרי המציאות מוכיחה כן, שבחסותה של המדינה, וגם לפני כן על ידי אמצעות רעיון הלאומיות, נעשו הפעולות החמורות ביותר לעקירת הדת, יותר מכל כת אחרת שקמה להחריב את היהדות.
מאחר וכן, כל מלחמתנו אל מול המדינה, אינה כדי לעשות אותה טובה יותר, או דתית יותר. שהרי אם כל מטרת הקמת המדינה היא כדי לעקור את הדת, לא יתכן צד שבעולם שבמידה והחוקים שבה יהיו יותר נוחים אל הדת, או שהמה יאפשרו יותר את קיומה של התורה, ישתנה משהו בתוצאת הדברים.
אלא מאי? הלמאי כל החרדה הלזו להשפיע ולתקן במדינה את כל הטעון תיקון?
אין זאת אלא דרך התגוננות מפני המדינה, הבאה לעקור את הדת. ואנו קמים ונקהלים מפניה, כדי להעמיד את הדת על תילה. ועל זה צריך הבחנה ברורה של גדולי ומאורי האומה, כיצד היא היכולת לפעול אל מול המדינה, במטרה להציל את הדת מפניה.
ואין כל ספק, שכל קיומו ופריחתו המופלא של עולם התורה בארצנו הקדושה, תחת שלטון המדינה, שהתרחבה בשנים האחרונות במימדים עצומים בליעה"ר, כה יתן ד´ וכה יוסיף, הוא מעשה נסים של ממש, שעומד לצנינים אל מול כל סיבת קיום המדינה, בבחינת "גירא בעינך שיטנא".
ומשכך אין שום פלא, מדוע בשנים האחרונות עושים אנשי השלטון מכל החוגים והמינים, כל טצדקי, כדי להמעיט ולהכחיש את הנס, וללחום באופן גלוי יותר כנגד קיומו של עולם הישיבות והכוללים, בכדי שיוכלו לחזור למטרתם הראשונית והיסודית.
המבין אל נכונה דברים אלו, יכול להשכיל, כי התשובה היחידה אל מול כל אותם הקמים עלינו, הוא דווקא בחיזוק וביצור היכלי התורה, שהם התשובה היחידה בפועל, למול מטרות עקירת הדת שמנהלים גורמי השלטון.
זהו צו השעה!
לא לריב עמם, לבנות עוד תורה
דברים יסודיים בדרכי המלחמה אל מול מרשיעי ברית, לימד אותנו מרן החפץ חיים זיע"א. ומן הראוי להקדים, כי הוה מרגלא בפומיה של מרן ראש הישיבה רבנו הגדול הגראמ"מ שך זצוק"ל, כי בכל פעולה ציבורית שהוא נוקט, הוא רואה לנגד עיניו את דבריו והדרכותיו של מרן החפץ חיים זיע"א, כרב לדורות בדרכי ההנהגה.
וזאת אשר כתב בנו הגדול של מרן החפץ חיים זיע"א בכתבי תולדותיו, שתמציתם הובאו גם על ידי תלמידו הנאמן הגר"ש גריינמן זצ"ל בספר "החפץ חיים על התורה":
"כמו כן לצאת לריב עם החפשיים שבדור וכמו שעשו איזה חרדים בעיתונים שלהם, לא הסכים כלל, באמרו כי זהו בכלל מה שאמרו חכמינו ענה כסיל כאולתו, הני מילי באפיקורס נכרי אבל באפיקורס ישראל, כל שכן דפקר טפי, ואמר כי לא חששו חכמים שלא להביאו לידי חטא, אלא חששו לטובת בני בריתנו, כי לפעמים בוויכוחו ישפיך מררתו עוד יותר ויותר בלעג הרבה, והדברים יכנסו בלב השומע התמים, ובאמת כבר הורונו חכמינו על מקרא ויתד תהיה לך על אזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יאטם אזנו, וכמו שאנו רואים באמת בזמננו, שכל מגמת החפשים הוא שנצא לריב עמם, ואז ישפכו עלינו במבול של ליצנות, כיד הלשון השנונה שלהם, ויבזו כל קודש, ודבריהם באים כשמן בעצמות כל בני הנוער, וכמו שאמר אחד מבעלי המוסר כי ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות שקדמו להם
"אמנם דעתו היתה שעלינו ללמוד מהם, וכמו שאמר הכתוב מאויבי תחכמנו וכו´, וכמו שהם בונים לבעל, כן עלינו להתחזק וליסד ת"ת וישיבות וקיבוצים לתורה ולכל דבר טוב, וכמו שאמרו חכמינו הם משכימים ואנחנו משכימים, הם רצים לבאר שחת ואנחנו רצים לעשות רצון אבינו שבשמים, וזה היה אדיר כל חפץ אבי לעשות חיזוקים לתורה, וחלק מזמנו היקר לו, הקדיש לזה כל ימי חייו".
