בית פורומים לשמוע אל הרינה ואל התפילה

על חוזים וחזנים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/4/2007 20:59 לינק ישיר 
על חוזים וחזנים

לחזנים ולחזנים בדרך
כתבתו של עקיבא צימרמן בעתון הצופה לפני שבועיים.

http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=56511&Word=&gilayon=3063&mador=

חזן באופרה
אחד מחוזי החזנים המעניינים ביותר, הוא החוזה שבין בית הכנסת הגדול בוילנה לבין החזן יואל דוד סטרשונסקי-לוינזון. יואל דוד נולד בליבוי בשנת 1816 ונפטר בוורשה בשנת 1850. הוא היה אחת הדמויות הטרגיות ביותר בעולם החזנות. (ראה 'עת-מול', חוברת מספר 180, מרץ 2005). ההצלחה שזכה לה בעודו נער העבירה אותו על דעתו, הוא נסע לוורשה, שר שם באופרה, לקה בנפשו ונפטר בשבעה עשר בתמוז תר"י בבית מחסה לחולי נפש. ההיסטוריון הלל נח שטיינשניידר (1829-1903) ניסה לפענח את תולדות חייו של יואל דוד. במאמרו 'תולדות הש"צ הנפלא מוילנא, ר' יואל דוד לוינשטיין' (שם משפחתו נכתב לעתים לוונשטיין ולעתים לוינזון), שפורסם ב1895, הוא מספר כי ראה את כתב החזנות, החוזה, של יואל דוד בפנקס הצדקה הגדולה אשר היה בידי גבאי בית הכנסת. כשנפטר הגבאי הלך לאיבוד כתב החזנות. החוזה נחתם ביום כ"ד טבת תקצ"ו (1836), והוא בן כמה עמודים. חתומים עליו חמישה עשר גבאים "ועוד הסכימו על זה שני כיתות דיינים". למעשה החל יואל דוד לעבור לפני התיבה מאז שאביו, שהיה החזן בוילנה, נפטר. יואל דוד היה אז בן 14, וכדי שקהילה אחרת לא תחטוף אותו מיהרו פרנסי וילנה להחתימו על חוזה בו הותנה במפורש שאף שעדיין לא ישמש חזן ראשי, תשולם לו משכורתו. רק בגיל 22 החל משמש חזן בפועל.
ראיתי הרבה חוזים של חזנים, וספק אם אי פעם זכה חזן לחוזה שכזה. בחוזה נאמר כי:

"יכנס לשרות-החזנות הוא לבדו, ושיורו לו כל ההכנסות השייכים לש"צ דמתא כפי הנהוג מקדם היינו רח"ש, ומי שברך על ברית מילה, והזכרת נשמות ושארי הכנסות, מלבד שכירות קבוע. כמבואר בכתב הנ"ל הנעשה בכל תוקף במוסכם משבעת טובי העיר".


בחוזה מוסדרת חלוקת התפקידים בין יואל דוד החזן הראשי, לבין החזן המשני "כי לפי גודל הקיבוץ בבית הכנסת הגדול, אי אפשר להעמיס משא שירות החזנות על יואל דוד לבדו, והכרח להעמיד עוד ש"צ אחד שיהיה לו לעזר ולסיוע בעבודת הקודש". החזן השני היה יהודה לייב קנטור. להלן כמה מסעיפי החוזה עם יואל דוד:


"יואל דוד הלוי, הש"צ הראשון, מחויב:
א. להתפלל בשבעה שבתות שמברכים בהם החודש, ומחויב לקבל שבת בבית הכנסת בשבתות הנ"ל.
ב. להתפלל ברגלים, היינו בחג הפסח יום ראשון שחרית, ועוד שניים ימים של יום טוב כפי שיבחר. שבועות יתפלל יום אחד א' או ב' איזה שירצה, בחג הסוכות ושמחת תורה יתפלל שחרית איזה שירצה, גם שחרית שמיני עצרת, ולהגיד 'אתה הראית' בערב או בבוקר כשיעבור לפני התיבה.
ג. להתפלל בימים הנוראים, היינו סליחות יום ראשון ומוסף אחד בראש השנה, איזה שירצה, וכל נדרי ונעילה או מוסף ביום הכיפורים איזה שירצה" (כלומר, הוא מחויב להתפלל רק באחד מימי ראש השנה, ולבחור בתפילות כפי שירצה).
ד. יברך ברכת הדלקת נר חנוכה בליל ראשון כנהוג, גם יתפלל בשבת חנוכה, ואם יהיה שני שבתות בחנוכה יתפלל רק הראשון, גם יתפלל פרשת שקלים ופרשת החודש.
ה. שבת בהעלותך ושבת נחמו או איזה שבת השייך לאיזה חברה קדישא בבית הכנסת, שייך למו"ה יואל דוד להתפלל. וכן באיזה שבת שיהיו מחותנים וירצו שיתפלל ש"צ עם משוררים כנהוג, שייך ליואל דוד להתפלל. ולקרוא לחתן ולשוררו כנהוג, שייך ליואל דוד, אף שיתפלל הש"צ השני. וכן לאמור 'אדון עולם' כנהוג אחר תפילות שבתות ורגליים וימים נוראים, שייך ליואל דוד אף שיתפלל הש"צ השני".


מענק חגים
עד כאן חובותיו של החזן. תנאי שכרו הם: "שכירות מחויבים ליתן לו כל שבוע ושבוע ארבעה רובל כסף וחצי" וכאן מפורטים המקורות מהם מורכבת המשכורת. מי שחושב שמענק לחגים הוא מושג מודרני, ימצא בחוזה עם יואל דוד סעיף לפיו יקבל מענק חגים: "וכפולים לרגלים וימים נוראים כנהוג". בחוזה מפורטת זכותו של החזן למחצית הנדרים שנדרו חתן תורה וחתן בראשית. נוספה לו גם זכות לבחור זמרים למקהלה והגבאים התחייבו:

"לשלם למשוררים שיבחר בהם יואל דוד כפי שהיו נותנים שכירותם עד עתה. והמשוררים אינם שייכים כי אם ליואל דוד, ויכול הוא לקבל משוררים ולהעביר כרצונו בלא שום נטילת רשות על זה מהקהל וגבאי צדקה גדולה. והמשוררים אינם רשאים לסייע לשום אדם בעולם, חוץ מבית הכנסת, בלי רשות מיואל דוד, רק שהוא מחויב לצוות עליהם שיסייעו את הש"צ השני בכל עת שיתפלל עם משוררים, ולסייע אותו כראוי".

בסעיפים מרובים בחוזה, מפורטות זכויות החזן השני, ומעניין כי הזכרת נשמות שייכת לו בלבד, ויואל דוד "אינו רשאי להזכיר נשמות לא בבית הכנסת ולא בבית עלמין".
חשוב להזכיר כי בחוזה נכתב כי הן החזן הראשי יואל דוד והן החזן השני יהודה לייב קנטור "מחויבים להתפלל בכל יום ערב ובבוקר בבית הכנסת הגדולה, וגם מחויבים ללמוד שיעור בכל יום תיכף אחר התפילה, או בבית הכנסת או באיזה בתי מדרשות שבחצר בית הכנסת, ואסורים לשנות". בין החתומים על החוזה גם יצחק דנציג בנו של רבי אברהם דנציג מחבר "חיי אדם".
כל התנאים המפליגים סחררו כנראה את יואל דוד והוא התפתה לעצתו של המלחין סטניסלב מוניושקו (1819-1872) ונסע עמו לוורשה ושר באופרה המקומית. בסופו של דבר לקה בנפשו, סבב בערי פולין וליטא, ושב לוילנה חסר כל. ראשי הקהילה החליטו להתחשב במצבו הנפשי והחליטו לשלם את משכורתו אף שלא שימש בתפקידו. בסופו של דבר אושפז בבית מחסה לחולי נפש בוורשה ושם נפטר.

תפילה בתיאטרון
מסמך רב ערך הנמצא באוספי הוא החוזה בין החזן מרדכי הרשמן (1888-1941) לבין איש התיאטרון היהודי בוריס טומאשבסקי (1868-1939). טומאשבסקי, יליד אוקראינה, עבר בגיל צעיר לארצות הברית ושר במקהלות בתי כנסת. הוא נמנה על אבות התיאטרון היהודי בניו יורק ועסק באמרגנות. הוא זה שהביא את החזן הרשמן מוילנה בשנת 1920, וארגן תפילת ימים נוראים בתיאטרון טומאשבסקי. החוזה כתוב ביידיש בכתב יד, והוא חוזה מסחרי לכל דבר. לפיו, הרשמן מחויב להתפלל עם מקהלה שיבחר טומאשבסקי על חשבונו.
על החזן לעבור לפני התיבה לתפילת הסליחות הראשונות, מעריב בערב ראש השנה, ומוספים בשני ימי ראש השנה. התחלת התפילה מוגדרת בחוזה כהוצאת ספר תורה. על הרשמן לעבור לפני התיבה בערב יום כיפור, במוסף, בהזכרת נשמות ובנעילה ביום כיפור. בעד עריכת התפילות הללו קיבל מרדכי הרשמן הון עתק, שבעת אלפים דולר. בערכים דולריים של היום, נראה כי הוא קיבל 250.000 דולר. את התשלום יקבל הרשמן בשלושה תשלומים. 500 דולר בעת חתימת החוזה, 3500 דולר בערב ראש השנה, והיתרה בערב יום כיפור. בנוסף על כך על החזן הרשמן לעבור לפני התיבה במקום אשר יבחר טומאשבסקי בחג הסוכות ובשמיני עצרת, ועבור תפילות אלה יקבל עוד 1350 דולר בשני תשלומים. הסעיף האחרון בחוזה כולל קנסות שיוטלו אם יופר החוזה על ידי אחד הצדדים. חתומים על החוזה בוריס טומאשבסקי ושותפו לואיס גולדברג. הרשמן אגב, ביקר כמה פעמים בארץ ישראל ואף התכונן להשתקע בה, אך חלה ולא זכה לכך.

החזן היקר בארץ ישראל
חוזה מעניין הנמצא בידי הוא החוזה בין אגודת עונג שבת שב'אוהל שם' בת"א, לבין החזנים הצעירים בני הדודים יהושע לרר ויהושע קמלמן. עליהם לעבור לפני התיבה בשבת ערב חג השבועות עם מקהלה, וכן ללוות את החזן זבולון קברטין בתפילתו ב'אהל שם' בחג השבועות תרצ"ז. תמורת כל ההוצאות הנסיעות והאכסון יקבלו שני הצעירים סך של חמש לירות ארצישראליות.
והנה דוגמא נוספת לחוזה, זה של החזן לייב גלאנץ עם בית הכנסת 'תפארת צבי' בת"א. החזן בא להשתקע בארץ בשנת תשי"ד (1954) והחוזה נכתב בעברית ובאנגלית ונחתם בכ"ה סיון תשי"ד 26.6.1954. לפי החוזה על החזן לעבור לפני התיבה בבית הכנסת פעמיים בחודש בשבתות, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, בזמן הסליחות, וכמובן בימים הנוראים ובשלוש הרגלים. תמורת זה יקבל חמש מאות לירות לחודש, ששת אלפים ל"י בשנה, וזאת למשך שלוש שנים. בנוסף על כך יתווספו לתשלום החודשי 250 ל"י לחודש, כהשתתפות בהוצאות עלייתו לארץ. כמו כן ייתן בית הכנסת ערבויות לבנקים עבור רכישת דירה על ידי החזן.
ככל הנראה, הייתה זאת המשכורת הגבוהה ביותר ששולמה אי פעם לחזן בישראל. כמו כן התחייב בית הכנסת להעמיד לרשות גלאנץ מקהלה ומנצח מתאים. כן הוסכם שהחזן יהיה זכאי לחופשה שנתית באורך שלושה חודשים. לפי בקשת החזן, אישר ועד בית הכנסת כי הוא יעבור לפני התיבה רק שבת אחת בחודש, מלבד אם חלה שבת ראש חודש שאז יעבור לפני התיבה פעמיים באותו החודש.
מהחוזים שהובאו לעיל ניתן אפוא, לראות עד כמה מבוקשת ודינאמית הייתה משרת החזנות, כמו גם ללמוד על מערכות היחסים בין החזנים לבין קהילותיהם.

עשרה ימים לפני פרסום כתבה זו,התפרסמה כתבה נוספת באותו נושא

http://www.hazofe.co.il/web/newsnew/katava6.asp?Modul=24&id=56345&Word=&gilayon=3054&mador=


_________________

 



תוקן על ידי libsonmo ב- 28/04/2007 21:07:31

בעזרת השם




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > לשמוע אל הרינה ואל התפילה > על חוזים וחזנים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר