שלום לחברי הפורום.
במקום לימודי התחלנו בחודש האחרון סדרת שיעורים בדרך ה' מפי רב מפורסם.
היו לי וישנם שאלות רבות על תורתו של הרמח"ל, וביניהם דברים מרכזים שאינני מקבל. במהלך השיעורים ולאחריהם הציג בפנינו הרב את הדוקטורינה שלו, שכפי שתראו היא חרדית קלאסית. כתבתי לו את המכתב הבא, אשמח לשמוע את דעתכם בנידון, ואם יש לכם מקורות והוספות - אשמח כמובן לשמוע.
רוב תודות.
לכ' הרב
שלום וברכה
ראשית, יישר כוח על שיעוריך הקולחים והמרתקים בנושא חשוב מאין כמוהו, נושא שבאופן אישי חשבתי עליו לא מעט.
בחרתי בדרך הכתיבה כדי להעלות בפניך מספר שאלות ותמיהות שמקשות עלי את הבנת הדברים, עקב חוסר זמן לשוחח על כך בזמן השיעור או אחריו. אשמח לקבל תשובה מקיפה בכתב או בעל פה.
דרך ה' הינו ספר חשוב שמהווה נידבך מרכזי בקבלה ופילוסופיה ולכן מיותר להרחיב על החשיבות להבינו היטב. יש לי מספר שאלות ואי הבנות בתורת הרמח"ל, אך לא על כך מכתב זה. אנו רק בתחילת לימוד ספרו. ולכן אני מבכר להמתין בסבלנות ולקוות שחלקם הגדול ייפתר ויובן בהמשך.
בשיחתנו הקצרה בסוף השיעור האחרון, נתת לי הסבר קצר על מיקומו של הרמח"ל וספריו, ועל הדרך שבה נכתבו והתקבלו בתפוצות ישראל. מהשיחה עלו שלושה אקסיומות שיש לי אתם מעט אי הבנות. אלו הם עיקרי דבריך (בתקווה שהבנתי אותם נכון):
א. הרמח"ל לא כתב את ספריו כחיבורים אישיים, מדובר בתורה שירדה מהר סיני ועברה מרב לתלמידו עד לרמח"ל שהעלה אותה על הכתב.
ב. הסבר זה הינו ההסבר היחיד ביהדות על מטרת הבריאה. והוא אינו ולא היה נתון במחלוקת ומקובל על כל תפוצות ישראל.
ג. ספרו של הרמח"ל מהווה חלק בלתי נפרד מהתורה שבעל פה וההלכה למשה מסיני.
אקסיומות אלו, שאצל הרב היו כה ברורות, אינם מובנים לי כלל וכלל, בעיקר מפריעות לי השאלות הבאות:
א. הרמח"ל היה ענק בתורה ובקבלה, הוא חיבר למעלה מ120 ספרים. האם לדעת כבוד הרב כל ספריו הם בעצם תורה ששמע מפי רבו? האם בשונה ממה שחשבתי הוא לא היה גאון, מחבר, והוגה דעות. אלא רק סופר שהעלה על הכתב את ששמע מפי רבותיו?
ב. הרמח"ל היה בתקופתו נתון במחלוקת, מולו עמדו רבי משה חגיז והרב באסאן שאף ביקשו להשמיד את כתביו (במהלך הפולמוס חלקם גם הושמד). אין ספק שמאז הוא התקבל בתפוצות ישראל ובעיקר על ידי הגר"א שהעריכו הערכה רבה. אך תנועת החסידות למשל לא קבלה רבות משיטתו, ובוודאי לא במפורש.
כמו כן, הסברא שהסברו על מטרת הבריאה הינה ההסבר היחיד ביהדות, לוקה בחסר. מעיון קצר בנושא מצאתי לפחות חמישה הסברים אחרים:
1. נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
2. בגין דישתמודעון ליה.
3. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא נברא אלא לכבודו, שנאמר: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
4. אין מלך בלא עם.
5. שוקיו עמודי שש - שוקיו, זה העולם, שנשתוקק הקב"ה לברא.
אכן, אין ספק שלא מדובר בהסברים סותרים לדרכו של הרמח"ל, וחלקם אך משתלבים אתו. אך ברור גם שישנם ספרים אחרים שמובנים על תפיסות וזוויות אחרות (כמו ספר התניא וכדו').
ג. כפי הנראה יש לי אי הבנה בהגדרת תורה שבעל פה והלכה למשה מסיני, הרמב"ם כותב בהקדמתו לפירוש המשניות "כל דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו וא"א להוציאו בדרך מדרכי הסברא עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני". כלומר לפי הרמב"ם אך ורק דברים שאין להם כל רמז במקום אחר, ואינם מובנים בצורה הגיונית ולוגית, הם לבדם נתנו למשה מסיני. כל התלמוד, לרבות סברות, לימודים, דרשות, גזירות שוות, קלים וחמורים וכדו' אינם הלכה למשה מסיני. אם כי הם הם תורה שבעל פה.
תורה שבעל פה לכשעצמה מתחלקת אליבא דהרמב"ם לשלושה חלקים:
* "דברים שלמדו אותם מפי השמועה והם תורה שבעל פה" – הלכה למשה מסיני במובנה המצוצמם
* "דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שהדבר זה כך הוא"
* "דברים שעשאום סיג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות"
כלומר, לפי הרמב"ם. זוהי תורה שבעל פה. אינני יודע מהי ההגדרה המדויקת של שאר הספרים והחיבורים שנכתבו מאז התלמוד ועד ימינו. אולי הדרך הנכונה להגדיר אותם תהיה חיבורים ופירושים על התורה שבכתב או ועל התורה שבעל פה.
אליבא דהרב גם חיבורו של הרמח"ל הוא חלק יסודי ובלתי נפרד מעיקרי היהדות ומהתורה שבעל פה. אם כך, האם רק הרמח"ל זכה לכך? או שמא כל ספר שנכתב על ידי גדול ישראל הוא כזה? האם מי שלא מקבל בשלמות כחלק יסודי ובלעדי את תורת הרמח"ל הוא קראי? ומה לגבי תורת המהר"ל? ותורת הבעל שם טוב? או מה אם מישהו אינו מקבל את תורת רבי נחמן מברסלב? תורתו של הבן איש חי? השפת אמת? הרב קוק? הרבי מבעלז שליט"א? הרב בצרי? היכן עובר קו הגבול?
חשוב להבהיר, אינני בא חלילה לערער ולהרהר על גדולתו של הרמח"ל. אך דווקא בשל כך, אני חושב שעלינו להכיר בו ובספריו כיצירתו וכתורתו. ולנסות להבינה כיצירת פאר על מהות ומבנה הבריאה, שנשענת כמובן על בסיס לימודיו וידיעות שנחל מרבותיו.
אכן חז"ל קבעו ש שכל מה שעתיד תלמיד לחדש ניתן למשה מסיני. אך כפי ששנינו נסכים שהרב ש"ך לא כתב את כל חידושיו רק לפי מה ששמע מפי רבו דור אחר דור עד למשה מסיני. הוא כתב אותם לאחר התעמקות ולימוד התורה מהבנתו וחידושו האישי. למרות שהחידוש עצמו ניתן למשה מסיני. איש לא טוען שהוא עבר במסורת. ובמה שונה הרמח"ל מכל גדולי וענקי הדורות?
בתודה ובהערכה רבה
