בית פורומים עצור כאן חושבים

המדריך למתעולל החרדי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-21/2/2005 04:52 לינק ישיר 
המדריך למתעולל החרדי



במדינות מערביות רבות, ישנם חוקים המחייבים אנשי חינוך (ואחרים), לדווח לשלטונות על חשדות של התעללויות פיזיות ומיניות בילדים קטנים, בדרך כלל, התעללויות אלו הן ע"י אנשים הקרובים לילד, אם התעללויות פיזיות או מיניות מצד אחד ההורים, (ולפעמים אף בידיעת ההורה השני), או התעללות מינית מצד מורים או מועסקים אחרים, במוסדות חינוך.

כאשר החשש הוא, להתעללות מצד אחד ההורים, יועמד החשוד למשפט, והילד ישאר בביתו עם ההורה השני, ואילו כאשר החשודים בהתעללות או בידיעתו, הם שני ההורים, יוצא הילד מרשותם, ויועבר לרשות משפחה אומנת או מוסד, ואילו כאשר ההתעללות היא מצד מורה, יועמד המורה למשפט, ויוכנס ל"רשימה שחורה" של אנשים, האסורים בתעסוקה המביאה אותם במגע עם ילדים קטנים.

ההתעללות המינית, הפכה לחלק מה"מסורת" במוסדות החינוך הקתוליים, אך במשך שנים רבות הם הכחשו ע"י הכנסיה הקתולית בשנים האחרונות החלו להופיע סדקים ב"קשר השתיקה וההשתקה" הקתולית, ופרשיות רבות של האשמות אנשים מבוגרים, שסיפרו על מה שקרה להם בילדותם במוסדות החינוך הקתוליים, החלו להתפרסם ברבים, אך שלא כבעבר, לא הכחישה הכנסיה את הפרשיות, אלא שילמה "פיצויים" למתלוננים.

מה קורה במוסדות החינוך החרדיים היהודיים?

מי יודע?

גם בארץ בה אני גר, קיים חוק המחייב (אנשים מסויימים) לדווח לשלטונות, על כל חשד להתעוללות בילדים, אך לפני מספר שנים, כשהתברר ששני מורים בשני מוסדות חרדיים נפרדים לבנים, "התעללו" מינית בתלמידיהם הקטנים, לא דיווחו המוסדות על ה"חשדות" נגד מוריהם לשלטונות, אלא "הוציאו" את המורים למחוץ למדינה, לפני שהחשדות נודעו לשלטונות. איני יודע מה קרה למורה האחד, שהיה קשור ל"קהילה" אחרת בעיר, שך ידוע לי שהמורה האחד שחזר לישראל, מצא תעסוקה במוסד חינוך לילדים, וחזר ל"תחביבו" הקודם, וכשנתפס, הוא נשלח לבלות "חופשה" ארוכה ללא ילדים קטנים, בכלא.

***

מ"אז ומקדם", היתה קיימת ביהדות, מדיניות של אי הבאת ענינים פנימיים לפני השלטונות ה"גויים", וכל העובר על "חוק" זה, היה נחשב ל מוֹסֵר, שעונשו "חרם" מצד חברי הקהילה, מדיניות זו עדיין נשמרת ב"קפדנות", בחוגים חרדיים שונים.

לכן מעורר החוק, המחייב דיווח לשלטונות על כל חשש להתעללות, מספר שאלות:

האם מותר או אף חייבים לדווח לרשויות המוסמכת על, "חשדות" התעללות בילדים?

באם מותר/חייבים לדווח לשלטונות, האם מותר גם באם ע"י הודעתו הוא יגרום, שהילד יוצא מרשות הוריו?

באם מותר/חייבים לדווח לשלטונות, גם כאשר ייתכן שהילד יוצא ממשפחתו, ויועבר למשפחה אומנת, שאינה דתית, או אף למוסד לא דתי או לא יהודי?

***

אין ספק, שהחוק המחייב דיווח לשלטונות על כל "חשד", ואף שאינו מבוסס דיו, הוא חוק בעייתי, שהרי אף אם יתברר בחקירת המקרה ע"י השלטונות, שהאדם ה"חשוד" נקי מכל אשמה, הרי עצם החקירה תכתים את שמו, ותגרום לו ולמשפחתו, נזק בלתי הפיך, אך לעומת זאת, אם נשאיר את ההחלטה, אם לדווח לשלטונות המוסמכים, בידי כל "חושד", הרי התוצאה תהיה שנשאיר את ההחלטה, אם היתה התעללות, פיזית או מינית, או שלא היה "שום דבר", שהם ענינים הנוגעים לנפשו של הילד, לשיקוליו של אדם בלתי מוסמך.

מצב של לא לבלוע ולא להקיא.

***

בספרו "נשמת אברהם", (ח"ד עמוד רז, חושן משפט סימן שפ"ה סעיף ט, הערה א,), כותב פרופ' אברהם סופר אברהם:

"ילד או תינוק שהובא לבית החולים עם תסמונת "הילד המוכה", דהיינו עם שברים בגולגולת או בגפיים, או עם דמדומים באיברים הפנימיים, עקב מכות או בעיטות קשות, ... אסור אחרי הטיפול להחזירו לביתו, ועל הרופא להודיע ע"כ לשלטונות, ואין בזה שאלה של מוֹסֵר, מכיוון שמדובר בסכנת נפשות ממש, ועל ההורים יש דין של רודף".

הוא כותב שהרבנים אלישיב, אויערבך, ווולדינברג, (ראה את שאלתו של הפרופ', ותשובתו של הרב וולדינברג, בשו"ת "ציץ אליעזר" חי"ט סימן נב), חייבו במקרים של התעללות פיזית בילדים, (במקרים של "חשד וודאי" ואף של חשד כמעט וודאי), את הדיווח לשלטונות, וזה אף באם יוציאו את הילד מידי ההורים, ויעבירוהו למוסד חילוני, או אף למוסד לא יהודי.

כ"ז בהתעללות פיזית המסכנת את חיי הילד.

אך כאשר הפרופסור אברהם סופר אברהם, דן בהמשך דבריו, בחשד התעללות מינית, ("מעשה אונס בבית ספר של קטנים"), הוא מבדיל, בין "התעללות" בבנים ובין "התעללות" בבנות, לדבריו, כאשר ה"התעללות" היא בבנים, שהוא מעשה שחייבים עליו מיתת בית דין, מותר לרופא (ספרו "נשמת אברהם", עוסק בעניני "רפואה והלכה"), להודיע מיד לשלטונות, בעוד שכאשר החשד הוא, למעשים מגונים בילדות, שאינו איסור עונש מיתה בבית דין, על הרופא להודיע תחילה רק למנהל בית הספר, ורק באם המנהל אינו "עושה דבר", מותר להודיע לשלטונות, "ואדרבא חייבים לעשות זאת, שאותו מורה לא ימשיך בדרכו הרעה, לא בבית ספר זה, ולא בבית ספר אחר".

והוא מוסיף:

"וברור שבכל המקרים אין לרופא לנקוט שום פעולה, בלי שהוא קודם כל משוכנע, שהדבר נכון, ולפני שהוא מתייעץ עם מורה הוראה מובהק, כי בנפשו הוא".

בהמשך דבריו, הוא מביא בשם הרב אלישיב, (וכך הם גם דברי הרב וולדינברג בתשובה הנ"ל אות ג'), שאין כל הבדל בין התעללות בבנים ובבנות, ובשניהם מותר להודיע מיד לשלטונות, בין אם הם שלטונות ישראל, ובין אם הם של עכו"ם, כי מדובר בפגיעה נפשית חמורה, וסכנה לרבים.

האם התוספת האחרונה, היא כעשן לעיניים?

בעירי כשהיה מי שנחשד על מעשי סחיטה (...) מנשים שרצו להתגייר, החליט "ב"ד חוקר" של שלושה רבנים, שאין להאמין לנשים:

הן היו נשים.

הן היו גויות.

תרתי לריעותא.

******

כשהפרופ' סופר אברהם כתב, שיש להתייעץ עם מורה הוראה מובהק, כי בנפשו הוא, הוא בטח לא התכווין להתייעץ עם הרב מנשה קליין.

כשהרב מנשה קליין דן בספרו שו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן נח), בשאלת היתר הדיווח לשלטונות על התעללויות הורים ומורים, הוא ענה לשאלת רופא שהקדים לשאלתו את המידע הבא:

(הנאמר להלן, הוא בלשונה של התשובה).

א) היות שלאחרונה שומעים הרבה מקרים של תסמונת ילד מוכה והתעללות מינית ופיזית, והתדרדרות המצב הגיע עד שגילו גם מקרים כאלו אפילו בבתי ספר וישיבות.

ב) חוק המדינה בארה"ב מחייב את הרופאים לדווח להמשטרה מקרים של ילד מוכה כזה, וגם בתי ספר והישיבות חייבים על פי חק המדינה לדווח מקרים כאלו למשטרה.

ג) היו מקרים שמצאו מורה שהתעלל בתלמידים, והנהלת בית הספר החליטו לפטר את המורה ולא הודיעו להמשטרה על הפרשה, אבל אם לא מודיעים את המקרה למשטרה איך מונעים שלא יקרה דבר כזה פה או במקום אחר.

ד) יש מקומות בארה"ב שקשה למצא מורים ללימודי קודש ויתכן שבמקומות אלה יעסיקו מורה עם פרובלמה כזאת.

ולאחר הקדמה זו, העלה הרופא את השאלות הבאות:

א) ילד שמובא לרופא עם תסמונת של "הילד המוכה" ונראה שנעשה ע"י אחד או שני ההורים, אם מותר לרופא להודיע להמשטרה, ואת"ל כן מה יהיה ההלכה אם יש סיכוי שהילד יועבר למשפחה או מוסד של נכרים ע"י המשטרה.

ב) אם מדובר באב שאנס את בתו הקטנה ונודע להנהלת בית הספר או לרופא או למי שהוא (חבר המשפחה מ"ש משפחה או לא) אם מותר להודיע המשטרה.

ג) אם מדובר על אונס או התעללות בבית ספר של קטנים, אי מותר לרופא לגלות הדבר ולהודיע להמשטרה, ואת"ל מותר אם יש גם חיוב להודיע המשטרה. גם אם נתגלה למורה אחר אי מותר לו לפנות להמשטרה.

ד) דבר כנ"ל שלפי חק המדינה חייב לגלות אם מותר לעשות כן מכח דינא דמלכותא דינא.

ה) מורה שנתרחק מפני מעשים מגונים איך יש להבטיח שלא ילך למקום אחר ויעשה מעשה תעתועים. אי מותר להתקשר לארגון שמספק פועלים כגון תורה ומסורה שירשמו את שמו של המתעלל על רשימה ואם יפנו עליהם מבית ספר יגידו מה שיודעין עליו, או שאסורים להלשין רק שאי אפשר להמליץ עליו.

ו) אם יכולים לפרסם מעשה בן אדם כזה בכדי שלא יהיו עוד קרבנות. ע"פ המחקר המדעי יש חלק ניכר מהבעלי עבירה שחוזרים למעשיהם המגונים.

והרי מתשובת הרב קליין, בלשונו:

"ומיהו בס' נשמת אברהם (ח"מ ח"ד דף ר"ז, ד"ה אסור למסור) הביא בשם פרופ' אברהם סופר, (כנראה ש"פוסק" זה לא ידע, שפרופסור אברהם, הוא הוא מחברו של הספר "נשמת אברהם"), כתב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א והגרא"י וולדינברג שליט"א, ולהבחל"ח הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהמתעלל נחשב כרודף, ומותר להודיע להמשטרה. ואין לי הספר לעיין אחריו".

....וזה יצא ראשונה, התורה הקדושה העמידה ברשות האב והאם את בניהם והם אחראים עליהם ולא אחר, ... ובנדון החינוך נתנה לו התורה רשות לחנכו בדברים ואם בדברים לא יוסר אז מצוה להכותו ואפי' מכה רבה...

אב הרודה את בנו אי יש מצוה או לאו

והגם כי ידעתי שיחת המדעים שהכאה לילדים הוא מזמני החושך שאז הכו מלקות על העובר עבירות והמחלל שבת המיתו ועוד כאלו בכל תרי"ג מצות ולא כן כהיום החינוך נשתנה, והכל במתון ובדיבור ובפיתוי, וח"ו לא בהכאה, אבל אמת שתורתינו הקדושה הוא אור ולא חושך ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים, ויהי חושך אלו מעשיהם של רשעים, והוא נצחי ולא נשתנה אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם. וככה צונו הקב"ה לחנך ... ובתורה יש מלקות ומיתת ב"ד ח"ו הגם שבעונ"ה אין לנו ב"ד סמוכין להעמיד הדת על תילה ולקיים מצות התורה...

והאמת כי גם אני יודע כי יש הורים שהרבה פעמים הם מכים הילדים על לא דבר, ולפעמים יותר מדאי, אבל לזה צריך כבר להבחין ומי זה אשר יודע לכוין בשעת הכאה, אם מכה לטובתו לחנכו או לשכך כעסו, ובגמ' אמרו שהוא כעובד ע"ז כשמכהו לשכך כעסו, אבל לא אמרה תורה בשביל זה ליקח מהם הבנים, אבל המדעים הפסיכילאגען למיניהם, הם ההיפוך כי הם ס"ל היפוך דעת תורה שאסור להכות את בנו אפי' להדריכו, וכאן כבר מצינו התורה היפוך המדעים והחוקרים.

וכבר ראיתי מקרים שהשכנים קראו למשטרה שילד הי' בוכה שאביו הכהו על מה שהוא ולקחו הילדים מההורים, ואביא כאן לדוגמא מאיש אחד שיש לו י"ג ילדים איש ת"ח והולך ביום לכולל, ואשתו בבית עם המשפחה, פעם יצתה האשה עם הילדים לטייל ואחד מהילדים נכנס ורץ באמצע הרחוב ורצתה אחריו ונתנה לו מכה על שהלך באמצע הרחוב במקום סכנה בלי רשות, והתחיל הילד לבכות והי' שם שכן (מסתמא או מחמת קנאה שיש להם שלש עשרה ילדים או מחמת שנאה או לשום סיבה אחרת), קרא המשטרה (טשיילד אביוס בלע"ז) ובאו השוטרים וראו אשה קטנה ונמוכה בקומה עם י"ג ילדים ושלחו ליקח מהם הילדים והיתה מבוכה ופנו אז להרב משה שערר ז"ל ולהבחל"ח גם אני טפלתי ולקח עמל גדול להציל הילדים מרדת שחת ח"ו, ועכשיו כבר כמה מהם נשאו וכמה מהם יושבים בישיבות, וידוע לי עוד מקרים כאלו...

איברא דנלפענ"ד להצדיק חק הממשלה שמחייבין לדווח אותם על עול שימצאו מצד ההורים או אחרים ולהודיע למשטרה ולהביאם לביהמ"ש שלהם אלא שחק זה הוא לבני נח ואינו נוגע ולא שייך בבני ישראל,..., וצריך לדון ולברר ע"פ דין תורה על כל מקרה ומקרה בבירור אחר בירור וכעין שאמרו בא"ע לענין קטטות בבית שהב"ד מעמידין מי שהוא שיהי' בבית לשלשה חדשים או כיוצא לברר מי הוא האשם והכ"נ כאן אבל זה לא נמסר לערכאות ש"ג, ולכל באי עולם כל מי שיעבור ברחוב ויראה אב מכה בנו ימסור אותו למשטרה ונעשה חייו של בני ישראל הפקר, והתורה הפקר וכל אחד עושה עם חבירו ובניו כרצונו ח"ו ... אלא יקוב הדין את ההר ע"פ התורה כל זמן שיש דין בישראל.

וכיון דקיי"ל אין עונשין אא"כ מזהירין, מתחלה צריך לקרא ההורים ולהסביר להם חומר הענין ואפשר אם יקראו ההורים ויסבירו להם וישאלו אותם מה זה ועל מה זה ולמה מכים הבנים במדה זו אולי ישיבו להם ההורים בטוב טעם או שיסבירו לההורים שאין כדאי להיות כל כך בתוקף ולהכותם מכות כ"כ רבות ואפשר ישמעו להמזהיר ואפי' יזהירו לו שיש חק מדיני שכה"ג יכולים ליקח ממנו הבנים ואדרבה יחזיקו לכם טובה, או אפשר שיסבירו הדברים שאינו כמו שחשב, ... אם לא שנראה שח"ו יש כאן פק"נ או שיודעים שההורים הם חולי רוח ויכולין להזיק או ח"ו להרוג...

מלמד שמכה את הילדים לצורך הלימוד

גם לענין מלמד שמכה את תלמידו שהמדעים העלו שאחת דתו להוציאו ולהחרימו, אבל מדין תורה אינו כן אלא מבואר הרב הרודה את תלמידו שהוא הכאה של מצוה, ... ובמקום שהם ידריכו התלמידים באים התלמידים שלהם בהיי - סקולס וקאלעדזשעס שלהם עם רובה קשת (גאנ"ס בלע"ז) ויורים על המורים שלהם ואז מתעוררים המחנכים שלהם מה קרה, החינוך הזה שלהם שאסור לנגוע בתלמוד גרם להם כן. ובגמ' שהי' מלמד אחד שפשע בילדים והי' מכה בהם מכה רבה והעבירו אותו מאומנתו ולקחו אחר וראו שהשני אינו מדייק כראשון העבירו את השני והחזירו את הראשון כיון שהוא לומד טוב אז ההכאה טפל.

וודאי שהזהירו חז"ל על המלמד שיעשה מה שאפשר בנחת ובלי להכות ואפילו אם צריך להכותו שיכה ברצועה קטנה ולא יותר מדאי... ולכן קשה הדבר מאד בדבר שהוא מצוה לעשות ע"פ התורה ומקיים מצות לימוד התורה אשר נתחייב מה"ת ולאחר כן יבא מי שהוא ויאמר שמותר או מצוה למוסרו להמשטרה ח"ו שהוא מכה הילדים. והגם שאני יודע שלא ישמעו להחזיר הדרך עכ"פ חס מלהזכיר למוסרו למשטרה בשביל זה. ואם עשה כן הרי מוסר ממש בכל החומר ח"ו.

אב שלועזין עליו שאנס את בתו

ועתה נחזור על השאלה השני' באב שאנס בתו הקטנה או מורה שעושה מעשה נבלה ונתגלה לבית הספר או לרופא או למי שהוא ממשפחה אי מותר לרופא לגלות או חיוב לגלות להנהלה או לההורים או להמשטרה.

הנה ראשונה צריך לברר מה קוראים נתגלה להנהלת הבית ספר או לרופא או למי שהוא ממשפחה (באמת אין נפ"מ למשפחה או כל אדם בישראל) כי הלכה מפורשת הוא בגמ' ובפוסקים כי אפילו ראה אדם בעיניו מעשה עבירה שעבר חבירו ואין שני שראה כמוהו, אסור לו לגלות שזה עבר עבירה, ולא זאת שאסור לגלות אלא אם מגלה לוקה עליו ...

ולכן היסוד הראשון לנידון דידן, מה שאמרו שנתגלה לן או לביה"ס או למי שהוא אינו כלום אלא צריך שיתברר הדבר בב' עדים כשרים אינן נוגעים בדבר ככל דין לפסול אדם מישראל. ואם אין לו שני עדים על הדבר הרי הוא דין וגדר של מוציא שם רע ... וא"כ עכ"פ יש לן לדעת דבר ראשון שידיעה כזו צריך לברר בשני עדים. והשנית) שצריך בירור זה בפני ב"ד כי לפסול בן אדם מישראל בעבירה כזו צריך לחקור העדים מאין להם הידיעה.

ונמשיל משל שיש רופא שנודע לו מהאונס, והאיך נודע לו ממה שבדק הקטנה ומצא שנאנסה, ושאל על זה היאך קרה הדבר ונודע לו או ממה שאמרה הקטנה בעצמה שמהאב נאנסה, או ממה שאמרה האם, שהאב אנס אותה והבעל מכחיש, או אינו מכחיש אין זה ידיעה כלל, ואין בכל זה כלום לגבי האב ולא ידיעה ע"פ התורה, הקטנה פסולה להעיד בכלל וכ"ש על אביה, האם פסולה שהיא קרובה לו, ובכלל אשה לאו בת הגדת עדות היא, וא"כ ידיעה זו אינה ידיעה כלום נגד האב. ואם יגיד הרופא שנודע לו מהאונס הרי הוא שקרן ומוציא שם רע הוא יכול להעיד שמצא הילדה הקטנה פתחה פתוח, אבל לא יודע מי הוא שבא עליה ואפשר שהוא מן השוק איזה ב"נ או בכלל בליעל מן השוק אנס אותה, אבל הרופא לא יודע שזה הי' האב רק ממה שאמרה הבת או האם וזה אינו כלום. והרי הוא מוציא שם רע, ...

ובאמת כי ידוע שכעת אם האם יש לה מחלוקת עם בעלה הדבר הראשון שמלמדים הילדים לומר שהאב מאנס אותם וכיוצא בה ולדאבוני יש לי כבר נסיון בזה כי לאו צעיר לימים אנכי ובאו אלי המון מקרים כאלו.

וממילא נפשוט נמי לענין שאלה אם מותר לרופא המגלה את הדבר להודיע עליו למשטרה, ופשוט כיון שאינו מהימן ואינו בכלל א"כ הו"ל בכלל מוסר אדם כשר למשטרה כיון שלא נתברר חטאו ע"י עדים ואינו בר עונשים לא בב"ד ישראל ולא בב"ד אחר אלא הרי הוא עדיין כשר אפי' להעיד ולא נפסל מכל דבר.

ד) ומה ששאל אם לפי חק המדינה חייבים לדווח להמשטרה אי חייב משום דינא דמלכותא, ולפענ"ד פשוט דאסור לו כיון שאינו נעשה רשע ע"י מד"ת א"כ הו"ל בכלל כל ישראל שאסור למסרו לעכו"ם ואם ימסור ח"ו יפול תחת ההלכה של רודף שמצוה להרגו דכיון דאינו מחויב להעיד עליו ואין לו מה להעיד עליו מד"ת א"כ הרי הוא בכלל מוסר.

וממילא סע' ה) וסע' ו) נמי תלוי במה שכתבנו שבאם נתברר ע"י עדים אז יש לחפש דרכים שלא יחזור וללמוד בילדי ישראל ואולי יש להזהירו שלא יקבל מהיום והלאה מלמדות בשום מקום ואם ישמעו שקבל יפרסמו שמו ברבים אבל אם קבל על עצמו שלא ילמוד עוד תינוקות של בית רבן מסתמא אסור לפרסמו ברבים, כי כיון שמקבל על עצמו לעשות תשובה אסור להזכיר חטאו וכמ"ש חז"ל אל תזכר לנו עונות ראשונים ואסור לומר לגר זכור מעשיך הראשונים וזה בכלל אונאה, אלא שאם ימצאו אח"כ שאינו שומע אז מותר לפרסמו.

ובנדון אם מותר למוסרו לערכאות, ... וא"כ כאן אפילו נימא לאחר שנתברר הכל שעשה מעשה נבלה על ידו, מ"מ הדבר שצריך לעשות ההנהלה לשלחו מיד מבית הספר, וממילא שוב לא יקלקל, וכיון שביד הנהלה לפטור מהעול ע"י שילוח אין בידם לענשו ולמוסרו כיון דשוב לא הוי רודף, ... והגם שנתברר בפני עדים כשרים כיון שיש אופן אחר להרחיקו אסור למוסרו, וכ"ש היכא דלא נתברר בעדים כשרים ובאופן שאמרתי אלא בסימנים והשערות, אפי' השערות חזקות, מ"מ אין לו דין רשע כי אם בעדים, וכ"ש שאסור למוסרו למשטרה שיסגרוהו בבית סוהר, (גם כי התם נמי לאחר שיצא מב"ס יחזור לכמו שהי')... ועכ"פ במקום שאינו ברור בכל הבירורים כמ"ש הגם שאפשר לשלחו מבית הספר אבל ח"ו למוסרו למשטרה ולסוגרו.

ולכן מאד אני מצטער שנמצאים רבנים שקבלו עליהם להתיר על כל דבר ללכת לערכאות ובאו אלי אנשים שבא קטן שלומד בבית ספר ויש לו בעיות עם המורה שלו והוציא עליו שם שרדף אחריו בדבר מאוס הגם שלא שמענו משום אדם עליו כלום עד היום והוא מתנהג כדרך כל מלמד חרדי והלכו אצל רב אחד ואמר מיד לקרא המשטרה וזה לפענ"ד איסור ...".

מה דעתכם על פסק הדין של הרב מנשה הקטן קליין?



תוקן על ידי - נישטאיך - 21/02/2005 5:24:38



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/2/2005 06:05 לינק ישיר 

לפני שאתה שואל מה דעתנו על "דעת: ר' מנשה קליין, תשאל מה דעתנו על האיש.

כששמעתי מכבר כי בארץ ישראל ר' מנשה קליין הוכר כפוסק, תמהתי, תגיד את זה לכל איש הגר כאן בעירנו, ויתמה כמו כן. ר' מנשה קליין מוכר כאיש אשר פסקיו בשום דבר לא נתקבלו, אין שואלין אותו שאלות כמעט, ואין מתחשבין בדעתו כלל כאשר יש דבר שנוגע להכלל.

לכן הדיון בדבריו אך למותר.

אך עכ"ז אכתוב איזה הערות.

מה שכותב כי החוק אוסר להכות הילדים, זה שקר מוחלט, אין שום חוק נגד הכאת ילדים כאן בנוי יארק. אפילו רבי בבית הספר מותר לפי החוק להכות.

ואמנם בזה וודאי שצודק שמותר וגם חובה להכות לילד שאינו שומע בקול הוריו ומחנכיו, ומי לנו חכם יותר משלמה המלך שכתב חוסך שבטו שונא בנו.

ומה שכתב שצריך שיבורר ע"י עדים, זה שקר גמור, אין שום רב מובהק הסובר כן, ידיעה וודאית סגי לפי מה ששמעתי באסיפות בענינים אלה.

מה שנחלקו רבנים כאן הוא, אם קודם שידוע לנו בוודאי שהמלמד פגע בילד, אלא שיש לנו חשד, אם מותר לכתחילה לילך להמשטרה למסרו, ולאחר כך לאחר שנעשה הבירור ע"י בי"ד, נחייב את אב הילד שיפסיק התביעות. והדעה המקובל הוא כי אין לילך קודם שנדע בבירור. אבל מי שמצריך עדים הוא פתי גדול, כי שוטה גדול הוא המלמד שיעשה מעשים כאלה לפני עדים.

ותמהני מה יאמר הרב באם יהיה ווידיא.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/2/2005 07:55 לינק ישיר 

נישטאיך,

תודה לך על העלאת הנושא. עם כל העצב והכאב שיש בו, הוא חשוב מאין כמותו.

לקיחת הסמכות לחקירה "פנימית" (ולעתים גם לענישה) מוכרת מחברות וקהילות סגורות באשר הן. בחברה הקיבוצית היה הדבר נהוג במשך שנים, עד שנוצר שילוב מתאים בין התפוררות החומות המפרידות בינה לבין "החוץ", ובין אזירת האומץ של קורבנות להשמיע קולם אל "החוץ" ולהיעזר בו, גם במחיר אישי קשה, של נידוי בתוך ביתם וקהילתם וכו'.



בורו,

עודדת אותי מעט. תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/2/2005 16:02 לינק ישיר 

עיין בספר "המקווה הלוהט" של ה"ה מאיר בראון, מה עבר עליו בלונדון כשדיווח לרשויות על אחד מהקהילה שעשה דברים שלא יעשו .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/2/2005 18:42 לינק ישיר 

דומני כי המקווה הלוהט

(http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=120707)

לא נכתב על הסיפור שקרה בלונדון.

אנא תקן אותי אם אני טועה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/2/2005 18:43 לינק ישיר 


אפתח בכבוד אכסניא,

נישטאיך, על העלאת נושא כאוב זה.


מגליונך משתמע שהזדעזעותך היא ברובה מתשובתו של "מנשה הקטן", אך נמנעת מדיון ישיר בבעיה החברתית והנפשית ה"טומנת" מקרים אלו.


באראפארקער,

את "מנשה הקטן" הגדרת נכונה, אם כי הייתי עושה זאת בעדינות מה. קביעתך על החוק בניו יורק על הכאת ילדים ותלמידים איננה מדוייקת. כך גם סברתך על עשיית עבירה בפני עדים, לענ"ד, איננה נכונה.

ובכן, הזעזוע מפסקיו של הנ"ל, מיותר.


גופא, ישנם מספר סטיות שונות בחברה החרדית. ישנם סטיות המצויות בכל חברה אחרת, ישנם סטיות המתגברות עם גודל הסגירות והמגבלות הדתיות.

המקרים שצצו ועלו לאחרונה בכנסיות ובמנזרים, הם כמעין התראה ואזהרה לחברה החרדית ולמה שעלול להתרחש בה, על אף שהמניעים שונים. כמובן שאם תהיה הוצאה לאור של מקרים אלו בחברה החרדית, היא לא תהיה באותה מידה (סטטיסטית – פורפורציונלית) ובאותה גישה כפי שנעשה בכנסיה.

ממסד בתי הדין והממסד הרבני, איננו רעיון מיסטי מסתורי. בתי הדין אמורים להנחיל דין ומשפט על פי חוקי התורה. חוקי התורה הינם החוקים אשר מבוססים על אנושיות אופטימלית (אני מבקש לא לסטות מהנושא בגלל משפט זה). אך, ישנם מצבים שבהם אין לרבנים או לבתי הדין את היכולת והכח הסמכותי לדון ולאכוף את הדין.

אין בין שודד חמוש שיורה על אדם לבין איש מהקהילה המתעלל בקטינים ולא כלום, מבחינת הסכנה הממשית שתגרום לפניה לשלטונות. לולא דמסתפינא, הייתי אומר דעדיפא האי מהאי.


אוסיף עוד בעזרת הברוך בבוא העת.



יצחקומר,

אין להביא ראיה ממקרה זה שבו הובא רק פן אחד של הסיפור. מפאת גודש המרמור היה קשה להבין את המסר שבספר.



צר הגליון מלהכיל...

את זעקת הנפגעים, את שתיקת הכבשים.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/2/2005 20:01 לינק ישיר 

שאלה לי ליודעי דבר,

האם ישנו מאגר כ-Megan's Law בישראל?







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/2/2005 23:36 לינק ישיר 



הבעיה העיקרית לדעתי היא חוסר הסמכות של הרבנים ובתי הדין וחוסר היכולת שלהם לאכוף את החוק או ההלכה, כשמאידך המערכת קיימת כמו דחליל ונלחמת בקנאות על כבודה.

מה שגורם להחרמה של מי שפונה לסמכות ה"אחרת" והוקעתו כ"בוגד", ומצד שני לא נותנת מענה אמיתי לצרכים. כשהמקסימום שהיא יכולה לעשות זה לפרסם "פשקווילים". וכדו'.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-21/2/2005 23:49 לינק ישיר 

Semedia , המלך הוא עירום. זה המסר.


< צ'וטאנג, אם לא תקרא איך תדע ?>



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2005 06:39 לינק ישיר 

ישנו תלמוד תורה ידוע שאחד מן המלמדים נתפס בקלקלתו ובקלקולו. מעשיו נעשו במסגרת החינוכית ולפעמים בכתה עצמה.

המלמד סולק (בסוף השנה, וצ"ע).

לביה"ס היה מידע על נפגע אחד, הוא לא קבל יעוץ פסיכולוגי/ חינוכי כלשהו ע"י ביה"ס, גם לא מ"יועץ חינוכי" מצוי.

על פי מחקרים העוסקים בנושא, כמעט ואין רק נפגע אחד. כך שגם היה צריך לברר האם נפגעו עוד תלמידים שעברו תחת ידו. גם זה לא נעשה.

אילו היתה זו הבעיה היחידה, דיינו. אלא שלאחר חודש נתקבל המלמד לעבודה בתלמוד תורה אחר, לאחר שנת לימודים, מיצה הוא את סטייתו גם שם.

אין לי מושג היכן הוא כיום.

האם שכניו יודעים?

האם ילדיו בסכנה?

האין זאת אחריות ביה"ס לטפל נפשית בנפגעים?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/2/2005 07:37 לינק ישיר 

באראפארקער
נכון שאיסור ביזוי ת"ח לא נאמר על תלמיד קלויזנבורג?



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/2/2005 10:14 לינק ישיר 

לתשומת לב

לא ברור לי מה הנושא שהאשכול עוסק בו. היו בו כמה מגרעות.

א. בזיון תלמיד חכם. עד כמה שידוע לי הרב מנשה הקטן נחשב לתלמיד חכם. גם אם הוא טועה ומטעה בהלכה, יש דרך לבקר את דבריו, וכמדומה לי שחרגו ממנה.

ב. רכילות ועוד בנושא של ***. לשם מה יש לדון בתופעות שוליות?

לפיכך, כדי למנוע את נעילת האשכול, או מחיקתו (והסליחה עם נישטאיך שמשקיע הרבה בחיבור סיכומיו המופלאים), יש -

א. להסביר מה הנושא הנידון וכיצד הוא מתיישב עם חוקת הפורום.

ב. להימנע מכל רכילות בסגנון של "שמעתי על מלמד ש...".

פיתוחים אפשריים:

כיצד מתייחסת, או אמורה להתייחס, ההלכה כלפי ידיעות או שמועות על מלמד או כל אדם שסרח בנושאי עריות?

שיבה לדיון זה תצדיק את המשך האשכול. ניתן כמובן להציע גם פיתוחים נוספים. אך חובה להקפיד על לשון נקיה, להימנע מהשמצות והכל כאמור בחוקת הפורום.

אם האשכול ישרוד, אני מבקש מהמנהל היומי לעבור על הדברים לעיל ולראות אם יש למחוק ולתקן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/2/2005 10:22 לינק ישיר 



שאלת הדיווח היא בעייתית בכל ציבור, אלא שאצל הציבור החרדי נוספים "אלוקים ורבנים".

"חילול השם", וצריך ללכת לרבנים.

חילול השם למה?

כי היהדות ה"חרדית", מתייחסת להתנהגות זו, לא כאל מחלה, אלא כאל "התנהגות" שאינה "מתאימה" למי שהוא חרדי, ולכן הדיווח לשלטונות מטיל כתם על כל הקבוצה, ממנה בא העבריין. ומאחר והקבוצה מייצגת את האלוקים, הרי דיווח על סוטה בקבוצה, הוא כאילו ... .

הבעיה השניה היא ה"צריך ללכת לרבנים".

שאלה לדוגמה: אדם שמבחין שמשהו "לא בסדר" עם הילד, הוא הולך לרב, ומספר לו שהוא "מרגיש" שמשהו "לא בסדר", הרב שואל אותו: מה ראית? והוא מספר לו, שהילד מתנהג בצורה "משונה".

מה תהיה לדעתכם תגובת הרב?

1. יקרא למשטרה?
2. יקרא לאבא?
3. יקרא לאמא?
4. יקרא לילד?
5. יגיד לו: "זה שום דבר", אלו הן "בעיות ילדות", זה יעבור עם הזמן!

הוא בטח לא יקרא למשטרה.

אם יקרא לאבא.

מה לדעתכם תהיה תגובת האבא?

1. אני מכה את ילדי?!
2. אני אונס את ילדי?!
3. לכל ילד יש מצבי רוח.

אולי אף יקרא לאמא. מה אתה חושבים תהא תגובתה?

1. בעלי לא מכה את הילדים!
2. בעלי לא אונס את הילדים!
3. לכל ילד יש מצבי רוח.

אולי ואולי, הוא אף יקרא לילד, מה תהיה תגובתו?

1. הילד לא יפתח את פיו.
2. הילד לא יפתח את פיו.
3. הילד לא יפתח את פיו.

מה יעשה הרב?

יאמר: "בינתיים אל תעשה דבר, חזור אלי אם המצב יחמיר".

מה יעשה האדם שדיווח?

יחכה, אך לא יחזור.

אז בשביל מה ללכת לרב? כדי שיגיד לך לחכות? את זה אפשר לעשות מבלי ללכת לרב.

******

לבאראפארקער,

<"לפני שאתה שואל מה דעתנו על "דעת: ר' מנשה קליין, תשאל מה דעתנו על האיש">

בכוונה לא התייחסתי לר' מנשה קליין, שמקריאה בספרו "שו"ת משנה הלכות-מהדורה תניינא", התרשמתי, שהוא אדם "מורעל" נגד ....

איני יודע מה הם עשו לו, אך בטוחני שהיה בו כדי להוציאו מאיזון.

ולכן לא התייחסתי לאדם, אלא לדעות שהובעו בתשובתו.

על דבריו, שצריך שיבורר ע"י עדים, כתבת: אין זה אלא שקר גמור, ואין לי לא להוסיף , שדבריו אינם אלא טמטום גמור, וכי יעלה על דעתו של אדם שפוי, להשאיר ילדים קטנים לחסדי סוטים, עד שהסוטים יעשו את המעשה בפני שני עדים כשרים?

******

לאמשלום.

ההבדל בין התנועה הקיבוצית והתנועה החרדית הוא, שהקיבוצית רוצה להשתחרר מהעבר, ואילו החרדית רוצה לחזור לימי הזוהר של הגיטו, הרדיפות והגזרות, ומכאן שאילת איסור הדיווח על "חשדות" לשלטונות.

זכור לי שבעתירותיהם של חברי קיבוץ לשעבר, נגד ההליכה לבוררים מטעם התנועה הקיבוצית, שהובאו בפני בית המשפט העליון, כתבו השופטים, שהחתמת חברי קיבוץ להליכה בעת סכסוך, לבוררים מטעם התנועה הקיבוצית, היתה מקובלת בכל הקיבוצים.

והן הן דברייך.

*******

:semedia

<"נמנעת מדיון ישיר בבעיה החברתית והנפשית ה"טומנת" מקרים אלו">

צדקת. נמנעתי מדיון בבעיה ההחברתית והנפשית הטמונים במקרים אלו, מפני שהוא תחום שאיני מבין בו דבר, לעומת זאת, בחנתי את הדרך בה פותרת החברה החרדית את בעיותיה, במשך שנים, וגיליתי שבעיני העסקונה, בעיית ההתעוללות היא בעיה "מקומית" בלבד, של הילד והמשפחה, ואילו בעיית הקהילה היא, איך להשתיק את האירוע, פתרון שאינו שונה מדרך פתרונם של בעיות אחרות.

<"ישנו תלמוד תורה ידוע">

סיפורך דומה לסיפורי, ולעוד הרבה סיפורים שלא סופרו.

*******

לאשר:

<"הבעיה העיקרית לדעתי היא חוסר הסמכות של הרבנים ובתי הדין וחוסר היכולת שלהם לאכוף את החוק או ההלכה">

ידידי, אתה תמים, או מנסה להראות ככזה.

סיפורו של אותו אב"ד תל אביבי, וסיפורו של אותו אב"ד, שעליו סיפרתי בפתיחת אשכולי, אינם אלא דוגמה. הבעיה אינה חוסר הסמכות של הרבנים ובתי הדין, אלא חוסר הרצון לפגוע בחברים.





תוקן על ידי - נישטאיך - 22/02/2005 10:37:07



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/2/2005 15:01 לינק ישיר 

למיימוני.

<"לא ברור לי מה הנושא שהאשכול עוסק בו. היו בו כמה מגרעות">

לא אוכל להגיב על דבריך: "היו כמה מגרעות", אך אוכל להאיר את עיניך, מה היה הנושא בו פתחתי.

העליתי בעיה מסויימת, שהיא בעיה בעולם המערבי, אך אולי באפריקה היא אינה בעיה, ממשלות מערביות רבות הכירו בחריפות הבעיה, וקבעו חוקים שמטרתם לצמצמה.

החוק העיקרי הוא: חובת הדיווח, חוק זה מחייב אנשים בתפקידים מסויימים, לדווח לשלטונות, על חשד של התעללות בילדים.

שים לב: לדווח ולא לטפל. הטיפול דורש ידיעה מקצועית, ולא טיפול של סגולות ופרקי תהלים.

נזכרתי:

לפני מספר שנים כשביקרתי בארץ, האזנתי לתוכנית לילה באחת מתחנות הרדיו החרדיות הפיראטיות, התוכנית היתה תוכנית TALK BACK, והאזנתי למאזין שהתקשר ל"יועץ", שהיה ליד המיקורופון, בשאלת "מה עלי לעשות"?

שאלתו היתה משהו מעין: "אני לא יודע מה לעשות, אני בס"ה אדם שקט ו"נחמד", אבל לפעמים כאשר אני מתעצבן, אני לא יכול לשלוט על עצמי, ואני "מנפח" את אשתי וילדי במכות רצח, מה עלי לעשות?

דוגמה קלאסית לבעיה שהעליתי באשכול זה, אדם נחמד, שאיש לא יחשוד בו שהוא מכה את ילדיו (ואת אשתו) מכות רצח.

מה אתה חושב, יעץ לו אותו הרב ?

עצה "תורנית" פשוטה מאוד:

"ידידי, כעס בא מיסוד האש, ואילו התורה היא מים-אין מים אלא תורה, ומאחר ובכח המים לכבות את האש, לכן העצה היעוצה היא, תשקיע את עצמך בלימוד התורה, וזה ירגיע את עצביך".

בסך הכל שידור רדיו, ואף איני בטוח, אם היה זה שידור של "מאזין אמיתי", ולא הגבתי, אך מפעם לפעם חוזר אלי זכרונו של שידור זה, ואני שואל את עצמי: באם המאזין בשידור היה "אמיתי", מה קרה לילדיו ואשתו? האם המים "ששתה המכה" כיבו את אש מכות הרצח, שהכה את אשתו וילדיו?

מה היית אתה מייעץ לו, אילו היית ליד המיקרופון, ומה היית עושה?

******

<"בזיון תלמיד חכם. עד כמה שידוע לי הרב מנשה הקטן נחשב לתלמיד חכם. גם אם הוא טועה ומטעה בהלכה, יש דרך לבקר את דבריו, וכמדומה לי שחרגו ממנה">

איך אתה מגדיר ת"ח? ואיך אתה מגדיר "טעות בהלכה"?

אני בטוח שהרב מנשה קליין הוא ת"ח, אך אני גם בטוח, שדבריו לא היו "רק" טעות בהלכה.

האם גם תאמר שמי שהתיר להרוג נפש, טעה "רק" בהלכת "רודף"?

כיצד היית מגדיר אחד ש"טעה" טעות שכזו?

<"רכילות ועוד בנושא של ***. לשם מה יש לדון בתופעות שוליות?">

פה צדקת, אך הדוגמאות שהבאתי לא היו כדי לרכל, אלא היו דוגמאות לאיך פתרו את הבעיה במקומי. אם גם במקומות אחרים פתרו את הבעיה באותה צורה, הרי זו הוכחה, שצורת הפתרון במקומי, אינה פתרון מקומי, אלא היא מדיניות כללית.

המביא אותי לשאלה: האם נראה לציבור הכותבים, שמדיניות שכזו היא המדיניות הרצויה לפי ההלכה?.

הסתתרות מאחורי השלט רכילות ולשון הרע לא בדיוק "עובדים" עלי.

<"לפיכך, כדי למנוע את נעילת האשכול, או מחיקתו (והסליחה עם נישטאיך שמשקיע הרבה בחיבור סיכומיו המופלאים)">

הסברתי מהו הנושא הנידון.

לא הסברתי: כיצד הוא מתיישב עם חוקת הפורום.

נמנעתי ואמנע מכל רכילות בסגנון של "שמעתי על מלמד ש...".

לא שמעתי.

<"כיצד מתייחסת, או אמורה להתייחס, ההלכה כלפי ידיעות או שמועות על מלמד או כל אדם שסרח בנושאי עריות?">

הבאתי את דברי הנשמת אברהם בשם הרב ש"ז אויערבאך, הרב אלישיב, הרב וולדינברג מצד אחד, ודברי הרב קליין מצד שני, שדנו בבעיית ההתעללות בילדים מינית ופיזית, ועתה אביא מתשובת הרב יוסף, הדנה בשאלת "לשון הרע" בדיווח לשלטונות על סכנה, שהיתה אחת מטענות היסוד של הרב קליין.

משו"ת יחווה דעת חלק ד סימן ס:

"לכן בנידון שלנו שהחולה במחלה סמויה, כמו מחלת הנפילה וכיוצא בה, מעלים ממשרד הרישוי את דבר מחלתו, כדי להשיג רשיון נהיגה, ויכול להיות שיקבל התקפת - המחלה בשעה שהוא נוהג, ועלול הדבר לגרום אסונות בנפש ח"ו, בודאי שחובה ומצוה להודיע למשרד הרישוי על מחלתו של זה, כדי שלא יגרום נזק או סכנה לציבור. ואף הרופא שמוזהר על חוק הסודיות הרפואית, באופן שכזה מצוה עליו להודיע למשרד הרישוי, ואין בזה שום חשש איסור כלל וכלל. ובזה יש לפרש גם כן כוונת הפסוק, לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, שאף על פי שאסור לך להיות רכיל, ולגלות סוד חבירך, וכמו שנאמר: הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר, מכל מקום לא תעמוד על דם רעך, ועליך להודיע לחבירך כדי שישמר מנזק וסכנה".

האם לדעתך הסכנה מחולה סכרת הנוהג ברכב, גדולה או קטנה, ממתעולל?

<"ניתן כמובן להציע גם פיתוחים נוספים. אך חובה להקפיד על לשון נקיה, להימנע מהשמצות והכל כאמור בחוקת הפורום">

אין ספק שמי ששומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו, אך האם השתיקה גם שומרת על נפש הילדים?

לילה טוב.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/2/2005 15:40 לינק ישיר 

נישטאיך

ראשית, עלי להתנצל. לא שיויתי בנפשי שתחשוב שהביקורת שלי היתה מכוונת כלפיך. הביקורת שלי היתה מכוונת כלפי הנטיה שחשתי בה להתחיל לאסוף כאן סיפורים מסוג זה...

(איקון אדום פורש ידים לשמים, כאילו לומר: מה אעשה ולא הבינוני).

עכשו אנסה לענות לשאלותיך:

א. איני מכיר את הרב מנשה הקטן, אלא מפי השמועה, וקיבלתי רושם שהוא תלמיד חכם, והעמדתיו על חזקתו. גם אם יש כאן טעות, איני יודע אם די בה כדי להפקיעו מחזקתו. זה לא אומר שאתה טועה, אלא שאני, ללא ידיעה מספקת, איני יכול להביע ביקורת חריפה ללא הצדקה.

אשר לטעות - לא הבנתי בדיוק את הטעות שלו. ולדעתי חשוב מאד לראות את ההקשר. הלא יתכן שיש שם פרטים שאין לי, או אפילו לך.

ב. יש כמה קריטריונים ושיקולים בהכרעה אם לדווח ולמי לדווח. יתכן שיש לחלק בין רמות של בעייתיות. אמנם, מסתבר שבמקרה של גילוי עריות - להבדיל מהיטפלות סתם, שגם היא חמורה, אך לא באותה מידה - יש למצוא פתרונות רדיקליים, אך כאן ראוי לדעתי לשאול בעצת מומחה. לא רב, אלא פסיכיאטר. אמנם פסיכיאטר חרדי וירא שמים במידת האפשר, שמכיר את צרכי הציבור וטובת הכלל לנגד עיניו.

יש לזכור המטרה אינה להעניש, אלא לעזור. ויתכן שזה אחד השיקולים המרכזיים אצל הרב מנשה הקטן.

ג. בנוגע לאדם הכועס, שהושמע ברדיו, אני סבור שיש להבדיל בין האופן שתיאר את מצבו לבין המצב במציאות. אנשים נוטים להגזים ולשנות, בין לרעה ובין לטובה. זאת גם אם נניח שהסיפור אמיתי.

כמו כן, זה מאד חשוב מי השואל, ומה הנסיבות. התשובה ניתנת עבורו, ולכן צריך לבחור תשובה שיוכל לחיות איתה. כמו כן, התשובה ניתנת גם עבור שומעים אחרים. צריך להביא את כל הקריטריונים האלו בחשבון. שם, ברדיו, זה לא עצור חושבים שבו דנים בכל דבר ללא חשש של "מה יאמרו" ו"איך יבינו" (והרי גם עלינו יש טענות, ואולי הן מוצדקות?).

למשל, הרב השווה בתשובתו את התורה למים ואת הכעס לאש. איני סבור שיש בזה ממש, אבל זה משל יפה שמחזק את הנכונות בנפש השומע להשתמש ברעיון. וזה מחזק את הפתרון מבחינה פסיכולוגית.

כמובן, הסבר זה אינו יפה לגבי תשובת הרב קליין. עם זאת, יתכן שהוא מיתן את התשובה בשל השואלים. למשל, אולי מפני שלא רצה לתת ביד הקוראים היתר לפנות לסמכויות המדינה בקלות יתרה מדי (וגם זה יכול לנבוע מסיבות שונות - גם אם יש כאן מקום טעות).

***

הלכה למעשה, אני מסכים איתך. אם יש תופעה כזו, יש לטפל בה בדחיפות וללא נסיון להשתיק. חיי הילדים קודמים, ואין הדבר צריך לפנים.

עם זאת, ראוי להדגיש שאם יש פתרון שאינו כרוך בפירסום - מוטב. זאת כדי לחוס על המשפחה, ועד כמה שרגש הצדק שלנו מתמרמר, אולי גם כדי לחוס על האדם עצמו. יתכן שזו מחלה... הנושא כה רגיש, עד שקשה להתנתק מהרגש ולבחון את הנושא במבט הלכתי בלבד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/2/2005 04:19 לינק ישיר 

כבוד מעלת מיימוני,

מדבריך משמע שאין רוחך נוחה מהעיסוק בנושאים אלו.

בבואך לנסות ולהגדיר את מטרת האשכול, ניסית לעגנו בחוף הדתי, מבלי לדון בהיבט הסוציולוגי. כמדומני שכך גם היה רצונו של ר' נישטאיך, אף כי הרגשתי היא שלא הפריעה לו האפשרות לשלב את הגישות לדיון.

לענ"ד, הנדון אמור להיות נושא לדיון בהיבט הלכתי, חברתי ופסיכולוגי.


באשר לר' מנשה קליין, כבר כתבתי שהיה על הכותב להגיב בעדינות.


גם אני לא כתבתי "שמעתי על...", אך כתבתי "ישנו תלמוד תורה...".

וכאן המקום לקצר.


הסיפור שהבאתי אינו סיפור רכילותי גרידא, גם לא חשבתי שעל השאלות הרטוריות שהצגתי אקבל תשובה.

הסיפור הובא להמחשה בלבד ולהציג מקרה מצוי.

אין ברצוני לחשוף כאן או בכל ערוץ אחר אישים ומוסדות מסוימים. מלבד שאין בזה תועלת והנזק רב, אינני מחפש פתרונות מעשיים על ידי אשכול זה, אלא דיון רעיוני בכל מישור נתון בנושא. וכי ימצא המוצא רעיון או גישה שיעזרו לו במקרהו האישי, לזכותנו יזקף.



הרבני נישטאיך,

בדברי על "הבעיה החברתית והנפשית" כוונתי למניעים, לפוגעים, לנפגעים, לשיטות הטיפול בהם, ליישום חינוך מנע וההיבט ההלכתי המתלוה.

לאחר שהבהרתי את מטרותי בדיון וברשות ישיבה של מטה, שאלתי ובקשתי, לדון בנזכרים לעיל יחד ובכל היבט לחוד.



"עוד הרבה סיפורים שלא סופרו"

סיפורים אלו שלא סופרו בפה, מסופרים הם בשפת אלמים, באזני חרשים.



(התחלתי לערוך תגובה בנושא המניעים וקצת סטיסטיקה בחברה החרדית. ר' מיימוני, אפשר?)


תוקן על ידי - semedia - 23/02/2005 4:23:01



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > המדריך למתעולל החרדי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.