בית פורומים בחדרי חרדים

רעבתן שבדבש:

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/11/2007 10:49 לינק ישיר 
רעבתן שבדבש:

ראיתי מובאת תשובה :

"וצריכים הכוורנים לסנן את הדבש, מפני שלפעמים מעורבים בדבש רגליים וחלקי גוף אחרים של דבורים. ואחר הסינון הדבש כשר. ואף אם שהו בדבש דבורים מתות זמן רב, אין לחוש שמא נתנו טעם בדבש, מפני שאפילו אם נתנו בדבש טעם, הרי זה טעם פגום, והכלל הוא שדבר הנותן טעם לפגם אינו אוסר (שו"ע יו"ד פא, ח)".

ידוע מהאבן עזרא הווארט היפה של: פרשנו, רעבתן שבדבש נתבער ונשרף, שנקרא מכל הכוונים,
והפשט הוא שהרעבתן, היינו הדבורה שנופלת לדבש, נתבער ונשרף, כלומר בגלל מתיקות הדבש זה לגמרי מבער את איסור השרץ.
האם לא כך פסקינן להלכה ?



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 07:16 לינק ישיר 

אז מה הרבותא של הדבש ?
בכל מאכל נותן טעם לפגם לא אוסר.
וגם הלשון של החידוד הוא "נתבער ונשרף", היינו שמתיקות הדבש שורפת את רגלי הדבורים באופן שזה נעלם לגמרי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 07:19 לינק ישיר 

אגב הנה החידוד היפה:

 

פ ר ש נ ו
ר ע ב ת ן
ש ב ד ב ש
נ ת ב ע ר
ו נ ש ר ף


נקרא מימין לשמאל
משמאל לימין
מלמעלה למטה
מלמטה ללמעלה
מדהים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 08:12 לינק ישיר 

מתפעל,
הדין שהבאת בשם השולחן ערוך, לא נכתב כלל בשולחן ערוך. (וזה מיישב את שאלתך)
נא לבדוק פעם הבאה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 08:40 לינק ישיר 

.


נתבער ונשרף אינו כאן אלא שמוציאים אותו החוצה.

וכל חידודו של הראב"ע כאן הוא לצורך השליטה בלשון והשעשוע, ולא לצורך קביעת הלכה - ולכן כל המתפלפל במשמעות קנצי דמלין כאן אינו אלא הוזה.

הראב"ע הרבה להשתעשע בשעשועים לשוניים, כפי שגם חיבר שירי חול רבים. יש להפריד הפרדה בין אלו לבין אלו, שכן אחרת עוד נבוא לפסוק הלכות על סמך שירי חולין.

האם גם תיקח את כינוי הגנאי בו כינה הראב"ע את הפייטן יני, ותנסה ללמוד ממנו הלכות ודקדוקים?



והנה דוגמא, הנחייתו של הראב"ע לפייטנים:

לא תחרוז בשור וחמור.
שלח את השור - למישור
ואת החמור - להר המור.









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 09:10 לינק ישיר 

מואדיב,

"האם גם תיקח את כינוי הגנאי בו כינה הראב"ע את הפייטן יני, ותנסה ללמוד ממנו הלכות ודקדוקים"?

ברור שכן !
מעשה רב. איזו שאלה ?

לגבי הפשט של נתבער ונשרף, כך ראיתי בספר אחד שזה הפשט. אבל אני צריך למצוא את זה ולבדוק שוב.  ראשונים כמלאכים , כל מילה שלהם זה חייב להיות אויסגעהאלטען להלכה.
זה פשוט וברור.

מי זה היה אותו יני ולמה התרגז עליו הראב"ע ?

לגבי לשונות חריפים של חכמים זה על זה, הרי מצינו גם בגמרא הרבה. ברמב"ן על הראב"ע בראב"ד על הרמב"ם וכדומה. יש על זה חוות יאיר ידוע. את והב בסופה.

אגב מואדיב,
אם אתה כבר כאן,
אתה קורא ערבית ?
האם באמת מופיע בקוראן  הביטוי "ארץ ישראל" ?
דהיינו שגם במקורות שלהם הארץ מובטחת לעם ישראל.
וגם, האם זה נכון שבקוראן כל סיפור העקידה זה עם ישמעאל ולא עם יצחק ?
ובכלל, איך מסודר הקוראן ? האם זה פחות או יותר העתק של התנ"ך מתורגם לערבית עם שינויים ?
יישר כח מראש על התשובות.




תוקן על ידי מתפעל ב- 07/11/2007 9:13:51




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 09:16 לינק ישיר 

הגולם, אתה בטוח שזה לא מופיע ? אולי בסימן פ"ד ?

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 09:20 לינק ישיר 

מתפעל

איקון ירוק על הנושא.

מואדיב כנ"ל.

ואני מצטט מדברי הח"ח על נושא זה.

על התורה "הקדושה החמודה מכל חמדה" נדרש הפסוק הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים"

והח"ח מבאר זאת כך:

בעניני העולם הזה יש שני מיני דברים טובים, אחד מצד השיווי ואחד מצד מתיקותה.

דהיינו: זהב ופז רב שוויה רב מאד אבל אינו מתוק כלל

ודבש הוא דבר מתוק אבל שוויו אינו כל כך.

ותורתנו הקדושה, יש בה שתי מעלות. דהיינו שוויה רב מאד יותר מזהב ופז, ומתיקותה היא גם כן יותר מדבש ונופת צופים".

כאן אפשר היה להניח שהח"ח מדבר על מתיקות הלימוד, כפי שמובא בספרי אחרונים הרבה. ואכן הוא כותב כי "יש באור חכמת התורה כח מתיקות ... ומי שיזכה לראותו הוא מתוק גם כן מאד".

אבל הוא משתמש בזה גם כדי לחדש חידוש פסיכולוגי מדהים למי שלא חשב על כך:

ידוע שיש בטבע הדבש כח המתיקות גדול, עד שאם יפול בה איזה דבר, לחם או בשר וכדומה, וישתהא בה שיהוי רב, במשך הזמן יתהפך הלחם והבשר לדבש גמור.

והנה לרוב הפוסקים אפילו אם נפל בה דבר איסור חוזר להיות היתר גמור.

(עד כאן למואדיב).

וזהו שאמר הכתוב שכח מתיקות התורה הוא גדול הרבה יותר מדבש ונופת צופים.

דהיינו:

אם אדם שוקד על התורה ומתדבק בה כראוי, אפילו אם טבע נפשו היה מתחלה רע מאד

כח התורה מטהרתו ומקדשתו ונהפך להיות איש אחר ממש

וזהו מה דאיתא (=שיש) באבות (=פרקי אבות)

ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן.

***

נפלא, הלא כן? איזו הבטחה אופטימית. מי שלומד תורה הרבה, סופו להשתנות לטובה!

***
יש כמובן לדון על הדברים. ואם נרצה, יש מקום להקשות ממעשה בשמואל ורב יהודה.

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי. אמר ליה: שיננא, מאי קא בכית? - אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן +ישעיהו ל"ג+ איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים. איה סופר - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, איה שוקל - שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה. איה סופר את המגדלים - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר. ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. ותנן: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן? - אמר ליה: שיננא, טינא היתה בלבם. אחר מאי - זמר יווני לא פסק מפומיה. אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו. שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה סליק? - אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה - סליק, כל דלא הוה נקי אגב אימיה - לא סליק.

איני בא לבאר כאן הכל, אך מדברי שמואל משמע שמי שטינה היתה בליבו, אין עצת הח"ח מועילה לו. שהרי דואג ואחיתופל נחשבים לחכמים בחכמת התורה, וראו מה היה להם.

אמנם יש לברר מהו "טינה היתה בליבם" (לפי רש"י קשה על הח"ח, שמפרש רש"י כי רשעים היו מעיקרא, ומדוע לא הועילה להם התורה שלמדו. ושמא למדו שלא לשם שמים כשיטת התוס' במקום אחר).

ויש לעיין עוד.







_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 10:09 לינק ישיר 

יישר כח גדול מיימוני.

היכן החפץ חיים הזה ? באיזה ספר ? תודה.
גם,
"והנה לרוב הפוסקים אפילו אם נפל בה דבר איסור חוזר להיות היתר גמור".

האם יש מקור לפוסקים אלו ?
איפה כתוב הדין הזה שהדבש מכלה את הבשר והופך אותו לדבש ?

לגבי טינה היה בליבם, ניתן לראות דוגמא חיה מזמנינו, אותו ירון ידען מסכן. דהיינו שנאה גדולה לתורה ולחכמים והשנאה מקלקלת את השורה כך שהאדם עוור לגמרי ולא רואה האמת בשום אופן.

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 10:16 לינק ישיר 

הגולם ומתפעל
הדין נכתב ב'ערוך השולחן' סימן פא (סעיף יב) ואולי זה מקור הטעות.
 אך באמת תימה עליו שהרי נפסק כדברי האבן עזרא שרגלי דבורים כלים ונהפכים היתר בדבש עיין לדוגמה במג"א סימו רטז' ס"ק ג ומקורו ברא"ש ברכות וברבינו יונה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 11:44 לינק ישיר 

.


דבש, אינו מוצר יקר המציאות.

גם זבוב לא.


מדוע לא תנסו בבית? קחו זבוב, הכניסו אותו לצנצנת דבש, והמתינו.



אני מוכן לגלות לכם מראש את התשובה:

התשובה תהיה כי "נשתנו הטבעים", ואכמ"ל.







הערה:

בתקופות הקדומות השתמשו בדבש כדי לשמר גופות של נפטרים חשובים, ושוב - אכמ"ל.









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 11:51 לינק ישיר 

מתפעל כתב:
מואדיב,

"האם גם תיקח את כינוי הגנאי בו כינה הראב"ע את הפייטן יני, ותנסה ללמוד ממנו הלכות ודקדוקים"?

ברור שכן !
מעשה רב. איזו שאלה ?

...

תוקן על ידי מתפעל ב- 07/11/2007 9:13:51




רק נזכיר כי יניי, היה רבו של רבי אלעזר הקליר.

האם יש צורך להמשיך?


בפסח הבא, כשתגיע בהגדה לפיוט "ויהי בחצי הלילה" - זכור כי יניי הוא מחברו.







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 12:16 לינק ישיר 

עזוב מואדיב. הדיון שלך הוא דיון אחר. למה מוצאים לשונות חריפים בין החכמים.
בא נתמקד בדבש.

אתה רואה שזה לא רק מליצה של האבן עזרא.
מצליח הביא מקור מהמג"א. ומהרא"ש ומרבינו יונה.
מיימוני הביא מקור מהחפץ חיים שכתב כן בפשיטות.

יישר כח מצליח.

הנה מה שכתב אלי ניק נעים ונחמד החלפץ כמדומני בעילום שמו הטוב:

"להבנתי, הדבש מאכל את הדבורים, ועל כן אם נפל בשר טרף לתוכו אין חושש אם לא מצא אותו אחר כך. וכעין זה בדבורים. אבל אם רגלי הדבורים עדיין נראות, הרי ברור שהדבש עדיין לא עשה פעולתו, ולמה נתיר? הזכרתני שאלה שהציקה לי לפני זמן רב. במסכת בבא בתרא דף ג מסופר על הורדוס שמאהבתו לאותה תינוקת טמן את גופה בדבש. משמע שדבש משמר ולא מאכל? אשמח אם תדע תשובה או שתציג את השאלה לחכמי הפורום. תודה".


_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/11/2007 12:20 לינק ישיר 

מתפעל

דברי הח"ח מובאים בשני מקומות שהיו ידועים לי. אחד מהם הוא בהקדמתו ל"ליקוטי הלכות" שלו שהינו ליקוט בסגנון הרי"ף אבל לא רק על סוגיות קדשים בסדר קדשים ובשאר הש"ס. משם העתקתי. השני שכחתי אבל לבטח יש כאן מי שמכיר.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 12:43 לינק ישיר 

.


האם כל דבר שהשתעשע בו הראב"ע הוא להלכה?

אם כן, כל הפייטנים שחרזו "בשור וחמור" - חרוזים לא מושלמים - היו עבריינים?


אגב, הראב"ע גם האמין אמונה שלמה באסטרולוגיה, וגם קבע קביעות רבות שאינן כל כך מקובלות.


בן כמה היה יצחק בגיל העקדה לדעתך?







דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/11/2007 12:59 לינק ישיר 

מואדיב :)

ועדיין...רק הזכרת את הקלין שבדברי האב"ע.ברור שדברי האב"ע אינם הלכה.כמו רוב פרשני המקרא.

**

לגבי לימוד התורה לאדם רשע ואינו הגון ידוע מה שנחלקו ב"ש וב"ה ומה שפסק הרמב"ם ודנו בזה האחרונים.ראו גם תוספות ברכות וסוטה ותענית ובמסכת כלה ובויקרא רבא.חילוקים שונים בעניין לקנטר או לשם כבוד.


לגבי טינא היתה בלבם ,רש"י מפרש שרשעים היו מימיהם.פירוש לפירושו שהם נכנסו ללימוד ללא שום כוונה להשתפר אלא להחזיק ברשעם.וראה ילקו"ש בריש האזינו וידוע מש"כ הגר"א שהתורה מצמחת מה שנזרע בלב האדם.ולגבי "העלה טינא בלבו" באותו אחד שחשק בערוה פירש"י חולי "נימוק" היינו נמק.לפ"ז התורה רק תגביר לו את החולי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > רעבתן שבדבש:
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.