בית פורומים בחדרי חרדים

הגביר: הרב יחיאל אקשטיין

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/8/2002 16:44 לינק ישיר 
הגביר: הרב יחיאל אקשטיין

הגביר

מה הניע את יחיאל אקשטיין להתחבר
לקהילה הנוצרית-אוונגליסטית
בארה"ב, ומה יוצא
לו אישית מן הקשר
ההדוק הזה?

שלום ירושלמי

גביר חדש מסתובב בארץ. הוא גבה קומה, בעל מראה ספורטיבי, שזוף מאוד, חייכן
על סף ההגזמה, לובש חליפות נאות או חולצות של 'לה קוסט', הכל לפי המקום
והעניין, חובש כיפה שחורה (אבל בתמונות הרבות שמנציח הצלם האישי היא לא
נראית). והעיקר, האיש מחזיק ביד צ'קים בסכום של מיליונים, מוכנים לפיזור
יעיל ומהיר. זהו הרב האורתודוקסי והדוקטור לדתות יחיאל אקשטיין, בן 51, עולה
חדש משיקגו, אחר ממייסדי "הקרן לידידות בין יהודים ונוצרים". איש יקר
וסימפטי, אבל גם תעלומה לא קטנה.

הכסף של אקשטיין זמין, כאמור, מאוד. אין כמעט עיר, מוסד או ארגון רווחה שלא
זכו לקבל משהו. עד היום חילקה הקרן 60 מיליון דולר, ועוד היד נטויה ונותנת.
כאן לא צריך ועדות מסורבלות, ביורוקרטיה מעצבנת, או התנצחות מתישה עם פקידי
האוצר. רק בחודשים האחרונים הגיע אקשטיין עם המעטפות למגדל העמק, לוד,
כרמיאל, שדרות, קריית שמונה. את הכסף הוא שפך על פרויקטים לעידוד עלייה,
הכשרה מקצועית, בתי תמחוי, בתי יתומים. הוא סייע לנפגעי טרור, מובטלים וחולי
דיאליזה. לפעמים הכסף הזה העמיד אנשים על הרגליים. "אנחנו כמו ועד הצלה. הכל
תיק-תק", אומרת דבו רה גנני-אלעד, המנכ"ל בארץ של 'הקרן לידידות'.

הכל יכול היה להיות נפלא, סיפור ציוני יוצא דופן, אלמלא מקורות הכסף,
שהופכים את כל העניין לפרובלמטי, ומעמידים את אקשטיין ומפעליו בעולם ובארץ
באור אמביוולנטי, ומגבירים את החשדנות כלפיו. את עשרות-מיליוני הדולרים
מגייס אקשטיין מהקהילה הנוצרית אוונגליסטית בארה"ב. כל התורמים הם אוהדי
ישראל והיהודים, רק מסיבה אחת: העם היהודי, על-פי אמונתם, חייב להתקבץ חזרה
בציון, ואז, אחרי סדרה של עשר מלחמות עד חורמה, יופיע ישו בהר מגידו (הוא
ארמגדון), ויפרוש את משיחיותו על פני כולם. היהודים שיסרבו להכיר אז בישו,
ייכחדו מיד ויילכו לגיהנום.

שיחרר כמרים נוצרים שנכלאו על
שום אמונתם
הקשר האוונגליסטי-יהודי הוא בעצם מפעל חיים של איש אחד. יחיאל אקשטיין הוא
הראשון שתפס, לפני 30 שנה, כי קהילה ענקית ומבוססת בארצות-הברית, המונה יותר
מ-50 מיליון איש, בעלת השפעה אקוטית בפוליטיקה האמריקנית, מהבית הלבן ועד
לאחרון ראשי הערים, מוכנה להתגייס בכל העוצמה לטובת ישראל, ולטענתו בלי שום
התניות מיידיות. אקשטיין לקח את מה שהקהילה מוכנה לתת, ודחה את השאיפה
המיסיונרית לימי אחרית הימים. הוא הקים עם ראשי האוונגליסטים את 'הקרן
לידידות', ומאז הוא מטפח, באדיקות ראויה לציון, את היחסים עמם וגם חי מהם לא
רע, כנשיא הקרן בשכר.

אקשטיין: "אני יודע שזה לא המסלול הטבעי, אבל אנחנו עומדים לבד נגד כל
העולם. באים עשרות-מיליוני נוצרים שרוצים לעמוד לצידנו. אז מה? נדחה אותם?
זה פשוט לא הגיוני, לא מוסרי ומאוד מסוכן. ג'ורג' בוש הוא אוונגליסטי. אז
שרון לא ידבר עם בוש כי החזון שלו שונה? לא נעבוד איתם רק בגלל שישו יבוא
פעם בחזרה, וכל העולם יקבל אותו? החזון לא מפריע לי, אבל אני לא משתף פעולה
עם אלה שרוצים שהיהודים ימירו את דתם מיד. זה העקרון הבסיסי שלי".

אקשטיין התחבר היטב במשך השנים עם בילי גרהאם, ג'רי פולוול ופט רוברטסון,
שלושה מטיפים טלוויזיונים מפורסמים, שהצליחו לגרום למיליוני אמריקנים
"להיוולד מחדש" ולהאמין בביאתו השנייה של ישו בארמגדון. אקשטיין דאג אמנם
שהעם היהודי ומדינת ישראל יישארו תמיד במרכז ההוויה האוונגליסטית, אבל לא
רק. מדי פעם הוא יצא מטעם הכנסיה לשליחויות מסוג אחר. כך, למשל, נסע לסין
וסודאן, וסייע לשחרר כמרים נוצרים שנכלאו שם על שום אמונתם.

אקשטין רקם עם האוונגליסטים פעילויות משותפות בהיקף אדיר. הוא גייס מיליוני
דולרים, בעיקר דרך שידורי הרדיו, ובשנים האחרונות גם באמצעות האינטרנט.
מאות-אלפי מאמינים נוצרים תרמו כסף לישראל בכנסיות ובאולמות ההטפה הגדושים,
לטובת המבצעים שאקשטיין יזם. ב-95' מימנה הקרן לידידות את פרויקט 'על כנפי
נשרים', שהעלה לארץ אלפי יהודים מחבר העמים, בעיקר מאוזבקיסטן. מיליונים
נוספים העבירה הקרן לטובת היהודים שנשארו ברוסיה ובאוקראינה, ונקלעו למצב
כלכלי גרוע. ביניהם היו גם יתומים רבים. הסיוע הזה משמש תמיד את אקשטיין כדי
לנגח את מתנגדיו ברמה הריליגיוזית.

"אם האוונגליסטים רק רוצים שנתכנס בארץ, למה הם מחזיקים את היהודים שם",
הוא שואל. "זה מלמד שהמטרות שלהם לאו דווקא אינטרסנטיות".

בארה"ב הוא לא נחשב סמכות דתית
עליונה
רק שהחסות האוונגליסטית הזו לא נתפסת, או לפחות לא התקבלה מעולם בקלות
על-ידי המימסד היהודי באמריקה ובארץ. אקשטיין נדחה שוב ושוב, אבל לא ויתר.
הארגונים היהודיים הרבים מצאו אלף ואחת סיבות להסתייג ממנו. היו שטענו כי
האוונגליסטים מעולם לא ויתרו על הרעיון הבסיסי להשמיד או להעביר את עם ישראל
על דתו, וגם עכשיו הם עוסקים בעצם במסיונריות מוסווית. אנשי דת והיסטוריונים
יהודים חששו תמיד כי האמפתיה האוונגליסטית כלפי היהודים וישראל היא זמנית
בלבד.

הכנסיה האוונגלית התנגשה עם הפדרציות היהודיות בארצות-הברית גם על רקע
היחסים בין דת ומדינה, שמעסיקים מאוד את הציבוריות האמריקנית.
האוונגליסטים, שנחשבים למייצגי הפונדמנטליזם הנוצרי הקשוח, מחייבים תפילות
יומיומיות בבתי-הספר הציבוריים. הם מתנגדים נחרצות להפלות, ומתעבים את
ההומוסקסואלים. לעומתם, הארגונים היהודיים הגדולים, הקונסרבטיביים
והרפורמיים, נחשבים ליברליים הרבה יותר. "הארגונים חשבו שהאוונגליסטים רוצים
להפוך את ארצות-הברית למדינה דתית, לכן הם התנגדו לפעילותי", מסביר אקשטיין.

אקשטיין ניסה להכניס את הראש בין שני העולמות הקשים הללו ול קדם פשרות
מקוריות, אותן הגה. במקום תפילות לישו בבתי-הספר, הוא הציע דקת דומיה.
להומוסקסואלים הוא דרש יחס של כבוד, הבנה וזכויות, אבל סירב להכיר בנישואים
בין בני אותו מין. ההצעות שלו לא עלו לדיון רציני בארה"ב, אקשטיין לא נחשב
סמכות דתית עליונה, למרות שהוא רב אורתודוקסי ומומחה בינלאומי בנצרות, יהדות
ואפילו בודהיזם. "אני תמיד בעד גשרים של שלום בין הקבוצות, ועכשיו גם
בתוכנו", הוא אומר.

