הנה השגיאה הג" /> פורום: בחדרי חרדים - מאמר מאלף של הר"מ גרילק היום ב"משפחה" – בחדרי חרדים
בית פורומים בחדרי חרדים

מאמר מאלף של הר"מ גרילק היום ב"משפחה"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-20/7/2006 23:17 לינק ישיר 
מאמר מאלף של הר"מ גרילק היום ב"משפחה"

מאמר מאלף של הרב משה גרילק בעתון "משפחה" של היום, כ"ד תמוז, המציג בצורה פשוטה ואמיתית את ההסתכלות התורנית היהודית על היחסים בין יהודים לערבים

"אחת ולתמיד"-האמנם? *:namespace prefix = o />



הנה השגיאה הגדולה:



 "אחת ולתמיד!"



זו השגיאה היומרנית שמדינת ישראל חוזרת עליה, בוואריאציות שונות, כמעט מאז קום המדינה.



לפני ימים מספר, הצהיר בכיר במערכת הביטחון, שהפעם נכה את הטרור מכה אנושה – "אחת לתמיד". או אז ידענו ששוב שבוי דובר רשמי של המדינה בידי הרטוריקה של עצמו. בדבריו ביקש לבשר לעם ישראל שהפעם נחסל סוף סוף את הטרור הלבנוני הזה, ושקט ובטחון ישררו מהיום בגבול הצפון. והדבר, עם כל הכאב – לא יקרה. הטרור לא יחוסל. הוא ילווה אותנו, לצערנו הגדול, עוד זמן רב. זו לא נבואה שחורה חסרת בסיס. זו מסקנה הגיונית מניתוח נכון של המציאות הקשה בתוכה אנו חיים. על כך - בהמשך.  



אך, קודם כל ברצוננו להבין את הפסיכולוגיה של "אחת לתמיד" המונפקת  בדרך כלל בעיתות משבר. איך נסביר את התסמונת הישראלית הזאת? היא מושמעת כאשר מדובר במלחמה ש"הפעם ננצח סופית". היא חוגגת במיוחד כאשר מסתבכים בניסיונות להביא שלום על עם ישראל בסגנון: "נו מור וור נו מור בלדשיף" (לא עוד מלחמה לא עוד שפיכות דמים, כפי שהכריז בגין בזמנו). תמיד מלאות הצהרות אלו בתקווה לסיום הסכסוך ותמיד התוצאה הינה אכזבה עמוקה והרעת המצב. והישראלי מופתע ורוגז.  



למען ההמחשה, תפריט קצר ולא ממצה של אמונות "אחת ולתמיד" אשר מעולם לא הוגשמו.



אנו זוכרים את הדמגוגיה של ראש הממשלה מנחם בגין, עם כיבוש לבנון במלחמת של"ג: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". והוא אפילו לשנה אחת של שקט לא זכה. כל כך האמין שהטרור חוסל עקב  גירושו של  ערפאת "אחת ולתמיד" מביירות אל גלות בתוניס. והנה אותו ערפאת הובל אחר כבוד, לאחר מספר שנים, אל מרכז הארץ יחד עם הטרור האימתני שהפעיל אחרי אשליית הסכם אוסלו האומלל.



אכן, באזננו עוד מהדהד הרעם הצוהל של תופי ה"שלום" בעת הסכם אוסלו. את האופוריה שתקפה את רוב הציבור ובמיוחד את קובעי דעת קהל. את התלהבותו מרקיעת השחקים של שמעון פרס אשר כבר המריא על כנפי דמיונו אל "מזרח תיכון חדש". וכל זה לא קרה. לא התחיל לקרות. ההיפך, בגלל מצג שווא זה שיצרו רודפי השלום הם הביאו הביתה את הארכי טרוריסט עראפת, עסקו בהענקת וויתור אחר וויתור בעוד שהלה היתל בנו כדבעי, באמצעות הטרור וידידיו הישראלים.



והיה לנו את יצחק רבין שהתגרה בערבה,  בעת חתימת ההסכם השלום עם ירדן,  בבלעם הרשע, כאשר הכריז: "לא עוד עם לבדך ישכון". כמובן שטעה. כי מה שראה בלעם שתום עין בעין אחת, לא ראה, לא הבין ולא קלט יצחק רבין בשתי עיניו המפוקחות.



ואה כן, לא שכחנו את אהוד ברק. הלה היה מוכן לוותר כמעט על הכול. הוא היה משוכנע שהוא יביא לנו את השלום המיוחל. והוא פשוט לא הבין מדוע עראפת כלל לא מתייחס לנכונות ויתוריו המרשימים. 



וגדר ההפרדה? תפקידה היה להפחית את מאסת הטרור. אז הנה, אנו מקבלים את אותו טרור באמצעות מנהרות מתחת לגדר וירי  טילי קאסמים מעליה.   שום דבר לא השתנה.



וכמובן צריך להזכיר את  ההתנתקות, הלא הוא מבצעו הצבאי האחרון של אריק שרון. מבצע אכזרי שאמור היה להביא, כפי שהכריזו יוזמיו, לשקט ולביטחון בגזרת קן הצרעות העזתי. נו, כמה קסאמים ספגה שדרות מאז?



השאלה היא: מדוע כל פעם שפורץ משבר או סיכוי להפוגה, נאחזים הם בקש הצהרות ההבל שהנה קץ המלחמות הגיע? האם אין הם מבחינים, כמונו, שתחזיותיהם כושלות בצורה מעליבה פעם אחר פעם, בעוד הקונפליקט שלנו עם ערבים לא דועך והדם ממשיך להישפך? מה דוחף אותם כל כך לא להיות זהירים בהצהרותיהם המתמוססות תוך תקופה קצרה.  



לדעתנו הענייה אשמה בכך האמונה התמימה שניתן לפתור את הקונפליקט בין הישראלים והפלשתינים. מקורה של אמונה זו באופיו החילוני של הישראלי המצוי, בעיקר של האליטה התרבותית והתקשורתית בארץ. אלו רואות עצמן כבשר מבשרה של התרבות המערבית ההומאנית הליברלית, הגורסת, לאחר הקטסטרופות של שתי מלחמות העולם, שצריך וניתן  לפתור כל סכסוך באמצעות משא ומתן ופשרות. שכן הכול מבינים כיום שזו הדרך היחידה הקיימת אם רוצים לשרוד. לקונפליקטים ולמלחמות בין עמים ישנן סיבות ואינטרסים מנוגדים. החובה לזהות אותם ולהפוך אותם למנופים של פיתרון.  



מובן אפוא מדוע עומדת מדינת ישראל הרשמית, זו המערבית, הליברלית והנאורה נדהמת כל פעם מחדש למראה תגובתו התמוהה של הפרטנר לא פרטנר הערבי שלנו. רצון הוויתורים של מדינת ישראל  הגובר והולך לא מרשים אותו כלל. הוא מפגין רושם כאילו הוא בכלל לא מבין על מה אנו מדברים איתו.



והישראלי נבוך. למעלה מחמשים שנה חלפו ומדינתו עדיין דורכת באותו מקום. נמאס לו ובצדק מן המלחמות, הטרור על כל הכאב שהם מייצרים. הוא כבר היה רוצה שכל זה ייפסק "אחת ולתמיד". להיות באמת מדינה נורמאלית על תקן של כל מדינה מערבית .



בשלב הראשון הוא נתפס לייאוש.  בהמשכו של התהליך הוא מתחיל לחפש במי תלוי קולר האשמה ששום דבר לא זז.  ובהתפתחות התהליך הנפשי יש המגיעים למסקנה שישראל היא היא האשמה. שהיא לא עשתה דיה בכדי לפייס את הצד הערבי. דומה הדבר לתסמונת האישה המוכה. תסמונת ידועה בה חלק מן הנשים המוכות מפתחות אשמה עצמית, כאילו הן אשמות במצב העגום לתוכו נקלעו ובעצם מגיע להן יחס  משפיל מצד הבעל. כך שברור שאנחנו הישראלים אשמים שאין שלום ויש טרור. מכאן כמובן קצרה הדרך להאשים את הממשלה במחדלי השלום על כי אין מוותרת דיה לפלשתינים. בהמשכו של התהליך הזה יש והגיעו עד להשמצת המדינה עצמה. באוניברסיטאות הארץ נהנים מחופש אקדמי מאות מרצים התומכים בצורה אקטיבית וגלויה במטילי החרם על המדינה בחוץ לארץ. ביניהם אתה מוצא מרצים המדמים, מבלי להניד עפעף, את מדינת ישראל למשטר הנאצי בכבודו ובעצמו.  



ייאוש זה גורם לרצון בריחה מן הציונות שהקימה את המדינה אל זרועות מדינת כל אזרחיה. בין כה וכה הקשר שלהם לזהות יהודית קלוש אם בכלל. כך שלציבור מתרחב והולך לא חשוב שבסופו של תהליך הערבים יהיו פה רוב, והמיעוט היהודי יתקיים איך שהוא במרחב הערבי או יהגר. העיקר שכבר יהיה שקט.



זו תפישה ששמענו מפי מספר אנשי תקשורת מן הגדה השמאלית של הירקון.  הללו הודו בפני כותב שורות אלו, שהם הצביעו בעד מפלגה ערבית מתונה כדי שכוחה תעלה בבחירות. לדעתם, הניסיון הציוני נכשל. שקט לא יהיה בארץ זו כל עוד לא תפורק מסגרת המדינה הציונית. דוברים אלו מייצגים בינתיים קבוצה קטנה, אבל לפחות היא הגיונית במסקנותיה על פי השקפת עולמה החילונית המערבית המנותקת כבר כליל מכל זיק ליהדות.



אבל, בדיוק כאן הטעות "הקטנה" הגורמת לכל העיוותים הללו, כמו גם למשבר הזהות המתמשך. כי מלחמת הפלשתינים בישראלים, אינה דומה במאום לאחת מן המלחמות המוכרות לנו ברחבי תבל. זו אינה מלחמה בין ישראלים לפלשתינים שאת האינטרסים המנוגדים ניתן לזהות בשטח המריבה עצמו. מלחמה זו הינה מעגל נוסף של מלחמה ישמעאל ביצחק המקראית. מלחמה שהחלה עם לידת יצחק. לא נחזור כאן על כל הנאמר במדרש ובזוהר שזו תהיה מערכה נמשכת על ארץ ישראל בין שני "אחים"  אלו בטרם גאולה. דברי הזוהר והמדרש אלו מוכרים לקהל קוראינו מדברים שפורסמו בעבר גם על ידי כותב טור זה. על כן, עלינו לדעת שהערבי הנלחם נגדנו ואשר לא שומע כלל את הצעות הפשרה אף לא הנדיבה ביותר המוצעת לו, אינו נלחם נגדנו בגלל היגיון כלשהו כי אם מכוח שרו של ישמעאל הכופה עליו בתת מודע הקולקטיבי שלו את המאבק הרוחני נגד המתחרה שלו על ירושת אברהם – יצחק אבינו ע"ה. בוודאי שלא כל מתאבד איסלאמי מודע לכך. אולם נוגדן אנטי יצחקי זה טמון בדמו והוא הוא הדוחף אותו לנהוג בניגוד לכל הגיון אנושי רגיל.



לשם המחשה מקור קצר אחד למציאות חיינו:



"וישכנו (בני ישמעאל) מחוילה עד שור אשר על פני מצרים.." (בראשית כה, י"ח). הפסוק המופיע מיד אחרי זה הוא הפסוק: "אלה תולדות יצחק בן אברהם" (שם פרק כו, א'). אומר בעל הטורים:



"לומר, כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק." הקשר בין השנים ברור אך לא ארצי.



מה לעשות, משום כך ברור מדוע לא מצליחים המדינאים, הפרשנים, הפרופסורים למדעי המדינה, העיתונאים החכמים למצוא למלחמה זו פשר ומקום במסגרת הטבעית הידועה,  המוכרת לכולנו. שום כלי מדידה היסטורי, פוליטי הטובלים באינטרסים כלכליים אלו או אחרים או סיבות סוציו אקונומיות מסוגלים להסביר את הראציונל של מלחמה זו נגדנו. הראש המערבי מטיח עצמו בקיר הפלדה של המיסתורין הישמעאלי. 



מכאן הייאוש, מכאן התסכול, מכאן הזעם. מכאן התלהטות השלהבת הדועכת של התקווה בנורמאליות שלנו כל פעם שידינו  הצבאית רמה, כמתפללים שהפעם לפחות נכה אותם "אחת ולתמיד" למען נזכה אחריו להסכמי שלום נורמאלים.  



 



לו ידע העם בישראל פרוגנוזה זו למציאות חיינו, במקום לקפוץ מדיאגנוזה אחת לשנייה שאינן מעניקות  פתרון, שאין שום סיכוי להגיע לשלום עם הערבים. שהמלחמה כפויה עלינו מכוח אמת קמאית זו, לא היה נולד מקסם השווא של אוסלו למשל, כאילו הנה הנה אנו נוגעים בשלום המיוחל. לא הייתה האכזבה העמוקה שבאה בעקבות הכישלון גדולה כל כך. כל קובעי המדיניות בארצנו היו נוהגים בצורה שונה עם האויב. מחפשים להשיג "הודנות" כאלו או אחרות, נזהרים מוויתורים שבסך הכול מחזקים את כוח האויב במאבק הזה שיוכרע רק בבוא הגואל.



בקיצור, לו היו פחות מאמינים באפשרות שלום. לא מכריזים כל פעם "אחת ולתמיד" ולא נופלים אל תהומות הייאוש המכתיבים להם צעדים המזיקים לנו, היו מסוגלים לשאת  את מה שעובר עלינו בארץ, באמונה ובחוסן שלא מעלמא הדין.  



 



 




תוקן על ידי - דוד10 - 21/07/2006 0:53:49



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-21/7/2006 19:32 לינק ישיר 

מה אפשר לעשות, כולנו רוצים שיהיה "זבנג וגמרנו"

אבל המציאות של הגלות תיפתר רק ע"י תשובה (וזה לא סתירה להשתדלות בדרך הטבע, אבל זה לא חזות הכל).


"ובא לציון גואל" כאשר יתקים "ולשבי פשע ביעקב"




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מאמר מאלף של הר"מ גרילק היום ב"משפחה"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר