ויקרא פרק טז     (כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
רש"י                      והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה, ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר:

למה? מה הרעיון? הרי הבגדים הללו היו יקרים מאד, לפי מה שכתוב מאיזה בד הם נתפרו

ויקרא פרק יח

(ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:

הרי בהמשך הפסוק מזהיר  כמצוות וחוקותי של ה'? ובהמשך הרי הוא אומר וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ  מה הפסוק הזה בא ללמד בין היתר?
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ-  את המעשה של ישיבה בארץ מצרים וארץ נכר אחרת- אל תעשו
אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂ. אל תחשבו שבפעמים הבאות כמו עכשיו אני אביא אותכם שמה.ו


יקרא פרק יט יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְקֹוָק

תרגום יונתן ויקרא פרק יט פסוק יח

(יח) לָא תֶהֱווֹן נַקְמִין וְלָא נַטְרִין דְבָבוּ לִבְנֵי עַמָךְ וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ אֲנָא יְיָ:

רבי עקיבא אומר- ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. איך זה כלל כה גדול?
ואיך אם כן תרגום המיוחס לרבי יונתן לא ידע על הכלל הזה, והעמיד את הציווי על השלילה לעומת  לשון החיוב של התורה

ויקרא פרק יט  כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:

למה חז"ל  לא מנו את המצווה של ונטעתם, את המשך הפסוק הם כן מנו- למה לא את הרישא