במהלך כל השנים שאתה יושב עם הנוצרים האוונגליסטים, לא התנהל ביניכם ויכוח
תיאולוגי מי צודק ומי לא?

"שיחות תמיד יש, אבל הם מכבדים אותי ואת הדת שלי. כאשר אנחנו עובדים יחד,
או נוסעים לכמה ימים, הם תמיד מקפידים שיהיה בית כנסת בסביבה, ודואגים שיהיה
לי אוכל כשר. כאשר אני מרגיש בעיה, אני מנתק את הקשר. הכנסיה הבפטיסטית
הדרומית, זו של ג'ימי קרטר, מונה 15 מיליון איש. לפני שלוש שנים החליטו שם
להדגיש את העניין המיסיונרי. מאז אין לי איתם שום מגע".

באופן אישי, שינית את דעתך על ישו והנצרות?

"הרבה מן הגויים באו דרך ישו לידי אמונה בתנ"ך, ואולי אפילו באותו האל. אתה
נכנס היום לכנסיה ומוצא שם את התנ"ך שלנו, הברית הישנה, בנוסף על הברית
החדשה. הנוצרים מאמינים בדת היהודית ובחוקי המוסר. הקדוש ברוך הוא משנה את
עבודת האלילים, ומעביר את כולם לידי שלב חדש. אבל הנצרות זה קו אחד, והיהדות
זה קו שני. אם יש ערבוביה, זה לא בסדר, וזה מה שעושים 'היהודים למען ישו'".

מה יקרה כאשר כל היהודים יגיעו לארץ?

"המשיח יבוא".

ישו?

"אני יהודי, מצטער. אני לא מכיר בישו".

חיפש לשווא לגיטימציה עבור
האוונגליסטים
אקשטיין לא הצליח במשך שנות פעילותו הרבות, לחדור לתוך הפדרציות היהודיות.
הם רצו אמנם את הכסף שהשיג, אבל הוא חיפש לגיטימציה עבורו ועבור חבריו
האוונגליסטים. זה לא הלך. "הפדרציות רצו לדחוף את זהות התורמים מתחת
לשולחן", מתלונן אקשטיין. "לנו דווקא היה חשוב להדגיש כי מדובר בקמפיין
יהודי-נוצרי. יש עניין של הכרת הטוב. הרב דוד גרוסמן ממגדל העמק תמיד מדבר
איתי על זה. נותנים לך כסף, תגיד תודה. תראה את חסידי אומות העולם שסיכנו את
נפשם עבור היהודים. אם הם זוכים לכבוד, למה האחרים לא?"

אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה נגד השמצה, טוען שההתנהגות שלך מול הנוצרים היא
מתרפסת ומעליבה.

"לפוקסמן יש כסף, אבל פה אין לאנשים מה לאכול. אני לא מתבייש. אני לא עושה
משהו לא מוסרי כדי להביא כסף לקשישים. לא איכפת לי מה שהוא אומר, למרות שאני
מבין שהוא שינה את דעתו".

אקשטיין נואש בסוף מהפדרציות, חיפש מסילות למוסדות הציוניים בארץ, וביקש
להעביר דרכם את התרומות שאסף, אבל שוב נתקל בקשיים. אברהם בורג, יו"ר
הסוכנות לשעבר, לא רצה שום קשר עם האוונגליסטים. הוא האמין שקיבוץ הגלויות
הוא עניין של הקהילה היהודית, ולא של פונדמנטליסטים נוצרים מדרום ארה"ב.
סלי מרידור, מחליפו של בורג בסוכנות, היה מתון יותר. הוא קירב אליו את
אקשטיין ומינה אותו כעמית בחבר הנאמנים של הסוכנות. את רוב התרומות העביר
אקשטיין מעתה ל'קרן היסוד' בארץ, לשמחת כולם. הקרן אפילו שיגרה אותו
לשליחויות באירופה, כדי לגייס תרומות נוספות.

את המהפך המסוים ביחס לאקשטיין, לכנסיה האוונגליסטית ולכסף הגדול, אפשר
לזקוף לשני אירועים גדולים. פיצוץ מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר לפני שנה,
וקודם לכן פרוץ האינתיפאדה. קריסת המגדלים הזיזה את הציבור היהודי באמריקה
לעבר בוש הרפובליקני. יחיאל אקשטיין מצא את עצמו על צומת התמיכה בנשיא של
האוונגליסטים והיהודים כאחד. המאבק המשותף נגד האיסלאם הקיצוני איחד עוד
יותר את האינטרסים. בקהילה היהודית היו אפילו גורמים שנרתעו מן ההתקפות של
כמרים אוונגלים ובפטיסטים על האיסלאם והנביא מוחמד.

גם האינתיפאדה, והבידוד של ישראל בעולם, שיחקו לטובתו של אקשטיין. המדינה,
במצבה הקשה, חיפשה ידידים בכל מקום, ואקשטיין בא עם הקהילה האוונגליסטית,
שמוכנה לתמוך בנו בכל תנאי. הוא זכה להתייחסות שונה: לפתע קיבל שבחים מסנאט
ורים יהודים חשובים כמו ג'ו ליברמן, חבר המפלגה הדמוקרטית (והמועמד לסגן
נשיא של אל גור). עבורו זה היה סימן לניצחון. אקשטיין: "הכנסנו את השגרירים
האוונגליסטים שלנו לתוך המפלגה הרפובליקנית, הקונגרס והמימשל. הנאום של בוש
לא היה בא לעולם, אילמלא היה בעצמו אוונגליסט".

בחודשים האחרונים, בעקבות ההצלחות האחרונות, הידק יחיאל אקשטיין את הקשרים
עם האוונגליסטים, והגביר את קצב הפעילות ואת מסעי ההתרמה, שעוררו מחדש גם את
הוויכוח המסורתי מעל דפי העיתונות היהודית. השיא החדש נרשם ב-9 ביולי השנה:
531 עולים חדשים מאמריקה, רובם אורתודוקסים, הגיעו ארצה במימון אוונגלי
נדיב. הפרויקט עלה שני מיליון דולר. את מחצית הסכום גייס בנימין נתניהו,
ידיד ותיק של הפונדמנטליסטים הנוצרים. הוא הופיע בפני חברי מועצת המנהלים של
'הקרן לידידות' בשיקגו ב-22 במאי, וסיפר להם עד כמה ישראל זקוקה לעולים
בימים קשים אלה.

נתניהו, אגב, חיבר את אקשטיין עם שותפו העסקי, טוני גלברט, מראשי ארגון
'נפש בנפש'. גלברט תרם מכיסו 200 אלף דולר לטובת העולים החדשים. נתניהו
וחבריו קיבלו את פני העולים בנמל התעופה, אבל בישראל היו כאלה שהסת ייגו גם
מהפרויקט הזה, ולא רק בגלל הכסף הנוצרי. "כל משפחה קיבלה בממוצע 30-20 אלף
דולר. זה כבר על גבול השוחד", התבטא גורם ממשלתי בכיר שמצוי בעניין. "מי שבא
בשביל כסף, בסוף גם קל לו לעזוב".

מעסיק צבא של יח"צנים ויועצי
תקשורת
לפני שנה החליט אקשטיין לסגור את המשרד שלו בוושינגטון ולעלות ארצה. ראש
העיר אהוד אולמרט, שמעריך את האיש וכספו, ולאחרונה גם שילב אותו במועצת
הסברה שהקים לחיזוק מעמד ירושלים, אירגן לכבודו אירוע גדול במלון 'מוריה',
שבו נכח כמובן גם נתניהו. אקשטיין ניסה בינתיים לנצל את קשריו הטובים,
ולפתוח מרכז מבקרים על הר ציון, במבנה שביקש לשכור מעמותה של השר לשעבר אבנר
שאקי (מפד"ל). בישיבת התפוצות שעל ההר יצאו למלחמה מול "הקבוצה המיסיונרית
שעומדת להשתלט על המקום ולהביא אלפי צליינים". הפרשה עשתה כותרות בעיתונות
המקומית, ולבסוף נגנז הרעיון. במשרדי הקרן טענו השבוע, כי הסיבה היחידה היתה
העלות הכספית הגבוהה.

אקשטיין הקים משרדים ברחוב ההסתדרות, במרכז ירושלים, ומילא אותם בריהוט
עתיק ומסוגנן. השלט הצנוע בכניסה מפנה את הבאים ל'קרן לידידות'. הקשר
הנוצרי נעלם מהכתובת, אולי כדי שלא לעורר כאן עוד כעסים.

כמו בחו"ל, אקשטיין עושה גם בארץ מאמץ אדיר לזכות בלגיטימציה. הוא מעסיק
צבא של יח"צנים ויועצי תקשורת שמפיקים חומרים איכותיים ויקרים על האיש
ומעשיו. לפעמים נדמה אפילו כי הידיעה חשובה יותר מהמפעל . בחוברת האחרונה
שהפיקה הקרן, למשל, מופיע אקשטיין בעשרות תמונות צבעוניות, כשהוא מחלק את
המיליונים שלו. הטקסט עמוס שבחים שמרעיפים עליו ראשי המדינה.

אבל הסיפור הזה מציק עדיין לכולם, גם לאוהדיו של אקשטיין. המדינה עדיין לא
יודעת איך להתמודד עם הבום האוונגליסטי, ואיך חיים עם המתח הבין-דתי המובנה
והבלתי-נמנע. במשרד החוץ מתקיימים דיונים אסטרטגיים ומסתובבים אינספור
ניירות עמדה, אבל עדיין לא גובשו המסקנות. אקשטיין עצמו הוא אורח רצוי
במשרד, ומרצה בפני הבכירים על הכנסיה האוונגלית והקונספציה התיאולוגית. הוא
גם נתן תדריך עומק לשגריר החדש בארצות-הברית, דני איילון.

"אני לא פוסל את שיתוף הפעולה עם האוונגליסטים, אבל יש כאן בעייתיות
עמוקה", מודה סגן שר החוץ, הרב מיכאל מלכיאור. "אקשטיין הוא איש הגון שרוצה
לעזור. הוא עושה דברים חשובים, אבל צריך תמיד לבדוק את הכל בקפדנות".

המועקה הבסיסית קיימת גם אצל ארגוני הצדקה הרבים, בעיקר הדתיים, שחיים על
התרומות של הקרן לידידות. אקשטיין והאוונגליסטים, מתברר, מממנים בין השאר את
עמותת הצדקה 'יהודה יעלה' של יפה דרעי, את מוסדות 'מגדל אור' של הרב דו ד
גרוסמן, ואת בתי התמחוי של דודי זילברשלג, איש יחסי-הציבור החרדי. זילברשלג
נזקק לפסק הלכה מיוחד שהתיר את שיתוף הפעולה החרדי-נוצרי. הפילפול בפסק הוא
כזה: בכסף של אקשטיין אפשר להשתמש לצרכי סעד בלבד וסיוע לנזקקים, אבל אסור
בתכלית האיסור לקיים בו בתי מדרש, לימוד ותפילה.

אגב, יש פוליטיקאים בארץ שאינם שלמים עם האידיאולוגיה הפוליטית הקיצונית של
האוונגליסטים תומכי ישראל, שעלולה להזמין צרות בכיוון המדיני. הכנסיה מתנגדת
מטעמים דתיים לכל החזרת שטחים לפלשתינים. במאמר בכתב עת נוצרי מצאתי מאמינים
שטוענים, כי הארץ המובטחת שייכת להם יותר מאשר לישראלים, ולכן אין להם רשות
לעשות בה כרצונם.

מקים שדולה נוצרית בקונגרס
דוגמת איפא"ק
יחיאל אקשטיין טורח בכל הזדמנות להדגיש את הרקע הדתי שלו, כדי לשכנע שאין
שום פסול בקשר הנוצרי. הוא נולד במסצ'וסטס וגדל באוטאווה, קנדה, שם היה אביו
רב הקהילה. הוא הוסמך לרבנות ב'ישיבה יוניברסיטי' בניו יורק על-ידי הרב יוסף
דוב סולובייצ'יק. שנתיים עשה בארץ, בישיבת ההסדר 'כרם דיבנה'. את תואר
הדוקטור קיבל באוניברסיטת קולומביה, שם לימד יהדות ולמד דתות אחרות. הוא גם
יודע לשיר ולנגן ניגונים חסידיים ואחרים. המטלפנים למשרדי הקרן בירושלים
זוכים לשמוע אותו מפזם על הקו את הלהיט החרדי 'גשר צר מאוד'.

לארץ עלה לבד. הוא השאיר בשיקגו את אשתו בוני ושלוש בנותיו, תמי, טליה
ויעל. מאז הוא מבלה ימים ושעות בטיסות טראנס-אטלנטיות. גם עכשיו הוא
באמריקה, מקים שדולה נוצרית בקונגרס, דוגמת איפא"ק. ליוזמה שותף ראלף ריד,
אסטרטג אוונגליסטי, יועצו לשעבר של הנשיא בוש. הכוונה היא לרשום מיליון
מאמינים תומכי ישראל באתר אינטרנט, כדי שיוכלו להפציץ את המימשל בבקשות סיוע
לישראל בעת הצורך.

מה הם לא יעשו כדי לקדם אותנו, וגם את ההתגלות והגאולה.

(מעריב)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > הגביר: הרב יחיאל אקשטיין
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר