בית פורומים עצור כאן חושבים

מה להינדיק מתחת לשולחן: מחלה, כפייה וחטא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/9/2004 03:18 לינק ישיר 
מה להינדיק מתחת לשולחן: מחלה, כפייה וחטא

בעקבות הדיון על כפייה באשכול הסמוך על קיום מצוות ללא אמונה, נדון מעט בסיפורו הידוע של ר' נחמן מברסלב, על החכם וההינדיק (=תרנגול הודו). ונתחיל בציטוט מקוצר משהו.

אסון קרה בבית המלוכה. בן המלך שהיה עד כה שפוי ומנומס, שקע במרה שחורה, והחל הוזה הזיות. מתגולל מתחת לשולחן האוכל על הרצפה, וגורר חתיכות לחם ועצמות שמוצא שם, באמרו שהוא תרנגול הודו…
ולא די לו בכך, אלא שמתעקש הוא לבלי ללבוש עוד את בגדיו, בהטעימו שתרנגול אינו לובש בגדים…
צער רב נגרם לו למלך בשל כך…קרא המלך לרופאיו וחכמיו…אך ללא הועיל, בן המלך בשלו: "תרנגול הודו אני, ואין כל תימה בהתנהגותי, שכן כל תרנגולי הודו נוהגים כך…
ביום מן הימים, זה מכבר נואשו כל הרופאים והחכמים מלרפאותו, בא חכם אחד מעיר רחוקה, וטען שמקבל הוא על עצמו לרפאותו כליל…
מה עשה החכם, פשט גם הוא את בגדיו, והתיישב אל מתחת לשולחן אצל בן המלך, והחל גם הוא גורר פירורים ועצמות, בארשת פנים תמימה, כאילו הדבר מובן מאליו…
נעץ בו בן המלך עיניים תמהות, אחר שאלו: " מי אתה, ומה אתה עושה פה?" השיבו החכם: "ומה אתה עושה פה?". "תרנגול הודו הנני", נענה הבן בתמימות – "גם אני תרנגול הודו", הפטיר אחריו החכם…
עברו ימים מספר, אף שבועות, והשניים התרגלו זה לזה, באכלם יחדיו מאותו אוכל, בלי לבוש לגופם, כשבין אחד לרעהו נוצר קשר אמיץ.
הבין החכם שהגיעה העת להתחיל בפעולה ממשית, רמז לסובבים להשליך שני כותנות אל תחת השולחן, ובפנותו אל בן המלך אמר לו החכם: "כלום סבור אתה שתרנגול אינו יכול ללבוש כותונת ולהמשיך ולהיות תרנגול הודו"… וכך לבשו שניהם כותנות.
עבר זמן סביר, רמז החכם, והשליכו אליהם מכנסיים ללבוש, ואף עתה, בפנותו אל בן המלך אמר לו: "החושב אתה שעם מכנסיים אי אפשר להיות תרנגול?!"…
כך לבש בן המלך בגד אחר בגד, בלי כל התנגדות. שוב עבר זמן ניכר, והחכם רמז לנוכחים להשליך מאכלי אדם מהשולחן, ושוב טען לבן המלך: "חושב אתה שאם אוכלים מאכלים טובים יוצאים מכלל תרנגול הודו? ייתכן לאכול אותם, ואף להישאר תרנגול", ואכל.
כאן הגיע אחד השלבים הסופיים לקראת ריפויו המוחלט. כעבור זמן מה, פנה החכם אל בן המלך ובקשו לשבת עמו על כסא אצל השולחן, ומכאן לא ארכו הימים עד שהחזירו לכל מסלול החיים התקינים, מבלי שיחוש בן המלך בכך שהפך לתרנגול העושה מעשי בני אדם מכל כל…

חסידי ברסלב מסבירים שכוונת המשל להסביר איך להתגבר על התחושה ההרסנית שעבודת ה' נועדה רק לאנשים גדולים מאיתנו. בהערת המעתיק של משל זה מובא כך:
יכולים לומר שהאדם הרוצה להתקרב לעבודת ה' הלוא הוא 'הינדיק' מלובש בחומריות וכו', ובדרך זה יכולים מעט מעט לקרב את עצמו לעבודת השם, עד שנכנסים לגמרי…

אולם על פני השטח לא נראה שהפרשנות הזו משכנעת. נתחיל עם בעייה שצריכה לצוץ כאן מאליה: האם בסוף התהליך אותו בן מלך אכן הבריא? ללא ספק – לא. הוא התנהג באופן בריא לחלוטין, אולם למעשה, במהותו הוא היה עדיין חולה באותה מידה כבתחילה.
אם כן, מדוע הוא מוצג כאדם בריא? לכאורה החכם הוא גיבור הסיפור, והוא אכן הצליח להערים על בן המלך. אותו חכם היה אמנם ערמומי, אולם ערמומיותו לא פעלה במישור הרפואי, אלא בתחום השכנוע הרטורי.
במינוח שלנו ניתן לומר שערמומיותו של אותו חכם פעלה בשירותה של מטרה בעייתית. המטרה של הריפוי היתה להביא את בן המלך למצב של התנהגות תקינה, ולאו דווקא לרפא אותו. אם ההתנהלות הטכנית היא תקינה, אז לא מפריע לנו שהיא נובעת ממניעי אישיות מעוותים ומושחתים.
משל לכך, האלגוריצם לחלוקת עוגה בין שני אחים חמדנים: האחד יחלק אותה לשני חלקים והשני יבחר ראשון את חלקו. ככל שהם יותר חמדנים החלוקה תהיה יותר הגונה וצודקת. ואיפה השוויון כערך? זה שוקע ואיננו. השוויון הוא מצב ולא ערך נפשי-רוחני.
ובהכללה, למשטר הביורוקרטי-דמוקרטי. העיקרון הבסיסי הוא שבאמצעות אינטרסים נוכל להביא את החברה ואת המדינה למצב של התנהלות תקינה, 'העוגה' תחולק בשוויון מוחלט בין האחים. למשל, רא שממשלה שרוצה להיבחר צריך לנהוג באחריות ובהגינות. אולם זה כמובן מעודד את המצב שראש הממשלה המושחת ביותר,ף שמוכן לנהוג בהגינות גם במקום שלא צריך לעשות זאת, הוא אשר ייבחר. בדמוקרטיה אין דרישות מעבר לכך. מבחינתנו זוהי חברה, או אישיות, בריאה.
אולם באופן מהותי הרי ברור שהחברה, או האישיות, עדיין חולה. רק ההתנהגות הטכנית-פורמלית שלהם השתנתה. זה איננו ריפוי אמיתי.

אם נחזור לסיפור ה'הינדיק', ייתכן שניתן לחדור לתוכו עוד צעד נוסף, והפעם הפוך. קודם שאלנו הרי הנסיך כלל לא התרפא. כעת נשאל הרי הוא כלל לא היה חולה. נשוב לסיפור. אותו בן מלך מתבונן בתמיהה על החכם שיורד אל מתחת לשולחן, ושואל אותו מה לאדם לחפש שם בשאול תחתית. כלומר במעמקי תודעתו הוא יודע שהוא למעשה אדם ולא תרנגול, ואיך אדם צריך להתנהג. אולם זוהי תודעה מודחקת, שהוא אינו מרשה לה לצוף למעלה. הוא חי כמו תרנגול הודו, וגם משכנע את עצמו שהוא אכן כזה. זוהי המחלה שלו. אולם במעמקי ליבו הוא יודע, גם אם הוא לא מנסח זאת לעצמו במילים, ואולי הוא כלל לא יודע שהוא יודע, שהוא אינו כזה. המחלה היא שהוא לא נותן לאינטואיציה הברורה שלו להנחות אותו, אלא מנסח תחליפים שנראים לו הולמים ו'רציונליים' יותר, וחי לפיהם.

יותר מכך, מי שבאמת חושב שהוא הינדיק, גם מבפנים, לא יעזור לו להתקרב מעט מעט לעבודת השם. טכניקה כזאת מועילה רק למי שבמעמקי ליבו כבר יודע שהוא לא הינדיק. זה רק עוזר לו לגלות ולהפנים זאת.
חולה נפש שאין בתוכו נקודה בריאה כלשהי, לא ניתן לריפוי. תמיד אנו זקוקים לנקודת משען ארכימדית שבאמצעותה ומתוכה נוכל להתחיל את תהליך ההבראה של החולה. על כן ישנה הנחה שכל חולה שניתן לטיפול למעשה יודע בעומק נפשו שהוא חולה. ישנה שם נקודה בריאה כלשהי.
אולם אם אכן הוא יודע הכל, אז מה בכל זאת חולה אצלו. כנראה הוא מדחיק זאת. הוא מנסה 'למכור' לעצמו שהוא תרנגול הודו, על אף שבעומק לבו הוא יודע שהוא אדם.
מדוע עליו לעשות זאת? כנראה כי נוח מסיבה כלשהי להיות תרנגול הודו (=חוטא). אין מחוייבות, לא דורשים ממנו מאומה, מתייחסים אליו בסלחנות וכדו'.
מהי הדרך לרפא את אותו חוטא?

הרמב"ם בהלכות גירושין כותב שמי שאינו מוכן לגרש את אשתו בנסיבות שההלכה מחייבת אותו לעשות כן, 'כופים אותו עד שיאמר רוצה אני'. נשאלת השאלה מה מועילה כפייה זו? הרי סוף סוף ללא רצונו היא אינה מגורשת. אם יכולנו להחשיב אותה כמגורשת גם ללא הסכמתו, אזי אין טעם לכפות אותו. עלינו פשוט לומר לה ללכת ממנו. אולם על פי ההלכה גירושין דורשים את רצון הבעל המגרש. אם כן, מה מועילה הכפייה שגורמת לו לעשות משו כנגד רצונו?
הרמב"ם שם קובע יסוד תמוה מאד. הוא אומר שכל יהודי רוצה בתוך לבו לעשות את רצון בוראו, ולקיים מצוות. היצר הוא שדוחק אותו לעבירות. וכשנכפה אותו לעשות את המצוות אז יתגלה רצונו האמיתי.
הנמקה זו נראית אפולוגטית, ולא משכנעת. מה גורם לאותו יהודי לשנות את רצונותיו? הרי ברור שהוא עושה זאת רק בגלל הכפייה.

אולם לאור דברינו למעלה נראה שניתן להבין את דברי הרמב"ם הללו. למעשה ההלכה עוסקת בעולם שבו ישנה אמונה ברורה, ובו האידיאה הדתית רווחת בחברה, ולכולם ברור שזהו הדבר הנכון. במצב כזה כל יהודי רוצה לקיים מצוות, ורק היצר הוא אשר מסיט אותו מדרכו. איך פועל היצר? הוא מנסה להדחיק את המודעות לחובת קיום המצוות פנימה, ולעטוף אותה במעטפות חיצוניות עבות, שקולה לא יישמע. איך הוא מצליח לעשות זאת? הנוחיות הרגעית שבחטא היא אשר מסייעת לו בכך. בגללה הוא מצליח 'לשכנע את עצמו' שזה כלל אינו חטא (כלומר שהוא באמת תרנגול הודו).
מהי הדרך להוציא אותו ממצב כזה? אם נכפה עליו לקיים מצוות, אזי ההדחקה לא תועיל לו. גם אם יעשה את עצמו תרנגול הודו, הוא עדיין יהיה חייב לעשות את המצוות. גם אם הוא יתנגד לגרש את אשתו, ויצווח על כך ככרוכיה, אנו נאמר לו שהיא תהיה מגורשת בכל מקרה, וההתנגדות לא תעזור לו. במצב כזה אין כל מניע להדחיק את האמת. זה לא יעזור. האישה בכל אופן תהיה מגורשת. אם כן, האמת שמצויה בפנים חייבת לצאת החוצה, כי ין מנגנון שמסייע להדחקה. אין להדחקה זו טעם, שכן היא לא תשיג את מטרתה. במצב כזה הוא חוזר באמת ובתמים לרצות לקיים את המצווה, ובמקרה זה: לגרש את אשתו.
זהו מנגנון הלכתי מעניין מאד, שמקיים את עצמו. הכפייה לכאורה לא פותרת מאומה. מבחינת עיקר הדין האישה אינה מגורשת, שכן הוא לא באמת רוצה. אולם העובדה ההלכתית השרירותית, שהאישה תיחשב כמגורשת על אף אי רצונו, גורמת לו לרצות באמת. וממילא היא גם מגורשת באמת.
גם לאותו נסיך מוצע מנגנון דומה. הרופא מכריח אותו לנהוג כבן אדם, ומסיר בכך את כל המניעים להמשיך ולהדחיק את היותו אדם. הוא הרי יודע זאת בעמקי ליבו. במצב כזה כבר אין טעם להמשיך ולהדחיק את עובדת היותו אדם.
ייתכן שזהו ההסבר לעיקרון ש'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'. לאחר שהאדם עושה מעשים טובים גם ליבו נהפך לטוב. אמנם לפי זה יוצא שמעשים רעים אינם מושכים את הלב אחריהם, אלא רק מונעים ממנו מלהימשך אל הטוב.

אז אולי ר' נחמן בכל זאת צודק?! ייתכן שבן המלך כל הזמן ידע שהוא אדם, ולכן דרך הריפוי של החכם היתה באמת הדרך הנכונה. בן המלך אכן הבריא בסוף. אם אותו בן מלך נוהג כעת ממש כמו בן אדם, ובתוכו הרי הוא תמיד ידע שהוא אדם, אז מה נשאר ממחלתו?!…


מיכי



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/9/2004 07:43 לינק ישיר 

אני תמיד חשבתי שכוונת ר' נחמן כאן היתה לרמוז לכך שכל היושבים מסביב לשולחן היו מעדיפים להיות מתחתיו ולנהוג כהינדיק - שכולם עברו את התהליך המתואר, כאילו זהו תהליך הכרחי בהתבגרותו של אדם: לְמד להדחיק את היושר הפנימי שלך, למען הסדר החברתי הטוב. בדומה לסיפור המוכר (גם לו יש עיבוד של ר' נחמן, אך מקורו אחר, כנראה) על המלך ועוזרו המתכוננים לכך שכל העולם כולו ייהפך למשוגע. מסקנתם, לבסוף היא, שאם כולם יהיו משוגעים, עדיף גם להם לנהוג כך, כל עוד יהיו מודעים למציאותו של השיגעון (ומתוך כך גם למציאותה של השפיות).

בכל מקרה, הפרשנות שציטטת מתלמידי ר' נחמן, נראית לי מפוספסת, וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בכך שהפרשנות הברסלבית "הפנימית" מנטרלת את הרב-משמעותיות, התחכום וה"הפוך על הפוך" שבסיפורי ר' נחמן. מכיון שאיני חושדת כאן בחוסר יכולת, אני מניחה שיש פה כוונת עיגול הפינות החדות וערפול השאלות הקשות, שר' נחמן העלה וחשף, לא אחת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/9/2004 12:03 לינק ישיר 

רע - מלשון מלרע - כלומר מתחת.

אפשר להסביר בכללות שהסיפור הוא משל על ירידת הנשמה לגוף בעולם הזה התחתון- וכל מעשיה כאן עד שחוזרת למקומה הראשון.החכם הוא משה רבינו שכל עצותיו הן תרי"ג מצוות של תורת משה. תיקון בתורה הוא לבוש - לא ילבש גבר - מתורגם איתקן גבר.

והעיקר - תרנגול = נצח ישראל
וזהו שעיקר התיקון להודות לנצח ישראל - ולהודות בנצח ישראל.
מתחילים - במודה אני
ואח"כ - אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
ואח"כ - הודו
ואח"כ - מודים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2008 09:05 לינק ישיר 

"אולם על פני השטח לא נראה שהפרשנות הזו משכנעת. נתחיל עם בעייה שצריכה לצוץ כאן מאליה: האם בסוף התהליך אותו בן מלך אכן הבריא? ללא ספק – לא. הוא התנהג באופן בריא לחלוטין, אולם למעשה, במהותו הוא היה עדיין חולה באותה מידה כבתחילה"

לפי הגירסה שראיתי במקור (מובא באתר ברסלב )כתוב שהתרפא לגמרי.

הפרושים הנפלאים של ברסלב על המשל

http://www.breslev.co.il/forum//forum_posts.asp?TID=9334&PN=21

הפרוש של הרב מרדכי אלון


"ואז פנה החכם אל בן המלך פעם נוספת ושאלו:

"האם באמת אתה חושב שתרנגול הודו חייב להימצא מתחת לשולחן דווקא,

ואינו יכול לשבת על כסא ליד השולחן?

לפי דעתי אפשר גם לשבת על כסא ליד השולחן

ולהמשיך ולהיות תרנגול הודו!",

ונתיישבו שניהם ליד השולחן על גבי כסאות.

כך המשיך החכם ונהג עם בן המלך עד שריפאו לגמרי משיגעונו.

והמבין יבין.

 

עד כאן לשון הסיפור ואני שומע המשך, (זה היה שעור של הרב מרדכי אלון

ש"נפלתי" עליו כאילו באקראי והוא ממשיך להסביר, מה עשה פה החכם?

(ההסבר הרגיל יהיה, ירד החכם לדרגתו של ה"חולה" ולאט לאט נכנס לנפשו והעלה אותו חזרה להתנהג כבן אדם)

הסביר הרב:

עלה! החכם אל הבן מלך ואמר לו, אנו לא יכולים להתנהג כמו אדם וחוה לפני חטא "עץ הדעת" וללכת עירומים, עלינו להתכסות במלבושים (תלבושות ההצגה) כל אחד לפי תפקידו ולהתנהג בהתאם לכללים, עד שנהיה צדיקים גמורים ונחזור לרמה של אדם וחוה בבריאת העולם לפני חטאם והוריד! אותו חזרה לרמה של בני האדם, עם כל הצגותיהם וחסרונותיהם."

 

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2008 10:37 לינק ישיר 

"במינוח שלנו ניתן לומר שערמומיותו של אותו חכם פעלה בשירותה של מטרה בעייתית. המטרה של הריפוי היתה להביא את בן המלך למצב של התנהגות תקינה, ולאו דווקא לרפא אותו. אם ההתנהלות הטכנית היא תקינה, אז לא מפריע לנו שהיא נובעת ממניעי אישיות מעוותים ומושחתים."

בכל מקרה, מה שבעייתי פה אינה מטרתו של החכם, אלא זה שהוא לא ריפא את מקור הבעיה.

"אם ההתנהלות הטכנית היא תקינה, אז לא מפריע לנו שהיא נובעת ממניעי אישיות מעוותים ומושחתים."

שוב, ההתנהלות לא נובעת ממניעים מעוותים, היא רק תוספת כשרה ונכונה לאישיות מעוותת.

צענערענע

בסיפור יכול להיות כתוב שהוא התרפא לגמרי, אולם לא מוסבר איך זה נעשה? וזהו חלק חשוב בסיפור, שחסר.

אמשלום

"לְמד להדחיק את היושר הפנימי שלך, למען הסדר החברתי הטוב."
אני חושב, שאין לעשות כך, המקסימום הוא - ללמוד, כי הסדר החברתי הטוב הינו חלק מהיושר הפנימי, לפיכך עלינו ללמוד את הסדר החברתי הטוב למען היושר הפנימי.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2008 11:15 לינק ישיר 

מיכה,

ומה נעשה כאשר "הסדר החברתי הטוב" באמת אינו טוב ע"פ היושר הפנימי? (נניח למשל - הסדר החברתי לפיו לבנים שווים יותר משחורים וכד') האם השיטה שלך אינה מדכאת כל ניסיון לשנות את הסדר החברתי (לטובה, ע"פ היושר הפנימי של אנשים מסויימים) ולתקן את העולם?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2008 15:10 לינק ישיר 

קודם דיברנו על "הסדר החברתי הטוב", נכון? לא על "הסדר החברתי הנוח" (כלומר, בעצם, נוח למי ששולט בו) אלא "הטוב", הטוב פירושו שהוא דואג לכולם, ממילא כל מי שבא ובידו הצעה לשינוי הסדר החברתי לטובה - כמובן שאתחשב בדעתו. (בהנחה שאני אכן בעל הכוח, ובידי נתונים הדברים) (אין זאת אומרת שאסכים איתו, סוף סוף לכל אחד יש קריטריונים אחרים איזה דברים להעדיף, אבל אתחשב בדעתו במובן שא. אשתדל ככל היותר לרצות אותו. ב. לא אמנע ממנו לבטא את דעתו בכל הזדמנות, ובכך בעצם אסייע לו להגביר את המודעות לשיטתו, ובבא הזמן אולי שיטתו תכבוש את מקום שיטתי. אין לי בעיה ששיטתו תכבוש את מקום שיטתי - כל עוד זה נעשה במסגרת מוצדקת - שכן, אדרבה, מטרתה של שיטתי איננה הנוחות שלי אלא "הטוב" לכולם, וממילא אם הוא הצליח לשכנע את כולם ששיטתו היא "הטוב" - עלי לפנות את מקומי. וכך אמר דוד, בשעה שמרד בו בנו אבשלום. צדוק הכהן הביא את הארון ללוותם בדרך, ואז אמר לו דוד "השב את ארון האלוקים העיר!" "אם אמצא חן בעיני ה', והראני אותו ואת נוהו. ואם כה יאמר לא חפצתי בך, הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו". כלומר, דוד אומר - ה', שהוא בעצם מייצג את "הטוב" בעולם, אם הוא בחר לתת את השררה לאבשלום - בבקשה. אני לא אנסה להשליט את דעתי בכוח, ולא אקח אלי מוקדי כוח כגון ארון האלוקים. אם אמצא חן בעיני ה', והראני אותו ואת נוהו. ואם כה יאמר לא חפצתי בך, הנני יעשה לי כאשר טוב בעיניו. )

ואדרבה, את שאלת אותי "ומה נעשה כאשר "הסדר החברתי הטוב" באמת אינו טוב ע"פ היושר הפנימי? (נניח למשל - הסדר החברתי לפיו לבנים שווים יותר משחורים וכד')" אני מפנה שאלה זו אליך - את אמרת כי צריך להדחיק את היושר הפנימי - בשביל הסדר החברתי הטוב, אם כן, נשאלת השאלה, כאשר "הסדר החברתי", נניח, אומר, שלבנים שווים יותר משחורים, והיושר הפנימי דוחה זאת, לפי דבריך, לכאורה, צריך להדחיק את היושר הפנימי - ואיתו להדחיק את מקומם של השחורים? אלא אם כן, את אומרת, כמוני, ש"הטוב" איננו "הנוח", וצריך להדחיק את היושר הפנימי, רק כאשר הוא יושר "אישי" ואילו רוב הציבור חולק עליו, ולו יש "יושר פנימי" אחר, ואז השאלה לא קשה על אף אחד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2008 15:32 לינק ישיר 

מיכה,

את החלק הראשון הבנתי. תודה על הבהרת הסייגים (שאני בהחלט מקבלת).
לגבי החלק השני - לא אני אמרתי כך, אלא (לפי הבנתי) הסיפור אומר כך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2008 19:52 לינק ישיר 

כבר היה אשכול בנושא:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=872287&whichpage=1&forum_id=1364




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/10/2008 00:43 לינק ישיר 

למיכה

"בסיפור יכול להיות כתוב שהוא התרפא לגמרי, אולם לא מוסבר איך זה נעשה? וזהו חלק חשוב בסיפור, שחסר. "

חסר? הרי לאורך כל הסיפור מתוארים אמצעי השכנוע של החכם שריפא את בן המלך.האם אתה סבור שאמצעי שכנוע אלה אין בכוחם לרפא שגעון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2008 03:05 לינק ישיר 

האם בזה שהוא ישב ליד השולחן, ואכל עם סכין ומזלג, אבל עדיין חשב שהוא הינדיק,  הוא התרפא?


עמרם

הנותן לשכוי בינה= שכוי זה לב ראה איוב לז, או לח והמפרשים במקום.

וכי מה לתרנגול בסידור תפילה של בני אדם? אנחנו כבר אחרי הכפרות,

בן אדם בנוי - שלבו- מבחין בין יום ובין לילה, וכשרוצים לשבור אותו, משבשים לו את זיהוי הלב, באמצעים ידועים של חוסר שינה ואור מתמיד,
למרות שבאיזה חור בבל, קראו  לתרנגול שכוי, זה עדיין לא הופך את המילה למקראית, שהברכות נאמרים בשפה זו בלבד.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2008 07:34 לינק ישיר 

"האם בזה שהוא ישב ליד השולחן, ואכל עם סכין ומזלג, אבל עדיין חשב שהוא הינדיק,  הוא התרפא? "

ירוחם
איפה כתןב שהוא המשיך לחשוב שהוא הינדיק?אם כתוב שבמשך הזמן הוא התרפא לגמרי משמעות הדבר שהוא הפך להיות כאחד האדם שהרי אם הוא המשיך לחשוב שהוא הינדיק הרי היה כתוב משפט נניח :"התנהג כמו כולם" אבל הספור מציין שהוא התרפא לגמרי. כמו שכתוב למשל כאן :(אתר ברסלב)


"...על-מנת לשכנע את הנסיך להפסיק להתנהג כמו תרנגול הרבי הסכים לפגוש אותו היכן, ובמצב שהוא היה ומשם הוא התקדם בתהליך הריפוי.

כמובן שהנסיך לא היה באמת תרנגול, אך הרבי לא נסה להוציא אותו משגעונו בעזרת וויכוח (דבר שהיה חסר תועלת לגמרי). הרבי התחיל בחיזוק חיובי של דברים שהנסיך הסכים לעשות כמו ללבוש חולצה ומכנסיים.

כמובן שהיה שלב ביניים שבו הנסיך היה מתנהג כמו בן-אדם אך עדיין חשב שהוא תרנגול הודו. השלב הזה מקביל לשלב בחזרה בתשובה שבו האדם נמצא רק בחצי הדרך (למשל: הוא שומר כשרות אך עדיין לא שומר שבת) האם בשלב זה מכיוון שהאדם לא מקיים חלק מן המצוות שאר המצוות שלו אינן נחשבות? כמובן שלא (אולי הן שוות פחות אך) מכיוון שכל מצווה היא בעלת ערך בפני עצמה.

חזרה בתשובה היא תהליך ההתקדמות ולא עמידה ודריכה במקום. אף אחד אינו "צדיק שלם" ואף אחד אינו "חוטא שלם" כולנו במידה מסוימת באמצע, כמו שכתוב במדרש: אפילו החוטאים הגדולים ביותר שביהודים מלאים מצוות כרימון.

הדבר החשוב ביותר הוא לא לקיים מצוות בצורה מושלמת מכיוון שאף אחד אינו יכול לעשות זאת פרט לקב"ה. אלא שהאדם צריך לשאוף להתקדם כל הזמן בסולם של שמירת המצוות.

ולכן כאשר אדם רפורמי אומר לי: תראה אני רפורמי, אני לא עושה כך וכך כמו הדתיים אני עונה לו: מדוע? הרי התורה נתנה לכל היהודים, מדוע רפורמי אינו יכול לקיים מצוות כמו חסיד?

או, כאשר יהודי אומר לי: אני מאמין בגלגול נשמות ובמלאכים ובריפוי רוחני וכל זה אני עונה לו: גם הבעל שם טוב (ממציא החסידות וסבו של רבי נחמן) אז מדוע שלא נחפש את הדברים הללו במקורות שלנו?

לכל "נסיך-תרנגול" בעולם שאני פוגש אני מנסה להתאים את השיחה, למשל: פעם פתחתי שיחה עם הנושא "דמויות יהודיות בסטאר טראק" (סדרת טלוויזיה העוסקת במדע בדיוני) או, כאשר דברתי לפני קבוצת ילדים עסקתי ב"רעינות של מישחוב ואלקטרוניקה בחסידות" או למשל לפני איכר אני יכול לדבר על פלאי הבריאה ועל התשבוחות שכל בריאה משבחת את הקב"ה.

בדרך זאת אני משתמש כדי: לפגוש אנשים איפה ש-ה-ם נמצאים ולקרב אותם לתורה.

מכיוון שהתורה הקדושה שייכת וקשורה לכל נושא (מלא כל הארץ כבודו). ומכך שבכל מקום שהאדם נמצא הוא יכול למצא את הקב"ה. ולכן תמיד כאשר אני מדבר אם אדם אני מחפש את אותן נקודות אור שאליהן שנינו מסכימים ומשם אני מקרב אותו אל התורה והחסידות."עד כאן.

כלומר השלב שבו הנסיך התנהג כבן אדם אבל חשב שהוא תרנגול הודו היה אמצע הריפוי. בהמשך הנסיך התרפא לגמרי.
כמו שראיתי בשני האשכולות המעניינים ניתנו פרושים שונים למשל.חלקם היה נאמן למקור וחלקם לא.
לדעתי הנמשל שהבאתי,כפי שפרש אותו חסיד ברסלב הוא הפשט.גם היישום המעניין שנותן אותו חסיד למעשייה הוא נפלא בעיני.
כל השאר הם מדרשים .(הרעיון של הרב מרדכי אלון בעיני הוא הברקה יוצאת מן הכלל.)







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2008 08:56 לינק ישיר 

צענערענע

"איפה כתןב שהוא המשיך לחשוב שהוא הינדיק?אם כתוב שבמשך הזמן הוא התרפא לגמרי משמעות הדבר שהוא הפך להיות כאחד האדם שהרי אם הוא המשיך לחשוב שהוא הינדיק הרי היה כתוב משפט נניח :"התנהג כמו כולם" אבל הספור מציין שהוא התרפא לגמרי. כמו שכתוב למשל כאן :(אתר ברסלב) "

הרי זה בדיוק מה שאמרתי: בסיפור מצויין שהוא התרפא לגמרי, כלומר לא המשיך לחשוב שהוא הינדיק, אבל לא כתוב כיצד זה קרה. כן כתוב כיצד הוא השתכנע להתנהג חיצונית כאחד האדם, לא כתוב מה שיכנע אותו להבין שהוא לא הינדיק! הרי אותו חכם עבד בשיטה שאומרת: הינדיק יכול לשבת על כיסא ועדיין להיות הינדיק וכו', אבל הוא הרי לא יכול לומר לו: הינדיק יכול לא להיות הינדיק ועדין להיות הינדיק!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2008 09:52 לינק ישיר 

מיכה

הרי בכל ריפוי יש שלב שבו האדם כבר לא תלוי יותר ברופאו.
הרי זהו השלב שבו גוף החולה או הנפש החולה מרפאים את עצמם .
כל זמן שהחולה תלוי ברופאו הוא לא התרפא לגמרי.
אדם מתרפא כאשר הוא עומד על רגליו ללא סיוע חיצוני.
בגוף וגם בנפש.
כלומר לדעתי המחשבה שלך נובעת מזה שאתה סבור שהרופא שלו צריך להגיד לו את המשפט הגואל.

לאחר שאותו חכם החזיר אותו לחיים התקינים,לשלב הביניים,לשלב של מחצית הדרך,משם המשיך הנסיך בכוחות עצמו,שהרי אחרי המעשים נמשכים הלבבות,והוא התרפא לגמרי.
השלבים הסופיים לא פורטו  כי במשל לא מספרים פרטים שאין בהם ענין לכיוון הנמשל. הרי גיבור הסיפור הוא החכם וברגע שהוא סיים את תפקידו אין טעם להמשיך ולפרט את התהליכים הנפשיים הטבעיים שגוף/נפש החולה עושה בכוחות עצמו.
אבל המילה לגמרי מתארת במפורש את התוצאה.
ואם נלך לפי שיטתך   שבן המלך המשיך לחשוב שהוא תרנגול הודו ורק חיצונית התנהג כאחד האדם אז בעצם הוא לא נרפא כלל !וכך לדעתי הולך לאיבוד ערכו ויפיו של המשל




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/10/2008 10:48 לינק ישיר 


צענערענע

השלבים הסופיים לא פורטו  כי במשל לא מספרים פרטים שאין בהם ענין לכיוון הנמשל

אני רואה במשל הזה דבר אחר לגמרי, המשל הזה בא ללמד אותנו כי הרופא - הרבי- מטפלים רק בדברים הקלים הפשוטים הסנצאצינים והנראים לעיין,

לאלף את הנסיך שלא ישב מתחת השולחן, ולפרט איך  הדבר נעשה, זה מעורר ענין, זה מבריק,

אבל הרי אפשר גם כלב לאלף דובים וחיות אחרות לביצוע מטלות אנושיות,

הבעיה האמיתית היא לא איך שהנסיך לא יתנהג כמו הינדיק, הבעיה היא איך שלא יחשוב כמו הינדיק,

ואת זאת- הרבי- הרופא לא מספר, איך הוא ריפא אם בכלל, זו היא הבעיה שמענית אותנו, אותה יש לפרט לפרטיו, ממנה ללמוד, ולא מאילופים של מאלפי כלבים וסוסים

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2008 11:29 לינק ישיר 

"אני רואה במשל הזה דבר אחר לגמרי, המשל הזה בא ללמד אותנו כי הרופא - הרבי- מטפלים רק בדברים הקלים הפשוטים הסנצאצינים והנראים לעיין"

כך כתבת.
האם נראה לך שרבי נחמן מברסלב יכתוב משל שבא ללמד מסר דל כזה? האם נראה לך שאנשים היו בכלל מצטטים משל עם מסר כזה?

"אבל הרי אפשר גם כלב לאלף דובים וחיות אחרות לביצוע מטלות אנושיות,"

 חיות מאלפים בשיטת המקל והגזר.
האם תגיד שכל הפסיכולוגים הם בעצם מאלפים?


"הבעיה האמיתית היא לא איך שהנסיך לא יתנהג כמו הינדיק, הבעיה היא איך שלא יחשוב כמו הינדיק,

ואת זאת- הרבי- הרופא לא מספר, איך הוא ריפא אם בכלל, זו היא הבעיה שמענית אותנו, אותה יש לפרט לפרטיו, ממנה ללמוד, ולא מאילופים של מאלפי כלבים וסוסים "


______________ 

בסיפור כתוב שהוא התרפא לגמרי.אתה רוצה שרבי נחמן יפרט את התהליכים הכימיים שעוברים במוח של המתרפא בין מחצית הדרך לבין סופה ?בתהליך הזה ,כפי שהסברתי קודם,אין כבר צורך ברופא מפני שאז המוח כבר עובד לבד.


 











דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מה להינדיק מתחת לשולחן: מחלה, כפייה וחטא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.