הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
בית · פורומים · הרשם · התחברות · פתח ונהל פורום · כניסה למנהלים
בית · פורומים · לשמוע אל הרינה ואל התפילה ·

שיר וניגון ע"פ תורתו של רבנו נחמן מברסלב

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/9/2005 06:00 לינק ישיר 
שיר וניגון ע"פ תורתו של רבנו נחמן מברסלב


מובא בליקוטי מוהר"ן תורה רל"ז: "הניגון והכלי שיר הביא לוי לעולם וזה שאמרה לאה הפעם ילווה אישי אלי-
שעתה הפעם שנולד לוי שע"י באה בחי' הניגון וכלי שיר לעולם, הפעם ילווה אישי אלי בבואי כי התחברות שני
דברים הוא ע"י ניגון וכלי שיר".

ר' נתן מברסלב בליקוטי הלכות (הל' נשיאת כפיים ה"ה, ס"ו) מבאר בזה העניין ומוסיף: "כי עיקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאוד שהם כמו שני הפכים, עיקר התחברותם ע"י ניגון". ומפה מבאר ר' נתן את עניין עבודת ה' בשירה ובניגון: "כי עיקר הדבקות והתחברות לה' יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאוד הוא ע"י ניגון וזמרה. וכמו שרואים בחוש שאפילו האדם הרחוק מאוד מה' יתברך ומונח בדיותא התחתונא ע"פ רוב, ע"י ניגון נתעורר לה' יתברך ומזכיר לעצמו היכן הוא בעולם". וכמו שבכח הניגון האדם נדבק בה' כך קיימת גם תנועה הפוכה: "היינו, שכל קולות הנגינה שלו יהיו לשמיים, לקשר דברי התורה בליבו ועי"ז כתבם על לוח ליבו כי ע"י זה יזכה שיהיו נכתבים ונחקקים אותיות התורה בליבו".

א"כ ניתן לראות שהכח בשירה ובניגון פועל לחבר בין דברים בשני הכיוונים גם מלמטה למעלה- האדם להשי"ת, לגם מלמעלה למטה- דברי התורה אל הלב. ניתן ע"פ עקרון זה להסביר מדוע סעודה שבה שירות ותשבחות לה' נחשבת סעודת מצווה (רמ"א תר"ע ס"ב), כי בכח הניגון לקשר גם את הסעודה הגשמית להקב"ה וכן ניתן לראות את העקרון הזה בין בנ"א שניתן לקרב בין רחוקים ע"י שירה וניגון כמו שרואים בחוש. וכדי שהדברים לא ישארו ברעיונות בעלמא נסיים בעצה מספר ליקוטי עצות: "טוב לאדם להרגיל את עצמו להחיות את עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון לשמח את נפשו ולדבק את עצמו לה' יתברך ע"י זה, ובפרט בשבת ויו"ט".




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/9/2005 06:07 לינק ישיר 

משלים על פי תורתו של רבינו נחמן מברסלב


פעם אחת בן - מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול - הודו, וצריך ליישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

והפשיט גם כן את עצמו ערום. וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן- המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו מה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: גם אני הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם –ההינדיק לבן – המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותנת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף- כל – פי – כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכותנת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולם, ואמר לו: חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? ואכלו.
ואחר- כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דוקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.




"המשל מהינדיק", הוא אחד המשלים הקצרים של ר' נחמן מברסלב. אין הוא אחד מן הקובץ "שלושה עשר סיפורי מעשיות" שהן יצירות ספרותיות עשירות לאין ערוך שנתנו לר' נחמן את מקומו המיוחד מבחינת סגנון יצירתו. ספרות סיפורים הם אחת הדרכים שבהם ממלא ר' נחמן את "האמת שלו". גם ר' נחמן אמר המון "תורות", כלומר : דרשות רעיוניות הבנויות על פסוקים ומאמרי חז"ל – כדרכם של רוב גדולי החסידות (ספר ליקוטי מוהר"ן). וכמו כן השאיר אחריו המון סיפורים עליו – כדרך שמספרים סיפורים על הרבה גדולי חסידים וגדולי ישראל (נמצאים בספרים "חיי מהר"ן", "שבחי הר"ן" ועוד). אבל נוסף לכך סיפר הוא בעצמו סיפורים, וראה בהם חשיבות גדולה מאוד. הסיפורים הם בהחלט דברי תורה, ובעצם הוא אמר שהם דברי התורה העמוקים ביותר.

מדוע בחר ר' נחמן לספר סיפורים על מלכים ובנות מלכים, על חיות ועל רוחות, על מלחמות ונדודים ושאר הרפתקאות ?
מדוע לפני צמיחת "הספרות העברית" – בחר ר' נחמן בדרך הספרות ? האם עוצמת הביטוי יותר חשובה מן האמת ?
על כך עונה הוא בעצמו במפורט באחת מתורותיו, וגם תלמידיו וחוקריו הוסיפו הסברים איש איש כפי הבנתו(או חסרון הבנתו). כאן נביא הסבר לדבריו הנראה שייך לענייננו : דווקא ענינים פנימיים אי אפשר לומר "דוגרי". צריך "להלביש אותם בלבושים" (ברוב הספרים אין לדמויות הפועלות שום קוי זהות יהודיים). ואם להלביש את ההסבר במשל : כמו כורים גרעיניים שבשל עוצמת האנרגיה שבהם צריך לכסותם בקירות מגן עבים. לא תמיד זה שיא החכמה לנסות לגעת בדבר לכשלעצמו.

המשל על ההינדיק התפרסם מאוד. אולי משום שהוא נוגע בבעיה מהותית מאוד. ואף על פי שהוא קצר ודל מבחינה ספרותית – קוראיו פרשוהו לכמה פנים. הפירוש המוצע בע"ה הוא הצעה אחת שיש להשלימה.

ההצעה בנויה על שתי שאלות שהן אחת : איך להבין את מחלתו של בן המלך ומהי רפואתו ? הרי יש כאן ביטוי הנראה כאירוני : "עד שריפא אותו לגמרי". הלזה ייקרא רפואה ? הרי נראים הדברים שהחכם הצליח לפתות אותו להתנהג כמו בן אדם. אבל הרי לא הפסיק בן המלך מלחשוב עצמו לתרנגול הודו. להיפך : כח השכנוע של החכם הוא בכך שהוא אינו מנסה אפילו לחלוק על מחשבתו של בן המלך שהוא תרנגול. הרי הוא כמו חוזר ואמר לו : אתה ודאי צודק, ודאי שאתה תרנגול. אבל מי אמר שתרנגול אינו יכול להתנהג כמו בן אדם ?
ואם נאמר בסיפור שאמנם ריפא החכם את בן המלך לגמי, האם אין פרוש הדבר שהמחלה היתה רק ההתנהגות התרנגולית המדומה, אבל המחשבה שחשב את עצמו תרנגול אינה פגם הצריך תיקון ? אם תיקון ההתנהגות הוא תיקון גמור, אולי תרנגולים המתנהגים כבני אדם הם בני אדם תקינים או שבני אדם התקינים הם פשוט אותם תרנגולים שלמדו להתנהג כבני אדם ?

על פי הלך מחשבה זה אפשר להציע אפשרות מה חבוי בתוך המשל הזה. ננסה בעז"ה לבטא אותה ע"י סיכום השלבים בהתפתחותו של בן מלך. שהרי שלושה שלבים היו בחייו. בשלב הראשון התנהג כבן אדם פשוט משום שחשב עצמו כמו כולנו לבן אדם. אחר כך גילה שאין הדבר כך. הוא החליט לראות את עצמו "כמות שהוא", במערומיו. "בעצם אני חיה" – הרגיש. כל ההתנהגות האנושית שהורגלתי בה לא שייכת לי. אולי גם סבר שיש כאן גם צבע, לבוש או מסכה המסתירים את האמת. "אני אהיה כן עם עצמי" – החליט. "אם אניתרנגול, אתנהג כמו תרנגול". נראים הדברים שהמהפך גרם לו שמחה, שהרי הוא מתמיד בו, אף על פי שיש להניח שהרבה יותר נוח לאכול "מאכלים טובים" מהשולחן, מאשר ללקט פירורים מתחתיו. הרי יותר חם להיות לבוש מאשר ערום. אולי זה לא כל כך שמח "להיות בזבל", אבל השמחה של השחרור מן הבגד עלתה על הכל.

ואז בא החכם. הוא לא בא לחלוק על מה שהגיע אליו בן המלך בהתבגרותו. גם הוא מודה שאנחנו בעצם חיות. החידוש שלו הוא הרעיון שגם חיות יכולות להתנהג כמו בני אדם. התנהגות אנושית איננה חייבת לנבוע באופן הכרחי מן ה"מהות הפנימית" שלי. יכול להיות שאני מבין שאם אעשה מה שנובע מטבעי – זאת לא תהיה התנהגות אנושית כל כך. אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי, אבל אני יכול להחליט לחיות חיים שאינם חיים-של-בשר או חיים-של-חזיר. אפשר לצרף לכאן גם את הטענה שבה ניצחמשה רבינו את המלאכים (לפי הגמרא על מתן תורה שבת פט ע"א) : אתם רוצים תורה שכתוב בה "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב". קנאה יש בניכם? יצר הרע יש בניכם ? עכ"פ לא רק מי שחושב את עצמו למלאך יכול לקיים את התורה. גם מי שהשתחרר מן ההגדרה העצמית הזאת, גם מי שגילה את מערומיו יכול להחליט להתלבש. ויכול להחליט באלו בגדים יבחר. זה מה שאומר החכם : גם אם אתה אפס מנופח, אתה יכול לבחור להיות בן אדם. גם אם אתה תרנגול, אתה יכול – וזה הכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/10/2005 23:45 לינק ישיר 

חזן או שליח ציבור הגון הוא זה היכול לדון כל אדם לכף זכות.לפי ליקוטי מוהר"ן ניגון נעשה ע"י ברור הטוב מהרע,ומי שיכוללקבץ כל דבר טוב שבכל מתפלל כולל הרשעים,ולדון את כולם לכף זכות,ע"י זה נעשים ניגונים והוא ראוי להיות שליח ציבור.
סוכם בקצרה מליקוטי מוהר"ן רפ"ב .מומלץ לקרוא לפני ראש השנה.
ציבור צ-צדיקים ב-בינונים ר-רשעים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/10/2005 00:35 לינק ישיר 

"דע כי יעקב אבינו,כששלח את בניו עשרת השבטים ליוסף,שלח עימהם ניגון של ארץ ישראל.וזה סוד:קחו מזמרת הארץ בכליכם וכו בחינת זמר וניגון, ששלח על ידם ליוסף,וכמו שפרש רש"י:מזמרת-לשון זמר.כי דע,כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם,כי כל
בהמה ובהמה יש לה עשב מיוחד,שהיא צריכה לאכלו.גם אינו רועה תמיד במקום אחד.ולפי העשבים והמקום שרועה שם,כן יש לו ניגון.כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר,שזה בחינת פרק שירה,ומשירת העשבים נעשה ניגון של הרועה."ליקוטי מוהר"ן ס"ג

כדי לא להלאותכם אביא בקצרה נקודות נוספות מהנ"ל
ברגע שהיה בעולם מקנה היה גם כלי נגינה.עדה ילדה את יבל שהיה אבי ישב אוהל ומקנה,ואת יובל אבי כל תופש כינור ועוגב.
דוד המלך שידע לנגן היה רועה.
ע"י שהרועה יודע את הניגון,על ידי זה הוא נותן כח בעשבים,ואזי יש לבהמות לאכל.יש סכנה שהבהמות יורידו את הרועה לרוח הבהמיות. אבל ע"י הניגון ניצל מזה "כי הניגון הוא התבררות הרוח,שמבררים רוח האדם מן רוח הבהמה........
כי זהו עיקר הניגון-ללקט ולברר הרוח הטובה"
המשפט האחרון מתקשר לקטע הקודם על שליח ציבור.

תוקן על ידי - ענתאור - 02/10/2005 0:36:26



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/11/2005 15:06 לינק ישיר 

"ע"י הנגינה ניכר אם קבל עליו על תורה וסימן:בכתף ישאו,{במדבר ז}ודרשו רבותינו זכרונם לברכה:אין ישאו אלא לשון שירה שנאמר:שאו זמרה ותנו תף ומקרא זה נאמר במשא בני קהת,שהיו נושאיםבכתף את הארון ,הינו בחינת תורה"

תוקן על ידי - ענתאור - 01/11/2005 15:08:28



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > לשמוע אל הרינה ואל התפילה > שיר וניגון ע"פ תורתו של רבנו נחמן מברסלב
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר