בית פורומים לשמוע אל הרינה ואל התפילה

יוסל'ה רוזנבלט

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/6/2007 17:54 לינק ישיר 
יוסל'ה רוזנבלט

להלן מאמרו של הרב משה צבי נריה זצ"ל, פרק זיכרונות מתוך הספר "ליקוטי הראי"ה", על תפילתו האחרונה של יוסל'ה רוזנבלט בירושלים:

 

רוממותה של תפילה

תפילת השבת האחרונה של יוסל'ה רוזנבלט ז"ל

הרב משה צבי נריה     

בראשית הקיץ תרצ"ג הגיע לארץ החזן העולמי יוסל'ה רוזנבלט ז"ל. יהודי בר-אוריין וירא שמים, שלא נתפתה לקסמי האופרות שרצו לזכות בו ובקולו, ואף שמר על זקנו המסתורי שירד על פי מידותיו.

אדיר היה חפצו להתפלל בחג השבועות בעיר העתיקה בירושלים ב"חורבה", אולם הקדים אותו החזן מרדכי הרשמן ז"ל. הדבר כאב לו מאד, והוא נסע לחוג את החג כאדם פרטי בפנסיון קטן בזכרון יעקב אלא ששם "גילו" אותו וזכתה זכרון יעקב לעטר את חג מתן תורה בתפילתו הנפלאה של יוסל'ה.

אכן, ירושלים לא ויתרה עליו, אחרי משא ומתן סוכם, כי יתפלל ב"חורבה" בשבת מברכים, בשבת פרשת "שלח". כבר באמצע השבוע ביקר יוסל'ה אצל מרן הראי"ה קוק זצ"ל, והודיע לו כי את הכנסות התפילה החגיגית הזאת בתוככי ירושלים העתיקה (תמורת כרטיסי כבוד שנשלחו לראשי הציבור, והכרטיסים שנמכרו לפני השבת לחובבי החזנות), הוא מקדיש ל"ישיבת מרכז הרב".

[סיפר לי ידידי ר' ברוך דובדבני ז"ל: בערב שבת זו, פגשני ב"זכרון משה" יהודי אורח בעל קומה נמוכה וזקנו מגודל, ושאל אותי: "היכן כאן המקוה"? נעניתי לו והולכתי אותו למקוה של בתי אורנשטיין, בדרך שאלתי אותו מי הוא? - תשובתו הייתה: "א שטיקל חזן" (חזן כל שהוא), מיד תפסתי שזהו יוסל'ה רוזנבלט, ומאד התרשמתי מהעובדה שחזן הבא מאמריקה מקפיד ושומר על טבילה במקוה בערבי שבתות].

 

השם העולמי והמודעות הגדולות עשו את שלהם, וגם בליל שבת נהרו רבים לעיר העתיקה, לשמוע את קבלת השבת של יוסל'ה. חזן-אמן זה ידע לכבוש את הלבבות על ידי נגינת קטעי תפילה, שניתן לחזור עליהם, והן נקלטות מיד אצל יודעי נגן. וכך נהג גם באותו ליל שבת בנגינת "מזמור שיר ליום השבת", ארבע מילים אלה הפכו אצלו לפזמון חוזר אחרי כל כמה פסוקים, פזמון נאה, שהפך את כל הקהל למקהלה אחת גדולה, שליוותה את החזן בתפילתו, ועם תום התפילה בשוב הציבור לעיר החדשה, הייתה זו מנגינה המתנגנת בפי רבים, מנגינה שהושרה לראשונה באותו ליל שבת בהרבה בתים בירושלים, והיא מושרת עד היום הזה בקבלת שבת בכל "ישיבות בני עקיבא".

יוסל'ה בקול הטנור העמוק ובמרחבי סלסוליו, ובדקות הפלצט של הזמיר הפליא בתפילתו. כשזימרתו הדקיקה השתפכה בחלל בית הכנסת, עצר הקהל כולו את נשימתו. התפילה ב"חורבה" הייתה גם חוויה עמוקה בשבילו, והקהל הירושלמי הנלהב הוסיף לו כוח ועצמה. יהודי המתפלל שלוש פעמים ביום "ולירושלים עירך ברחמים תשוב", והנה הוא זוכה להשמיע רינה ותפילה כה קרוב ל"כותל המערבי", כה קרוב להר הבית למקום המקדש - אטו מילתא זוטרתא היא? והרי לא כחזן העומד לפני הקהל התפלל יוסל'ה, אלא כיהודי המתחטא, המתחנן, לפני הקדוש ברוך הוא.

תפילת שחרית של שבת מפי יוסל'ה, גם היא הצטיינה בכל עושר סגולותיה. והרשימה במיוחד תפילת "בריך שמיה" שעם פתיחת הארון, כשיוסל'ה שיתף גם כאן את הקהל כולו בפזמון חוזר אחרי כל קטע, והפזמון היה הפעם "אנא עבדא דקודשא בריך הוא".

ראוי לציין כי בתפילת ה"יהי רצון" של שבת מברכים התרומם יוסל'ה לשיא יכולתו, וה"יחדשהו" המסתיים ב"לגאולה קרובה" היה כבשורה רעננה שהנה היא קרבה ומתגשמת לעינינו.

 

הואיל וכאמור הייתה תפילה זו מוקדשת לישיבת "מרכז הרב", כיבד הרב את המאורע בהופעתו. לפני תפילת מוסף נשא דברים לפני הקהל, אשר מילא את בית הכנסת כולו בישיבה ובעמידה.

פתח הרב במשל ואמר: יש כלל ויש פרט, אולם יש אשר פרט מסוים נושא את שמו ואת עיקר תוכנו של הכלל. ושתי דוגמאות לדבר: כל כוכבי הלכת, שם כללי של כוכבים להם, אולם אחד מהם גם שמו הפרטי הוא כוכב, כיוצא בזה יש לנו סדר משניות ששמו "טהרות", אולם מסכת אחת ממנו גם שמה הפרטי הוא "טהרות".

והמשיך הרב: כל פרשה שבתורה יש לה קשר עם ארץ ישראל. בפירוש רש"י בראש פרשת בראשית - "אמר רבי יצחק: לא הייתה צריכה התורה להתחיל מבראשית וכו', אלא משום כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" וכו': בפרשת נח - מגלים לנו חז"ל כי בא"י לא ירד המבול: פרשת לך-לך - פשיטא: "אל הארץ אשר אראך", וכו' וכו'.

אולם פרשתנו "שלח" היא פרט יוצא מן הכלל, שנושא בתוכו את הכלל כולו. היא כולה ארץ ישראלית. הכל בה סובב סביב לא"י. התורה היא השמים שלנו, וא"י היא הארץ שלנו, ובפסוק מפורש שאנו חוזרים עליו פעמיים ביום בקריאת שמע נאמר "כימי השמים על הארץ" - אין שמים בלי ארץ ואין ארץ בלי שמים.

וכאן הרחיב הרב את הדיבור על אהבת תורה ואוהלי לימודיה, ועל חיבת הארץ ומסירות בוניה, ושילובם יחד. וסיים, שפרשת נסכים, שנשנתה אחרי חטא המרגלים, באה לעודד את כלל ישראל, ולחזק את רוחו של הדור הצעיר, שצריך היה להתעכב במדבר ארבעים שנה, והרי היא באה לבשר "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם" (במדבר ט"ו), וכיוצא בזה פרשת חלה "בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה" (שם, י"ח) שעל כך דרשו חז"ל "בבואכם - ביאת כולכם" (כתובות כ"ה), וכמו אז כך גם בימינו מובטח לנו שכלל ישראל כולו יעלה ויבוא ויגיע לגאולתו בארץ חמדתו.

 

בתפילת מוסף קיצר יוסל'ה, אפשר שעשה זאת משום טירחא דציבורא, שלא לעכב אותו יותר מדי, ואפשר שגם לאזנו גונב מה שיסופר להלן:

אמנם כאמור הייתה תפילה בכללה רבת רושם, והתפילה עצמה נסתיימה ברוממות נפש, אבל "בא השטן ובלבל את העולם" (רש"י, שמות ל"ב, א'). בליל שבת זה - כ"ג סיוון - נרצח ד"ר חיים ארלוזורוב ז"ל על שפת ימה של תל אביב, ובבוקר כבר הגיעה הידיעה המזעזעת לירושלים. אל רוב הציבור החרדי הגיע הדבר מאוחר יותר., ובאמצע קריאת התורה הגיעו קולות מריבה מהקהל שעמד מחוץ לבית הכנסת (להם נודע הדבר, כנראה מפי הקצין לנגר, שהגיע למקום). שם כבר התגודדו-התפלגו- נתלהטו שני מחנות: הללו אומרים "זה מעשה הרוויזיוניסטים!" והללו אומרים "הערבים רצחוהו!" וכשחזר הקהל לביתו היו רגשותיו מעורבבים, נועם התפילה של יוסל'ה וצער רצח ארלוזורוב התרוצצו בלבבות.

 

יוסל'ה הוזמן ובא ל"סעודה שלישית" של הרב. כמובן, נודע הדבר בעיר והגיעו מקורבי בית הרב מקרוב ומרחוק לראות ולשמוע. והפעם נערכה "הסעודה השלישית" לא בחדר הספרים, אלא באולם קבלת האורחים.

כשהגיע יוסל'ה אל הרב, והרב קיבל את פניו בחיבה והודה לו על תפילתו הנלבבת, הגיב יוסל'ה ואמר: "זכות גדולה נפלה בחלקי, עוד לא הייתה לי תפילה כזאת!".

(ידידי רבי אברהם בנימין אטינגר ז"ל, שהיה באותו מעמד, זכר שגם לאחרים אשר סובבו את יוסל'ה בבואו בלחיצות ידים חמות והפליגו בפניו בשבח תפילתו, אמר יוסל'ה שמעולם לא הרגיש חוויה עמוקה כזאת בתפילתו כמו בתפילת שבת זאת ב"חורבה").

כרגיל ב"סעודה שלישית" של הרב שרו מקודם בעלי ה"חזקות" את זמירות השבת הקבועות. ר' דב הרלינג - "ברוך אל עליון", ר' ירחמיאל - "יצוה צור חסדו", הרב ר' פישל רוזנר - "ידיד נפש" וכו', היה מי שפנה אל האורח וביקש ממנו לתת חלקו, אבל האורח סירב באדיבות ואמר: ראשית-כל באתי לשמוע דברי תורה מפי הרב.

 

שיחתו של הרב (ב"סעודה השלישית") הייתה משהו מיוחד זה לא היה חידוש בשבילנו. ראה תיאור הסעודה השלישית ב"מועדי הראי"ה" בפרק "בנועם שיח שבת קודש" (עמ' כ-כ"ג), ונוסיף לזה מה שכתב הסופר ההוגה המעמיק רא"מ ליפשיץ ז"ל: "מאור ימי תורה ומועדות האיר תמיד בדרשותיו. ואל שאלות ההווה היה תמיד רמז ויחס. סוג מיוחד היו הדרשות של סעודה שלישית, שהיה בהן כאילו סופרו של כלל ישראל, שדבר בהן על הגוי כולו ועל מעשיו.

בדרשותיו היה מתגלה כל עושר אישיותו וכל ריבוי הצדדים והקצוות שאליהם הגיע: דברי האגדה ומאמרים מן הזהר, רעיונות מספרי קבלה ומחקר ודברי מדע שידע לסגלם, ורמזים לענייני השעה והדור, ונבכי השקפות עולם ותורה. והכל בצורה של דרש ואגדה, ---.

ואף על פי שדיבר בדמדומי שבת ויום טוב, ולא ראה את השומע בעיניו, והדברים מכוונים לדור ולעולם, היה השומע מקבל כאילו הדברים פונים אליו, לפי הבנתו ואישיותו, והיו באמת הדברים מתפצלים לכמה שומעים. האחד שמע את דרשת הכתובים והאגדות, ואחר ספג את הרעיונות. יש מי שהרגיש בדבר סוד ואחר הבין בענייני מדע, והרגש תקפו לאחד, והמחשבה תפשתו לאחר. וחבל על יצירותיו אלה שאבדו מאתנו, ואשרי מי שזכה לקבלן כשנאמרו בשעת הגדולה" (כתבים, חלק ב' עמ' רל"ח-רל"ט).

בשביל האורח היה זה באמת משהו מיוחד, שעורר אצלו התפעלות מרובה, והוא מצא צורך להביע זאת מיד, וכשאחר דברי הרב נתבקש לכבד את שעת "רעוא דרעוין" בזמרתו, הגיע ואמר: דיא וועלט זאגט "עס איז געווען צו זינגען און צוא זאגען" - נאך אזא זאגען, איז ניט לייכט צו זינגען!… (קשה לתרגם את הדברים ממקורם באידיש העסיסית, אולם בתרגום חפשי שיבטא את המשמעות ניתן לנסח: העולם אומר על מאורע מרומם מסוים: [היה שם משהו כביר אשר] עליו ידובר וגם יושר! - ואחרי כל מה שפה דובר - "מה ואיך יושר?").

עם זאת לא סירב האורח וכיבד בשירת תפילת "רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך", וכך ב"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

 

במוצאי שבת אחרי ההבדלה, נכנס לחדר האוכל בבית הרב ונתכבד בכוס תה, גלגל שיחה בנעימות ובפשטות עם בני הישיבה. הם הביאו לפניו את שירו של הרב למוצאי שבת "אלוקי אבי, לי יביא, את אליהו הנביא" והוא חיבר בו במקום מנגינה, שכל המסובים החרו-החזיקו בה. עד מהרה הפכה המסיבה כמסיבת כבוד ליוסל'ה. זכות הייתה לי שכיבדוני חברי לשאת דברים, דברי שבח ותודה לאורח הדגול והחביב.

פתחתי ואמרתי: להגר"א מוילנה זצ"ל גילו מן השמים פירושים מרובים על הפסוק "עלו זה בנגב",, ובין הפירושים היה גם ניגון לפסוק זה. למדנו מזה שגם ניגון שייך למערכת הפרשנות, והניגון הנכון, המתאים, המדגיש, המבטא, מחדיר ללבבות את הפירוש של המילים. יש מי שאינו מסוגל להבין פירושי מוח, אבל פירוש הלב נתפס אצלו ושפת הניגון מובנת לו.

גדלותו של האורח הדגול היא, שהקב"ה העניק לו מתנה מיוחדת - שנגינתו היא פרשנות. כל תפילה המושרת על ידו, מקבלת פירוש חדש, פירוש שדורנו זקוק לו. וכשהוא פותח את שערי הזמרה נפתחים לפנינו שערי תפילה.

מפי ר' יוסל'ה זכינו לשמוע בתפילת שבת זאת נגינה פרשנית, נגינה מפרשת כל פיסקה בתפילה, והפירוש חדר לעומק הלב, ועל כך אנו מודים לו מעומק הלב.

למגנת לב המוני בית ישראל, הייתה זו שבתו האחרונה של יוסל'ה עלי אדמות. דרי מעלה נתקנאו בדרי מטה, ועליונים רצו לשמוע תפילתו-זמרתו המופלאה.

ביום הראשון יצא להקליט קטעי תפילה, במקומות הקשורים בהם, עבור סרט "שירת בת עמי", והוא שר "רחל מבכה על בניה" על יד קבר רחל, "הירדן יסוב לאחור" על שפת הירדן וכו', ועל יד ים המלח תקף אותו שבץ לב ועלתה נשמתו השמיימה בערבות יריחו.

גדול היה הזעזוע בארץ ובחו"ל, אולם כאב במיוחד לבם של כל אלה אשר ראוהו-שמעוהו בשבת האחרונה. אלפים מכל החוגים הגיעו להלוויתו בתוככי ירושלים ביום השני. הרב נשא עליו מספד מר, שהוא מתייפח ודמעות רותחות מתגלגלות מעיניו:

"ויהי לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים" (איוב ל', ל"א) המוסיקה מתחלקת לשני חלקים: החלק המדעי והחלק הרגשי. המדע המוסיקלי הוא רחב לאין חקר, והצד הרגשי הוא עמוק לאין ערוך. הכינור מסמל את הצד המדעי כמו שכתוב "אפתח בכינור חידתי" (תהילים מ"ט, ה'), לפתרונה של חידה צריכים לאמץ את השכל, וכן נאמר "עלי הגיון בכינור" (שם, צ"ב, ד'). הצלילים הדקים של הכינור מעוררים ומפתחים את המחשבה. לא כן העוגב - הוא מסמל את הצד הרגשי, המייתו חודרת ללבבות, מעוררת שמחה, כמו שנאמר "וישמחו לקול עוגב" (איוב כ"א, י"ב).

על הנפטר הגדול שלנו אנו יכולים לומר שהוא היה לנו גם כינור וגם עוגב, קולו הנפלא פעל גם על השכל וגם על הרגש. תפילתו המיוחדת שזכינו לשמוע אותה בשבת האחרונה עוררה אצל כולנו מחשבות נעלות ורגשות עמוקים. הוא רומם את כולנו וריגש את כולנו. והנה לצערנו ולאסוננו פתאום היה הכינור לאבל והעוגב לקול-בוכים. באבל כבד אנו מלווים לבית עולמו את הכינור שנדם, ובקול בוכים אנו נפרדים מן העוגב שנאלם.

ירושלים עיר הקודש וכל קהילות ישראל שזכו לשמוע תפילתו הזכה, אבלות על שליח הציבור שקידש שם שמים באישיותו, בהנהגתו, והן מזילות דמעות על שלוקח מאתנו.

כאמור לעיל, הקדיש ר' יוסל'ה ז"ל את הכנסות הופעתו החגיגית הזאת כתרומה לישיבת "מרכז הרב". אפשר היה לחשוב שמצבו הכלכלי של חזן עולמי זה הוא איתן ויכול הוא להרשות לעצמו לתת תרומה נכבדה כזאת, והנה מתברר אחרי פטירתו שמצבו היה אז דחוק ביותר, ורעייתו הנאמנה שליוותה אותו, נשארה במצוקה ממש, עד כדי כך שהרב היה צריך להשתדל להשיג עבורה גמ"ח דחוף, ובידי מכובדי הנעלה ר' עקיבא צימרמן הי"ו נשמר מכתב הבקשה של הרב שהופנה אל

מי שהיה מלך החזנים לפני יוסל'ה, מר זבולון קוארטין ז"ל:


אברהם יצחק הכהן קוק

הרב הראשי לארץ ישראל

האב"ד בעיה"ק ירושלים תובב"א

ב"ה, יום כ"ב לחודש תמוז, תרצ"ג

ידידי המרומם, פאר שירת ישראל, מו"ה זבולון קוארטין נ"י ואגודת החזנים וחובבי החזנות בתל אביב.

שלו' רב,

אתכבד בזה לבקש מכבודם לטכס עצה להשיג בעד גברת רוזנבלט, אלמנת המנוח רבי יוסף רוזנבלט ז"ל, את הסך עשרים וחמש לא"י החסר לה.

לפי מה שהציעה לפני, היא דורשת זה רק בתור גמ"ח לחדשים אחדים. בכל אופן כדאי זכרו הברוך של המנוח להתאמץ שלא תסבול ממחסור זה.

בכבוד נעלה, וברכת אמונים נאמנים

אברהם יצחק הכהן קוק

נ.ב. הפרטים יבאר ידידנו היקר והנכבד רבי זלמן ריבלין נ"י חבר אגודתכם הכבודה.

 

בשבועון "היסוד" שהופיע באותם השנים בתל אביב (בעריכתו של ר' ישראל חבס ז"ל), פרסמתי כעבור שנה, בגליון כ"ב תמוז תרצ"ד, שורות נרגשות לזכרו היקר של רבי יוסל'ה רוזנבלט ז"ל:

פקעו המיתרים ונגנז הכינור, ועדיין צליליו מרטטים בחלל העולם, ועדיין אוזניך קשובות לקליטתם, ואתה מתעמק ומתעמק בהם, שהרי הם מבטאים בכל כך עמקות את המיית הנפש, שהרי הם מדברים באותה שפה אצילית שאין ביד בני אדם להיכנס להיכליה בנעליהם ואבק שברגליהם. הוא עמד והתפלל לא כחזן לפני הקהל, אלא כיהודי לפני הקב"ה…

"אנא… אנא… עבדא… עבדא דקודשא בריך הוא…" כעבדא קמיה מריה.

והיה הקול בוקע ועולה מתוך מעמקי הנשמה, מתוך "כל עצמותיו" של הגוף הקטן הזה, כי היה האיש כולו שירה, כולו רגש, כולו יהודי…

אהבוהו המוני ישראל, אהבוהו והעריצוהו. הוא היה הכינור לשירתם, לסבלם ולשמחתם, לששונם ויגונם.

יש שאתה נזכר בנעימה כלשהי שלו, ודמעות עומדות בעיניך, קטנה היא כמו שהוא היה קטן, אבל היא כוללת בתוכה, כל כך הרבה… כל כך הרבה… עמקות בפשטותה ופשטות בעמקותה…

עוד הרבה הרבה זמן יזכרו המוני ישראל, את חביבם, את ר' יוסל'ה היקר, עוד הרבה זמן ידובבו שפתיו בקבר לקול שיריו המושרים בכל חוצותינו, בארץ ובגולה.



 



תוקן על ידי efratiha ב- 10/06/2007 17:52:43




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > לשמוע אל הרינה ואל התפילה > יוסל'ה רוזנבלט
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר