בית פורומים בחדרי חרדים

תיאטרון השביס [חרדי]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/1/2005 23:39 לינק ישיר 
תיאטרון השביס [חרדי]

כתבה בהארץ על הפקות וסרטים לציבור החרדי ,

מעיין מאוד לקרוא



עדכון אחרון - 2005/01/06 15:47:25


תיאטרון השביס

מאת תמר רותם

מספר ההצגות לנשים חרדיות הולך וגדל, יש כבר מקצוע חרדי חדש - סוכנת אמנים, ועכשיו גם נפתח המאבק להקצאת תקציבים לתיאטרון החרדי




"מלכת השמחה". לדברי הבמאית, מיכל רנד, רוב העוסקים בהפקות החרדיות הם חוזרים בתשובה




שעות לפני התחלת האירוע נפוצו השמועות על ההקרנה הצפויה, והרחבה שלפני בית הכנסת הגדול ברחוב רבי עקיבא בבני ברק החלה להתמלא אדם. לאחר שנפתחו הדלתות, נדחקו עשרות ילדים וגברים לאולם ועמדו מרותקים למסך המרצד. מעליהם, בעזרת הנשים הצרה, הנערות והנשים מתחו צווארים בניסיון להציץ מעבר לראשים. הסרט היה לא אחר מאשר דרשתו השבועית של הרבי מלובביץ', אך העובדה שחלק גדול מהנוכחים אפילו לא היו מחסידיו לא הפריעה לאיש. ממילא רבים מהם כלל לא האזינו לתוכן הדרשה, אלא יצאו מהאולם וחזרו אליו בטיילת אין-סופית. בעבורם, האירוע עצמו סיפק סיבה ראויה לצאת מהבית.

בקרב החרדים עצמם יש מי שמתקשה להאמין כיום, שלפני כשניים או שלושה עשורים אפשרויות הבילוי לציבור החרדי היו מצומצמות כל כך וכללו השתתפות בשמחות או הרצאות התחזקות בלבד. בשנים האחרונות, בד בבד עם התפתחות תרבות הפנאי במגזר החרדי ועלייתן של תעשיות המוסיקה והקולנוע החרדיות, החלה להסתמן מגמה חדשה, מתרחבת בהתמדה, של צריכת תרבות בציבור החרדי.

רחל גרינוולד, חרדית מאלעד, מציגה את עצמה כמפיקה וסוכנת אמנים. עיסוק חדש בתכלית. רוב האמנים, השחקנים והזמרים שהיא מייצגת הם חוזרים בתשובה. רוב ההצגות או המופעים בציבור החרדי הם של מפיקים פרטיים, היא אומרת. הם נרכשים בעיקר על ידי המתנ"סים ומוצגים באולמות קטנים שנשכרים לשם כך. מקצתם אולמות שמחות. לדבריה, מופעים רבים מוזמנים לנופשים בבתי מלון ולימי עיון. בתי ספר לבנות מזמינים אף הם הצגות. התרבות החרדית נפרדת לחלוטין לגברים ולנשים. נשים, נערות וילדות הן צרכניות התרבות העיקריות. אצל גברים, שמחויבים להקדיש את עתותיהם לתורה, העיסוק הזה פחות לגיטימי והוא מצומצם לתקופת בין הזמנים (חופשת הקיץ של הישיבות).

מעצם טיבה והגדרתה, התרבות החרדית היא באופן מוצהר תרבות מגויסת. המחזות הם לרוב מחזות מוסר, שמתרחשים בתקופת השואה או בהיסטוריה היהודית הרחוקה. גם אם הדמויות סוטות מדרך הישר, הן יחזרו לבסוף לחיק היהדות ובדרך יצליחו להוציא מהקהל פרצי צחוק ובכי. הקהל, שהוא על טהרת הנשים בהצגות המיועדות לצרכניות החרדיות, סובלני במיוחד לאמהות עם תינוקות. לא נדיר לראות אותן עומדות בצד ומנענעות עגלה במשך המופע או מחליפות חיתול על המושב.

יש רצון, אין תקציב

אף שאפשר להתווכח על איכות ההצגות, קשה להתעלם מההיצע ומהביקוש הרב, לא רק בריכוזים הגדולים של החרדים בערים בני ברק וירושלים, אלא גם בפריפריה: מודיעין עילית, ביתר עילית ואשדוד. במקומוני "קו לעיתונות חרדית" פורסמו לפני חנוכה, בין היתר, הצגת התיאטרון "מלכת השמחה" - הצגה המיועדת לבנות 90-6, כדבר המודעה, בבימויה של מיכל רנד; וכן המופעים האור-קוליים "נתינה היא חיים" (ובאנגלית "צלילי המוסיקה") ו"הקובייה ההונגרית".

"מופעים אור-קוליים" הם חלטורה מקובלת מאוד בציבור החרדי. סוג מופעים זה הוא פשוט מיחזור של הצגות שהוסרטו ותחליף-סרט כאחד. ההצגה מוקרנת לקהל על מסך, בלוויית תוכנית אמנותית שכוללת הופעות חיות - ריקודים או קטעי קישור מומחזים. מחיר כרטיס הכניסה עשוי להגיע ל-25 שקלים.

אפילו עיתונים חמורי סבר כ"המודיע" ו"יתד נאמן" מפרסמים מופעים דרך קבע. כמו בציבור הכללי, עונת השיא של מופעים אלה (ושל המודעות) היא בחגים כמו חנוכה או פורים, וכמובן בחופש הגדול (לבנות) וחופשת בין הזמנים לבנים.

כמנהלת מתנ"ס "מעלה" שמשרת אוכלוסייה חרדית זה שבע שנים באשדוד, ריקי גלבשטין מכירה מקרוב את התהליך. בהתחלה, היא מספרת, היתה צריכה "לחפש בנרות מופעים מתאימים לציבור שלנו". כיום, לדבריה, יש מבחר מופעים ראויים. לפני כחודש הקימה גלבשטין את "פורום הנשים החרדיות לקידום התרבות והאמנות החרדית". שותפתה לפורום ומי שעומדת בראשו היא חנה ברדה, מנהלת מדור תרבות במועצת מודיעין עילית ורכזת התרבות של שכונת הליטאים במקום, קרית ספר.

ברדה וגלבשטין, שאפשר לומר שהן משתייכות ללב לבו של המגזר החרדי, מבקשות בראש ובראשונה לתקן את הרושם שנוצר בציבור הכללי - שאין תרבות חרדית. ההתאגדות, מסבירה ברדה, נועדה לחשוף את התרבות החרדית לגופים שונים שתומכים באירועי תרבות, כמו מינהל התרבות במשרד החינוך או "אמנות לעם", כדי לקבל מהם תמיכה תקציבית ככל ארגון אחר, במסגרת "סל תרבות" או תקציבי תרבות שנתיים. לדבריהן, הבעיה היא שהתרבות החרדית אינה עומדת בקריטריונים של גופים אלה. זאת, בגלל העדר נציגים של המגזר החרדי בוועדות הבדיקה. גלבשטין מדברת על חופש אמנותי. היא אומרת שאי אפשר לדרוש מהציבור החרדי שהשחקנים יהיו בוגרי בתי ספר למשחק. "אצלנו יכולות לשחק גם בנות בית יעקב, אבל ההצגה תהיה איכותית".

"הרעיון להקמת הפורום צמח מתוך המצוקות שלנו", מסבירה ברדה, "אנחנו פועלות כבר כמה שנים בתחום התרבות, מתאמצות להביא מופעים טובים לקהל שלנו, אבל מתקשות בגלל חוסר בתקציבים. נוכחנו לדעת שאין מודעות והכרה לצרכים שלנו, לא רק במשרדי הממשלה, אלא גם בגופים שאמורים לתת תמיכה ביישובים עצמם. אף אחד לא מבין כמה קשה לנו להרים ערב".

לדבריה, פעם בחודש נשים במודיעין עילית יכולות לבוא להצגה באחד משני האולמות הקטנים והמלאים עד אפס מקום בשכונת קרית ספר או בברכפלד הסמוכה. הגברים מוזמנים לערבי חזנות ופיוט. הקושי התקציבי נובע גם ממחיר ההצגה. גלבשטין אומרת שאי אפשר לדרוש יותר מעשרה שקלים להצגת ילדים, כי "כל משפחה מגיעה עם חמישה ילדים להצגה". כרטיס להצגה לנשים בערב יעלה כ-15 שקלים. התועלת הנוספת מההתאגדות בפורום, לדברי ברדה, היא לצורך החלפת מידע והוזלת עלויות. בסוכות, למשל, מודיעין עילית ועיריית בני ברק שיתפו פעולה באירוע נופש לאמהות במשפחות מרובות ילדים, שבה היתה תוכנית אמנותית, והתחלקו בעלויות.

מיכל רנד, שחקנית חוזרת בתשובה, שייסדה עם בעלה שולי את התיאטרון היהודי "שמים" תומכת בהקמת "פורום הנשים למען התרבות החרדית". לדבריה, מתנ"סים, בתי ספר וישיבות אינם נהנים מתקציב של סל תרבות ללא סיבה נראית לעין, "סתם כי מעולם לא תוקצבו". ואולם, באופן כללי, היא מסתייגת מאיכות ההפקות החרדיות ומהגדרתן כתיאטרון. "מתחילה לבצבץ מגמה של תרבות חרדית, אבל עדיין הפער בין מה שמכירים בציבור החילוני ובין ההפקות הללו הוא גדול. קשה לי להאמין שייפתח בית ספר למשחק בציבור החרדי ורוב מי שעוסקים בתחום הם חוזרים בתשובה".

תרבות מגויסת

למפגש הראשון של הפורום, שפורסם מפה לאוזן והתקיים במודיעין עילית, הגיעו לדברי גלבשטין יותר מ-30 נשים - רכזות תרבות במתנ"סים ובמועצות ומפיקות חרדיות. מייסדות הפורום הופתעו מההיענות. הפורום הוצג בוועדת החינוך של הכנסת. ברדה וגלבשטין נפגשו עם נתן איתן, מנכ"ל אמנות לעם, ועם מיכה ינון, ראש מינהל התרבות במשרד החינוך. איתן אומר שהוא ער לשינוי שחל בציבור החרדי ומשתדל ללכת לקראתו. "מדובר בשתי מגמות, תרבות חרדית ממש וגם תרבות חילונית שחודרת למגזר אחרי שניתן לה הכשר", אומר איתן.

לדבריו, אמנות לעם מתקצבת פה ושם מופעים, בעיקר מופעי מוסיקה וכן קורסי אמנות, אך לא באופן קבוע. לא מזמן, סיפר, נכח בהצגה של חסידות גור כדי להעריך את רמתה, והיא קיבלה את המימון המיוחל. "את התוכן קשה לנו להעריך", הוא מודה, "אבל אנחנו בודקים קריטריונים אחרים כמו דיקציה ורמה של תפאורה. עתה אנחנו מחפשים אנשים בלתי תלויים, חרדים, שיוכלו לשבת בוועדות הבדיקה שלנו ויוכלו להעריך את המופעים. אנחנו פועלים כך במגזרים השונים, למשל במגזר הערבי או הרוסי". איתן לא חושש מכך שההצגות החרדיות מגויסות מדי. "האם בבתי הספר החילוניים אין הצגות מגויסות?" הוא שואל. לדבריו, הצגות שמדברות על בטיחות בדרכים, על הימנעות מסמים וכדומה, אף הן מגויסות.

ברדה הצליחה לקבל ברגע האחרון תקציב לפעילות ב-2005 מאמנות לעם, אך זה לא מספק אותה והיא נערכת למאבק - על העיקרון. רק בחצי פה מודות גלבשטין וברדה, שהתרבות החרדית אינה מתוקצבת מפני שלא היתה תרבות כזאת בנמצא. הציבור החרדי לא רק שלא התעניין בתיאטרון או במוסיקה, אלא דחה אותם מכל וכל בגלל הקונוטציה של תרבות הגויים.

גלבשטין, חסידת סלונים שהתחנכה בסמינר בית יעקב "הרב וולף", המחמיר ביותר בבני ברק, מספרת שגדלה במשפחה שהיתה דווקא פתוחה לתרבות. "אינני יודעת אם זה בגלל שאמא שלי גדלה באירופה ועלתה לישראל. מסביבי כל הבנות למדו משהו, ציור או גיטרה בחוגים אחר הצהריים". היא מספרת שהיה לה כישרון במחול, ובסוף בית הספר היסודי הוזמנה לביים את הצגות סוף השנה בבתי הספר השונים בעיר. היא גם למדה נגינה בגיטרה באופן פרטי. אבל הוריה התנגדו שתמשיך במסגרות חילוניות ולכן לא סיימה חינוך מוסיקלי פורמלי.

עתה היא מדברת על התמקצעות החינוך בתחומי התרבות. לא עוד שיעורי נגינה באקורדיון ובגיטרה או ציור בבתים של מורות פרטיות, כפי שהיה בילדותה בבני ברק, אלא לימוד בבתי ספר מקצועיים. במתנ"סים חרדיים, כמו מעלה או שלוחת נוה חמד בירושלים, מוצעים כיום חוגי אמנות, צילום ומוסיקה. במעלה פועלת שלוחה של בית הספר הפרטי החרדי לציור "צור" מבני ברק, שמלמדת בו מורה חוזרת בתשובה בוגרת בצלאל. 15 בוגרות קורס איור יודאיקה שניתן במסגרת בית הספר סיימו את הלימודים בקורס באחרונה. הן למדו על סגנונות ציור וביקרו בתערוכות במוזיאונים. למוזיאון תל אביב לא הגיעו מחשש שעינן תשזוף דבר תועבה.

מופעים עם הכשר

בשנה הבאה ייפתח במתנ"ס קונסרווטוריון של "ימאהה". "מדוע שילדים חרדים לא ילמדו כינור או פסנתר?" היא שואלת. לדבריה, אין שום מניעה שהילדים ילמדו לנגן יצירות קלאסיות של בטהובן ובאך. ועדיין, היא מודה, הציבור החרדי הוא פרגמטי - נשים לומדות איור יודאיקה כמקצוע ולא סתם ציור כדי להיהפך לאמניות. נגינה לומדים בעיקר כדי ללמד מוסיקה ולא מתוך רצון לנגן בתזמורת. כך או כך, שתי בנותיה שמנגנות באורגנית יוכלו לקבל תעודה מבית ספר חרדי, ואחר כך הבחירה בידיהן.

ח"כ משה גפני מיהדות התורה, שנכח במפגשי הפורום גם בוועדת החינוך, אומר שיש כיום התפתחות הדרגתית בציבור החרדי בכל התחומים שמוכרים לחילונים: הצגות, סרטים, אמנות ומוסיקה. "זה לא קרה באופן פתאומי. הציבור החרדי עדיין לוקה בחסר בהתארגנות ולכן אני מסייע בזה".

ואיך לא קמה התנגדות רבנים, למשל, נוכח ריבוי המופעים בחנוכה. האם אין זו תרבות הגויים? נראה שהפיקוח אינו הדוק. על פי רוב, צוין במודעות ש"התוכנית מבוקרת על ידי מורות ואנשי חינוך". על מקצתן דווח שהן בהכשר מיוחד של "משמרת הקודש והחינוך", גוף שיושב בבני ברק תחת השגחתם של הרב שמואל הלוי ואזנר והרב יהודה סילמן, ושולח את שליחו, הרב מרדכי בלוי, להתרשם במו עיניו מהמופעים ואז לאשר אותם או לפסול אותם כראות עיניו.

לדברי גרינוולד, ההכשר הטוב ביותר הוא הבירור הטלפוני. "אם יודעים שמופע זה או אחר היה בחסידות בעלז או במקום אחר שאפשר לסמוך עליו - הוא עובר". על פי שיטה זו, מופעים שהיו בקרית ספר, מעוז הליטאים המחמירים, ראויים להופיע בכל מקום אחר.

אלי מנדל, מפיק אירועים חרדי מבני ברק, שבשנה שעברה הפיק יריד ענק לנשים חרדיות, "אשת חיל", בגני התערוכה, נשמע אמביוולנטי בדבריו על פעילות הפורום לקידום התרבות. "התחום הזה עדיין פועל במחתרת מבחינת הרבנים", הוא אומר, "מצד אחד אני חושב על הפוטנציאל הגדול שקיים בתחום ומפנטז לעשות מחזמר חרדי עם שחקנים. אבל אני יודע שברגע שיהיו תקציבים ויהיו יותר מופעים, הרבנים יתחילו לפקח ויתחילו להיות כללים יותר נוקשים".




















ספורט Online | גלריה Online | כלכלה Online

תקנון האתר | תמיכה ושירות | ארכיון הארץ | המהדורה המודפסת - עמוד ראשון | דף הבית


כל הזכויות שמורות , "הארץ" © All rights reserved Haaretz



תוקן על ידי - ikuglir - 08/01/2005 23:46:38



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/1/2005 00:42 לינק ישיר 

כנראה שגם ב"הארץ" התחילו למסחר כתבות,

וגרינוולד שמה שם סכום כבד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/1/2005 08:54 לינק ישיר 

לא יעזור אף פעם לא יפרגנו לנשים.
שכחתם אתן צריכות ללדת ילדים. לדאוג לגברים.
לטפל בכביסה ובבישול.
מה לכן בשטויות ששמם במה?
פה לא תמצאו אחד שיפרגן.
רק אחת כמוני שתגיד ישר כוח חזקו ואימצו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/1/2005 10:11 לינק ישיר 

"גלבשטיין - חסידת סלונים..." למיטב ידיעתי הם חסידי

סל(א!)נים...איזו בורות של כתבת לענייני חרדים!!!!!

לידיעתך יש הבדל בין סלונים לסלאנים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/1/2005 19:24 לינק ישיר 

אדון יהופיץ ככל הידוע לי "א" היא אות ניקוד רק באידיש...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/1/2005 22:33 לינק ישיר 

סלונים וסלאנים זה מזרח ומערב - כשתגדל תבין..(או

תביני )



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/1/2005 01:22 לינק ישיר 

זכור את אשר עשה לך "אלי מנדל" ב"הפקת הענק" (פחחחחח) "אשת חיל" בגני התערוכה בשנה שעברה.

יצאו הסעות מכל הארץ, הכניסה היתה בתשלום, אך המופעים המובטחים לא קוימו, כל הפעילות נגמרה כבר ביום הראשון, אך ההסעות מרחבי הארץ המשיכו, כסף גבו, ושום תמורה לא התקבלה...

היה צפוף, מחריד, חוסר יחס מזויע, ולא היה עם מי לדבר, (רק טרמפולינות לילדים)

וכשכולם התלוננו, קיבלו תגובות גסות על "החרדים האלו שיש להם דרישות".

מי שחושב שכספינו הפקר בלי נתינת כל תמורה מינימלית, ושהוא יכול להסתתר כל פעם תחת שם אחר, שלא ידבר על "תרבות"... אין לך אדם חסר תרבות יותר מזה!

והוא רוצה עוד תקציבים...




אולי זו התרבות אליה הוא מתכוין



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > תיאטרון השביס [חרדי]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר