בית פורומים בחדרי חרדים

לימוד תורה אצל נשים הסטייה הפכה לתקן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/5/2004 13:51 לינק ישיר 
לימוד תורה אצל נשים הסטייה הפכה לתקן

עכשיו תורן


לימוד תורה בקרב נשים הפך כבר לנורמה. מישהו דיבר על מהפכה?



הרבנית חנה הנקין לא חשבה לעשות מהפכות. היא פשוט הרגישה שהדרך ארוכת השנים שבמהלכה אימצו לעצמן נשים את תדמית הלומדת הפסיבית– כזו שצריך להגיש לה את הלימוד המוכן, המעוכל, אחרי שלומדים גברים עברו עליו והסיקו מתוכו את המסקנות הראויות – הדרך הזו כבר לא עומדת יותר במבחן המציאות.


לפני ארבע-עשרה שנה, כשהנקין עברה עם משפחתה מבית-שאן לירושלים, היא החלה להעביר שיעורי תורה לנשים בשכונת מגוריה קריית-משה. כשתלמידותיה ביקשו ממנה לפתוח בעבורן מדרשה היא אמרה להן "אבל פה זה ירושלים עיר הקודש, יש מספיק מסגרות תורניות". אלא שהן טענו שאינן מוצאות מקום שבו מוענק להן יחס של לומדות רציניות, והנקין הבינה שאין ברירה ופתחה מדרשה קטנה לנשים. עם הזמן התפתח המקום, והיום שוכנת מדרשת נשמ"ת שיסדה חנה הנקין בשכונת בית-וגן הירושלמית, בבניין מסועף ומרובה-כניסות שבו כ-260 לומדות קבועות - חלקן לומדות במסגרת שנת מדרשה לאחר השירות הלאומי או הצבאי, ואחרות במסגרת המכון הגבוה ובתוכנית להכשרת יועצות הלכה.


הסטייה הפכה לתקן



בשנים האחרונות הפכו המדרשות ללימוד תורה לנשים מאופציה שולית עד זניחה למטרה מתבקשת מאליה. נשים צעירות המסיימות את השירות הצבאי או הלאומי שלהן אינן ממהרות עוד להסתער על ספסלי המוסדות האקדמיים, כי אם בוחרות להקדיש שנה מחייהן לבנייתה הרוחנית של אישיותן. בשנים הראשונות לקיומן של המדרשות נחשבה האופציה המדרשית לסטייה מהתלם המכוון את הנערה הדתייה למהר ולרכוש לעצמה מקצוע (וחתן, כמובן); אלא שכדרכן של פעולות סמי-חתרניות שכאלה, לא עבר זמן רב וגם כאן הפכה החריגה לנורמה שאין מהרהרים עוד אחריה.



המדרשות מצדן למדו את השיטה, ותוכניות הלימוד שהן מציעות הולכות ומשתכללות. יום הלימוד בהן אינטנסיבי ומזכיר את זה הנהוג בישיבות, בהבדל משמעותי אחד: בצד ההתעמקות בתלמוד, במדרשות מושם דגש על לימודי המחשבה והאמונה– ככל הנראה, שריד אחרון לתפישה הטוענת להבדל מהותי בתוכני הלימוד המתאימים לכל אחד מהמינים. מעבר לכך מושתת הלימוד במדרשות על דרך הלימוד הישיבתית, המבוססת על העמקה במקורות ועל הקניית מיומנויות ללימוד עצמי.
הנקין היא חסידה גדולה של התפישה הזו, והמדרשה שלה הוקמה לאורה. "במשך שנים ארוכות היה חיץ גדול בין הלימוד הגברי לנשי", היא אומרת. "את הנשים היו מלעיטים בלימוד, מספקים להן את החומר המעוכל בלבד, את המסקנות. זה היה נעים, אבל בסופו של דבר אי אפשר היה לעשות עם זה כלום; אשה לא יכלה לפתח כך את עצמה. במדרשה, לעומת זאת, הלימוד מושתת על חברותות, על הקניית כלים ועל פיתוח מיומנויות שבעזרתם תוכל הלומדת להמשיך וללמוד במשך כל חייה".



כשהנקין מדברת על התפתחות ועל הגשמה עצמית, היא מתכוונת לממד הרוחני של העניין. וכשהיא מספרת, במבטא אמריקני בולט אך בעברית רהוטה, על לימוד התורה ועל הכלים שאשה לומדת יכולה לרכוש כדי להעמיק בו, קשה שלא להיכבש בעוצמה שהיא מקרינה – עוצמה שקטה, מוסווית מאחורי נחמדות אימהית כמעט, אך חדורה תחושת שליחות.




"התפישה הזו נורא חשובה לעם ישראל", היא ממשיכה בהתלהבות. "עד לא מזמן כל חינוך הבנות היה מולעט – המסקנות והאידיאולוגיה נארזו עבורן, ולא רק שאשה לא היתה צריכה לעמול על קניין הלימוד, גם המסקנות הרוחניות ניתנו לה. היום רואים שזה לא עובד. עכשיו, כשהעולם השתנה כל כך, חייבים לתת לאשה להסיק את המסקנות בעצמה. אשה צעירה שתלך ללמוד באוניברסיטה תגלה עולם מורכב, ולכן אנחנו חייבים לצייד אותה ביכולת התמודדות אמיתית. היא חייבת להיות בעלת יכולת לחשיבה עצמית.



"הדור שלנו חותר לאותנטיות רוחנית, ורק אם נצמיח אנשים חושבים נוכל להגיע לגדלות רוחנית ולמנהיגות. לכן אנחנו מעודדים כאן מקוריות וחדשנות, וזה הולך חזק עם העמקה בלימוד תורה. כי מי שלומד בצורה אמיתית לא יגיע לחשיבה שבלונית. התפישה הזו יכולה להצמיח מתוך המחנה שלנו אנשים שיובילו מהלכים".




ובאמת, הנקין מנסה לזהות בין תלמידותיה נשים מובילות ולטפח אותן. אחד הקריטריונים שצריכה לעמוד בו מועמדת להתמחות כיועצת הלכה בנשמ"ת הוא כושר מנהיגות. הנקין חוזרת ומדגישה כי אחת ממטרותיה היא להביא ליצירתה של הנהגה רוחנית נשית, שתתבסס כמובן על לימוד תורה מעמיק ועל יכולת אמיתית לתרום לעם ישראל.



את מנסה לפתח גם הנהגה נשית פוליטית?


"אני לא מתעסקת בזה, אבל אני מאמינה שאם מציידים אדם בכלים תורניים של לימוד והעמקה והוא עושה בהם שימוש, אז הוא יכול להשפיע גם ברמה הפוליטית".




יועצות הלכה בקופות חולים



חנה הנקין נולדה בארצות הברית, התחנכה במוסדות של הישיבה-יוניברסיטי, ונישאה שם לבעלה. ב-71' עלו בני הזוג הנקין לישראל והתיישבו בבית-שאן. יהודה הנקין שימש כרב באזור, וחנה לימדה בתיכון. שם החלה ההתעסקות שלה בנושא טהרת המשפחה, ושם, למעשה, צמח מפעל יועצות ההלכה.



המפעל הזה הוא בן טיפוחיה, וכשהיא מספרת עליו ההתלהבות שלה עוד גוברת. תוכנית הלימודים במסלול, המכשיר נשים לשמש כתובת הלכתית בנושאי טהרה, זהה לזו הנהוגה במסלול להכשרת רבנים בכוללים, אך כוללת גם שיעורים מגוונים בנושאים הקשורים לבריאות האשה. בוגרות התוכנית מאיישות 'קו פתוח', שאליו מתקשרות נשים רבות הנמנעות משיחה עם רב בנושאים אינטימיים שכאלה. הרבנים, מדגישה הנקין, מברכים על המפעל הזה.

למרות שלכאורה הוא מזרז איזה כרסום במעמדם.


