בית פורומים עצור כאן חושבים

הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-15/6/2004 11:59 לינק ישיר 
הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.

לכל חברי הפורום.
אני מעתיק לכם פולמוס בין הרב יעקב סגל שליט"א לבין גולש אחד באתר שופר.בעניין קדמות ספר הזוהר.

אני אישית לא השתכנעתי כלל שספר הזוהר היה בידי חז"ל.אדרבה ,ההיפך הוא הנכון.מה דעתכם?

עם מי הצדק והאמת?
שפטו בעצמכם!
פולמוס בין הרב יעקב סגל שליט"א לבין גולש אחד באתר שופר(במחלקת "יהדות")בעניין קדמות ספר הזוהר למרות שהאתר מציג את הרב כמנצח,ואף הגולש נבהל מהלשון התקיפה וכתב בסוף שהוא "מקבל את דברי הרב",בעניינו האישי. ,מכל מקום סבורני שאין זה פשוט כל כך לגבי עצם הויכוח ולא למה שסביבו.כמו העניינים האישיים.שימו לב היטב לטענות.ולתשובות..
תגובת גולש באתר (להלן" איש אמת")בעניין קדמות ספר הזוהר
לידידי דדי היקר\תגובה על הזוהר

הרשה לי להפנות את תשומת לבך לספרים דלהלן ואז תיווכח כי לא ''הוכח מעל לכל ספק''כי הזוהר בא מרשב''י זיע''א.
1 ספר בחינת הדת-לרבי אליהו דלמדיגו משנת רנא
מתנגד לספר הזוהר ושאינו לרשב''י
2ספר יוחסין למהר''א זכות בשם הר''י דמן עכו תלמיד הרמב''ן מביא עדות ממקור ראשון כי ספר הזוהר נכתב ע''י שם המפורש ואינו לרשב''י מדובר שם בעד ראיה.!!!!!שים לב
3ספר ארי נוהם לרבי אריה די מודינה מתנגד לאורך כל הספר לייחוס הקדמות לספר הזוהר ואף מגחך על הראיות שהביאו קודמיו.מומלץ לעיין בספרו
4רבי יעקב עמדין בספר מטפחת ספרים מאריך בראיות לסתור את ייחוס קדמות הזוהר מעל לכל ספק וכ''כ גם בהגהותיו על ספר יוחסין.עיין שם.
5רבי שמואל דויד לוריא בספרו ויכוח על חכמת הקבלה מביא ראיות להתנגדותו לספר הזוהר.

עד כאן ממה שהזכיר הרב כשר במאמרו שנדפס באתר דעת ושם הביא גם דעת החולקים.

6 נוסף לכך עיין בשו''ת מהרש''ל סימן צח
7 עיין בספר אמונת ה למהר''י קאפח טענות רבות נגד הזוהר ושהוא לקוח מאמונת המזרחיות
8עיין בשו''ת תשובה מאהבה לתלמיד הנודע ביהודה שם טוען טענות חזקות איך בכלל ניתן לקבל את ספר הזוהר אחרי שלא עבר בקורת חכמי הש''ס והמשנה.

ישנם עוד מחכמי ישראל שהתנגדו לייחוס הספר לרשב''י וזה לאורך כל הדורות ולא כדבריך שזה רק היה פעם
נמנעתי לציין דברי החוקרים כי הבנתי שקשה לכם לקבל את האמת ממי שאמרה.שלא כמנהג החכמים שאוהבים את האמת אפילו יאמרה גוי.
אבל תבין דבר אחד בבקשה לא כמות האומרים היא המכרעת את האמת בנידון זה אלא טיב הטענות.ואם תסתכל על עוצמת הטענות המתנגדות לקבל את ספר הזוהר כאילו רשב''י כתבו אם בעל לב אתה אתה תודה כבר על האמת בינך לבין עצמך והשם עד חוקר לבות וכליות שהאמת נר לרגלי לא אהבת הניצוח ולא שום דבר אחר.
שאל את עצמך שאלה אחת פשוטה איך לאחר למעלה מאלף שנה מוציא מאן דהוא ספר ואומר שזה מדברי רשב''י? איך אפשר להאמין לו? כמו שהיום יוציא רב חכם איזה ספר ויגיד שאביי כתבו ולא ראו אותו האמוראים...התאמין לו ללא חקירה ודרישה נוקבת וצולבת? הזוהי תמימות או פתיות?היפך התורה שעליה נאמר ''מחכימת פתי'' למען השם וכבוד התורה אל תמהר להשיב עד שתחקור היטב היטב.כי מה שכתבתי לך זו מסקנא של חקר אמיתי ברבות הימים כשאני נכנע אך ורק לאמת ולא לסיפורים והזיות.
ולכל דבר בקש ראיה חותכת מופתית ללא ספק.כי בנפשנו הדבר.ולו יהיה אלא ספק.מן היושר הוא להעדיף שלא להאמין מאשר להאמין וליפול באמונה כוזבת.ואתה דע לך הוו מתונים בדין.גם אני אינני חורץ מילה לכולם אלא רק דעתי אני אומר שהיא האמת עד כמה שהשיגה יד ביקורתי.ואם תתעמק אתה תבין את ההשלכות החמורות מכל המסתעף מאמונה של פתיות.אינני רוצה להאריך עליך אבל דע לך שבגלל הפתיות הזאת נפלו רבים בקסמי השוא של מליצת המקובלים לאורך כל ההסטוריה.ועם כל זאת דע שאני מאמין בחכמת הקבלה.אבל אינני מאמין שרשב''י כתב את הספר הזה בשום פנים ואופן.



בס''ד י' אייר ס''ג

תשובה בענין קדמות הזוהר
איזה יהודי חמוד ורדוד פנה לאתר והטיף בארוכה לא להאמין לכל ''אמונה של פתיות'' כגון שהזוהר קדום מזמן הגמרא, מתלמידי רבי שמעון בר יוחאי. אלא להיות כמותו שחקר ''לעומקם ואמיתם'' של הדברים, כפי שלא עשה שום ''מאמין בקדמות הזוהר'' מלפניו. דהיינו: חמודנו העלה ב''עיוניו'' שכולנו פתאים. ולא רק אנחנו אלא ח''ו גם האר''י ז''ל, הבית יוסף, המהר''ל, הגר''א, הבעש''ט, החיד''א, הרמח''ל, האוה''ח, וכו' וכו'. כל אלה לא יוכלו להתחרות עם החמוד שלנו ב''עומק'' השגותיו ומסירותו לבקשת האמת...

הבעיה היא שאותו חמוד ''משיג האמת'' אינו יודע בעצמו באיזה אמת הוא מאמין, אלא העתיק כפתי כמה ספרים ו''מסקנות'' של ''מחפשי אמת'' כמותו מאותם ''פרופסורים לקבלה'' אוכלי נבלות וטריפות, שמבינים בקבלה בערך כמו שעיוור מלידה מבין בעומק החויה הויזואלית של ציורי רמבראנט...

והנה מסקנות החמוד:

''ולכל דבר בקש ראיה חותכת מופתית ללא ספק.כי בנפשנו הדבר.ולו יהיה אלא ספק.מן היושר הוא להעדיף שלא להאמין מאשר להאמין וליפול באמונה כוזבת.ואתה דע לך הוו מתונים בדין.גם אני אינני חורץ מילה לכולם אלא רק דעתי אני אומר שהיא האמת עד כמה שהשיגה יד ביקורתי.ואם תתעמק אתה תבין את ההשלכות החמורות מכל המסתעף מאמונה של פתיות.אינני רוצה להאריך עליך אבל דע לך שבגלל הפתיות הזאת נפלו רבים בקסמי השוא של מליצת המקובלים לאורך כל ההסטוריה [הדגש שלנו- י.ס.].ועם כל זאת דע שאני מאמין בחכמת הקבלה.אבל אינני מאמין שרשב''י כתב את הספר הזה בשום פנים ואופן''.

דהיינו: למרות שהחמוד מעיד על עצמו שמשום מה גם הוא מאמין בחכמת הקבלה, אינו פתי בגלל זה, ואינו בכלל אלה ש''נפלו בקסמי השוא של מליצת המקובלים לאורך כל ההיסטוריה''. למה? כי ''חשף'' את הסוד הנורא שכולנו לא ידענו: רשב''י לא כתב את הזוהר... אמנם הוא מאמין בקבלה [המבוססת על הזוהר...] עם כל סודותיה העצומים והנוראים בעלות משמעות קיומית לעם ישראל, והעמקה בסוד ההויה של הבריאה. כולה אמת לאמיתה עם כל ההשלכות [הרי כך כותב: דע שאני מאמין בחכמת הקבלה], ועם כל זה הוא ניצל מליפול, כמונו, ב''קסמי השוא של מליצת המקובלים לאורך ההיסטוריה''. מאמין בקבלה או לא? כנראה שהתשובה ב''חכמת הנסתר'', גם אצלו...



לגופו של ענין, החמוד מביא שמות כמה ספרים שחלקם התנגדו לזוהר בכלל וחלקם טענו שאינו מרשב''י, ואינו יודע שכל ספר מאלה שציין חוזר על טענות קודמיו, ועל כל ספר התחבר ספר המפריך כל טענותיו סעיף סעיף: על ספר ''בחינת הדת'' נכתב ספר מצרף לחכמה ליש''ר מקנדיא [שפ''ט] שסותר כל טענותיו אחת לאחת. על ספר ''ארי נוהם'' [שכותב המחבר בהקדמה שנאלץ לכתוב טענות נגד הזוהר כי הנוצרים משתמשים בו בסילוף כדי להוכיח משם את ה''שילוש''] כתב תלמיד תלמידו של הגר''א ר' יצחק אייזיק חבר ספר מגן וצינה [תרט''ו] בו סותר טענות ארי נוהם אחת לאחת. ועל ספרו של שד''ל ''ויכוח על חכמת הקבלה'' כתב ר' אליהו בן אמוזג ספר טעם לש''ד [ליורנו 1863] בו הוא סותר דברי שד''ל אחת לאחת. ועל ספר מלחמות ה' של יחיא קפאח התימני [י-ם תרצ''א] נכתב ספר ''אמונת ה''' ע''י חכמי תימן הכשרים [י-ם תרצ''ח] בו ציטטו סעיף סעיף את כל ספר ''מלחמות ה''' וסתרו כל דבריו אחד לאחד. [והחמוד בלבל לכתוב ''עיין בספר אמונת ה למהר''י קאפח טענות רבות נגד הזוהר''. ופשוט החליף את הספר התוקף את הזוהר בספר המגן עליו. וזה אחר מה שהעיד על עצמו: ''מה שכתבתי לך זו מסקנא של חקר אמיתי ברבות הימים כשאני נכנע אך ורק לאמת ולא לסיפורים והזיות''... וגם משאר מכתבו ניכר שאפילו לא הציץ בשום ספר ממה שציין, למרות ה''חקר אמיתי ברבות הימים'' שעשה... גם סותר עצמו בזה שכותב שהוא מאמין בקבלה בזמן שספרים אלה כותבים לא להאמין בה... אז להאמין לספרים ולחוקרים או לא?].

אחר כך, ברדידות אופיינית, כותב כך: ''ספר יוחסין למהר''א זכות בשם הר''י דמן עכו תלמיד הרמב''ן מביא עדות ממקור ראשון כי ספר הזוהר נכתב ע''י שם המפורש ואינו לרשב''י. מדובר שם בעד ראיה!'' אם היה החמוד קורא באמת את האיגרת של ר''י דמן עכו היה רואה שה''עד ראיה'' אינו אלא אדם שסיפר ששמע זאת מ... אשתו של ר' משה דיליאון שטענה שבעלה כתב אותו. וכותב שם עוד שרבי משה דיליאון עצמו פגשו בדרך והזמינו לביתו להראות לו את הכתב יד הישן של הזוהר שממנו העתיק, אך לפני שהגיעו לביתו נפטר ר''מ דיליאון ולא מצאו המחפשים את הכתב יד. [ויטען החוקר: בטח מת ''בכוונה'' כדי שלא יצטרך להראות...]. עוד יש באותה איגרת עדות של רבי יוסף הלוי בנו של רבי טודרוס המקובל המעיד שהיה הכתב יד הקדמון בידי ר''מ מדיליאון. הרבה חוקרים, גם לא דתיים, הודו שעדות זו של אשתו אינה קבילה, בפרט שהיא נגד עדות בעלה שזימן אנשים לראות את הכתב יד, ועוד עדות של אדם גדול. כי אולי רצתה כבוד או דבר אחר, ואולי בעלה לא גילה לה על כתב היד. מאידך כל גדולי דורו של רבי משה דיליאון הכירוהו כאיש צדיק ואמת מהמיוחדים שבדור, והוא העיד על שקיבל מרבותיו במסורת קדומה ורצופה את הזוהר, והיה לו כתב יד קדום. ויש שהטילו ספק באמיתות המכתב בשם ר''י דמן עכו עצמו [ראה מגן וצינה נ''א ע''ב. וכבר בדפוס ראשון של ספר יוחסין לעג המוציא לאור לעדות זו], ובהרבה מדפוסי ספר יוחסין לא העתיקו מכתב זה כלל. אך ''פרופסור לקבלה'' יגיד: יותר קשה לזייף את ר''י דמן עכו מלזייף את רשב''י...

עוד ציין החמוד לעיין בשו''ת מהרש''ל ובשו''ת תשובה מאהבה, ואינו יודע ששניהם כותבים על הזוהר בהערצה מרובה ומייחסים אותו מפורשות לרשב''י, אלא שמוסיפים וכותבים שאין הלכה כזוהר נגד הגמרא, אלא רק להחמיר. וכך כותב גם הב''י, ואין זה מראה שום זלזול בזוהר ח''ו.

נשאר עוד ספר שהביא: מטפחת ספרים ליעב''ץ, ושוב אינו יודע שהיעב''ץ מסיק בספר זה שהזוהר ודאי יסודו בקודש מזמן רשב''י, רק נתנסח ע''י תלמידי תלמידיו שקבלו מורשתו, כעבור 300 שנה, וחלקים שונים [רעיא מהימנא ותקו''ז ומדרש הנעלם] לא הועלו בכתב אלא בע''פ עד זמן הפצתו ע''י ר''מ דיליאון. ומכאן ביטויים ומושגים מזמן זה. ובביקורתו החדה גם גילה כמה קטעים לא מוסמכים שהכניסו לזוהר. אך כל ילד יודע שגם היעב''ץ כל הנהגותיו היו על פי הזוהר, וכתב הנהגות אלו בהלכותיו בסידור שהוציא. ועוד יש לדעת שעל ספרו זה כתב החיד''א ב''שם גדולים'' שכתב כמה מדברי ביקורתו בגלל כת שבתאי צבי שהסתמכה בסילוף על כמה דברים בזוהר, והיעב''ץ ביקש לערער אסמכתאות אלו. גם רבי משה קוניץ, רב באוברין שבהונגריה הוציא ספר בן יוחאי [ווין תקע''ה] בפרוט נפלא לחזק את כל בדקי הזוהר, גם מה שערער היעב''ץ.

והנה קיצור הטענות נגד הקדמת הזוהר, ואחריהם נכתוב את הפרכת הטענות:

1. איפה נעלם הזוהר אלף שנה? [וטענה זו כתב גם החמוד].

2. יש שמות אמוראים המאוחרים לרשב''י.

3. יש לשונות ומושגים המאוחרים יותר מזמן הגמרא.

4. לא דומה דמות רשב''י שבגמרא לדמות רשב''י שבזוהר.



ועל זה ענו המשיבים:

1. תורת הנסתר עברה מיחידים ליחידים כדי שלא ילמדו אותה תלמידים לא הגונים, כי להבנתה צריך הרבה תנאים מוקדמים בצדקות ובחכמה בנגלה שבתורה, ובמידות מיוחדות, ככתוב ברמ''א יו''ד רמ''ו הלכה ו' ''ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות'', עי''ש ביאור הגר''א מהו פרדס. ועי' בספר תומר דבורה המעלות הנזקקות, ובמסכת חגיגה דפים י''א י''ג וי''ד על זה ש''אין דורשין במרכבה ביחיד'', והדברים פשוטים. על כן בכל דור היו חבורות נסתרות מצומצמות שמסרו שם רב לתלמיד הגון בלבד. ובגמרא יש הרבה דברים על ''מעשה מרכבה'' שעסקו בו התנאים והאמוראים, והיכן נעלמה כל החכמה הזו אם לא במסורת הזוהר שהעבירו היחידים מקבוצה אזוטרית נבחרת זו?

[ואגב נוסיף הערה כואבת: כל ''לומדי הקבלה'' שאינם תלמידי חכמים ואינם צדיקים ומעולים במדות, אין לימודם בקבלה שוה כלום, אלא אדרבא, יכולים רק לקלקל על ידי הבנה שטחית מעוותת, כי אין זו חכמה כמתימטיקה, אלא תפיסה פנימית של הדברים שנכתבו במשל, שרק בעל לב קדוש וחכם יכול לתפוס בהבנה פנימית על ידי ציורי הרגשות הקודש הכי נעלים. כך הזהירו תמיד כל מורי הקבלה בלי יוצאים מהכלל. והוא דבר הגיוני לכל איש הנלבב. ועל כן כל ה''פרופסורים'' ו''חובבי הקבלה'' שלא נוהגים בדקדוק מצוות התורה, ואין להם התעסקות רצינית בנגלה שבתורה, הבנתם בקבלה היא פחות ממה שמבין ילד ישראלי הקורא ספר ביפנית. וכמו המשל שהבאנו לעיל: הבנת עיור בציור אמנותי והבנת חרש ביצירה קלאסית. על כן לצחוק יחשב מה שכתב החמוד בקורת שאנחנו לא מקבלים את מסקנות החוקרים החילוניים של הקבלה, כי צריך לקבל את האמת ממי שאמרה. וזה כאילו מטיף לנו לקבל את המסקנות של איזה חוקר גוי שכתב מאמר מחקרי על הלכות ריבית של היהודים, כשכל מסקנותיו מבוססות על טעם ה''געפילטע פיש'' שאוכל היהודי בשבת...].

2. בודאי לא נכתב הזוהר בידי רשב''י עצמו, הרי הזוהר עצמו כותב על רשב''י ועל מותו ועל תלמידיו. אלא כתבוהו תלמידים ותלמידי תלמידים, עם הוספות יותר מאוחרות של בית המדרש של התלמידים שמסרו לדורות הבאים את מסורת הזוהר. דהיינו: משוקעות בזוהר מסורות מרשב''י ותלמידיו ואילך, שלמדו דבריו ופירשום ברוחו ושיטתו.

3. ודאי שחלק ממסירת הזוהר [שאינו ספר אחיד, אלא מהרבה חלקים] עבר בעל פה, כמו כל התורה שבעל פה שלא נכתבה עד זמן המשנה ועברה מפה לאוזן, והיה אפילו איסור לכתוב [דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבם] עד שביטלו האיסור בגלל ''עת לעשות לה'''. והיו ת''ח אפילו בדורות האחרונים: הגר''א והחת''ס, שנמנעו מלכתוב הרבה בגלל איסור זה. והחלקים שכתבו אחר הרבה דורות של תורה שבעל פה ודאי כתבו התלמידים ברוח ובלשון אותו הדור, וכמו הנביאים שכל אחד ניבא בסגנונו, כך בכל דור יש לשון שונה לבטא את התוכן הפנימי שעבר במסורת.

ה''דמות'' השונה בין ר' שמעון של הגמ' לר' שמעון של הזוהר: כי נתעלה למאוד אחרי זמן הגמ' במערה, והזוהר אחרי כן. וכך מפורש הוא במסכת שבת ל''ג ע''ב ''אשריך שראיתני בכך כו''', עי''ש. והרחיב בנושא זה בספר ''בן יוחאי'' שציינו לעיל.


ראיות ישירות לקדמות הזוהר:

יש גם ראיות ישירות לקדמותם של קטעים מהזוהר, שנמצאו בתשובות הגאונים. ובכתבי ר' האי גאון נמצאים ציטטות מהזוהר מאות שנים לפני ר''מ דיליאון, וכפי שמביא במאמר קדמות הזוהר לרד''ל מפולין [תרט''ז]. [תגובת ה''פרופסורים לקבלה'': אולי תשובות הגאונים מזוייף...].
יש גם מובאות מהזוהר בכתבי קראים משנת 990, שהביאו הקראים בשם ''הרבנים'' כדי לדון בהן.
גם חוקרים חילוניים מובהקים הודו שיש קטעים מהזוהר שהם קדומים עוד מזמן חז''ל, ראה למשל מה שכתב מי שנחשב מגדולי החוקרים של הקבלה אדולף פרנק בצרפתית: פריס 1843. ובעיבוד מ. רבינזון נקרא: ''הקבלה או הפילוסופיה הדתית של היהודים'', וילנא תרס''ט. [שם משוה דעות מהזוהר לדת הפרסית עפ''ל]: ומסיק שחלקים מהזוהר קדומים על יסוד מסורות של רשב''י ותלמידיו, וחלקו ממסורות קדומות עוד יותר מרשב''י!
ראה עוד את ההוכחות לקדמות הזוהר בספרים מהדור האחרון: קדמות המיסתורין בישראל מהחוקר הלל צייטלין שכתב גם מפתח לס' הזוהר. והזוהר והרמב''ם לר' ראובן מרגליות המראה היאך הקדמונים עוד לפני ר''מ דיליאון בנו דבריהם על דברי הזוהר.
והיו הקדמונים קוראים לזוהר בשמות שונים: מדרשו של רשב''י, מדרש ירושלמי, מעשה בראשית לחכמי המשנה.
הרד''ל בספרו הנ''ל הביא כמה דברים שר''מ דיליאון כתב דברים הפוכים לזוהר, ועוד הביא כמה מקומות שטעה בהבנתו בזוהר, כך שלא יכול להיות שהוא כתבו.


והאמת היא שהראיה הגדולה מכולן לקדמות הזוהר ומסורתה מסיני וקדושתה האבסלוטית, היא ראיה שרק היהודים הנוהגים כיהודים יכולים להבין. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. שהרי גמדים בעלי עיניים טרוטות אינם יכולים לראות מעבר לגובה הנמוך שלהם לראות בדמות הענקים. רמאי חושב שכולם רמאים. זייפן בטוח שכולם מזייפים. צבוע משוכנע שכולם צבועים. אין להם כלים לראות מעבר למה שהם עצמם. כל הפוסל: במומו פוסל.

אנחנו הרי מכירים את רבותינו, את טהרתם וצדקתם ואת מידת האמת שלהם. שמעתי שעורים מהג''ר מיכל פיינשטיין שליט''א, ולפעמים היה מספר סיפורים מבית בריסק, החותן הגרי''ז, הסבא הגר''ח ואבי הסבא בית הלוי. באיזו חרדת קודש היה מספר כל סיפור עם מילים שקולות ומדודות, בשחזור מדוייק היאך ששמע הוא בעצמו. לפעמים היה נעצר ומקמט מצחו לחשוב ואומר למשל: איני זוכר אם אמר חמי זצ''ל שהבית היה גבוה או שאמר שהבית היה גבוה מאוד. וכך כל גדולי ישראל, כל מכיריהם יודעים על קריטריונים מוסריים ומסירת נפש למען האמת שלא בתפיסה שלנו בכלל. גם זכינו לראות אצלם הנהגות ניסיות משמים. היאך הסטייפלר זצ''ל או הגרא''מ שך זצ''ל היו מתפללים על מחלה ומיד נענו נגד הטבע. והיאך יבלחטו''א הגר''ח קנייבסקי שליט''א זוכה שעף אליו לחלון סוג של ארבה באמצע לימודו על אותו הארבה והתקשה במשהו במבנהו. והיאך הוא אומר בבטחון במלחמת המפרץ שלא יפול שום טיל בבני ברק, ואין צריך לא מסכה ולא מקלט. ונפלו טילים סביב סביב, ברמת גן וכל האיזור, אך לב''ב לא נכנסו. והיאך אמר עכשיו במלחמת עירק שלא יפלו שום טילים בא''י ואף אחד לא זקוק למסכות גז. קיבלנו מגדולי ישראל אלה עצות לכל צרה שפעלו בצורה מופתית. ואלה הגדולים מסרו לנו על רבותיהם שעלו עליהם בכל מידה נכונה, ועל ההנהגה המופתית של הבורא עמם. והרי גם אנחנו, הקטנים, טועמים מעט או הרבה השגחה פרטית במעשינו, בתפילה ובבטחון, ונושעים ישועות פלאיות ללא הרף. מי שלא מביט בהשגחה המופתית שיש לכל יהודי, ובפרט לאלה המצפים ומתפללים לישועתו, לא יבין בכלל במה המדובר, עד שבעזרת ה' יתברך יזכה אף הוא להיות מאותם המאושרים.

במאות השנים האחרונות היו הרבה מגדולי ישראל שזכו להשגות שמיימיות על-טבעיות, בגילויי סודות משמים, כפי שנתקיים בכל הראויים לכך, וכמו שכתבו הקדמונים, עיין למשל בנפש החיים ד' כ''א: ''ולכן אמר בפרק התורה: 'כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו'', רמז להעדון וצחצוח הנפש באור הגנוז, אשר גם כל מלאכי מעלה וחיות ושרפי קודש ושום נביא וחוזה לא השיגוהו כלל עצם ענינו, וכמאמרם ז''ל (ס''פ אין עומדין) 'כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא כו' אבל ת''ח עצמן עין לא ראתה כו'', והוא העדן והיין המשומר בענביו שאמרו שם מאי עין לא ראתה וכו', והכל אחד, סוד הטעמי תורה הגנוזים שלא נתגלו עדיין כו'''.

והרבה גדולי ישראל זכו לגילויים פלאיים משמים ע''י ''שרים של מעלה'' וגילויי סודות תורה בחלום וע''י אליהו הנביא ושאר ''מגידים'', והיו מגדולי החכמים שכתבו ספרים שלמים עם גילוייהם הפלאיים ע''י מלאכי שמים או אליהו הנביא, כגון מרן הבית יוסף והרמח''ל ואור- החיים הקדוש ועוד. ועשרות עדים ראו לרמח''ל היאך בעצימת עיניים כותב במהירות פנטסטית תוך דקות ספורות כמות עצומה של חידושי קבלה נשגבים, שגדולי המקובלים התיגעו להבינם, עי' למשל בספר ''ירים משה'' הרבה מכתבים ועדויות בזה [וספר זה הוא לקט מכתבים מהספר ''אגרות הרמח''ל ובני דורו'' שנאספו ע''י חוקרים משכילים, לא רבנים, מזמן הרמח''ל]. ועי''ש עמוד צ''ד עדות אחד מגדולי ישראל: רבי רפאל ישראל קמחי, שהתארח כמה ימים אצל הרמח''ל: ''...ובעיני ראיתי היחודים שעשה בנפילה על פניו, סמוך על ידיו על השולחן כמו חצי שעה, ואחר כך עמד והקולמוס בידו מהיר, כותב בזמן מועט, פחות מחצי שעה, פוליו או פוליו וחצי מסודות התורה, דברים עליונים בתכלית, והכל בלשון זוהר, מה שאין כח בשכל, ולא ביד וקולמוס אנושי. וכן עשה כמה פעמים וכו'''. ויש במכתבים שם תיאורים חיים מה שמגלה לאנשים סודות הנוגעים להם ולנשמתם, דברים שאף אחד לא ידע. וכתב הרמח''ל עשרות ספרים עם גילויים נוראים, עד שחלק מחכמי דורו יצאו נגדו על שמגלה כל כך הרבה. וראה היאך ספר פופולרי קטן במוסר שכתב: מסילת ישרים'' גרם למהפכה בלימוד המוסר וההשתלמות בו, ומה נאמר על עשרות ספריו שהוא וגדולי דורו מעידים שהם גילויים נוראים משמים שלא שייך לחשבם במח אנושי. והרי כל שורה מקפלת המון.

וכך היו עשרות גדולי תורה עם השגות נפלאות ורוח הקודש, ונכתוב רק כמה מהם: הבית יוסף [רבי יוסף קארו מחבר השולחן ערוך] העידו הרבה מחכמי דורו שהם עצמם שמעו במשך 35 שנה היאך נתגלה אליו מלאך-מגיד מהשמים לגלות לו סתרי תורה, שאת חלקם כתב בספר נפוץ: ''מגיד מישרים''. ומפורסם המכתב שכתב רבי שלמה אלקבץ [מחבר לכה דודי] בו מתאר בפרוטרוט עם כל המילים ששמעו, היאך הוא והבית יוסף ועוד בני חבורא ישבו ולמדו בליל שבועות, ובא מלאך משמים והשמיע להם דברי תורה ודברי מוסר במשל שני לילות רצופים, עם הרבה עדים. ועל האר''י ז''ל ותלמידו ר''ח ויטל אין צורך להאריך בגילויים הנוראים שלהם, שהאר''י מסר בכמה חודשים לרח''ו את כל היסוד לחכמת הקבלה עם כל הגילויים הנוראים שמקובלי כל דור ודור יונקים מהם: השמונה שערים. וידוע שידע סתרי דברים ולהגיד לכל אדם את עוונותיו הכמוסים ואת התיקון לנשמתו. והעידו כל מכיריו שהכל קיבל מאליהו שלמד עמו בקביעות. ועל הגר''א מי ימלל תהילתו, שתלמידיו שלא היו מגזמים במילה אחת, כפי שרואים אצל תלמידי תלמידיו עד דורנו אנו, וכידוע למי שקורא דברי תלמידו הגדול הגר''ח מואלוזין שתיאר בדברים מבהילים עוצם השגות רבו שנתגלו לו באקראי, ושיצר ע''פ ספר היצירה גולם עוד לפני היותו בר מצוה, ועי' בהקד' לפירוש הגר''א לספד''צ בה כתב הגר''ח מואלוזין מה שגילה לו הגר''א אחר הפצרות, ואלה דברי הגר''א אליו: ''מוכרחני לגלות לכם מה שאין דרכי מעולם בזה, לקיים מה שכתוב דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים, כי הלילה בא אלי אליהו וגילה לי ענינים וחידושים נוראים אין חקר בשם י''ב על פסוק 'עלו זה בנגב וכו'' והרהרתי בהם קודם ברכת התורה ונענשתי שתיכף נתעלמו ממני ואינם וכו' וב''ה שנתגלו לי שנית והמה 2,260 אופנים וכו' שבאופן אחד מהם אני יודע כוחות כל הבריות וכל איבר מה עניינו...''!! וכן הרבה מגדולי ישראל כבעש''ט הקדוש ובני חבורתו, וגדולי ישראל עד דורנו אנו,כגון הגימטריות המבהילות שנתגלו לאוסטרובצער ופירסמם בספרו אור תורה, ורמזי מקראות פלאיים שנתגלו לרבי וייסמנדל ופרסמם ב''תורת חמד'', וגימטריות פלאיות שנתגלו בהעברה בעלמא לסטייפלער וכתבם בסוף ספרו ''ברכת פרץ''.

[שלא להזכיר את הקדמונים עוד יותר שכתבו ספרים שלמים מגילויי שמים, כגון: תנא דבי אליהו ע''י אליהו מזמן חז''ל. ''שו''ת מן השמים'' מזמן הראשונים, ששאל רבי יעקב ממרויש מבעלי התוספות מן השמים בצורה מיוחדת, וענו לו על כל שאלה ושאלה תשובות הלכתיות מעמיקות בלשון מליצית נשגבה. אפשר לקנות ספר זה, מומלץ מהדורת הרב ראובן מרגליות הכותב הקדמה ארוכה עם המוני גילויים שמימיים במשך הדורות!].

וכל גדולים אלו השיגו מעלתם בלימוד הזוהר הקדוש ובלימוד פרשניו הגדולים האר''י והרש''ש והגר''א והרמח''ל, שכל אחד מהם העיד על גילויים עליונים, של אליהו, יעקב אבינו ושל... רבי שמעון בר יוחאי בעצמו: עיין באותה הקדמה של ר''ח מואלוזין לספרא דצניעותא עם ביאור הגר''א על עדות שהגר''א בהקיץ למד תורה עם רבי שמעון בר יוחאי מימינו והאר''י ז''ל משמאלו.

וזה יספיק לכל איש הנלבב שאינו כאלה הסובלים מפרנויה מכל דבר קדוש, וסבורים, כרעים שבגויים רודפי ישראל מעולם, שהיהודי הוא שקרן ורמאי וכו'. לשכאלה אין לנו שום עיצה ושום תרופה.

ואנחנו בשם ה' אלוקינו נלך, כפי שהלכנו בס''ד שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, עם התורה האלוקית שמחיינו ומקיימנו ומעצבנו, ונותן תעצומות נפש פלאיים לכל העוסק בה כראוי.

ונסיים במה שכתבנו על אחת ממעלות התורה בקונטרס ''בדרך לאמת האבסלוטית:

· הדרגות הגבוהות וההשגות הגדולות והגילויים הגדולים שיכול כל מתבונן לראות אצל כל אחד מהעמלים בתורה והשומרים מצוותיה: רבבות נביאים בעבר, תנאים ואמוראים וגדולי ישראל עד ימינו בעלי רוח הקודש והשגות וכוחות פלאיים, עד שלגדולים בתורה באים המוני היהודים, ואפילו הגויים, להתברך ולקבל עיצה ותיקון כמו האר''י ז''ל ותלמידו מהר''ח ויטל ז''ל, והבעש''ט הקדוש והגאון מוילנא והבן איש חי והחפץ חיים. זאת רואה כל יהודי על גדול בתורה, מלבד העידון והקדושה שמרגיש בעצמו כל עמל בתורה כראוי וכל עוסק במצוותיה, כהרגשת קדושת שבת-קודש, יום כיפור ומועדים, בנוסף להרגשת מציאותו ית' בעמדו בתפילה וכדומה. וראה בפרקי אבות בתחילת פרק ששי רק חלק מהדרגות [''ולא עוד וכו'''] שמבטיח התנא שמשיג כל מי שלומד תורה, גם אתה, אם תלמד אותה כראוי: ''מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא [וזהו פלא גדול בסגולת התורה שאי אפשר לנצח את פיתוי היצר הרע בלי לימודה!], ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה וכו' ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים!''. הלומד תורה ועמל בה כראוי נהיה בן אדם אחר המרומם והמתנשא מעל ומעבר לחיים הרדודים בהם כבול האדם הרגיל. ה' גם נוהג עמו בהנהגה על-טבעית של מופתים כמו אצל הרבה מגדולי ישראל שבכל דור. ועוד אמר רבי פנחס בן יאיר בע''ז כ' ע''ב תורה מביאה לידי זהירות כו' זריזות כו' נקיות כו' פרישות כו' טהרה כו' והלאה עד קדושה ורוח הקודש ותחיית המתים! הכל מכוחה של התורה האלוקית! ולא נשארו הבטחות אלו ב''תאוריה'' בלבד, אלא בכל דור יש אלפים המתנסים בזה לפרטי פרטים! אין לנו אלא לברך אתכם בפסוק מתהילים ל''ד: ''טעמו וראו כי טוב ה''', שתזכו לטעום בעצמכם את עינוגה של תורת ה' עם הדרגות הנפלאות אליהן היא מביאה!

תגובת הגולש (מכונה איש אמת.)
לא האמנתי שדברי יעשו רעש כזה עד כדי כך שהרב אמנון שליט''א יפנה את דברי לכבוד הרב.
עיקר טענתי היא כי לא ''הוכח'' מעל לכל ספק כי רשב''י הוא מחבר הזוהר.כמו שכתב דדי היקר.''הוכח'' היינו מבחינה מדעית באופן שכלי ברור שאין עליו עוררין.ואם היו הדברים כה פשוטים כפי שניסה כבוד הרב לצייר.ולרפאות שבר על נקלה.לא היו מתחבטים בשאלה זו רבים וטובים אף מחכמי אומתינו ובני תורתינו.ואמונתינו כי ספר זה מרשב''י היא הכרעת האמונה לא ההוכחה השכלית גרידא.ומה שכתבתי כי ספר זה אינו לרשבי ואיני מאמין לזה שהוא כתבו.היינו על פי השכל וחקירותיו.ולכן אכתוב כאן טענות משוללות גישה אמונית רק שכליות גרידא דהיינו לפי שכלי הרדוד.
כעת נבוא אחת לאחת למצוא חשבון להוכיח כי אין ''הכרח'' שכלי כי ספר זה בא מחז''ל דהיינו בעלי הש''ס.
1 מה שכתב כי חכמי ישראל האמינו בו וציין את גדולי ישראל כמו רבינו האר''י וכולי.הנה מבחינה שכלית אין להירתע מטענות אמיתיות לפי הדעת גם אם רבים וטובים יחשבו ההיפך.כי לא תשתנה האמת השכלית ברבות מכחישיה.ולכן יש לשפוט לפי הטענות השכליות לא לפי מאמיניה.
2 גם אם פעלו רבות ונצורות בהשגותיהם על פי ספר זה .אין זה הוכחה כי ספר זה מרשב''י רק הוכחה כי חכמתו אמת.
3 גם אם יטענו כי דבר זה שהספר בא מרשב''י הוא מיסודות החכמה ועיקריה.ההכרח השכלי הוא לדחות את הדברים מפשוטם.
4אותם אוכלי נבלות וטריפות יפה כח שלילתך רק לגבי תוכנם של הדברים שעליהם הם מדברים לא על עובדות היסטוריות שאותם הם חוקרים.
5 גם אם תשלול את היותם ברי סמכא אף בהיסטוריה מפאת היותם אוכלי נבלות וטריפות הרי זו שלילה אמונית לא שכלית.
6ראש המאמר שמו ''נגד החולקים על הזוהר'' וזה שקר גס ורשעות הלב אינני חולק על הזוהר.אלא מוכיח כי באופן שכלי גרידא ללא אמונה אין הכרח לייחסו לרשב''י דווקא.
7 כתבת ''הטיף בארוכה'' וכולי..זהו שקר גס ורשעות הלב לייחס לי זאת כאשר ראית מה שכתבתי במפורש ''גם אני אינני חורץ מילה לכולם'' וציינתי במפורש שזוהי דעתי על פי שכלי האישי לבדו.עם כל חסרונותיו.וזה בדיוק להימנע ממה שכבודו מנסה לייחס לי.אבל כבודו בחר בכל זאת לדונני לכף חובה.ואני אנהג כמנהג אצילי הנפש למרות שאינני כזה ואדון את כבודו לכף זכות שרצה למנוע שיבוש מן ההמון על פי דעתו.ועל פי רוב בגנות האומר יגונו דבריו.ולכן עשה כדבר הזה.והריני מוחל וסולח מכל לבי.ומרבה באהבה לכבוד הרב.
8מה שכתבתי על ''הפתאים'' היינו על פי שכל ללא אמונה.כי בהחלט על פי שכל ללא אמונה הרי זו פתיות לקבל שהזוהר בא מרשב''י או תלמידיו וכולי.ואתה תדע את זה לפי המחלוקות שצצו במקומו ובזמנו ממש של רבי משה די ליאון לגבי אמיתות ייחוס ספר זה לרשב''י גם בין התלמידי חכמים שבישיבה שם בספרד.כמוזכר בספר יוחסין.
9מה מיוחד ברמבראנט דווקא.? אין זה אלא לעג עקר שאינו לעניין.וראה בהערתי הקודמת.
10 על פי השכל ניתן להאמין בקבלה אבל אין הכרח לייחסו לרשב''י.ואלו המיחסים אותו לרשב''י בהכרח .רק על פי השכל לבדו.עליהם ייכון לומר ''פתאים''.הנפתים אחר שכלם ובכל זאת מחייבים דברים שאין השכל מחייבם.
11אכן ''קסמי שוא'' וזה מפני שאם תשפוט על פי שכל אין הכרח לקבל דבר מדברי הקבלה אם כי ישנה אפשרות להאמין אבל לא הכרח שכלי.כי לך תוכיח לי בשכל שיש עשר ספירות.אין הזוהר תלוי אלא באמונה.
12 עיקר כונתי בנפתים אחר קסמי השוא ובחורבן הנמשך מזה הוא לאותם שהחריבו והזיקו לעם ישראל בנכליהם אשר הסתתרו אחר סודות התורה כביכול כמו ש''צ והלובביץ' ודומיו.
13על פי השכל אין הכרח לומר כי הקבלה מבוססת על הזוהר אדרבה ההיפך הוא הנכון כי הזוהר נשען על חכמת הקבלה ומפרש דבריה.קח ראיה קטנה.היו מקובלים גם קודם גילוי הזוהר שלא ראו אותו מימיהם דוגמת הראב''ד וקודמיו.וכמו הרמב''ן על פי מה שכתב רבנו המהרח''ו בהקדמת עץ חיים שספר מנחת יהודה הוא ספר אמיתי.ובהקדמת מנחת יהודה כתב כי ספר זה דהיינו הזוהר לא נגלה לרמב''ן וכולי.עיין שם.ואילו על הרמב''ן העיד האר''י ז''ל שהיה מקובל אמיתי וכן על הראב''ד.הגם שלפי ספר מנחת יהודה הנ''ל הם לא ראו את הזוהר.ואף לפי מה שכתב רבנו הארי''זל בשער הגלגולים כי רבנו הרמב''ן זכה בסוף ימיו לחכמת ספר הזוהר.אין בזה סתירה.כי הרמב''ן זכה ''לחכמת'' ספר הזוהר.אך לא ראה את ספר הזוהר עצמו כי עדיין לא נגלה בימיו.ואני יודע שיש ויכוח על עניין זה בין המפרשים.מכל מקום לגבי הראב''ד וקודמיו המקובלים ישנה הסכמה כי לא ראו את ספר הזוהר.הא למדת-יש מקובלים גם ללא ספר הזוהר.נמצאת אומר כי על פי שכל הנכוןיותר לומר כי ספר הזוהר הנגלה באיחור הוא פירוש לקבלה ולא הקבלה פירושו.
14האמונה בחכמת הקבלה אינה מאלצת את האמונה כי רשב''י כתב את ספר הזוהר.זהו על פי שכל נטו.
כפי שהאמונה בספר יצירה אינה מאלצת את יחוסו לאברהם אבינו וברצון השכל נוח לומר באותה מידה כי רבי עקיבא עשאו.
15הרב כתב ''החמוד מביא וכולי.ברצוני להודות לכבודו על יחסו האוהד כלפי.
16 כבודו כתב ''הרדוד'' ובזה אני מסכים עם הרב.אינני חכם ומעמיק.אבל מה לעשות כך עשאני יוצרי.וכל מה שכתבתי הוא לפי השגתי האישית ולא לקבוע מסמרות כנ''ל.וגם זה דווקא כאשר נדון ללא אמונה.וכנ''ל.
17כבודו החליט וכתב ''ואינו יודע כי וכולי'' אין זאת אלא מפני שכבודו לא שם לב לדבריי שכבר ציינתי למאמרו של הרב כשר באתר ''דעת''.וכעת נפנה לדברים.
18כבודו ציין שעל ספר בחינת הדת נכתב מצרף לחכמה--וראה זה פלא כך כתוב גם כן במאמרו של הרב כשר באתר דעת.ולא רק זה אלא רוב מה שציין מן הספרים המשיבים על אלו שציינתי כבר זכרם הרב כשר במאמרו הנ''ל.אם כן ממה נפשך או שכבודו לא ראה את המאמר שציינתי עליו ובכך נהג כמנהגי לעיין ברדידות או שכבודו ראה את מאמר הרב כשר ומשם לקח את מקורותיו והתעטר בעטרה שאינה שלו.ואני דן את הרב לכף זכות שלא שם לב לציוני למאמרו של הרב כשר אגב שיטפיה.ואם יעיין הרב במאמר הנ''ל ימצא שכבר ראיתי את כל תשובותיו.
19 כבר ציינתי שישנם חולקים על כל אלו שבאתי את זכרם בתגובתי הקודמת ואדרבה ציינתי למאמרו של הרב כשר בכוונה כדי לא להסתיר את האמת.אלא שמפני שאין חידוש בשיטת המאמינים הבאתי את המתנגדים שדבריהם אינם ידועים לכולם וגם אם ידועים על כל פנים מהם יראה כי דבר זה מוטל בספק וכבר נחלקו בו קדמונים עוד מזמן הרב די ליאון עצמו.וכנ''ל.
20כבר הרב כשר במאמרו הנ''ל כתב כי אין הכרח לכל מה שהשיבו המאמינים בקדמות הזוהר על פי השכל.ופעמים שרק הרבו באמונה ולא בראיות שכליות.
21אכן התבלבלתי בשם הספר מן מלחמות ה עשיתי אמונת ה.אך כזאת וכזאת יקרה גם לטובים ממני ואין בזה הצדקה או הוכחה כי דבריי חסרי טעם.
22 כבודו כתב בהחלטיות שניכר כי לא הצצתי בשום ספר ממה שציינתי.ובכן מה אומר ומה אדבר.אם אומר לך שאכן ראיתי כמה וכמה ספרים התאמין לי.?.ומן הראוי לומר ''נראה לי שלא ראה אף ספר שציין'' כמסתפק ולא כמחליט.
23הגם שיש שכתבו ממה שציינתי שלא להאמין בקבלה.אין זה מגרע מטענתי כי ספר הזוהר על פי ההכרח השכלי אינו מוכרח שהוא לרשב''י ובזה הם מסייעים לטענות השכליות מהצד הזה.סבר לה בחדא ופליג עלה בחדא.
24מכאן שרצונו לעשות את הדברים כשפת מחשב או הכל או כלום אינה נכונה.אפשר להאמין בקבלה תוך כדי דחיית יחוסה לרשב''י ההיסטורי.וראה לקמן בס''ד.
25לגבי ספר יוחסין ומה שכתבתי דומה כי הרב התעלם מסדר הסיפור המסופר שם.אנא מכבודו יעיין שוב שם בפנים מרישא עד גמירא בדפוס פילפווסקי בתוך מאמר א ולא מה שבא בסופו.אז יראה כי כשבא הר''י דמן עכו לאווילה עיר מגורי הרמד''ל שאל הוא חכם גדול וזקן שהכיר אישית את הר''מ די ליאון.והשביעו לומר אמת.ואותו חכם אמר לו כי ידוע לו בבירור כי ספר זה נעשה על ידי שם המפורש.וכיון שזהו מקור ראשון לעדות בזמן גילוי הזוהר ובמקום גילויו רק עיקש יתעלם לחלוטין מעובדה זו ויחליט כי על פי ''השכל'' מוכרח שרשב''י כתבו.
26 מה שכתב לגבי נאמנות האישה.וכולי כבר כתב כזאת בספר אמונת חכמים כמדומה לרבי אביעד שר שלום בזיליה.
אבל לא מפיה אנו חיים וחורצים מסקנות שכליות נטו אלא מכל מכלול העובדות שהיו שם באותו מקום וזמן בו נגלה ספר הזוהר.
27 מה שכתב כי היו לו קונטרסים וכולי.יעיין נא כבודו בסוף מכתב הר''י דמן עכו שם מבואר כי אין בזה הכרח.ושכן ענו לו בני הישיבה בזמנו.
28 ודאי ידוע לכבודו מה שכתב הרשב''א בתשובותיו כמדומה חלק א סימן תריא כי כבר היה בזמנו דהיינו קרוב לזמן הרמד''ל איש אחד חכם אשכנזי שלא היה ת''ח ובכל זאת בכח פעולה רוחנית היה דורש סודות שלא שמעתם אוזן ויותר נכבדים ממה שיאמרו גדולי הדור.הא למדת כי סודות התורה יכולים לבוא בפעולה רוחנית בשטף על אנושי גם לשאינם תלמידי חכמים.וראה בספר יוחסין מה שכתב על עובדות אלו.אם כן על פי ''השכל'' אין הכרח לדחות את האפשרות הזאת גם לגבי חיבור ספר הזוהר וכעניין הרמח''ל.
29 אפשר להטיל ספק באמיתות המכתב .כי מבחינה שכלית אפשר להטיל ספק בהכל אם מתעקשים.רק שהפעם זה נשמע קצת מוזר אם כי אפשרי בהחלט.
30מה שכתב כי הר''מ די ליאון העיד שקיבל זאת במסורת רצופה.אשמח אם כבודו יפרט לי את שלשלת קבלת החכמה כשם שעשה הרמב''ם לגבי נגלות התורה להוכיח את העברתה ושלא פסקה מישראל.נוסיף לזה את מה שכבר כתבנו כי לרבים מגדולי ישראל לא היה את ספר הזוהר כלל כמו המקובלים עצמם כגון הראב''ד.אם כן מי הוא זה שזכה למה שלא זכו לו גדולי ישראל.טענה שכלית לא?ואיה הם אותם מוסרי החכמה שידעו את הענינים הכבירים של נפש אומתינו מה שלא זכו לו מנהיגי העם כדוגמת הרי''ף והרמ''בם והראב''ד וחבורתו מחכמי פרובינציה.ולוניל.בעלי התוספות.
31 לגבי תשובה מאהבה נראה לי שלא עיין כבוד הרב בגוף תשובתו של התשובה מאהבה.יעיין נא כבודו ואחר כך ישפוט האם ''השכל'' רשאי להתעלם מטענות כגון אלו.ולגבי עצם דברי התשוב''מ ראה גם בשו''ת רבנו בצלאל אשכנזי לחשיבות הפיקוח של חכמי התלמוד על מדרשי חז''ל וכבר כתב רב האי גאון לגבי המדרשים שראו חז''ל שלא להביאם בתלמודים מפני מה עשו כך.וראה גם בספר הישר לרבנו תם לגבי חשיבות המדרשים מאידך.ובשאר ספרים והדברים ידועים לכבודו ללא ספק ואיני אלא כמזכיר.
32על דברי היעב''ץ אם נרצה לדון בשכל אנושי נראה שאין הכרח למסקנותיו.וזו הסיבה שנחרד החיד''א לטעון שזה היה מפאת נסיבות חיצוניות.כך אפשר לומר ''בשכל''.
33 לא הזכיר הרב את דעת גדול המקובלים רבינו מהרח''ו בהקדמתו הנפלאה שבה דוחה הוא את ערעור הזוהר מפאת שמות האמוראים מפני שספר הזוהר נעשה על ידי כח נבואי הרואה את העתיד וראה גם את האמוראים.כלומר שלדעת גדול המקובלים אין לייחס חיבור עם הוספות מאוחרות מהאמוראים.שלא כדברי הרב.וראה כסא מלך על התיקונים מה שנתקשה בזה.ורבנו חננאל בסוכה דף מה ודף כה .והרמ''ק כתב כי אין איש יודע כיצד נגלה ספר הזוהר כי כולו בעולם ההסתר.וכמדומה שכבוד החוקרים''בשכלם'' השיגו מה שלא השיג הרמ''ק.הובאו דבריו בספרי הזוהר הנד''מ.
34 היות וכבר הארכתי מאד וקשה עלי ההקלדה והדיון בעצם הטענות כבר נפתח בגדולים אומר בקיצור ואם ירצה השם ארחיב בהזדמנות אחרת.מה שכתב כי סודות התורה עברו בהסתר.השכל יודה לזה אך כמו כן יאמר כי אין הכרח שספר הזוהר הוא אחד מהם.אפשר שכוונתם על ספר יצירה ודומיו ממה שזכר רב האי כגאון בתשובותיו.כמו ספר ''חרבה דמשה'' וכולי..או מכלל סודות התורה שבעל פה שכלל לא הועלו על הכתב גם לא על ידי תלמידי רשב''י.
35 כבר כתבנו כי השגת החכמה הנפלאה על ידי לחכמים אינה מאלצת את השכל לסבור כי רשב''י כתבו.
36ראיות הרד''ל יש לדחות בפשיטות כי מה שלא הבין הר''מ די ליאון בזוהר הוא מפני שדברים אלו באו על ידי שם המפורש ללא השגה שכלית אלא כפעולה בגזרת השם.ובכלל לא אמרתי שהר''מ די ליאון כתבובהכרח.אפשר שנעשה לפניו בפעולת השם או באמת על ידו.השכל אינו מכריח לשום צד.הכל אפשרי.
37 גם מה שהביא ראיה הרד''ל מכתבי הגאונים בהחלט נאמר כי סודות התורה שבאו על ידי שם המפורש נצמדו לכתבי קבלה עתיקים מימות הגאונים.וגם כבודו מודה כי הספר עשוי רבדים רבדים.
38 מה שכתב רבינו הראיה הנפלאה וכולי...זו רק ראיה לאמיתות החכמה לא לייחוסה לרשב''י בדווקא.כך שעל פי השכל אין הכרח לזה.כמו שלא מוכרח ליחס את הזוהר לאברהם אבינו מפני שבו עשה הגר''א אותות ומופתים נוראיים.זו ראיה רק לעצם החכמה.
39 סוף דבר גם כבוד הרב מבין לדעתי כי ייחוס ספר הזוהר יותר ממה שהוא הכרח שכלי הוא אמונה.כי מבחינת השכל אפשר לומר כך ואפשר אחרת.והרב כבודו במקומו.ואדרבה ואדרבה אם יצליח להוכיח לי בשכל לבדו כי רשב''י כתב את הספר שבידינו או תלמידיו אודה לו כל חיי על שהכריח את שכלי להיות תואם לאמונתי
1 ידע נא כבודו כי שאלתי לראש ישיבה מההולכים בדרך רבנו הרש''ש האם יש הכרח לראיות הרד''ל שהובאו גם בקצרה בהגהותיו שבסוף שו''ת הגאונים שערי תשובה.הר''מ לקח הספר לביתו עיין בו ואמר לי אחר כך כי אין הכרח לטענותיו.
2עוד טענה כללית מפני מה מפרשי ספר יצירה הקדמונים לא פירשוהו על דרך הקבלה אלא על פי דרך הטבע ואם יענה לי הרב כפי המובא בהגהות המו''ל שו''ת הרמ''א סימן ז בשם תורת העולה כמדומה אף אני אענה חלקי ואשיב שכעין זה טען היש''ר מקנדיא וכנגדו יצא הרמ''ז באגרותיו וכל זה נרמז בספר שם הגדולים להחיד''א ברמז כאשר דיבר על ספריו.הרי שהתנגדו לשיטה זו.וראה שו''ת חוות יאיר סימן רי.אם כן נוח ל''שכל'' לומר כי לא היה בידם מאומה מן ספר הזוהר.כולל לרבינו הרס''ג שהיה מקדמוני הגאונים.ואף שלל את אמונת הגלגול כמבואר בספרו האמונות והדיעות וראה שם בפירוש.
4 מה שכתב ''יחיא קאפח'' כדי למעט בכבודו והזכירו ללא תואר כבוד.אפשר שהושפע מסיפורים המרבים בגנותו ולעיתים אין זה כדין.ואף אם היה כופר בקבלה מפני שלא השיגה דעתו או מפני חסרונות אחרים בא לידי שיבוש ועיין בספר האלימה להרמ''ק כמדומה שזוהי כפירה.מכל מקום לא היה לו להשפיל כבודו אחר מותו.וכבר מצינו אף בגאונים שנמשכו אחר הפילוסופיה שכנגדם יצא רב האי גאון בחריפות לא להטות אוזן אליהם ובכל זאת לא נשמע שיחרפוהו בעבור זה.וכן נהג רבנו הרמב''ן כלפי הרמב''ם הגם שכתב דברים שלדעת הרמב''ן הם כפירה.כמובואר לו בפירושו על התורה בכמה מקומות.וכן על הרלב''ג הקפידו להיזהר בכבודו הגם שכתב דברים שאינם מקובלים.גם הרמב''ן נהג בכבוד כלפי האבן עזרא הגם שכתב עליו ''יוצק זהב '' וכולי.
5 על האפשרות לייחס את הדברים לרשב''י הגם שלא הוא בעצמו כתבם אין בזה חידוש ראה בשו''ת רב פעלים במה שכתב על מהר''א בן שמעון בעניין תשובת מרן באבקת רוכל לר''י לוריא.ע''ש.כי היכי דישתמעון מילי מותר לייחסם לאדם גדול.כל שכן שהשכל יש לו מקום לומר כי אכן נשמת רשב''י השפיעה על כותב ספר הזוהר.
6 איך יסביר לי כבוד הרב את התיחסות הזוהר לטוענים כי אין תחיה אלא לנפש ותוקף דיעה זו בו בזמן שדברים אלו יוצאים סמוך ונראה להתקפות על הרמב''ם שסברו שכך היא דעתו.עיין לו באגרותיו ובספר המורה ובשו''ת מהר''ם אלשקר סימן קיז כמדומה. האין זו סיבה מספקת כדי להטיל ספק על עת חיבורו?.ושוב אני מדבר ב ''שכל'' להטיל ספק.לא באמונה.
7 בכוונה לא ציינתי דברי חוקרים חילונים אף ממה שהביאו ציטוטים מכתבי יד שבידם.אפנה את כבודו לספר אחד של ג.ש.אם ירצה ''ראשית הקבלה וספר הבהיר''.גם אם תדחה את כל דבריו לא יהיה זה אמת להתעלם מעובדות שמביא שם ולומר כי על פי ''שכל'' מוכח כי הזוהר מרשב''י.וזה אני מביא לעומת מה שהביא את הגוי בספרו.אין הכרע שכלי בחקירה האנושית.
8 כתבתי שהגר''א פעל על פי הזוהר וזו טעות כמבואר שכונתי על פי ספר יצירה.
9 אם נקבל את מה שכתב בהקדמת הפירוש על רס''ג באמונות כי הוא פעל על פי קבלה.זו עוד ראיה שיש מקובלים גם ללא זוהר.אם כן הזוהר כיון שנגלה אחר יודעי חכמת הנסתר ''השכל'' מחייב שהזוהר הוא פירוש הקבלה ולא הקבלה פירושו. וכנ''ל.
9אל נא תדחק להביא ראיות כי הרמב''ם פסק על פי הזוהר כפי שעשו כמה מחכמי האחרונים כי השכל יחליט בהיפך שמחבר הזוהר כתב על פי הרמב''ם שהרי היה ספרדי והרמב''ם להם מורה כמו שכתוב בשו''ת הרא''ש כלל לב כמדומה.וידעתי מה שכתב בשו''ת מהר''ם אלשקר הנ''ל וכן הובא בספר סדר הדורות כמדומה כי הרמב''ם ידע קבלה בסוף ימיו וכעין זה באגרתו המיוחסת בטעות לו שכתב לבנו ובספר מגדל עוז הלכות יסודי התורה ובספר ים של שלמה בהקדמות כמדומה ובשו''ת תשובה מאהבה ועוד.כי מבחינת השכל אין להאמין זה.כי חוץ מאיזו שמועה שבאה אחר מותו במאות שנים יתגלה פתאום שהרמב''ם היה מקובל ושציוה לשרוף שפריו אילו היה יכול.זה הבל להאמין מבחינה שכלית.מה גם שהאר''י כתב שהרמב''ם לא זכה לספר הזוהר.וכן כתבו עוד חכמים.ולא פלא שהתנגדו לו המקובלים שבצרפת.
10 מדוע חסידי אשכנז הקדמונים לא הזכירו את ספר הזוהר.והרי הם פרסמו ספרים בתורת הסוד.עד שכתבו כמה אחרונים כי הר''א מגרמייזא בא לרמב''ן בקפיצת הדרך ולימדו סוד תורה.כי לא היה מאמין בה מתחילה.למה לא האמין בה מתחילה? אם השכל מחייב אמונתה? וכן למה לא האמין בה מתחילה הרב המגיד אם השכל מחייב אמונתה?
על כרחך שהם פירשו את כל ראיות הרב על סתרי תורה בדרך אחרת.
11 שמעתי מחכם אחד כי רבנו האר''י אמר בשער הכוונות שלו כי ישנה הוספה מן המדפיסים בתקוני הזוהר על עניין הקדיש ופסוק ועתה יגדל נא שכתב לאומרו בקדיש.רק שברור שכוונת מהרח''ו להוספת מדפיסים או מעתיקים לא עניינים שלימים בפנימיות החכמה הזאת.שכנ''ל מהרח''ו לא מקבל שכל עניינים המאוחרים בו באו בתקופה מאוחרת אלא הכל מזמן הרשב''י ותלמידיו ועל פי רוח הקדש.כמוש''כ בהקדמה.

יש לי עוד כמה הערות לכבוד הרב שליט''א.אבל אני חושב שדי בזה.
סוף דבר אין הוכחה שכלית ללא ספק כי רשב''י כתב את ספר הזוהר או תלמידיו.יש פנים לכאן ולכאן.ואין ייחוסו לרשב''י מוכרע אלא באמונה לא בראיות שכליות כמו שחשב הרב לעשות.
על פי השכל אין הכרע להאמין כי ספר הזוהר נכתב על ידי רשב''י רק על פי אמונתינו

תגובת הרב סגל:
בס''ד עש''ק פר' בהר
ל''איש אמת'' היקר, שלום וברכה!
קראתי כמה וכמה ממכתביך שנשלחו אתמול לאי-מייל שלי בבת אחת, ורק עכשיו התפניתי להשיב. כי אין לי ב''ה שום חיבור לאינטרנט, כמש''כ ואל תשכן באהליך עולה. אלא אני מחובר רק באי-מייל, ואיני יכול לעקוב אחר הנשלח לאתר כדי לענות מיד. אלא שולחים לי כמה מהדברים באתר כדי שאוכל להגיב.
ממכתביך לאתר קשה לעמוד על טבעך, כי דבריך מתהפכים שם כחרב המתהפכת, וכמו שכתבת בעצמך שכתבת דברים לא אמתיים כדי ''לבלבל את האויב'' הוא ''דעת המת'', גם כתבת שהיית הורג את כולם אם היתה רשות הלכתית, ושאתה בעצם מאמין גדול גם בלי ראיות שכליות, כמנהג ברסלב, ושטעינו בך.
ומאידך כותב עליך יהודי קנאי וירא [כך נראה ממכתביו לאתר] בשם דדי, שהחלפתם ביניכם כמה מכתבים, שאתה בעצם סוכן חשאי של ''דעת המת'' ומחדיר השקפות של רעל וכו' וכו'. ומביא ממך באמת ציטטות נוראיות נגד היראים.
ובכן מי אתה, ''איש אמת''?
חוששני שגם אתה לא יודע.
כי קשה להניח שאמנם אתה סוכן חשאי של השטן, בזמן שאתה כותב לפעמים בפאתוס אמתי של קדושה.
ומאידך אתה פולט הרבה פעמים דברים מאוד לא יפים כלפי אותם אלה היחידים הממשיכים את התרבות האורגינאלית של עם ישראל השורשי מזה אלפי שנים: תרבות התורה.
על כן אני מאמין, בהרגשה לא מחייבת, שאתה עצמך נע ונד בין אמונה תמימה לבקורת קשה על המאמינים, הגובלת בהטחת דברים כלפי האמונה השורשית.
אך לא ''אתה'' הוא הנושא, רק כתבתי זאת כי כל כך הרחבת בנושא זה של ''מי אני'' בכמה מכתבים, כך שהתיחסתי גם אני לזה. הייתי אישית שמח לפגוש אותך מתוך סקרנות להכיר אדם עם אישיות ססגונית שכזו. ואולי יחדיו נוכל לברר אם לנו אתה או לצרינו... ותקוותי היא שדדי לא היה פיקח ממני בענין זה...

הנושא החשוב היה: מקום הקבלה במסורת התורה של עם ישראל בכלל, ושל הזוהר בפרט.
ממה שכתבת משמע שאתה מאמין בקבלה. לא הבדלת בין חלקי הקבלה: בזה אני מאמין ובזה לא. א''כ הזוהר כספר יסוד לכל המקובלים בעולם הוא סמכות עליונה בה אתה מאמין, ואתה מחוייב למה שכתוב שם. ואין לך שום סיבה להאמין בזה אם אינך מקבל שהוא חלק אינטגרלי ממסורת תורת הסוד שעברה מסיני. ואם עברה מסיני עברה דרך המקובלים, בין אם קראו לזה ''זוהר'' בין אם קראו לזה כל שם אחר, בין אם לא היה לזה שם, אלא ''תורת הסוד'' בלבד. גם העדות שהבאת מספר יוחסין על שר''מ דיליאון השיג את סודות הזוהר ''רק'' בדרך של התקשרות עליונה של רוח הקודש בסיוע שם קדוש בדוגמת הרמח''ל, הרי אם כך היה, ודאי גילו לו סודות קדומים, ולא חידושים שלא היו בעולם. אם כן, מה לא ''שכלי'' בזה שמיחסים סודות קדומים אלה לרשב''י? [שוב ראיתי אח''כ שגם אתה כתבת שבמסגרת השכל לטעון שהשיג הסודות מנשמת הרשב''י, א''כ על מה המהומה על לא מאומה?!] א''כ כל ענין ההתפלמסות הארוכה אם יצא מיד רשב''י אם לא הוא מיותר לחלוטין. ואם עבר דרך תנא אחר השתנה משהו? האם בגלל זה שכלל המקובלים מאמין שסודות הזוהר מקורם מרשב''י הופך את הקבלה ליותר ''מסוכנת'', כפי שהגדרת, ממה שאתה מאמין שמקור הסודות הוא מסמכות אזוטרית אחרת? זהו תורף הביקורת שכתבתי לאתר עליך, ואיני רואה סיבה לשנות ביקורת זו למרות מבול מכתבי-ההסבר שלך לאתר. בשביל מה אתה זורק ספקות על הזוהר בזמן שאתה בעצמך מאמין בו. מה תאמר, שאתה רוצה לשכנע את הקוראים שהאמונה בקבלה חייבת לנבוע לא ממחקר של רבי יעקב עמדין וכדומה אלא אמונה תמימה כמו שיש לך? הרי ''אמונה תמימה'' גם חייבת להיות מבוססת על הגיון. וכמו בנידון דידן: האמונה ההגיונית: לא מסתבר שרבבות מקובלים שראו עליהם כל ישראל את דרגותיהם העצומות ומופתיהם והשגותיהם השמיימיות, יחד עם הסייעתא דשמיא שיש לכל יראי ה' עמלי תורתו, שיעבירו מסורת קבלה לא נכונה. א''כ אמיתות הזוהר יסודו בהגיון, ואינו פחות, אלא יותר, מכל ראיה מחקרית לצד כלשהו. ואם תסבור שאין מסורת גדולי האומה מספיק הגיונית לחייב, אלא מחוייבים סתם בגלל אמונה בלא שכל, א''כ צדקו דברי דדי במה שביקר אותך שאתה מנסה להכניס טמטום לקוראים בהצהרות נבובות שהתורה ח''ו כנצרות, שכמה שדבר הוא אבסורד יותר גדול באופן הגיוני, יותר מצוה להאמין בזה...
ואם אין חלוקי דעות על המחוייבות למסורת תורת הסוד, חבל על הזמן של כולנו לעקוב אחר ויכוחי סרק מי האדם-מלאך שגילה והעביר רזים אלה מדור לדור. את זה תשאיר לבטלני המחקר שעוסקים הרבה ב''חיצוניות'' הדברים במקום הפנים שאין להם בה תפיסה [ומה שעסקו בזה גם גדולי עולם כיעב''ץ היה כדי להצדיק את הקבלה ממבקריה, רק לנקוש משם הקימשונים שעלו בה ולנקותה. והמלאכה בזה נסתיימה ע''י גדולים אלה, ולנו אין אלא להתפלל שנדע טוב משהו מנגלה התורה כדי שנוכל אח''כ להמשיך ולהתעלות הלאה בהתעסקות בנסתרות התורה.
כך שאיני רואה טעם לענות על כל הערותיך ששלחת בצרורות, כי אין לדברים שום נפקא מיניה גם לשיטתך. אך אכתוב תשובה לאלו מהערותיך שבכל זאת אולי יהיה לתועלת.
1. מה שכתבת על מה שכתבתי בעקבות דבריך שאתה רדוד, וכתבת: מה אעשה שכך ברא אותי הבורא. אתה מבין לבד שלא התכוונתי ב''רדוד'' לתכונה תורשתית, אלא להתיחסות בחירתית שלך לנושא עליך כתבת. על כל פנים, אם פגעתי בך פגיעה שלא הייתי צריך, אני מבקש ממך סליחה ומחילה. ואף שהציבור לא יודע מי אתה, כך שאיני בכלל ''מלבין פני חברו ברבים'', אך מכלל פגיעה אישית לא יצאתי, ואם אמנם כתבת דברים לא רצויים, אפשר שכוונותיך היו רצויות.
2. המלצת על החוקרים אוכלי הנבלות שאמנם א''א לסמוך עליהם על תוכן הדברים, אך אפשר לסמוך על העובדות ההיסטוריות אותן הם חוקרים. ואם נגיד שגם זה לא: זו קביעה אמונית ולא שכלית. ובכן, הנני להזכירך, או לחדש לך, שרובן ככולן של המסקנות ההיסטוריות של חוקרים בטלנים אלה, מבוססות על השואת התוכן של הנושאים הנדונים, עם תוכן דברים אחרים שנכתבו במשך הדורות: רעיונות הזוהר המקבילות [ח''ו] לדת הפרסית או לנצרות, או ל''חוגים מיסטיים'' שבראשית תקופת הקבלה של חכמי פרובאנס או אשכנז וכו' וכו'. וכל המחקר מבוסס על התיימרות להבין משהו מרעיונות הזוהר ורעיונות ''חוגי'' המקובלים של אותו הזמן, בזמן שהבנת החוקרים בשניהם לא רק שואפת לאפס אלא הרבה מתחת לאפס, דהיינו: לא רק מבינים הפוך ממה שכתוב, אלא אין להם בכלל את הכלים לקישור כלשהו לכתוב. והיאך יבין זולל טריפות קטע בזוהר הכותב על זכות הנפש של הנזהר במאכלות כשרים, היאך ישיג בצחצחות האורות של ספירות מסויימות, כשכל הענין שם הוא לעורר רגשות הקודש של אלה שאמנם זכו לזאת, וכפי שביארתי במכתבי הקודם שאין בקבלה הגיון מתימטי, אלא תפיסה של ''הגיון הלב'', לא ''הגיון המוח'', וכבצלאל שבתבונתו ידע לבנות המשכן כנגד העולמות, ודאי זה מתפיסה פנימית של ראי נשמתו הטהורה, שבה השתקף ציור העולמות העליונים [כי האדם עולם קטן] ועל פי זה ידע לכוון את תיקוני המשכן כנגד העולמות. והכל מתחיל מהשתקפות הנשמה הטהורה, כידוע לעוסקים בעניינים אלה בקדושה. וכל האחרים מבלים זמנם בדמיונות. ואלה שהכי רחוקים מכל מה שכתוב בספרים אלה הם אותם חוקרים מבלי עולם, שכנראה במדעים מדוייקים לא היו מוצלחים במיוחד, על כן משלים את עצמם ואת הבורים כמותם שיש להם תפיסה כלשהי בעניינים אלה. ויעשו מחקרים של עשרות שנים, ויקבלו גם ''פרס ישראל'', והכל הוא תרמית גדולה, כדרך כל בנין הדמיון של הרשעות והכסילות בעולם. ראה איזה מגדלי הבל בנו ליצני ה''אבלוציה'', וליצני ''בקורת המקרא'' וכו' מעבדי השטן. וכדרך מדעני גרמניה שפיתחו תיאוריה ''מדעית'' מובהקת על עליונות גזעם ונחותות היהודים, וקיבלו על זה תקציבי עתק, כך כל צרור חוקרים-בטלנים אלה, גרשום שלום, תשבי וכו' וכו' המבינים בקבלה הרבה פחות מה שאתה מבין בסינקרטיזם עתיקה, עולים לשנה למשלם המיסים יותר מכל תקציב הממשלה לישיבות הקדושות המלמדות את התלמידים את בשורת האמת האלוקית, למסור לדורות הבאים, והנבערים מדעת מתלושי מקור ישראל נזעקים לאמור: הרי ישיבות אלו עושקות את כל עמלנו...
ואכתוב לך דוגמא משעשעת למשחקי מחקר, איש כפי נטיית בטנו: ידועים דברי הזוהר המופלאים על כדור הארץ העגול כשאנשים משני עבריה, והיא מסתובבת סביב צירה. זהו פלא גדול שאף אחד לא האמין בו עד זמן קופרניקוס לפני 500 שנה. היתה דיעה דומה לזו של חכם יווני בזמן בית שני, אריסטארכוס, שאף אחד לא התיחס אליה. ואפילו קופרניקוס בהקדמת ספרו מביא שהיתה פעם דיעה של חכם יווני כך, בתור חידוש.
מה אומרים החוקרים? שהזוהר ינחש ברוח קדשו דבר זה- זה הרי ''נגד השכל''. על כן יש שתי אסכולות בביאור הענין: 1. האסכולה המקדימה את הזוהר עד סמוך לרעיון זה של אריסטארכוס. 2. המאחרת עד ר''מ דיליאון כדי שיהיה כמה שיותר סמוך לקופרניקוס...
3. למרות דבריך שאתה כותב שתנהג כמנהג ''אצילי הנפש למרות שאינני כזה ואדון את כבודו לכף זכות'', כתבת עלי פעמיים, ב''אצילות הנפש'', ששיקרתי שקר גס ויש לי רשעות הלב בגלל שני דברים שכתבתי:
א. בראש המאמר כתבתי כותרת: נגד החולקים על הזוהר. ובכן: לא כתבתי כותרת זו, אלא: תשובה בענין קדמות הזוהר. ואם באתר שינו לכתוב אחרת, תפנה אליהם ולא אלי. [בלא להתיחס אם אין בהשקפותיך הרבה מחלקות על הזוהר, כגון מה שהזוהר עצמו מייחס הרבה דברים לרשב''י, ואתה מנתק דברים אלה ממנו. את התשובה שתכתוב לזה הצבור כבר יודע: ''לא אמרתי שאין דברים בזוהר שאמר רשב''י- (גם לא אמרת שכן)- רק כתבתי שלא הוא חתם את הספר בחתימת יד קדשו''...]
ב. הנה המשך לשון קדשך אלי: ''כתבת 'הטיף בארוכה' וכולי. זהו שקר גס ורשעות הלב לייחס לי זאת כאשר ראית מה שכתבתי במפורש 'גם אני אינני חורץ מילה לכולם' וציינתי במפורש שזוהי דעתי על פי שכלי האישי לבדו.
אצטט הלשונות שכתבת, וישפוט הציבור אם אין בזה משום הטפה, למרות ש''אינך חורץ מילה לכולם''. תחת מילות ההטפה שמתי קו:
• ''נמנעתי לציין דברי החוקרים כי הבנתי שקשה לכם לקבל את האמת ממי שאמרה.שלא כמנהג החכמים שאוהבים את האמת אפילו יאמרה גוי''. זו אינה הטפה...
• ''ואם תסתכל על עוצמת הטענות המתנגדות לקבל את ספר הזוהר כאילו רשב''י כתבו אם בעל לב אתה אתה תודה כבר על האמת בינך לבין עצמך''. זו אינה הטפה...
• ''שאל את עצמך שאלה אחת פשוטה איך לאחר למעלה מאלף שנה מוציא מאן דהוא ספר ואומר שזה מדברי רשב''י? איך אפשר להאמין לו? כמו שהיום יוציא רב חכם איזה ספר וייד שאביי כתבו ולא ראו אותו האמוראים...התאמין לו ללא חקירה ודרישה נוקבת וצולבת? הזוהי תמימות או פתיות?היפך התורה שעליה נאמר ''מחכימת פתי'' למען השם וכבוד התורה אל תמהר להשיב עד שתחקור היטב היטב.כי מה שכתבתי לך זו מסקנא של חקר אמיתי ברבות הימים כשאני נכנע אך ורק לאמת ולא לסיפורים והזיות''. זו אינה הטפה...
• ''ולכל דבר בקש ראיה חותכת מופתית ללא ספק.כי בנפשנו הדבר.ולו יהיה אלא ספק.מן היושר הוא להעדיף שלא להאמין מאשר להאמין וליפול באמונה כוזבת''. זו אינה הטפה...
• ''ואתה דע לך הוו מתונים בדין.גם אני אינני חורץ מילה לכולם אלא רק דעתי אני אומר שהיא האמת עד כמה שהשיגה יד ביקורתי.ואם תתעמק אתה תבין את ההשלכות החמורות מכל המסתעף מאמונה של פתיות.אינני רוצה להאריך עליך אבל דע לך שבגלל הפתיות הזאת נפלו רבים בקסמי השוא של מליצת המקובלים לאורך כל ההסטוריה''. גם זה, כמובן, אינה הטפה...
4. טורח לבאר שאין הקבלה מבוססת על הזוהר אלא אולי להיפך. והרי האר''י ז''ל שעליו מבוססת כל הקבלה של ימינו, כותב שכל דבריו הם הגילויים של סודות הזוהר. א''כ כל הקבלה של ימינו, כולה מבוססת על הזוהר, גם אם לרמב''ן לא היה את הזוהר.
5. בענין מחקריו של היעב''ץ, עם כל ביקורתו הנחשבת לבקורת המוסמכת ביותר [כי אינו כחקרי-הטריפות, אלא הבין לעומק בחכמת הקבלה], כתב כזאת בהקדמתו: ''המוציא לעז על עיקר ספר הזוהר המכונה מדרשו של רשב''י לא ינקה, ועתיד ליתן את הדין, כי ח''ו לחשוד את ר''מ דיליאון שעשה דבר כזה לבדות דברי סודות מלבו לגמרי, גם לכתוב ספורי מעשיות ארוכים מופלאים אשר לא היו ולא נבראו ולתלותן ברשב''י וחבריו בכזב גמור, והוא דבר נמנע, ואפילו הרהור אסור, כי לא יעשה כן בישראל''.
6. בענין שולשלת הקבלה: יש רשימות מפורטות בידי אלה שעסקו בזאת, כגון ''שער יוסף'' לרב יוסף שני עמ' ל''ט: אדם הראשון, חנוך, מתושלח, נח, שם, עבר, וכו' עד ימינו, עם פרוט הספרים שנתחברו ונלמדו.
7. מה שהבאת איגרת רמב''ם לחכמי מרשליא בהכחשת האסטרולוגיה, איני יודע מה רצה בזה, אך מהאיגרת רואים שלא ההין אדוננו הרמב''ם לחלוק על חז''ל, ומה שסבר אחרת ממה שמובא כמה פעמים בגמ', תלה השינוי בחז''ל בדעת יחיד שאין כך הדיעה התורנית. וגם לדעתו מצא סימוכין בחז''ל והבין שזו הדיעה המכריעה. ומה שהבאת דברי הרמ' על השגחה פרטית, הרי ידועים דברי הגר''א שלא קיבל סודות הקבלה, וגם החיד''א כותב זאת בשם גדולים אצל הרמ' באותיות הקטנות.
8. כתבת שחרפתי את יחיא קפאח בזה שלא כתבתי לפני שמו ''הרב'', ושהרמב''ן לא חירף את הרמב''ם למרות שכתב לדעתו כמה דברים שהם כפירה. וזו עלילה, שלא חשב ולא כתב מעולם על הרמב''ם שדבריו כפירה ח''ו, למרות שכתב לפעמים לשונות קשים כמו על טעם הקורבנות בתחילת ויקרא. אדרבא, ראה איגרות הרמב''ן בכתבי הרמב''ן מהד' שעוועל שהרמב''ן מגן במסירות ובקנאות נגד מבקרי הרמב''ם, ועיקר דבריו שאין בכל דבריו שום דברי כפירה, ואדרבא, הוא שהעמיד את האמונה על תילה! וראוי לאחד שכותב דברים לרבים מכבשונו של עולם, שיהיה בין אלה שנאמר להם: הזהרו בדבריכם, שמא תחובו כו'. וכל סגנונך הוא סגנון לא מדוייק כלל, עם הרבה סתירות פנימיות, כפי כתבתי לעיל, ולא יועילו לך כל תמרוניך האקרובטיים להצטדק, וגם לא כל ציטוטיך הרבים. ואם אמנם אתה תמים באמונתך כפי טענתך, ולא כפי שטוען דדי, היה מן הראוי שתשמש איזה ת''ח גדול בישראל כדי שיעשה לך קצת סדר בראש, ולא למכור מרכולתך לרבים ללא פיקוח סמכות תורתית עליונה. עיצה טובה קמ''ל.
ומה שלא כתבתי לו תוארי כבוד, הלכתי בעקבות גדולי ישראל בספרם אמונת ה' שלא חילקו כבוד למי שמנסה לקעקע את כל יסוד הקבלה נגד כל גדולי ישראל מדורות. והיית מיעצך: קשוט לעצמך כו', כי כתבת על הרבי מחב''ד בביזויים גדולים, לא רק שהשמטת תוארי כבוד כמו שעשיתי עם יחיא קפאח. [ומזה, ומעוד כמה סימנים, אני למד שאתה תימני. אשריך!] ואף שאני ליטאי ההולך בשיטת רבינו הגדול מהראמ''מ שך זי''ע שיצא בחרב וחנית נגד המשיחיות של הרבי, כמדומני שאנו ההולכים בדרכו של רב שך זי''ע, לא נוהגים להתבטאות באותו בוז כפי שאתה עושה על אותו רבי. ואולי יש לך מידה של רוח הקודש לדעת את מי מהטועים לחרף ואת מי לא. אני, לדאבוני, לא באתי עוד למידה זו, לכן איני עושה אלא מה שראיתי אצל רבותי. כדאי שגם אתה תלך בדרך זו של ''עשה לך רב'', כפי שכתבתי לעיל, ואתה תציל את עצמך מהרבה הרבה צרות. עיצה טובה מאוד קמ''ל.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/7/2008 15:57 לינק ישיר 

קבלתי בתיבה -
לא משנה לאיזה צד הויכוח, עצכח - זה המותג!
http://emet1.com/?page_id=90

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/7/2008 07:25 לינק ישיר 

בס"ד
ללב
ראיתי בספר עבדי משה שרבנו בעל הסולם החשיב מאד את המסורת וקבלת חז"ל למרות שחקר והעמיק בצורה שכלית לנתח רעיונות מחכמת הקבלה,הרי שסמך על המסורת יותר מכל.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/7/2008 07:20 לינק ישיר 
בתגובה לדברי עומק היקר !

בס"ד

לעומק ידידי היקר:
כן חשוב לבדוק אמונות ודעות שאדם לא יאמין באמונות ודעות כוזבות ולא מספיק לומר "אני חרדי" ,חייבים להיות "חרדים לדבר השם" ולא לבושים כחרדים ולא מתנהגים כבני תורה בדרך ארץ ויראת שמים כי מי שלא זכה אמרו חז"ל תענית דף ז ע"א שתורתו נעשית סם המות על הפסוק "ושמתם את דברי" סם תם זכה סם חיים לא זכה סם המוות,הרי שחשוב ללמוד תורה מתוך אמונה אמיתית ויראת שמים טהורה ולא ידע בלבד.



תוקן על ידי shay98 ב- 13/07/2008 7:26:10




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/7/2008 07:10 לינק ישיר 

בס"ד
אני לא חושב שהיו נביאים בתקופת רבי ישראל בעש"ט ז"ל אלא היו בעלי רוח הקדש ,וחשבני שהנסיון להוכיח באופן שכלי אנושי ולהבין את העומק המוסתר בדברי הזוה"ק הינו מוטעה,כי חייבים לעמוד על דברים אלו בצביונם הרוחני בטהרה ולא להגשים חלילה וחס את הדברים.ובספר העיקרים מאמר שני פרק עשרים ותשעה בסופו כתב הפילוסוף האלהי ר' יוסף אלבו ז"ל :שראיתי אנשים משתבשים בזה וקורין בספר הזהר ובזולתו מספרי חכמי הקבלה ,מזולת קבלה אלא מסברת עצמם, להראות כי חכמה גדולה להם,ונכנסים לפנים ממחיצתם לחשוב מחשבות בדבר שהמחשבה בו אסורה.וכבר הזהיר על זה גדול החכמים האחרונים המקובלים ,רבנו הרמב"ן ז"ל ,ואמר כי דברי חכמי הקבלה"לא יושגו ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה,זולת מפי מקובל חכם לאזן מקבל מבין,והסברה בו איולת רבת הנזקים".אלו דבריו ז"ל בפירוש התורה וכלל אומר לך השמר לך ושמור נפשך מאד פן תנקש אחריהם ותלכד במצודתם ,כי הם עוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך ,כי לא ידעו ולא יבינו ,בחשכה יתהלכו,המתעסקים בקבלה מדעת עצמם,בזולת קבלה מפי חכם מקובל" עכ"ל הטהורה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/9/2007 16:10 לינק ישיר 

איש ערבות
אני איני חבדניק, אבל קבל


ולא שאני מסכים אתך לחלוטין.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/09/2007 16:07:57




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/9/2007 15:42 לינק ישיר 

מיימוני:

על ערכו של מה שכתבתי, כשיר - גם אני אחלוק יחד עמך...
בשום מקום לא הכתרתיהו כ'שיר', מקסימום כאגדה וסיפור לילדים...

המשל לא בא לשכנע, כך שטיעונים שכנגד לא יעלו ולא יורידו,
הוא רק בא להבהיר את נקודת המבט שלי על הדברים,
שהיא אינה מבוססת שכלית, ובעיקרה חינוכית אמונית...

הוא בא להבהיר מדוע בחרו גדולי ישראל לתמוך בזוהר ולא לדחותו כזיוף
למרות שהיו חכמים וביקורתיים מספיק לעמוד על השאלות הקשות
שהתעוררו במשך הדורות ושאתה מציג ברוב כישרון.

לענ"ד לא על התשובות בספרים השונים הם הסתמכו בקביעתם,
[ככותרת אשכול זה אודות 'הוכחותיו' של הרב סגל]
אלא על משהו שהוא הרבה מעבר...
התשובות היו אולי יותר למטרות חוץ, ואולי הן ראויות ואפילו נכונות בכולן או במקצתן,
אבל לא זה מה שהביא את גדולי ישראל להאמין בלב שלם
כי כל היוצא מפיו של הזוהר קדוש יאמר לו...

אני מאמין [וזו רק אמונה] בגדולתם של האנשים הללו,
ושהייתה להם השגה על שכלית רוחנית, ניתן לקרוא לה רוח הקודש
גילויים כאלה ואחרים, בת קול דברי נבואה, או כל מה שתרצה,
אבל השגותיהם הרוחניות הללו הביאו אותם לידי כך
שמיד עם פגישתם בתכני ספר הזוהר, זיהו את אותה האמת המוכרת להם משכבר,
כך שכל השאלות והקושיות והתמיהות אודות לשונות מוקשים ואישים מאוחרים וכו
לא באמת הפריעה והזיזה להם - הם פטרו אותם במחי יד...

[בהערת אגב אוסיף ואומר, כי בתור חב"דניק,
זהו ההסבר שאני נותן לעצמי גם אודות אותה הגניזה החרסונית המפורסמת,
שלמרות כל ראיות החוקרים ותמיהתם ושאלותיהם וקביעתם כי הגניזה מזוייפת מתוכה,
זה לא באמת הפריע לאדמו"רי חב"ד לקבוע, כי הכתוב בהם הוא אמת מוחלטת...
לא באמת הפריע להם להפסיד את הכסף שבהשקעה בגניזה,
וגם לא את ה'כבוד' המפוקפק שבאחזקה שלו,
הם באמת ובתמים הכירו תכנים בגניזה, שתאמו את שראו וידעו או קיבלו והשיגו זה מכבר...]


בנוגע למה שכתב התלמיד בסוף דבריו - זוהי הפעם הראשונה שאני מסכים איתו,
אם כי ללא נימת הזלזול.
אני באמת סבור שללא השפעת תורת הקבלה והחסידות - היהדות הייתה מתנוונת לחלוטין, אלא אם כן היא הייתה פונה לאפיקים ממש אחרים ולא אורטודוכסיים...

זוהי הסיבה שאני כל כך מעריך אותך מיימוני,
כי להמשיך ולקיים תורה ומצוות, רק על סמך אותם מניעים שכליים ופילוסופיים מימי הביניים,
זוהי ממש עשיית מצוות בקבלת עול מוחלטת וגדול שכרה עד מאוד...
אני יכול להעיד על עצמי, שבנתונים כאלה, לא הייתי מחזיק מעמד לרגע אחד...
אדרבה, דווקא טיעונים והסברים כמו של הרמב"ם אודות כמה מצוות,
היו מזיקות כיום יותר ממה שהן מועילות - עדיף שישארו ללא טעם כלל מאשר עם טעמים כאלו...
בטוחני כי גם הרמב"ם עצמו לא בדיוק היה נעול על הטעמים הללו,
והוא כתבם רק כצו השעה ואותו הדור...
היום זה לא היה תופס... 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 14:11 לינק ישיר 

מימוני

למרות שדעתי על מחבר הזהר ידועה. בכ"ז אני חולק עליך על התועלת שהביא. 
  כמדומני, למרות שאי אפשר להוכיח, הזהר הציל את היהדות.
  היהדות השכלתנית. כפי שאני מבין אותה. עמדה לפני פשיטת רגל. הרמב"ם ורס"ג. וכל אלו שניסו להסביר את המסר בתורה ובקיום מצוות, כאילו נועדו לחינוך האדם למידות טובות, להסדרת ההנהגה החברתית והמדינית. לא נתנו מענה לתהיות על התועלת והתכלית בקיום המצוות.
  לא רק שלא נתנו מענה לשאלת התועלת והצורך במצוות תפילין, ציצית. שבת, שעטנ"ז כלאיים איסורי אכילה ודיני אישות.
  גם המצוות החברתיות לא סיפקו מענה לשאלה. מדוע שאנו כחברה נאורה לא נחליט ונקבע מה טוב לנו, ומה מוסרי עבורינו ולפי דעתינו?. 
 כיצד נעניש גנב. ומה דינו של רוצח?. 
  ההסברים של הרמב"ם במורה נבוכים לטעמי המצוות. לא די שנראים תמימים למיזער. לא עונים על השאלה, אם כל המטרה היא להנהגה טובה יותר,  למה אנו לא יכולים לשנות ולהתאים את המצוות לחברה המתפתחת? 
  
  עכ"פ הזהר הציל את היהדות, הוא הכניס תוכן מיסטי בכל המצוות. לא עוד מטרות חינוכיות וחברתיות. אלא ענינים ברומו של עולם. שרק יודעי רזין דרזין מבינים. 
  מה עוד שהמשיכו אחרי חיבור הזהר והוסיפו כוונות בכל נינוע של לולב. ובכל טבילה במקווה. ובכל תקיעת שופר. "מלאכים היוצאים מן התשר"ת". ומי יעיז לפקפק בתועלת שבקיום מצוות אם הוא בונה בקיומם עולמות ויוצר מלאכים? .  
   



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/9/2007 14:00 לינק ישיר 

אמשלום

תודה על ההערות, במיוחד השניה.

א. בתלמוד יש אמונות מאגיות שבאות לידי ביטוי בהמלצות ולפעמים, אולי תלוי בפרשנות, גם בגזירות ודינים.

לדוגמא: שתית "זוגות". איני יודע בדיוק למה הכוונה, אולם הפירוש המקובל הוא שאסור לשתות כוסות יין זוגות, לא שתים, לא ארבע, ואולי גם כפולות אחרות של שתיים.

אני יודע שכך נתפס האיסור מפני שיש דיון בגמרא בפרק אחרון של מסכת פסחים בשאלה כיצד תיקנו חכמים לשתות ארבע כוסות אם יש חשש של "זוגות".

אז הנה לנו דוגמא למאגיה המשתקפת בתלמוד. אמנם תמיד ניתן לטעון שחכמים לא האמינו בכך בעצמם, אלא רק התחשבו בפחדי ההמון. (וכפי שניתן לטעון הפוך, שהמאגיה היא חלק מהתורה... חלילה), כפי שטוען, כמדומה, המאירי. ויש גם מקום לומר שהמאגיה תופסת מקום שולי, והמאמינים בהם הם במיעוט וטועים (בדרך הרמב"ם באיגרת על האסטרולוגיה לחכמי לוניל).

לעומת זאת, בזוהר קיימת מאגיה שאולי מוטב לכנותה "תיאורגיה". זו ההנחה שעשיית מעשים מסויימים (או אמירת מילים מסויימות, או אפילו עצם הידיעה וההרהור בה, במובן המקורי של "גנוסטיקה") יכולה לחולל ניסים. אמנם ה' מחולל את הנסים, אבל זה נעשה בגלל מעשה האדם שכופה את רצונו על העליונים.

בספרויות עתיקות יותר אנו מוצאים המלצות מאגיות ממש שאינן קשורות כלל לאלקים. (יתכן שהמחברים או המלקטים החזיקו תיאוריה כלשהי איך מסתדרת האמונה היהודית עם אמונות בישויות שמאפשרות את המאגיה ויתכן שלא). איני זוכר אם בזוהר יש כאלו ביטויים, כגון, למשל "השבעת שר התורה" או "השבעת כוח פלוני כדי שישיג אהבה או כסף".

וזה דבר שאפשר לבדוק כמובן, ואם אספיק אבדקנו.

ב. למרות שאני נוקט תמיד לשון זהירה לגבי אי ידיעתי את הזוהר, הרי שאם מדובר בטקסטים, אני ניזון לא רק מקריאה של הנכתב אודותיו (כולל ספרה היפהפה של הלנר אשר "ונהר יוצא מעדן" הראוי לאשכול בפני עצמו). קראתי גם חלקים ממנו, אם כי ודאי לא הכל. ובוודאי שקראתי חלק בעין חשדנית מאד (אם כי היו תקופות אחרות גם כן...). אני פשוט מודה במיגבלה של "העדר העין השלישית". איני יודע מה השכבה הסודית הנעלמת שלו שאמורה להסביר את משמעותו העמוקה ולתרץ את הקושיות, ולכן אני טוען תמיד שאולי לא הבנתיו. (אבל אפשר שבהסתייגות זו אני טועה).

על כל פנים, אם תרצי להפנות לדברים המעניינים שאפשר לקבל מהזוהר, זה יכול להיות נושא לאשכול נפרד, "הדברים הטובים שבזוהר". אני אשמח לקרוא אשכול כזה ואם יהיה לי מה להגיב, בל"נ אגיב.

הפניה קצרה, שלא כדרכי, היא למבואו של תשבי לנושא תפילה בזוהר, עמ' רנז ואילך בחלק השני של עבודתו הגדולה "משנת הזוהר". ולדוגמא, עמ' רס, ועוד מראי מקומות שם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 13:41 לינק ישיר 

איש ערבות

איקון ירוק, ואולי יותר מאחד. על ההשקעה, על התוצאה היפה, על המשל (אם כי על ערכו כשיר אני מבקש לחלוק), ועל הרעיונות, שנועדו לשמש תשובה להשגות.

אמנם, אם לתוכן, יש תשובה.

ראשית, אין הנידון דומה לראיה. בסיפור שלך, אם נתעלם מן ההיבטים הבלתי אפשריים שלו, נתון מראש שהפרות והעץ הם טובים. והם מקוריים, יהיה טיבה של המקוריות מה שיהיה. בנידון של הזוהר, המקוריות צריכה בירור. ואם מדובר במקוריות במובן של מסירה מדור לדור, ממשה רבנו עד להופעתו ברבים, אזי הקביעה היא, לדעתי ובהסתמך על הנתונים שהובאו כאן ובאשכול "קדמות הזוהר" - לא נכונה.

הארכתי. אני מקצר. בסיפור שלך הרצף ההיסטורי נתון כי זה סיפור. במציאות, אין רצף היסטורי כזה בין משה רבנו לזוהר. וההוכחות בכל מקום בפורום.

שנית, הפירות של הסיפור הם מועילים ובריאים. הנמשל, אני משער, הוא התועלת שבלימוד הקבלה (ואולי החסידות?). יש לנו, בשפה הישיבתית, "מחלוקת במציאות". אני סבור שהזוהר רע ומזיק. בין בדעות ואמונות, בין בהשפעה על האדם.

כמובן, עלינו להביא את המדגם ואת הנתונים החברתיים והאישיים שמראים אם הזוהר הזיק או הועיל לבריות. וצריך לחשוב איך אוספים נתונים כאלו ואיך בודקים את נכונותם ואיך מבדילים בין פרשנות לעובדות ממש.

(זו ביקורת עלי, בהחלט, לגבי טענתי שהזוהר תמיד מזיק. הנה, ר' יעקב עמדין סבר שהזוהר הוא מחודש אבל מועיל).

לפיכך, עם מלוא ההערכה למפעלך, אני סבור שאין בו ראיה לנושא שלנו.

(הערה אישית. אם לא תרשה, אמחוק. אפילו אתה עצמך, המוכשר והחכם, העדין ואיש המידות הטובות, מי אומר שזה בהשפעת הקבלה? אולי זו למרות השפעתה?)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 11:03 לינק ישיר 

הרב מיימוני.
עבודה זרה כשמה כן היא, -כל עבודה לכח, או לכוחות עליונים, כל עשיית  דבר לשם מצווה, שאינה כתובה בתורה, היא עבודה זרה.
כך היא מוגדרת בתורה,- לשמוע בקולם של הוגים הוזים וחוזים- נביאי שקר, אפילו שכל כוונתם היא בעצם לשם שמיים, היא עבודה זרה , זרה למטרות ורצונות ה" הכתובים בתורה.
התורה מזהירה הלוך והזהר מאנשים ומנביאי שקר כאלו, הרוצים למצא כוונות מוסתרות כביכול, לכתוב בתורה, ומכניסים את רעיונותיהם והגיגי לבם, כעבודה זרה, לעבודת ה".

אםשלום
גם בכתבי קונפיציוס ובודהא, ובתורת הזן, תמצאי דברים מאד מאד מענינים,  זה שהזהר היא יצירה גדולה וחשובה, אין על זה ויכוח, אני כן מרבה לקרא בו, כספר הגות.
אבל כשהזהר הופך את עצמו- ולא רק הופכים והפכו אותו- למורה דרך אמוני, למצוות ולאמונות שלא כתובות בתורה, ברעיונות  של גילגול נשמות, ישויות עליונים, והיארכיה  שמימית. וכוחות עליונים מחוץ לבורא,,מתחילה הבעיה.
כשהפועל היוצא של המחשבה הזו ,  על האדם לפעול פעולות ומעשים, לכוחות הללו, ולקיים את מצוות  בפעולות לא כתובות בתורה,
נשאלת השאלה הגדולה, מדוע זה שונה מכל עבודה זרה אחרת?
אני מבטיח לך נאמנה (כאחד שהיה בדורות הקדומים לפי תורת הגלגול) שכל היהודים שעבדו לבעל לאשתורת למולך ולדגון, לשם שמיים התכוונו, היו גם אז נביאי שקר מוכשרים, שידעו לנוט היטב,
עד כמה שאני זוכר הגמרא בפרק חלק, סוברת שגם ירבעם בן נבט וגם אחאב, לשם שמיים עשו מה שעשו,
בפרשת לך לך נאמר - ואנשי סדום רעים וחטאים לה"- בעברית נכונה אי אפשר לפרש את זה רק רעים וטאים לה" = בשביל ה" כלומר לשם שמיים

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 10:34 לינק ישיר 

ספר התנ"ך הוא ספר היסטוריה הכולל בתוכו היסטוריה ודת הבלולים זה בזה ללא הבחנה, ההיסטוריה שבו מתפרסת על פני 800 שנה.

נדגיש שוב, ספר התנ"ך הוא ספר היסטוריה, בהיסטוריה מפורטים שמות מקומות מעשים ורשימות יוחסין, וכל דור הוסיף נדבך של תקופתו להיסטוריה, ובצד אותה היסטוריה ארוגה ומעורבת גם דת.

תופעה זו איננה קיימת בשום דת בעולם, ודבר זה הוא ההוכחה הגדולה על אמיתות הדת, כי לא ניתן לשקר את כל העולם ולהחדיר לו היסטוריה שקרית, ועוד במשך תקופה ארוכה ומפותלת.

מכיוון שהדת מעורבת בתוך ההיסטוריה שבתנ"ך, הרי שלא ניתן להפריד את אמיתות הדת מאמיתות ההיסטוריה שבתנ"ך.

דברים אלה מפורסמים באומה הישראלית, וכל הוגי הדעות הקדמונים הזכירום, הכוזרי, הרמב"ם באיגרת תימן, רס"ג, וכו'.

גם בזמנינו יש סדרה של אנשים מלומדים המבארים זאת בפירוט וברהיטות, משה גרילק, אמנון יצחק, צבי ענבל, שלום סרברניק, ועוד רבים וטובים, ועל כך הם ראוים לכל שבח והערכה. 

***

לעומת כל זאת, ספר הזוהר הוא בסה"כ פרשן מהפכן, הוא נסמך על ספרות מועטת שחדרה ליהדות, החדירה היתה בהססנות ובסודיות, וכעת בא ספר הזוהר והלך על כל הקופה, הוא ערך משנה סדורה ומפורטת לכל אותם דעות, הוא מסתמך עליהם והם מסתמכים עליו, ונמצאו כגומלים זה את זה.

מבחינה עובדתית, ניתן לשנות לאנשים את ההבנה בקריאת טקסטים, ניתן להפוך אנשים לספקנים כפייתים, ניתן לגרום להם לחשוב שכל מה שידעו על היום בהבנת הדת היה טעות, ניתן לגרום לבני אדם שיתחילו לחשוב בצורה מסויימת בכל טקסט שהם קוראים, אבל לא ניתן להחדיר היסטוריה מפורטת של מקומות יחוסין כיבושים וגלויות במשך 800 שנה, והכל בשקר. 

***

יש הרבה מה להאריך, אמיתות הדת היא לא נושא האשכול, יש בני אדם המחבבים את הספק, וכל אמיתות הדת אצלם מוטלת בספק, והם דתים כי הם נולדו לתוך זה, אבל בדברינו הצבענו על ההבדל העקרוני בין ספר הזוהר לספר התנ"ך.

אלו הם דברי "התלמיד", וכל דבריו אמת ויציב, וגם מה שכתב שכל אותם גילוים שבאו להכחיש את אמונת התנ"ך הם עבו"ז, יש בדבריו יסודות גדולים בדת היהודית, וכבר ערכנו על כך הסבר מפורט במקום אחר.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/9/2007 09:08 לינק ישיר 

איש ערבות

  טעית באשכול, השיר הנחמד הזה שייך לאשכול "אנחנו מפונטזים"

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1471835





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/9/2007 08:33 לינק ישיר 

אגדת עם\סיפור לילדים לפני השינה
למען אחוות החיות

במדבר הצחיח התגוררו החיות.
האריות הדובים הזאבים והנמרים,
גם כבשים וצבועים רמשים ונחשים...

אכלו ושתו וטרפו ורבצו,
והכירו כל תל וכל גבעה
וכל מבוך ומחילה...

מערות ומעיינות ונחלים ובארות,
ומיני עצים ועשבים ופירות וירקות...
אין דבר שנסתר מהם,
גשש בדואי עיוור בעיניהם...

ובקצה המדבר הצחיח,
נהר רחב לא ניתן למעבר,
ומעברו מתנוסס הר גבוה ונשגב...

ובפסגת ההר כך מסופר,
צומח עץ כה נהדר,
אין דוגמתו בכל המדבר,
הטועם את פירותיו,
מתמכר ומאושר...
עיניו נפקחות והוא שבע ורואה,
עץ הדעת קטן עליו...
אולי נקרא לו 'עץ הראיה'...

יחידים נהנים הם העופות,
בעלי הכנף שצולחים במעוף,
ואוכלים שם ושבעים ולא מביאים.
אולי לכן הם 'רואים' מלמעלה הכל...

['פעם פעם' – כך מספר כל חי לצאצאו,
מאבותינו שהצליחו לצלוח את הנהר,
ולהביא פלח פרי או שניים טמונים במחצלתם.

והפלח נשמר מכל משמר ושומר,
ונחלק לרסיסים ונטעם קמצוץ לדור בחשאי,
ויחידים שטעמו ויחידים שראו,
ואין מאיתנו יודע עד מה..].

עברו שנים ומהומה במדבר,
נתוודע לכולם כי נמצא לו אוצר,
במאורתו של הנמר לא פרי אחד אלא שק...

והכל נתפלאו והכל נשתוממו,
הכיצד וכיצד הובא מלוא הטנא הסל,
מעבר לנהר מפסגת ההר...

והנמר לא צר עין,
חילק לכל את אשר לו,
ואף שתל בחצרו פרי אחד מסלו,
אף את סודו לא נצר בלבו,
ירושה היא לו מאבותיו,
כך טען עד מותו וסודו בקבר עמו...

ונתכנסו החכמים יודעי עיתים וטעמים,
לדון בדבר האומנם?
אמת בלבבו של הנמר
או שמא הוא הבדאי?...

ושאלו וחקרו וחפרו ומצאו,
כי אומנם הן אמת נכון הדבר,
כי אין פירות כאלה בכל המדבר,

והן אמת נכון הדבר
כי טעימים ומאירים הם
מכל פרי ומאכל...

והן אמת נכון הדבר
כי מאז נאכלים הם,
חסונים יושבי המדבר
ובריאים ויפים ומאירים ומחייכים
יותר ממה שהיו הם ואבותיהם כל ימי חייהם...

אך יחד עם זאת ...
הרי על פרי אחד נמצא אבק
מטריטוריית הדובים,
ועל פרי אחר נמצא דבוק
גרגר עפר משדה הקופים,
ופה טיפת מים מאגם הבהמות
ובסל שערה מפרוות החתוליים,
וקשקש מנשלו של נחש..
והרי שם מעבר לנהר,
אין חיות ולא בהמות ורמשים,
רק עופות בעלי כנף וציפורים...

וגם אם נעמיק בטעמו,
נבחין כי מעורב בו איזה קמצוץ
 מעין טעמו ש האפרשזיף
והרי האפרשזיף המציא
רק סבו של הצבי,
וכיצד זה טוען הנמר
כי הם בירושה לו
מדורי דורות מאבותיו?...

אין זאת אלא ששיקר...
עצים הוא הרכיב
ומיני זנים הוא ערבב,
והבריך ושתל ונטע ועקר,
עדי הגיעו לתוצאה שחישב,
פרי שאין פרי דוגמתו בכל המדבר...

אין זאת אלא שהוליכנו שולל,
אולי בשל מצבו הקשה
עת רצה להשיא את גוריו
לגורי האריות
ולא היה סיפק בידו...

* * *

ומעל התכנסות מועצת החכמים,
עברו מידי פעם כמה נשרים,
והנשרים שומעים ומחייכים וממשיכים במעופם...

לא יכלו החכמים לסבול הזלזול,
ושאלו הציפורים לפשר הגיחוך
ומה זה עושה החיוך במקורם...

ויענו ויאמרו – הן אמת נכון הדבר,
איננו יודעים מניין בא האבק, אולי עף ברוח...
ומהיכן דבק הגרגר, אולי בדרך...
וכיצד באה הטיפה, אולי מן הטל...
ומהיכן נשרה השערה, אולי מן השק...
ומניין נשל הקשקש, אולי מן הנחש...
ואימתי חדר טעמו של האפרשזיף,
ומי בכלל הושפע ממה...
אין לנו מושג...

אך דבר אחד אנו יודעים ובטוחים,
לא מהוכחות ודרישות, ולא מחקירות,
לא מפלפולים ולא מסברות,
רק מהכירות אישית וקרובה זה דורות,
אין ספק בדבר, אלו הם הפירות !...
פירות עבר הנהר, פירות פסגת ההר !...

[ויש עד היום שכואב להם,
כי מועצת החכמים ,
לא הסכיתה לנשרים,
ולא חפצה להנות מן הפירות
ומאז הם ובניהם פיתחו כבר פריחות,
בחילה וסלידה ואלרגיות,
כי נתעקשו, לאכול רק מן הישן...
ולא הפנימו כי הכל הוא ישן,
והפירות חדשים הם רק כאן...]

ומהעץ שנשתל בחצר הנמר,
צמחו להם פירות ענק לתפארת...
האר"י והרח"ו והרמ"ק
והבעש"ט ובעל האור החיים,
והרש"ש והמגיד והגר"א
ובעל התניא ורבי נחמן ועוד...

ופירות אלו גם הם נשתלו
והצמיחו במרחבי המדבר
פירי פירות מתוקים וטעימים
אומנם מעט שונים זה מזה
טיפ טיפה בטעם
ומעט גם במראה,
מחמת תנאי הקרקע והאקלים,
אך כולם יפים ומזינים וטובים ומאירים...
ומלאה הארץ פירות,
שלא יפסיקו להתרבות,
עד עת יהפוך המדבר לירוק,
ולא יהיה בינו לבין פסגת ההר,
כמלא נימת הפסק דבר...





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 07:53 לינק ישיר 

[מיימוני,

שתי הערות שוליים בנוגע לדבריך באשכול זה (ובעוד אשכולות הנוגעים בנושא) -

א. מה יש בספר הזוהר שהוא יותר "מאגי" (לפי ההגדרות שלך) מבתלמוד?
(אחרי שתנסה לבדוק זאת, אתה מוזמן מאוד לבדוק את ההגדרה שלך למאגיה, מתי היא תקפה ומתי לא. אני מציעה לך מאוד לבחון אם החלוקה הזו לתקפות אינה, במקרה לגמרי, חתוכה בדיוק ע"פ גבולות הגיזרה של ה'שלנו' וה'אחר' שלך).

ב. ספר הזוהר אינו בטווח המומחיות שלי ואפילו לא בטווח הלימוד המעמיק שלי. למרות זאת, בהחלט למדתי מעט ממנו. אני תוהה עד כמה קראת אתה עצמך בו, שכן מרבית הדברים שאתה טוען כלפי הזוהר אינם נראים לי רלוונטיים כלל לספר עצמו, אלא בעיקר למה שהתפתח ממנו (וליתר דיוק - למי שפיתחו ממנו). האם זוהי דוגמא ליושר אינטלקטואלי בעיניך? לשפוט כך משהו שאינך מכיר כלל?]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/9/2007 01:32 לינק ישיר 

תלמיד

תודה על התשובה.

בסך הכל, יש בינינו נקודות רבות של הסכמה. כל כך רבות, שאני משער כי המשקל שאנו מייחסים להן הוא שונה. מה שאתה רואה כהעצמה של דברים קיימים אולי, אני רואה כחריגה, הטיה, שינוי והטעיה.

אולם בנושא של עבודה זרה, אני סבור שלא כמוך.

כמובן, צריך לברר מהי עבודה זרה? התופעות ההיסטוריות? ההגדרה הראויה מן התורה? אולם במקום שאתה רואה בעיקר העיקרים את העמדת האדם כתכלית, אני רואה את עיקר העיקרים של עבודה זרה ככל חריגה מהעיקר שיש ה' לבדו ואין עוד מלבדו באלוהות.

(הבהרה: לא שאין עוד מלבדו ואין אדם ועולם, כי גם אנו קיימים, ואין בכך סתירה למציאותו. אינני דוגל בפנתאיזים לכל צורותיו).

ולצד זה אני סבור כי המאגיה היא חלק מעבודה זרה. ומאגיה היא האמונה כי יש מעשים שבהם ניתן לכפות על הא-לוה לעשות את רצוננו.

לפי זה, מי שעובד את ה' כדי לקבל שכר, מבחינה מסויימת מעמיד את עצמו במרכז, אך אין הוא נכשל בעבודה זרה.

ומי שעובד את ה' כי הוא מאמין שזו האמת, אך לפי הבנתו ניתן לדבר על חלקים וספירות שמרכיבים עולמות אלוהיים, והם מתחברים ומתנתקים לפי מעשי המצוות שלו, והוא אוחז מהסתירה כי הא-ל הוא אחד ויחיד אבל הוא מתחלק באופן מסוים לספירות - אף זוהי פגיעה בעיקרון הייחוד ומעשיו לחבר ולהפריד את החלקים הם עבודה זרה. זו דעתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > הרב סגל "מוכיח" שהזוהר הוא ספר קדמון.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 10 11 12 לדף הבא סך הכל 12 דפים.