"הרבנים מבינים שבסופו של דבר, צנוע יותר שאשה תתייעץ עם אשה בנושאי טהרה. הם גם מבינים שרוב השאלות בעצם לא נשאלות ושנשים פוסקות לעצמן בגלל אי הנוחות הכרוכה בשיחה עם גבר. ואגב, בין יועצות ההלכה שלנו יש נשות רבנים, ואחת מהן מספרת שכאשר נשים מתקשרות להתייעץ עם בעלה בנושאים אלה, הוא מבקש מהן להמתין כדי שיקרא לאשתו.



"גילינו מצוקות קשות מאוד הנוגעות להשקה בין רפואת נשים והלכה, ובקו הפתוח אנחנו עונים על המון שאלות כאלה: בעיות פוריות כתוצאה ממועד הביוץ, למשל, או אשה שנטמאת לבעלה מיד אחרי הטבילה– בעיה שכיחה מאוד בגיל המעבר. יש פתרונות הלכתיים לנושאים האלה, אבל כדי שאשה תגיע אליהם היא צריכה לדבר על הבעיה".



התלמידות שלה חדורות תחושת שליחות בדיוק כמוה, והן מספרות על צורך גדול מצדן לקדם את הנושא. תלמידותיה אומרות כי ההבדל בינן לבין "הרבנית", כפי שהן מכנות את הנקין, הוא שהן פועלות מתוך ראייה צרה ואילו היא רואה כל הזמן את הפרספקטיבה של עם ישראל.



תלמידותיה של הנקין, אפשר להבין, מעריצות אותה. רבות מהן, בייחוד תלמידות שנת המדרשה, מגיעות לכאן מתוך רצון לפתח את אישיותן, אבל גם כהיענות לאיזשהו צו אופנתי. הנקין מטפחת אותן בחיבה, והן מצידן מדגישות את הפער שבין יכולת הנתינה שלה ובין ראיית עולמן המתפתחת עדיין. לא כולן רואות בדמותה מושא לחיקוי; חלקן מתכוונות "להמשיך בחיים" לאחר שנת הלימוד הזו, אבל המסירות שלה לקידום ההעצמה הרוחנית שלהן בהחלט מעוררת בהן תחושת הערכה.



יעל ברו לומדת בתוכנית המיועדת לבנות העדה האתיופית, שבמהלכה, במקביל ללימוד תורה, הן משלימות בגרויות ואת המבחן הפסיכומטרי. היא בת 21 ונולדה בישראל בשנה שהוריה עלו לכאן מאתיופיה. ברו אומרת שבכוונתה להמשיך וללמוד במדרשה כדי לבנות את עצמה רוחנית, וזה תהליך שלוקח זמן.


גם תלמידות המסלול להכשרת יועצות הלכה שותפות לתחושה הזו, ומוסיפות שחנה הנקין ניחנה ביכולת לבצע מהלכים מהפכניים ועדיין להישאר בקונסנזוס. לדעתן, זוהי הסיבה לכך שהתוכנית הזו מתקבלת על ידי הרבנים, מה שלא היה קורה אילו היוזמה היתה מגיעה ממקורות אחרים.



"במדרשה לא לומדים בשביל השורה התחתונה, אלא מתוך מטרה להבין איך הדברים נוצרו", אומרת טל גלפרין, ירושלמית בת 31, הלומדת במסלול להכשרת יועצות הלכה. "אנחנו מתמקדות בספרות הראשונית ולא רק בהלכה למעשה, דווקא מתוך הצורך הגובר בהבנת המציאות ההלכתית המשתנה". גם רחלי שפרכר (35) ועטרה סנובל (25), המשתלמות באותו מסלול, מסכימות כי המציאות המשתנה מציבה אתגרים מחודשים, כמו הצבת יועצות הלכה בקופות החולים ובאוניברסיטאות (האוניברסיטה העברית כבר מפעילה שירות כזה) - מתוך מטרה להגיע לכמה שיותר נשים המחפשות תשובות מכתובת נשית.




גם התלמידות הצעירות יותר, הלומדות במגרת שנת המדרשה שלאחר השירות הלאומי, מצטיירות כנשים דעתניות, מהסוג שהנקין רוצה לטפח. הדס צבי, בת 21 מרחובות, בחרה בנשמ"ת משום שאין בה "אמירה פמיניסטית פלצנית". עושים פה דברים עם הבנה אמיתית, היא אומרת, וחברותיה לספסל בית המדרש, נטע גולדשמידט (21) מקיבוץ שדה-אליהו ושירה פרימר (21) מכפר-סבא, מהנהנות בהסכמה.



גולדשמידט אומרת שבחרה בנשמ"ת משום שחברה סיפרה לה שאביה אסר עליה ללמוד שם "כי אין קו אחיד, יש מגוון של רבנים ושל שיעורים", וזה בדיוק מה שמשך אותה.

למה?


"כי המגוון הזה חושף בפנינו הרבה כיוונים ונותן אפשרות אמיתית לבחור".


סימון דה-בובואר אמרה



על אף שהנקין שותפה למהלך מהפכני – וקשה להפריז במהפכניות שבהכוונת נשים אל ספסלי הלימוד הבית-מדרשיים והפיכתן לחלק משמעותי בשיח התלמודי-הלכתי – היא חוזרת ומדגישה שכל הרעיון הזה הולך יד ביד עם הממסד הרבני האורתודוכסי, וכי אין לה שום כוונות להפוך אותו על פיו. להפך. למפעל שלה שותפים רבנים המגיעים מלב לבה של ההוויה הציונית הדתית, ובראשם בעלה, הרב יהודה הנקין – פוסק הלכה ומחבר שו"תים, והדמות התורנית המובילה בנשמ"ת.
בניגוד לארגונים דתיים-פמיניסטיים כמו 'קולך', שהוקם לפני שש שנים בידי קבוצת נשים שבראשן עמדה חנה קהת, המדרשות אינן פועלות מתוך רצון להגיע להעצמה אישית-נשית, אלא מתוך שאיפה להשיג פיתוח עצמי-תורני מקסימלי. מההיבט הזה, הנקין אינה רואה חשיבות מיוחדת בעובדה שבמקרה הלומדת היא אשה, ולכן לא תצליחו לגרור אותה לדיון סביב הנושא המגדרי. הכל מתבטל לנוכח השאלה החשובה באמת: עד כמה אפשר להעמיק בתורה, ומהי הדרך הנכונה לשכלול המיומנויות הנוגעות לכך.




אחת הסיבות לכך שהמדרשה של הנקין ודומותיה מצמיחות יועצות הלכה ולא פוסקות הלכה, היא הרצון לפתח "מהפכה שקטה"; לא לכבוש את מקומם של הפוסקים הרבניים, אלא לעבוד איתם בשיתוף פעולה.




ומה לגבי השאלה המגדרית? הרי המהפכה שאת שותפה לה נוגעת לעובדה שנשים, שעד לא מזמן נאסרה כניסתן לשיח הלימודי, כובשות בו את מקומן כשוות בין שווים.



"ודאי שיש כזה דבר 'זווית נשית'", אומרת הנקין, "אבל בתוך בית המדרש איננו עוסקים בשאלות מעמדיות. אשה צריכה לגבש לעצמה עמדה אישית משלה, כך שאנחנו מנסים להעצים אותה כעובדת ה' ולא כאשה".




ובכל זאת, למרות הביקורת הסמויה על ארגונים כ'קולך', המתמקדים בשאלות של מעמד האשה, ישנם מקומות שבהם הם נפגשים – למשל בפורום משותף המנסה להתמודד עם נושא ההטרדה המינית. הנקין, מצדה, חוזרת ומדגישה כי היא מאמינה בעוצמה של העולם הלומד ובכך ש"התמורות האמיתיות באות מתוך העולם הזה, ולכן אני פחות אוהבת לעסוק בשאלות מעמדיות".




חנה קהת, בניגוד להנקין, טוענת שהפמיניזם והשאיפה הרוחנית הם היינו הך. "הפמיניסטית הגדולה סימון דה-בובואר דיברה על כך שהפמיניזם הוא הגשמת הטרנסצנדנטליות. עד הופעת הפמיניזם היו הנשים סגורות בחומריות של חייהן ומעולם לא הוצבו בפניהן אתגרים רוחניים. הפמיניזם היה בעבורן אפשרות להגשים את ההשתוקקות הרוחנית שלהן. כך שלמעשה לא קיים ניגוד בין הפמיניזם ובין השאיפה הרוחנית".



אז מדוע ישנה התנגדות לעיסוק בפמיניזם - לא רק מצד גברים, אלא גם מצד נשים לומדות?



"המודעות הנשית מודחקת ומדוכאת אצל בנות דתיות בגילי העשרים, הגילים שבהם הן מגיעות ללמוד במדרשות. אין כמעט בנות פמיניסטיות בגילים האלה, כי הפמיניזם מגיע ממקום בשל יותר כחלק מתהליך נפשי המתרחש בסביבות גיל 35, שאז ישנה הבשלה סביב שאלות של ידע ושל כוחו.
"אחת מנקודות השוני שבין תופעת המדרשות ובין 'קולך' נוגעת להבדל שבין מודעות ואי-מודעות. 'קולך' היא תנועה מודעת. אנחנו מאמינים שלא מספיק ללמד בת תורה במשך שנתיים-שלוש, אלא לפתוח בפניה אופקים רחבים יותר - מה שבדרך כלל לא נעשה במדרשות. נשים לא צריכות להרגיש שבניגוד לתחומים אחרים, שבהם הן יכולות להתפתח ולצמוח, בתחום הדת הן צריכות להישאר ברמה נמוכה, ולכן יש לתת להן את האופציה לעבור לשלב הבא - לשמש כמורות הלכה וכמנהיגות דתיות, להגשים את עצמן במסגרת הדתית".



והמדרשות לא מאפשרות לנשים להגשים את עצמן?


"זה משתנה ממדרשה למדרשה. יש מדרשות עם תודעה פמיניסטית המנסות להעצים ולקדם נשים, כמו מת"ן (בירושלים ורעננה) ולינדנבאום הירושלמית (לשעבר 'ברוריה'), ויש מדרשות, כמו מדרשת הרובע, שמתנגדות לכל המהלך הזה ומנסות להחזיר את האשה למקומה ה'טבעי', של 'אשה טובה עושה רצון בעלה'. במדרשות כאלה לא מקנים לבנות הלומדות כלים ללימוד עצמי אמיתי".



הבעיות, אומרת קהת, מתרכזות ברמה הפוליטית - בשל קיומם של ממסד והיררכיה וכוחות, המנסים, מטבע הדברים, לשמור על כוחם.



איך מתגברים על ההתנגדות?




"אנחנו מנסות ליצור, להעצים, לתת במות וכוח לנשים. אנחנו שואפות לכך שכל אשה שחושקת בתמיכה תרגיש שעומדת מאחוריה קהילה מעריכה ותומכת. זה לא עניין של מאבק חזיתי, כי במקום האמיתי, של היצירה, המהלך מתנהל בעצמו ויש שפע יצירה של נשים. את המאבקים צריך לנהל במקומות שיש בהם קיפוח ועוולות, ושם אנחנו פועלות - בוועדות רווחה ובקידום הנושא של סרבנות ועיגון, למשל".
קהת, שפרשה לשנת שבתון מניהול 'קולך', ארגון שכאמור הקימה לפני שש שנים יחד עם קבוצת נשים (במפגש הראשון שלה, אגב, השתתפה גם חנה הנקין), מתכננת עתה להקים מרכז עולמי לנשים יהודיות, שיכנס תחת קורת גג אחת נשים המעוניינות להעמיק בלימוד תורה ויכשיר נשים מנהיגות.

1,500 שנות יתרון גברי



על אף החזות החרד"לית והדיבור על שיתוף פעולה מלא עם הממסד האורתודוכסי, צריך לזכור שמדובר במהפך של ממש, שיחייב, קרוב לוודאי, היערכות מחודשת. במשך מאות שנים נשלט הלימוד התורני באופן בלעדי בידי לומדים גברים, והעובדה שנשים מתחילות אט אט להיות שותפות פעילות בשיח הזה כלל אינה מובנת מאליה. חנה הנקין אומרת אמנם ש"לא יצאנו לדרך כדי ליצור מהפכות אלא כדי לתת לנשים את היכולת לפתח את עצמן מבחינה תורנית", אך על אף שהיא מגדירה את העמדה שמאחורי הדרך הזו "חדשנות שמרנית", אי אפשר להתעלם מכך שבמעשיה היא תורמת לניפוצה של הגמוניה גברית בת מאות רבות של שנים.



"כל הדיונים וההתלבטויות סביב לימוד התורה אצל נשים הם כבר נחלת העבר", אומר הרב ד"ר אלי כאהן, ראש המדרשה לבנות בעין-הנציב. "המדרשות לבנות הן כבר עובדה בשטח. אנחנו קיימים כבר עשרים שנה, ותלמידה שלנו מלמדת אצלנו. המדרשה היא כבר לא עניין מהפכני, היא עניין שבשגרה".



אתה לא חושש שמדובר בהתלהבות חולפת מצד בנות שנפתחה בפניהן פתאום האפשרות ללמוד?



"לא נראה לי שמדובר בהתלהבות חולפת, ובכל מקרה, אצלנו שומרים עדיין על ההתלהבות כי הרעיון עוד לא מעוצב לגמרי ואנחנו מחפשים כל הזמן כיווני התפתחות חדשים. חוץ מזה, המדרשות עשו רק טוב לישיבות, כי גם בהן מתחילים לפתח מגוון של תכנים וסגנונות הוראה. השיח בישיבות השתנה בעקבות המדרשות".


איך מגיב העולם הרבני למציאות שאתה מתאר, שבה הפכו המדרשות לעניין שבשגרה?



"יש מעט מאוד מתנגדים בציבור הדתי לאומי, והמגבילים היחידים מנסים לצמצם את פרק הזמן שבין התקופה שבחורה מסיימת את התיכון ובין נישואיה. זה מה שמטריד את הרבנים היום. מעבר לכך, כולם מבינים שהכלים התורניים שנשים מקבלות במהלך לימודי התיכון שלהן אינן מספיקות לחייהן המאוחרים יותר".



מדוע? הרי לאחר שנת הלימוד במדרשה, רוב הבנות אינן ממשיכות בלימוד תורה.



"אבל הן ממשיכות לחיות. ולכן הן צריכות לרכוש עצמאות מסוימת בגישה לטקסטים כדי שיוכלו להרוות את הצמא שלהן ללימוד בהמשך חייהן. רוב הבוגרות שלנו, אגב, ממשיכות לקבוע עתים לתורה ולומדות במסגרות שונות".




"תמיד היו נשים שחיפשו תשובות בכל מיני מקומות", אומרת ד"ר תמר אלאור, "אבל ההשתנות המוסדית שהצמיחה את המדרשות התורניות לבנות נובעת מכך שלראשונה בהיסטוריה אפשרו לנשים ללמוד באופן מוסדי. ואז פנו לרבנים נשים שלמדו משפט ופיזיקה ופסיכולוגיה ושאלו אותם איך זה שהן יכולות להתמצא בתורות שונות ולא בתורתן שלהן, שעל פיה הן חיות. ולרבנים לא היו תשובות בעבורן".



אלאור, אנתרופולוגית וראש מרכז 'לייסר' ללימודי מגדר באוניברסיטה העברית, שהתה במשך שלוש שנים כתלמידה-צופה במדרשה לבנות של אוניברסיטת בר-אילן. מחקרה הפך לָספר 'בפסח הבא: נשים ואוריינות בציונות הדתית' (עם עובד, 1998), שטענתו המרכזית היא כי התופעה המתפשטת של לימודי יהדות נמרצים בקרב נשים בקהילה הציונית-דתית היא גורם מהפכני, העתיד להביא על האורתודוכסיה שינוי עמוק בתוך זמן קצר.

מה משמעותה של המהפכה הזו?


"המשמעות העמוקה היא באפשרות החדשה של הנשים להישאר אורתודוכסיות, לא לחצות את הקווים, ולהתקרב לעולם התורה שהיה סגור בחלקו בפני נשים. השינוי התרחש באיטיות, לא מעט בזכות הפמיניזם האנגלו-סקסי שעשה עלייה עם נשים אורתודוכסיות אנגלו-סקסיות שהכירו בארצות מוצאן חברה שוויונית, חברה שאפשרה את מה שמוסדות החינוך הישראליים לא אפשרו. השפעות אלה ואחרות יצרו שינוי מלמטה, וזהו מהלך שעדיין מתרחש באופן עמוק ורציני".


כיצד תורמות המדרשות למהלך הזה?



"יש היום מגוון רחב של מדרשות, ביניהן גם כאלה המלמדות נשים למה הן לא צריכות ללמוד, כמו בעולם החרדי. אבל יש גם מדרשות אוונגרד המקדמות לימודים ברמה גבוהה של כל סוגי הטקסטים היהודיים הקאנוניים".



איך מגיב עולם הלומדים הגברי למהלך הזה?



"השינוי הזה לא יכול להתחולל בלי שיתוף פעולה מצד גברים, כי עדיין הם מחזיקים ב-1500 שנות יתרון בתחומי הלימוד, הפסיקה וההלכה. בכך הדינמיקה הזו דומה מאוד למהלכים המתחוללים בעולם החילוני ולשינויים שנשים חילוניות נאבקות עליהן, שעיקרם שליטה בעולם הידע.



"אבל היו לאורך השנים מספיק גברים שגילו רגישות לתחושת הבזבוז ואי הצדק, והם משתפים פעולה לאורך הדרך. לצדם יש כמובן גם גברים ונשים שאינם מקבלים את השינויים ומכחישים את הצורך הגדול בהם. והנשים הלומדות מפלסות את דרכן בין העזרה ובין ההתנגדות, בדומה למהלכיהן של מהפכות אחרות אשר אינן מתרחשות בעולם הדתי דווקא".


ומה לדעתך המהלך הבא?



"המהפכה הזו נולדה באופן מוזר, כי בדרך כלל נוהגים לשייך את הנשים לבית ולרגש ופה הן דווקא התחילו בחלקים ברורים מאוד של השכל. וההתקדמות הלכה בכיוון הזה - תביעת הנשים למצוא לעצמן מקום הגון יותר במרחב הציבורי של בית הכנסת, של החגים והשבת. והיום אחד הכיוונים המעניינים חוזר לרמת הפרט - התביעה לזכות חירות הטיפול בגוף האשה בכל מה שקשור למיניות ולטהרה, והטיפול במסורבות הגט ובעגונות.
"לא מזמן קיימנו ערב נשים בנושא טומאה וטהרה והאולם היה מפוצץ, כשבלטו בו נשים צעירות בכיסוי ראש שהגיעו כדי לדון בנושאים האלה מכיוון חדש, אמיץ, שלא יחייב אותן לבחור בין שאילת שאלות ובין הישארות במסגרת האורתודוכסית אלא יעניק להן אפשרות לשלב בין שניהם".


--------------------------------------------------------------------------------



25 מדרשות, מצפת ועד שדרות

המדרשה הראשונה לנשים, 'ברוריה', נוסדה ב-1977 ביוזמתם של הרב חיים ברוונדר ומלכה בינה. המדרשה ביקשה להיענות לדרישה הגוברת של נשים המחפשות את דרכן אל היהדות האורתודוכסית, רובן המכריע ממוצא אנגלו-סקסי כמוצאם של היזמים. ממדרשת 'ברוריה' צמחה, למעשה, תופעת המדרשות לנשים, והיא הציגה תוכנית לימודים מהפכנית לנשים. מאוחר יותר פרשה בינה מ'ברוריה' והקימה את מת"ן, ושני מוסדות אלו השפיעו גם על הקמתה של מדרשת נשמ"ת.
היום מפוזרות ברחבי הארץ 25 מדרשות תורניות לבנות ולנשים, שבמסגרתן לומדות כ-2,500 תלמידות: 1,000 מתוכן הן בוגרות שירות לאומי או צבאי, ו-1,500 נשים לומדות במסלולים אחרים, כמו תוכנית הוראה, מכון גבוה לנשים, או התוכנית להכשרת יועצות הלכה שמפעילה מדרשת נשמ"ת. המדרשה הצפונית ביותר ממוקמת בצפת, והדרומית בשדרות (לאחר סגירת המדרשה במצפה-רמון בעקבות מספר מועט של תלמידות).
המדרשות מתוקצבות על ידי משרד הדתות ומשרד החינוך, נוסף לתרומות ולתשלומי ההורים. ארגון הגג של המדרשות, 'פורום המדרשות התורניות לבנות', נוסד במטרה לסייע בהשגת תרומות וליזום כנסים וימי עיון משותפים. באתר האינטרנט של הפורום (www.midrashot.net) ניתן להתייעץ עם רבני המדרשות ולקרוא תקצירי שיעורים המועברים במוסדות שהפורום מאגד.
tamar@makorrishon.co.il



מקור ראשון


http://makorrishon.net/article.php?id=1955



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/6/2004 12:21 לינק ישיר 

בחורה דתייה ( ???) בזמנו התפרסם פה מהבלוג שלה :
[ מס' 15 - אחרי החגים תשס"ד, 21 באוקטובר 2003
בָּמחתֶרת / מה שבאמת קורה אצל דתיים.


http://www.nrg.co.il/online/11/ART/709/242.html





תוקן על ידי - בחדרי חרדים - 08/06/2004 13:23:25



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/5/2004 16:24 לינק ישיר 


לא מאמין ???

זה היה ב"דוצ'קה" ע"י סנטר 1

וכפי הנראה הן היו לפני מבחן או משהו כזה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2004 16:20 לינק ישיר 

למדו תוס' במזנון.
מה קרה? לא היה אוכל?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2004 16:12 לינק ישיר 


כשנשים לומדות הלכה זה תקין, אפי' בסמינרים הכי מחמירים.
הבעיה מתחילה עם גמרא, שאמנם אין זה איסור,(ר"ח קניבסקי מספר שפעם למד עם אחותו גמ'), אך בעמישראל זה היה נקרא "תיפלות".

אגב לא מזמן ישבתי באיזה מזנון, ישבו שם שתי בנות מכללה, ולמדו ב"עיון" איזה תוס' במסכת גיטין, הקשבתי ללמודן, וכמדומני שהן למדו בצורה די שטחית.
כמובן שא"א לעשות הכללות.


אך לגבי לימוד הלכה ובפרט הלכות הנוגעות להן אין עם זה בעיה, ויש נשים הבקיאות בהלכה יותר מבעליהן....

ועדיין אין מקום לנשים "פוסקות הלכה", מפני בדרך כלל (ובלי שום התנשאות) בדימוי מילתא למילתא, שהוא הבסיס לכל פסק הלכה, אין לנשים את ההבחנה הנכונה, וכל אחד יכול לבדוק זאת באופן אישי.

שמתי לב לכך ב"סברות" שאשתי תחי' אומרת בענין הפיאות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/5/2004 00:42 לינק ישיר 

תוך כמה שנים גם אצל החרדים...
אם רק העסקנים יראו שאפשר לעשות מזה כסף וקצת כבוד...

ואגב, מה רע בזה שיהיו יועצות הלכה ובודקות בדים? אני בטוח שהראשונים שימחו על כך יהיו מורי ההוראה...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2004 23:22 לינק ישיר 

בושה!!!!!!!!!!!
נו,מרכא כפולה,הפעם אנחנו שותקים.
אין הרבה מה לומר להגנתנו!!!!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/5/2004 22:51 לינק ישיר 

לשבת בשבתו יש אתר אפשר להוריד



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/5/2004 17:46 לינק ישיר 

ולזה יש להוסיף את מאמרו של ישראל רוזן בשבת בשבתו האחרון. שם כחלק מההערכה לציונים הדתיים הוא מציין את לימוד התורה אצל נשים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > לימוד תורה אצל נשים הסטייה הפכה לתקן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר